Likkutei Sichos·Vol. 35·Chayei Sarah·Sicha 2לקוטי שיחות·כרך לה·חיי שרה·שיחה ב

אשיחה ב
א. "ואברהם זקן בא בימים"¹. וכתב הכלי יקר, "הרבה מפרשים תמהו והלא כבר נאמר [לעיל בפ' וירא²] ואברהם ושרה זקנים באים בימים והי' כמו ל"ז³ שנים בין שני זמנים אלו" — ומהו שנאמר כאן "ואברהם זקן בא בימים", שרק עתה נזדקן כו'?

בוהנה תמי' זו היא (גם) לפי פשוטו של מקרא, וצ"ע למה לא מצינו יישוב עלי' בפירוש רש"י על התורה [וכמשנ"ת כמ"פ, שבפירושו על התורה מיישב רש"י כל דבר הקשה בפשוטו של מקרא, ובמקום שלא מצא רש"י פירוש (מספיק) ליישב המקראות ע"פ פשוטם, כ' רש"י⁴ "איני יו­דע" וכיו"ב].

גוהנה במדרש⁵ איתא "כבר כתיב ואבר­הם ושרה זקנים, מה ת"ל ואברהם זקן, אלא שהחזירו הקב"ה לימי נערותיו צריך לכתוב פעם שני' ואברהם זקן". ולכאורה אפשר לומר שתירוץ זה יש לו מקום גם לפי פשוטו של מקרא⁶, וכמפורש ב­פרש"י⁷ בנוגע לשרה שהקב"ה בירכה "ש­חזרה לנערותה" [וכפשטות הכתובים דפ' וירא, דאע"פ ש"(ואברהם ושרה זקנים גו') חדל להיות לשרה אורח גו' אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן"⁸, מ"מ נולד לשרה בן ו"היניקה בנים שרה"⁹], ומזה מובן, לכאורה, גם בנוגע לאברהם, דאע"פ שמלכתחילה "ואברהם ושרה זקנים באים בימים" (וכדברי שרה "אחרי בלותי גו' ואדוני זקן", שגם אצל אברהם כבר עבר הזמן שיוכל להוליד בנים¹⁰), מ"מ חזר לנערותו. ולכן הוצרך הכתוב להודיע, שאחרי שעברו (כמו) ל"ז³ שנה מלידת יצחק, שוב "ואברהם זקן בא בימים".

דאבל, אי אפשר לתרץ כן בדרך הפשט, כי מצינו אח"כ (בסוף הפרשה¹¹) שאברהם נשא אשה אחרת והוליד ממנה כמה בנים (בני קטורה)¹².

הב. עוד תירוץ מצינו במדרש⁵, "כאן [בפ' וירא] זקנה שיש בה לחלוחית ולהלן [בפרשתנו] בזקנה שאין בה לחלוחית", היינו, שבפ' וירא מדובר בתחילת ימי ה­זקנה כשעדיין יש באדם "לחלוחית", משא"כ "ואברהם זקן" בפרשתנו פירושו זקנה ש"אין בו לחלוחית"¹³.

ואבל לכאורה אין לחילוק זה שייכות לדרך הפשט, שהרי בשני המקומות נאמ­רה אותה הלשון "זקן בא בימים" ("זקנים באים בימים"), ולמה לא נרמז בלשון הכתוב חילוק זה בין שני שלבי זקנה (כמו "זקן מאד" וכיו"ב)?

זברמב"ן¹⁴ מפרש, שיש חילוק בין "ב­אים בימים" דפ' וירא ו"בא בימים" דפר­שתנו, כי "באים בימים" הוא לשון הווה, "כמו הבאים¹⁵ בשערים האלה", ולכן פירושו ש"מתחילים בימי הזקנה" (כש­עדיין "יש בה לחלוחית"), שנכנסים ובאים עתה לימי זקנה; משא"כ "בא בימים" הוא לשון עבר, "כמו בא¹⁶ אחיך במרמה", ופירושו "שכבר בא בימים".

חאבל קשה לומר שגם רש"י ס"ל חילוק זה בפירוש כתובים אלה, דא"כ הו"ל לכ­תוב כן בפירוש, וע"ד שמצינו להלן ב­פרש"י (בפ' ויצא¹⁷), שמפרש החילוק בין ב' הפעמים שנאמר שרחל "באה", "הרא­שון [ש"הטעם באל"ף"] לשון עושה וה­שני¹⁸ [ש"הטעם למעלה בבי"ת"] לשון עשתה"¹⁹.

טג. ויובן זה בהקדים פירוש כפל ה­לשון "זקנים באים בימים" (וכן כאן "זקן בא בימים") — דלכאורה יש להבין, מהי ההוספה בלשון "בא(ים) בימים" על "זקן"?

יוגם בזו — לא מצינו שרש"י בפירושו על התורה יפרש לשון זו. ועכצ"ל, דס"ל שהפירוש של "בא בימים" הוא פשוט כדי כך עד שאין צורך לפרשו.

יאוהנה לפי כמה פשטנים, הלשון "בא בימים" מורה על זקנה מופלגת, וכפירוש הראב"ע²⁰ "באים בימים" — "הגיעו לימים רבים". אבל צ"ע, איך נרמז בלשון "בא בימים" שהכוונה ל"ימים רבים" עוד יותר מסתם "זקנה".

יב[ברמב"ן²¹ כ': "האדם בימי בחרותיו יקרא עומד בימים, ויקראו ימיו כי הם שלו. . אבל כאשר יזקין ויחי' ימים רבים מרוב בני האדם בדורו יקרא בא בימים מפני שהוא כבא בארץ אחרת כו'". אבל לכאורה אין זו פשטות משמעות הביטוי "בא בימים"²², ועד כדי לומר שלא הוזקק רש"י לפרשו בהדיא וסומך על הלומד מקרא (הכולל גם "בן חמש"²³) שיבין זה מעצמו!].

יגועוד זאת: הגיל של בן מאה שנה לאיש (שני אברהם) ובן צ' לאשה (שני שרה) לא נחשב, לכאורה, לזקנה מופלגת בתקופה ההיא. ויתר על כן: הלשון "זקן בא בימים" מצינו גם אצל דוד (בהפטרת פרשתנו²⁴) בהיותו קרוב לבן שבעים שנה²⁵, שגיל זה בודאי אינו נחשב²⁶ לזקנה מופלגת²⁷.

ידד. ויש לומר הביאור בזה:

טוהפירוש ד"בא בימים" הוא — כפשטות התיבות — שהגיע ובא (נכנס) בתוך הימים, כמו בא בבית וכיו"ב. זאת אומרת, שאין זה תיאור מספר שנות האדם (אם רב או מעט), אלא אופן חיי האדם בימים אלו.

טזכלומר: הימים שעברו על האדם וה­מאורעות שבהם, אינם כמו דבר העובר וחולף שלא נשאר ממנו רושם, כי אם הם באופן שהאדם "הכניס" את מהותו ונפשו בתוך כל יום ויום ומאורעותיו והר­פתקאותיו, שאז כל יום ויום וכל מאורע ומאורע (הן דבר המשמח, והן הפכו ח"ו) פועל ומשפיע עליו, עד שניכר בגלוי בתווי פניו כו'²⁸.

יז[וכפי שרואים במוחש, שאין כל בני אותו גיל דומים זל"ז, ולפעמים א' מהם נראה יותר מבוגר מזולתו, כי ניכר עליו רושם המאורעות שעברו עליו, מכיון שכל מאורע כו' נגע לל בו].

יחוזהו גם פירוש הלשון "זקן בא בימים" אצל דוד, אף שמספר שנות חייו הי' קרוב לשבעים שנה בלבד, כי ריבוי המאורעות שעברו עליו (כמו ריבוי המלחמות, עגמת נפש מבנו כו' וכיו"ב), הותירו את רישומן עליו, באופן של "בא בימים".

יטוזהו "ואברהם ושרה זקנים באים ב­ימים", שלא רק שהיו "זקנים" מפני מספר שנות חייהם, אלא עוד זאת, שימי חייהם לא חלפו ועברו מהם, אלא היו באופן של "באים בימים", כנ"ל.

כה. עפ"ז יש לבאר גם מ"ש בפרשתנו עוד פעם "ואברהם זקן בא בימים" — דיש לומר, שעיקר החידוש אינו בתיבת "זקן" (כי גם לפנ"ז הי' זקן, כנ"ל), אלא בכך שהי' "בא בימים":

כאמטבע הדברים, שככל שהאדם הולך ומתבגר, אין המאורעות מסביבו משפיעים עליו (כל כך) — אם מפני שנעשה מתון יותר ("כל זמן שהם מזקינים דעתם מתיישבת"²⁹), או לפי שטבעו של זקן שכבר עבר הרבה בחייו, שאין הדברים שסביבו תופסים מקום אצלו.

כבולכן, אף שכבר נאמר "ואברהם ושרה זקנים באים בימים", מצד ריבוי המאו­רעות שעברו עליהם עד הזמן ההוא, מ"מ יש צורך להודיע ולחדש שגם לאחרי שעברו אצל אברהם עוד ל"ז³ שנה, הי' "אברהם [לא רק] זקן [אלא גם] בא בימים", שגם המאורעות דל"ז³ שנים אלו השפיעו עליו והותירו רושמם בו, באופן של "בא בימים".

כגואדרבה: יש לומר, שדוקא בימים אלו היו מאורעות חשובים ומכריעים בחיי אברהם עוד יותר מהמאורעות בשנות חייו הקודמים — לידת יצחק (ש"ביצחק יקרא לך זרע"³⁰), עד לעקידת יצחק ופטירת שרה וכו'.

כדו. על פי פירוש זה ב"בא בימים" (שימי האדם הם באופן ש"נכנס" בהם ופו­עלים עליו רושם כו') — יובן היטב פירוש הזהר³¹ ב"בא בימים" — שכל ימי חייו היו שלמים בעבודת השם, שלא החסיר מלע­בוד את השם אפילו יום אחד מימי חייו.

כהלפי הנ"ל מובן, שפירוש הזהר אינו ע"ד הרמז בלבד, אלא הוא מיוסד על הפירוש הפשוט ב"בא בימים", שלא הי' יום אצל אברהם שרק חלף ועבר, אלא אברהם בא ונכנס ב"ימיו", לעבוד את השם בכל יום ויום כפי שהי' נדרש בכל יום לפי ענינו.

כוכלומר: הענין ד"בא בימים" לפי פשו­טו של מקרא (הנ"ל), קאי על חייו הגש­מיים של אברהם, שמאורעות כל יום ויום השפיעו עליו וכו'; ואילו בזהר, פנימיות התורה, מודגש התוכן הפנימי של חיי אברהם, שהם חיי הנשמה ועבודת השם שלו, שהם חיי אברהם האמיתיים [ובלשון רבינו הזקן³² "שחיי הצדיק אינם חיים ב­שרים כי אם חיים רוחניים"], ולכן מפרש, דזה שאברהם בא ונכנס בכל יום ויום (עד שהי' ניכר עליו הרושם של כל ימי חייו), היינו לפי שכל ימיו היו ממולאים בעבודת השם, באופן שכל יום ויום הי' יום "חי".

כז(משיחת ש"פ חיי שרה תשמ"ח)

כח{*} {*} {*}

כטז. ע"פ הנ"ל בביאור דברי הזהר בפי­רוש "בא בימים", יש לבאר גם כן לשון הכתוב בתחילת פרשתנו "ויהיו חיי שרה מאה שנה גו' שני חיי שרה", דלכאורה יש לדייק: בדרך כלל, כשנאמר סכום שני חיי אדם בתורה, לשון הכתוב היא³³ "ויהיו ימי. . " או "(ימי) שני חיי גו'", וא"כ גם כאן הול"ל "ויהיו ימי שרה" או "ויהיו שני שרה" — ומהו הלשון "ויהיו חיי שרה"?

לויש לומר הביאור בזה:

לאעיקר החידוש בכתוב זה הוא להודיע שכל ימי שרה היו ממולאים בעבודת השם בתכלית השלימות, בלשון המדרש³⁴ "כ­שם שהן תמימים כך שנותם תמימים", ועד (כפרש"י³⁵) ש"כולן שוין לטובה", שמדת ה"טוב" של כל שנותי' היתה באופן שווה.

לבולכאורה הדברים תמוהים: כיצד אפשר לומר שכל קכ"ז השנים של שרה היו "שוין לטובה"? הרי מובן, שאין ל­השוות את מעמדה ומצבה בהיותה באור כשדים, וכן בחרן, לגבי מעמדה ומצבה לאחרי שבאה "אל הארץ אשר אראך"³⁶, ולאידך — בקכ"ז שנה אלו נכלל גם הזמן שהיתה בבית פרעה וכן בבית אבימלך וכו'.

לגאך הביאור בזה — בפשטות³⁷: "חיי שרה" פירושו — הענינים שבהם חייתה שרה, ו"חיי שרה" היו "שוין לטובה", ב­משך כל שנותי' [ע"ד הנ"ל מזהר בפירוש "בא בימים" שנאמר אצל אברהם, שכל יום ויום הי' שלם בעבודת ה'].

לדדהנה מובן, שהמשמעות האמיתית ד­"חיי שרה" לא היו חיי הגוף שלה (אכילה ושינה וכיו"ב) — דלא בענינים אלו "חיי­תה" שרה אמנו. ופשיטא, כאשר היתה ב­בית פרעה או בבית אבימלך, הרי הצד הבלתי­רצוי שבזה לא הי' חלק מ"חיי שרה" [שהרי אדרבה, היותה סגורה בבית פרעה ובית אבימלך גרם לה צער גדול].

להאלא "חיי שרה" הם החיים הרוחניים שלה, החל מג' המצוות המיוחדות לנשי ישראל, כמובא בפרש"י פרשתנו³⁸ "נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצוי' בעיסה, וענן קשור על האהל" (כמבואר במפרשים³⁹ שהם כנגד ג' ה­מצוות דהדלקת נר שבת, חלה ונדה).

לווחיים אלו היו "שוין לטובה" כל רגע ורגע בהיותה עלי אדמות⁴⁰.

לזוזוהי ההדגשה "ויהיו חיי שרה גו'" — דאף שימי ושני שרה, כללו הרבה חילו­קים ושינויים במעמדה ומצבה, אבל "חיי שרה" היו באופן שוה במשך כל ימי חיי', "כולן שוין לטובה"⁴¹.

לח(משיחת ש"פ חיי שרה תשמ"ג)