Chabad Library · The Rebbe
Likkutei Sichos·
אשיחה א
א. בפסוק1 "אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן גו'" פרש"י "אז יבדיל — נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם, ואע"פ שאינן קולטות כו'" (כדלקמן סעיף ב).
א. בפסוק1 "אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן גו'" פרש"י "אז יבדיל — נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם, ואע"פ שאינן קולטות כו'" (כדלקמן סעיף ב).
בוכתבו המפרשים2, שהטעם שפירש רש"י ש"אז יבדיל" קאי על המחשבה להבדיל, "נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם", ולא על מעשה ההבדלה עצמו, הוא מחמת התיבות "אז יבדיל", ד"אז" הוא לשון עבר, ובהמשך לזה הול"ל "(אז) הבדיל", לשון עבר, ולא יבדיל לשון עתיד. ולכן פירש ש"אז יבדיל" קאי על המחשבה להבדיל ("נתן לב. . לדבר"), וכמו שפירש בפסוק3 "אז ישיר משה" — "אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה, וכן אז ידבר יהושע4 וכן ובית יעשה לבת פרעה5 חשב בלבו שיעשה לה אף כאן ישיר אמר לו לבו שישיר וכן עשה. . למדנו שהיו"ד על שם המחשבה נאמרה". וכן בנדו"ד, דמ"ש "אז" לשון עבר ו"יבדיל" לשון עתיד, הוא לפי שקאי על המחשבה שיבדיל שהיא לפני (והסיבה ל)מעשה של ההבדלה בפועל.
גוצריך להבין, דאם הכוונה היא רק על המחשבה הי' לו לרש"י לכתוב "נתן לב להבדיל" וכיו"ב, ולמה מחזק ומדגיש "נתן לב להיות חרד לדבר".
דגם צריך ביאור: מהו הדיוק "אז יבדיל", דמשמע שכאן קרה מאורע מיוחד שבגללו "נתן לבו כו' שיבדילם" (וע"ד שפרש"י תיבת "אז" בפסוק "אז ישיר" — "אז כשראה הנס", וכן בשאר הדוגמאות שם).
הב. להלן ממשיך רש"י: "ואע"פ שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שבארץ כנען אמר משה מצוה שאפשר לקיימה אקיימנה"6.
וויש לדייק — למה הביא רש"י ענין זה ("ואע"פ שאינן קולטות כו'") באותו ד"ה, שלא כדרכו ברוב המקומות, לכתוב כל ענין בד"ה בפ"ע, והרי לפום ריהטא ביאר רש"י כאן ב' דברים שונים: א) פירוש התיבות "אז יבדיל", ב) ביאור הענין שהבדיל משה ערים אלו "אע"פ שאינן קולטות כו'" — ומה טעם צירפם רש"י בד"ה אחד?
זיש מפרשים7, שהמשך דברי רש"י "ואע"פ שאינן קולטות כו'" הוא הביאור8 והתירוץ ע"ז שנאמר "אז יבדיל" — לשון עתיד, דכיון שלא היו קולטות אז, לפיכך לא שייך לומר הבדיל (ל' עבר). אבל פירוש זה דורש ביאור9, דאע"פ שאינן קולטות, הרי ההבדלה של ערים אלו כבר הי', ולכן "הבדיל" הוא לשון עבר.
חג. והביאור בזה:
טהפעם הראשונה שנתפרש בכתוב ענין הבדלת ערי מקלט היא בפ' מסעי, ושם נאמר10 "כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם. . והערים אשר תתנו שש ערי מקלט תהיינה לכם את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ערי מקלט תהיינה", הרי שהזמנת והבדלת ערי מקלט (גם אלו שבעבר הירדן) הוא לאחרי ש"אתם עוברים את הירדן"11.
יומשמע מזה, שמצות ערי מקלט הוא דבר התלוי בארץ ישראל, ע"ד מצוה התלוי' בארץ, שלכן לא חל החיוב והמצוה אלא לאחרי שעברו את הירדן והיו בארץ ישראל, אלא שכיון שגם עבר הירדן ירשו בני ישראל ודרים שם12, לכן עושים ערי מקלט גם (בדרך טפל13) בעבר הירדן14.
יאוהנה החידוש שנתחדש בפשטות הכתובים בפרשת ואתחנן הוא, שעד אז הי' משה עדיין מצפה שמא יורשה לו ליכנס לארץ (ובפרט לאחרי כיבוש סיחון ועוג, ש"דמיתי שמא הותר הנדר"15), אבל בפרשתנו כבר נאמר למשה (לאחרי ש"ואתחנן אל ה' גו' אעברה נא גו' — ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה עלה ראש הפסגה גו') כי לא תעבור את הירדן הזה"16.
יבוזהו מה שפירש רש"י כאן עה"פ "אז יבדיל" — שהמדובר הוא לאחרי שישראל כבר מוכנים ליכנס לארץ [וכמפורש בכתוב שלפנ"ז17 "להוריש גוים גו' להביאך לתת לך את ארצם נחלה כיום הזה", ובפרש"י "כאשר אתה רואה היום"], וכבר ידוע שמשה אינו נכנס עמהם, הנה "אז" — "נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם":
יגהפירוש הפשוט של חרדה זו, יראה הנובעת מחשש אם מעשיו בזה הם כדרוש וכדבעי. וזהו שמשה "נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם — ואע"פ שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שבארץ כנען כו'" — דכיון שהיא מצוה התלוי' בארץ, שכל גדר של ערי מקלט הוא לאחרי שיעברו את הירדן לארץ כנען, חשש שמא גם הזמנת והבדלת הערים היא רק לאחרי כניסתם לארץ ישראל, ואין מקום שמשה יבדילם קודם לכן.
ידויתירה מזו יש לומר, ד"חרדה" זו היא אם זה כפי רצון ה', דכשם שרצון ה' שמשה לא יכנס לארץ, כמו"כ אולי רצונו ית' שמצוות התלויות בארץ לא ייעשו על ידו, וזהו טעם חרדתו של משה — לא רק אם יש איזו חלות בהבדלה שלו, אלא אם ההבדלה שלו היא כפי רצון ה'.
טו[עפ"ז י"ל, שאין כוונת רש"י כאן רק לפרש התיבות — "אז יבדיל" לשון עתיד על שם המחשבה שהיא לפני העשי' (כמו שפי' בפסוק "אז ישיר"), אלא שגם כל מעשה משה כאן הוא באופן של "יבדיל", שחרד בעשיית ההבדלה, והסיבה לכך היא — "אז", מאחר שעומדים ליכנס לארץ, והוא אינו נכנס עמהם (ונמצא שהוא דבר שאינו שייך אליו), כנ"ל. וזהו "יבדיל" ל' עתיד, לפי שהי' מעין הבדלה בנוגע למעשה ההבדלה גופא].
טזד. ויש לבאר הענין ע"ד ההלכה, ובהקדם דברי הרמב"ם בהל' רוצח ושמירת נפש18:
יז"מצות עשה להפריש ערי מקלט שנאמר19 שלש ערים תבדיל לך ואין ערי מקלט נוהגת אלא בארץ ישראל". ובהלכה שלאח"ז: "ושש ערים היו, שלש הבדיל משה רבינו בעבר הירדן ושלש הבדיל יהושע בארץ כנען", ובהלכה שלאח"ז: "אין אחת מערי מקלט קולטת עד שיובדלו כולן שנאמר20 שש ערי מקלט תהיינה לכם, והודיענו משה רבינו שאין שלש שבעבר הירדן קולטות עד שיובדלו שלש שבארץ כנען, ולמה הבדילן אמר הואיל ובאה מצוה לידי אקיימנה".
יחוצריך ביאור:
יטא) למה מביא בהלכה הא' "מצות עשה להפריש ערי מקלט" מהכתוב "שלש ערים תבדיל לך", הרי בהלכה שלאח"ז מפורש "ושש ערים היו"? ולמה לא הביא הכתוב שבו מפורש שישנן שש ערי מקלט, וכמ"ש בהלכה הג' "שש ערי מקלט תהיינה לכם", או הכתוב שלפנ"ז21 "והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם"22.
כב) בהלכה ב' — מהו לשונו "ושש ערים היו" — לשון של סיפור דברים, דלכאורה הול"ל לשון של ציווי וחיוב.
כאג) בהלכה ג' כ' "והודיענו משה רבינו שאין שלש שבעבר הירדן קולטות עד שיובדלו שלש שבארץ כנען", ולכאורה הלכה זו כבר נכללת במ"ש בתחילת ההלכה ש"אין אחת מערי מקלט קולטת עד שיובדלו כולן שנאמר שש ערי מקלט תהיינה לכם". ובפרט מהו שמוסיף "והודיענו משה רבינו", שמזה מוכח, שזהו דין נוסף שאינו נכלל בדברי הכתוב "שש ערי מקלט תהיינה לכם".
כבובכלל צ"ע מ"ש הרמב"ם "(והודיענו משה רבינו כו') ולמה הבדילן אמר הואיל ובאה מצוה לידי אקיימנה" — הרי א) הרמב"ם הוא ספר "הלכות הלכות", ב) למאי נפק"מ להלכה השקו"ט למה הבדיל משה רבינו את שלש הערים בעבר הירדן23.
כגה. ונראה שהן הן הדברים:
כדבמ"ש בריש הלכות מצות ערי מקלט "מצות עשה להפריש ערי מקלט שנאמר שלש ערים תבדיל לך ואין ערי מקלט נוהגת אלא בארץ ישראל", קמ"ל הרמב"ם שמצוה זו היא מצוה התלוי' בארץ, ולכן יסוד מצות ערי מקלט הוא מ"ש "שלש ערים תבדיל לך"24, כי עיקר חיוב ומצוה דהפרשת ערי מקלט היא על שלש הערים שבא"י25; ואח"כ ממשיך (בהלכה בפ"ע) "ושש ערים היו כו'", כלומר, שהגם שיסוד החיוב והמצות עשה הוא הבדלת שלש ערים בארץ ישראל, מ"מ, "שש ערים היו", שהלכה שבפועל יהיו שש ערי מקלט שקולטות את הרוצח (גם שלש בעבר הירדן), שדיני ערי מקלט חלים על כל ששת הערים.
כהונקודה זו חוזר ומדגיש הרמב"ם בהלכה הג', דכשם שהוא בהמ"ע דהפרשת ערי מקלט, שהמצוה היא בארץ ישראל דוקא (והבדלת ג' ערים בעבר הירדן היא כעין טפל ודבר נוסף), עד"ז מצינו בדין קליטתן — ש"הודיענו משה רבינו שאין שלש שבעבר הירדן קולטות עד שיובדלו שלש שבארץ כנען", ודין זה אינו בכלל הלימוד שבתחילת ההלכה "שש ערי מקלט תהיינה לכם", שאין כל אחת משש ערי מקלט קולטת עד שיובדלו כולן — אלא הוא דין מיוחד בערי מקלט שבעבר הירדן26.
כוכלומר: הדין הראשון שבהלכה זו — "אין אחת מערי מקלט קולטת עד שיובדלו כולן" — הוא, שדין קליטת ערי מקלט הוא רק כשישנן כל ששת ערי מקלט, דכל ששת ערי מקלט הוי כמו חפצא אחת, ולכן אם חסרה אחת מהן אין דין קליטה בכולן, ודין זה שווה בכל שש ערי מלקט, הן אותן שבארץ כנען והן אותן שבעבר הירדן27.
כזואח"כ מוסיף הרמב"ם עוד הלכה — "והודיענו משה רבינו שאין שלש שבעבר הירדן קולטות עד שיובדלו שלש שבארץ כנען" — דכיון שכל עיקר מצות הפרשת ערי מקלט נוהגת רק בארץ ישראל (והיא מהמצות התלויות בארץ), לכן א"א שיחול דין ערי מקלט על אותן שבעבר הירדן רק לאחרי שישנן השלש שבארץ כנען (שהפרשתן הוי עצם המצוה, "שלש ערים תבדיל לך"). וזהו גם החידוש בדין זה לגבי התלות של כל שש ערי מקלט זב"ז, דשם תלויים זב"ז רק לענין דין קליטתם, משא"כ בנוגע לאותן שבעבר הירדן, שאין הכוונה רק בדין קליטתם, אלא שאין כאן חלות שם ערי מקלט כל זמן שלא נבדלו אותן שבארץ כנען.
כחוי"ל דנפק"מ לענין הנודר "מערי מקלט שהיו קודם שנכנסו לארץ".
כטו. והנה ע"פ הנ"ל — שקודם הבדלת אותן שבארץ כנען לא חל שם עיר מקלט — יש לעיין מה הי' תוכן דמעשה משה בהבדלת ערי מקלט שבעבר הירדן.
לויש לבאר זה בשני אופנים:
לאא) ההבדלה היתה הכנה בעלמא (שבחר את הערים ותחומיהן, ואולי גם כיוון את הדרכים28), דאף שלא הי' בזה קיום מצוה ולא חלות שם עיר מקלט, מ"מ ה"ז כמו הכנה29 והכשר30 לקיום מצות ערי מקלט לאחרי זה.
לבב) אף שקודם הבדלת אותן שבארץ כנען לא חל שם עיר מקלט, הרי לאחרי שיהושע הבדיל את הג' שבארץ כנען חל שם עיר מקלט על אותן שבעבר הירדן בדרך ממילא מצד הבדלת משה31, ונמצא, שמעשה משה פעל שיובדלו כערי מקלט32, אלא שחלות הדבר לא היתה עד אחרי זמן יהושע [ואולי יש לומר יתירה מזו — שלאחרי שהבדיל יהושע ג' שבארץ כנען, חל שם עיר מקלט על הג' שבעבר הירדן למפרע33, מזמן הבדלת משה]34.
לגוהנפק"מ בפועל בין שני אופנים אלו35: לאופן הא' הי' יהושע צריך להב דיל עוד פעם את הערים שבעבר הירדן לאחרי שהבדיל אותן שבארץ כנען, שרק אז חל עליהם שם עיר מקלט, וכן פירשו מפרשים36 דברי הספרי37 "מנין שצוה משה את יהושע להפריש להם ערי מקלט כו'", דהיינו "שצוה משה את יהושע שהוא הוא יפריש כל ששה ערים שגם אותם שבעבר הירדן לא היו קולטים עד שהפריש יהושע כל שש ערים"38; משא"כ לאופן השני, לא הי' צ"ל עוד הבדלה ע"י יהושע, אלא לאחרי הבדלת יהושע חל שם עיר מקלט עליהם (למפרע?39) ע"י הבדלת משה.
לדויש לומר, שבזה פליגי רש"י והרמב"ם, ובהקדם השינוי בין לשון הרמב"ם ולשון רש"י: ברמב"ם הלשון "אמר הואיל ובאה מצוה לידי אקיימנה", והוא לשון הגמרא במכות; אבל רש"י שינה מלשון הש"ס וכ' "מצוה שאפשר לקיימה אקיימנה".
להוהחילוק בין ב' לשונות הנ"ל: הלשון "באה מצוה לידי" מדגיש אפשריות קיום המצוה מצד הגברא ("באה. . לידי"), משא"כ הלשון "מצוה שאפשר לקיימה" מדבר על האפשריות מצד החפצא, "מצוה שאפשר לקיימה"40. וזהו תוכן החילוק בין שני אופנים הנ"ל: לאופן הא' שמעשה משה הי' רק הכנה בעלמא, הרי מעשהו נקרא בשם "מצוה" רק מצד הגברא, שהוא הי' עסוק ב(הכנה ל)דבר מצוה, אבל מצד החפצא לא נפעל עדיין גדר של מצוה; משא"כ לאופן הב' הרי חל שם "מצוה" על מעשה משה גם מצד החפצא, כיון שהוא הבדיל ערים אלו לערי מקלט (אלא שלא חל בפועל עד לאחרי שיהושע הבדיל אותן שבארץ כנען).
לוובזה פליגי רש"י והרמב"ם — דרש"י ס"ל שמעשה משה פעל שיחול עליהן שם עיר מקלט41 (אלא שהחלות בפועל היתה אח"כ בימי יהושע), ולכן כ' "מצוה שאפשר לקיימה אקיימנה"; משא"כ הרמב"ם ס"ל שהי' רק הכשר בעלמא, ולכן נקט לישנא "הואיל ובאה מצוה לידי אקיימנה"42.
לזז. מ"יינה של תורה" שבפירוש רש"י:
לחזה ששלש הערים שבעבר הירדן לא קלטו עד שהובדלו אותן שבארץ כנען דורש ביאור, לכאורה, דכיון שבני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה כבר התיישבו בעבר הירדן (כמסופר בס"פ מטות וס"פ דברים), מהו הטעם שלא ניתן להם מיד ההגנה דערי מקלט43?
לט[ואע"פ ש"כל חלוץ מלחמה" עבר עם שאר השבטים לכבוש את ארץ כנען — הרי (א) לא עברו ישראל את הירדן עד לאחרי כמה חדשים, ובמשך זמן זה ישבו בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה בעריהם שנחלו בעבר הירדן, (ב) ועיקר: גם אח"כ נשארו שם האנשים שקודם כ' ושלמעלה מבן ס', מלבד הנשים והטף].
מואולי י"ל שהטעם הפנימי בדבר הוא — לפי שלא היו צריכים לערי מקלט, וכמו שאמר משה רבינו44 "ואתם הדבקים בה"א חיים כולכם היום", שבנ"י היו דבוקים במקום45 עד שלא היו שייכים כלל לענין של היפך החיים ר"ל [והרי גם הורג נפש בשגגה צריך כפרה46, שמזה מובן שחסר אצלו בדביקות עם ה"א].
מאויש לומר, שמצב נעלה זה דבנ"י נפעל בהם ע"י משה רבינו, שהוא העלה אותם לדביקות נעלית זו בה"א באופן ש"חיים כולכם היום", משא"כ לאחרי הסתלקות משה47 ירדו ממדריגתם כו' ובמילא הוצרכו לערי מקלט.
מבח. ועפ"ז יש לבאר החילוק בין שני האופנים הנ"ל בגדר פעולת משה בהבדלת ערי מקלט בעבר הירדן — אם היתה רק בגדר הכנה בעלמא, או שהבדלתו פעלה חלות שם עיר מקלט — ע"פ פנימיות הענינים:
מגענינן של ערי מקלט אינו רק שלילה — הגנה מגואל הדם — אלא גם ענין של חיוב — "ונס אל אחת מן הערים האל וחי"48, עביד לי' מידי דתהוי לי' חיותא49. ובפנימיות הענין: הריגת נפש בשגגה מורה על שליטת היצר הרע, דהוא השטן והוא המלאך המות50, ובלשון התניא51 — שמקבל חיות מ"מקום המיתה והטומאה", ובעיר מקלט נמשך לו חיות מסטרא דקדושה — "ונס. . וחי", בחיים אמיתיים, חיים של קדושה הבאים ממקור החיים, "ה' אלקים אמת הוא אלקים חיים"52.
מדולכן גם מצות הבדלת ערי מקלט היתה צ"ל בזה פעולת משה, כי על ידו נמשך הענין ד"אתם הדבקים בה"א חיים כולכם היום" לבני ישראל, כולל גם — המשכת החיות ע"י ערי מקלט53 להורג נפש בשגגה54.
מהוזהו תוכן ב' הסברות הנ"ל בגדר פעולת משה:
מולאופן הא' שמעשה ידי משה הי' רק בגדר הכנה בעלמא אבל לא פעל ענין של הבדלת ערי מקלט בפועל — ה"ז כדי להדגיש ולהורות שמצד מדריגת משה לא שייך מעיקרא כל הענין דהורג נפש בשגגה ואין צורך בערי מקלט כנ"ל, והיינו שגם ענין המשכת החיות להורג נפש בשגגה הוא למטה ממדריגת משה.
מז[ויש לומר, שלסברא זו, זה גופא שמשה עשה רק הכנה בעלמא לערי מקלט (מבלי שיהי' עי"ז חלות בפועל של שם ערי מקלט), הוא לפי שרצה לפעול עי"ז, שגם אח"כ לא יהי' צורך כ"כ בערי מקלט, ע"י שיתמעטו הורגי נפש שיצטרכו לערי מקלט].
מחאבל לאופן הב' פעל משה חלות שם עיר מקלט — כי אע"פ שמשה מצד עצמו הוא למעלה מכל ענין של הורג נפש בשגגה (גם מהמשכת חיות אליו), מ"מ, להיותו רועה נאמן, הוריד את עצמו להמשיך חיות גם לבנ"י שיצטרכו (לאחרי זמן) לערי מקלט55.
מטוזהו שכ' רש"י "נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם", כי הבדלת ערי מקלט ע"י משה רבינו קשורה עם ירידתו ממדריגתו, להמשיך חיות גם למי שנפל ל"מקום המיתה והטומאה ה' ישמרנו"56, ולכן פעל עליו חרדה (המסלקת את הדמים57);
נאבל לאידך "נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם", שלא רק שעשה כן בפועל, אלא נתן לב על זה, כי זהו ענינו של רועה נאמן, שמוסר נפשו עבור צאן מרעיתו, וממשיך חיות גם למי שנצטרך ללכת בגולה, "ונס. . וחי", עד שגם הוא יתעלה להיות מן "הדבקים בה"א חיים כולכם היום".
נאוכן תהי' לנו, בגלותנו זה המר, שלא זו בלבד שאין להגלות שום שליטה ח"ו על ישראל, כי ישנה ההגנה הרוחנית דערי מקלט — דברי תורה קולטין58, אלא עוד זאת, ש"ונס. . וחי", שנמשך לכאו"א מישראל ענין החיים, חיים אמיתיים,
נבעדי קיום היעוד59 "יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו", בחיים הנצחיים60, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, ותיכף ומיד ממש.
נג(משיחת ש"פ ואתחנן תשמ"ה)