Likkutei Sichos·Vol. 30·Vayeitzei·Sicha 2לקוטי שיחות·כרך ל·ויצא·שיחה ב

אשיחה ב
א. בטעם קריאת שם "זבולון" נאמר¹ "ותאמר לאה גו' הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים ותקרא את שמו זבולון", ופרש"י "לשון בית זבול². . בית מדור, מעתה לא תהא עיקר דירתו אלא עמי שיש לי בנים כנגד כל נשיו".

בוהנה אף ששם "זבולון" ("לשון בית זבול") בפשטות מורה על ענין הנפעל בלאה, "יזבלני אישי" — מ"מ, ע"פ הידוע שהשם שנקרא בו אדם שייך לנפשו ומהותו

ג[כמבואר בספרים³ ששמות בני אדם "אינם⁴ דרך מקרה או רצון האב ואם לקרותו כך", אלא "הקב"ה⁴ הוא הנותן שכל חכמה ודעת בלב אביו ואמו ל­קרותו בשם שהוא משורש נשמתו של הבן"; ועאכו"כ השמות שניתנו על ידי האמהות שנביאות היו⁵, שודאי הכירו (בנבואתן ורוח קדשן) מהות נשמות בניהן ובהתאם לזה קראו להם שמות],

דנ"ל שהתוכן דשם "זבולון" שייך ל­מהותו של זבולון עצמו, שהרי הוא ה­נקרא בשם זה. ואין זה סתירה למש"נ "הפעם יזבלני אישי" (דקאי על לאה) — כי י"ל דהא בהא תליא⁶: זה גופא שב­לידת זבולון צ"ל "עיקר דירתו" של יעקב באהל לאה, אינו רק מפני שבו נשלם מספר "ששה בנים", אלא זה שייך גם לענינו ומעלתו של זבולון (שנתוסף אז ב"אהל לאה").

הולפי זה מקום לתמוה: ענינו של יעקב הוא — לימוד התורה, כמש"נ⁷ "ו­יעקב איש תם יושב אהלים", "אהלו של שם ואהלו של עבר"⁸, ואילו ענינו של זבולון הוא (כברכת יעקב לזבולון⁹) "זבולון לחוף ימים ישכון גו'", "שהי' זבולון עוסק בפרקמטיא"¹⁰ — וא"כ, כיצד אפשר לומר, שדוקא ענינו של "זבולון" הוא הקובע "עיקר דירתו" של יעקב?

וב. לכאורה הי' אפשר לבאר זה ע"פ מחז"ל¹¹ עה"פ¹² "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך" — "זבולון¹³ ויששכר עשו שותפות, זבולון. . יוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר ונותן לתוך פיו של יששכר והם יושבים ועוסקים בתורה לפיכך הקדים זבולון ליששכר כו'" — והרי מובן שקדימה בתורה היא קדימה במעלה, והיינו שבזה שזבולון עוסק בתמיכת התורה יש בו מעלה על יששכר¹⁴.

זאבל קשה לומר שמעלה זו (של תמכין דאורייתא) תכריע בקביעת מקום דירתו של יעקב, שעיקר המעלה והחשי­בות אצלו הוא ענין התורה — דאיך תהי' "דירתו" של יעקב תלוי' ב"מקום" העוסק בפרקמטיא (לו יהא שכוונת העסק היא רק בשביל תמיכת התורה) ולא במקום אהלה של תורה עצמו¹⁵?

חובפרט ע"פ דיוק לשונו של רש"י "עיקר דירתו" (כיון שהוא "בית זבול") — שי"ל שזהו החידוש ב"בית זבול" לגבי "דירה": סתם דירה יש במשמעה גם דירת עראי, משא"כ "זבול" מורה על בית קבוע^*15 [וע"ד הלשון "בית זבול" בנוגע לבית המקדש — "בנה² בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים", שנקרא "בית זבול" להיותו דירת קבע של הקב"ה, באופן של "מכון לשבתך עול­מים", דירה נצחית] — כלומר: חשיבות ענינו של זבולון אינה רק כדירה סתם, דירת עראי וכו', אלא היא קשורה עם "עיקר דירתו", דירת קבע של יעקב¹⁶.

טג. אמנם, מצינו דוגמת ענין זה גם בחיי יעקב עצמו:

יבפרשתנו מסופר בארוכה על דבר שהייתו של יעקב בבית לבן כ' שנה, ש­במשך זמן זה לכאורה, לא הי' נמצא באהלה של תורה, אלא הי' עסוק במרעה צאן של לבן, ומתאים לדיני התורה הי' עסוק באופן של "בכל כחי עבדתי גו' ביום גו' בלילה"¹⁷ [שלמדים מהנהגת יעקב בבית לבן כיצד צריכה להיות עבודת הפועל, כמבואר ברמב"ם וכו'¹⁸].

יאומ"מ, לא זו בלבד שדוקא בעת הזאת זכה ל"ויפרוץ האיש מאד מאד"¹⁹, הצל­חה למעלה ממדידה והגבלה (ב' פעמים "מאד"²⁰) — ומובן, שזה כולל גם (ואד­רבה — בעיקר) הצלחה רוחנית²¹ (ובפרט שהמדובר בהאבות, שהיו "מרכבה" לר­צון העליון כל ימיהם²², ובמכש"כ משאר הצדיקים, שחייהם אינם חיים בשריים אלא חיים רוחניים²³) — אלא עוד זאת, שדוקא בבית לבן העמיד יעקב את שבטי ישראל (לבד מבנימין), ויסד את ביתו, בית ישראל, שכאו"א מהם יש לו נשמה קדושה²⁴ וכלולה בנשמת יעקב²⁵ — שזוהי מעלתו של יעקב²⁶, בחיר ה­אבות שהיתה "מטתו שלימה"²⁷, דלא כאברהם ויצחק ש"יצאו מהם" ישמעאל ועשו²⁸.

יבשאינו מובן: איך זה שלהצלחה ה­רוחנית הגיע יעקב (לא בזמן עסקו בתורה כו' אלא) דוקא בהיותו פועל ובבית לבן!

יגד. ויש לומר נקודת הביאור בזה:

ידאמרו חז"ל²⁹ "צדיקים. . דומין ל­בוראן", דמזה מובן, שהסברת ענין "עי­קר דירתו" של יעקב היא בהתאם ל­המבואר בענין "דירתו" של הקב"ה³⁰.

טווהנה ידוע מה שאמרו חז"ל³¹ "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים", כלו­מר, "דירתו" של הקב"ה אינה בעולמות עליונים, שהם עולמות רוחניים, אלא דוקא בעולם הזה הגשמי התחתון, ועד, כמ"ש רבינו הזקן³², ש"הוא התחתון ב­מדריגה שאין תחתון למטה ממנו".

טזוזוהי הכוונה והמטרה של עבודת בנ"י בכלל, ובפרט בכל משך זמן ה­גלות, שע"י עבודתם בבירור וזיכוך ה­עולם (בעשיית מצוות בדברים גשמיים, וכן עשיית "כל מעשיך לשם שמים" — שעי"ז מקדשים דברים הגשמיים שבהם עובדים את השם) נעשה העולם כלי הראוי לקדושה העליונה, ובגמר עבודה זו (בביאת המשיח) יהי' כל העולם כולו "דירה" להקב"ה³³.

יזובזה מובן הקשר בין שני הענינים שב"זבולון" — (א) השם זבולון, מלשון "בית זבול", דירת קבע, (ב) ענינו של זבולון: בעל עסק (ולא יושב אהל) — כי המשכת הקדושה בגשמיות העולם היא בעיקר ע"י עבודתם של בעלי עסקים³⁴, שע"י שעוסקים בענינים גשמיים של העולם לש"ש ומקיימים בהם מצות כו', עושים את העולם הזה הגשמי "דירה" להקב"ה; בעבודת זבולון נעשה ה"בית זבול" — דירה לו ית'.

יחוזהו הטעם של הקדמת זבולון (בעלי עסק) ליששכר (יושבי אהל) — "שמח זבולון בצאתך (ואח"כ) ויששכר באהלך" (כנ"ל ס"ב) — לפי שבענין עשיית דירה להקב"ה, שזהו "בתחתונים" דוקא, בגש­מיות העולם "שאין תחתון למטה ממנו" — יש יתרון בעבודת זבולון על עבודת יששכר, כנ"ל.

יטוי"ל שזהו הטעם שאנו רואים כי עד בוא הזמן שמלאכתם נעשית ע"י אחרים — לאחרי ביאת משיח³⁵ — רוב בנ"י הם בעלי עסק ולא יושבי אהל, ובלשון חז"ל³⁵ "הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידן כרשב"י ולא עלתה בידן" והתורה על הרוב תדבר³⁶ — כי להשלים מטרה זו — לעשות העולם הזה התחתון דירה לו ית', זה נעשה בעיקר על ידי "זבולון" דוקא, כנ"ל.

כוע"פ כל הנ"ל יובן גם בנוגע ליעקב: (א) מכיון שדירתו של הקב"ה היא בתחתונים דוקא, לכן גם קביעת "עיקר דירתו" של יעקב (שצדיקים דומין ל­בוראן כנ"ל) קשורה דוקא בענינו של "זבולון"³⁷ — עבודה בגשמיות העולם; (ב) פעולתו בהעמדת השבטים — שזה הי' יסודו של עם ישראל כנ"ל — היתה דוקא ב"חרן", "חרון אף של מקום (בעו­לם)"³⁸, במקום ש"אין תחתון למטה מ­מנו", ובזמן כאשר אופן עבודתו של יעקב עצמו הי' בדומה לעבודתו של "זבולון" — לא יושב אהל, אלא פועל בבית לבן.

כאה. אבל לכאורה עדיין חסר ביאור: סו"ס הרי ענינו של יעקב הוא תורה כנ"ל, וכידוע³⁹ בענין ג' העמודים שעלי­הם העולם עומד, תורה עבודה וגמ"ח⁴⁰, שהם כנגד ג' האבות, ויעקב הוא כנגד קו התורה — וא"כ אף שיש יתרון מעלה בזבולון, מ"מ אין זה טעם, לכאורה, שמעלה זו תכריע בקביעת עיקר מקום דירתו של יעקב — ומהו הקשר וה­שייכות דמעלה זו שבזבולון לענינו של יעקב — תורה?

כבויובן זה בהקדם תוס' ביאור במעלת עבודת זבולון, שדוקא על ידי עבודה זו נעשה העולם דירה לו ית'. דלכאורה: מעלת ענינו של זבולון היא רק בעת העבודה — כאשר עסוקים (עדיין) בבי­רור וזיכוך של עניני העולם לעשותם כלים לקדושה עד וקודם שכל העולם כולו ייהפך לדירה לו ית'; אבל לאחרי גמר העבודה, ויקויים היעוד⁴¹ "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" — הרי אז, אין צורך לכאורה לעבודתו של זבולון ובלשון חז"ל³⁵ מלאכתן נעשית ע"י אחרים [ולהעיר ממ"ש אדמו"ר הזקן⁴² יתירה מזה שלעת"ל לא תהי' העבודה לברר טוב מן הרע אלא רק עליות ב­קדושה גופא]; ויתירה מזה הרי בבוא משיח צדקנו יהי' (בלשון הרמב"ם⁴³) "עסק כל העולם. . לדעת את ה' בלבד", "תורתו אומנתו"⁴⁴.

כגונמצא, לכאורה, שעבודת זבולון היא ענין עראי, ואין בה ענין הנצחיות; ו­כיצד מתאים שדוקא ע"י עבודת זבולון יהי' ענין ה"דירה"⁴⁵, "בית זבול", דירת קבע (כביכול) של הקב"ה?

כדוהי' מסתבר לומר שדירת קבע של הקב"ה תהי' ע"י ובענין תורה⁴⁶, שהתורה היא נצחית ולא תהי' מוחלפת^*46, "עומדת לעולם ולעולמי עולמים"⁴⁷.

כהו. ויש לומר הביאור בזה:

כו"דירה" באופן של קבע ונצחיות אמנם לא יתכן אלא בדבר שהוא נצחי, כ­ישראל⁴⁸ ותורה, שלהיותם דבוקים בה' הם נצחיים⁴⁹; ומה שה"דירה" נעשית דוקא על ידי עבודת זבולון, הוא (לא מצד עצם פעולת הזיכוך ובירור של ה­עולם, שזהו רק ענין עראי, כנ"ל, אלא) מפני שעל ידי עבודה זו בא לידי גילוי התוקף והנצחיות שבישראל ותורה.

כזובהקדם תוכן הכתוב⁵⁰ "מנסה ה"א אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה"א גו'", שע"י נסיונות בא לידי גילוי — תוקף האהבה לה'.

כחוע"ד המבואר במ"א⁵¹ בביאור דברי הרמב"ם⁵² בענין בעל תשובה ש"טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו" ומעלתו על צדיקים "שלא חטאו מעולם" — דמי שלא טעם טעם חטא אינו מובטח שהוא יעמוד בצדקתו בכל המצבים, גם אם יהי' בנסיונות שאינו רגיל בהם כו', ובמילא לא בא לפועל וגם לא לגילוי תוקפו הדרוש לעמידה בנסיונות אלה;

כטמשא"כ בעל תשובה ש"טעם טעם ה­חטא ופירש ממנו וכבש יצרו", הרי נת­גלה ובא לפועל תוקפו ולא יכשל עוד הפעם (ובלשון הרמב"ם⁵³ "יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב כו' לעולם").

לוכן בעניננו: כל זמן שאין לבנ"י מו"מ בעניני העולם לבררם ולזככם, אף ש­עוסקים בתורה ועבודת ה' — בכ"ז הרי התוקף והנצחיות שבנשמתם לא בא ע­דיין לידי גילוי ועאכו"כ לא לידי פועל בעבודתם, ולכן אין זו עבודה שתעשה בפועל דירה להקב"ה.

לאדוקא בעבודת זבולון, שעוסק ב"תח­תונים" — "שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו ית'"⁵⁴ — ומ"מ עוסקים ב­תורה ומקיימים מצוות וכו', ה"ז מגלה וכו' את התוקף⁵⁵, להיותם דבוקים בתכלית עם השם. ובזה נעשים "דירה" לשכינה באופן קבוע ונצחי⁵⁶.

לבוזהו הקשר בין ענין ה"דירה" העתי­דה להיות בגמר העבודה (דכל משך זמן הגלות), עם זה שאז "לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד. . יהיו ישראל חכמים גדולים כו'", לימוד ה­תורה באופן של תורתו אומנתו — כי ענין ה"דירה", "דירת קבע" של הקב"ה, מתגלה בעסק התורה של ישראל, אלא כדי שעסק זה יהי' בתכלית השלימות ה"ז לאחרי העבודה כל משך זמן הגלות.

לגוע"פ הנ"ל מובן שאין סתירה בין שני הענינים שביעקב — (א) שענינו הוא תו­רה, כנ"ל, (ב) שלימות הצלחתו באופן ד"ויפרוץ האיש מאד מאד" והעמדת שבטי ישראל כו' באו דוקא בעת וע"י עבודתו בבית לבן — כי: כדי שהתורה תהי' אצל יעקב בקביעות ולתמיד בלי כל הגבלה ("מאד מאד") — ה"ז בא עי"ז שיעקב הי' ב"חרון אף של מקום (בעו­לם)", ושם הי' רועה צאן (פועלו של לבן), שאז נמשך ונתגלה בתורתו ועבו­דתו של יעקב שיהי' "ויפרוץ האיש מאד מאד", למעלה מכל מדידה והגבלה.

לדז. מענין האמור — שהעילוי הנפעל על ידי עבודת "זבולון" בבירור וזיכוך העולם יבא לידי גילוי בלימוד התורה של ימות המשיח — יש גם נפק"מ ב­מעשה בפועל בעבודתנו עתה:

להאף שבכמות רוב זמנו של "זבולון" הוא בהתעסקות בעניני העולם (לשם שמים כו') — מ"מ, הוא מחוייב לקבוע עתים לתורה, וכן לעסוק בעבודת התפלה.

לווע"פ המבואר לעיל מובן, שאין ה­פירוש בזה שגם בעלי עסק מחוייבים בלימוד התורה ועבודת התפלה, אלא — שלימות העילוי שבזבולון לגבי יששכר (זה שעל ידי עבודתם עושים דירה ל­הקב"ה, דירת קבע ונצחי) מתגלה בהם בעבודתם בתורה ותפלה⁵⁷. וי"ל דהבחי­נה שבהיותו עסוק בעובדין דחול — עבד עבודתו כדבעי ועשה ה"דירה", וכ"ז מאיר באופן קבוע, היא כאשר לימודו ועבודתו ביום השבת (שאז פנוי מפרק­מטיא) היא באופן נעלה ביותר, גם מ­עבודת יושבי אהל.

לזויש לומר, שזוהי כוונת רבינו הזקן באגרתו הידועה⁵⁸, ש"בשבתות וימים טובים שגם כל בעלי עסקים יש להם פנאי ושעת הכושר להאריך בתפלתם ב­כוונת לבם ונפשם לה' ואדרבה עליהם מוטל ביתר שאת ויתר עז" — די"ל ש­כוונתו אינה רק בנוגע להחיוב, שחל עליהם ביתר שאת ויתר עז (מיושבי אהל שיש להם פנאי להאריך בתפלה גם ב­ימות החול), אלא שעבודת התפלה שלהם היא "ביתר שאת ויתר עז" מתפלת יושבי אהל.

לחוכמו שביאר אדה"ז במק"א⁵⁹, ש"זהו טעות הבעלי עסקים שבדעתם שאין יכולים להתפלל כ"כ כמו היושבי אוה­לים כי אדרבה נהפוך הוא שהם יכולים להתפלל יותר כי יתרון האור הוא מתוך החושך דוקא", וכמו שמבאר שם, שדוקא משום שבימי החול טרודים בעניני פר­נסה כו', הנה אח"כ בעת התפלה יכולים לעורר בעצמם אהבה בלתי מוגבלת ("ב­כל מאדך").

לטועד"ז הוא בנוגע לקביעות עתים בתורה — שיש יתרון מעלה בקביעות עתים לתורה של הבעלי עסק מפני "ש­הוא בחי' אתכפייא יותר מביושבי אוה­לים"⁶⁰, שזה שהבעל עסק כופה את עצמו כו' (נגד טרדותיו בעניני העולם) לעסוק בתורה, פועל שלימוד התורה שלו הוא באופן נעלה יותר מיושבי אהל.

מוזוהי ההוראה במעשה בפועל לרובם של בנ"י — שאופן עבודתם הוא ע"ד העבודה דבעלי עסקים (וגם עוסקים ב­צרכי ציבור הם בכלל זה): לכל לראש צריכים להוסיף בקביעות עתים לתורה, והקביעות צריכה להיות באופן דקביעות בנפש, וביום השבת צריכים גם לעסוק בעבודת התפלה באריכות,

מאואין זה דבר נוסף על שליחותם ה­עיקרית לעשות את העולם "בית זבול" לו ית', אלא קשורים זב"ז: העילוי של "בית זבול" הנעשה על ידי עבודתם בא לידי גילוי אצלם בלימוד תורתם וב­עבודתם בתפלה ובפרט בהאריכות ביום השבת.

מבועל ידי זה מקרבים עוד יותר בוא יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים, במהרה בימינו ממש.

מג(משיחות ש"פ ויקרא תשמ"ב, ליל ה' דסוכות תשמ"ג)