Igros Kodesh·Vol. 3·Letter 506אגרות קודש·כרך ג·תקו

אתקו

בב"ה, כ"ג תמוז, תש"ט

גהוו"ח אי"א נו"מ וכו' מוהר"נ שי'

דלאבקאווסקי

השלום וברכה!

ובמענה על מכתבו (מפני סיבה נתעכב מכתבי, ואתו הסליחה),

זא) בנוגע להרר"י שי' ליפסקער - ביום קבלת מכתבו פגשתיו, ואמר אשר זה כימים אחדים שכתב למחנו מכל הנעשה אתו ואת ב"ב שי' לטוב. אדריסתו בשולי המכתב.

חב) מהו שיעור נט"י שחרית בט"ב יוהכ"פ?

טואף שפסק אדה"ז בשו"ע שלו סתרי"ג ס"ב שנוטל ביוהכ"פ עד קשרי אצבעותיו, כנראה מסתפק כת"ר בהלכה למעשה, כיון שהחמיר רבנו בסידורו דנט"י שחרית צ"ל עד מקום חבור היד "לקנה הזרוע כי עד שם הטומאה מתפשטת", וא"כ לכאורה גם בט"ב ויוהכ"פ צ"ל עד קנה הזרוע.

יוהנה על הראי' מדין דט"ב ויוהכ"פ לשיעור נט"י שחרית - כבר רמז במג"א ס"ד סוסק"ז (עיין במ"מ לשו"ע אדה"ז מהד"ק ס"ד ס"ז). ולכן חלקו, בנט"י שחרית כל השנה, בין לכתחילה ושעת הדחק (שו"ע אדה"ז שם. שע"ת בשם שלמי צבור. קש"ע ב, ג. משנה ברורה ד, ט. ועייג"כ בפרמ"ג).

יאאבל בכתבים - שהובא במג"א ובבה"ט - כתבו סתם שצ"ל עד פרק הזרוע. וכ"מ קצת גם בסידור רבנו. אף שבת"ב ויוהכ"פ לד"ה נוטל רק עד קשרי אצבעותיו. כן הורה ג"כ כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א.

יבוראיתי הטעם (איני זוכר עתה באיזה ספר) [הגה"ה לאחר זמן: שוב מצאתיו במקדש מלך לזהר ח"ב קעג, א] כי ביוהכ"פ אין כ"כ שליטה לרוח הטומאה, ולכן כשניעור אינה שורה אלא עד קשרי אצבעותיו.

יגועד"ז י"ל, אשר בת"ב מפני החלישות שבקדושה אינה מתאווה כ"כ לשרות, וע"ד מש"כ בשו"ע רבנו מהדו"ב בסופה, ומתפשטת רק עד קשרי אצבעותיו. וטעמא דמסתבר הוא.

ידועד"ז צ"ל גם בנעילת הסנדל דאסור הן ביום הכפורים הן בת"ב.

טובהנוגע ליוהכ"פ - ראה לקו"ת שה"ש ד"ה מה יפו סס"ג. ובפע"ח שיוהכ"פ פ"ד (הועתק בנגיד ומצוה) ובסי' מהרי"ק - באו"א קצת - לענין ת"ב.

טזהגה"ה לאחרי זמן: שוב מצאתי ברשימות הצ"צ על איכה וז"ל: ט"ב ויוהכ"פ שניהם אסורים בנעילת הסנדל, אלא שזה מצד מעלה יתרה בעליות המל' למע' מבחי' נעל וזה להיפך.

יזג) בענין דיני הפסק בפסוד"ז.

יחזהו לשון אדה"ז בסידורו: כשמפסיק למודים כו' וכשמפסיק לקדיש כו' ובקדושה יאמר רק כו' אבל נוסח שמוסיפין בשבת אינו מנוסח הקדושה וא"א אותו במקום שאסור להפסיק, עכ"ל.

יטמזה דייקתי שתים: (א) דאדה"ז משוה הסיום דמודים וההוספה דקדושה. (ב) דבמקום דאסור להפסיק א"א אותם. וא"כ גם בפסוד"ז הדין כן.

כוחזק אצלי הדיוק מסיום הלשון שם: בק"ש וברכותי' כו' אבל בפסוד"ז מב"ש ועד ישתבח מותר לענות אמן - משמע דרק בזה מחולק דין הפסק בפסוד"ז מברכות ק"ש.

כא(והטעם י"ל מפני שאמן הוא ג"כ כעין זמרה. עיין שו"ע רבנו סנ"א ס"ה).

כבואף שמשו"ע רבנו אולי אפשר לדייק אחרת, וכדלקמן - הרי הסידור הוא בתראי, וכידוע והובא ג"כ במשניות להצ"צ דף מו ע"ד.

כגובכ"ז הי' לבי מהסס קצת, כי כמדומני, ממעט אדה"ז ביותר להביא דינים מחודשים מה שלא נמצא בפוסקים שקדמוהו, אף שלמדם מדיוקי הלשונות (וע"ד מנהגי הרי"ף והרמב"ם, כידוע בכלליהם). ויל"ע בזה בהקדמת השו"ע.

כדדלכן אפ"ל שגם בסידורו לא העתיק אלא הדינים - בהפסק בפסוד"ז - המפורשים ולא מה שדייק שיש להפסיק.

כהוראיתי נוהגין להוסיף הפסק לאמירת כל נוסח מודים, ודיוקם ממש"כ רבנו בשו"ע סס"ו ס"ה: כשמפסיק למודים כו' שבזה די כו' וכשמפסיק לברכו כו' ולא נוסח יתברך וישתבח כו' שאינו אלא מנהג ואפילו בפסוד"ז אין מפסיקין לאמרו עכ"ל. ומדלא כתב כן בענין מודים מדייקין דלומדים מפסיקין בפסוד"ז.

כו- שוב מצאתי שכ"כ בקצות השלחן להר"ח נאה ח"א סי"ח ומציין לאלי' רבה.

כזעוד ראיתי נוהגין (אומרים שזה הי' מנהג ת"ת בפולין) לומר כל מודים וכל הקדושה. וכ"מ דעת החיי אדם כלל כ' ובדרה"ח ס"ל.

כח למעשה - שאלתי את פי כ"ק מו"ח אדמו"ר וא"ל אשר בפסוד"ז יאמרו כל נוסח הקדושה ומודים אבל לא אמן שמתתקבל ואילך.

כט* * *

לד) אם יש להפסיק בפסוד"ז לאמירת בריך שמי' או לוזאת התורה - הספרים כנסת ישראל ושו"ת פרי השדה שמזכיר לא ראיתי -.

לא פשיטא, כיון דאדה"ז לא הביאו בשום מקום דאין לנו חסידי חב"ד לעשות כן.

לבאחר מהתמימים א"ל ששמע כן בשם כ"ק אדנ"ע - דמפסיקין לבריך שמי' - שאלתי אמש את כ"ק מו"ח אד"ש וא"ל שאינו ושאין להפסיק.

לגדרך אגב: מקור אמירת בריך שמי' הוא בזח"ב רו, א. אבל בשו"ע לא הביאו. ופליאה שגם אדה"ז בשו"ע שלו סרפ"ב אינו מביאו, אף שבכ"מ מביא את המג"א והמג"א מביא אמירת ב"ש בסרפ"ב. ואולי כתבו אדה"ז בסקל"ה שלא הגיע אלינו.

לדוהנה ידוע שכמה דעות באמירת ב"ש: עיקרה במנחת שבת (רמ"ז הובא בשע"ת סתפ"ח); בשבת שחרית (מג"א שם בשם האר"י. וכ"כ בפע"ח פי"ט משבת ובש' הכוונות.

להובנגיד ומצוה מסיים: ומ"מ אין אסור לאומרו גם בחול), וה"ה במנחת שבת (ניצוצי אורות בזוהר שם); נוהגין לאומרו גם בקה"ת יו"ט וחול (פרמ"ג סרפ"ב. באה"ט בשם האר"י שם. שע"ת הנ"ל). ועפ"ז יש לחלק, לדעת המפסיקין להנ"ל בפסוד"ז, בין בריך שמי' דשבת או יו"ט וחול, כמובן.

לובאיחולי כט"ס

לחתקו
נדפסה בקובץ ליובאוויטש גליון יד ע' 211 ובלקו"ש ח"ט ע' 385 ושם ע' 279. ס' המנהגים-חב"ד ע' 103.