Maamarei Admur HaZaken·Discourse 526 Part Two·For As the Earth Brings Forth Its Growthמאמרי אדמו״ר הזקן·תקס"ו ח"ב·כי כארץ תוציא צמחה

אכי כארץ תוציא צמחה
בעזר"ה שבת פ' נצבים
כי¹ כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן יצמיח ה' צדקה ותהלה נגד כל הגוים². הנה כל³ הנביאים לא נתנבאו על שכרן של המצות רק לענין אכילת פירותיהן בעוה"ז בשכר גשמי לעתיד אבל לענין שכר הרוחני שיש בכל מצוה מצד עצמה כי שכר⁴ מצוה מצוה ע"ז נא' עין⁵ לא ראתה כו' ולא דיברו הנביאים בזה כלל אך אעפ"כ ישנה בהעלם בכל נפש מישראל בבחי' עבודה גם עתה בעשותו המצוה ובזמן ר"ה ויו"כ נתגלה מן ההעלם והיינו כללות ענין הפסוק הזה כן יצמיח ה' צדקה כו'.

בולהבין ביאור ענין זה הנה בעי"ת⁶ אומרי' המלך הקדוש כו' ולכאורה אין לזה טעם דבשלמא בר"ה⁷ המלך יושב על כסא דין אומרי' המלך הקדוש אבל בעי"ת שאחרי ר"ה מאיזה טעם אומרי' המלך הקדוש המלך המשפט וגם מהו ענין המלך אצל הקדוש כי קדושה ענין אחר ומלוכה ענין אחר ולמה תיקנו לומר זה בברכת אתה קדוש ולא בשאר ברכות.

גתשא
אך הענין הוא כי הנה ידוע דהמלאכי' נבראו ברוח פיו וכמ"ש ברוח⁸ פיו כל צבאם ועד"מ הבל הלב באדם למטה שיוצא בקול לדיבור אבל שרש <שמז>

דהנשמות עלו במחשבה עליונה וכמאמר ישראל⁹ עלה במחשבה כו' וההפרש אשר ביניהם למעלה הנה מובן ממה שאנו רואי' בהפרש שיש בין הבל הדיבור למחשבה למטה דהנה הבל הלב הוא נמשך מהגוף החומרי ואע"פ שהוא בחי' העלם לגבי קול הדיבור אבל מתאחד ההבל עם שאר הגוף גם הנה נעשה ההבל מופרד בקול הדיבור משא"כ המחשבה שמתאחדת עם השכל הנה היא התפשטות השכל ולא התפשטות גופני וגם איננה נפרדת בבחי' הפירוד בקול הדיבור הגם שהיא ג"כ בחי' העלם לגבי הדיבור כי אין למחשבה קשר וחיבור במהות א' עם קול הדיבור משא"כ הבל הלב שמהותו ממש מתפשט בקול הדיבור וד"ל וכדוגמא זאת יובן למעלה דבי' מאמרו' נבראו כל הנבראי' גם המלאכים וכמו שאמרו במדרש ועוף¹⁰ יעופף עוף זה מיכאל כו' אבל ישראל עלו במחשבה קודם שבא הדיבור בי' מאמרות והיינו בראשית¹¹ בשביל ישראל שנק' ראשית לפי שעלו במחשבה שקודם ששת ימי בראשית כו' והמה מתאחדי' בחכמה עליונ' כמו שיש יחוד אמיתי למחשבה עם השכל משא"כ הבל הדיבור דרוח פיו בי' מאמרו' שהוא נבדל וגם הוא רק מבחי' התפשטו' הגוף ולא מהתפשטו' הנפש השכלי' כנ"ל וד"ל.

הב והנה ידוע דירידת¹² הנשמו' בעוה"ז בחומר גופני הוא לצורך עלי' והעלי' היינו למעלה גם ממקור חוצבם במחשבה עליונה ואם לאו אין זו עלי' והענין הוא כי מתעלים לבחי' קדש העליון וכמ"ש כי¹³ עם קדוש אתה וכתיב קדש¹⁴ ישראל לה' כו' אבל הנה אמרו ז"ל ע"פ¹⁵ קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם. ולהבין ביאור כל זה הנה המלאכי'¹⁶ אומרי' ג"פ קדוש בוי"ו כי הוי"ו¹⁷ מורה ההמשכה והוא בחי' ההמשכה שנמשך מקדש העליון בלבד ולא גופו ומהותו של קדש וג"פ קדוש היינו ג' מיני המשכו' וירידות מקדושה העליונה העצמי' מתחלה יורד אור הקדש למחשבה וממחשבה למדות וממדו' לדיבור כו' עד שקדוש הג' הוא הוי' צבאות להוות כל צבא השמים ברוח פיו כנ"ל שמן הדיבור הוא שרש התהוות המלאכי' משא"כ למעלה מבחי' המחשבה דהיינו בעצמו' אור המאציל אין למלאכי' שום השגה עד שיאמרו קדוש בהמשכת וי"ו כי אין ערוך כלל וכלל בין עצמותו ומהותו ית' לנאצלי' ונבראי' וכמשל זיו השמש שאין לו ערך עם גופו של שמש שגם אם ימעט האור ע"י ריבוי המסכים אין זה נוגע כלל

ותשב
לעצמיו' השמש כך כתיב כי¹⁸ שמש ומגן הוי' אלקי' וע"כ נא' בהוי' אני¹⁹ הוי' לא שניתי כידוע ולזה הטעם או' המלאכי' איה²⁰ מקום כבודו כו' אך הנשמו' שמקיימין המצות בעוה"ז בהתלבשם בגופים דוקא בזה הן מגיעי' לבחי' עצמותו ומהותו ית' בקדש העצמי שלמעלה מקדוש בוי"ו שהמלאכי' אינם משיגי' ואו' איה כו' וזהו אשר קדשנו במצוותיו פי' בקדש עצמו כי המצות הן הן רצונו ממש ונק' רצון העליון שלמעלה מן החכמה והטעם כו' כענין שתוק²¹ כך עלה במחשבה לפני לפי שאין טעם כלל לרצון ולכך נק' תרי"ג²² מצו' דאוריי' וז' דרבנן בשם תר"ך עמודי אור לפי שהם בבחי' כתר שהוא בחי' רצון העליון ועי"ז קדשנו בקדש העליון שלמעלה <שמח>

זמקדוש והיינו שאמרו ז"ל עתידים²³ צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כו' לפי שלעתיד יהי' קדש זה בגילוי ויאמרו לפניהם קדוש בוי"ו להמשיכו למטה כו' וד"ל וזהו ועשיתם²⁴ את כל מצוותי והייתם קדושים שהמצו' מביאין לידי קדושה העליונה הנ"ל ומ"ש לאלקיכם לפי שעי"ז צרורי' הם בצרור החיים את ה' ממש וכמ"ש רננו²⁵ צדיקים בה' בה' ממש וד"ל.

חאבל עכשיו קדש זה הוא בהעלם בכל מצוה בעשותה וקצת קדוש' זו נמשך באמרו ברכת המצוה ברוך אתה ה' כו' כי פי' ברכה זו ג"כ ע"ד הנ"ל דהנה ברכת²⁶ המצוה היא מד"ס כדי לעורר קדוש' עליונה הנ"ל וזהו פי' ברו"ך כלומר שיהא ברוך ונמשך מלמעלה מעצמו' אור א"ס דכולא קמי' כו' להיות בבחי' בריכה מן ההעלם לגילוי בשם הוי' והיינו ברוך אתה לנוכח כו' עד שיהי' נק' מלך העולם וע"י קבלת מלכות שמים יוכל לקבל אח"כ קדושה העליונ' באמרו אשר²⁷ קדשנו במצוותיו כו' כי מדת מלכות הוא מתלבש בזמן ומקום מלך ימלוך כו' ויש כלי לשכון בו אור קדש העליון כו' וד"ל.

טוזהו שאמרו ז"ל בברכות המצות שצריך לברך עליהן עובר²⁸ לעשייתן דהנה לשון עובר לישנא דאקדומי הוא כידוע והענין הוא כי המצות הן מלובשי' בדברים גשמיים כלבישת טלית ותפילין וכיוצא וכדי שיוכל אור קדש העליון הנ"ל לשכון בדבר גשמי צריך להקדים לעשות לזה הכנה בתחלה קודם עשיית המצוה והוא בברכת המצוה שימשיך קדש העליון בקבלת מ"ש שמקבל תחלה כנ"ל והיינו פי' עובר לעשייתן לישנא דאקדומי להקדים להמשיך מריש כל דרגין להיות ברוך

יתשג
ונמשך במלך העולם וכנ"ל ואזי יוכל לשכון אור קדש העליון גם למטה כמו בלבישת טלית ותפילין כו' וד"ל אך הנה גם על קדש זה העליון שנמשד במצות מעשיו' אמרו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם פי' גם מקדושתכם שע"י המצות והטעם יתבאר בסמוך בעזר"ה וד"ל.

יאג וזהו כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח וכו'. דהנה הגרעין הנזרע בארץ אין לו כח וטעם כלל שיהי' סיבת הצמיחה מכחו של גרעין ולכאורה יפלא מדוע יצמח ממנו פרי בטעמה עד שיש בה עונג ממש, אך הענין הוא דעיקר הצמיחה אינו מחמת הגרעין אלא מחמת כח²⁹ הצומח שיש בארץ מכבר מששת ימי בראשית והוא מבחי' מאמר תדשא³⁰ הארץ דשא כו' ועץ עושה פרי כו' ועשב מזריע זרע כו' שכל זה המאמר מלובש הוא בכח הצומח שבארץ הכללי להוציא כל מיני צמח בטעמים שונים כו' מן האדמה והכל נצמח ע"י המאמר הזה אלא שיש בו התחלקו' מאמר עץ עושה פרי מצמיח פירות האילן ומאמר דעשב מזריע זרע מצמיח הזרעים שבגינה והארץ תוציא צמח התבואות וכיוצא בזה מתחלק עוד לרבבו' מיני צמיחת עונג וא"כ מה מהצורך לכאורה לזרוע הגרעין אחר שכל צמיחה באה רק מכח הצומח אבל הענין הוא לפי שאין הברכה שורה מן כח המצמיח אלא כשיש בחי' כלי לשכון בו הברכה וכמאמר הזוהר³¹ דלית ברכתא שריא באתר רקניא כו' ע"כ זורעין הגרעין שיהא בחי' כלי לשכון בו אור שפע כח הצומח <שמט>

יבלהצמיח על ידו מיני צמח הרבה כו' והמופת לזה הוא ממה שהזרע³² הנזרע כלה בארץ כי כל כחו נכלל בכח הצומח שבארץ להיו' מוריד משם ההמשכה כו' וד"ל.

יגוהדוגמא מכל זה יובן למעלה בארץ העליונה דאור הזרוע בה בכנ"י היינו בחי' מעשה המצות שעושין בעוה"ז וכמאמר זורע³³ צדקות כו' ולעתיד תוציא צמחה מכח הצומח שיש בה בריבוי טעמים ותענוגים שונים והוא תענוג הנשמו' שיהיו נהנין מזיו ועונג העליון בריבוי מדרגות שונות שזהו ענין שכר מצות בג"ע התחתון ובג"ע העליון שמתגלה שם בחי' עונג העליון מבחי' כתר והוא כמשל כח הצומח שבארץ והוא עונג נפלא עד שכדאי לסבול כל יסורי גיהנם עד שיזכה לעונג זה וכמו שאמרו באחר דמוטב³⁴ דלידייני' כו' וזה העונג הוא צומח מכח הזריעה שנזרע במעשה המצות בעוה"ז והגם שאוכל³⁵ פירותיהן בעוה"ז זהו שכר הגשמי בלבד אבל שכר הרוחני שלא דיברו בה הנביאי' היינו בחי' זיו ועונג העליון

ידתשד
שנצמח מהם והוא שאמרו שכר מצוה מצוה עצמה שהוא בחי' רצון ועונג העליון כנ"ל בפי' אשר קדשנו במצוותיו כו' וד"ל.

טוומה שאמר וכגנה זרועיה לשון רבים לפי שיש ב' זריעות הא' זריעה גשמית והוא זריעת גופה של מעשה המצוה שהיא באה בפועל ממש בהגשמה גדולה ומזה נצמח בחי' הזי"ו בג"ע התחתון בלבד וזריעה הב' היינו זריעה רוחניו' יותר והוא כונות המצות כי כל המצות³⁶ צריכות כונה דוקא כידוע והכונה הוא בלבו ומוחו שהוא ענין רוחני יותר מגופה של מעשה המצוה כי הרי עיקר הכוונה היא לדבקה בו ית' ע"י מעשה המצוה הזאת וכן במצות ל"ת בחי' הכונה הוא שלא להיו' נפרד עי"ז מיחודו וכמ"ש ולא³⁷ תתורו כו' אשר אתם זונים אחריהם כמו הזונה³⁸ עד"מ שאסורה לבעלה וכך א"א לו עוד לקבל השפע מקדש העליון ולדבקה בו כשיעשה איזה עון וחטא ממצות ל"ת ובמה שהוא סור מרע בפ"מ גם בלתי כוונה זו ה"ז כמו הזריעה בגשמיו' בעשיי' המצות כי גם העדר ומניעת המעשה בשם מעשה יחשב כענין עקימת³⁹ שפתיו הוי מעשה כו' ובכל המצות מ"ע ומל"ת בחי' העשי' היא זריע' גשמי' והכונה היא בחי' זריעה רוחניו' וזהו שאמר זרועי"ה ב' זריעו' והצמיחה ג"כ באה מהם בב' מדרגו' ג"ע העליון וג"ע התחתון וזהו זרועי"ה תצמיח וד"ל.

טזוהנה מלבד ב' צמיחות הללו יש עוד מדרגה שלישית והוא הצמיחה אשר תצמח בלתי זריעה כלל כענין הספיחים⁴⁰ והם העשבים שנצמחים ממילא ומאליו בלתי זריע' כלל וכלל וזהו פי' כארץ תוציא צמחה תוציא מעצמה את צמחה בלתי זריעה כלל וזהו מדרגה נמוכה גם מבחי' זריעה גשמית הנ"ל והיינו כמו ענין התפוחים שגדילין ונצמחין ביער שאע"פ שיש בהן ג"כ איזה טעם מ"מ אין טעמן דומה כלל לטעם פרי התפוחים הגדילי' באילנות שבגינה לפי שתפוחי היער גדילי' מצד עצמם אבל תפוחי' שבגינה טעמן מתוקי' ביותר מסיבת הזריעה מנטיעת אילן תפוח וכו' ועד"ז בכל הפירו' ידוע שיש שינוי גדול בין פירו' הצומחי' ע"י זריעה בין פירו' הצומחין מאליהן כו' והנמשל מזה יובן במעשה המצות שמדרגה זו הג' היינו ענין מצות מעשיו' אשר נעשים בלא כוונה כלל וכלל רק ע"י מצות⁴¹ אנשים מלומדה בלבד שאין כאן בחי' זריעה כלל אך מ"מ הארץ תוציא <שנ>

יזצמחה מצד עצמה לעתיד גם מאותן מצות אנשים מלומדה דהיינו מצד כח הצומח שיש בה כו' (שהוא ענין אתעדל"ע בלתי אתעדל"ת כו' והיינו בעי"ת שאז נא' ויעבור⁴² ה' על פניו ויקרא

יחתשה
בהתעורר' עצמותו גם שלא יש העלא' מ"ן מלמטה כלל וכמשי"ת בסמוך) וזהו כי כארץ תוציא צמחה כו' כן יצמיח ה' כו' וד"ל.

יטד אך הנה כל זה כשהאדם הוא סור מרע ועשה טוב כמו שמהראוי להיות שאז הוא ענין הזריעה והצמיחה ע"ד הנ"ל, אבל כאשר האדם מבטל מצות מעשיות נקרא חוטא שהחטא⁴³ הוא לשון חסרון כידוע וגם בביטול מ"ע נעשה חסרון ופגם בהעדר אור הקדוש' כו' אבל בפגם העובר על ל"ת הוא קשה מן החטא והוא⁴⁴ הנק' עון מלשון העוה⁴⁵ דרכו כו' שהעון הוא פוגם ממש להיו' מזה יניקה לחיצוני' שהוא עיוות דרך מפני שנק' מעוות ועקום כו' וד"ל. ועל העון והחטא שבאדם נאמר ולרשע⁴⁶ מה לך לספר חוקי פי' מה לך כי הגם שהחוקים והמצות הן בודאי בחי' המשכו' גילוי אלקות אבל מ"ה ל"ך כי אליך אין מגיע מהם שום גילוי אור מפני העון והחטא שפוגמים האור ומעוות הדרך וא"כ מה לך לספר חוקי אחר שאין מגיע לך כלום מהם אלא הולכי' ליכלל למעלה ולך אין מגיע כלום וד"ל.

כולהיות כן אין כאן בחי' זריעה כלל וכלל אחר שאינו סור מרע ועשה טוב בפ"מ כנ"ל ולזאת ניתנה העצה בעי"ת לעורר רחמים רבים על הנפש בי"ג מדה"ר שאו' בכל יום כי הנה בכל השנה הוא ע"י אתעדל"ת בתפלה ובתחנוני' בצעקה וכמ"ש ויצעקו⁴⁷ אל ה' בצר להם כו' אבל בעי"ת הי"ג מדה"ר נמשכי' מצד אתעדל"ע בלבד גם בלתי אתעדל"ת כו' וזהו ויעבור⁴⁸ ה' על פניו ויקרא ה' אל רחום וחנון פי' ויעבור מצד עצמו כו' להיות נקרא רחום וחנון ולהיו' נק' ארך אפים ורב חסד כו' וע"ז נאמר וזרקתי⁴⁹ עליכם מים טהורים וטהרתם מכל פשעיכם כו' והטעם הוא לפי שיו"כ⁵⁰ נק' קדוש הוי' מכובד כלומר בחי' קדש העצמי שלמעלה מבחי' קדוש בוי"ו שאו' המלאכי' כנ"ל כי נק'⁵¹ שבת שבתון כו' ולכך נק' קדוש הוי' שמובדל ומרומם גם מבחי' הוי' וזהו שאו' לפני⁵² הוי' תטהרו לפני וקודם לשם הוי' דהיינו בבחי' קדש העליון עצמו שלמעלה מקדוש ולכך אתעדל"ע שם מצד עצמו להיות בא ונמשך בי"ג מדה"ר עד שנק' ארך אפים כלומר אריכא⁵³ דאנפין שמתארך להתמשך ולבא עד למטה מטה גם במקום העונות והחטאי' שפגמו האור למטה ולתקן אותם ולמלאת כל חסרון ופגם להיו' נושא עון ועובר על פשע כו' והוא ע"י זריקת מים טהורים מלמעלה מבחי' קדש העליון שהוא מקור הרחמי' כו' וכמ"ש במ"א וד"ל.

כאתשו
ה וזהו כן אד' הוי' יצמיח (ה') צדקה ותהלה נגד כל הגוים. דהנה צדקה⁵⁴ הוא בשם אד'⁵⁵ והוא בר"ה⁵⁶ שהוא דינא דמלכותא כו' ותהלה הוא ביו"כ⁵⁷ שהוא בשם הוי' בניקוד אלקים כו'. וביאור הדברים הנה תחלה יש להבין שרש ענין מה שאומרי' המלך הקדוש בעי"ת שלא הי' צריך לאמרו רק בר"ה בלבד כנ"ל.

כבאך הנה ידוע בשרש ענין ר"ה⁵⁸ שהוא תחלת בנין הנוקבא <שנא>

כגדהיינו בחי' מלכו' והיינו ענין אמרו⁵⁹ לפניו מלכיות כו' וביאור הדברים הנה ידוע מארז"ל דבכ"ה⁶⁰ באלול נברא העולם וביום הששי נברא האדם ואמר אותו מזמור שיר שאו' הלוים ביום הו' דהיינו ה'⁶² מלך גיאות לבש כו' לפי שבו נמשך להיות בחי' מלך ונתלבש בלבוש גיאות מלך כו' והיינו יום ר"ה שהוא תחלת עי"ת להמשיך בחי' מלך והענין הוא למעלה הוא ענין מה שעלה במחשבה הקדומה אנא⁶³ אמלוך כו' כלומר זהו בחי' הרצון שעלה במחשבה הקדומה של עצמות המאציל להיו' בחי' מלך על עם נפרד ורצון זה להיו' מלך הוא הוא בחי' המקור למציאת התפשטו' מדה זו דמלכות אח"כ דהיינו להיות בחי' הצמצום ולצמצם ולהסתיר א"ע כדי שיהא בחי' דבר נפרד להיו' עליו למלך כי באמת כתיב אני⁶⁴ הוי' לא שניתי כו' בין⁶⁵ קודם שנברא העולם כו' וכולא⁶⁶ קמי' כלא כו' וא"כ אין לך דבר חוץ ממנו ועל מי הוא מולך אלא אנו ממשיכי' תחלה להיו' לו תחלה הרצון למלוך והוא ענין מחשבה הנ"ל אנא אמלוך כו' בי' פסוקי' דמלכיו' שאו' בר"ה וכמארז"ל אמרו לפניו מלכיות כו' ואח"כ ממילא נעשה בחי' צמצום כדי שיהא בחי' נפרד להיו' מלך על עם ממש אך גם הרצון הזה אנא אמלוך כו' הוא רק בחי' לבוש בעלמא שמתלבש ברצון זה אחר שאין עוד מלבדו איך יתכן בחי' המלוכה וזהו ה' מלך גיאות לבש וכמ"ש⁶⁷ במ"א וד"ל.

כדוזהו ענין מה שאו' בר"ה המלך הקדוש כי מלך סתם הוא כל השנה דהיינו מדת מלכותו אשר מתפשטת בעולמו' וכמ"ש ומלכותו⁶⁸ בכל משלה כידוע אבל

כהתשז
המלך הקדוש⁶⁹ לשון מובדל הוא תחלת מקור מדת המלוכה⁷⁰ דהיינו בחי' תחלת עליית המחשבה אנא אמלוך שנק' מלך הקדוש שעדיין מובדל ומרומם הוא מהיות מלך על עם נפרד אחר שאין עוד מלבדו אלא רק שעלה ברצונו להיו' מלך כו' וכנ"ל ומה שנק' קדוש בוי"ו הענין הוא כמו שנא' קדוש⁷¹ יהי' גדל כו' שהוי"ו⁷² הזה מורה בחי' ההמשכה מבחי' קדש העליון עצמו דהיינו אור המאציל עצמו והרצון הנמשך מאתו להיו' מלך נק' קדוש כו' וד"ל. ואמנם הנה התעוררו' זאת להיו' לו הרצון למלוכה בר"ה הוא מצד עצמו כדי שיתוודע לנבראי' בו משא"כ בכל השנה כנ"ל (ע"י אתעדל"ת) והיינו שאו' המלך הקדוש בעי"ת גם אחר ר"ה כי כל הימים הללו ממשיכי' בכל יום מעצמו' המאציל רצון למלוכה עד יו"כ בנעילה שאז עולה המל' עד הכתר עצמו שנק' רעוא⁷³ דכל רעוין כו' ואז אומרי' ויעבור ה' על פניו ויקרא ופי' ויעבור מעצמותו להיו' רחום וחנון כו' כמו העובר מעולם לעולם שלמטה הימנו וד"ל.

כוו וזהו כן אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה כו' פי' אד' הוא בחי' ר"ה שנק' דינא דמלכותא כי בו תחלת בנין מדת המלכו' כנ"ל והוא שם אד' כמאמר אנת⁷⁴ אשתמודע אדון על כולא כו' וד"ל והיינו ענין צדקה⁷⁵ צדק ה"א כי צדק⁷⁶ איהו דין דינא דמלכותא והה"א הוא בחי' החסדי' שבמל' להחיו'⁷⁷ רוח שפלים עד"מ הצדקה הגשמית שנתנית לעני דלית לי' מגרמי' כלום כו' כך למעלה כתיב צדיק⁷⁸ ה' בכל דרכיו וכן צדיק⁷⁹ ה' צדקו' אהב כו' כי הנה <שנב>

כזבר"ה⁸⁰ אדם נידן גם בנפשו האלקי' איך וכמה תקבל אור ושפע אלקי' בתורה ועבודה כל השנה הבאה וז"ש כי⁸¹ חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב פי' המשפט והדין הוא איך וכמה יתפשט אור אלקי ביעקב בכאו"א לפום שיעורא דילי' כמ"ש נודע⁸² בשערים בעלה כו' כידוע ואופן הדין והמשפט הזה תלוי במעשיו של אדם של שנה שעברה לפי מה שהמשיך בשנה שעברה גילוי אלקו' בתורתו ועבודתו כך לפי ערך ישפטו לו גילוי אור אלקי בשנה הבאה כו' אך מ"מ אע"פ שבדינא דמלכותא ישפטו בחי' צדקה וחסד הוא להיו' נמשך גילוי אלקו' בכאו"א לפום שיעורא דילי' כי כמו צדקה הגשמי' לעני כו' וזהו צדיק ה' בכל דרכיו בכאו"א מן הנבראי' שבכל ההשתלשלו' וצדיק ה' צדקו' אהב הוא הנק' בעל צדקה וזהו כמשל הנותן השפע לעני וההשפעה עצמה נק' צדקה והוא שם

כחתשח
אד' שנמשך לכאו"א ע"י מדה זו בר"ה על כל השנה וזהו כן שם אד' כו' יצמיח צדקה והוא בר"ה מטעם הנ"ל וד"ל.

כטופי' תהלה⁸³ הוא ביו"כ והוא ע"י שם הוי' בניקוד אלקי' כנ"ל וביאור הדברי' הנה פי' תהלה⁸⁴ לשון הילול ע"ד הפשוט וגם לשון בהירות אור כמו בהלו⁸⁵ נרו כו' וכמו יהילו⁸⁶ אורם כו' ושניהם ענין א' הוא כי ההארה האלקי' שמאיר על נפש האדם ע"י התהלה בפסוקי דזמרה בשבחים בזה האור נדחה החושך דקליפות המסתירים וכמ"ש כהמס⁸⁷ דונג מפני אש יאבדו רשעי' כו' ולכך נקראו בשם פסוקי⁸⁸ דזמרה ע"ש הכריתה שנכרתו ונזמרו החיצוני' עי"ז וזהו פי' רוממו'⁸⁹ אל בגרונם בתהלה ואז עי"ז חרב פיפיו' בידם לעשו' נקמה בגוים להרוג יניקו' החיצונים ועד"מ המלחמה שא"א לנצח כ"א בכלי זיין בחרב וחנית כו' והתהלה היא חרב פיפיו' כו' כי הרי ידוע בזוהר⁹⁰ דשעת צלותא שעת קרבא כו' וע"כ תהלה זו היא בהוי' בניקוד אלקים להיו' כי בחי' הדין דאלקי' הוא מעביר החושך דחיצוני' והאור הנגלה הרי הוא העיקר הדוחה החושך והיינו שם הוי' שיש בתהלה מלשון בהלו נרו וגם הוא בניקוד דשם אלקים כדי להעביר רוח הטומא' וד"ל.

לוכך הוא הענין ביו"כ שצריך להעביר⁹¹ רוח הטומא' להפוך זדונות כזכיו' להיו' מוחל וסולח לעוונות וחטאי' שבאים מסטרא דקליפה כו' וכדי לאהפכא⁹² חשוכא לנהורא צריך להאיר אור אלקי ממקורא דכולא שהוא בחי' כתר שנק' רעוא דכל רעוין בהארת י"ג מדה"ר בנעילה דיו"כ באמרם ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' אל רחום כו' ואו' ז"פ⁹³ כי הוי' הוא האלקי' כו' והוא ענין התהלה הנ"ל שהיא בשם הוי' בניקוד שם אלקי' כדי לאהפכא חשוכא לנהורא כי האור הוא דוחה את החושך וזהו ותהלה נגד כל הגוים דוקא נגד כל הגוים צריך בחי' תהלה כי ע"י בחי' גילוי אור אלקי ממילא יתבטלו כל הגוים כנ"ל וד"ל.

לאומה שאמר נגד כל הגוים לשון רבים היינו כמו שאמר לעשו'⁹⁴ נקמה בגוים כו' ע"י התהלה כנ"ל והכלל הוא רק שני גוים עשו⁹⁵ וישמעאל ישמעאל שהוא

לבתשט
מבחי' חסד דקליפ' הוא בחי' הקרירות לבטל כל מ"ע שגורמת המניעה מן היגיעה בועשה טוב ועשו שהוא מבחי' גבור' דקליפ' הוא בחי' החמימות לגרום תאו' איסור <שנג>

לגבשס"ה ל"ת כו' ופרטי הגוים מהם מסתעפים ולכך אמר נגד כל הגוים לכלול הכל כא' שנכרתו ע"י בחי' התהלה מטעם הנ"ל וד"ל, ואחר כל הנ"ל יובן המשך פשט הפסוק כך כי כארץ תוציא צמחה מצד אתעדל"ת כל השנה כך יצמיח שם אד' בר"ה ותהלה ביו"כ מצד עצמו כו' אך הצמיחה הזאת בר"ה ויו"כ הוא ע"י הזריעה בתחלה מבחי' מלך וכמ"ש מלך⁹⁶ לשדה נעבד וכמ"ש בזוהר וכמבואר לי"ח וד"ל.