Chasidut · Breslov
Likutei Halakhot, Orach Chaim, Laws of Morning Hand Washing 3:5/ליקוטי הלכות·
א וְזֶהוּ בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, בְּחִינַת תְּקִיעַת שׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָּה, כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת (ז) שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת שֵׁנָּה וְעַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר, הוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָּה, כִּי בְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם, (ח) שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, בְּחִינַת תשר"ק כַּנַּ"ל וְאָז כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, אָז צְרִיכִין בְּחִינַת שֵׁנָּה לְבַטֵּל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַשֵּׁנָּה שֶׁל לַיְלָה כַּנַּ"ל, כִּי אָז בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא יוֹם רִאשוֹן שֶׁל עֲשֶֹרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא לָשׁוּב מִגַּדְּלוּת וּלְהַשְׁפִּיל עַצְמוֹ וּלְהַרְגִּישׁ שִׁפְלוּתוֹ וּפְחִיתוּתוֹ בֶּאֱמֶת, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא הַהַכְנָעָה וְהַשִּׁפְלוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ז'), טוֹבָה מַרְדּוּת אַחַת בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם יוֹתֵר מִמֵּאָה מַלְקוֹת וְכוּ' וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (מיכה ז׳:י״ח), "וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע לשארית"-לְמִי שֶׁמֵּשִֹים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִם (ראש השנה יז) נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת, כִּי כָּל הַחֲטָאִים נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר כְּשֶׁמִּחַלְּקִין אוֹתָהּ לְעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי גַּדְּלוּת, כִּי מֵהֶם אֲחִיזַת כָּל הַדִּינִים, שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת יֵצֶר הָרַע וְהַקְּלִפּוֹת שֶׁמֵהֶם כָּל הַחֲטָאִים וְכֵן מְבֹאָר בִּסְּפָרִים (ט) שֶׁעַל-יְדֵי גַּאֲוָה בָּאִין כָּל הַחֲטָאִים ח"ו כִּי כָּל הַמִּתְגָּאֶה כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה (סוטה ד') וְכָל הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה כְּאִלּוּ כּוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה (חולין ה). נִמְצָא, שֶׁעַל-יְדֵי גַּדְּלוּת בָּאִין לְכָל הַחֲטָאִים ח"ו, כִּי עַל-יְדֵי גַּדְּלוּת הוּא מְחַלֵּק בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר מִבְּחִינַת כְּסֵדֶר כַּנַּ"ל, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַחֲטָאִים כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן עִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל כָּל הַחֲטָאִים הוּא שִׁפְלוּת, שֶׁיָּשִֹים עַצְמוֹ כֶּעָפָר לָדוּשׁ וְיַרְגִּישׁ שִׁפְלוּתוֹ וְרִחוּקוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיַשְׁפִּיל עַצְמוֹ וִישַׁבֵּר לִבּוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מוֹחֵל לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים נ״א:י״ט), "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹקִים לֹא תִבְזֶה" וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית", לְמִי שֶׁמֵּשִֹים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִם כִּי עַל-יְדֵי הָעֲנָוָה וְהַשִּׁפְלוּת וְעוֹשֶֹה עַצְמוֹ כמה. כְּאַיִן וְאֶפֶס, עַל-יְדֵי זֶה הוּא חוֹזֵר לִבְחִינַת כְּסֵדֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת מ"ה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִתְבַּטְּלִין כָּל הַדִּינִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַחֲטָאִים כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם רִאשׁוֹן לַעֲשֶֹרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, יוֹם רִאשׁוֹן לִבְרִיאַת אָדָם הָרִאשׁוֹן, אָז צְרִיכִין בְּחִינַת שֵׁנָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּטּוּל שֶׁמְּבַטְּלִין עַצְמוֹ לְגַמְרֵי כְּאִלּוּ אֵין לוֹ שׁוּם דַּעַת, רַק צוֹעֲקִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמַמְלִיכִין אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּתְמִימוּת גָּמוּר בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת, כִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא אָדָם וְחַוָּה שָׁרְשָׁם מִבְּחִינַת כְּסֵדֶר וְשֶׁלֹּא כְּסֵדֶר כַּנַּ"ל וְהֵם הָיוּ צְרִיכִין לְתַקֵּן אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת עַל-יְדֵי עֲבוֹדָתָם, דְּהַיְנוּ לִכְלוֹל בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת כָּל הָעוֹלָמוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, בִּבְחִינַת כְּסֵדֶר, לִכְלוֹל בְּחִינַת חַוָּה בְּאָדָם וְאָז הָיָה נַעֲשֶֹה הַכֹּל כְּסֵדֶר וְהָיָה מִתְנַהֵג כָּל הָעוֹלָם כְּסֵדֶר בְּלִי שׁוּם יִסּוּרִים וְדִינִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר כַּנַּ"ל, אֲבָל הֵם פָּגְמוּ בְּחֶטְאָם וְעַל-יְדֵי זֶה הִפְרִידוּ בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר מִבְּחִינַת כְּסֵדֶר כִּי עִקַּר חֶטְאָם הָיָה עַל-יְדֵי בְּחִינַת גַּדְּלוּת, בְּחִינַת אָנָּא אֶמְלוֹךְ, שֶׁזֶּהוּ הָיָה עִקַּר הַסָּתַת הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ב׳:י״ז), "כִּי יוֹדֵעַ אֱלֹקִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים וְכוּ'" וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבא פרק יט) שֶׁאָמְרָה לָהֶם, כָּל אֻמָּן שׂוֹנֵא בְּנֵי אֻמָּנוּתוֹ, כִּי מִן הָעֵץ אָכַל וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם וְכוּ', הַיְנוּ שֶׁהִכְנִיס בָּהֶם קִנְאָה וְתַאֲוָה לִמְלוֹךְ וּלְהִתְגָּאוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים יוֹצְרֵי עוֹלָמוֹת" כְּאוֹמֵר, לָמָּה לָכֶם לִהְיוֹת נִכְנָעִים וּבְטֵלִים תַּחְתָּיו, הֲלֹא אִם תֹּאכְלוּ מֵעֵץ הַדַּעַת תִּהְיוּ בְּעַצְמְכֶם אֱלֹקִים וּמֶלֶךְ כְּמוֹתוֹ?! שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת אָנָּא אֶמְלוֹךְ הַנַּ"ל, שֶׁרוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת מַלְכוּת לְעַצְמוֹ ח"ו, וְעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשָֹה הַכֹּל שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, כִּי הוּא בְּתוֹךְ בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת נִגְזַר עֲלֵיהֶם מִיתָה לְדוֹרוֹת, כִּי פָּגְמוּ בִּבְחִינַת כְּסֵדֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַחִיּוּת, בְּחִינַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה, בְּחִינַת מ"ה חַיֵּינוּ וְכוּ' וְהֵם פָּגְמוּ בָּזֶה וְהִפְרִידוּ עַצְמָן מִבְּחִינַת כְּסֵדֶר, מִבְּחִינַת חָכְמָה, מִבְּחִינַת מ"ה, שֶׁהוּא עִקַּר הַחִיּוּת כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן נִמְשַׁךְ עֲלֵיהֶם מִיתָה הֵפֶךְ הַחַיִּים וְעַל-כֵּן גָּרְמוּ שֶׁנַּעֲשָֹה הַכֹּל שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, שֶׁהֵם בְּחִינַת כָּל הַדִּינִים וְהַגְּזֵרוֹת שֶׁנִּגְזְרוּ עַל הָעוֹלָם עַל-יְדֵי חֶטְאָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, (י) "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לך וְכוּ'" וּפֵרֵשׁ רש"י, כְּשֶׁתִּזְרְעֶנָּה חִטִּים הִיא מְצַמַּחַת לְךָ קוֹץ וְדַרְדַּר וְכוּ', שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר שֶׁגָּרְמוּ עַל-יְדֵי חֶטְאָם שֶׁהָיָה בְּחִינַת גַּדְּלוּת, בְּחִינַת אָנָּא אֶמְלוֹךְ, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשָֹה הַכֹּל שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, עַל-יְדֵי שֶׁהִמְשִׁיכוּ עֲלֵיהֶם בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר עַל-יְדֵי חֶטְאָם וְכוּ' כַּנַּ"ל וְלֹא דַי שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ אֶת הָעוֹלָם וְלֹא הֶעֱלוּ וּבֵרְרוּ אֶת הָעוֹלָם מִבְּחִינַת הַדִּינִים הַנֶּאֱחָזִין בִּבְחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר וְלִכְלוֹל הַכֹּל בִּבְחִינַת כְּסֵדֶר, שֶׁזֶּה הָיוּ צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת וּלְתַקֵּן בַּיּוֹם הַזֶּה שֶׁנִּבְרְאוּ בוֹ, כִּי בִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא אָדָם וְחַוָּה כְּדֵי לְהָרִים כָּל הָעוֹלָם לְשָׁרְשׁוֹ לִכְלוֹל כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָם שֶׁהוּא בְּחִינַת שלא כְּסֵדֶר בִּבְחִינַת כְּסֵדֶר כַּנַּ"ל וְלֹא דַי שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ זֹאת אַף גַּם קִלְקְלוּ בָּזֶה מְאֹד עַל-יְדֵי חֶטְאָם וְכוּ' כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן עִקַּר הַסָּתַת הַנָּחָשׁ הָיָה מִתְּחִלָּה לְחַוָּה, כִּי חַוָּה הִיא בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, שֶׁמִּשָּׁם מִשְׁתַּלְשֵּׁל אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת. וְעִקַּר הַתִּקּוּן הוּא שֶׁיִּתְבַּטֵּל בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר לִבְחִינַת כְּסֵדֶר, שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל וְנִתְבַּטֵּל בְּחִינַת חַוָּה לְאָדָם וְהוּא הִתְגַּבֵּר עַל חַוָּה, בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר לְהָסִיתָהּ כְּדֵי לְהַפְרִיד ח"ו בְּחִינַת חַוָּה מֵאָדָם שֶׁיִּתְגַּבֵּר ח"ו בְּחִינַת חַוָּה בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר עַל בְּחִינַת אָדָם כְּסֵדֶר עַד שֶׁהָאָדָם יַעֲשֶֹה רְצוֹן חַוָּה כְּדֵי לְהַגְבִּיר בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר ח"ו, וְכַנַּ"ל אֲבָל אַחַר כָּךְ עָשׂוּ תְּשׁוּבָה מִיַּד וְהִתְחִילוּ לְתַקֵּן הַכֹּל, אֲבָל הַתִּקּוּן לֹא יוּגְמָר עַד הַסּוֹף, עַד שֶׁיָּבֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, כַּמּוּבָא (יא):
1And this corresponds to Rosh Hashanah, to the blowing of the shofar, which is the aspect of arousal from sleep. As is brought in the Kabbalistic texts, Rosh Hashanah corresponds to sleep, and the shofar representes arousal from sleep, since, "The whole world was created in Tishri" (Rosh Hashanah 10b). This is the aspect of disorder, Tav-Shin-Resh-Kuf, and when disorder is aroused, you must submerge yourself completely in sleep, which corresponds to the sleep of night. Rosh Hashanah is the first day of the Ten Days of Repentance, and the essence of repentance is to repent from haughtiness, humbling oneself and truly sensing one's lowliness and unworthiness. As our Sages said, "One self-chastisement is greater than one hundred floggings" (Berachot 7a), and, "He forgives transgression for the remainder" (Micah 7:18) - "to the one who makes himself a remainder" (Rosh Hashanah 17b). Therefore the essence of repentance is humility and humbleness, for all sins arise from disorder, from separating the Malchut and possessing it with haughtiness. That is the source of all judgments, to which the evil inclination and the forces of evil are attached, from which all sins arise. The holy books speak about haughtiness being the cause of all sins, since, "Whoever is haughty is as if he worshiped idols" (Sotah 4b), and, "Whoever acknowledges idolatry is as if he denied the entire Torah" (Chullin 5a). We find, all sins come through haughtiness, G-d forbid, for haughtiness separates disorder from order, which is the cause of all sins. Therefore, the essence of repentance for all sins is humbleness, making yourself as dust to be tread upon, sensing your lowliness and distance from Hashem, lowering yourself and breaking your heart before Hashem. That is how G-d will forgive a person, as written, "G-d will not scorn a broken and oppressed heart" (Ps. 51:19), and "Who forgives transgression for a remainder" - "for one who makes himself as a remainder". This is because humility and humbleness, one makes himself as Mah, as nothing and naught. In this way, one returns to order, represented by Mah, through which all judgments, which correspond to sins, disappear. Therefore, on Rosh Hashanah, which is the first day of the Ten Days of Repentance, the first day of Adam's creation, we must "sleep" - we must completely submerge ourselves as if we have no knowledge at all, but only cry out to G-d and declare Him King, in complete sincerity, without sophistication. On Rosh Hashanah Adam and Eve were created, corresponding to order and disorder. It was their task to rectify all the worlds, representing disorder, into order, to bring 'Eve' into 'Adam'. Had they done that, everything would have been brought into order, without any suffering and judgments, which represent disorder. But they blemished with their sin, and in doing so, they separated disorder from order, for their main sin was haughtiness, 'I shall rule', which was the essence of the Primordial Serpent's enticement, as written, "For G-d knows that on the day you eat of it, your eyes will be open and you shall be like G-d" (Gen. 3:5). As our Sages said, "It told them, 'Every craftsman hates his fellow craftsman - G-d ate from this tree and created all the worlds'" (Genesis Rabbah 19:4). In other words, he aroused jealousy in them and a desire to rule: 'you shall be like G-d' - 'creators of worlds', as if to say, 'Why should you subdue yourselves to Him? If you eat from the Tree of Knowledge, you will be a Gd and a King just like Him!' All this is the aspect of 'I shall rule', in that one desires to draw Malchut/Kingship to oneself, and then everything gets in disorder, for the person himself is in disorder. That is why all generations of mankind became destined to die, for they had blemished order, corresponding to wisdom, the source of all sustenance, as in, "Wisdom sustains life" (Kohelet 7:12), as in, "Mah is our life?". With their blemish, they separated themselves from order, from wisdom, from Mah, the main source of sustenance, and death as opposed to life was the inevitable result. Their blemish also caused everything to become disordered, represented by all the blemishes and decrees that were a result of their sin, as written, "With toil you shall eat of it...thorn and thistle will grow for you" (Gen. 3:17-18), upon which Rashi comments, "When you plant wheat, the earth will give forth thorn and thistle". All this corresponds to the disorder they caused with their sin, which was haughtiness, 'I shall rule', which caused all things to become disordered, since they had evoked disorder upon themselves with their sin. Not only did they not rectify, elevate and refine the world of the judgments that are attached to disorder, bringing everything into order, which is what they were supposed to do on the day they were created - for elevating the entire world to its source, merging disorder into order, was the very purpose for which Adam and Eve were created - but they caused great damage with their sin. The serpent first entices Eve, since she represents disorder, from which the forces of evil derive their power. The rectification should have been by merging disorder into order, by Eve being subservient to Adam, but the serpent overpowered Eve, representing disorder, enticing her to separate 'Eve' from 'Adam', disorder from order, so that Adam would follow Eve's will, so that disorder would rule over order. But they immediately repented and began rectifying everything, a rectification that would not be completed until the coming of the Messiah.
בובְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה אָנוּ צְרִיכִין לְתַקֵּן זֹאת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי אָז נִבְרְאוּ וְהָיוּ צְרִיכִין לְתַקֵּן זֹאת וְקִלְקְלוּ בּוֹ כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן אָנוּ עוֹסְקִים בַּעֲבוֹדָתֵינוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּר לְתַקֵּן זֹאת, כַּמּוּבָא בְּכַוָּנוֹת (יב) נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא לְהִשְׁתַּדֵּל לַחֲזֹר וּלְתַקֵּן שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל כְּסֵדֶר לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל כָּל חֲטָאָיו שֶׁנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר מִבְּחִינַת גַּדְּלוּת. וּלְבַטֵּל עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּבִטּוּל גָּמוּר כְּדֵי לְהָרִים כָּל הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא אָז שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, לַחֲזֹר וּלְכוֹלְלוֹ בִּבְחִינַת כְּסֵדֶר וְכַנַּ"ל וְזֶהוּ הַבְּחִינַת הַשֵּׁנָּה שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת דאפיל דורמיטא עליה וְכוּ', כִּי הַשֵּׁנָּה הוּא בְּחִינַת בִּטּוּל, כִּי יֵשׁ בְּחִינַת כְּסֵדֶר וְשֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, שֶׁהֵם בְּחִינַת חָכְמָה וּמַלְכוּת אָדָם וְחַוָּה וּצְרִיכִין לְבַטֵּל בְּחִינַת חַוָּה לִבְחִינַת אָדָם לֵידַע שֶׁכָּל הָעוֹלָם הַמִּתְנַהֵג עַל-יְדֵי בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת חַוָּה, הַכֹּל נִמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְבַד, כִּי לה' הַמְלוּכָה וְהַכֹּל כְּאַיִן וְאֶפֶס נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ וְכָל דַיְירֵי אַרְעָא כלא חַשִׁיבִין וְכוּ' (יג) וְזֶה הַדַּעַת מִצְוָה גְּדוֹלָה לֵידַע וּלְהוֹדִיעַ וּלְהִתְוַדַּע, כִּי זֶה עִקַּר חִיּוּת הָאָדָם וְכָל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם וְעַל-יְדֵי זֶה חוֹזֵר הַכֹּל כְּסֵדֶר כַּנַּ"ל, אֲבָל בְּעֵת שֶׁרוֹצֶה לְהִתְגַּבֵּר בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּינִים, דְּהַיְנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁאָז נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, וּבוֹ חָטְאוּ אָדָם וְחַוָּה וְכוּ' כַּנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה גָּרְמוּ בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר שֶׁיִּתְגַּבֵּר ח"ו, עַל-כֵּן צְרִיכִין אָז לְבַטֵּל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי בִּבְחִינַת שֵׁנָּה, דְּהַיְנוּ לְסַלֵּק וּלְבַטֵּל דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי כְּאִלּוּ אֵין לוֹ שׁוּם דַּעַת כְּלָל, רַק לְהַמְלִיךְ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמוּנָה וּבִתְמִימוּת גָּמוּר בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת, שֶׁכָּל זֶה עִקַּר עֲבוֹדָתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאָנוּ עוֹסְקִין רַק לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ בְּלִי שׁוּם חָכְמָה, כִּי אָנוּ מְסַלְּקִין דַּעְתֵּנוּ לְגַמְרֵי וּמְבַטְּלִין עַצְמֵנוּ לְגַמְרֵי, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר עֲבוֹדָתֵנוּ בְּאֵלּוּ הַיָּמִים הַנוֹרָאִים שֶׁאָז עוֹסְקִין כָּל יִשְׂרָאֵל בִּתְפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים וּבְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁל סֵפֶר תְּהִלִּים וְּשְׁאָרֵי מִינֵי בַּקָּשׁוֹת וּתְחִנּוֹת וּסְלִיחוֹת וּפִיּוּטִים וְכוּ', שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת בְּלִי חָכְמוֹת כְּלָל, כִּי אָנוּ מְגַלִּין מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּתְמִימוּת לְבַד בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וְזֶהוּ בְּחִינַת הַשֵּׁנָּה שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁנַּעֲשָֹה אָז כַּמְבֹאָר בְּכַוָּנוֹת וּמְבֹאָר שָׁם שֶׁהַשֵּׁנָּה הִיא שֶׁמִּסְתַּלְּקִין הַמֹּחִין מִזְּעֵיר אַנְפִּין לְמַעְלָה וְכוּ' וְאָז נִמְשָׁכִין הַמֹּחִין וְהַחִיּוּת לִבְחִינַת מַלְכוּת שֶׁלֹּא עַל-יְדֵי זְעֵיר אַנְפִּין, כִּי אִם עַל-יְדֵי בִּינָה אימא עִלָּאָה בְּעַצְמָהּ וְכוּ' וְאַחַר כָּךְ עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר נִמְשָׁכִין לוֹ מֹחִין חֲדָשִׁים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ עַל-יְדֵי הַשֵּׁנָּה וְאָז נִתְעוֹרֵר מֵהַשֵּׁנָּה וְאָז ננסרת הַמַּלְכוּת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם, הַיְנוּ שֶׁהַשֵּׁנָּה הוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַמֹּחִין שֶׁמְּסַלְּקִין הַמֹּחִין בְּכַוָּנָה שֶׁלֹּא יִתְאָחֵז בָּהֶם בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, בְּחִינַת גַּדְּלוּת, שֶׁהָעִקָּר הַפְּגָם בְּהַמֹּחִין, כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי האר"י ז"ל (יד) שֶׁפְּגַם הַגַּדְּלוּת הוּא בַּמֹּחִין וְעַל-כֵּן גַּאֲוָה בְּגֵימַטְרִיָּא י"ה, שֶׁהֵם הַמֹּחִין, עַיֵּן שָׁם כִּי עִקַּר פְּגַם הַגַּאֲוָה הוּא שֶׁאוֹמֵר, אָנָּא אֶמְלוֹךְ. וּבֶאֱמֶת עִקַּר חִיּוּת הַמַּלְכוּת הוּא עַל-יְדֵי הַחָכְמָה, כִּי הַחָכְמָה תְּחַיֶּה וְכוּ', כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וּצְרִיכִין לְהַעֲלוֹת הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ בִּבְחִינַת וְהָיְתָה לה' הַמְלוּכָה לֵידַע, שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, שֶׁהֵם בְּחִינַת מַלְכוּת כַּנַּ"ל, הַכֹּל נִבְרָא וּמִתְנַהֵג רַק עַל-יְדֵי מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד אֲשֶׁר בַּכֹּל מָשָׁלָה. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְבַטֵּל עַצְמוֹ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ וְלִהְיוֹת בְּעֵינֵי עַצְמוֹ כְּלֹא מַמָּשׁ בִּבְחִינַת וְנַחְנוּ מ"ה, כִּי עִקַּר הַחִיּוּת הוּא בְּחִינַת מ"ה, בְּחִינַת מ"ה חַיֵּינוּ כַּנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּדְּלוּת וְאוֹמֵר, אָנָּא אֶמְלוֹךְ וְרוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ הַמַּלְכוּת לְעַצְמוֹ וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁמִּתְגָּאֶה בְּדַעְתּוֹ וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁכְּבָר הִשִֹּיג אֵיזֶה שֵׂכֶל וְהוּא לַמְדָּן אוֹ מְקֻבָּל וְצַדִּיק עַד שֶׁרָאוּי לוֹ לִמְלוֹךְ וּלְהִשְׂתָּרֵר. נִמְצָא, שֶׁרוֹצֶה לַהֲפוֹךְ אֶת הַסֵּדֶר לַחֲלֹק הַמַּלְכוּת לְעַצְמוֹ כְּאִלּוּ יֵשׁ לוֹ כֹּחַ וְדַעַת לְהַחֲיוֹת אֶת הַמַּלְכוּת, שֶׁעִקַּר חִיּוּתוֹ מֵהַחָכְמָה וְרוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת הַחָכְמָה לְתוֹךְ בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר וּלְהַגְבִּיר בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר עַל כְּסֵדֶר ח"ו, כִּי בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת מַלְכוּת לְעַצְמוֹ כִּי אִם עַל-יְדֵי חָכְמָה, שֶׁהוּא חִיּוּת הַמַּלְכוּת וְעַל-כֵּן זֶה שֶׁמִּתְגָּאֶה וְאוֹמֵר אָנָּא אֶמְלוֹךְ, הוּא פּוֹגֵם בְּהַמֹּחַ וְהַחָכְמָה שֶׁרוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ הַמֹּחַ לְתוֹךְ מַלְכוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא שֶׁהוּא גֵּאוּת וְעַל-כֵּן בְּעֵת שֶׁלֹּא נִמְתָּק עֲדַיִן בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, דְּהַיְנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּתְחִלָּתוֹ, צְרִיכִין לְבַטֵּל וּלְסַלֵּק הַמֹּחַ לְגַמְרֵי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְאָחֵז בּוֹ בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, בְּחִינַת דִּינִים וְכוּ' כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן מְבַטְּלִין עַצְמָן לְגַמְרֵי וּבִשְׁעַת הַבִּטּוּל, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁנָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין אָנוּ מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשׁוּם חָכְמָה, אֲזַי אָנוּ נִכְלָלִין לְמַעְלָה מֵחָכְמַת אָדָם, כִּי עַל-יְדֵי תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת וֶאֱמוּנָה עוֹלִין לְמַעְלָה מֵהַמֹּחַ וְהַחָכְמָה, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר בִּדְבָרֵינוּ (טו) וְאָז אָנוּ מַמְלִיכִין אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּתְמִימוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֶׁנִּמְשָׁכִין הַמֹּחִין וְהַחִיּוּת לְהַמַּלְכוּת שֶׁלֹּא עַל-יְדֵי זְעֵיר אַנְפִּין, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמַת אָדָם, כִּי עִקַּר הָאָדָם הוּא בְּחִינַת זְעֵיר אַנְפִּין כַּיָּדוּעַ, (טז) כִּי עַכְשָׁיו אָנוּ מְגַלִּין מַלְכוּתוֹ בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כִּי אִם עַל-יְדֵי הַבִּטּוּל לְבַד, שֶׁאָז נִכְלָלִין לְמַעְלָה לְמַעְלָה בִּבְחִינַת ביינה אימא עִלָּאָה, שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת שֶׁל שָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת וּמִשָּׁם נִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְאַחַר כָּךְ עַל-יְדֵי הַשּׁוֹפָר נִמְשָׁכִין מֹחִין חֲדָשִׁים וְנִתְעוֹרְרִין מֵהַשֵּׁנָּה, כִּי עַל-יְדֵי הַשֵּׁנָּה וְהַבִּטּוּל, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין אַחַר כָּךְ לְמֹחִין גְּדוֹלִים וְאָז ננסר הַמַּלְכוּת וְנַעַשֶֹה פַּרְצוּף שָׁלֵם וְכוּ'. כִּי אַחַר כָּךְ כְּשֶׁזּוֹכִין לְמֹחִין דִּקְדֻשָּׁה אָז נִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְעֵין כֹּל בְּדַעַת שָׁלֵם, כִּי זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ כָּל הַמֹּחִין רַק בִּשְׁבִיל הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לֵידַע וּלְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע שֶׁהוּא הַיּוֹצֵר הוּא הַבּוֹרֵא וְכוּ' וְאָז נִמְתָּק בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר וְנִכְלָל בִּבְחִינַת כְּסֵדֶר, בִּבְחִינַת בַּאֲתַר דְּאִית דְכָר נוּקְבָא לֹא אִדְּכַּר תַּמָּן, כִּי הִיא בְּטֵלָה אֶצְלוֹ כִּי בְּעֵת שֶׁהַמֹּחִין בִּשְׁלֵמוּת בִּקְדֻשָּׁה אֵין מִתְיָרְאִין מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר מֵאַחַר שֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד שֶׁאָז נִתְבַּטֵּל בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר לְגַמְרֵי וְעַל-כֵּן עִקַּר הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָּה הוּא עַל-יְדֵי קוֹל שׁוֹפָר, כִּי הַקּוֹל הוּא בְּחִינַת מ"ה הוי' בְּחִינַת כְּסֵדֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּקּוּנִים, (יז) הוי' בְּקוֹל וְדִבּוּר בְּאָדָם, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּסֵדֶר וְשֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, כִּי קוֹל מְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה, שֶׁהֵם הַמֹּחִין וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה כט), תְּקִיעַת שׁוֹפָר חָכְמָה וְאֵינָה מְלָאכָה כִּי קוֹל שׁוֹפָר הוּא בְּחִינַת חָכְמָה, בְּחִינַת מ"ה, בְּחִינַת קוֹל מְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה שֶׁבַּמֹּחַ, כִּי הַקּוֹל אֵין בּוֹ תְּפִיסָא וְאֵין יְכוֹלִין לְהָבִין מֵחֲבֵירוֹ שׁוּם דָּבָר עַל-יְדֵי הַקּוֹל לְבַד, כִּי הַקּוֹל הוּא בְּחִינַת מ"ה, בְּחִינַת כֹּחַ הַחָכְמָה לְבַד, כִּי עַכְשָׁיו אָנוּ מַמְשִׁיכִין רַק בְּחִינַת הַקּוֹל לְבַד, שֶׁהוּא בְּחִינַת מ"ה כְּסֵדֶר כְּדֵי לְהַגְבִּיר בְּחִינַת כְּסֵדֶר וְאַחַר כָּךְ עַל-יְדֵי הַקּוֹל נִבְנֶה הַדִּבּוּר, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַתְּפִלָּה, בְּחִינַת מַלְכֻיּוֹת וְזִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפְרוֹת שֶׁאוֹמְרִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אַחַר תְּקִיעַת שׁוֹפָר:
2And each and every year we must work at this rectification on Rosh Hashanah, for that is the day they were created and when they should have made this rectification, but instead the did the opposite. That is why our service on Rosh Hashanah and Yom Kippur is related to this rectification, as brought in the Kabbalistic texts. Therefore, the essence of the rectification of Rosh Hashanah is to work at restoring everything to order, repenting for all of one's sins, which are caused by disorder, by haughtiness, completely surrendering oneself to G-d in order to elevate the entire world that was created at this time of year; in other words, restoring disorder back into order. This is the aspect of 'sleep' on Rosh Hashanah, as mentioned in the Kabbalistic texts, "G-d cast a slumber" (Pri Etz Chaim, Rosh Hashanah, 2, 4). Sleep represents surrender. Order and disorder correspond to Chochmah and Malchut, Adam and Eve, and 'Eve' must be submissive to 'Adam', knowing that the entire world which seems to be ruled by Malchut, by Eve, all comes from G-d alone, "for Kingship is G-d's" (Ps. 22:29) and everything in existence and all life on earth is absolutely nothing before Him. It is a great mitzvah to know and declare this knowledge. It is the main source of sustenance for man and for all the worlds, and is what brings everything back into order. But when disorder, represented by judgments, is empowered, which is on Rosh Hashanah, when the world, corresponding to disorder, was created, and on which Adam and Eve sinned, thus empowering disorder, we must at this time completely surrender ourselves into sleep. In other words, we must completely relinquish and abandon our intellect, as if we have no knowledge at all, but rather declare G-d as King with utmost faith and simplicity, without any sophistication. This is our main work on Rosh Hashanah and Yom Kippur, on which we are completely involved in revealing His kingship without any sophistication. On these Days of Awe, we completely set aside our knowledge and surrender ourselves, devoting ourselves to prayers, beseeching, song and praise from Psalms and other types of requests and liturgy. All this represents sincerity and simplicity without any sophistication, for that is how we reveal G-d Kingship. This is the meaning of the 'sleep' on Rosh Hashanah as mentioned in the Kabbalistic texts. It is explained there that this 'sleep' is the disappearance of the Supernal Mind from the Zeir Anpin, and then Mind and sustenance are drawn directly into the Malchut from Binah, the Supernal Mother, rather than through the Zeir Anpin, and then, through the shofar, new Mind is drawn after this 'sleep'. After the arousal from this 'sleep', the Malchut is severed, etc. The 'sleep' represents the disappearance of the Mind; it is intentionally removed so that disorder, haughtiness, the main blemish of the mind, as mentioned in the Kabbalistic texts, will not become attached to it. Therefore, Ga'Avah, גַּאֲוָה (haughtiness) is numerically equivalent to Yah (15), which represents the Mind. The main blemish of haughtiness is in saying, 'I shall rule' and the main sustenance of the Malchut is from wisdom, as in, 'Wisdom sustains life', as Rabbeinu z"l explains in the lesson. The Malchut must be elevated to its source, as in, "The Kingship will be G-d's" (Ovadiah 1:21), to know that all the worlds and everything in them, which correspond to Malchut, were all created and are solely guided by G-d's Kingship, which rules over all. Therefore we must completely surrender ourselves to G-d and to be nothing in our own eyes, as in "we are מ"ה" (Ex. 15:7) , for sustenance comes mainly from מ"ה, as in, 'מ"ה us our life'. But when one is haughty and says 'I shall rule' and seeks to draw 'kingship' to himself, this is because in his haughtiness, he believes that he has already achieved some intelligence, that he is a scholar, a kabbalist, a tzaddik, and deserves some status of power. He thus desires to overturn order and take the Malchut for himself, as if he has power and knowledge to sustain the Malchut which is sustained mainly by wisdom, to draw wisdom into disorder and to empower disorder over order. It is certainly possible to draw kingship to oneself other than by means of wisdom, which sustains the Malchut. Therefore, this haughty person who says 'I shall rule' blemishes wisdom in wanting to draw the mind into the kingship of evil, which is haughtiness. Therefore, as long as disorder is not yet ameliorated, that is, at the beginning of Rosh Hashanah, one must completely relinquish and set aside one's mind so that disorder, judgments, will not be able to attach itself to it. And during this complete surrender, corresponding to 'sleep', in that we do not use any wisdom at all, we then rise above human wisdom, for sincerity, simplicity and faith rise above the Mind and Wisdom, as we have explained elsewhere. Then we are able to declare G-d as King with all sincerity and without any sophistication. This corresponds to drawing the Mind and sustenance into the Malchut, bypassing the Zeir Anpin, as known. Now we reveal G-d's Kingship without any wisdom at all, but solely by means of surrender, when we are submerged into Binah, the Supernal Mother, which comprises the upper three Sefirot, from where His Kingship is revealed. Then, through the shofar, new mind is drawn and we are aroused from sleep, for by means of the sleep and the surrender, we are then able to receive great intellect, and the Malchut is severed and becomes a complete partzuf/structure on its own. For when we attain holy intellect, G-d's Kingship is revealed with complete knowledge to all, for the drawing of the mind is only for the purpose of revealing His Kingship, to know and declare that He is the Creator. Then, disorder is ameliorated and absorbed into order, as in, 'Wherever there is masculine, the feminine is not mentioned' for she surrenders to him. When the mind is in its perfect state of holiness, we need not be afraid of disorder, since we know that everything is solely from G-d, when all disorder completely disappears. Therefore, arousal from sleep is mainly by means of the sound of the shofar, for sound corresponds to Mah, the Divine Name representing order, as stated in the Tikunei Zohar, "YHVH is in sound an speech is in man". These correspond to order and disorder, for sound arouses intention, which is in the mind. This is the meaning of what our Sages said, "Blowing the shofar is wisdom and not a creative act" (Rosh Hashanah 29b). The sound of the shofar corresponds to wisdom, to Mah, to sound that arises the intention of the mind. Sound itself cannot be grasped. One cannot understand a person by his voice alone, for sound corresponds to Mah, to the power of wisdom by itself. With the shofar we evoke only sound, which corresponds to Mah, to order, so as to empower order. Then, with sound, we build speech, which is prayer, represented by the prayers we recite on Rosh Hashanah after the shofar blowing.
גוְעוֹד הָיָה לִי כַּמָּה דְּבָרִים בָּזֶה וְלֹא נִכְתָּב בִּזְמַנּוֹ וְנִשְׁכַּח, חֲבָל עַל דאבדין, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְזַכֵּנוּ לַחֲזֹר וְלִמְצֹא כָּל הָאֲבֵדוֹת, וְלֹא נֹאבַד עוֹד שׁוּם דָּבָר וְדִבּוּר כְּבוּר סִיד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה (יח) אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:
3I had some other ideas regarding this subject, but unfortunately I have forgotten them since I did not write them down at that time. May G-d help me to retrieve all losses, and may I never lose again any single word, as a plastered well that does not lose a single drop. Amen, May it be His will.