Chasidut · Breslov
Likutei Moharan 57:2/ליקוטי מוהר"ן נ״ז:ב׳
אב וּלְהָקִים אֱמוּנָה הַנְּפוּלָה הִיא עַל־יְדֵי בְּחִינַת יַעֲקֹב, הַיְנוּ עַל־יְדֵי נֶדֶר, שֶׁיִּדֹּר אֵיזֶהוּ נֶדֶר (רצוֹנוֹ לוֹמַר: וִיקַיֵּם מִיָּד) עַיֵּן בַּהַשְׁמָטוֹת), וְעַל־יְדֵי הַנֶּדֶר יָשׁוּב לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים. כִּי כְּשֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנַת חֲכָמִים, זֶה בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַחֲכָמִים, בְּחִינַת פֶּלֶא, בִּבְחִינוֹת (ישעיהו כ״ט:י״ד): הִנְנִי יוֹסִיף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו; וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מ"ר איכה א), שֶׁזֶּה נֶאֱמַר עַל סִלּוּקָן שֶׁל חֲכָמִים.
12. The way to raise up fallen faith is through the aspect of Yaakov—i.e., through a vow. A person should make some vow, and through the vow he restores his faith in the sages. For when he lacks faith in the sages, this is the aspect of the passing of the sages, the aspect of wonder, corresponding to (Isaiah 29:14), “I will continue to bewilder this people with bewilderment and wonder, and the wisdom of its wise men will fail.” Our Sages, of blessed memory, expounded this as referring to the passing of the sages (Eikhah Rabbah 1:37) .
בוְתִקּוּנוֹ שֶׁל הַפְלָאָה הַזֹּאת, הַיְנוּ שֶׁל סִלּוּקָן שֶׁל חֲכָמִים, תִּקּוּנוֹ, הַפְלָאָה שֶׁל נֶדֶר, בִּבְחִינַת (במדבר ו׳:ב׳): כִּי יַפְלִיא לִנְדֹּר נֶדֶר. כִּי עַל־יְדֵי הַנֶּדֶר, הוּא עוֹלֶה לַשֹּׁרֶשׁ שֶׁהַחֲכָמִים מֻשְׁרָשִׁים שָׁם, הַיְנוּ בְּחִינַת פְּלִיאוֹת חָכְמָה (ספר יצירה, ועיין זוהר בלק דף קצג:), וְיוֹדֵעַ וּמַכִּיר מַעֲלוֹת הַחֲכָמִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא שָׁב וּמַאֲמִין בָּהֶם.
2The rectification of this wonder—i.e., the passing of the sages—is the wonder of a vow, in the aspect of “if he wondrously expresses a vow” (Numbers 6:2). By means of the vow he ascends to the source in which the sages are rooted—i.e., the aspect of “wondrous wisdom”—and so he knows and recognizes the virtues of the sages. Through this he reverts to having faith in them.
גוְזֶה בְּחִינַת (ישעיהו כ״ה:א׳): אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא; וְעַל־יְדֵי־זֶה: עֵצוֹת מֵרָחֹק אֱמוּנָה אֹמֶן. הַיְנוּ עַל יְדֵי בְּחִינַת נֶדֶר, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת פֶּלֶא, נִתְתַּקֵּן אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁעֲצָתָם מֵרָחוֹק, בִּבְחִינַת: מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ (משלי ל״א:י״ד);
3{“I will give thanks to Your Name, for You have done wonder; counsels from afar in steadfast faith” (Isaiah 25:1).} This is the aspect of “I will give thanks to Your Name, for You have done wonder,” and through this, “counsels from afar in steadfast faith.” In other words, through the aspect of a vow, which is the aspect of wonder, there is a rectification of faith in the sages, whose counsels are from afar, in the aspect of “from afar she brings her bread” (Proverbs 31:10) .
דכִּי דִּבְרֵי תּוֹרָה עֲנִיִּים בִּמְקוֹמָם וַעֲשִׁירִים מִמָּקוֹם אַחֵר (ירושלמי ר"ה פרק ראוהו בי"ד), שֶׁהַחֲכָמִים לְמֵדִים דִּבְרֵיהֶם מִמְּקוֹמוֹת רְחוֹקִים שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁזֶּה נִמְסָר לָהֶם לִדְרֹשׁ הַתּוֹרָה לְכָל חֶפְצֵיהֶם, בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׁרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן, וּמְחֻיָּבִין אֲנַחְנוּ לְהַאֲמִין לְכָל דִּבְרֵיהֶם, בִּבְחִינוֹת: לֹא תָּסוּר מִן הַדָּבָר וְכוּ'.
4For the words of Torah are sparse in their place but enriched from elsewhere (Yerushalmi, Rosh HaShanah 3:5) ; the sages derive their teachings from remote places in the Torah. It has been given over to them to expound the Torah as they please, with the Thirteen Principles through which the Torah is expounded, and we are obligated to have faith in all their words, in the aspect of “Do not stray from the word [they declare to you, either to the right or the left].”
הוְיַעֲקֹב הוּא בְּחִינוֹת נֶדֶר, שֶׁהוּא רֹאשׁ לְכָל הַנּוֹדְרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כ״ח:כ׳): וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר:
5And Yaakov is the aspect of a vow, for he is the head of all who make vows, as it is written (Genesis 28:20), “Yaakov made a vow.” {“By the hands of the mighty one of Yaakov; from there, the ro’eh (shepherd), the rock of Israel” (Genesis 49:24).}
ווְזֶהוּ: מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב (שם מט) – בִּשְׁבִיל לְתַקֵּן יְדֵי הַמַּלְאָךְ, הַנִּקְרָא אֲבִּיר, צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּנֶדֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב כַּנַּ"ל. כִּי: מִשָּׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל – הַיְנוּ עַל יְדֵי הַנֶּדֶר נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה הַנִּקְרָא רוֹעֶה, בִּבְחִינַת: וּרְעֵה אֱמוּנָה (תהילים ל״ז:ג׳). וּכְשֶׁנִּתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה, נִתְתַּקֵּן הַיָּדַיִם, בִּבְחִינַת לֹא תָסוּר כַּנַּ"ל:
6And this is: “By the hands of the mighty one of Yaakov.” In order to rectify the hands of the angel, which is called “the mighty one,” it is necessary to utilize a vow, which is the aspect of Yaakov, as mentioned above. For “from there, the ro’eh, the rock of Israel”—i.e., through the vow there is a rectification of faith, which is called “Ro’EH,” in the aspect of “Re’EH (nourish) faith” (Psalms 37:3). And when faith is rectified, the hands are rectified, in the aspect of “Do not stray,” as mentioned above.