Chabad Library · The Alter Rebbe
Igros Kodesh Admur HaZaken·
אאגרת סה
[תקנ"ט?]
[תקנ"ט?]
באין3980 ישראל נגאלין אלא בצדקה3981 שנא' ושביה בצדקה3982. כתיב צדק3983 לפניו יהלך והול"ל ילך. אך הענין3984 עפ"י מ"ש לך3985 אמר לבי בקשו פני, פירוש בקשו פנימית3986 הלב. כי הנה בלהב יסוד האש האלקית שבלב3987 יש ב' בחי', בחי' חיצוניות ובחי' פנימיות3988. חיצוניות הלב היא התלהבות המתלהבת3989 מבחי' הבינה והדעת בגדולת ה' א"ס ב"ה (להתבוננן) [להתבונן] בגדולתו ולהוליד מתבונה זו3990 אהבה עזה כרשפי אש3991 וכו', ופנימיות הלב היא הנקודה שבפנימיות הלב ועומקא דליבא, שהיא למעלה מעלה מבחי' הדעת והתבונה שיוכל3992 האדם להתבונן בלבו בגדולת ה', וכמ"ש ממעמקים קראתיך3993 ה' מעומקא דליבא3994 (ועד"מ כמו במילי דעלמא3995, לפעמים יש ענין גדול מאד מאד3996, שכל חיות האדם תלוי בו ונוגע עד נקודת פנימיות הלב ועד בכלל, וגורם לו לפעמים לעשות מעשים ולדבר דברים3997 שלא בדעת3998 כלל) 3999. וזה לעומת זה ככה הוא ממש בעבודה שבלב. והיינו לפי שבחי' נקודת פנימית הלב היא למעלה מבחי' הדעת, המתפשט ומתלבש במדות שנולדו מחב"ד כנודע, רק היא בחי' הארת חכמה4000 עליונה4001 שלמעלה4002 מהבינה והדעת, ובה4003 מלובש4004 וגנוז אור ה' ממש כמ"ש ה' בחכמה4005 כו', והיא היא4006 בחי' ניצוץ אלקות שבכל נפש מישראל. ומה שאין כל אדם זוכה למדרגה זו, לעבודה שבלב מעומקא דלבא בבחי' פנימיות, היינו לפי שבחינה זו היא אצלו בבחי' גלות ושביה, והיא בחינת גלות השכינה4007 ממש, כי היא היא בחינת ניצוץ אלהות שבנפשו האלהית. וסבת הגלות הוא מאמר4008 רז"ל גלו לבבל שכינה עמהם4009, דהיינו מפני שהלביש בחינת פנימית נקודת לבבו בזה לעומת זה, דהיינו בלבושים צואים4010 דמילי דעלמא4011 ותאות עוה"ז, הנקרא בשם בבל, והיא בחינת ערלה המכסה על הברית ונקודה הפנימית4012 שבלב. ועל זה נאמר ומלתם את ערלת לבבכם4013.
גוהנה במילה יש שני בחינות מילה ופריעה4014, שהן ערלה גסה וקליפה דקה. וכן בערלת הלב יש גם כן תאות גסות ודקות, מילה ופריעה, ומל ולא פרע כאלו לא מל4015, מפני שסוף סוף עדיין נקודת פנימית הלב היא מכוסה בלבוש שק דק בבחינת גלות ושביה. והנה על מילת הערלה ממש כתי' ומלתם את ערלת לבבכם אתם בעצמכם, אך להסיר הקליפה הדקה זהו דבר הקשה על האדם, ועל זה נאמר בביאת משיח ומל ה' אלהיך את לבבך כו' לאהבה את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך4016, כלומר למען כי ה' לבדו הוא כל חייך ממש. שלכן אהבה זו היא מעומקא דלבא מנקודה פנימית ממש כנ"ל ולמעלה מבחינת הדעת. ולכן משיח בא בהיסח הדעת4017 לכללות ישראל, והיא גילוי4018 בחינת נקודה פנימית הכללית, ויציאת השכינה הכללית מהגלות והשביה לעד ולעולמי עולמים4019, וכן כל ניצוץ פרטי מהשכינה שבנפש כל אחד מישראל יוצאת מהגלות והשביה לפי שעה, בחיי שעה זו תפלה4020 ועבודה שבלב4021 מעומקא דלבא, מבחינת נקודה הפנימית הנגלית מהערלה ועולה למעלה לדבקה בו בתשוקה עזה בבחינת למען חייך. והוא גם כן בבחי' היסח דעת האדם, כי בחינה זו היא למעלה מדעת האדם והתבוננותו בגדלות ה', רק היא בחינת מתנה נתונה4022 מאת ה' מן השמים4023 מהארת בחי' פנים עליונים, כמ"ש יאר ה' פניו אליך4024, וכמ"ש ומל ה' אלקיך4025 כו'.
דאך מודעת4026 זאת4027, כי אתערותא דלעילא היא באתערותא דלתתא דוקא, בבחינת העלאת מ"נ4028, כמשארז"ל אין4029 טפה יורדת מלמעלה כו'. ולכן צריך האדם לעשות בעצמו תחלת מילה זו להסיר ערלת הלב, וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב, שהיא בחינת אהבת ה' בחינת למען חייך, שהיא בגלות בתאוות עולם הזה, שהם גם כן בבחי' למען חייך בזה לעומת זה כנ"ל, והיינו על ידי נתינת הצדקה לה' מממונו שהוא חיותו4030. ובפרט מי שמזונותיו מצומצמים ודחיקא ליה שעתא4031 טובא, שנותן מחייו ממש. ובפרטות אם נהנה מיגיע כפיו4032, שאי אפשר שלא עסק בהם4033 פעמים רבות בבחי' נקודת פנימית הלב מעומקא דלבא, כמנהג העולם בעסקיהם במו"מ וכה"ג, והרי עתה הפעם4034 כשמפזר מיגיעו ונותן לה' בשמחה ובטוב לבב, הנה בזה פודה נפשו4035 משחת, דהיינו בחינת נקודת פנימית לבבו שהיתה בבחי' גלות ושביה בתוך4036 הקליפה גסה או דקה, כמ"ש מכל משמר נצור לבך4037, משמר פירושו בית האסורים4038, ועתה נפדה מהחיצונים בצדקה זו. וזה גם כן לשון פריעה, ענין פריעת חוב4039, שנתחייב ונשתעבד לחיצונים שמשלו בו על נקודת פנימיות לבבו. וזהו ושביה בצדקה.
הוזהו צדק לפניו יהלך, לפניו הוא מלשון פנימיות, ויהלך הוא מלשון הולכה, שמוליך את פנימית הלב לה', ואחר כך ישים לדרך ה' פעמיו4040, כמ"ש והלכת בדרכיו4041, אחרי ה' אלהיכם תלכו4042, בכל מעשה המצות ות"ת כנגד כולן4043, שכולן עולין לה' על ידי פנימית הלב, ביתר שאת ומעלה מעלה מעלייתן לה' ע"י חיצונית הלב, הנולד4044 מהתבונה והדעת לבדן בלי הארת פנים מלמעלה אלא בבחינת הסתר פנים, כי אין הפנים העליונים מאירים למטה אלא באתערותא דלתתא במעשה הצדקה הנקרא שלום4045. וז"ש פדה בשלום נפשי4046, נפשי דייקא4047. וזהו גם כן הטעם שנקרא הצדקה שלום4048, לפי שנעשה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים כמארז"ל4049, דהיינו על ידי פדיון נפשותיהן הם חלק ה' ממש מידי החיצונים. ובפרט צדקת ארץ ישראל, שהיא צדקת ה' ממש, כמ"ש תמיד עיני ה' אלהיך בה4050, והיו עיני4051 ולבי שם כל הימים. והיא שעמדה לנו4052 לפדות חיי נפשנו4053 מעצת החושבים לדחות פעמינו4054, ותעמוד לנו לעד4055 לשום נפשנו בחיים4056 אמיתים מחיי החיים4057, לאור באור4058 החיים אשר יאר ה' פניו4059 אתנו סלה4060 אכי"ר.
ומידי דברי4061 באתי לזרז במאוד מאוד לזריזין4062, הם הגבאים וכל המתנדבים בעם4063, בזירוז אחר זירוז, ומהרו וחושו מעשה הצדקה שלום4064 בכל עוז ותעצומות4065, החלש יאמר גבור אני4066, ואיש את רעהו יעזורו4067 בהלואת חן וחסד, ולאחיו יאמר חזק ונתחזקה בעד עמינו וערי אלקינו4068, וה' יגמור בעדינו4069 לטובה אות4070 בכל מילי דמיטב4071, הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם4072 כלבבם ונפשם.
זאוהב נפשם דורש שלומם4073 וטובתם כו'.