Igros Kodesh·Vol. 2·Letter 383אגרות קודש·כרך ב·שפג

אשפג

בב"ה, כ"ח תמוז, תש"ח

גמחו' הנכבד והנעלה ד"ר א. הילמאן שי'

דשלום וברכה!

האאשר קבלת מכ' מיום ז' אייר (שהלך בדואר הרגיל), ושמחתי להוודע אשר שלום לו ולכב"ב שי'.

וובינתים בטח הגיעו מכתבי מלפני הפסח, אשר בו הודעתי ג"כ ע"ד קבלת הירחון סיני של אדר תש"ז, ות"ח.

זובהערות על מכתבו וע"ס סעיפיו:

חא. מ"ש דבבבלי רגיל הבטוי חזי ובירוש' חמי כ"כ בערכי מדרש לבכר ובערוך השלם סוף ע' חם ג'. וראה שם כמה דוגמאות. אבל לפענ"ד יותר מחילוק זה יש כאן, כי חזי הוא ל"מ: מחזה אחזה. ולהעיר ג"כ ממ"ש בלקו"ת פ' מטות ד"ה עיני כל פ"א.

טב. דהגדה הוא ע"ש והגדת לבנך - ציינתי בהגדה עם הלקוטים שכ"כ באבוד' ועוד.

יואת"ל דהגדה ש"פ פירושו מדרש ש"פ א"כ אין בכלל זה אלא חלק הגדתנו מעבדים היינו עד ונאמר לפניו הללוי'. ולכאורה לא כן משמע בש"ס וראשונים.

יאג. שסימני הסדר הם בחרוזים. וכנראה שבזה מסייע לגירסתנו רחצה. ולכאורה אדרבה זהו סיוע לגירסת רחץ, כי אז גם ברך ונרצה נחרזים:

יב41 42קדש ורחץ 43מרור כורך44

יג41 42כרפס יחץ 43שולחן עורך44 44

יד41 42מגיד רחצה 43צפון ברך44

טו41 42מוציא מצה 43הלל נרצה.44

טזד. פסוקי החכם ותם הם בל' יחיד אבל אותו המדבר ברשע בל' רבים.

יזאולי אפ"ל הטעם כי הסוג דרשע כולל מינים חלוקים בידיעותיהם: חכם, תם ואפילו מי שאינו ידוע לשאול, אשר הצד השווה שבהם היא הרשעות. ובמילא נוסח שאלתם ג"כ שווה: מה העבודה הזאת לכם.

יח- וראינו במוחש, כי הטוענים בחוזק ביותר מה העבודה הזאת לכם, הם דווקא אלו שגם לשאול אינם יודעים. -

יט(אלא שלכאורה א"כ הי' "אחד רשע" צ"ל בא לבסוף. וי"ל).

כהרב חדקוב שי' העירני שיל"פ טעמו של חילוק הנ"ל, כי רשעים כשמדברים או שואלים ה"ז בבלבול הסדר ובערבוביא (וע"פ פרש"י דברים א, כב) וכ"א נפרד ומחולק גם עם חברו (וע"פ פרש"י בראשית מו, כז).

כא* * *

כבבשולי מכתבו שואל במה שהעתקתי פי' הלבוש בזה שביו"ט א"א " באהבה מקרא קודש" כי קבלת מצות יו"ט הי' רק ע"י שכפה עליהם הר - דא"כ א) איך אומרים ותתן ה"א באהבה כו' גם ביו"ט.

כגוהחילוק לפענ"ד פשוט, כי באהבה הראשון נמשך למעלה, לתיבת ותתן, שאתה ה"א נתת באהבה. ובאהבה השני נמשך למטה, שהמקרא קדש קוראים אותו בנ"י באהבה שלהם.

כדב) איך מתאים מרז"ל כפה עליהם כו' מכאן מודעה רבה לאורייתא (שבת פח, א) עם העני' נעשה ונשמע (ומלכותו ברצון קבלו עליהם - מדבר בשעת קרי"ס ולא בקבלת עול תומ"צ).

כהוביאור פנימיות הפשט בזה הוא: האפשריות שלא לקבל התוהמ"צ ישנה רק כ"ז שאינו מכיר בהכרה גמורה בשכל וברגש ובמוחש שהם רק הם תכלית הטוב והעדרם תכלית הרע, וכל מה שמתקרב להכרה זו מתמעטת האפשריות שלא יקבל את התוהמ"צ.

כווהנה במעמד ה"ס עברו רק נ' יום מיצי"מ, שהיתה ערות הארץ במדות מושחתות וכו' כידוע ועדיין לא הי' שהות שיבואו בנ"י להכרה כזו שהוא מן הקצה אל הקצה לגבי מצבם הקודם. אלא שמלמעלה "כפו עליהם" הכרה זו ע"י שהופיע עליהם אור הכרת האמת עד כדי כך שראו במוחש שהתוהמ"צ הם תכלית הטוב (גם בגשמיות) ובאם לאו אין חייהם חיים (גם בגשמיות). ולכן אמרו בכל לב ונפש נעשה ונשמע. אבל כיון שלא באו להכרה זו מעצמם ובהדרגה, כ"א בדרך מתנה והברקה מלמעלה, הרי אחרי מעמד ה"ס לא נשאר מכ"ז אלא רושם בהעלם. ולכן מכאן ואילך יש מודעה לאורייתא, כי באותו המצב שבו עליהם לקיים התוהמ"צ בפו"מ, עבודה גדולה וקשה היא.

כזבקצרה: במעמד ה"ס היו כל בנ"י בדרך מתנה מלמעלה קרוב או ממש כנביא בעת הנבואה (ראה זח"ב צד, א. מו"נ ח"ב פל"ב ואברבנאל שם. עבוה"ק ח"ד פכ"ט. עקרים מ"ג פי"א. ועוד ואכ"מ), שרואה מראות אלקים, ומובן שאמרו בחפץ לב ורצון נעשה ונשמע.

כחאבל כסור הנבואה, אין לתבוע שיוציאו לפועל כל מה שקיבלו ע"ע בעת הנבואה.

כטוראה תורה אור מג"א ד"ה חייב אינש (דרוש השני) פ"ד.

להפו"ש כב"ב שי' ומאחל כט"ס

לביו"ר ועד הפועל

לגשפג
מהעתק המזכירות.

לד ד"ר א' הילמן: אגרות נוספות אליו - לעיל רמד, ובהנסמן בהערות שם.

לה הירחון סיני: ראה לעיל אגרות שיז. שנ.

לו רחצה: שנחרז עם מוציא מצה.

לז יו"ר ועד הפועל: מל"ח.