Likkutei Sichos·Vol. 36·Vayakhel Pekudei Parshas HaChodesh·Vayakhel Pekudei Parshas HaChodeshלקוטי שיחות·כרך לו·ויק"פ — פ' החודש·ויק"פ — פ' החודש

אויק"פ — פ' החודש
א. לאחרי השלמת בנין בית מקדש ראשון ע"י שלמה, מסופר בכתובים, שאז אמר שלמה¹: "ברוך ה' גו' אשר דבר בפיו גו' לאמר, מן היום אשר הוצאתי את עמי את ישראל ממצרים לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית להיות שמי שם, ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל". ובביאור הענין שפתח הכ­תוב בבחירה בירושלים ("לא בחרתי בעיר גו'") וסיים בבחירה בדוד, כתב הרד"ק: "ואבחר בדוד, למה שהקדים לא בחרתי בעיר הי' לומר ואבחר בירושלים, אלא פירוש כי לא הודעתי בחירתי בירושלים עד שבחרתי בדוד להיות על עמי יש­ראל והראתי לו המקום הנבחר בירו­שלים כשנעתרתי² לו בגרן ארונה באש מן השמים".

באבל לכאורה אין ביאורו מספיק, כי מפשטות לשון הכתוב "ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל" משמע, שאין הבחירה בדוד רק אמצעי, שעל ידי דוד נתגלה ונודע "המקום הנבחר בירושלים", אלא שהבחירה בדוד כמלך ישראל, קשורה עם הבחירה בירושלים.

ג[וכן מוכח לכאורה ממ"ש בדברי ה­ימים³ (שגם שם הובאו דברי שלמה, אבל שם הלשון): "מן היום גו' לא בחרתי ב­עיר גו' ולא בחרתי באיש להיות נגיד על עמי ישראל. ואבחר בירושלים ל­היות שמי שם ואבחר בדויד להיות על עמי ישראל" — הרי מפורש, שכוונת הכתוב היא (גם) להדגיש בחירת דוד כמלך ישראל, אלא שכאן (בספר מלכים) מדגיש עוד פרט, ששתי בחירות אלו שייכות זל"ז⁴].

דובזהר (פרשתנו⁵) איתא: "האי קרא לאו רישי' סיפי' ולאו סיפי' רישי', ד­כתיב לא בחרתי בעיר ואבחר בדוד מאי האי עם האי, ואבחר בירושלים מבעי לי', אלא כד קודשא בריך הוא אית רעו­תא קמי' למבני קרתא, אסתכל בקדמיתא בההוא רישא דנהיג עמא דקרתא, ולבתר בני קרתא ואייתי לעמא בי', הה"ד לא בחרתי בעיר עד דאסתכלנא בדוד ל­מהוי רעיא על ישראל".

ההרי לפי הזהר, הבחירה בירושלים תלוי' בהבחירה בדוד כמלך ישראל, ד­קודם שנבחר דוד כ"רעיא על ישראל" (מלך ישראל) — אין הבחירה בירושלים בשלימות.

וויש לעיין בהסברת הענין, שבחירת הקב"ה בירושלים תלוי' בבחירתו בדוד.

זוהנה בזהר שם ממשיך "בגין דמתא וכל בני מתא כלהו קיימין ברעיא דנהיג לעמא, אי רעיא איהו טבא, טב לי' טב למתא טב לעמא ואי רעיא איהו בישא כו' ווי למתא כו'", היינו שהבחירה בדוד פועלת שיהי' "טב למתא" בירושלים.

חאבל צ"ע, דגם אם הבחירה בדוד תהי' אחרי הבחירה בירושלים, יכולה זכותו להגין על ירושלים שיהי' "טב למתא כו'".

טועוד: מזה שהכתוב מסיים רק ע"ד הבחירה בדוד (ולא הזכיר כלל הבחירה בירושלים), משמע, שהבחירה בדוד אינה ענין צדדי (ופרט) בבחירה בירושלים (שאם לא יהי' לה מנהיג טוב "ווי למתא כו'"⁶) אלא שזה נוגע לעצם הבחירה בירושלים, שהבחירה בירושלים נפעלת ע"י הבחירה בדוד, ועד שהעיקר הוא הבחירה בדוד.

יב. ויובן זה בהקדם תוספת ביאור בגדר הבחירה בירושלים, שהיא בחירה נצחית, וכמבואר בפיה"מ להרמב"ם⁷: "קרא⁸ את ירושלים נחלה בגלל קביעות קדושתה וקיומה לעולם, ועלי' אמר ה­נביא⁹ ונחלתו לא יעזוב, לפי שכבר אמר בתחילת הענין כי ה' בחר את ירושלים לשכינתו ובחר את ישראל לו יתעלה סגולה, ואמר אח"כ כי ה' לא יטוש את האומה הזו אשר בחר לנחלתו ולא אותו המקום אשר בחרו. . וכבר באר נצחיות קדושתה ואמר¹⁰ זאת מנוחתי עדי עד" — שמהמשך דבריו מובן, שהנצחיות דירו­שלים היא בגלל בחירת הקב"ה בה.

יאוהנה בהנצחיות דירושלים יש ב' די­נים:

יבא) דין בבנין הבית — "כיון¹¹ שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית לה' כו' ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בל­בד. . זאת¹⁰ מנוחתי עדי עד", שלדורי דורות ירושלים היא המקום היחידי בעולם לבנות בו "בית לה'"¹².

יגב) דין בקדושת ירושלים, וכפסק ה­רמב"ם¹³ ש"קדושה ראשונה. . קידש. . לשעתן וקידשן לעתיד לבא, לפיכך מק­ריבין הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי כו'", וכנ"ל מפיה"מ ש"קדושתה וקיומה לעולם. . בחר את ירושלים ל­שכינתו כו'", שמדבריו אלה מובן, שגם "נצחיות קדושתה" היא תוצאה מהבחירה בירושלים. אלא שבס' היד מוסיף (בהמ­שך הענין¹⁴) טעם לנצחיות הקדושה — "לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה".

ידויש לעיין בטעם הדבר, שבנוגע ל­קדושת ירושלים לא הביא הרמב"ם את הכתוב "זאת מנוחתי עדי עד" (שלכאורה (גם) ממנו ראי' שהשכינה שוכנת שם לעולם, "עדי עד", וכמו שהביא בפיה"מ שם לענין "נצחיות קדושתה"), אלא כותב טעם והסברה "לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה".

טוגם צ"ע בפירוש הטעם "לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה", שמזה מובן שאין זו גזירת הכתוב (שכך גזר הקב"ה ש"זאת מנוחתי עדי עד", שזהו מקום השכינה לעד ולעולמי עולמים), אלא שכך מחוייב ע"פ שכל, דכשם שא"א שהשכינה תבטל, כך אי אפשר שתבטל קדושת המקדש וירו­שלים (שהיא "מפני השכינה"). ואינו מו­בן: הרי גם קדושת המשכן שבמדבר היתה מפני השכינה ששרתה בו, ומ"מ לא נשארה קדושה במקומות שבהם הוקם המשכן, ולא אמרינן דכיון שהקדושה היא "מפני השכינה ושכינה אינה בטילה" לכן גם קדושת מקום זה אינה בטילה?

טזבפשטות יש לומר, לפי שבמשכן אין דין קדושת מקומו, כיון שלא הי' קבוע במקום כ"א נשאו אותו ממקום למקום¹⁵, ולכן השראת השכינה שבמשכן אינה שייכת להמקום; אבל עצ"ע בנוגע למש­כן שילה, "שבנו שם בית של אבנים. . ושס"ט שנה עמד"¹⁶ — הרי שהיתה בזה קביעות מקום, ועד ש"היא היתה מנו­חה"¹⁷ [וכמ"ש בפיה"מ¹⁸ שנקראת מנוחה "לפי שנתיישבו ולא היתה שם נסיעה"]; ועוד — מפורש בספרי עה"פ¹⁹ "המקום אשר יבחר ה'" — "זו שילה", הרי שהיתה בחירת הקב"ה במקום זה — וא"כ מדוע לא שייך (גם) במשכן שילה טעם זה, שקדושתו היא "מפני השכינה ושכינה אינה בטילה"?

יזג. ויש לומר הביאור בזה:

יחבחירת הקב"ה במקום מסויים יכולה להיות בשני אופנים: א) הבחירה היא כדי לבוא ולהשיג ולהשלים מטרה מסו­יימת, שבאופן זה מובן שאפשר שהבחי­רה היא לזמן מסויים, דכאשר נשלמה המטרה שוב אין צורך ב(בחירת) המקום. ב) הבחירה במקום זה היא רצונו ובחיר­תו בעצם, מצ"ע.

יטוזהו החילוק בין הבחירה בשילה והבחירה בירושלים²⁰, וכמודגש בחילוק לשונות הכתובים בשילה וירושלים — שבשילה נאמר²¹ "המקום אשר יבחר ה' גו' לשום את שמו שם", אבל בירושלים הלשון²² "אשר יבחר ה"א בו (ורק אח"כ ממשיך) לשכן שמו שם", וע"פ הנ"ל יש לבאר טעם הדבר: בשילה, הבחירה ב­מקום זה היתה בשביל המטרה ד"לשום את שמו שם"; משא"כ ענין הבחירה בירושלים הוא שהקב"ה בחר "בו", ב­מקום זה, וכתוצאה מזה השכין "שמו שם", דשם הוא רצונו ובחירתו, ובדרך ממילא נמצאת שם שכינתו ית' (ובאופן קבוע, "לשכן שמו שם" — ולא רק "ל­שום", שמשמעו (גם) עראי).

כוזוהי כוונת הרמב"ם במ"ש "שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה" — שלא בא להביא ראי' לנצחיות הקדושה, אלא לבאר, דכיון ש­בחירת הקב"ה בירושלים (והמקדש) היא באופן של "יבחר ה"א בו", בו בעצם, הרי מקום זה נתקשר ונתאחד עם השכי­נה עד שזהו מקומה הקבוע של השכינה, ובמילא כשם ש"שכינה אינה בטילה" כך לא תבטל קדושת מקום זה.

כא[משא"כ בשילה, אף שגם הוא ה"מקום אשר יבחר ה'", מ"מ אין לומר שמקום זה נעשה בעצם מקומה של שכינה, כי ה­בחירה היתה לשם מטרה, "לשום את שמו שם", בחירה התלוי' בדבר, וכאשר בטל הדבר (נשלמה המטרה) בטלה ה­בחירה²³, וכנ"ל].

כבד. ע"פ הנ"ל יש לבאר דברי הזהר, שהבחירה בירושלים תלוי' בהבחירה בדוד:

כגבחירה כזו, כיון שהיא בחירה נצחית, הרי מצ"ע אי אפשר שתחול על מקום גשמי — כי גשמי מצד טבעו ומהותו הוא הווה ונפסד, היפך הנצחיות, וא"כ אין המקום הגשמי מסוגל מצד עצמו להכיל ענין נצחי זה; כלומר: אף שהבחירה היא בחירה נצחית, ובמילא המשכת הקדושה שמצד בחירה זו היא נצחית — זהו רק מצד הבוחר, דכשם שלא שייך שינוי בו ית', כך אין שינוי בבחירתו [וכמשנ"ת כמ"פ, דבחירה אמתית היא לא מצד (מע­לת) הנבחר, אלא מצד (רצונו של) הבו­חר], אבל אין לייחס נצחיות זו להמקום עצמו²⁴, שקדושת המקום היא קדושה נצחית²⁵.

כדוזהו טעם הדבר שבחירה זו בירו­שלים תלוי' בבחירת הקב"ה בדוד המלך "למהוי רעיא על ישראל", "רישא דנהיג עמא דקרתא":

כההבחירה במלכות בית דוד הרי היא בחירה נצחית, כמ"ש הרמב"ם²⁶ "כיון שנמשח דוד. . הרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם שנאמר²⁷ כסאך יהי' נכון עד עולם. . אע"פ שלא זכה אלא לכשרים לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם, הקב"ה הבטיחו בכך שנאמר²⁸ אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא יל­כון ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם וחסדי לא אפיר מעמו" [שזה הוא מצד הבחירה בדוד, כמ"ש שם בריש המז­מור²⁹ "כרתי ברית לבחירי נשבעתי ל­דוד עבדי, עד עולם אכין זרעך ובניתי לדור ודור כסאך סלה"] — ונצחיות זו שייכת למציאותו ונשמתו של דוד, שהי' עבד ה' ובטל לה' בתכלית, ולכן נמשך ונתגלה בו כחו ית' שלמעלה משינוי³⁰ [וכמאמר חז"ל³¹ שמעשה ידי דוד נצ­חיים];

כווכיון שמקומה של מלכות בית דוד הוא בירושלים³² [ועד שירושלים נקראת "עיר דוד"³³, ושלימות מלכותו של דוד (כמלך על כל ישראל) היתה רק כשבא לירושלים³⁴], הרי בכח זה נעשה גם המקום הגשמי דירושלים מוכשר וראוי ("כלי")³⁵ לקבל את ה"בחירה" נצחית בירושלים³⁶ (וכדלקמן ס"ו).

כז[ויש לומר, שענין זה נרמז גם בארי­כות לשון הרמב"ם בפיה"מ הנ"ל (ריש ס"ב) אודות הנצחיות של ירושלים — "ועלי' אמר הנביא⁹ ונחלתו לא יעזוב, לפי שכבר אמר בתחילת הענין כי ה' בחר את ירושלים לשכינתו ובחר את ישראל לו יתעלה סגולה, ואמר אח"כ כי ה' לא יטוש את האומה הזו אשר בחר לנחלתו ולא אותו המקום אשר בחרו והוא אמרו כי³⁷ בחר ה' בציון אוה למו­שב לו, כי³⁸ יעקב בחר לו י"ה ישראל לסגולתו, כי⁹ לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" — שמדגיש שהבחירה בירו­שלים שייכת להבחירה בעם ישראל, והיינו לפי שהנצחיות של (הבחירה ב)ירו­שלים תלוי' בבחירתו בעם ישראל, כי אין לייחס ענין הנצחיות למציאותו של דבר גשמי מצד עצמו, אלא שלהיות שירושלים נבחרה להיות מקומם של ישראל, שהם מציאות נצחית ("נצר מטעי מעשה ידי להתפאר"³⁹), לכן נמשכה עי"ז בחירה נצחית (גם) בירושלים⁴⁰].

כחה. ויובן זה בתוס' ביאור בהקדים דברי המדרש⁴¹ על הפסוק⁴² "החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" — "משבחר הקב"ה בעו­למו קבע בו ראשי חדשים ושנים, וכש­בחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאו­לה", שגם במחז"ל זה מדובר אודות שתי בחירות, בחירת הקב"ה "בעולמו" (בדוג­מת הבחירה בירושלים, מקום בעולם), ובחירת הקב"ה "ביעקב ובניו" (ע"ד בחי­רת הקב"ה בדוד מלך ישראל).

כטויש לדייק בדברי המדרש: א) "משב­חר הקב"ה בעולמו" — לא משברא הקב"ה את עולמו, שמזה מובן, שהענין ד"ראשי חדשים ושנים" אינו שייך להעולם כפי שהוא מצד בריאתו, אלא להבחירה ש­הקב"ה בחר בעולמו⁴³. ב) "וכשבחר ביע­קב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה" — שע"י הבחירה ביעקב ובניו נפעל חידוש בעולמו של הקב"ה, שקבע בו ר"ח של גאולה.

לביאור הענין:

לאהכוונה ב"בחר הקב"ה בעולמו" היא שהקב"ה בחר שזה יהי' מקומם של בני ישראל ועבודתם בקיום התורה והמצוות, וכמאמר רז"ל⁴⁴ שהעולם נברא "בשביל התורה ובשביל ישראל", וזהו "משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים", שזה נוגע להכשרת העולם ל­קיום התומ"צ ע"י ישראל⁴⁵;

לבאבל מ"מ, גם לאחרי שהעולם נעשה מוכשר לעבודתם של ישראל, אין זה מצב של "גאולה", כי "גאולה" מורה על היציאה מכל דבר של מיצר וגבול, וכיון שהעולם הוא נברא מוגבל, הרי זה גם כפי שנרגש שהוא "עולמו" של הקב"ה, ועוד — שאף שהוא עולם שהקב"ה בחר בו (ונעשה מוכשר לתורה וישראל), מ"מ, להיותו עולם ה"ז במצב של גבול, ולא "גאולה".

לגוזהו החידוש ב"בחר ביעקב ובניו" — כי בנ"י הם למעלה מן העולם, כי נשמ­תם היא "חלק אלקה ממעל ממש"⁴⁶, ולכן נמצא בהם הכח של "גאולה", להתעלות למעלה מגדרי העולם.

לד[וזה מתאים עם דברי בעל העקידה⁴⁷ בביאור ההבדל בין "בחר הקב"ה בעו­למו" ו"בחר ביעקב ובניו", ש"בחר. . ב­עולמו" קאי על ההנהגה הטבעית, ו"בחר ביעקב ובניו" קאי על ההנהגה הנסית (שידוד הטבע) שהקב"ה עושה בשביל עמו ישראל ("יעקב ובניו")].

להו. וע"ז מדייק במדרש "כשבחר ביע­קב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה" (שה­גאולה אינה רק בבנ"י עצמם, אלא זה נקבע "בו", בעולם גופא):

לו"בחר ביעקב ובניו" קאי לא על עצם מציאותם של ישראל (שהיא למעלה מן העולם, כנ"ל), אלא בזה שהקב"ה בחר בהם שהם ישלימו כוונתו בבריאת ה­עולם, על ידי קיום התורה והמצוות, שבשביל זה יורדות נשמות ישראל ל­עוה"ז ומתלבשות בגופים⁴⁸; וכיון שגם כשהנשמה יורדת לתוך הגבלות העולם ה"ה "חלק אלקה ממעל ממש", לכן, לא זו בלבד שע"י ירידה זו לא נגרע כלום ממעלתה העצמית (שהיא חלק ה'), אלא אדרבה, ע"י עבודתה למטה נקבע בעולם גופא ענין ה"גאולה" שלמעלה מן ה­עולם.

לזואין זו סתירה להנת"ל שהעולם לה­יותו נברא מוגבל אין שייך שיהי' בו גדר של גאולה (בלי גבול והתעלות ל­מעלה מגדרי העולם) — כי זהו מצד גדרי העולם עצמו, אבל ע"י שישראל נמצאים בעולם, ועובדים עבודתם בהיו­תם בו, ועוד זאת — שעבודתם היא עם העולם ובהעולם עצמו, לעשותו דירה לו ית' (על ידי שממשיכים קדושה בדברים גשמיים דהעולם), נקבע גם בעולם גדר של "גאולה" שלמעלה מן העולם.

לחכי כאשר מגלים בכל פרט ופרט ש­בעולם שכל מציאותו היא רק "בשביל ישראל", היינו שכל מציאות העולם היא רק פרט ממציאותם של ישראל, כדי להשלים כוונה זו שהקב"ה בחר שבנ"י יהיו נמצאים למטה ועבודתם תהי' ב­ עולם הזה⁴⁹ — אזי כשם שישראל עצמם הם בבחי' "גאולה" (למעלה מגדרי ה­עולם), כך נפעל בעולם (שבו ובעניניו עובדים ישראל את השם) גדר של גאו­לה⁵⁰.

לטועד"ז הוא בעניננו, בחירת הקב"ה בירושלים, שאף שבירושלים מצ"ע לא שייך גדר נצחיות, לאחרי הבחירה ב­דוד, שהיא בחירה נצחית, נמשך בדרך ממילא ענין הנצחיות גם בירושלים, עיר דוד.

מ(משיחות ש"פ ויק"פ, פ' החודש, תש"מ ותשמ"ב)