Likkutei Sichos·Vol. 30·Toldos·Sicha 2לקוטי שיחות·כרך ל·תולדות·שיחה ב

אשיחה ב
א. "וימלאו ימי' ללדת והנה תומם בבטנה"¹, ופרש"י "וימלאו ימי', אבל ב­תמר כתיב² ויהי בעת לדתה שלא מלאו ימי' כי לז' חדשים ילדתם".

בוצריך ביאור:

גנתבאר כמ"פ, שכאשר ישנה סתירה בין שני כתובים, דרכו של רש"י ליישבה בכתוב השני, במקום שמתעוררת הסתי­רה. וא"כ קשה בנדו"ד — מה ראה רש"י לעמוד כאן על השינוי בין לשון הכתוב כאן ולשון הכתוב לקמן בתמר?

דובפרט שעה"פ (הנ"ל) "ויהי בעת ל­דתה" (בפ' וישב) חוזר רש"י ליישב שינוי זה ("וברבקה הוא אומר וימלאו ימי' ל­לדת להלן למלאים וכאן לחסרים") — וא"כ יפלא ביותר אמאי הוזקק לפרשו גם כאן, לפני שמתעוררת שאלת השינוי בין שני הכתובים?

הגם יש לדייק בל' רש"י כאן — ש­מבאר רק הכתוב דתמר "שלא מלאו ימי' כי לז' חדשים ילדתם", דלכאורה הו"ל לפרש לכל לראש את הכתוב דידן, ש­רבקה ילדתם למלאים, ואח"כ להוסיף "אבל תמר לא מלאו ימי' כו'".

ווביותר תמוה: מקורו של רש"י הוא במדרש רבה על פסוק זה³ — והרי שם הלשון "להלן חסרים וכאן מלאים", ואילו רש"י מסביר רק לשון הכתוב דפ' וישב, ובנוגע לרבקה אינו מפרש כלום!

זלכאורה יש לומר בפשטות, שגבי רבקה א"צ לפרש ש"כאן מלאים", שהרי מפורש בכתוב "וימלאו ימי' ללדת", וכל החידוש הוא רק בפירוש "בעת לדתה" דתמר, שמשנה הכתוב בלשונו מפני "ש­לא מלאו ימי' (כי לז' חדשים ילדתם)".

חאבל נוסף לכך, שעפ"ז תוגדל ביותר התמי' דלעיל — מאי דוחקי' דרש"י כאן לפרש הכתוב דתמר לקמן (מאחר שה­כתוב כאן אינו דורש שום ביאור ל­יישבו, כ"א רק את צד השינוי דתמר) — הרי רש"י עצמו נקט לקמן בפ' וישב (ע"ד) לשון המדרש³ "להלן למלאים ו­כאן לחסרים", וכיון שכאן לא נחית לפרט ש"כאן למלאים" (כי למותר הוא כנ"ל), מאי שנא גבי תמר שמפרש "ו­להלן למלאים" (לאחר שמביא שם לשון הכתוב "וימלאו ימי' וגו'")?

טב. אח"כ מעתיק רש"י "והנה תומם" ומפרש "חסר⁴, ובתמר² תאומים מלא לפי ששניהם צדיקים אבל כאן אחד צדיק ואחד רשע".

יוגם בזה יל"ע, ע"ד הנ"ל, מה ראה רש"י לעמוד כאן על השינוי לקמן ("תאומים מלא") גבי תמר? ובפרט שבפ' וישב שם מיישב רש"י (עוה"פ) גם שינוי זה.

יאגם צריך ביאור בעצם פירושו בזה שתיבת "תאומים" כאן היא "חסר":

יבנתבאר כמ"פ — וכ"כ כמה מפרשי רש"י⁵ — שהשינויים ד"מלא" ו"חסר" כש­לעצמם אינם ענין המעורר קושי בפשוטו של מקרא (שלכן ע"פ רוב אין רש"י מבאר הטעם לחסרות כו' שבמקרא), וב­מקום שרש"י מבאר טעמם, ה"ז רק משום שעי"ז מתבאר דבר הקשה בפשוטו של מקרא. ועפ"ז יש להבין בנדו"ד — מה קשה בל' הכתוב "והנה תומם בבטנה" שבגלל זה מדייק רש"י ש"תומם" חסר כתיב?

יגג. ויש לומר הביאור בכל זה:

ידכוונת רש"י בפירושו על "וימלאו ימי'" היא לתרץ (לא קושי השינוי בלי­מוד הפסוק דפ' וישב, אלא) שאלה המת­עוררת כאן, והיא — שהתיבות "וימלאו ימי'" נראות כמיותרות — דלכאורה מאי קמ"ל? הלא מובן מאליו שהלידה (ע"ד הרגיל) היא לאחר ש"מלאו" הימים ל­לדת — שלכן לא מצינו עד כאן, בכל המקומות שהוזכר ענין של לידה, שה­כתוב יקדים לזה "וימלאו ימי'" וכיו"ב. ומה מחדש הכתוב כאן ש"וימלאו ימי'"?

טו[בתרגום יונתן כאן איתא "ושלימו מאתן ושובעין יומי עיבורהא למילד", והיינו שט' חדשי העיבור היו ט' חדשים שלמים (ולא ילדה באמצע החודש הט').

טזאבל מלבד זאת שפירוש זה תלוי בהפלוגתא⁶ אם היולדת לט' יולדת ל­מקוטעין או לאו; ולמ"ד שאינה יולדת למקוטעין, כל לידה (לתשעה חדשים) היא לט' חדשים שלמים⁷ — הרי עדיין עיקר התמי' במקומו עומד: סוף­סוף ל­מאי נפק"מ אם ילדה לט' חדשים שלמים או לא⁸?].

יזועל זה מתרץ רש"י — "אבל בתמר כתיב ויהי בעת לדתה שלא מלאו ימי' כו'", כלומר: התיבות "וימלאו ימי'" לא נכתבו כאן אלא ללמדנו כוונת השינוי גבי תמר, "ויהי בעת לדתה", ששם (ב­תמר) לא היתה הלידה באופן ד"וימלאו ימי'".

יחכלומר: לולא הכתוב כאן "וימלאו ימי'" (ברבקה), לא היינו יודעים לדייק שהכוונה בתיבות "בעת לדתה" (בתמר) היא "לחסרים" (והיינו מפרשים הכתוב כפשוטו, שרק בעת לדתה נודע לתמר שתאומים בבטנה)⁹; אבל לאחר שנאמר ברבקה הלשון "וימלאו ימי'" משא"כ בתמר כתיב "ויהי בעת לדתה" (במקום "וימלאו ימי' ללדת"), הרי שינוי זה שבין הכתובים מלמדנו, שבתמר "לא מלאו ימי'".

יטומתורץ בפשטות טעם השינוי בלשון רש"י — שכאן מפרש רק "ויהי בעת לדתה" דתמר ואילו בפ' וישב כותב "להלן למלאים וכאן לחסרים" — כי כאן בפרשתנו כוונת רש"י היא לתרץ היתור ד"וימלאו ימי'", וע"ז מפרש שבא להש­מיענו את הפירוש ד"ויהי בעת לדתה" שנאמר גבי תמר (ולכן אין צורך לכתוב מאומה בנוגע ל"וימלאו ימי'"), משא"כ להלן בפ' וישב כוונת רש"י היא ליישב את שינוי הלשונות בין שני המקומות — ובהתאם לזה כותב שם¹⁰ "להלן למלאים וכאן לחסרים".

כד. אלא שעדיין אינו מובן:

כאא) כיון שהתיבות ד"וימלאו ימי'" לא באו כאן אלא להורות על כוונת הכתוב בתמר — מדוע נאמרו דוקא בפרשתנו גבי רבקה, ולא בלידה הסמוכה ללידת פרץ וזרח (בלידת ער ואונן או בלידת שלה¹¹), שאז הי' השינוי בולט יותר (שב­אותה פרשה עצמה משנה הכתוב בלשונו בין לידה ללידה)?

כבב) בתוכן הענין אינו מובן — למאי נפק"מ שתמר "לא מלאו ימי' כי לז' חדשים ילדתם"⁸ (והרי התורה אינה מס­פרת את כל פרטי המאורעות של האבות והשבטים וכו', כ"א רק אותם השייכים לתוכן הסיפורים).

כגג) לאחר שפירש רש"י שמדיוק הכתו­בים אנו למדים שיש לידה באופן ד"מל­אים" ובאופן ד"חסרים", יש מקום ל­תמוה: כיון שעיבורה של רבקה הי' מתוך צער גדול (יותר גם מהצער ה­כללי ד"הרבה ארבה עצבונך והרונך"¹²), וכמ"ש¹³ "ויתרוצצו הבנים בקרבה (עד ש)ותאמר אם כן למה זה אנכי", ובפרש"י "ותאמר אם כן גדול צער העבור, למה זה אנכי מתאוה ומתפללת על הריון" — מדוע סיבב הקב"ה שצדקת זו תסבול צער הריון משך זמן רב כ"כ, ולא תלד לפני שמלאו ימי', לז' חדשים?

כדוכדי ליישב שאלות אלו ממשיך רש"י בד"ה שלאח"ז "והנה תומם — חסר, וב­תמר תאומים מלא לפי ששניהם צדיקים, אבל כאן אחד צדיק ואחד רשע". כלו­מר: לאחרי שרואים שהכתוב מחלק בין שתי הלידות דרבקה ותמר כדי ללמד שזו למלאים וזו לחסרים — מסתבר לומר שיש להשוות ולדייק גם בשאר ה­שינויים שביניהם, שכאן כתיב "תומם חסר ובתמר תאומים מלא" — כי בזה מודגש, שכל כוונת הכתוב כאן היא ל­השוות את שתי הלידות ולהדגיש את ה­שינויים ביניהן, דאף ששתיהן ילדו תאו­מים, מ"מ הי' שינוי עיקרי ביניהן.

כהובזה מתורצות השאלות דלעיל: ה­תמי' מדוע דוקא ברבקה נאמר היתור ד"וימלאו ימי'" (ללמדנו שגבי תמר היתה הלידה באופן ד"לא מלאו ימי'"), וגם הטעם וסיבת השינוי וההפרש ביניהן (ש­זו למלאים וזו לחסרים) — שכ"ז מתיישב בשינוי השני שביניהן, שכאן "תומם חסר, ובתמר תאומים מלא" — "לפי ש(שם, בתמר) שניהם צדיקים אבל כאן אחד צדיק ואחד רשע", כלומר: כיון שבלידת תמר היו שניהם צדיקים, לכן זכתה¹⁴ שיוקל לה צער הריון וילדתם לז', משא"כ רבקה שאחד מבני' הי' רשע — לא זכתה¹⁴ לכך, ולכן "וימלאו ימי' ל­לדת".

כוועפ"ז מיושב ג"כ — קרא זה ד­"וימלאו ימי' גו' והנה תומם בבטנה" למה לי? הרי כבר ידעה רבקה מזה, כמפורש לפנ"ז "ויתרוצצו הבנים גו' ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ושני לאומים גו'"¹⁵, ומה מחדש כאן הכתוב¹⁶? וע"פ הנ"ל מובן, כי מ"ש "והנה תומם בבטנה" הוא רק נתינת טעם¹⁷ על "וימלאו ימי' ללדת", דמה שילדה למלאים ולא לז' כמו תמר הוא מפני ש"תומם — חסר — בבטנה"¹⁸.

כזה. ע"פ הנ"ל יומתק עוד דיוק בלשון רש"י כאן, שמסיים "אבל בתמר. . כי לז' חדשים ילדתם", ולא כתב בקיצור (ע"ד לשון המדרש כאן, וכן הוא לשון רש"י עצמו בפ' וישב, כנ"ל) "כי לחסרים ילדתם"?

כחבפשטות יש לומר, שרש"י לא נקט כאן "לחסרים" היות שאין זו לשון ברו­רה (ל"בן חמש למקרא"), ולכן מפרש כאן שילדה לז'¹⁹, ובפ' וישב מקצר וכ' "לחסרים" — כי סומך על פירושו כאן²⁰.

כטאבל עדיין אינו מיושב כל צרכו, כי בתיבת "חסרים" מצינו (במפרשים) שני פירושים: א) כפרש"י — לידה לז' חד­שים²¹, ב) שלא היו ט' חדשים שלמים (ו­כמ"ד שגם היולדת לט' יולדת למקו­טעין)²². וא"כ מהו הטעם שרש"י מכריע כאן שהכוונה היא ללידה לז' חדשים?

לוגם אם יש איזה הכרח לזה (ממק"א) — למה לו לרש"י להכריע ולהכנס כאן לפרטי החילוקים שבדבר, אם החסרון הי' בימים בלבד, או חסרון בחדשים — "לז' חדשים ילדתם"?

לאאמנם ע"פ משנת"ל בביאור המשך שני פירושי רש"י י"ל, שזוהי הקדמה לדבור השני בפרש"י, שבו מדייק "תומם חסר", שההכרח לדייק כן הוא מפני ה­קושי ב"וימלאו ימי'", שרבקה לא ילדה לז' כמו תמר, וסבלה צער עיבור שני חדשים יתרים, ועכצ"ל שזהו לפי שהי' כאן "חסר" וחסרון — "כאן אחד צדיק ואחד רשע".

לבו. אבל עדיין צ"ב בפרש"י בפ' וישב:

לגלאחרי שכבר פירש בפרשתנו ה­הפרש בין שתי הלידות [ובשני הפרטים: זמן הלידה — מלאים או חסרים; ההפרש בהנולדים — "תומם חסר" לפי שאחד רשע, או תאומים מלא לפי ששניהם צדיקים] — מדוע חזר רש"י ופירש כ"ז עוה"פ בפ' וישב?

לדויש לומר הביאור בזה: כשלומדים בפ' וישב פרטי הסיפור אודות עיבורה של תמר — מתעוררת תמי' גדולה: ה­עיבור דרבקה הי' בתכלית הצניעות (ונוסף לזה שבא כתוצאה מתפלתם של צדיקים²³), ואילו עיבורה של תמר הי' באופן הפכי²⁴ — וכיצד יתכן שרבקה סבלה בצער העיבור ימים (וחדשים) מלאים, ותמר ילדתם "לחסרים", לז' חד­שים?

להולכן הוצרך רש"י לחזור ולהדגיש בפ' וישב, שלמרות אופן עיבורה של תמר, הפירוש ד"ויהי בעת לדתה" הוא "לחסרים" (בניגוד לרבקה שהי' "ל­מלאים") — וטעם הדבר, שזהו מצד ה­נולדים, כהמשך הכתוב "והנה תאומים בבטנה" — "מלא ולהלן תומם חסר לפי שהאחד רשע אבל אלו שניהם צדיקים".

לוז. אמנם לכאורה ענין זה דורש בי­אור — איך יתכן, שדוקא מהריון ד­רבקה, שהי' בתכלית הצניעות והקדושה, נולדו "תומם חסר", "אחד צדיק ואחד רשע"?

לזויש לומר בזה (ע"פ פנימיות הענינים) ע"פ משנ"ת במק"א²⁵ בביאור מחז"ל²⁶ (והובא בפרש"י) עה"פ²⁷ "ויתרוצצו ה­בנים בקרבה", שכבר במעי אמו הי' עשו "רץ" לעבודה זרה — דלכאורה תמוה, כיצד יתכן שבנו של יצחק ורבקה, ש­נולד בתכלית הקדושה והטהרה, תהי' לו משיכה בטבע לעבודה זרה, באופן שזה הי' טבע נפשו עוד קודם שנולד, גם בהיותו במעי אמו ("תחומה" של רבקה)?

לחונת' בזה, שזה שנולד עשו בטבע כזה הי' כדי שיוכל להגיע למעלת "הכובש את יצרו", וכמבואר בארוכה בשמונה פרקים להרמב"ם²⁸ אודות שני הסוגים בעובדי ה' — "החסיד המעולה" שמלכת­חילה אין בו נטיות לרע כו' ומתאווה רק לטוב, ו"הכובש את יצרו" ש"מתאווה אל הפעולות הרעות. . ויכבוש את יצרו". וכן הוא בנוגע לעשו, שזה שנולד בטבע להיות "רץ" לעבודה זרה, היינו משום שהיו לו הכחות הרוחניים הדרושים להיות "כובש את יצרו", ואם הי' ממלא כוונה זו הרי לא זו בלבד שהי' שווה ליעקב, אלא אדרבה, כמבואר ברמב"ם שם, "הכובש את יצרו" הוא "יותר חשוב ויותר שלם" מ"החסיד המעולה".

לטומזה מובן גם בנוגע ללשון רש"י עה"פ "והנה תומם בבטנה" — ש"כאן אחד צדיק ואחד רשע", שאין הכוונה רשע בפועל, אלא שנולד בטבע של נטי' ל­רע²⁹, אבל ביחד עם זה ניתנו לו הכחות הדרושים לכבוש את יצרו.

מוזהו גם הקשר הפנימי בין שני הענינים שבכתוב זה — (א) "וימלאו ימי' ללדת", לידה למלאים (ולא לז' חדשים כבתמר), (ב) "תומם חסר" לפי ש"אחד צדיק ואחד רשע" (ולא כתמר ששניהם צדיקים) — ששניהם תלויים זב"ז למעל­יותא: "וימלאו ימי'" מורה בפשטות על ענין של שלימות (היפך לידה "לחס­רים"), וענין השלימות הוא בכך³⁰ שמ­הריון זה היו "תומם חסר. . אחד צדיק ואחד רשע", שזוהי תכלית השלימות, האיחוד דשתי המעלות ד"החסיד המ­עולה" ו"הכובש את יצרו".

מא[ובעומק יותר יש לומר, שזה ש"תומם חסר" (שיש כאן ענין של חסרון) היינו רק מצד הנולדים, יעקב ועשו, שאצל עשו הי' טבע של רע, משא"כ מצד רבקה אין כאן שום חסרון, ואצלה יש רק ענין של "מלאים" ושלימות ("וימלאו ימי'"), כי מצדה אין כאן שום ענין של רע (ב­פועל), אלא רק המעלה והעילוי³¹ הבא על ידי העבודה ד"כובש את יצרו"].

מבויש לומר, שזהו גם הטעם (הפנימי) שכבר אצל רבקה מרמז הכתוב ע"ד לידת תמר "ששניהם צדיקים" — כי ביטול הרע של עשו (שזהו תיקונו של עשו) יבוא בפועל על ידי "תולדות פרץ" (בן תמר), משיח צדקנו, כשיקויים ה­יעוד³² "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה"³³, במהרה בימינו ממש.

מג(משיחות ש"פ תולדות תשד"מ, ש"פ ראה תשמ"ג)