Chabad Library · Otzar HaChassidim
MiShulchan HaAri·
אסי' תרמ"ו סי"ג
אבל לכתחילה אסור למעטן ביו"ט, אע"פ שמותר לתלוש פירות בשבת מענף התלוש מהאילן מערב שבת כמ"ש בסימן של"ו, מ"מ כיון שע"י תלישה זו מתכשר ההדס למצותו הרי זה כמתקן כלי ביו"ט.
אבל לכתחילה אסור למעטן ביו"ט, אע"פ שמותר לתלוש פירות בשבת מענף התלוש מהאילן מערב שבת כמ"ש בסימן של"ו, מ"מ כיון שע"י תלישה זו מתכשר ההדס למצותו הרי זה כמתקן כלי ביו"ט.
בכתב "כמתקן" ולא מתקן ממש, עיין פרש"י ל"ג ע"א ד"ה עבר שכתב שהוא שבות משום שדומה למתקן כלי ומכשירו. וכ"ה בפי' רבינו יהונתן מלוניל במשנה ובמאירי (וכ"ז אשתמיטתיה במ"מ וציונים שהבין בדברי רבנו שהוא מתקן כלי ממש).
גשם
ואפילו אם הוא אינו מתכוין כלל להכשיר את ההדס אלא כוונתו לאכול את הענבים, מ"מ הרי על כרחו מתכשר ההדס ונעשה כלי ע"י תלישה זו, והרי זה כעין פסיק רישיה ולא ימות שנתבאר בסי' ש"כ ע"ש.
ואפילו אם הוא אינו מתכוין כלל להכשיר את ההדס אלא כוונתו לאכול את הענבים, מ"מ הרי על כרחו מתכשר ההדס ונעשה כלי ע"י תלישה זו, והרי זה כעין פסיק רישיה ולא ימות שנתבאר בסי' ש"כ ע"ש.
דכתב במ"מ וציונים וז"ל: וה"ז כעין פסיק רישי' כו' שנת' בסי' ש"כ – סכ"ד. עיין מ"א סק"ב בדעת הערוך, אך המ"א מיירי באדם אחר ובזה שייך טעם הערוך, ורבנו לא הזכיר כאן אדם אחר, ומשמע אפי' במי שההושענא דידי', ובזה לא שייך טעם הערוך, וצ"ע, עכ"ל. ותימה רבתי, הרי רבנו אומר כאן דאסור מצד פס"ר, ומה ענין זה לטעם הערוך שהביא המג"א, שהוא טעם להיתר (ע"י אחר).
הסי' תרמ"ט ס"א
כל ארבעת המינים שהיה אחד מהן שאול בידו או גזול או גנוב, בין מישראל בין מנכרי, אע"פ שכבר נתייאשו הבעלים ממנו, הרי זה פסול ביום הראשון של חג מן התורה, שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון וגו', ודרשו חכמים לכם משלכם, להוציא את השאול ואת הגזול וגנוב שאינו שלו, שהרי חייב להחזירו לבעליו ואינו יכול לפטור את עצמו בדמים.
כל ארבעת המינים שהיה אחד מהן שאול בידו או גזול או גנוב, בין מישראל בין מנכרי, אע"פ שכבר נתייאשו הבעלים ממנו, הרי זה פסול ביום הראשון של חג מן התורה, שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון וגו', ודרשו חכמים לכם משלכם, להוציא את השאול ואת הגזול וגנוב שאינו שלו, שהרי חייב להחזירו לבעליו ואינו יכול לפטור את עצמו בדמים.
וא. כתב במ"מ וציונים וז"ל: ולכאורה מה שסיים רבנו כיון שחייב להחזירו ואין יכול לפטור בדמים מש"ה ל"ה שלכם, צ"ע לענין נכרי לפי המבואר בקו"א ת"מ ס"ק י"א משמע שיכול לפטור בדמים, ואולי כל זמן שלא משלם מ"מ לא הוי שלכם, עכ"ל.
זולק"מ, כי המבואר בקו"א שם הוא דוקא בגוזל מלכתחילה ע"מ להחזיר דמים, שאז אין בזה משום גזילה גם בישראל, אלא שבישראל יש בזה משום לא תחמוד ובנכרי ליכא לא תחמוד, משא"כ בגוזל שלא ע"מ להחזיר דמים אין שום משמעות שקונה בנכרי. ועיין המקנה הלכות קידושין סי' כ"ח ס"א. ומ"ש בסוף דבריו שאולי כל זמן שלא משלם לא הוי שלכם אינו, שהרי מבואר בקו"א שם להדיא דגם כל זמן שלא שילם הוי שלו אם נתכוין לכבשו תחת ידו שיהא שלו לגמרי.
חב. עוד כתב שם וז"ל: חייב להחזירו – לכאורה כ"ז שייך גם במתנה ע"מ להחזיר, עיין תרנ"ח, ומ"מ יוצא. ובפשטות הטעם שאין לו קנין הגוף, וצע"ק, עכ"ל.
טוגם זה לק"מ, כי מש"ה דייק רבנו לכתוב "שהרי חייב להחזירו לבעליו" (וכן אריכות הלשון לקמן ס"ד "שהרי אם באו הבעלים לתבוע שלהם חייב להחזיר להם הגזילה בעיניה"), להורות דמיירי רק במי שצריך להחזירה מחמת שאינו בעלים, למעוטי מתנה ע"מ להחזיר דשפיר יוצא בו, דאף שחייב להחזירו, מ"מ לא קרינן ביה "חייב להחזירו לבעליו", שהרי הוא עצמו הוא הבעלים ואינו חייב להחזירו אלא כדי לקיים תנאו.
ישם ס"ד
אבל הגזול והגנוב אף בשאר הימים הוא פסול אע"פ שכבר נתייאשו הבעלים, לפי שהיא מצוה הבאה בעבירה, כלומר כשהוא מקיים את המצוה הוא מקיים אותה באיסור גזל, שהרי אם באו הבעלים לתבוע שלהם חייב להחזיר להם הגזילה בעיניה ואינו יכול לפטור את עצמו בדמים, ונמצא שהגזילה אינה קנויה לו כלל, ועדיין היא של הנגזל, ושלא כדין הוא משתמש בה.
אבל הגזול והגנוב אף בשאר הימים הוא פסול אע"פ שכבר נתייאשו הבעלים, לפי שהיא מצוה הבאה בעבירה, כלומר כשהוא מקיים את המצוה הוא מקיים אותה באיסור גזל, שהרי אם באו הבעלים לתבוע שלהם חייב להחזיר להם הגזילה בעיניה ואינו יכול לפטור את עצמו בדמים, ונמצא שהגזילה אינה קנויה לו כלל, ועדיין היא של הנגזל, ושלא כדין הוא משתמש בה.
יאכתב במ"מ וציונים וז"ל: ושלא כדין הוא משתמש – לכאורה זה ע"פ מ"ש (רמ"א) [המ"א] תרל"ז סק"ג דבשל נכרי אין משום מצוה הבאה בעבירה, ועיין מחה"ש שם שנדחק, אך ע"פ המבואר בהל' גזילה לרבה"ז ס"ד משמע שאע"פ שגזל עכו"ם אסור מה"ת מ"מ איסור השתמשות אין בשל נכרי ומשו"ז אין גם משום מצוה הבאה בעבירה, משא"כ בשל ישראל, עכ"ל.
יבואינו, דמ"ש רבנו בהל' גזילה שם שמותר להשתמש בשל נכרי הוא משום דמיירי בפקדון הנמצא בידו בהתירא, ולכן ההשתמשות בו מצ"ע אין בה דין גזילה, משא"כ בגזילה מנכרי ממש שלא ע"מ לשלם פשוט שאסור להשתמש, שהרי היא בידו באיסורא וחייב להשיבה לבעליה (ואינו יכול לפטור א"ע בדמים כמבואר בדברינו לעיל ס"א). וכן מוכח ממ"ש רבנו "הגזול והגנוב" סתם, דקאי אדלעיל ס"א "או גזול או גנוב בין מישראל בין מנכרי", ומוכח שגם לולב הגזול מנכרי יש בו משום מצוה הבאה בעבירה דשלא כדין הוא משתמש בו. וכן משמע ממ"ש המג"א בסתרל"ז שם דאסור לעשות סוכה ברה"ר משום דהנכרים לא מחלי והוי סוכה גזולה (וכן פסק רבנו שם סי"א), ולדבריו מה בכך שהנכרים לא מחלי, והרי אינו אלא משתמש בקרקע ומותר להשתמש בשל נכרי, ועכצ"ל שכיון דלא אתי לידי' בהתירא אסור להשתמש בו. ועכ"פ214 כאן דמיירי בלולב גזול ממש בודאי אסור להשתמש בו אח"כ.