Igros Kodesh·Vol. 1·Letter 5אגרות קודש·כרך א·ה

אה

בב"ה, ג' ז' מנ"א צ"ב

גכבוד הרה"ג המפורסם לשם ולתהלה בקי

דבחדרי תורה

המרי דחטי סדרן ופלפלן גדול מרבן שמו

ומוהרר"י שליט"א

זברכה ושלום!

חילמדנו רבינו דין הפקר ביובל, אם יוצאת מיד הזוכה מן ההפקר וחוזרת ליד המפקיר וכו'.

טכן טעם הרמב בפיה"מ נדה (מ"ה ע"ב) שפ' ושני הנקבה לעונת נדרים פחות משני הזכר להיות חייהן קצרים וכו', ולא כטעם הש"ס שם. וגם מה טעם הוא להיות חייהן קצרים וכו'.

ימכבדו כגודל ורום ערכו

יבה
נדפסה בלקו"ש חי"ז ע' 521. קובץ יגדיל תורה ירושת"ו גליון ט ע' 10 (ובשוה"ג שם באות ההערות המועתקות לקמן) והוגהה ע"פ צילום כתי"ק.

יגמוהרר"י: רוזין, הגאון מרוגוטשוב. אגרת נוספת אליו - לעיל א.

ידהפקר ביובל: ראה בספר רחש לבב [להרח"ש בירנבוים חתנו של הגרע"א] ירושלים תשי"ט בסי' ט' י', מ"ש בזה.

טולהיות חייהן קצרים: וכן פי' באבן עזרא (עה"פ ויקרא כא, ד) וטעם להזכיר אמו קודם האב כי הזכר חי יותר מהנקבה וכו'.

טזמה טעם הוא: בנוסח דומה הקשה גם בספר מעשה רוקח על הרמב"ם בפי"א מהל' נדרים, וכתב שם לבאר, דבהכרח דכוונת הרמב"ם הוא לתת טעם לדברי ר"ח הא דנתן הקב"ה בינה יתירה לאשה הוא מפני שחייהן קצרים, וע"ע בחדושי חת"ס לש"ס שם וש"נ.