Maamarei Admur HaZaken·Discourse 526 Part Two·Understanding the Root of Mattersמאמרי אדמו״ר הזקן·תקס"ו ח"ב·להבין שרש הדברים

אלהבין שרש הדברים
בעזר"ה
להבין¹ שרש הדברים הנ"ל. הנה תחלה יש להבין כללות ענין ר"ה ויו"כ שהוא זמן התיקון לתקן פגם העונות וחטאים ולמלאת² כל חסרון ופגם שע"י החטא שעל ידם נעשה כל השנה הסתלקו' אור הקדוש' כו' ובעי"ת חוזרין אור השרא' הקדוש' במה שאומרי' המלך³ הקדוש כו' ולהבין ענין התיקון הזה איך הוא הנה יובן עד"מ כאשר בית אחד נתקלקל בו באמצעו או בסופו באיזו מקום שיהי' הנה ודאי א"א לתקן אותו הקלקול אם לא שיחזור ויבנו מחדש כל הבית מיסודו עד גגו שבהתחדשו' הבנין יכולי' לתקן ולעשות קיום חזק באותו מקום המקולקל והנמשל יובן מזה בהיות ידוע שפגם העונות והחטאי' עשו חסרון וקלקול למעלה גם באורו' וכלים דאצי' כי הנה ידוע די"ס דאצי' נמשכין ומתלבשין בג' מיני כלים פנימיים ואמצעיי' וחיצונים וי' כלים הפנימיי' מתלבשי' בבריא' והאמצעיי' ביצי' והחיצוני' בעשי' ונעשי' בבי"ע נר"נ כידוע וא"כ גם מי שיש לו נפש דעשי' מגיע הפגם מעונו גם באצי' בי' כלים החיצוני' וידוע דהכלים נק' איברי' עד"מ וזהו שאמרו בזוהר⁴ הפושעים בי בי ממש בגופא דמלכא שהן בחי' האורו' שמלובשי' בכלים כו' וד"ל ויש ב' מיני פגם א' פגם החטא שעושה רק חסרון (שהוא עד"מ הסתלקו' והעדר הרגשת החיות באיזה אבר שאינו אלא מפני קלקול הדמים באותו אבר) והיינו למעלה ע"י ביטול מ"ע כמ"ש למעלה ויש פגם יותר קשה והוא העון⁵ מלשון העוה דרכו כו' ע"י ל"ת (שהוא קלקול הדמים כ"כ עד שנעשה באבר כמו צרעת ונגע ונק' נגעי בני אדם) שמהם מקבלים החיצונים יניקה גדולה כמבואר בזוהר וע"ח⁶ בענין הנגעים וע"כ נק' עון שנעשה דרך עקלתון ומעוה לחיצוני' כו' וד"ל.

באך העצה לתיקון העונות והחטאים הוא עד"מ לבנות הבנין מחדש כנ"ל שאז יוכלו לתקן מקום המקולקל כך למעלה זהו כל עיקר ענין ר"ה להיות שבר"ה⁷ אנו או' זה היום תחלת מעשיך שנבנה⁸ בנין הנוקבא דאצי' מחדש כמו שנאצלה מתחלת האצי' בבחי' נסירה כו' וכידוע וכן למעלה מעלה עד רום המעלו' הכל נבנה מחדש לחדש כל ההשתלשלו' מעצמות המאציל וע"כ יכולי' אז לעשות בחי' תיקון לפגם

גתשיג
העונות והחטאי' כי הגם שעשו כבר פגם באורו' וכלים דאבי"ע אבל <שנד>

דבחידוש האור מעצמו' המאציל באבי"ע מחדש יתוקן כל פגם ויתמלא כל חסרון וזהו ענין טעם סליחת ומחילת העונות בר"ה ויו"כ והיינו שאומרי' המלך הקדוש בעי"ת להחזיר אור הקדוש' מחדש אע"פ שכבר נסתלקו ע"י החטא ימשיכוה מחדש וד"ל.

הועתה יש להבין שרש ענין ישראל⁹ עלה במחשבה הנ"ל ומה שאמר קדושי'¹⁰ תהיו יכול כמוני וכו'. דהנה שרש נשמו' ישראל נמשך מבחי' מוח דאבא דאצי' שהרי נק' בנים וכמ"ש בני¹¹ בכורי ישראל והבן¹² נמשך מטיפה הרוחניו' שבמוח האב וכמאמר הידוע כי האב¹³ מזריע הלובן כו' וזהו בראשית¹⁴ בשביל ישראל שנקרא ראשית כי הם נמשכו מבחי' מוח החכמה שנק' ראשית כידוע וד"ל.

וובזה יובן ג"כ מה שאמר הקדב"ה שתוק¹⁵ כך עלה במחשבה לפני כי ר"ע שרש נשמתו מבחי' אור החכמה דאצי' וכמבואר בע"ח¹⁶ בשרש ענין י' הרוגי מלוכה שהי' בשביל להעלו' מ"ן לאו"א כי גלוי וידוע הי' לפני המאציל אריכות גלות בית שני והענין של הגלות ידוע שהוא רק כדי לברר ברורי' דרפ"ח ניצוצ' שבע' שרים כענין גלו¹⁷ לאדום שכינה עמהם שהוא שם ב"ן המברר כו' ואין הבירור אלא בחכמה כמאמר בחכמה¹⁸ אתברירו דוקא ואמנם גלוי וידוע הי' לפניו שאין כח בחכמה דכנ"י בגלות לברר כל הברורי' דרפ"ח כו' והיו צריכי' להשתקע שם זמן ארוך מאד ע"כ הקדים עצה טובה בי' הרוגי מלוכה שהיו מבחי' החכמה דוקא שבמס"נ שלהם הם ביררו מרפ"ח כו' כל מה שהי' צריך להתברר ע"י כנ"י כי הרי נשמתם עלו במס"נ לאור חכמה העליונה הנק' מחשבה עילא' סתימאה כו' ושם הי' עי"ז הבירור היותר גדול מכל מה שעתיד להתברר ע"י חכמה שבכאו"א מישראל בגלות ולא עוד אלא שבכל דור ובכל זמן לא יש כח לחכמה שבכנ"י לברר בגלות כ"א ע"י כח החכמה עילא' לפי שי' הרוגי מלוכה שמסרו נפשם לחכמה עילא' המה הנותנים כח ועוז תמיד לברר למטה בחכמה כמ"ש בע"ח¹⁹ ע"פ א"ל נקמות ה' כו' ע"ש.

זתשיד
והיינו שאמר על ר"ע כך עלה במחשבה כלומר שר"ע עלה במחשבה עילא' סתימא' כדי שיהא על ידו מקור לכל הברורי' לעתיד ולכך אין תימא כלל לומר וכי זו²⁰ תורה וזו שכרה דאדרבה זהו שכרה של תורתו של ר"ע שמברר במחשבה עילא' כו' וד"ל וכל זה מטעם שישראל עלה במחשבה סתימא' לפניו כנ"ל ואמנם ירדו אח"כ למטה בעולם הפירוד כדי לברר ברורי' בתשובה ומע"ט והנה ירידה זו צורך עלי' היא בודאי כידוע וענין העלי' שלהם היינו ודאי למעלה ממקור חוצבם בתחלה דהיינו לבחי' אור הכתר שלמעלה גם מבחי' המחשבה שאור אבא כידוע וסיבת עליי' זאת הוא ע"י המצות מעשיו' שעושין בעוה"ז לפי ששרש המצו' הוא בבחי' אור הכתר²¹ כידוע שנק' המצו' בכלל תר"ך עמודי אור והטעם שנק' עמודי"ם דוקא כי עד"מ העמוד שרגלו נעוץ בארץ וראשו מגיע השמיימ' ויכולי' לטפס עליו ולעלות עליו מן הארץ עד בגובה השמים כך ע"י המצו' יכולי' לעלות עד בחי' אור הכתר שנק' גלגלתא דא"א שלמעלה מן כל <שנה>

חההשתלשלו' גם מבחי' חכמ' סתימא' הנ"ל שישראל עלה שם וכידוע דהכתר²² נק' קרקפתא והוא מלשון כותרת ונק' ג"כ עטרה כי כתר²³ עליון נק' כתר מלכו' והענין הוא כי אין טעם כלל לרצון מפני שהוא למעלה מן הטעם ודעת כו' וד"ל.

טוהנה על המצות אמר ועשיתם²⁴ כל מצוותי והייתם קדושי' לאלקיכם וע"ז אמר יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם פי' כי הגם שע"י המצות מגיעין ועולין עד בחי' אור הכתר שלמעלה מן החכמ' הנק' קדוש אבל קדושתי למעלה גם מקדושת המצות כי הנה ידוע דבחי' מל' דא"ס נעשה בחי' כתר לנאצלי' ודרך כלל בחי' הכתר הוא בחי' ממוצע בין עצמו' אור א"ס לנאצלי' ונחלק לב' פרצופי' ע"י וא"א בחי' ע"י הוא מבחי' מל' דא"ס או מל' דא"ק ובחי' א"א הוא נעשה כתר וראש לנאצלים ונמצא לגבי בחי' א"ס עצמו הוא נק' בחי' מל' ולגבי הנאצלי' הוא נק' כתר ואין ערוך כלל ביניהם כי בחי' מל' דא"ס שמאיר בע"י נק' עתיק²⁵ יומין מלשון המעתיק הרים כו' שנעתק ומובדל מיומין דאצי' ובחי' א"א הוא למטה ממנו אחר שבא להיו' מקור לאצי' כו' וכידוע והנה המצות שהן תר"ך עמודי אור כנ"ל הרי שרשם בבחי' א"א והן בחי' תרי"ג²⁶ ארחין דגלגלתא כמ"ש באד"ר אבל קדושתי היינו בחי' מל' דא"ס שהוא בחי' ע"י בכלל שלמעלה גם מקדושת המצות שבכתר להיותו נבדל בערך מן כל ההשתלשלו' כנ"ל וזהו שאמר יכול כמוני פי' כמו בחי' מל' דא"ס ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה גם מקדושתכם שע"י המצות מטעם הנ"ל וזהו ג"כ ענין המלך הקדוש שאו' בעי"ת שהוא בחי' מל' דא"ס

יתשטו
שנק' מלך אבל הוא קדוש למעלה גם מקדוש' המצות שאין המצו' מגיעי' לשם מטעם הנ"ל וע"כ ע"י שאו' בעי"ת המלך הקדוש מחזירין אור הקדוש' מחדש לגמרי אע"פ שכבר נפגם האור ע"י העונות והחטאי' אחר שקדושה זו מקור לקדושת המצו' ולמעלה הרבה ממנה ע"כ יש ביכולתה להמשיך מקור לקדוש' מחדש ולתקן כל פגם וחסרון כו' וד"ל.

יאובכל זה מובן פי' הברכה שעל כל המצו' להמשיך מקור לקדושת הכתר מבחי' מל' דא"ס כנ"ל כי ברוך ר"ל מבורך הוא מעצמו' מקור הראשון ומשם מגיע הברכה בכתר ומכתר לבחי' חכמה²⁷ הנק' אתה כידוע ומאתה לאלקינו מלך שהן זו"נ כו' אשר קדשנו במצוותיו שקדשנו בקדושת המצו' שנק' אשר²⁸ לשון עונג והוא בחי' ע"י שמקבל מבחי' א"ס עצמו כנ"ל וזהו כמו נתינת טעם מפני מה יש מקור לקדושה זו ואמר אש"ר קדשנ"ו כו' וד"ל.

יבועתה יש להבין שרש ענין כי כארץ תוציא צמחה הנ"ל. דהנה מאמר תדשא²⁹ הארץ המלובש בארץ הוא מבחי' מל' שבמל' דעשי' והוא ענין בחי' כח היולי להצמיח כל מיני עונג וטעם והנה הוא כח כולל בעצמו כל מה שעתיד להצמיח ממנו ונק' כח המצמיח זה שיש בארץ בשם כח היולי כמו עד"מ כח טפת זכר המוליד שכולל כל מה שעתיד ליגדל בולד מאיברי' רבים ושונים כו' והגרעין הנזרע בארץ אינו אלא סיבה להוציא מכח זה ההיולי ולהגביל איזה דבר מה במציאות פרטי' נגלית מן כח ההעלם שבכח <שנו>

יגזה שכולל הכל כאחד בלתי התחלקו' ניכרת בו כלל והדוגמא בזה הנה אותו הכח ההיולי כולל כל מיני טעם שיש במציאו' נגלית בפירות הגדילי' מכח המצמיח הזה כמו טעם הקישואין והדילועין עם טעם מתיקו' התפוחים כוללם יחד בלתי התחלקו' ניכרת ועד"ז כולל כל פרטי טעמים הנמצאי' כו' יש מהן חמוצים מאד ויש מהן מתוקים מאד והוא כוללם יחד ואינם ב' הפכי' כלל בהיותם נכללים בו כי אינו אלא כח היולי עדיין ולא נגבל אור שפעו עדיין במציאת יש ודבר נגלה במהו' והיינו שלא נגבל אורו בכלים עדיין אך הגרעין הוא הגורם הגבלה זו בזריעתו הגם שאין בו טעם וריח כלל מצד עצמו אבל לפי שהי' בו פ"א כח הצמיחה בגילוי מאותו כח ההיולי נבדלת במציאו' פרטי אותה המציאו' שבגרעין מאיזה טעם שיהי' אם מטעם חמוץ או מטעם מתוק הנה הוא המעלה מ"ן לכח ההיולי הנ"ל להבדיל ממנו בגילוי הצמיחה שמצמיח בהגבלה פרטית במציאת דבר מה כפי ההעלא' מ"ן שהעלה אם טעם מתוק או חמוץ כפי אותו המין דוקא דהיינו שגרעין החמוץ כקישואין יצמיח קישואי' ומגרעין אחר יצמיח טעם אחר כיוצא בו ממש כו' כמו השומין והבצלים וכן בפירו' האילנות וצמיחת התבואו' הכל עד"ז הוא וד"ל.

ידתשטז
והנמשל מכל זה יובן למשכיל למעלה בענין המאמר זורע³⁰ צדקות שצדקה³¹ שהיא כוללת כל המצות כנ"ל נמשלה לזריעה והגם שאין בהם ריח וטעם כלל אחר שמלובשי' המצות בדברים גשמיים כתפילין בקלף גשמי וכיוצא אבל הם מעלין מ"ן לכח העליון שבבחי' כתר שהוא מקור כל התענוגי' העליוני' הכוללם יחד בלתי התחלקו' ניכרת כמשל כח הצומח שבארץ הכולל כל הטעמי' גשמיים כנ"ל ומוציאי' מתוכו מן ההעלם לבא העונג האלקי בגילוי במציאו' ניכרת אור בכלי כמו שמתלבש העונג בחכמה שאז העונג מורגש במציאת חכמה³² ונק' עדן כידוע³³ בפי' ונהר יוצא מעדן כו' אבל בלא התלבשות לא ניכר ונרגש שום עונג במקור התענוגי' אך ורק ע"י העלא' מ"ן מן המצות נבדל משם האור לבא בגילוי במציאו' כפי אותה ההעלא' ממש וכמשל זריעת הגרעין שמוציא מן ההעלם כיוצא בו דוקא וד"ל.

טווזהו שרש ענין כי כארץ תוציא צמחה האר"ץ הוא בחי' גילוי הרצון בכנ"י במעשה המצות בגשמיו' שהוא כמשל הזריעה כנ"ל ולעתיד תוציא צמחה מהעלם מקור כל התענוגי' והיינו שכר מצות בג"ע העליון מלבד מה שאוכלין³⁴ פירותיהן בעוה"ז, דהיינו ענין גילוי זיו העונג העליון שם מה שנהנין מזיו כו' עד שאמרו מוטב³⁵ דלידייני' כו' כי זיו זה עונג נפלא הוא שאין כמוהו וד"ל.

טזוהנה יש בזריעה זו ב' מדרגו' הא' כונות המצות שהצמיחה מזריעה זאת הוא בג"ע העליון שהיא בבחי' בינה שבמל' דאצי' כי הכונה באה בהשגה והתבוננו' דוקא אך זאת הכונה בהשגה מצומצמת של הנשמה בעודנה מלובשת בחומר גופני היא רק כמו משל גרעין הזרוע שאין בו טעם וריח כלל כו' והצמיחה ממנה הוא השגה האלקי' כשמשגת הנשמה בג"ע מזיו כו' דהיינו בבחי' בינה שבמל' דאצי' והזריעה הב' גופה של מעשה המצוה שהיא כדוגמת גופו של גרעין שמצמיח גופו של פרי מלבד טעמה והנמשל מזה הוא הארה האלקי' המצומצמת בג"ע התחתון שצומחת שם <שנז>

יזממצות³⁶ אנשי' מלומדה כו' שהוא בחי' מל' שבמל' כו' וד"ל.

יחוזהו שרש ענין כן יצמיח א"ד ה' צדקה ותהלה כו' פי' כי בחי' בינה שבמל' ובחי' מל' שבמל' שמאירין בג"ע התחתון והעליון הן בחי' פנימיו' החיות והאור של ההשפעה האלקי' הנגלית שם בג"ע עליון ותחתון והן הנקראין ב' שמות שם דאד' מאיר בג"ע התחתון שהוא בחי' מל' שבמל' ושם דהוי' בניקוד אלקי' מאיר בג"ע

יטתשיז
העליון שהוא בבחי' בינה שבמל' שהוא הוי' בניקוד אלקים דוקא וכידוע דענין בחי' השמות מורים על בחי' הפנימיות להיותם בחי' מקוריו' להשפעה אשר נמשכת מהם כו' והיינו שאמר כן יצמיח אד' הוי' צדקה ותהלה שהן ב' שמו"ת דאד' והוי' בניקוד אלקי' שמאירי' בב' ג"ע העליון והתחתון והן הנק' צדקה ותהלה צדקה בג"ע התחתון ותהלה בג"ע העליון וכולם הן שכרן של מצות הנזרעות בעוה"ז וד"ל.

כואמנם הנה יש עוד מדרגה שלישית והוא הצמיחה שצומחת מאליה בלתי זריעה כלל והנמשל מזה הוא ענין אתעדל"ע שהיא בלא אתעדל"ת כלל בהעלא' מ"ן של זריעה וכנ"ל והיינו בזמן ר"ה ויו"כ דכתיב אז דרשו³⁷ ה' בהמצאו שנמצא מצד התעוררו' עצמותו בלתי העלא' מ"ן כלל מלמטה, וגם מאתעדל"ע זו שבר"ה ויו"כ נמשך על כל השנה להיו' כח בכנ"י להעלות אתעדל"ת להיו' עי"ז אתעדל"ע כו' וד"ל.

כאובהקדמה זו יתפרש הפסוק באופן אחר דהיינו כמו שהארץ תוציא צמחה בהעלא' מ"ן בזריעה כן יצמיח ה' צדקה כו' באתעדל"ע לבד בלתי העלא' מ"ן וד"ל. אך הטעם לזה למה בר"ה ויו"כ יש אתעדל"ע גם בלתי אתעדל"ת הנה הענין הוא לפי שבר"ה³⁸ מתחיל בנין כל ההשתלשלו' דאבי"ע מחדש וכמו שאומרי' בר"ה זה היום תחלת מעשיך כו' והיינו שבנין הנוקבא נבנית מחדש ולזה אמרו שביום³⁹ הששי שבו נברא אדה"ר אמר מזמור זה ה' מלך גיאו' לבש וזה הי' בר"ה כידוע דבר"ה נברא האדם כו' והתחדשו' זאת גורמת מחדש ההתעוררו' הראשונה שהי' במאציל מתחלת ההשתלשלו' כי⁴⁰ חפץ חסד הוא כו' וכידוע וע"כ א"צ כלל להעלא' מ"ן בר"ה אלא אתעדל"ע מצד עצמו נמשך בעי"ת מר"ה ועד יו"כ להיו' מתחדשת כל ההשתלשלו' די"ס באורו' וכלים שהן שרש ענין הי' עומקי' כמשי"ת בסמוך בעזר"ה וד"ל.

כבובזה יובן יותר הטעם לסליחת העונות ביו"כ לתקן כל פגם וחסרון ולמלאת כל מה שנחסר מאור הקדוש' בשנה שעברה כי הרי נתחדש אור המאציל מעיקרו כמו שהי' מתחלת ההשתלשלו' בבחי' אתעדל"ע שמצד עצמו שאז ביכולת להמשיך אור חדש אשר עדיין לא הי' בתחלת ההשתלשלו' ובזה האור יתמלא כל חסרון כנ"ל לפי שהחסרון לא בא רק באותו האור שכבר בא בהשתלשלו' כנ"ל וד"ל.

כגוזהו שרש ענין י"ג מדה"ר שנמשכי' בנעילה דיו"כ באמרם ויעבור⁴¹ ה' על פניו ויקרא ה' אל רחום כו' וידוע שי"ג מדה"ר הללו נמשכי' מבחי' אור הכתר אך

כדתשיח
מה שנמשכי' בנעילה דיו"כ דוקא היינו לפי שאור הכתר מקבל הארה חדשה מבחי' פנימי' אור המאציל לחדש כל ההשתלשלות מחדש ולכך ממילא הוא ארך אפים ורב חסד להיו' נושא <שנח>

כהעון ועובר על פשע לתקן כל חסרון ופגם מטעם הנ"ל וד"ל.

כווזהו פי' ויעבור ה' על פניו, פי' פניו הוא בחי' האורו' והמוחי' שנמשכו כבר באצי' והעברה זו שעובר על פניו היינו שעובר מלמעלה מעלה מבחי' הפנים המאירי' כבר דהיינו שעובר מלמעלה גם מאור הכתר להאיר בכתר באור חדש והוא ענין ההעברה שעובר את עצמו מן בחי' העלם עצמו' המאציל לגילוי להאיר אור חדש בכתר וע"כ ממילא נמשכי' י"ג מדה"ר מאור הכתר מטעם הנ"ל וד"ל, וסיבת העברה זאת מצד עצמו היא כי חפץ חסד הוא לפי שבר"ה דוקא מתחיל זמן אתעדל"ע שמצד עצמו ונגמר ביו"כ בנעילה מטעם הנ"ל והיינו ענין כן יצמיח ה' צדק' ותהלה כו' כנ"ל וד"ל.

כזובזה יובן ג"כ פי' ענין המאמר דכל המצות מברך⁴² עליהם עובר לעשייתן פי' עובר הוא ג"כ ע"ד הנ"ל בפי' ויעבור ה' על פניו כו' דר"ל שעובר⁴³ מלמעלה למטה דהיינו מבחי' אור המקיף שלמעלה מבחי' א"פ וזהו עובר לעשייתן כי המעשה של המצוה היא בבחי' א"פ וע"י הברכה נמשך בחי' אור מקיף העובר על הא"פ שמלובש במעשה, וענין העברה זאת היא מלמעלה כמו עד"מ הלבוש שאדם מלביש ומכסה א"ע בו שמעטה ומכסה בו את פנימיותו שבזה העיטוף והכיסוי הוא עובר את הלבוש על גופו ושייך בו לשון העברה לפי שהלבוש עובר על הגוף לכסותו מלמעלה כך יובן למעלה בלשון עובר לעשייתן דלישנא דאקדומי הוא כנ"ל דהיינו מפני שנמשך הא"מ מלמעלה מאור הכתר ומשם עובר הוא מלמעלה למטה ע"כ נק' עובר לעשייתן לפי שמלביש את המעשה בדרך העברה מלמעלה בבחי' א"מ וד"ל.

כחאך הנה זהו העובר מלמעלה ע"י אתעדל"ת בברכת המצות שנמשך א"מ מלמעלה מאור הכתר כנ"ל אבל בר"ה ויו"כ נמשך העברה זאת מצד אתעדל"ע בלבד בלתי אתעדל"ת כלל וזהו ויעבור ה' על פניו מצד עצמו וכנ"ל וע"כ הוא ממלא אז כל החסרונו' והפגמי' בי"ג מדה"ר כמו ארך אפים ורב חסד ואז נא' וזרקתי⁴⁴ עליכם מים טהורי' וטהרתם כו' וכידוע וד"ל.

כטואחר כל הנ"ל יש להבין שרש ענין המלך הקדוש ומה שאומרי' אותו בעי"ת דוקא. דהנה פי' קדוש בוי"ו היינו בחי' המשכת י"ג תקוני' מאור הכתר רחום וחנון ארך אפים ורב חסד כו' שהן ע"י בחי' שערות כידוע שהשערו'⁴⁵ הן בבחי' יודי"ן

לתשיט
ווי"ן כו' וזהו פי' קדוש⁴⁶ יהי' גדל פרע שער ראשו שזהו הקדושה בהמשכת השערו' וכמ"ש ושער⁴⁷ רישי' כעמר נקי וכמ"ש הפייטן כו'.

לאוביאור ענין השערו' ידוע שהוא רק בחי' הצומח שיש בכתר והדוגמא לזה יובן למטה מן הכתר כמו בחכמה שיש בה בחי' צומח להצמיח המדות אוי"ר כמ"ש לפי⁴⁸ שכלו יהולל איש שבקטן המדו' קטני' לפי ערך קטנו' השכל וכשנגדל השכל נגדלים המדות עמו ונק' גידול המדו' בשכל בבחי' צומח בלבד כי הרי המדו' כלולים בשכל בהעלם במהות אחר מכמו שהן בהתגלות בלב ונק' מדות שבשכל ושם צומחי' מעט מעט כפי ערך גידול השכל אע"פ שאין להן ערך עם מהות השכל עצמו כו' וכך יובן גם בבחי' חכמה שבכתר הנק' ח"ס דא"א שיש מדות כלולי' בו בהעלם ונגדלי' <שנט>

לבעמו כפי ערך גידול כח ח"ס וצומחין בו מעט מעט ואח"כ בוקעין ויוצאי' בהתגלות והן י"ג מדות הרחמי' רחום וחנון כו' שיוצאי' בבחי' צומח בשערות די"ג תקונין כידוע אך שמדות הללו הם מדות גדולים לפי ערך גדלות חכמה שבכתר כידוע וע"כ נקראו בשם י"ג מדות הרחמים כו' וכמ"ש במ"א וד"ל.

לגוזהו ענין קדוש בוי"ו ומה שאומרי' המלך הקדוש הוא להמשיך מקדש העליון שלמעלה מקדוש זה והיינו מבחי' פנימי' אור הכתר שבו יאיר אור מל' דא"ס או בחי' מל' דא"ק כי הנה ידוע דהכתר⁴⁹ נק' בחי' ממוצע בכלל בין עצמו' אור א"ס לנאצלי' ויש בו מבחי' האחרונה שבמאציל והוא הנק' בחי' מל' דא"ק כו' וגם הוא ראש ושרש לנאצלי' שלמטה במדרגה מבחי' מל' דא"ק ואמנם מבחי' מל' דא"ק הוא שנעשה כתר לאצי' ונחלק לב' פרצופי' אח"כ בכלל ע"י וא"א כנ"ל ובודאי מה שהוא בחי' מקבל לגבי עצמו' המאציל גבוה הרבה במדרגה ממה שנעשה ראש ומשפיע לנאצלי' כידוע⁵⁰ בפי' אמת ואמונה כל זאת וקיים עלינו כו'.

לדוזהו ג"כ ז"פ⁵¹ כי ה' הוא האלקי' לפי שאלקי' שלמעלה גבוה מהוי' שנעשה למטה כו' והנה ידוע דשרש כללו' נ"י הוא מבחי' מל' דאצי' כמאמר המשנה כל⁵² ישראל בני מלכי"ם הם פי' מבחי' מלכו' העליונ' והיינו ע"י קבלת מ"ש כמ"ש שום⁵³ תשים עליך מלך כו' והרי ידוע דנעוץ⁵⁴ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן כידוע בפי'

להתשכ
המאמר דקרקפתא⁵⁵ איהו כתר עליון ואיהו כתר מלכות כו' וא"כ שרש כנ"י ע"י קבלת מ"ש ממל' דאצי' שנק' סופן מגיע בתחלתן שהוא בחי' מל' דא"ס שנק' מלכו' ג"כ אלא שהוא בבחי' הא"ס כענין הי' הוא ושמו בלבד כו' וכמ"ש במ"א וע"כ יכולים הם להמשיך י"ג מדה"ר באור הכתר מבחי' מל' דא"ס שנעשה כתר לאצי' שהוא בחי' פנימי' אור הכתר כנ"ל והיינו באמרם המלך הקדוש פי' המלך הוא בחי' מל' דא"ס כנ"ל ואח"כ הקדוש הוא המשכת י"ג תקוני' שמאירי' בכתר מבחי' פנימיותו דוקא וכמ"ש ויעבור ה' על פניו דהיינו מבחי' מל' דא"ס הוא עובר מלמעלה למטה להיו' נק' בשם הקדוש בי"ג מדה"ר כנ"ל וד"ל.

לוומה שאו' המלך הקדוש בעי"ת דוקא הענין הוא כי הנה בעי"ת ממשיכי' י'⁵⁶ עומקים באמרם ממעמקי' קראתיך הוי' כו' ב' עומקי' הללו היינו להמשיך עומק לעומק וכמ"ש במ"א והענין הוא להמשיך מבחי' מל' דא"ס שנק' עומק לעומק דכתר שנעשה ראש לנאצלי' וצריך י' עומקים מבחי' מל' דא"ס לי"ס דאצי' בעי"ת⁵⁷ בכל יום נמשך עומק א' לספי' א' ובר"ה נמשך לבחי' ספי' המל' תחלה להיו' כתר למלכו' מבחי' מל' דא"ס המאיר בעתיקא והיינו ענין תקיעת שופר בכלל שבהבלי' דתקיעו' עלה⁵⁸ אלקי' בתרועה כו' ונתגלה בהם מבחי' פנימי' דע"י דהיינו ממל' דא"ס שיש בו כנ"ל ועד"ז בשאר הימי' עד יו"כ⁵⁹ שהוא בספי' הכתר עצמו והיינו בכתר שבכתר ולכך נק' קדוש הוי' כו' וכמ"ש במ"א שאז נא' לפני⁶⁰ הוי' תטהרו דהיינו מבחי' מל' דא"ס שיש בכתר זה הנק' כתר שבכתר כו' וד"ל וע"כ אומרי' בכל עי"ת המלך הקדוש כדי להמשיך מבחי' מל' דא"ס י' כתרים הנק' עומקי' כנ"ל לי"ס דאצי' ואין הפרש בזה בין ר"ה לשאר עי"ת כי בכולן צריך לומר המלך הקדוש וממעמקי' כו' מטעם הנ"ל וד"ל.

לז<שס>

לחובכל זה יתפרש יותר שרש ענין כן יצמיח ה' אלקי' צדק' ותהלה כו', צדקה⁶¹ שם אד' בר"ה⁶² שנק' דינא דמלכותא כו' ותהלה ביו"כ שהוא הוי' בניקוד אלקי' כו' דהנה יו"כ נק' קדוש הוי' כו' כמו העוה"ב⁶³ שאין בו לא אכילה ולא שתי' כו' כידוע והוא להיו' כי בחי' יו"כ עיקרו הוא בבחי' בינה⁶⁴ שהיא שרש העוה"ב כידוע וגם נק'⁶⁵ יובלא כו' ולכך עיקר טהרת העונות ביו"כ לפי שכל טהרה ורחיצה הוא

לטתשכא
בבחי' בינה⁶⁶ דוקא שנק' אם הבנים כידוע וכמאמר תבא⁶⁷ האם ותקנח צואת בנה כו' וכמ"ש⁶⁸ במ"א ע"פ אם רחץ ה' צואת כו' א"ת אם אלא א ם כו' וד"ל והיינו ענין תהלה שהוא שם הוי' אבל הוא בניקוד אלקי' בינה לברר וללבן כל העונות כו' וע"ז נא' רוממו'⁶⁹ אל בגרונם וחרב פיפיו' לעשו' נקמה בגוים להעביר⁷⁰ רוח הטומא' ע"י התהלה ברוממו' אל כו' כי לזה הטעם הוא בניקוד אלקי' כו' ולכך נק' תהלה כי ע"י התהלה דוקא ברוממו' אל נעשה חרב פיפיו' לגוים כו' ועיקר הענין הוא כי הנה מבואר למעלה דהכתר הוא בחי' ממוצע ושם אלקי' שבו הוא מבחי' מל' דא"ס ושם הוי' שבו הוא בחי' הכתר לאצי' ובודאי בחי' האלקי' גבוה והוא עליי' הוי' לאלקי' כשאו' בנעילה כי הוי' הוא האלקי' כנ"ל ובזה נק' תהלה דקאי על תהלה שבכתר בבחי' הפנימי' שבו דהיינו מבחי' מל' דא"ס דלית⁷¹ מחשבה תפיס' בי' אפי' מחשבה סתימא' דא"א משום דלא⁷² ידע לי' בר איהו בלחודוהי ולא שייך בו תהלה מצד המקבלי' אלא רק שנמשך מלמעלה התהלה שיוכלו להשיגו ולהללו וכמ"ש ותהלתי⁷³ אחטם לך וכמ"ש במ"א וע"כ נק' רוממו' אל דוקא ומשם נעשה חרב פיפיו' להחיצוני' לאהפכא⁷⁴ חשוכא לנהורא כו' וזהו כן יצמיח ה' צדקה בר"ה ותהלה ביו"כ בשם הוי' בניקוד אלקי' שבכתר שירד ויאיר בבינה ביו"כ כנ"ל נגד כל הגוים כמו עשו וכו' דהיינו כו' להפוך הזדונות⁷⁵ כזכיות משום דקמיה עצמותו ממש כחשיכה⁷⁶ כאורה כו' וע"כ משם נמשך הסליחה למטה כמ"ש כי⁷⁷ עמך הסליחה למען תורא וכמ"ש במ"א וד"ל.