MiShulchan HaAri·Laws of Krias Shemaמשולחן הארי·הלכות קריאת שמע

בא. במ"מ (על "וכן עיקר") מצויין לגמ' ברכות כ"ו ע"א. והיינו, שבגמ' שם הקשו על מימרא דר' יוחנן טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים וכו', מהא דתניא מעוות לא יוכל לתקן זה שביטל ק"ש של ערבית וק"ש של שחרית או תפלה של ערבית או תפלה של שחרית, ותירצו הכא במאי עסקינן שביטל במזיד, דייקא נמי דקתני ביטל ולא קתני טעה.

גולכאורה כוונת המ"מ הוא להביא ראיה מהס"ד דלא מפליג בין ביטל בשוגג לביטל במזיד, וא"כ ברייתא מיירי אפילו בשוגג, וקתני דהוי מעוות שלא יוכל לתקן. אלא דלפ"ז תמוה מה שמביא ראיה מהס"ד, והא למסקנא לא קאי ואמרינן דמיירי בביטל במזיד דוקא³⁰.

דולכן נראה שכוונת המ"מ הוא ע"פ המבואר בפנ"י וצל"ח שם, שהקשו מאי תיובתיה דר' יוחנן, דילמא הא דקרי ליה בברייתא מעוות שלא יוכל לתקון היינו לענין דאין לו שכר תפלה בזמנה כדמסקינן לעיל, ולא שאין לו תשלומין כלל. ותירצו דלפי שיטת הפוסקים דבק"ש לא שייך תשלומין כלל אתי שפיר, דדייק תפלה דומיא דק"ש, דכיון דגבי ק"ש כוונת הברייתא היא שאין לו תשלומין כלל, ה"ה גבי תפלה, עיי"ש.

הולפ"ז נמצא דהא פשיטא ליה להמקשן דק"ש אין לה תשלומין, ופשיטותא זו קאי גם למסקנא, דאל"כ לא הו"ל לפלוגי בין שוגג למזיד, אלא הול"ל דהא דקרי ליה מעוות שלא יוכל לתקון היינו לענין דאין לו שכר תפלה בזמנה כנ"ל. וזוהי כוונת המ"מ כאן, שמהס"ד מוכח דפשיטא ליה דק"ש אין לה תשלומין כלל, ופשיטותא זו קיימא גם למסקנא.

וב. עוד איתא במ"מ שם: וגם בדברי סופרים הלך אחר המקיל שאצ"ל. והא דחשיב ד"ס, היינו משום דאפי' את"ל יש תשלומין אינו אלא מדרבנן, כמ"ש הפר"ח ס"ו³¹.

זופירוש הר"ת "שאצ"ל" הוא "שאין צריך לומר", היינו שאין צריך לומר עוה"פ ק"ש (ובמ"מ וציונים השמיט תיבה זו, אולי מחוסר הבנתה³²). ועיין ביאור הגר"א שהקשה מאי איסור הוא כיון שאינו אלא כקורא בתורה, ולפי לשון רבנו אתי שפיר, דלא אתי למימר שיש איסור באמירתו, אלא שאינו צריך לאומרו.

טובקו"א: אבל ק"ש וברכותי' כו'. כ"מ מפרי חדש ותשובת רמ"א, וכ"מ בהדיא ממ"ש ואם יראה לו כו'.

יכתב במ"מ וציונים וז"ל: וברכותי' צריך לומר – כ"מ מטור ושו"ע דכתבו דמניח תפילין בין אהבה לק"ש, משמע דברכות ק"ש קורא בלא גוף נקי, עכ"ל. וכנראה לא הרגיש שזהו כוונת רבנו בקו"א במ"ש "וכ"מ בהדיא ממ"ש ואם יראה לו כו'".