Chasidut · Breslov
Likutei Moharan 30:8/ליקוטי מוהר"ן ל׳:ח׳
אח אָמְנָם לִכְאוֹרָה אֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹ לְהוֹכִיחַ אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד, הֲלֹא כָּל הַתְּפִלּוֹת בָּאִין אֶצְלוֹ בְּיַחַד – שֶׁל הַכְּשֵׁרִים וְשֶׁל אוֹתָם שֶׁאֵינָן כְּשֵׁרִים – וְאֵיךְ יוֹדֵעַ אֵיזֶה תְּפִלָּה בָּאָה מִזֶּה אוֹ מִזֶּה, כְּדֵי לְהוֹכִיחַ אוֹתוֹ.
18. It would, nevertheless, seem impossible for him to rebuke each and every individual. Is it not that all the prayers come together to him—those of the worthy and those of the ones who are unworthy? How can he know whether the prayer comes from this or that person, so that he might rebuke him?
באַךְ הוּא יוֹדֵעַ זֹאת, עַל יְדֵי הָעַזּוּת וְהַתּוֹרָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, אִם תְּפִלָּתוֹ הָיְתָה כְּהוֹגֶן אִם לָאו. כִּי יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי עַזּוּת; כִּי יֵשׁ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה כִּי אִם עַל־יְדֵי זֶה הָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות פ"ב): לֹא הַבַּיְּשָׁן לָמֵד; וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ביצה כה:) מִפְּנֵי מָה נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁעַזִּין הֵן; וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (אבות פ"ה) הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר. וּבִשְׁבִיל זֶה הַתּוֹרָה נִקְרֵאת עֹז, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים כ״ט:י׳-י״א): ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, (וכמו שפירש"י, וכן בזבחים קט"ז). כִּי אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא אֶל הַתּוֹרָה, כִּי אִם עַל יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה.
2However, he knows this—whether his prayer was proper or not—by means of the boldness and the Torah of each person. For there are two types of boldness. There is a holy boldness, without which it is impossible to receive the Torah. As our Sages said: The bashful person does not learn (Avot 2:5). They also taught: Why was the Torah given to Israel? because they are bold (Beitza 25b). And: Be bold as a leopard (Avot 5:20). And this is the reason the Torah is called “bold,” as is written (Psalms 29:11), “God give boldness to His people.” For it is impossible to approach the Torah without holy boldness.
גוּכְנֶגֶד זֶה יֵשׁ לְהִפּוּךְ, עַזּוּת מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא, שֶׁמִּשָּׁם בָּאִין תּוֹרוֹת אֲחֵרוֹת. שֶׁהֵן תּוֹרוֹת שֶׁלָּהֶן, שֶׁהֵם בְּחִינַת פְּסִילִים, כִּי כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת, בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי (נדרים כ),
3Contrasting this, there is the reverse, the brazenness of the Other Side. From there comes other Torah, their Torah. For they are the aspect of idolatry, because, [as our Sages taught:] Whoever is brazen-faced, it is certain that the feet of his ancestors did not stand at Mount Sinai (Nedarim 20a).
דוְיֵשׁ לוֹ תּוֹרָה מִסִּטְרָא אָחֳרָא הַנִּקְרָאִין פְּסִילִים, שֶׁהוּא הֶפֶךְ מִן הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁלָּנוּ, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת: פְּסָל לְךָ, כִּי הִיא נִקְרֵאת פְּסֹלֶת, עַל שֵׁם הֶעָתִיד. כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים נ) אוֹר שֶׁהוּא יָקָר בָּעוֹלָם הַזֶּה, יִהְיֶה קָפוּי וְקַל לָעוֹלָם הַבָּא; שֶׁהִיא בְּחִינוֹת פְּסֹלֶת, שֶׁהוּא קָפוּי וְקַל וְצָף לְמַעְלָה.
4And he has Torah [teachings] from the Other Side, which are called idolatry. This is the reverse of our holy Torah, which is an aspect of “P’SoL (carve out) for yourself” (Exodus 34:1) ; for it is called P ’SoLet (chaff) by virtue of what will happen in the future. As our Sages teach: The light which is substantial in this world shall be insignificant and slight in the World to Come (Pesachim 50a). In this it resembles chaff, which is insignificant and slight and floats to the top.
האֲבָל תּוֹרָתוֹ הִיא פְּסֹלֶת אֲפִלּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָאִין פְּסִילִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ׳:ד׳): לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַזּוּת שֶׁלָּהֶם מִן הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא, הוּא מְקַבֵּל תּוֹרָה שֶׁלָּהֶם, בְּחִינַת פְּסִילִים כַּנַּ"ל.
5But his Torah is <absolute> P’SoLet, even in this world. Because of this, they are called PSiLim (idolatry), as it is written (Exodus 20:4), “Do not make for yourselves a PeSeL (an idol).” Thus, anyone who has their boldness, [i.e., brazenness] from the Other Side, receives their Torah, the aspect of idolatry.
ווְעַל־יְדֵי הָעַזּוּת שֶׁהַצַּדִּיק רוֹאֶה בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁהוּא, אִם יֵשׁ לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה אוֹ לְהִפּוּךְ, עַל יְדֵי זֶה הוּא יוֹדֵעַ אִם תְּפִלָּתוֹ הָיְתָה תְּפִלָּה הַכְּשֵׁרָה אוֹ לְהִפּוּךְ, כִּי גַּם הַתְּפִלָּה הִיא עַל־יְדֵי עַזּוּת, כִּי אִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל־יְדֵי עַזּוּת, כִּי כָל אֶחָד לְפוּם מָה דִּמְשָׁעֵר בְּלִבֵּהּ אֶת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ל״א:כ״ג): נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ; כָּל חַד לְפוּם מָה דִּמְשָׁעֵר בְּלִבֵּהּ (זוהר וירא קג:).
6Now, by virtue of the boldness that the tzaddik sees in each and every individual as he is—whether he has holy boldness or the reverse—he [the tzaddik] knows if his prayer was a proper prayer or the reverse. This is because the prayer, too, results from boldness. For it is impossible to get up to pray before the Holy One except by means of boldness—each individual commensurate with his heart’s estimation of the Holy One’s greatness. As is written (Proverbs 31:23), “Her master is known at the Sh’ARim (gates)”—each individual commensurate with his heart’s ShAeR (estimation) (Zohar I, 103b).
זוְכָל אֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ שֶׁמְּשָׁעֵר בְּלִבּוֹ אֶת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, אֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו. וּבִפְרָט הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא פְּלָאוֹת, דְּהַיְנוּ שִׁדּוּד הַמַּעֲרָכוֹת, שֶׁהַמַּעֲרָכוֹת מְחַיְּבִין כָּךְ, וְכָל כּוֹכָב וּמַזָּל קָבוּעַ עַל מִשְׁמַרְתּוֹ וּמַעֲרָכָה שֶׁלּוֹ, כְּפִי מַה שֶּׁסִּדְּרָם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שֶׁיִּהְיוּ קְבוּעִים וּמְסֻדָּרִים כָּךְ וְכָךְ, וְהוּא בָּא בִּתְפִלָּתוֹ וְרוֹצֶה לְשַׁדֵּד הַמַּעֲרָכוֹת וְלַעֲשׂוֹת פְּלָאוֹת.
7Yet, how is it possible for a person—each commensurate with the level at which he estimates the Holy One’s greatness in his heart—to get up and pray before Him? Especially prayer, which is a wonder—i.e., a rearrangement of the [celestial] order. The order dictates that things go a certain way, and each star and constellation is set in its individual watch and order, precisely as the Holy One arranged that they be fixed and ordered. Yet, he comes with his prayer and wants to rearrange the order, <change nature> and work wonders.
חעַל כֵּן בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה צָרִיךְ לְסַלֵּק אֶת הַבּוּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים כ״ב:ה׳): בְּךָ בָּטְחוּ אֲבוֹתֵינוּ וְכוּ' בָּטְחוּ וְלֹא בֹשׁוּ; כִּי עַל־יְדֵי הַבּוּשָׁה שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, אִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל, כִּי אִם עַל־יְדֵי עַזּוּת כַּנַּ"ל.
8Therefore, at the time of prayer one must remove the embarrassment <and empower holy boldness>, as is written (Psalms 22:5, 6), “In You our fathers trusted… they trusted and were not embarrassed.” Because of the embarrassment that one feels before God, it is impossible to pray—unless it is with <holy> boldness, as explained.
טוְזֶה בְּחִינַת (שם עז): אַתָּה הָאֵל עוֹשֶׂה פֶלֶא הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ – שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה פְּלָאוֹת עַל־יְדֵי תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם עַל־יְדֵי בְּחִינוֹת עַזּוּת כַּנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מוֹדִיעַ לְהָעַכּוּ"ם אֶת הָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁרוֹאִין הָעַכּוּ"ם אֶת הַפְּלָאוֹת הַנַּעֲשִׂין בָּעוֹלָם עַל־יְדֵי תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, עַל־יְדֵי־זֶה יוֹדְעִין כַּמָּה גָּדוֹל הָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עַזּוּת כָּזֶה, לְהִתְפַּלֵּל וְלַעֲשׂוֹת פְּלָאוֹת כַּנַּ"ל.
9This is the meaning of: “You are the Almighty who works wonders. You let Your OZ (strength) be known among the nations” (Psalms 77:15). The Holy One works wonders through the prayers of Israel, which are the result of AZut (boldness), as above. Through this, <the Holy One> makes known to the nations the holy boldness of Israel. When the nations see the wonders that are worked in the world because of Israel’s prayers, they know how great Israel’s holy boldness is; that they have such boldness that they can pray and work wonders.
יוְעַל כֵּן הַצַּדִּיק, עַל־יְדֵי שֶׁרוֹאֶה הָעַזּוּת וְהַתּוֹרָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, עַל־יְדֵי־זֶה יוֹדֵעַ אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁבִּלְבְּלָה אוֹתוֹ, מֵאֵיזֶה מֵהֶם בָּאָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יוֹדֵעַ לְהוֹכִיחַ אוֹתוֹ:
10Thus, the tzaddik, because he sees the boldness and Torah of each and every person, knows which prayer disturbs him [and] from whom it comes. As a result, he knows how to rebuke him.