Mei HaShiloach, Volume II, Talmud, Sanhedrin 111a/מי השלוח·חלק ב·ליקוטי הש"ס·מסכת סנהדרין קי״א א

אמַאי אָמֵן אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן. כְּתִיב (תהלים ח',ב') "ה' אֲדוֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם", הַיְינוּ כִּי בֶּאֱמֶת אַף בָּעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ רְאָיוֹת מְפֹרָשׁוֹת לְהַכִּיר מְפֹרָשׁ שֶׁהַשי"ת בָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְנָתַן לְיִשְׂרָאֵל זֹאת הַתּוֹרָה, אָכֵן עִיקַּר הַכֹּל הוּא הָאֱמוּנָה, שֶׁעַל יְדֵי הָאֱמוּנָה יִתְאַמְּתוּ הָרְאָיוֹת בְּהוֹכָחוֹת מְפֹרָשׁוֹת וּתְדִירוֹת, וְזֶה שֶׁמְּפָרֵשׁ רַבִּי חֲנִינָא שֶׁאֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ כְּעִנְיַן אֱמוּנַת הַפֶּתִי הַמַּאֲמִין לְכָל דָּבָר, רַק שֶׁעַל יְדֵי אֱמוּנָתָם מַכִּירִים מְפֹרָשׁ שֶׁנִּתְאַמֵּת לִפְנֵיהֶם דָּבָר בָּרוּר וּמְפֹרָשׁ וּמוּחָשׁ לָעַיִן וּמוּרְגָּשׁ, שֶׁמַּכִּירִים שֶׁיֵּשׁ אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן שֶׁמַּנְהִיג כָּל הָעוֹלָמוֹת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁמַּכִּיר שֶׁמַּה שֶּׁבִּתְפִיסָתוֹ מַנְהִיג הַשי"ת, זֶה מְבָרֵר לוֹ עַל כָּל הַהַנְהָגָה, כִּמְשַׁל אִם יַבְטִיחוּ לְאָדָם טוֹבוֹת הַרְבֵּה שֶׁיָּבוֹאוּ לוֹ כְּסֵדֶר וּכְשֶׁיַּתְחִילוּ לָבוֹא קְצָתָם עַל הַסֵּדֶר אָז מַכִּיר שֶׁכֻּלָּם יָבוֹאוּ לוֹ, כִּי הוּא בָּטוּחַ שֶׁיָּבוֹאוּ לוֹ, וְכֵן בָּאֱמוּנָה כֵּיוָן שֶׁהָאָדָם מַעֲמִיק בָּאֱמוּנָה וּמַכִּיר שֶׁמַּה שֶּׁעָבַר בָּא לוֹ כִּרְצוֹן הַשי"ת, מִמֵּילָא גַּם עַל הֶעָתִיד וְגַם עַל כָּל סֵדֶר הַהַנְהָגָה הוּא בָּטוּחַ שֶׁהַשי"ת מַנְהִיג כִּרְצוֹנוֹ, וְזֶה דְּאִיתָא בַּגְּמָרָא (ביצה ט"ו:) יִטַּע בָּהֶן אֶדֶר שֶׁנֶּאֱמַר "אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'" כִּי אַדִּיר הוּא הֵיפֶךְ מֵאֱמוּנָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּחֵלֶק רִאשׁוֹן (פרשת בשלח ד"ה מי) שֶׁאַדִּיר הוּא לְשׁוֹן מְפֹרָשׁ, וְזֶהוּ "אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'" שֶׁשָּׁם מְפֹרָשׁ רְצוֹן הַשי"ת שֶׁבִּלְתִּי רְצוֹנוֹ לֹא נַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר, וְשָׁם כָּל הַסֵּדֶר כָּלוּל בְּהוֹד וְזֶה "אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם", כִּי נִתְרָאֶה עַל הָעוֹמֶק שֶׁהַשי"ת מַנְהִיג כִּרְצוֹנוֹ, וּבָזֶה הָעוֹלָם הוּא רַק עַל יְדֵי אֱמוּנָה בָּזֶה יָכוֹל הָאָדָם לָבוֹא לְהַכָּרָה מְפֹרֶשֶׁת שֶׁיִּרְאֶה בְּעֵינָיו שֶׁהַשי"ת מַנְהִיג הַכֹּל בְּסֵדֶר וְזֶה שֶׁאִיתָא בַּגְּמָרָא (מכות כ"ד:) כְּשֶׁרָאָה רַבִּי עֲקִיבָא שׁוּעָל יוֹצֵא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים הָיָה מְצַחֵק, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג כִּרְצוֹן הַשי"ת כְּסֵדֶר, וְזֶה עִנְיַן הָאַדֶּרֶת וְהָאֱמוּנָה לְחַי הָעוֹלָמִים, שֶׁאַדִּיר הוּא מְפֹרָשׁ וֶאֱמוּנָה הוּא בְּדָבָר הַנֶּעֱלָם וּבְהַשי"ת נִתְאַחֲדוּ שְׁנֵיהֶם וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּחֵלֶק רִאשׁוֹן (פרשת בשלח).