Chabad Library · The Alter Rebbe
Igros Kodesh Admur HaZaken·
אאגרת קג
יום5459 ג' פ' נצבים תקע"א
יום5459 ג' פ' נצבים תקע"א
בה' ישפות שלו'5460 וחיים טובים לכבוד הרבנים המופלגים מאורות הגדולים המפורסמים יושבי על כסא ההוראה ומורי צדק לעדת ישורון שבק' וילנא, ה' עליהם יחיו5461
גיצו ה' אתם את הברכה5462 ושלום וחיים עד5463 העולם5464.
דפתח דברי יאיר5465 אור סליחתם על איחור תשובתי מפני כבוד התורה, כי זה ערך ב' שבועות הייתי בשקלאב5466 באסיפת המדינה בעניני הכלל5467, ה' ירחם, ובבואי בעש"ק העבר מצאתי מכתבם וקריתי ושניתי ושלשתי5468, אבל לא פירשו לי מהו המכשול שמכשילים את הרבים מאנשי קהילתם כו', והרי בכל מדינות אוקריינא ופולין קטן5469 ופאדאלייע ורוב מדינות וואלין אוכלים מסכינים מלוטשים. וגם בדובנא רבתי שאינן מאנ"ש כלל וכלל, וכן באוסטרא וקרעמניץ ולוצק ושאר קהלות גדולות שאינן מאנ"ש כלל, וגם באה"ק תובב"א, ורבים מהספרדים. וחלילה להוציא דבת מכשול עון5470 על רבבות אלפי ישראל, אשר כל השומע זאת תצילנה אזניו5471.
הוהנה בהיות הרב הגאון מ"הר חיים נ"י אב"ד דק' וואלאזין במדינתנו בשנת תקס"ג5472, שמעו מפיו כמה נגידי מדינתנו, שאינן מאנ"ש כלל וכלל, שאמר בשם רבו מובהק הגאון המנוח החסיד ז"ל, שאין שום איסור כלל בשחיטת סכינים מלוטשים עפ"י הדין השנוי בגמרא ופוסקים. רק אם יצא איסור מפיו5473 ז"ל אינו אלא משום הרחקה לאנ"ש, כמו שאר הרחקות וגזרות שיצאו כשגגה מלפני השליט5474 בשנת תקל"ב5475, כעל אפיקורסין ממש שהן מן המורידין5476, ושלא להתחתן וכו', והכל עפ"י השמועה מפי אנשים כשרים ונאמנים בעיני כבוד תורתו.
ואמנם מי לנו גדול5477 משאול בחיר ה'5478, אשר הי' דואג אב בית דין של כל ישראל וראש סנהדרין5479 נאמן בעיניו כדת של תורה. וגם באמת לא יצא שום דבר כזב ושקר מפי דואג, כמארז"ל שלשה אמרו אמת5480 ונטרדו מן העולם, ואחד מהם דואג, רק בהוות לשונו כתער מלוטש עשה רמיה5481 שיתאמת לשאול איך שאחימלך הכהן גדול הוא מכחש באמרו שלא ידע כי דוד בורח הוא, בכדי להציל נפשו ממות. וגם אנחנו לא היינו יודעים השגגה שיצאה מלפני השליט שאול המלך ע"ה בזה, לולי שכתב לנו שמואל הנביא5482 ספרו5483.
זועתה בגלות החל הזה5484, אשר אין עוד נביא אתנו ויודע עד מה5485, הנה ברבות השנים אחר פטירתו של הגאון החסיד המנוח ז"ל, זכות תורתו עמדה לו ולכל המסתופפים בצלו שלא לשפוך עוד דמים חנם, בהגלות נגלות5486 לעיני כל ונודע האמת ונראה בעליל5487 שאין בנו שמץ מינות ח"ו ולא שמצא דשמצא. ואי לזאת הותרו השבטים לבא זה בזה5488 ומתחתנים עמנו תמיד, וכמו כן נתבטלו שאר הרחקות וגזירות קלות וחמורות דשנת תקל"ב, שהיו בשגגה והעלם דבר מעיני העדה5489. ועל זה נאמר שגיאות מי יבין מנסתרות נקני5490, ואין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן5491 כו'. וגדולה מזו מצינו שגגת הוראה אפילו בסנהדרי גדולה שבלשכת הגזית ושגגת מעשה בז' שבטים שעשו על פיהם5492. וכתיב ונסלח לכל עדת בני ישראל כו' כי לכל העם בשגגה5493.
חולזאת איני מבין על מה זה יצא הקצף מלפני כבוד תורתם על סכינים מלוטשים משום גזירות תקל"ב, והרי נודע בשערים5494 המצוינים5495 בהלכה דחרמים יש להם דין נדרים, דנדרי שגגות מותרים5496 וגם נדר שהותר מקצתו5497 כו'.
טוגם מ"ש במכתב כבוד תורתם לחוש למחלוקת גדולה וכו', איני מבין היטב, הלא כבוד תורתם יושבי על כסא ההוראה להורות לעם מצות ה' ותורתו, הם ראשי אלפי ישראל5498 שבקהלתם, ועיני כל ישראל5499 תלויות אליהם, דבתר רישא גופא אזיל5500, ואם כבוד תורתם יורו הוראה להיתר מי יהרהר אחר מידותיהם ח"ו.
יוגם מ"ש כבוד תורתם שנאמר להם בשמי על שחיטה שלהם שאינה בכשרות ח"ו, חלילה חלילה לי להוציא דבה על עם ה'5501 רבבות אלפי ישראל5502. ונאמן עלי אבא5503 שבשמים, וגם יעידו עלי כל המקורבים אלי, כי אינני נזהר מעולם מכלים אפי' הם בני יומן5504.
יאותוכן הענין5505 בקצרה, יען כי הנה רוב השוחטים בסכינים שאינן מלוטשים, המומחין משחיזין הסכין להיות חדה הרבה ואזי אינה חלקה כל כך5506. וטעמם ונימוקם עמם, שאם תהא חלקה לא תהא חדה כל כך כנראה בחוש5507, וכמשמעות לשון הרמב"ם5508 ושו"ע5509 סעיף ז', ואזי קרוב לבוא לידי דרסה5510 אם לא יוליך ויביא הרבה מאד, כמשמעות לשון הגמרא5511 ושו"ע שם אפילו כל היום כולו כו'. ואף שכל היום כולו היא גוזמא, מכל מקום משמע ודאי שצריך להוליך ולהביא הרבה מאד להנצל מחשש דרסה5512, ואזי אפשר לבא לידי שהייה בבהמה כמ"ש רמ"א5513. לכך בחרו המומחין לעצמן דרך ישרה יותר להשחיזה ולהעמידה חדה ולא חלקה.
יבואף שהיא קרובה להיות כסאסאה, הרי אמרו בגמרא5514 מאן יהיב לן מבשריה כו'. ואף גם לפי משמעות לשון הרמב"ם5515 ושו"ע, שכל שאינה חלקה דמיא לסאסאה (דאם תימצי לומר דמשכחת לה סכין שאינה חלקה ואפילו הכי לא דמיא לסאסאה, אם כן למה הזכירו כלל והרי אינה חלקה, מאחר דלא תליא בהכי כלל, והוה ליה למימר בקצרה שהושחזה והרי מגעתה כמגע כו'), ואנו אין בקיאים כו' כמ"ש רמ"א5516, היינו לכתחלה לחומרא בעלמא. והיינו טעמא, דחסרון בקיאות אינו כדאי לעשות ספק פגימה לאסור בדיעבד משום חזקת איסור דבהמה בחייה5517, משום דהשו"ע5518 והרבה מהאחרונים5519 פסקו כהרשב"א5520 וסיעתו בדעת הרי"ף5521, דאין פגימה פוסלת אלא כשאוגרת לתוכה שום דבר דוקא, ואפילו כחוט השערה, ולזאת רחוק הדבר מאד לחוש מחמת חסרון בקיאות לפגימה גדולה כזו, ומשום הכי אינה אלא חומרא בעלמא לכתחילה5522.
יגאמנם פשט לשון בה"ג והרי"ף5523 לא משמע הכי, וכמ"ש בפרי תואר5524, אלא כמשמעות לשון הרא"ש5525 בדעת הרי"ף, דכל פגימה שהוא מרגיש בצפורן מקרי חגירת צפורן, וכמ"ש הרא"ה5526 דחגירה היא מלשון ויחגרו ממסגרותם5527 שהוא לשון דילוג5528, ולא לשון חגורה כפירוש הרשב"א. וכן דעת רש"ל בים של שלמה5529, שהשמיט בהעתקתו לשון הרשב"א דעל כל פנים בעינן שתהא אוגרת שום דבר. ואפשר וקרוב לומר שכן דעת הט"ז5530, שהעתיק לשון רש"ל, וכמ"ש בפרי מגדים5531, עיין שם דסבירא ליה כפירוש הפרי תואר בהרא"ש ורמב"ם. ודמיא לסאסאה לפי דעת הפרי תואר היינו שאינו מרגיש שום פגימה אפילו כל דהוא, אלא שאינה חלקה מחמת חידודה ביותר, וכמ"ש הרמב"ם5532, וכגירסת הרי"ף5533 והרא"ש סכינא חריפא דדמיא כו', ולא כמ"ש הרשב"א וסיעתו שהיא פגימה קטנה ביותר שאינה אוגרת שום דבר לתוכה. והלכך לפי דעת הפרי תואר5534 והפרי מגדים בדעת בה"ג ורי"ף ורמב"ם ורא"ש, אם תימצי לומר שאין אנו בקיאים בדמיא לסאסאה כמ"ש רמ"א5535, יש לחוש לספק איסור דאורייתא מחמת חסרון בקיאות (ורמ"א קאי בשטת הב"י בשו"ע5536), וצריך להיות הסכין חלקה לגמרי.
ידוזהו דבר הקשה להיות חלקה וגם חדה להנצל מספק שהייה בבהמה, אם לא בסכין מלוטשת. ואף גם שימצאו שוחטים אומנים שיוכלו להשחיז אף סכין שאינה מלוטשת להיות חדה וחלקה, אך לאו כולא עלמא גמירי אומנות זו. וגם כדי להשחיז כן הסכין נצרך שהות מרובה, ואין כל העתים שוות להשוחט, מה שאין כן במלוטשים קל הדבר להאומנים בלי שהות מרובה כלל.
טווממוצא דבר נשמע כי חלילה לנו להוציא דבה על מדינות המקילין בזה וסומכין על הפוסקים המקילין בשיעור פגימה, וגם חלילה לכם להקפיד על מדינות המחמירין וחוששים לדעת פוסקים המחמירים בשיעור פגימה5537. וכהאי גוונא מצינו כמה הלכות שנחלקו בהן הפוסקים ראשונים או אחרונים, ובדורות שלפנינו נהגו אבות אבותינו כדעת המקילין, ובדורות הללו רבו כמו רבו הנוהגים להחמיר, כמו חדש5538 ותפלת ערבית בזמנה5539 וכהאי גוונא טובא5540.
טזוהכל הולך אחר החיתום5541, לחתום ולסיים בשלום, כי אני שלום5542, ונכון יהיה לבם5543 הטהור בטוח אשר כעת לא יתעורר שום ריב ומדון מאנ"ש שבמחניכם הטהור כמו בימים הראשונים ח"ו. יען כי בימים ההם היה להם לראש איש חכם בעיניו הידוע, אשר לא אבה שמוע לי, באמרו שהוא חכם יותר ממני. והגם שהיה אומר שעושה הכל על פי ציוויי, הנה כל שקר שאין אמת בתחלתו5544 כו'.
יזובאמת בתחלת קיץ תקנ"ח הסכלתי עשות5545, כי היתה ידי עמו שיתאמץ להציל עשוקים ונרדפים בהכאות ושמתות ושאר רדיפות מלאות5546. אמנם לאחר שהוציא לאור משפטם להצילם מיד רודפיהם5547 שלחתי אליו אחר חג השבועות מיד כמה בקשות ואזהרות5548 שלא יחזיק עוד במחלוקת5549 לשם שמים, ולא לעשות מנין בפני עצמו5550. ומכל שכן שלא להנקם ח"ו מהרודפים בשום מלשינות בעולם, הס מלהזכיר5551, ובפרט במלשינות דווידז5552 אחז בשרי פלצות5553 ממש. וגם בשובי בשלום מפ"ב בחורף תקנ"ט שלחתי אליו ב' אנשים מיודעיו ומכיריו להשיבו מדרכים האלה, ונתעכבו אצלו עד אחר הפסח5554, ולא שת לבו5555 לדבריי אשר שמתי בפיהם5556, וגם במכתב מרורות5557 ובקשות עצומות.
יחאמנם כעת כל אנ"ש שבמחניכם הטהור יהיו בודאי נכנעים לכבוד הרוזנים ראשי אלפי ישראל5558, המנהיגים אשר להם נתן העוז והממשלה לחיזוק דת תוה"ק מאדונינו הקיר"ה, ולא יהיו להם למורת רוח5559 ח"ו לילך כנגדם בגדולות5560 כימים הראשונים5561 ח"ו, הס מלהזכיר.
יטוגם מובטחני בחסדם וטובם של הרוזנים הנ"ל שיתנהגו עמהם במדת הרחמים, היא מדת השלום, ואחריהם כל ישרי לב5562, וכל העם יהיה שלום5563 הכל שלום5564.
ככ"ד המבקש שלום דורש שלומם5565
כאשניאור זלמן באמ"ומ"ו ברוך זללה"ה5566
כבבקשתי5567 ממוהר"ר ליב קראז5568 ושאר לומדים דאנ"ש שיעיינו היטב בגמרא ופוסקים הנ"ל מעל"ד בכדי שידעו להשיב.