Chabad Library · The Rebbe
Igros Kodesh·
אקמד
בב"ה, יום ד' כ' אדר תש"ד
גברוקלין
דכבוד הרה"ג והרה"ח הנכבד והנעלה וו"ח אי"א
החו"ב מרביץ תורה וכו' התמים מהור"ש שי'
ושלום וברכה!
זבמענה על מכתבו, אחרי בקשת סליחה על האיחור מפני הטרדה, וגם עתה אין הזמן גרמא לענות כ"א בקצרה על ראשון ראשון כו' כפי סדר מכתבו
חא) העיר על מה שכתבתי בענין הלכה כר"י או כרבנן - בפלוגתתם אם אדם נידון בכ"י - שהרי בדא"ח מבואר (לקו"ת ס"פ קרח, קונטרס ומעין מי"ז) דמר אמר חדא כו' ולא פליגי.
טמכתבי נכתב במענה על קושית השואל הנשען על פי' הס' מקראי קדש בסוגיא דר"ה דר"י ורבנן פליגי, וכותב שם בפשיטות דהלכה כרבנן, וע"ז תמהתי דלפירושו אין זה פשוט, ואדרבה כו'.
יב) מביא ראי' דלר"ח (ר"ה טז, א) דיליף טעמי' דר"י ממש"נ לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו - עכצ"ל ד"עבדו" קאי אכל אדם, וזהו הראי' דנידון בכ"י, וכיון שתיכף אומר, ואמר ר"ח מלך וצבור מלך נכנס תחלה שנא' משפט עבדו והדר עמו ישראל דמפרש תיבת "עבדו" אמלך הרי כדי שלא יסתור דברי עצמו עכצ"ל דמימרא קמייתא אליבי' דר"י קאמר לה ולי' לא ס"ל.
יא- ולפענ"ד כ"ז מופרך מכמה טעמים: א) אין זה כלל מסגנון הש"ס שבתחלה יחפש טעם לר"י אף דלא ס"ל כוותי' ויאמר שטעמי' מהכא, ותומ"י יאמר מימרא שעפ"ז מוכרח פי' הפכי בקרא, מבלי להעיר ולרמז ע"ז כלל, ב) א"ת דעבדו קאי אכל אדם, א"כ מה מוסיף בתיבות ו"משפט עמו ישראל" ואין לתרץ דבא להוסיף גם דין הצבור, דא"כ בקשה מיותרת היא, דאם משפט היחיד יהא נעשה בכ"י, פשיטא דנעשה דינא דצבורא שהוא חשוב יותר, ג) א"ת דעבדו קאי אכל אדם, א"כ יהא דין היחיד קודם לדין הצבור והוי סברות הפוכות עם אידך, דר"ח. ד) לעשות משפט עבדו הוא מתפלת שלמה המלך ופי' הפשוט דעבדו קאי על המלך, וא"כ מה ראי' והכרח יש מתיבה זו דכל אדם נידון בכ"י היפך דעת דרבנן כיון שאדרבה אנו מוציאין את התיבה מידי פשוטה או שאומרין עכ"פ דמלך וה"ה כל אדם שאין כתוב בקרא.
יבועכצ"ל דהראי' לדעת ר"י דאדם נידון בכ"י הוא ממש"נ ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו, ובאחת משתי פנים: א) דלא ס"ל לר"ח לחלק בין דין דיחיד וצבור לענין נדון בכ"י, ב) מיתור תיבת ישראל והראשון נ"ל.
יגג) מביא ראי' מר' כרוספדאי אר"י ג' ספרים נפתחים בר"ה כו' והובא ברמב"ם להלכה הרי דהלכה כרבנן דנידון בר"ה.
ידהנה מפסק הרמב"ם אין ראי' די"ל דס"ל כמ"ש בס' עשרה מאמרות ובלקו"ת דאין כאן פלוגתא.
טווממאמר ר' כרוספדאי אר"י אין ראי' - גם למאן דס"ל דפליגי ר"י ורבנן, דיפרש כדעת תוד"ה ונחתמין דקאי בחיי עוה"ב די"ל דבזה גם ר"י מודה כיון דקרא דמשפט עמו ישראל דזהו טעמי' דר"י, והא דמצלינן אקצירי ומריעי הוא בחיי עוה"ז.
טזד) כותב דכיון דר"מ (ר"ה יח רע"א) ס"ל כרי"צ דיפה צעקה גם לאחר
יזגז"ד - מסתמא גם רי"צ ס"ל כר"מ דאדם נדיון בר"ה דלאפושי פלוגתא בברייתא למה לן,
יחולא הבנתי - דלאפושי פלוגתא היינו באותו הענין גופא, אבל וכי משום דר"מ ורי"צ אמרו דבר אחד בענין קריעת גז"ד - נאמר דגם לענין דין דר"ה דעותיהן שוות, ואם יש להביא ראי' מברייתא זו - איפכא מסתברא דפליגי בזה, דאלת"ה - רי"צ היינו ר"מ.
יטה) הביא ראי' דהלכה כרבנן ממרז"ל (שם יח, א) ויחיד אימת אלו עשי"ת, והנה אין מזה ראי' אלא שנוח יותר לעשות תשובה בעשי"ת יותר מכל השנה כמש"נ דרשו ה' בהמצאו, ובמילא נקרע עי"ז הגז"ד, אבל אין מזה ראי' דאין אדם נידון בכ"י. (וע"ד יוהכ"פ שמפורש בקרא כי ביום הזה כו' - ובכ"ז אין מזה סתירה לדעת ר"י).
כואו) מה שכתבתי דכל אלו האמוראים דס"ל דאין גז"ד של יחיד נקרע, עכצ"ל דס"ל כר"י דאדרם נידון בכ"י כיון דמצלי אקצירי ומריעי - הנה כן הוא בפרוש בש"ס (ר"ה טז, א). וכמ"ש במכתי הקודם, ודברי תוד"ה כמאן (שם) הוא לפרש אליבא דרבנן הא דמצלינן ברכת רפאנו והשנים (ואקצירי - לפי גירסת הב"ח) ומה שכתב לסתור דברי הש"ס לא הבנתי.
כאבברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה
כבהרב מנחם שניאורסאהן
כגיו"ר ועד הפועל
כדקמד
נדפסה בלקו"ש ח"ט ע' 376 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.
נדפסה בלקו"ש ח"ט ע' 376 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.
כה מהור"ש: זלמנוב. אגרת נוספת אליו - לעיל קיד.
כו מה שכתבתי: לעיל שם.
כז יו"ר ועד הפועל: קה"ת