Chabad Library · The Rebbe
Likkutei Sichos·
אשיחה ג
א. "ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ותלד לו גו'"1.
א. "ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ותלד לו גו'"1.
בוידועה התמי' בזה: בכמה כתובים קודמים מפורש, שלידת יצחק בהיות אברהם בן מאה היתה דבר נסי (לא רק בגלל גילה של שרה אלא גם) כיון שאברהם הי' בגיל שע"פ טבע אינו יכול להוליד:
ג"ויפל2 אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד (ואם שרה הבת תשעים שנה תלד)"; "ואברהם3 ושרה זקנים באים בימים גו' ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן"; "ותאמר מי מלל לאברהם גו' כי ילדתי בן לזקוניו"4, ועד "שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה"5.
דע"פ זה יש להבין מדוע כשנולדו לאברהם עוד ששה בנים, ארבעים שנה לאחרי לידת יצחק, כשהי' בן ק"מ שנה6, לא נתפרש בכתוב שזהו דבר נסי ומופלא וכו'.
הוהנה הרמב"ן2 כתב אודות לידת יצחק שאין הפלא בבן ק' שיוליד7, ומביא ראי' מהנ"ל — ש"אחרי זה מ' שנה הוליד בנים רבים מקטורה". אבל אין לפרש כן שיטת ודעת רש"י, שהרי מפשטות הכתובים הנ"ל לא משמע כן, ואם ס"ל לרש"י הכי הי' לו לפרשו, ויתרה מזה מפירושו גופא2 משמע להיפך, שכתב "אע"פ שדורות הראשונים היו מולידין בני ת"ק שנה בימי אברהם נתמעטו השנים כבר ובא תשות כח בעולם וצא ולמד מעשרה דורות שמנח ועד אברהם שמיהרו תולדותיהם בני ס' ובני ע'"8.
וואפילו את"ל שאצל אברהם9 לא היתה תשות כח עד היותו בן מאה10 [או ש(לאחר זמן ד"ואברהם11 ושרה זקנים") חזר לנערותו והוליד בהיותו בן מאה12], הרי לאחרי זה נאמר בפרשתנו (עוד פעם) "ואברהם זקן בא בימים"13, היינו שהי' אצלו זיקנה שנוסף לאח"ז, וא"כ הרי הולדת בני קטורה בהיותו בן ק"מ היא דבר נסי.
זוכמובן מדברי המדרש14 על הכתוב "ואברהם זקן גו'" — "אמר ר' יוחנן כבר כתיב ואברהם ושרה זקנים מה ת"ל ואברהם זקן אלא שהחזירו הקב"ה לימי נערותיו צריך לכתוב פעם שני' ואברהם זקן, רב אמי אמר כאן זקנה שיש בה לחלוחית ולהלן בזקנה שאין בה לחלוחית"15 — הרי שאפילו את"ל שלידת יצחק היתה נס מצד אברהם (שזקנה ותשות כח השייכת להולדה לא שלטה עליו), מ"מ צריך לנס בשביל הולדת הבנים מקטורה שהיתה לאחרי שכבר נאמר עוה"פ "ואברהם זקן בא בימים"16.
חב. ויש לומר נקודת הביאור בזה:
טבסיפור לידת יצחק נאמר17 "ותאמר שרה צחוק עשה לי אלקים כל השומע יצחק לי", ופרש"י18 "הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חולים נתרפאו בו ביום, הרבה תפלות נענו עמה, ורב שחוק הי' בעולם", הרי שהנס דלידת יצחק הי' באופן כזה שגרם ישועה והצלה בכל העולם, עד שהביא ששמחה ורב שחוק הי' בעולם.
יובזה יובן מ"ש רש"י שם עה"פ4 היניקה בנים שרה — "מהו בנים לשון רבים, ביום המשתה הביאו השרות את בניהן עמהן והניקה אותם, שהיו אומרות לא ילדה שרה אלא אסופי הביאה מן השוק"19, וכן בפרשת לך לך20 פרש"י "ובהנקת שדים כשנצרכה לכך ביום משתה של יצחק שהיו מרננים עליהם שהביאו אסופי מן השוק ואומרים בננו הוא והביאה כל אחת בנה עמה ומניקתה לא הביאה והיא היניקה את כולם".
יאדלכאורה, אם טעם הדבר הי' רק כדי להוכיח ששרה ילדה את יצחק ואינו אסופי מן השוק, הי' מספיק שכולם יראו שמניקה את יצחק, או שתניק עוד כמה בנים, אבל למה הוצרכה להניק את "כולם"? אלא שהי' בזה ענין נוסף, שהנס דלידת יצחק גרם לכו"כ עניני השפעה ועד ל"רב שחוק. . בעולם", ולכן בא זה לידי ביטוי גם בזה שהניקה בניהם של כל השרות.
יבועפ"ז י"ל, שכשם שמצינו אצל שרה, שהנס דלידת יצחק גרם לעוד כמה נסים אצלה ובזכותה, ונסים שהביאו ישועה והצלה בעולם ("הרבה עקרות נפקדו עמה. . נענו עמה", ועד להניק בניהם של כל השרות) — עד"ז הוא בנוגע לאברהם, שהנס דלידת יצחק גרם לעוד נסים אצלו, שנולדו לו עוד בנים בדרך פלא ונס (לאחרי ש"אברהם זקן בא בימים"), ובנים אלו אינם בני ישראל אלא מאומות העולם (ע"ד הנ"ל בשרה).
יגג. אלא שטעמא בעי: מהו הטעם שהנס דלידת יצחק גרם לעוד נסים שיהי' "שחוק. . בעולם"?
ידוגם יש להבין השינוי בזה בין אברהם לשרה:
טוא) אצל שרה היתה פעולה זו בעולם תיכף ומיד, "הרבה עקרות נפקדו בו ביום", וכן זה שהניקה בנים שרה, ואילו אצל אברהם הי' זה משך זמן רב — ארבעים שנה — אחר לידת יצחק.
טזב) אצל שרה בא זה כתוצאה ממילא מלידת יצחק, בלי פעולה מיוחדת מצד שרה, משא"כ אצל אברהם הי' זה כענין בפ"ע, הולדת בנים — אוה"ע (מקטורה) באופן נסי.
יזויש לומר, שבזה נרמז ענין עיקרי ויסודי בהשפעת בני ישראל באומות העולם.
יחדהנה מצינו שקודם לידת יצחק הי' צ"ל שינוי שמם של אברהם ושרה, כפרש"י21 "אברם אין לו בן אבל אברהם יש לו בן, וכן שרי לא תלד אבל שרה תלד". שהטעם הוא לפי ש"אני קורא לכם שם אחר וישתנה המזל". ביחד ע"ז מסתבר לומר, שלידת יצחק שייכת לתוכן ב' השמות החדשים: "אברהם" ו"שרה".
יטולכאורה תמוה: תוכן השמות "אברהם" ו"שרה" (ביחס ל"אברם" ו"שרי") מורה על השליטה על כל העולם — "אב המון גוים נתתיך"22, לא רק "אברם" — "אב לארם" אלא "אב לכל העולם"22, ו"שרה" פירושו (כפרש"י23) "[לא] שרי (דמשמע) לי ולא לאחרים כי שרה סתם שמה שתהא שרה על כל"; ומהי השייכות בין שינוי השמות האלה ללידת יצחק, שהוא התחלת עם ישראל, "כי ביצחק יקרא לך זרע"24?
כומשמע מזה, שענין עיקרי בלידת יצחק (ועם ישראל) הוא הפעולה (והשליטה) על אומות העולם.
כאועפ"ז יש לומר, שזהו תוכן ענין הנסים שבאו בהמשך ללידת יצחק שגרמו שיהי' "רב שחוק. . בעולם", שעי"ז הודגש ענין השררה שלהם על העולם כולו, שהם הגורמים שתהי' ישועה בעולם; ובזה גופא היו שני סוגים — הנסים השייכים לשרה והנסים דאברהם (הולדת בני קטורה) — בהתאם להחילוק בין ענינו של אברהם וענינה של שרה, כדלקמן.
כבד. ויובן זה בהקדם דברי הרמב"ם25 אודות חיוב ז' מצות בני נח: "צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח", "כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו כו' אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת. . אינו מחסידי אומות העולם".
כגוצ"ע, הרי "משה רבינו לא הנחיל התורה והמצות אלא לישראל"26, ומהי השייכות דב"נ למ"ת ולבנ"י ועד שבנ"י צריכים לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח, והם יעשו אותן מפני שצוה הקב"ה כן בתורה?
כדונתבאר בזה כמ"פ27 ע"פ מחז"ל28 שכל הבריאה היא בשביל ישראל שנק' ראשית ובשביל התורה שנקראת ראשית, היינו שאין זה דבר נוסף על מציאות הבריאה, אלא זה קשור עם עצם מציאותה29. ולכן, לאחרי לידת עם ישראל ונתינת התורה, אי אפשר שיהי' איזה ציווי ה' לעולם מבלי אמצעות התורה וישראל — ולכן תלוי קיום שבע מצות ב"נ בתורה ובישראל.
כהויש לדייק ברמב"ם הנ"ל, אשר שני הפרטים הנ"ל (א) "צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח", (ב) שצריך לעשות אותן "מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו" — כתבם הרמב"ם בשתי הלכות נפרדות.
כוולכאורה, מזה שלא הזכיר הרמב"ם בהמשך להחיוב "לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו" שחיוב זה כולל שקבלת המצוות שלהם תהי' מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה, וכתב תנאי זה ("והוא שיקבל כו'") בהלכה בפני עצמה בהגדרת "חסידי אומות העולם", מובן, שדין זה ("והוא שיקבל אותן. . מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה") הוא דין בפ"ע [וצ"ע אם יש חיוב על בנ"י לכוף את כל באי העולם שיהיו חסידי אוה"ע].
כזאבל מזה שהביא הרמב"ם גם תנאי זה בהמשך לחיוב דישראל לכוף כו', משמע, שאף שאין זה חלק מהחיוב הא', מ"מ, שלימות הקבלה של הבן נח (שתחלתה באה ע"י כפיית ישראל), שמקבל המצוות מחמת ציווי הקב"ה בתורה, יש ג"כ לה קשר עם בני ישראל30.
כחואולי י"ל, שיש ב' אופנים בפעולות בנ"י על אוה"ע: א) השפעה ע"י כפי' (אם כפשוטה31 או ע"י כפיית דברים32) — לקבל מצות שנצטוו ב"נ, ב) פעולה בעקיפין, שבהמשך לכפי' זו באים אוה"ע לידי הכרה שצריכים לקבל המצוות "מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו כו'"33.
כטה. ויש לומר, ששני אופנים אלו מרומזים גם בסיום ב' הפרקים האחרונים34 של ספר הרמב"ם35, בסוף הל' מלכים (ומלחמותיהם36):
לבסוף פרק יא מסיים הרמב"ם "וקבץ נדחי ישראל. . ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד שנאמר37 כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד", ובסוף פרק יב מסיים "ובאותו הזמן לא יהי' שם לא רעב כו' שהטובה תהי' מושפעת הרבה כו' ולא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר38 כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
לאכלומר: בסוף פרק יא מדובר אודות פעולת משיח ובנ"י באוה"ע, "ויתקן39 את העולם כולו כו'", ואילו בסוף פי"ב מדבר אודות הנפעל באוה"ע בדרך ממילא, דפשטות הלשון "ולא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד" (שכוונתו לכללות המין האנושי, גם אוה"ע40) אינו באופן שבנ"י יתעסקו עמהם. אבל מ"מ ה"ז שייך לבנ"י, היינו שזהו תוצאה מעבודת בנ"י, וכדמוכח מזה שכולל באותה הלכה הן מעלת ידיעת ה' דבנ"י והן זה שעסק כל העולם כולו יהי' לדעת את ה', והיינו שזה ש"לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד" יהי' קשור ותוצאה ממצב בנ"י באותו הזמן.
לבובזה יובן הדיוק בדברי הרמב"ם בהלכה שלפנ"ז41 "לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו"ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה". דלכאורה תמוה, איך יעלה על הדעת לפרש ש"נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח. . כדי שישלטו על כל העולם. . ירדו בעכו"ם. . כדי שינשאו אותם העמים", והרי אפילו בנוגע לחכמי אוה"ע מצינו שעיקר עיסקם ומשאת נפשם הוא במושכלות42 ואין להם תשוקה לשלוט ולרדות, וכ"ש וק"ו שכ"ה בנוגע לחכמי ונביאי ישראל?
לגאלא כוונת הרמב"ם היא, דסלקא דעתך אמינא שתכלית המעלה שאלי' נתאוו החכמים וכו' היא לתקן את העולם, היינו ללמד את העולם דעת את הוי' באופן של פעולה והשפעה (כמ"ש בפרק יא), שזהו ענין של שליטה ורדי' אמיתית (ברוחניות). וקמ"ל הרמב"ם כאן שזה אינו שלימות הענין, ולא בשביל זה נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ויהיו חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים.
לדאבל אעפ"כ ממשיך, כנ"ל, שגם דרגא נעלית זו דבנ"י פועלת בעולם, שבדרך ממילא יהי' מצב כל העולם באופן נעלה ביותר, ש"לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד כו' שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
להו. ע"פ כל הנ"ל יובן גם תוכן הענין שקודם לידת יצחק הי' צ"ל שינוי השם דאברהם ושרה, "אב המון גוים" ו"שרה על כל" — כי בראשית יצירת עם ישראל בהולדת יצחק ע"י אברהם ושרה הי' צ"ל מודגש שמציאותם של ישראל (אינה ענין ופרט בהבריאה, אלא) היא עיקר ומטרת כללות הבריאה כולה.
לווזהו גם הטעם שלידתו של יצחק ב דרך נס היתה באופן כזה שפעל באוה"ע כנ"ל, "הרבה עקרות נפקדו עמה הרבה חולים נתרפאו בו ביום הרבה תפלות נענו עמה ורב שחוק הי' בעולם", ותוס' השפעה שבשרה באופן ד"היניקה בנים שרה", ועד"ז באברהם, שהפלא והחסד דאברהם בהולדת יצחק, פעל גם שהוליד עוד (ששה) בנים מקטורה — כי כדי שבנ"י יוכלו לפעול על אוה"ע, היתה פעולה מיוחדת ע"י הקב"ה שגם אוה"ע ירגישו דבר זה גופא, שעיקר מציאותו של העולם, כולל מציאותם דב"נ, הוא ישראל.
לז[וע"ד שמצינו בנוגע לתורה — שארז"ל43 "שכשניתנה תורה לישראל הי' קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל מלכי עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן כו' נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו שמא מבול בא לעולם כו' א"ל חמדה טובה יש לו בבית גנזיו כו' וביקש ליתנה לבניו שנאמר44 ה' עוז לעמו יתן מיד פתחו כולם ואמרו44 ה' יברך את עמו בשלום"]45.
לחועפ"ז מתורצת בפשטות הקושיא: ידוע דקוב"ה לא עביד ניסא למגנא, וזה מובן בפשטות, דכיון שהקב"ה קבע את הבריאה באופן מסודר וטבעי, "לא ישבותו"46, לא ישנה את סדרי הבריאה אלא לצורך מיוחד47.
לטוא"כ תמוה, מהו הצורך וההכרח שהנס דלידת יצחק יביא ויגרום לעוד נסים — "היניקה בנים שרה" וכו', כנ"ל שייעשה נס גדול כזה, שהרבה עקרות נפקדו כו', היפך טבע הבריאה?
מאלא שלא הי' בזה נס נוסף48, כי אם המשך ותוצאה מכללות הנס של לידת יצחק, כי לידת יצחק לא היתה נס פרטי, רק לאברהם ושרה, אלא נס כללי מלכתחילה, כדי שתהי' לידת יצחק נעשו אברהם ושרה "אב לכל העולם" ו"שרה על כל" — ובדרך ממילא כשארע הנס נפעל ונמשך ב"כל העולם" וב"כל", ונשתנו סדרי בראשית (כולל אוה"ע).
מאז. והנה בפעולת הנס דלידת יצחק על אוה"ע גופא, היו שני פרטים (מצד אברהם ומצד שרה, כנ"ל) — שיש לומר, ששני ענינים אלו הם השרש לשני האופנים הנ"ל בפעולת ישראל על אוה"ע — ובהתאם להחילוק בתוכן עבודת אברהם ושרה, המודגש גם בשמם החדש שניתן להם לפני הולדת יצחק:
מבאברהם ע"ש "אב המון גוים", "אב לכל העולם", מורה על שייכות ל"המון גוים", "כל העולם", ולכן גם ההשפעה הנסית שנעשתה על ידו ב"המון גוים" היתה ע"י פעולה מיוחדת מצד אברהם (להוסיף בעולם) — "ויוסף אברהם ויקח אשה גו' ותלד לו גו'" (ומטעם זה באה (לא בקירוב זמן להולדת יצחק אלא) לאחר זמן, כי בזה מודגש שבאה בדרך פעולה חדשה).
מגמשא"כ שרה שהיא "שרה על כל", ה"ז גדר של שררה ומלכות, שהמלך הוא מובדל מעמו, ולכן פעולת שרה על אוה"ע שבאה יחד עם לידת יצחק היתה באופן של בדרך ממילא, ריבוי ברכות באוה"ע.
מדושלימות ענין זה תהי' בסוף זמן הגלות בביאת משיח צדקנו, בקיום היעוד49 "והי' באחרית הימים נכון יהי' הר בית ה' בראש ההרים גו' ונהרו אליו כל הגוים והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו גו'"50 — שמצד זה שהגילוי לבנ"י יהי' בתכלית השלימות ה"ז ישפיע בדרך ממילא על גוים ועמים רבים51, עד להמצב ד"מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
מה(משיחות ש"פ חיי שרה וש"פ תולדות תשמ"ה; י"ט כסלו תשמ"ג)