MiShulchan HaAri·Laws of Sukkahמשולחן הארי·הלכות סוכה

בהמחה"ש (למג"א סק"ד) כתב על דברי הרמ"א (שהם מקור דברי רבנו כאן) וז"ל: מה שכתב רמ"א וכן אם הניח סכך הכשר על הפסול כו' ג"כ לא כתב כן כי אם לדעת יש אומרים וכו', והיינו כשהכשר הוא כשיעור, ואפילו הכי פסול לדעת יש אומרים אם הפסול מונח על הכשר, דאותו כשר מה שתחת הפסול כמאן דליתא כיון דאין בו צורך, דבלאו הכי מיצל במקום זה הפסול, וא"כ אם הניח הכשר למעלה אדרבה איפכא דאין צריך בפסול שתחתיו. משא"כ לדעה א' דמיירי שאין בכשר כשיעור לבד הפסול, א"כ מאי מהני מה שהכשר מונח על הפסול כיון דעכ"פ הפסול ניכר, עכ"ל.

גולדבריו צ"ל דמ"ש הרמ"א "אם הניח סכך הכשר על סכך הפסול מיקרי עירוב" אין כוונתו כפשטן של דברים שהסכך הפסול מתבטל מטעם שנתערב, אלא שדינו כנתערב דכשר, אבל מטעמא אחרינא (דכיון שהכשר מיצל שוב אין צורך בפסול שתחתיו).

דולא ידעתי מי דחקו ומה דחקו להוציא דברי הרמ"א מפשטן, שהרי להדיא כתב דמיקרי עירוב היינו דבטל ברוב. ולבד זאת מה שהוצרך לדחוק בדברי הרמ"א, הנה גם גוף דבריו צע"ג, דמנין לו שטעם הפסול דהעושה סוכתו תחת האילן הוא משום לפי שאינו צריך לסכך הסוכה, והרי גם אין צורך לצל האילן שהרי גם מבלעדו היה סכך מיצל, ומאי אולמיה דעליון מתחתון. ואם מפני שבפועל העליון אינו מניח לזיו השמש לעבור לתוך הסוכה, א"כ אין הטעם שאילו ינטל הכשר וכו', אלא שאינו מיצל כלל ולא מיקרי סכך. ותדע לך, דאם כדבריו הרי אפילו אם צל האילן צילתו מרובה מחמתו כשרה כיון שאילו ינטל סכך האילן וכו', ונמצא שהסכך הוא העליון והרי הוא כשר, וזהו נגד סתימת לשון השו"ע כאן שאם האילן צילתו מרובה מחמתו פסולה בכל ענין, והוא חידוש דין בכלל, שיכול להניח כמה סכך פסול שירצה תחת הכשר. ועוד, דא"כ למה פירס תחתיה סדין מפני הנשר פסולה (כדלקמן בשו"ע סי' תרכ"ט סי"ט). סוף דבר, דבריו מוקשים מתחלתם ועד סופם.

הואמנם מדברי רבנו מוכח ששולל פירוש זה, שהרי כתב "נקרא ערבוב ובטל ברוב", היינו שהוא כדין ביטול ממש, וצ"ל הכשר הרוב בכדי שיתבטל, וממילא לק"מ כל הנ"ל ודברי הרמ"א אתיין כפשטן.

וובביאור הדבר נראה לומר, דהנה באמת פעולת הסכך הוא בשתים: הא' מה שאינו מניח לזיו השמש ולאורה שילך הלאה אלא נפסק ע"י הסכך, והב' מה שמיצל על הסוכה, היינו שמכסה ומציל את הסוכה מאור השמש (ואף שבפועל דא ודא אחת היא, אעפ"כ בשכל יש לחלקו לשנים). וזהו החילוק בין הסכך העליון להתחתון, דהעליון מעמיד את אור השמש והתחתון מציל את הסוכה כנ"ל, ובסכך צ"ל שני הענינים. ולכן כשהסכך העליון פסול הרי פעולת העמדת האור נעשית ע"י סכך פסול, ואף שהכשר מגן ומציל על הסוכה לא סגי בזה, ולאידך אם העליון כשר והתחתון פסול (היכא דאינו בטל כגון שאין העליון מרובה על התחתון) אף שפעולת העמדת האור נעשית ע"י סכך כשר מ"מ הגנת והצלת הסוכה הוא ע"י סכך פסול. ורק היכא דהסכך פסול בטל להכשר, אזי חשיב ששני הענינים נעשים ע"י הסכך הכשר, ופשוט.

חובהגה"ה: ואע"פ שבכל איסורים שבתורה אם יכול להסיר את האיסור אינו מתבטל ברוב, אבל כאן הלכה למשה מסיני הוא שאין צריך להיות כל הסכך הצריך לסוכה שיהא סכך כשר, אלא שיהיה הרוב כשר, והשאר אע"פ שהוא פסול אעפ"כ הסוכה מתכשרת בו, וא"כ אין על המיעוט שם סכך פסול אלא גם הוא חוזר להיות סכך כשר ע"י רוב הכשר שעמו. ולפיכך מותר לערב ולבטל סכך פסול בכשר לכתחילה, משא"כ בשאר איסורין שאין מבטלין איסור לכתחילה, לפי שאין שם איסור כלל על המיעוט הפסול המעורב בכשר.

טא. מקור הסברא שכתב רבנו בהגה"ה הוא בר"ן סוכה ה' ע"א ברי"ף, וז"ל הר"ן שם: וא"ת אמאי בעינן הכא רובא ולא סגי לה בפלגא ופלגא, והא תנן לקמן בפירקין המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה כלומר שממלא אותו הריוח בסכך כשר, אלמא כל היכא דאיכא סכך כשר כפסול בשוה כשירה, והכא נמי נימא הכי ולא ניבעי רובא. נ"ל דהיינו טעמא, משום דכל דבר שעומד בעצמו ואינו מעורב חשוב יותר, ולפיכך אע"ג דאגמריה רחמנא למשה דבפלגא סגי, לית לן למימר הכי אלא כשהמחצית המכשיר עומד בעצמו דחשיב, אבל כשהוא מעורב שנתמעט חשיבות הכשר המתיר לא, אע"פ שנתמעט ג"כ חשיבות הפסול אין בכך כלום מאחר שהמתיר מיגרע, ומשום הכי בעינן הכא רובא. ובודאי שאין ביטול זה כביטול שאר איסורין, שאין לך איסור שאדם יכול להכירו ולעמוד עליו שיהא בטל, אלא כיון דאגמריה רחמנא למשה דבפלגא סגי, והכא לא סגי ליה בפלגא לפי שנתמעט חשיבותו של מתיר מפני שנתערב, אפילו הכי כל שיש רוב מן הכשר לא גרע מפלגא דכשר העומד בפני עצמו, לפי שאין המיעוט מבטל חשיבות הרוב, כך נ"ל, עכ"ל הר"ן.

יאלא שהר"ן כתב כ"ז לפי שיטתו בסוכה שם שכל היתר זה לא מיירי אלא כשיש בסכך הכשר לבדו כשיעור צלתה מרובה מחמתה (כדעה הא' שהביא רבנו בסעיפים הקודמים), ולכן לא הוצרך לכתוב שהסכך הפסול חוזר להיות סכך כשר ע"י רוב הכשר שעמו, ורבנו נקט סברא זו גם לדעה הב' שהביא רבנו בסעיף זה שאפילו אם אין בסכך הכשר לבדו כשיעור מצטרף עמו הסכך הפסול להשלים שיעורו.

יאוהמקור לזה הוא במג"א סק"ג, דקאי אדעה הא' בשו"ע (שהיא דעה הב' שהביא רבנו), והקשה איך התירו לערב ענפי האילן עם הסכך והא אין מבטלין איסור לכתחילה, וכתב בשם הב"ח לתרץ בכמה אופנים, ואח"כ הביא סברת הר"ן הנ"ל.

יבובאמת במחה"ש נדחק ליישב דברי המג"א, וכתב שאף שהמג"א קאי על דעה הא' שבשו"ע, מ"מ כשהביא דעת הר"ן אתאן לדעה הב' (שהיא דעה הא' שהביא רבנו, והכי ס"ל להר"ן גופיה כנ"ל), וכוונתו לומר שלדעה הב' אין אנו צריכין לתירוצי הב"ח אלא אפשר לומר כהר"ן, אבל לדעה הא' ודאי ליכא למימר כהר"ן. ופשוט שדבריו דחוקים, שהרי המג"א כתב טעם זה להדיא על הדעה הא' ולא על הדעה הב', ולדבריו לא היה לו לכותבו כאן אלא על הדעה הב'. ולכן כתב רבנו בההגה"ה שאין זה כוונת המג"א, אלא שאכן כיוון ליישב גם דעה הא' ע"פ סברת הר"ן.

יגב. וכדי לבאר ענין זה נקדים מה שקשה לכאורה בדברי הר"ן, שע"פ מ"ש רבנו נתיישב בטוב. דהנה באמת קשה להבין דברי הר"ן, דמה ענין פרוץ כעומד לנדו"ד, והרי שם כיון שהפסול עומד בפ"ע א"א שיבטל כחו של הכשר, אבל בנדו"ד אע"פ שהכשר הוא הרוב מ"מ היה לו להפסול לבטל את שכנגדו מהכשר, שהרי זה ודאי (לדעה הב' שהיא שיטת הר"ן כנ"ל) שכשהפסול צלתו מרובה מחמתו אינו מועיל מה שהכשר הוא הרוב ואעפ"כ מבטל הפסול את שכנגדו מהכשר (כמ"ש בשו"ע שם בדעה הב' וכ"כ רבנו לעיל ס"ו), וא"כ ה"ה בנדו"ד שהיה להפסול לבטל את שכנגדו מהכשר. ועכצ"ל שיש בזה דין ביטול, היינו דמאחר שהכשר הוא הרוב ה"ה מבטל את הפסול עכ"פ לענין זה שלא יהא בו כח לפסול את הכשר, דאי לא תימא הכי מה בין זה להיכא דלא חבטן, אלא ודאי מדין ביטול אתינן עלה. וא"כ מה ענין פרוץ כעומד לכאן, דהתם לא בעינן ביטול כנ"ל משא"כ בנדו"ד, וא"כ שוב קשה מהא דאין מבטלין איסור לכתחילה.

ידובאמת כבר הרגיש בזה המחצה"ש, ולכן כתב דאין רצוננו לבטל האיסור (שהרי אין אנו צריכין לו להכשר סוכה, דהא מיירי כשהכשר לבדו יש בו כשיעור כנ"ל) כי אם למעט חשיבותו ע"י התערובת שלא יהיה בכחו לפסול הכשר. אלא דאי משום הא לא היה לו להר"ן להאריך, אלא לומר בדברים קצרים שאין כאן ביטול האיסור והיפוכו להיתר אלא לבטל כחו שלא יבטל את הכשר ולהכי אין זה נקרא מבטל איסור לכתחילה, ולאיזה צורך הביא הא דאגמריה רחמנא לענין פרוץ כעומד.

טוומזה דייק רבנו שבדוקא דימה הר"ן דומה אצל דומה, והכי פירושו: כשם שבפרוץ כעומד אין הכוונה שהעומד מבטל הפרוץ שהרי שניהם שוים, אלא שבאופן זה הוא הכשר סוכה דלא בעינן יותר עומד מפרוץ, ה"ה כשהם מעורבים שאז נתמעט חשיבותו של הכשר, ה"נ אגמריה רחמנא שזהו הכשר סוכה ברוב כשר ומיעוט פסול. ואין הכוונה לצרף הפסול להכשר, אלא דלא בעינן יותר מרוב היכא דהם מעורבים, והכי אגמריה רחמנא, ואין זה ענין של ביטול.

טזומזה למד המג"א לדעה הא' שבשו"ע, שגם לדעה זו אגמריה רחמנא דברוב סגי (דהא לא פליגי בהלמ"מ), אלא דלדעה הא' אגמריה רחמנא דזהו הכשר סוכה שמצטרף הפסול עם הכשר להשלים השיעור דצלתה מרובה מחמתה (כמ"ש רבנו באורך), ובזה פליגא אדעה הב'. וזהו כוונת המג"א, דבזה אין נפק"מ בין דעה הא' להב', דלשניהם אגמריה רחמנא דבמעורבין סגי ברובא, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה.

יזובזה נתיישבה לרבנו ג"כ קושיית הר"ן דהא יכול להסיר האיסור וא"כ לא שייך לבטלו, שהמחה"ש נשאר בזה בצ"ע, ולשיטת רבנו מעיקרא דדינא פירכא ולית תמן קושיא.