Likkutei Sichos·Vol. 32·Metzora·Sicha 1לקוטי שיחות·כרך לב·מצורע·שיחה א

אשיחה א
א. על הפסוק¹ "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" איתא במדרש²: וכי בשורה היא להם שנגעים באים עליהם. . כיון ששמעו כנענים שישראל באים עליהם עמדו והטמינו ממונם בבתים ובשדות. . מה הקב"ה עושה מגרה נגעים בביתו והוא סותרו ומוצא בו סימא [אוצר³] (שדהו⁴ נשרפת⁵ ומתוך שהוא הופכה מוצא תחתי' סימא), וכי מי בא ואומר לכנענים שישראל נכ­נסין לארץ. . ג' פרוזדיגמאות [אגרות⁶] שלח יהושע אצלם הרוצה לפנות כו' להשלים כו' לעשות מלחמה כו'.

במאמר זה הובא גם בפירוש רש"י על הפסוק, עם כמה שינויים, וז"ל: בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב ב­קירות בתיהם כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר וע"י הנגע נותץ הבית ומוצאן.

גמהשינויים (העיקריים)⁷ בין לשון רש"י לגבי לשון המדרש:

דא) במדרש נאמר "כנענים", ורש"י משנה וכותב "אמוריים"⁸. ושינוי זה דו­רש ביאור במיוחד, שהרי בפסוק מפורש "כי תבואו אל ארץ כנען", ואיך יתכן שדוקא רש"י, שבא לפרש פשוטו של מקרא, משנה מלישנא דקרא (כנענים) וכותב "אמוריים"?

הב) במדרש איתא "כיון ששמעו כנע­נים שישראל באים עליהם עמדו ו­הטמינו כו'", שזה הי' (כמו שמבאר אח"כ) בעת כיבוש הארץ, כששלח יהושע האג­רות כו', שעי"ז נודע להם "שישראל נכנ­סין לארץ"; ואילו רש"י כותב "שהטמינו כו' כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר"⁹. וצ"ע הא מנ"ל ובפרט בפשש"מ?

וג) במדרש הלשון "והטמינו ממונם", ו­ברש"י — "הטמינו. . מטמוניות של זהב".

זד) במדרש — "בבתים ובשדות", וב­פרש"י — "בקירות בתיהם" (ומשמיט "ובשדות").

חהטעם לשינוי האחרון מובן בפשטות: ענינו של פרש"י עה"ת הוא — פירוש הכתובים (ולא סיפורי חז"ל), ולכן אין מקום להביא בפירושו ע"ד הממון שב­שדות, שאינו שייך לפירוש הכתוב "ו­נתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם"¹⁰.

טועוד ועיקר: א) הרי שריפת השדות (ו­מציאת הממון שעי"ז) אינה אלא סמוך ל­כיבוש הארץ^*10, ב) אינה שייכת לנגעים.

יומטעם זה מדייק רש"י "בקירות בתי­הם" — כי ע"י נתיצת בית מנוגע יכולים למצוא רק המטמוניות שבקירות הבית (שנותצים אותם), אבל לא מה שהוטמן בעומק קרקע הבית¹¹.

יאועפ"ז יש לבאר גם השינוי שלפניו — "ממונם" (סתם) או "זהב" — דהא בהא תליא: במדרש מדבר אודות כל מה ש­הטמינו "בבתים ובשדות" ולכן נקט לשון כללי — "ממונם"; משא"כ בפרש"י, שנקט "בקירות בתיהם", מוכרח לפרש שהטמינו רק זהב, לפי שקירות הבית הם מקום צר ומוגבל מהכיל כל מיני ממון של כסף ונחושת בכמות שכדאית טירחת ההט­מנה; משא"כ זהב, שגם כמות קטנה ממנו הוא הון רב¹².

יבאבל שני שינויים הראשונים הנ"ל דורשים ביאור.

יגב. ויובן זה בהקדים התמי' בדברי המדרש "וכי מי בא ואומר לכנענים ש­ישראל נכנסין לארץ. . ג' פרוזדיגמאות שלח יהושע אצלם כו'" — דלכאורה:

ידמהי שאלת המדרש "וכי מי בא ואומר לכנענים שישראל נכנסין לארץ" — הרי מקרא מלא דיבר הכתוב, שבעת קריעת ים סוף "נמוגו כל יושבי כנען"¹³, וכ­פרש"י שם ש"אמרו עלינו הם באים לכלותינו ולירש את ארצנו"¹⁴! וכמפורש גם בס' יהושע¹⁵, שרחב אמרה לשני ה­מרגלים "ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ גו' וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם מצרים גו'".

טו[יש מפרשים¹⁶ שזהו טעמו של רש"י ששינה מלשון המדרש (כנ"ל) וכתב "כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר". אבל דברי המדרש דורשים ביאור].

טזויש לומר בפשטות, דאף שידעו ה­כנענים שעתידים בנ"י להכנס לארצם ובעת קי"ס כבר "נמוגו" מזה שבנ"י יבואו עליהם לכלותם כו', מ"מ אין זו סיבה שמאותה שעה יטמינו ממונם מפני בנ"י, כי עדיין יש שהות עד שיתקרבו בנ"י לארצם ויהיו מוכנים להכנס ל­ארצם בפועל, ובפרט לאחרי שראו שבנ"י מתעכבים זמן רב במדבר¹⁷.

יזוזוהי שאלת המדרש "וכי מי בא ואומר לכנענים שישראל נכנסין לארץ", כלומר, מנין נודע להם שהגיעה עתה שעת כניסתן לארץ, שמשו"ז הטמינו ממונם? ומתרץ שזה נודע להם ע"י שי­לוח האגרות כו'.

יחאמנם, עפ"ז צריך להבין בפרש"י: ההסברה שהטמנת ממונם היתה בסמיכות לכניסת ישראל לארץ (ולא לפני מ' שנים, כששמעו ע"ד קי"ס, אף שאז "נמוגו") ה"ה גם בלימוד ע"ד הפשט;

יטוא"כ קשה לפרש"י ("שהטמינו. . כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר") — מדוע הטמינו בזמן שלא היתה סיבה לזה עדיין? ומה גם לאחרי שראו האומות שישראל מתעכבים במדבר, ובכ"ז חששו כל זמן זה שבנ"י עומדים להכנס תיכף ומיד (ללא שהיות) לארץ, ומפני זה "כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר" היו מטמוניות של זהב ולא יכלו להשתמש בזהב זו!

כויש לומר שרש"י מתרץ קושיא זו ע"י השינוי מ"כנענים" ל"אמוריים", כדלקמן.

כאג. נתבאר כמה פעמים, שאת פירושו עה"ת כתב רש"י באופן שהלומד יוכל לעמוד על כוונתו מבלי שיצטרך לחפש בספרים אחרים, ובמקום שנראה לכאו­רה שרש"י לא ביאר דבריו כו' — ה"ז מפני שהענין מובן ומבואר מהמפורש כבר בהכתובים (ופירושי רש"י) שלפנ"ז.

כבועד"ז יש לומר בעניננו, שהשייכות המיוחדת של "אמוריים" לכאן (שלכן משנה רש"י "מכנענים" ל"אמוריים") מוב­נת מהמפורש בקרא לעיל — שהכתוב מפרט את ה"אמורי" בתור יוצא מן הכלל דז' אומות!

כגבהבטחת הארץ בברית בין הבתרים נאמר לאברהם¹⁸ "ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה". ד­אע"פ שבפסוקים שלאח"ז¹⁹ נמנו עשר אומות שעתידים בניו לרשת את ארצם, והאמורי הוא רק אחת מהן, מ"מ, את קביעת זמן השיבה לארץ ("ודור רביעי ישובו הנה") תולה הכתוב ב"שלם עון האמורי" דוקא²⁰.

כדוי"ל שזהו מה שרש"י מרמז בכתבו "שהטמינו האמוריים כו'": מכיון שבזמן יצי"מ כבר ישנו "דור רביעי (ש)ישובו הנה", הרי ידעו האמוריים²¹ שעונם נשלם ("שלם עון האמורי") וכבר הגיע הזמן "להיות משתלח מארצו"²². ומטעם זה התחילו תיכף לאחרי יצי"מ להטמין זהבם כו', כי ידעו שכבר בא הזמן הקבוע לשיבת זרעו של אברהם לארץ זו.

כהד. אמנם עדיין אין הענין מיושב היטב, שהרי לפי זה צריך לחדש שגם האומות ידעו ע"ד פרטי ברית בין ה­בתרים²³.

כוובשלמא מה שרש"י לא נקט כפירוש המדרש (שהכנענים הטמינו כו' לפי ש­ידעו ע"ד כניסת ישראל לארץ מהאגרות ששלח יהושע כו'), אפשר להסביר, כי לא מצינו בקרא שיהושע שלח אגרות ליושבי הארץ²⁴;

כזאבל עדיין אפשר לפרש בפשטות, שהכנענים התחילו להטמין זהבם לאחרי מפלתם של סיחון ועוג (שהיו האומות "בטוחים עליהם"²⁵), בחשבם שמעתה אין מי שיעמוד בפני בני ישראל מלעבור הירדן וליכנס לארץ. ומאי דוחקי' ד­רש"י²⁶ לפרש שהטמינו האמוריים זהבם "כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר" (וה­ידיעה ע"ד כניסת הארץ היתה מצד זה ש"שלם עון האמורי")?

כחויש לומר הביאור בזה:

כטהטמנת הממון כו' יש בה דבר והי­פוכו: מחד גיסא ה"ז הוכחה, כמובן, על פחדם ומוראם שיגורשו מבתיהם וארצם כו'; אבל לאידך, מעשה ההטמנה מורה שאין הם מתייאשים לגמרי ועדיין תקוה בלבם שסו"ס יחזרו לבתיהם וימצאו ה­מטמוניות שהטמינו (כי דוחק גדול לומר, שכוונתם בהטמנה היתה רק כדי שממונם לא יגיע לבנ"י, ע"ד גם²⁷ לי גם לך לא יהי').

לועפ"ז מובן בפשטות שאין לומר ש­יראתם מבנ"י — הן לאחרי קי"ס (כאשר "נמוגו כל יושבי כנען"), והן לאחרי נפי­לת סיחון ועוג — היא היא הסיבה שב­גללה הטמינו את ממונם, דאי משום הא, מהי התועלת בהטמנת הממון כאשר הם עתידים להגרש מהמקומות שבהם הט­מינו?

לאועכצ"ל שהם עשו זאת מטעם ונימוק אחר — ובזה הוא החילוק בין דעת המדרש ודעת רש"י:

לבלפי המדרש, הסיבה להטמנת ממונם היתה — האגרות ששלח יהושע, שבאחת מהן הי' כתוב "הרוצה להשלים ישלים", שמזה הבינו הכנענים שאין זה ודאי ש­יגורשו מארצם (שהרי ישנה האפשריות להשלים), ולכן, אף שבפועל לא רצו להשלים אלא יצאו למלחמה, מ"מ לא נתייאשו לגמרי מהאפשרות שגם אם ינוצחו במלחמה יוכלו (הם או זרעם) להשלים ולחזור לביתם, ולכן הטמינו ממונם.

לגאבל לפרש"י (שלא הביא הא ד"ג' פרוזדיגמאות שלח יהושע כו'"²⁸) — הסיבה להטמנת זהבם (ותקותם לשוב ולקחתו) היא מזה גופא שידעו (כנ"ל ס"ג) שבא הזמן הקבוע שבנ"י "ישובו הנה" כי "שלם עון האמורי להיות מש­תלח מארצו".

לדוהביאור: מכיון ש"זכות" הישיבה בארץ תלוי' בהנהגתם של יושבי' (שלכן לא נשתלח האמורי מארצו עד ששלם עונו), הרי — אמרו האמוריים — כשם שהם (האמוריים) עומדים להגרש מארצם מחמת עוונותיהם, כך יתכן²⁹ שבנ"י ישתלחו מן הארץ ע"י עונותיהם הם (עכ"פ כשתתמלא סאתם). ולכן "הטמינו האמוריים מטמוניות של זהב" [ש"מטמון" הוא גניזה העומדת לימים רבים³⁰], אולי במשך הזמן ישתלחו בנ"י מהארץ ויחזרו הם לבתיהם וימצאו אותם המטמוניות.

להה. אלא שלאחר כל זה עדיין יש מקום לשאלה:

לוהן אמת שרש"י תפס ל' "אמוריים" בסמכו על מ"ש לפנ"ז "כי לא שלם עון האמורי" — אבל הא גופא טעמא בעי, מדוע נזכר בברית בין הבתרים "עון האמורי" דוקא, והרי המדובר הוא אודות הבטחת כל ארץ כנען (הכוללת עשר, או עכ"פ שבע, אומות)³¹?

לזבאבן עזרא³² כ' ש"הזכיר האמורי ב­עבור תקפו. . וכן אמר הנביא³³ (ואנכי השמדתי את האמורי גו') אשר כגובה ארזים גבהו".

לחאבל בפשש"מ עדיין לא למדנו ע"ד תקפו של האמורי (לגבי השאר מז' ה­אומות). ומדוע סתם רש"י³⁴ ולא פירש הטעם שנזכר בפ' לך "אמורי" דוקא³⁵?

לטויש לומר, דלפי פרש"י, מש"נ "ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה (ופרש"י) להיות משתלח מארצו עד אותו זמן, שאין הקב"ה נפרע מאומה כו'" — פירושו כפשטות הלשון, שב"אותו זמן" נשלם רק עון האמורי (ולא דשאר האומות)³⁶, ורק הוא נשתלח (באותו זמן) מארצו³⁷, משא"כ שאר האומות נשתלחו מארצם רק לאחרי זמן. וכמפורש בקרא³⁸, שסיחון מלך האמורי [הי' מעבר הירדן³⁹ ו]נכבש קודם כל האומות על ידי משה רבינו, ושאר האומות נכבשו אח"כ ע"י יהושע (ועוד זאת — שגם הם לא נשתלחו לגמרי מ­ארצם עד לאחרי מיתת יהושע⁴⁰, כמ­סופר בנביאים⁴¹).

מו. ע"פ הנ"ל (שלפרש"י "האמורי" שנזכר בפ' לך קאי רק על אומה זו, ולא על שאר האומות שבארץ כנען) — יוצא, לכאורה, שע"פ פרש"י לא היו "מטמוניות של זהב" (בביאת בנ"י לארץ) בכל ארץ כנען⁴², כ"א רק אצל האמוריים, כי רק בנוגע להם הגיע זמן הקבוע ל"ישובו הנה" (להיות משתלח מארצו).

מאולפי זה יש לבאר גם אריכות לשון הכתוב כאן — שמתחיל "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה", ושוב כופל "(ונתתי נגע צרעת) בבית ארץ אחוזתכם" — דלכאורה הו"ל לקצר ולומר "בבתיכם"⁴³?

מבגם: בתחילת הכתוב אומר "אשר אני נותן לכם לאחוזה", ואילו בסיום הכתוב נאמר "ארץ אחוזתכם" (כדיוק הכלי יקר⁴⁴, ש"ייחס האחוזה אל ישראל כאילו המה האוחזים בנחלה").

מגוע"פ הנ"ל יש לומר:

מדתחילת הכתוב איירי בנוגע לכללות דין נגעי בתים, שלא חל אלא לאחרי כניסתם לארץ באופן של "אחוזה", היינו שמתיישבים בארץ (משא"כ בהיותם ב­מדבר שלא היו להם בתים ובמילא לא הי' עדיין דין נגעי בתים⁴⁵);

מהאבל בסיום הפסוק כוונת הכתוב היא להודיענו ענין מיוחד בנוגע לנגעי בתים, ש(נוסף ע"ז שהם באים כעונש על חטא⁴⁶, כנגעי אדם (הבאים על חטא לשון הרע⁴⁷), הנה) הקב"ה יתן "נגע צרעת" בבתים כדי שימצאו בנ"י את ה"מטמוניות של זהב" שהוטמנו שם על ידי יושבי הארץ;

מוומכיון שזה לא הי' בכל ארץ כנען כ"א רק אצל האמוריים (כנ"ל), שהם היו (גם או בעיקר) מעבר לירדן⁴⁸ (ארץ סיחון (ועוג⁴⁹)), לכן נאמר בזה "ארץ אחוזתכם"⁵⁰ — כי עבר הירדן (ארץ ה­ אמורי) לא ניתן (מלכתחילה) מאת ה' לבנ"י לאחוזה^*50, אלא שנעשתה "אחוזת­כם"⁵¹ על ידי בקשת בני גד ובני ראובן⁵² שנטלוה מעצמם⁵³ לאחוזה.

מזז. דובר כמ"פ, שבפרש"י ישנם "עני­נים מופלאים"⁵⁴ ע"ד הרמז והסוד ("יינה של תורה"⁵⁵) — וכן בעניננו, שבשינוי זה מ"כנענים" ל"אמוריים" י"ל שמרמז רש"י להשייכות המיוחדת בין ענין הנגעים לאמורי דוקא.

מחוהביאור:

מטנגעים באים כפרש"י על לשון הרע⁴⁷, דהיינו — אמירה רעה; וכמבואר ב­רמב"ם סוף הל' טומאת צרעת שאין ה­כוונה אמירת לשון הרע דוקא, אלא ל"שיחת הרשעים" בכלל (וכמו שמאריך שם שעצם הדבר ש"מרבין בדברי הבאי" מביא לידי כך ש"באין לספר בגנות ה­צדיקים כו' לדבר באלקים וכופרין ב­עיקר").

נוזהו גם ענינה של קליפת "אמורי", ובפרט ע"פ רבינו הזקן⁵⁶ — ש"האמורי לשון אמירה ודיבור. . סימן לשטות מילין⁵⁷. . וברוב דברים לא יחדל פשע⁵⁸. . מפני רוב דברי הכסיל הנק' אמורי שמרבה דברים כו'" (בדוגמת דברי הרמב"ם הנ"ל ע"ד "שיחת ה­רשעים").

נאאמנם לאידך, דוקא בבתי האמוריים נמצאו "מטמוניות של זהב" — כי תכלית הכוונה בענין הנגעים אינה רק לבטל ולשלול "שיחת הרשעים" אלא להפוך את כח הדיבור של האדם, שתמורת "אמורי" דלעו"ז תהי' אמירה ודיבור ד­קדושה⁵⁹, "לקחתי מיד האמורי"⁶⁰, שעל ידי אמירות ודיבורים טובים וקדושים מגלים ה"מטמוניות" שבנפש⁶¹.

נבוכמרומז גם ברמב"ם שם, דלאחרי האריכות ע"ד "שיחת הרשעים", מסיים ע"ד גודל מעלת "שיחת כשרי ישראל", ש"אינה אלא בדברי תורה וחכמה, לפי­כך⁶² הקב"ה עוזר על ידן ומזכה אותן בה שנאמר⁶³ אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו"⁶⁴.

נג(משיחת ש"פ מצורע תשמ"א)