Chabad Library · The Rebbe
Likkutei Sichos·
אניסן
א. מר"ח ניסן עד י"ב בו "נוהגין לקרות פ' הנשיא שהקריב בו ביום"1. ומטעם זה נוהגין שאין אומרים תחנון בימים אלו2, מפני ש"בא'3 בניסן (יום הקמת המשכן במדבר4) התחילו הנשיאים להקריב את קרבניהם לחנוכת המזבח נשיא א' ליום5 עד י"ג בניסן וכל נשיא ביום שהקריב קרבנו הי' יו"ט שלו" (ומכיון שביחד עם ימי הפסח שלאח"ז "יצא רוב החדש בקדושה"6 — אין אומרים תחנון כל חדש ניסן2).
א. מר"ח ניסן עד י"ב בו "נוהגין לקרות פ' הנשיא שהקריב בו ביום"1. ומטעם זה נוהגין שאין אומרים תחנון בימים אלו2, מפני ש"בא'3 בניסן (יום הקמת המשכן במדבר4) התחילו הנשיאים להקריב את קרבניהם לחנוכת המזבח נשיא א' ליום5 עד י"ג בניסן וכל נשיא ביום שהקריב קרבנו הי' יו"ט שלו" (ומכיון שביחד עם ימי הפסח שלאח"ז "יצא רוב החדש בקדושה"6 — אין אומרים תחנון כל חדש ניסן2).
בוצריך להבין:
גאע"פ שכל עניני (וסיפורי) התורה הם נצחיים7, מ"מ, לא מצינו שיתקנו בסדר התפלה (וכיו"ב) זכר לדורות על כל מאורע שבתורה, כ"א רק בענינים מסויימים — שהם ענינים כלליים ויסודיים, כמו "זכר ליציאת מצרים"; "זכר למקדש" וכיו"ב [וגם בנוגע ל"מקדש" אין עושים זכר לכל העבודות שנעשו במקדש (אפילו עבודות שנעשו הרבה פעמים)];
דומדוע עושים זכר לדורות לקרבנות הנשיאים לחנוכת המזבח — שהיו (א) חד פעמיים8, (ב) במשכן (היינו, שקדם בזמן לא רק לגלותנו זה האחרון, אלא גם למקדש שני, גלות בבל ולמקדש ראשון)!
הובזה גופא — זכר כפול9: (א) אמירת פרשת הנשיא, (ב) אי אמירת10 תחנון11 (ועד למשך חדש שלם)!
וב. גם באופנו של זכר זה מצינו חידוש:
זלאחרי אמירת ה"נשיא" נוהגין לומר "יהי רצון"12. וז"ל: יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שבאם אני עבדך משבט (פלוני) שקראתי בתורתך פרשה של הנשיא היום, אזי יאירו נא עלי כל ניצוצין קדישין וכל האורות הקדושות הכלולות בקדושת זה השבט להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך לעשות רצונך כל ימי חיי אני וזרעי וזרע זרעי מעתה ועד עולם אמן.
חכלומר, כאו"א מישראל (לא רק יחידי סגולה) מתפלל אשר "יאירו נא עלי כל ניצוצין קדישין. . הכלולות בקדושת זה השבט", ועוד זאת — שהארה זו לא תשאר בהעלם והסתר, אלא תשפיע על עבודתו בפועל "להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך לעשות רצונך (ועוד זאת) כל ימי חיי אני (ועוד זאת —) וזרעי וזרע זרעי (ובאופן ד)מעתה ועד עולם"!
טויתירה מזו: כיון שאין מתפללין על מעשה נסים13, עכצ"ל שתפלה זו (של כאו"א מישראל) יכולה להתקיים בדרך הטבע, בחשך כפול ומכופל של זמן הגלות! ועוד, בכלל — תפלת ישראל מתקיימת בפועל, ובפרט תפלה ע"י רבים, כמ"ש14 "הן אל כביר ולא ימאס". ובפרט שמסיימים ה"יהי רצון" באמירת "אמן" (מלשון אמת15), הנותן חיזוק מיוחד בהברכה, פועל גמר ה"נצחון"16.
יונמצא שהזכר לדורות לקרבנות הנשיאים "לחנוכת המזבח" (שע"י אמירת פ' הנשיאים) אינו רק זכר (למאורע שאירע בעבר), אלא היא פעולה נצחית, ועד כדי כך — שמאירים "כל ניצוצין קדישין וכל האורות הקדושות הכלולות בקדושת זה השבט" בפועל (כנ"ל) "להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך לעשות רצונך כל ימי חיי אני וזרעי וזרע זרעי מעתה ועד עולם"!
יאשזהו חידוש גם לגבי עניני "זכר" שמדברי סופרים. דעם היות שכל הפעולות והתפלות כו' הבאות לשם זכר לדבר מסויים ("זכר ליציאת מצרים" וכיו"ב, כנ"ל) אינן סתם זכר בעלמא, אלא שע"י זכר זה "נעשה" מעין הדבר הנזכר — מ"מ, פעולה כזו לא מצינו דוגמתה בתפלות (ועניני "זכרון") דכל השנה17.
יבג. זאת ועוד — ובהקדם השאלה:
יגכיצד יתכן שכאו"א מישראל יאמר פרשת כאו"א מהי"ב נשיאים עם ה"יהי רצון" (שיאירו עליו האורות וכו' שבקדושת שבט זה) — והרי כל אחד מ ישראל הוא רק משבט אחד [כמובן מה"יהי רצון" עצמו שהוא בלשון של ספק — "באם אני עבדך משבט (פלוני) כו'"18, כי יתכן שאינו משבט זה], ונמצא, שמתוך י"ב פעמים של אמירת הנשיאים, הרי בי"א מהם אומרים תפילה שאינה שייכת להמתפלל19!
ידועכצ"ל, שכאו"א מישראל (אפשר שיהי') כלול משאר כל ישראל (השבטים), ועד שכאו"א מישראל אפשר שיקבל האורות של כל השבטים, שאז אמירת הנשיא וה"יהי רצון" אפשר שתהי' על הוודאי — ש"יאירו נא עלי כל ניצוצין כו' וכל האורות כו' הכלולות בקדושת זה השבט כו'", מכיון שאפשר הדבר20 שיש לו שייכות לכל השבטים21.
טווע"ד הוראת כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע22, שאפילו כהן ולוי יאמרו הנשיא וה"יהי רצון" בכל יום (אף שוודאי שהם משבט לוי23) — "כי זה שייך לעיבור", ומצד "עיבור"24 אפ"ל שייכות לכל שבט ולכל השבטים.
טזועפ"ז, מכיון שכאו"א מישראל אומר פרשיות כל הנשיאים וה"יהי רצון" של כאו"א — והקב"ה ממלא בקשות אלו — הרי שבגמר אמירת הנשיאים (בי"ב ניסן) מאירים בכאו"א מישראל "כל ניצוצין קדישין וכל האורות הקדושות הכלולות" בכל שבט ושבט — שבהם נכללים כל ניצוצות הקדושה שבכל העולם כולו (— שנברא "בשביל ישראל"25), וכידוע26 שי"ב השבטים כוללים כל אופני עבודה האפשריים27 (י"ב אופנים כלליים).
יזומזה מובן גודל הפעולה של אמירת הנשיאים ב"להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך לעשות רצונך כו'" — מכיון שבאה ע"י כל "ניצוצין קדישין" של כל השבטים.
יחד. ויש לבאר הטעם לחידוש זה שבקרבנות הנשיאים והאמירה לזכר שלהם:
יטחנוכת המזבח היא היסוד וההתחלה של עבודת כל ישראל במשך כל הדורות28. וכידוע29 דחנוכת המזבח ענינה כמו ענין החינוך, שכשם שהחינוך מעמיד את היסוד של כל עבודת המחונך במשך כל ימי חייו30, כן ע"י חנוכת המזבח הועמד היסוד לעבודת המשכן, שהיא תכלית כל עבודת האדם (ובמשך כל הדורות)31 — "ועשו32 לי מקדש ושכנתי בתוכם"33.
כומטעם זה (א) כל השבטים השתתפו בחנוכת המזבח — כי בהם נכללים כל הסוגים (פרטיים) שבעבודת ה' (כנ"ל), (ב) הקרבנות לחנוכת המזבח הובאו ע"י הנשיאים דוקא — "כי הנשיא הוא הכל"34 (כל השבט שלו, ועי"ז — כל השבטים (בנ"י) כולם).
כאועפ"ז מובן הטעם שעושים זכר לדורות לקרבנות הנשיאים (ע"י אמירת פ' הנשיאים ואי אמירת תחנון) — אף שההקרבה שלהם היתה חד פעמית, ולפני אלפי שנה, ובמקום וזמן מסויימים — כי קרבנות הנשיאים לחנוכת המזבח הי' ענין נצחי לכל הדורות35, ענין הנמשך ומשפיע בפועל בעבודת כאו"א מישראל, כולל גם בחושך כפול ומכופל דהגלות — שמאירים "כל הניצוצין כו' להבין כו' כל ימי חיי כו' מעתה ועד עולם".
כבה. ע"פ האמור לעיל (שקרבנות הנשיאים הם ענין נצחי הנמשך בכאו"א בכל הדורות) מובן, שמהענינים המיוחדים של חודש ניסן הוא — ההדגשה בענין (א) הנצחיות של נשיאי ישראל36, כי כל נשיא בדורו כנשיא הראשון בדורו37, (ב) ההתקשרות וכו' של כאו"א מישראל (בכל דור ודור) לנשיאי ישראל הנמשכת מההתקשרות וכו' — שהייתה בזמן חנוכת המשכן — התקשרות וכו' נצחית.
כגוי"ל אשר השייכות (דהנצחיות) דנשיאי ישראל לחודש ניסן מודגשת ביותר בנוגע לנשיא דורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר:
כדב' ניסן הוא יום ההילולא של הנשיא כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, ויום התחלת הנשיאות של (בנו ממלא מקומו38) כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו39.
כהובשניהם מצינו ענין הנצחיות (גם) בגשמיות העולם, והתקשרות דכאו"א מהם הנצחית לכל ישראל40 (וכן — דכל ישראל אליהם):
כוידועים דברי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע לפני הסתלקותו41 — "איך גיי אין הימל, די כתבים לאָז איך אייך" (אנכי עולה השמימה, ואת הכתבים (כתבי החסידות) הנני משאיר לכם).
כזפירוש הדברים42: "צדיקים דומין לבוראם"43, וכשם שהקב"ה "נתן (הכניס) את עצמו" בתורתו, כמחז"ל44 "אנא נפשי כתבית יהבית", עד"ז בצדיקים, ש"נותנים" (ומכניסים) את עצמם בדברי תורתם.
כחוזוהי הכוונה בדברי אדמו"ר נ"ע "איך גיי אין הימל די כתבים לאָז איך אייך" — שע"י (לימוד) כתביו (תורתו) שהלימוד מביא לידי מעשה בפועל ועד להפצתם חוצה, מתקשרים וכו' עמו בעצמו (מכיון שהכניס את עצמו בכתביו), עצמו — כפי שנמצא במצב של עלי' השמימה.
כטומכיון שה"כתבים" נמצאים למטה בגשמיות העולם — הרי על ידם נמצא אדמו"ר נ"ע בגשמיות העולם, היינו, שזוהי התקשרות נצחית בגשמיות בין הנשיא אדמו"ר נ"ע וכל ישראל.
לוכן הוא בנוגע לבנו ממלא מקומו45, נשיא דורנו — שע"י כתביו, ספריו ונכ סיו וגם הגשמיים (כדלקמן) — מתקשרים עמו בעצמו ובגשמיות46.
לאו. ויש לומר שכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו הדגיש זאת תיכף במאמרו (תורתו) הראשון47 (בתור נשיא48) — שמזה מובן שזוהי התחלה ועיקר ויסוד בנשיאותו — ד"ה ראשית גוים עמלק ואחריתו גו'49:
לבבהמאמר שם מבאר, דעניני קדושה קיימים ב"קיום עצמי (ונצחי)", כמו "המצות50 שנתלבשו בענינים גשמיים קלף הגשמי וצמר הציצית וכהאי גוונא וכל מה שברצונו ית' כלים ראוים להארת האור העליון ה"ה קיימים בבחי' קיום עצמי", וממשיך "וי"ל שזהו"ע קדושה לא זזה ממקומה51, ותשמישי קדושה52 בקדושתן הם עומדים כו'".
לגכלומר: מכיון שכל עניני קדושה נמשכים ממקור הקדושה — הקב"ה בעצמו, לכן, כשם שהוא ית' קיים בקיום עצמי (ונצחי53) (שהרי מציאותו מעצמותו כו'), כמו"כ קדושתו ואורו (שהוא דבוק בהמאור ומעין המאור) — קיים בקיום עצמי ונצחי.
לדובהמשך לזה כותב שם:
להומקום התורה והעבודה של צדיק בקדושתו הוא גם לאחר עלותו מחיי הגופות לחיים האמיתיים והארת אור עבודתו נשאר במקומו, די"ל שהמקום שבו למד ועסק בתורה וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה קדושתו עליהם מחלקי בירורו בעולם.
לוומביא על זה (ביאור —) סיפור מאביו54 "וראיתי פעם כי כ"ק אאמו"ר הרה"ק הכ"מ נכנס לחדר אביו כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה זי"ע והיו עוד סדרי החדר כמו שהיו בחייו (זה הי' בערך בשנת מ"ה או מ"ו) ונכנס לבוש בחגורה ועמד אצל השולחן למול כסא שבתו, ושפתיו נעות כמדבר, ובכה הרבה".
לזוהביאור בזה מובן ביותר ע"פ המדובר ומבואר בהמאמר שם — שענין האמור (ע"ד נצחיות מקום עבודתו כו' של הצדיק) בא בהמשך להמבואר שם " בענין הכלים שע"י דבקותם והתאחדות האור בהם הרי גם הם בבחי' קיום עצמי" (כמו האור55), שמזה מובן, שהקיום הנצחי של קדושת המקום הגשמי וכל כליו שהשתמש בהם (הצדיק) — ל"צרכי העבודה" — הרי "גם לאחר עלותו מחיי הגופות" הוא ע"ד ובדוגמת הקיום העצמי (ונצחי) של הכלים דעשר ספירות (מצד ביטולם והתאחדותם עם האור).
לחוי"ל יתירה מזו — שזהו (לא רק בדוגמת, אלא) אותו הענין ממש, היינו שהקיום הנצחי ש"במקום התורה והעבודה של צדיק כו' וכל כליו שהשתמש כו'" הוא באותה הדרגא של קיום נצחי דכלים של עשר ספירות (דעולם האצילות). וי"ל שזה מובן גם ממש"כ בתניא56 בביאור מחז"ל57 "האבות הן הן המרכבה", שבכל עניניהם היו מרכבה דאצילות, שעד"ז בצדיקים ונשיאים שהם דוגמתם.
לטז. המורם מכל הנ"ל — שחיי הצדיק הם נצחיים58, ולא רק ברוחניות הענינים אלא גם — בנוגע למקום הגשמי וכליו הגשמיים (שולחנו וכסאו כו') — וכדיוק הלשון "קדושה לא זזה ממקומה"59, המקום הגשמי ב"חדר אביו" (נוסף על המקום הרוחני — מעלה ומדריגה60) — כי קדושתו של הצדיק חודרת בכל עניניו (גם במקום ובכלים שהשתמש בהם לצרכי העבודה61); וכדברי המאמר "המקום שבו למד ועסק בתורה וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה קדושתו עליהם".
מויתירה מזו: קדושת המקום והכלים כו' של הצדיק (גם לאחרי הסתלקותו) היא באותו האופן כהזמן שהצדיק השתמש בהם בפועל, נשמה בגוף; וכמובן מהסיפור הנ"ל — ש"נכנס לחדר אביו. . והיו עוד סדרי החדר כמו שהיו בחייו כו' ונכנס לבוש בחגורה ועמד אצל השולחן למול כסא שבתו, ושפתיו נעות כמדבר, ובכה הרבה" — היינו "כמו שהי' בחייו" כשהי' נכנס ליחידות [שי"ל שענינה — התאחדות של ה"יחידה" של הנכנס ליחידות ושל ה"יחידה" של הרבי] — בחיים חיותו של אדמו"ר מהר"ש!
מאוע"פ פתגם אדמו"ר נ"ע הנ"ל "איך גיי אין הימל, די כתבים לאָז איך אייך" — מובן, שע"י ההתקשרות לנשיא הדור — ע"י ה"התקשרות" עם כתביו, ספריו וכו', שבהם הכניס את עצמו כנ"ל — נמשך מהקיום העצמי והנצחי של קדושת הצדיק והנשיא, לכל ההולכים "בדרך62 ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נצח סלה ועד"63.
מבובפרט ע"י לימוד הכתבים והספרים, והבאת הלימוד במעשה בפועל, הן בעצמו והן — ע"י הפצת המעינות (דהכתבים והספרים) חוצה.
מגועי"ז מאירים אצלו "כל ניצוצין קדישין וכל האורות הקדושות הכלולות" בנשיא הדור — שכולל "הכל", כי הנשיא הוא הכל64, וזה פועל "להבין ולהשכיל בתורתך [כולל ובפרט בנדו"ד — הכתבים וספרים של הנשיא] וביראתך לעשות רצונך כל ימי חיי אני וזרעי וזרע זרעי מעתה ועד עולם (נצחי)".
מדח. ההוראה בנוגע לפועל:
מהצריכים להתקשר עם נשיאי ישראל שבכל דור ודור, ובדורנו — בנשיא דורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר, ועי"ז מקבלים מה"נצחיות" של הנשיא.
מווזה פועל "להבין ולהשכיל בתורתך" — נגלה דתורה ופנימיות התורה, כולל תורתם של רבותינו נשיאינו, וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה65 — לעשות רצונך דהקב"ה כל ימי חיי — קיום המצות בפועל,
מזובפרט קיום המצות וההוראות בענינים שהזמן גרמא: "מבצע פסח", להכין את עצמו, את בנ"י אחיו ואת כלל ישראל — לחג הפסח, להשתדל ולדאוג שכאו"א מישראל יהי' לו כל צרכי החג, הן בגשמיות, והן (ובעיקר — המעשה אשר יעשה) — צרכיו הרוחניים, ידיעת הלכות פסח ומצוות החג, החל מההתחלה (הלכות ערב פסח) ומליל הסדר.
מחט. כל הנ"ל שייך במיוחד להענין שדובר אודותו לאחרונה66 ע"ד "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" — שהכח על העבודות כל ימי המשכן בא מחנוכת המזבח שע"י קרבנות הנשיאים (כנ"ל סעיף ד) — ו"כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם"67,
מטשכל ישראל, אנשים נשים וטף, יעשו ביתם וחדרם כו' — ע"ד "מקדש מעט"68, בית תורה תפלה וגמ"ח (צדקה), עד שהבית הגשמי וכליו הגשמיים (השולחן, כסא וכיו"ב) ייעשו כלים לקדושה (תורה, תפלה וצדקה), שיהי' "בית מלא ספרים"69 וכו',
נוכמודגש גם בחג הפסח — "אשר70 פסח על בתי בני ישראל".
נאושימת לב מיוחדת בנוגע לחינוך הילדים, שהם מראשי המשתתפים בסדר של פסח (ועד שעושים בשבילם כמה ענינים עוד לפני הפסח, ועושים שינויים בכדי שלא ישנו התינוקות ובכדי שישאלו התינוקות71), כולל גם — שכל ילד וילדה יהי' להם (— שלהם) סידור, חומש ו(להבדיל) קופתצדקה, וכן — "הגדה של פסח"72 (עם ציורים73), שעיכ"ז עושה חדרו, שולחנו ומטתו כו' — "מקדש מעט", כלי לקדושה, ונמשך (כנ"ל) קיום עצמי בחדר הגשמי וכלים הגשמיים ובכל הבית, כי "קדושה לא זזה ממקומה".
נבונכנסים שם "לבוש בחגורה" ועומדים "אצל השולחן", באופן של "דע לפני מי אתה עומד"74, ומדברים, עם דמעות של שמחה, כבן המדבר לאביו, בן יחיד להורים זקנים75, ישראל (בנים אתם לה' אלקיכם76) לאבינו שבשמים, שזה גורם תענוג גדול להאב, ותענוג הבורא נעשה תענוג הנברא77.
נגעד שזה בא בתכלית הגילוי ושלימותו ב"מקדש גדול", ביהמ"ק השלישי, ושם — בקודש הקדשים, יחידה שבמקום (שבעולם), ששם היחידה של כל נפש מישראל מתקשרת עם בחי' יחידה שלמעלה, יחידו של עולם,
נדבגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו — יחידה הכללית78, ותיכף ומיד ממש.
נה(משיחת ש"פ ויקרא, ה' ניסן, תשמ"ז)