Chabad Library · The Rebbe
Igros Kodesh·
אשי
בב"ה, כ"ב חשון, תש"ח
גהוו"ח אי"א נו"מ עוסק בצ"צ וכו' מהורמ"ח
דשי' שו"ב
השלום וברכה!
ומכתבו זה מזמן רב קבלתי. ואתו הסליחה על שנתעכב כתבי ע"ע מרוב הטרדות.
זהספרים שבקש נשלחו לו בשתי חבילות. חלק מהשיחות ומאמרים הם על חשבון קרן המצות, כיון שלפי כתבו הם לזכות הרבים ומטובו לאשר קבלת החבילות.
חובמה ששאל, במ"ש במו"נ ח"ב פמ"ב אשר ענין בלעם בדרך ודברי האתון הכל במראה הנבואה ושואל מה הכריחו להוציא מידי פשוטו דברי האתון.
טהנה מפורש הטעם בפי' הרלב"ג ר"פ בלק, וז"ל: יש בזה הספור שאלות קשות מאד..
יאיך יתכן שתראה האתון את מלאך ד' והנה לא יראהו מי שאינו נביא כמ"ש שם בסוף דניאל והאנשים אשר היו עמו לא ראו.. למה לא נדמה לו (לבלעם) המלאך ראשונה וחרבו שלופה בידו ויגיע מזה התכלית המכוון.. לאיזה תועלת הוצרך להתחדש על דרך המופת שתדבר האתון.. והוא מבואר שה' ית' לא יחדש המופתים ללא צורך.. והנה דעת רז"ל הוא שזה הענין הי' כפשוטו ולזה אמרו שפי האתון הי' מהדברים שנבראו ביה"ש.
יאוהנראה בעינינו לפי השרשים.. ומהעיון כו' - ומפרש כמ"ש במו"נ.
יבוהנה במשנה אבות מוכח דהענין כפשוטו. וי"ל בתירוץ קושיות הנ"ל:
יגא) איך יתכן שתראה אתון את המלאך וזה א"א אלא לנביא וכדמוכח בדניאל כנ"ל.
ידול"ק עפמ"ש ברמב"ן (בראשית יח, ב) הובא בפי' האברבנאל במו"נ שם דלראיית מלאך א"צ להיות נביא. או י"ל כפי' הרמב"ן (במדבר כב, לג) שהאתון הרגישה במלאך או ראתה בו ולא ידעה מה הענין אבל נטתה מפני החרב השלופה כמנהג הבהמות.
טוואף דבלעם לא הרגיש ולא ראה גם את החרב שלופה, י"ל שהוא ע"פ הידוע (להעיר מתניא פכ"ג) דהמזיקין נעלמים מעיני בנ"א דכיון דבעלי דעה הם יתבלבלו ויזיק להם, משא"כ בע"ח. - וראה ברכות (ו, א) אלמלי ניתנה רשות לעין לראות - בלבד - אין כל ברי' כו'. ומש"פ שם הג' קאצענ' אינו פשוטו של מאמר זה.
טזועייג"כ מדרש תלפיות מע' אתון בלעם עוד טעם.
יזב) למה לא נראה המלאך לבלעם ראשונה ויגיע התכלית המכוון.
יחול"ק ע"פ המבואר הזהר (בלק רו ע"ב ואילך) דידיעת בלעם היתה ע"י האתון, וע"י פעולותיו בה הי' רוצה ויכול להמשיך קללה על ישראל. ולכן הי' צ"ל מתחילה סתירת קסמיו וכשפיו אלו. ויש להעיר ג"כ ממרז"ל (ברכות ז, א) שאילולא כעס הק' כל אותן הימים הי' יכול בלעם להפיק את זממו, דמוכח דראית המלאך לבדה לא הי' מספיק.
יטג) לאיזה תועלת הי' מופת דדבור האתון.
כוי"ל ע"פ הנ"ל, דע"י האתון הי' רוצה לקלל את ישראל, והי' נס בתוך נס דעל ידה ווכוחה עמו דוקא התחיל בטול מחשבתו (ע"ד מרז"ל - מכילתא שמות טו הובא ביל"ש - בנס דמרה רפואת יחזקי' ומי יריחו. וראה ג"כ יל"ש רמז תשס"ה: התחילו תמהים שרי מואב שראו נס שלא הי' כמותו בעולם).
כאובזח"ג (רט, ב): מאי סגי.. בהני מלין (דאתון) אר"י דחייכין בי' אינון רברבין כו' ובאינון מילין דאתנא איתבזא מן יקרי'. ר"ח אמר כו' ובמילי דאתני ידע דאתביר חילי' כו' ואוליפנא דלית חילא בבעירי לאשראה עלייהו רוחא אחרא כו'. (וצע"ק מתנחומא הובא ביל"ש רמז תשס"ה: סתם פי הבהמה שאלו היתה מדברת לא היו יכולין לעמוד בה ועושה ק"ו מויכוח האתון ובלעם). ועייג"כ בזח"ג רא, ע"ב*.
כבבאיווי כט"ס
כגהרב מנחם שניאורסאהן
כדמעצמו מובן, שגם להבא מוכן הנני לענות, מה שנלפענ"ד, במה דשאילנא קדמיכון, ובלבד שלא יקפיד על אחור המענה שלי מפני הטרדות.
כהשי
מהעתק המזכירות.
מהעתק המזכירות.
כו מהורמ"ח: חייקין. אגרות נוספות אליו - לקמן שלה. ת.
כז קרן המצות: הפסקת מזוזות ציצית ותפילין ליהודים המוצלים מעבר לים שע"י המל"ח.
כח*) לאח"ז. ביונת אלם פכ"ט: בלעם ואתונו כלעומת זו"נ דקליפה הוא טעם פתיחת פי האתון כו' כדי שיקטרגו זע"ז בסוד פיזור לרשעים.