Likkutei Sichos·Vol. 31·Terumah·Sicha 2לקוטי שיחות·כרך לא·תרומה·שיחה ב

אשיחה ב
א. "ועצי שטים"¹ — ופרש"י²: ומאין היו להם במדבר פירש רבי תנחומא³ יעקב אבינו צפה ברוח הקודש שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר והביא אר­זים למצרים ונטעם וצוה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים.

בויש להבין: פירוש זה של רבי תנחומא לכאורה הוא דברי אגדה בלי מקור בפשוטו של מקרא, ומה הכריח את רש"י לנקוט פירוש זה כאשר יש לפרש בפשטות, שבנ"י קנו עצים אלה מתגרי האומות⁴, או כדפירש באבן עזרא^*4 (ו­עד"ז בבעלי התוספות עה"ת⁵) שהי' יער של עצי שטים סמוך אל הר סיני שמשם כרתו את העצים⁶.

גבמפרשים⁷ תירצו שההכרח הוא מ­מש"נ לקמן בפ' ויקהל⁸ "וכל אשר נמצא אתו עצי שטים", הרי מפורש בקרא שה­עצים כבר היו בידי ישראל (וכמו ש­הביא ג"כ באבן עזרא⁹).

דאבל קשה לומר שזהו הכרחו של רש"י — שהרי רש"י לא הזכיר קרא זה, ומובן שדוחק גדול ביותר לומר שרש"י סומך כאן¹⁰ על פסוק דלהלן (בפ' ויק­הל¹¹).

הב. ויש לומר הביאור בזה — ב­פשטות:

והציווי על נדבת המשכן נאמר בלשון — "ויקחו לי תרומה. . תקחו את תרומתי. . התרומה אשר תקחו מאתם"¹², ולכ­אורה הול"ל בלשון "נתינה" (או הבאה וכיו"ב), דהיינו פעולת המנדב מבנ"י לתת את תרומת ה', ומדוע נאמר בלשון " קיחה" (דקאי על האנשים הגזברים הלוקחים¹³ את התרומה מאת בנ"י)?

ז[ובנוגע להנותנים (מנדבים), נזכר ב­כתוב רק ע"ד פעולת ההפרשה, כפרש"י "תרומה, הפרשה יפרישו לי מממונם נד­בה", שאין זו פעולת הנדבה (נתינה) לה', כ"א רק הפרשת התרומה מ(שאר) ממונם לשם נדבה (וקיחת הגזברים — "ויקחו לי"¹⁴ — היא לאחר שישנה כבר פעולת ההפרשה)].

חומשמעות הכתובים, שכל הדברים ש­נמנו בכתוב (שהם נדבת המשכן) כבר היו ברשותם ובידם של בני ישראל מקו­דם לכן, ולא היתה חסרה אלא פעולת הקיחה מהם בלבד.

טבסגנון אחר קצת: אם הי' כתוב לשון נתינה, שמשמעו שיש חיוב על הנותנים לתת, הרי זה כולל גם שיעשו כל מה שביכולתם כדי שתהי' נתינה, כולל גם כריתת עצים או קנייתם כו'; אבל לשון קיחה תוכנו שמצד הנותן הכל מוכן¹⁵ ואין חסר אלא מעשה הקיחה של ה­גזבר^*15.

י[ויש לומר שלכן מפרש רש"י ומדייק ש"ויקחו לי תרומה" אין פירושו הנתינה לה', אלא רק "הפרשה, יפרישו לי מ­ממונם נדבה", שזה מדגיש עוד יותר שה­דבר שמנדבים כבר נמצא אצלם, והפעו­לה שלהם היא רק "הפרשה", להפריש דברים אלו מתוך שאר ממונם].

יאוזהו פירוש שאלת רש"י (על "ועצי שטים") — "ומאין היו להם במדבר"¹⁶, כלומר, מאין היו עצי שטים מוכנים ב­ידם במדבר ולא הי' חסר אלא קיחה מידם [היינו שהדגשת רש"י "במדבר" אין כוונתה מפני שאין עצים גדלים במדבר, אלא שאין דרך בני אדם להשתמש ב­עצים (ובפרט עצים כאלה) בהיותם ב­דרך במדבר]. ומתרץ רש"י "פירש רבי תנחומא יעקב אבינו צפה כו' והביא ארזים כו' וצוה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים"¹⁷.

יבובזה מתורץ ג"כ דיוק ל' רש"י "פירש רבי תנחומא" — שזהו לשון בלתי רגיל בפרש"י, ועוד זאת — דברי התנחומא לכאורה אינם פירוש דברי הכתוב, אלא אגדה המתרצת שאלה המתעוררת בסי­פור עשיית המשכן, ואיך מתאים הלשון "פירש רבי תנחומא"? והל"ל "איתא ב­מדרש תנחומא" (או — כרגיל בכ"מ ב­פרש"י¹⁸ — לכתוב הפירוש ולסיימו (פירושו) בציון מקורו: תנחומא).

יגאלא שבזה מדגיש רש"י, שההכרח להביא דברי רבי תנחומא אינו מפני שאלה המתעוררת בכללות הסיפור [כי השאלה מהיכן היו העצים אפשר לתרץ באופנים אחרים, כנ"ל], אלא מפני פירוש לשון הכתוב, שבו מודגש שהדברים ש­נדבו למלאכת המשכן היו מוכנים בידם ולא היתה חסרה אלא הקיחה, כנ"ל.

ידג. ויש לומר, שזוהי גם כוונת רש"י בפירושיו עה"פ¹⁹ "ותכלת וארגמן גו'", וז"ל: ותכלת, צמר צבוע בדם חלזון וצבעו ירוק. וארגמן, צמר צבוע ממין צבע ששמו ארגמן. ושש, הוא פשתן.

טודלפום ריהטא משמע שרש"י בא לפ­רש מה הם שלשה דברים הללו²⁰. אבל אינו מובן:

טזא) סו"ס לא פירש רש"י מהו "ארגמן" (וכותב רק שזהו צבע "ששמו ארגמן")!

יז[ויש להוסיף: מצינו פלוגתא בזה בין הרמב"ם והראב"ד, שהרמב"ם²¹ פי' "ש­הוא הצמר הצבוע אדום" (ועד"ז פי' ה­אבן עזרא כאן "כדמות אדום"), וב­ראב"ד²² פי' ש"ארגמן ארוג משני מינין או משלשה צבעין על כן נקרא ארגמן".

יחוהנה זה פשוט שרש"י לא ס"ל כה­ראב"ד, שהרי כותב "מין צבע ששמו ארגמן" — הרי שזהו שם של צבע אחד (ולא — כמה צבעים ארוגים יחד)²³. גם מסתימת לשון רש"י "מין צבע ששמו ארגמן" מוכח שלא ס"ל שהוא "אדום"²⁴ — דא"כ הו"ל לפרש (כמו שפירש ש­"תכלת. . צבעו ירוק"). ועכצ"ל ששיטת רש"י היא שיטה שלישית — ש"ארגמן" הוא צבע בפני עצמו²⁵.

יטוא"כ העיקר חסר — שהי' צריך לבאר מהו צבע ארגמן²⁶].

כב) מדוע צריך רש"י לפרש ד"שש הוא פשתן" — הרי כבר מצינו לשון "שש" לעיל בפ' מקץ²⁷, "וילבש אותו בגדי שש", ושם לא פרש"י כלום²⁸, ועכצ"ל מפני שפירושה של תיבת "שש" ידוע אפילו ל"בן חמש למקרא" (המבין בפשטות לשון הקודש) ואין צורך ל­פרשה. ומדוע הוצרך לפרשה כאן?

כאד. ולכן נ"ל שעיקר כוונת רש"י בפי­רושיו כאן אינה לבאר מה הם שלשת הדברים הללו, אלא לתרץ את השאלה הכללית הנ"ל המתעוררת בכתובים כאן — "מאין היו להם במדבר" דברים הללו:

כבמלשון הכתובים כאן מובן, כנ"ל, ש­דברים אלו כבר היו ברשותם של ישר­אל ולא היתה חסרה אלא קיחת הגז­ברים; ולכאורה: בשלמא כסף זהב ונחו­שת — כבר למדנו לעיל שבנ"י שאלו מהמצרים "כלי כסף וכלי זהב גו'"²⁹ (ולאחר זה ביזת הים, כמפורש בפרש"י³⁰ שבנ"י מצאו בים "תכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות" של המצרים), ומובן שהיו אצל בנ"י מן המוכן; אבל "מאין היו להם במדבר" צבע תכלת (שהוא מדם חלזון) או צבע ארגמן וכו'? ובכלל אינו מובן שביציאתם ממצרים ילקחו בנ"י עמהם לצרכיהם במדבר צלוחיות של צבעים.

כגולכן מפרש רש"י, ש"תכלת" היינו — "צמר³¹ צבוע בדם חלזון"³², וכן "ואר­גמן" פירושו "צמר³¹ צבוע ממין צבע ששמו ארגמן", ואין שאלה כלל מאין היו להם דברים אלה במדבר, כי מפורש בקרא שהיו להם הרבה צאן עוד בהיותם במצרים (וכדברי משה לפרעה "בצאננו ובבקרנו נלך"³³, וביציאת מצרים מפורש שלקחו אתם "צאן ובקר מקנה כבד מאד"³⁴) — וא"כ מובן ולא ייפלא שהי' נמצא אצל בנ"י הרבה צמר³⁵, כולל — צמר צבוע בצבעים שונים^*15.

כדוכדי שיהי' ברור ופשוט כיצד הי' אצל ישראל מן המוכן "שש", מוסיף רש"י ומדגיש — "ושש הוא פשתן", ש­כבר הביא רש"י בפירושו³⁶, שפשתן גדל במצרים, ובמילא מובן, דכאשר "וינצלו את מצרים"³⁷ לקחו עמהם גם פשתן.

כהועפ"ז — שגם בפירושיו הקודמים בא רש"י לבאר "מאין היו להם במדבר" ה­דברים המנויים בכתוב — מתורץ בפש­טות דיוק הט"ז³⁸ בפרש"י דידן, שמתחיל רש"י פירושו בתוס' וא"ו³⁹, "ומאין היו להם במדבר" — "ולא אמר מאין בלא וא"ו".

כו[בט"ז³⁸ מתרץ שהי' "קשה ל"ל עצי שטים. . די לומר ושטים. . מש"ה כתב ומאין הי' להם, פירוש דקשה עוד מאין הי' כו', וצ"ל דהכתוב קאי על מה שנטע יעקב במצרים וע"ז אמר עצי, מאותן שטים שהיו כבר מנטיעת יעקב".

כזאבל צ"ע בתירוצו, שהרי מצינו עד"ז בכ"מ בפרש"י [שמתחיל פירושו בשאלה (כמו "למה נסמכה כו'" וכיו"ב) ובמפר­שים ביארו שעיקר השאלה שרש"י בא לתרץ בפירושו אינה שאלה זו, אלא שיש בכתוב "הרגש מבחוץ", המתיישב ע"י התירוץ על השאלה שמביא רש"י ב­פירושו] — ומ"מ לא התחיל רש"י ה­שאלה בוא"ו המוסיף].

כחוע"פ המבואר לעיל מובן בפשטות, כי גם בפירושיו הקודמים עוסק רש"י בתירוץ שאלה זו; אלא שכאן, בנוגע ל­עצי שטים, כיון שאין שום תירוץ, לכאו­רה, בפשטות הכתובים — מפרט ושואל רש"י "ומאין היו להם במדבר". וכדי ל­הדגיש ששאלה זו באה בהמשך לפירו­שיו הקודמים — מתחיל רש"י "ועצי שטים, ומאין היו להם במדבר".

כטה. אמנם עדיין אין הענין מתיישב כל צרכו. דהן אמת שמהכתובים מוכח שגם עצי השטים היו מן המוכן ברשותם של בנ"י, ובמילא הוכרח לומר שכבר הוכנו מקודם לכן (ע"י ציוויו של יעקב כו') — אבל הא גופא טעמא בעי: מכיון שהיו יכולים להשיג עצי שטים מתגרי האומות או מיערות הסמוכים — מדוע הוצרך יעקב אבינו להשתדל יותר מ­מאתים שנה⁴⁰ לפני הציווי על מלאכת המשכן — בהבאת ונטיעת ארזים ב­מצרים?

ללכאורה יש לומר, שיעקב ידע ש­ציווי השם על מלאכת המשכן יהי' בתוכן (בלשון) "תקחו" כנ"ל, שמזה מובן, שרצונו ית' הוא שהדברים שהוצרכו למלאכת המשכן יהיו מוכנים בידי ישר­אל, וכיון שבדרך הטבע אין טעם וסיבה שבנ"י יוליכו עצי שטים ממצרים, הוצרך יעקב לצוותם על כך ולהכין הארזים.

לאאבל זה עוד מגדיל השאלה — כי לפ"ז נמצא, שהציווי בלשון "קחו" הכריח פעולתו של יעקב בהכנת הארזים יותר ממאתים שנה לפני הציווי; היינו שלפיכך הי' הציווי בלשון "תקחו" כדי שיעקב יטע הארזים במצרים — וטעמא בעי?

לבוהביאור בזה מרמז רש"י בהזכירו את שמו של בעל המאמר — "רבי תנחומא":

לג"תנחומא" הוא מלשון תנחומין. ולכן "פירש רבי תנחומא" ש"יעקב אבינו צפה ברוח הקודש וכו'", מכיון שענין זה הוא נחמתן של ישראל:

לדכאשר בנ"י נמצאים בגלות מצרים, במצב דקושי השעבוד, ועד לגזירת "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו"⁴¹ וכו' — הרי נוסף על ההבטחה ד"ואנכי אעלך גם עלה"⁴², "שואבים" הם נחמה ותנחומין כל משך זמן הגלות בראותם בעיניהם ממש את עצי הארזים שהביא יעקב ונטע במצרים, שטעמו בטרחא רבה זו⁴³ הי' מפני ש"צפה ברוח הקודש שעתידין. . לבנות משכן במדבר", "וצוה לבניו (ובניו לבניהם ובני בניהם אחריהם) ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים".

להכלומר: עצי שטים לצורך המשכן גופא — היו יכולים כנ"ל להשיג בכמה אופנים, אבל כדי שתהי' נחמתן של ישראל (ענינו של רבי תנחומא) — הביא יעקב ארזים ונטעם במצרים (וציווה ל­בניו שיטלום עמהם כשיצאו ממצרים), כדי שבמשך כל זמן גלות ושעבוד מצרים יהיו לנגד עיניהם עצים אלו ש­ ניטעו על מנת שיטלום כשיצאו ממצרים, היינו ש(ראית) עצי ארזים אלה מזכירים ומדגישים את גאולת ישראל.

לווזהו גם הרמז בלשון רש"י ובהתחלתו (הקדמת הענין) "פירש רבי תנחומא" — כלומר: ענין הנחמה ("תנחומא") הוא ב­אופן של פירש (ענין של פשט, ולא רמז ודרש), כי נחמה זו היתה לא רק הבטחה בדיבור וכיו"ב, אלא נחמה בדבר גשמי, הנראה בעיני בשר, נחמה בפשטות.

לזובזה מתורץ עוד דיוק בלשון רש"י, שלא הסתפק לומר שיעקב נטע ארזים במצרים אלא מוסיף ומפרט "והביא אר­זים למצרים" — דלכאורה, למאי נפק"מ שהביאו הארזים ממקום אחר?

לחוביותר תמוה: להלן עה"פ⁴⁴ "ועשית את הקרשים" חוזר רש"י על תוכן פירו­שו זה איך הכין יעקב אבינו ארזים כו', עם כל פרטי הענין (ועוד מוסיף פרטים חדשים) — ומ"מ משמיט שם פרט זה שיעקב הביא ארזים למצרים⁴⁵.

לטוע"פ הנ"ל י"ל, כי פרט זה נוגע לענין התנחומין — שבנ"י יראו בעיני בשר אר­זים שהובאו ממק"א (מארץ ישראל⁴⁶ — המורה על מצב של גאולה), שזה מדגיש עוד יותר שאין נתונים לחלוטין תחת שליטת המצרים, אלא אעלך גם עלה⁴², יצאו ויעלו לארץ ישראל (ויטלו ארזים אלה עמהם).

מו. ויש להוסיף ב"יינה של תורה" ש­בפירוש רש"י — שפירוש זה של רבי תנחומא הוא "תנחומין" נוסף על גלות מצרים גם על כל הגליות ועל אריכות דגלות זה האחרון (שכל המלכיות (ו­גליות) נקראות על שם מצרים⁴⁷).

מאדהנה איתא בספרים⁴⁸ שהגלות נמשל להליכת בנ"י במדבר, "מדבר העמים"⁴⁹ ותכלית הליכה זו היא — "לבנות משכן במדבר", דהיינו לעשות במדבר וממצי­אות ה"מדבר" (שהוא מקום הקליפות, נחש שרף ועקרב וצמאון גו'⁵⁰ מקום ש­מם מכל ענין של קדושה) משכן ומקדש לו ית', דירה לו ית' בתחתונים, שאין תחתון למטה ממנו.

מבובגמר עבודה זו זוכים לקיים ה­ציווי⁵¹ "ועשו לי מקדש" כפשוטו, בבית המקדש השלישי, שבו יתגלה גם המשכן שעשה משה, "מקדש המדבר"⁵².

מגוהכח להתגבר על חשכת הגלות, וב­פרט חשך כפול ומכופל דעקבתא ד­משיחא, ואדרבא "לבנות משכן במדבר" — הוא מפעולת יעקב אבינו ש"הביא ארזים למצרים ונטעם".

מדוי"ל הביאור בזה:

מהה"ארזים" (שמהם "ועשו", נעשו העצי שטים למשכן) הם גם רמז על הצדיקים שנקראים "ארזים" כמו שנאמר⁵³ "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה", כ­מבואר בכלי יקר⁵⁴. ובפרטיות יותר הם רמז על נשיאי ישראל (לשון התנשאות), שעומדים באופן דהתנשאות (ישגה) כ­ארזים.

מווזוהי השייכות ליעקב אבינו דוקא — כי "נשיא" הוא ר"ת "ניצוצו של יעקב אבינו"⁵⁵, דכמו שיעקב אבינו הי' "מאחד את כל ישראל" (כמ"ש בגו"א כאן)⁵⁶, ובלשון רבינו הזקן⁵⁷ שנשמת יעקב היתה "כלולה מכל הנשמות שבישראל מעולם ועד עולם" — כן הוא אצל כל נשיא ישראל, שנשמתו היא נשמה כללית ה­כלולה מכל נשמות אנשי דורו, ולכן הוא מאחד את כולם⁵⁸.

מזוזהו שכ' ופירש רש"י שיעקב אבינו הביא "ארזים" למצרים, כי כל הנשיאים הם ניצוץ של יעקב אבינו, ומקורם הוא מארץ ישראל, כי באמת הם למעלה מ­ענין הגלות⁵⁹, אלא שכדי להכניס בבנ"י הכח להתגבר על חשכת הגלות ולבנות משכן במדבר, "נטעם" במצרים, בזמן הגלות.

מחוזוהי נחמתם של ישראל בהיותם ב­"מדבר העמים", שיש להם ה"ארזים" ש­נטע יעקב אבינו בכל דור ודור⁶⁰ שהם למעלה מהגלות, ונראים לבנ"י ומשפי­עים כח בכל ישראל לא להתפעל מ­חשכת הגלות כ"א להתגבר עליו, עד שבונים ועושים משכן במדבר.

מטואזי זוכים לנחמה השלימה — נחמה כפשוטה ממש, בפועל ממש — שהנחמה היחידה האפשרית על אריכות גלות זה האחרון היא — גאולה האמיתית וה­שלימה⁶¹ על ידי משיח צדקנו, כפשוטה ממש, למטה מעשרה טפחים ממש, וב­מהרה בימינו ממש.

נ(משיחת ש"פ תרומה תשמ"ז)