Chabad Library · Otzar HaChassidim
MiShulchan HaAri·
אשם סי"א
אם דעתה לבוא מהחופה בבין השמשות, אין לה לסמוך על זה שלא להדליק קודם לכתה ושתצוה לנכרי להדליק כשתבוא בבין השמשות, ושתברך היא על ידי פרישת ידיה מיד אחר הדלקת הנכרי שלא תיהנה לאורן עד אחר ברכתה, לפי שהאיך תברך וצונו להדליק והן דולקות כבר מקודם לכן או על ידי הנכרי.
אם דעתה לבוא מהחופה בבין השמשות, אין לה לסמוך על זה שלא להדליק קודם לכתה ושתצוה לנכרי להדליק כשתבוא בבין השמשות, ושתברך היא על ידי פרישת ידיה מיד אחר הדלקת הנכרי שלא תיהנה לאורן עד אחר ברכתה, לפי שהאיך תברך וצונו להדליק והן דולקות כבר מקודם לכן או על ידי הנכרי.
בכתב במ"מ וציונים וז"ל: שהיאך תברך וצונו להדליק – עיין לשון מ"א שם, ולכאו' כוונת רבנו משום שמברך בל ולא בעל, עכ"ל.
גודבריו תמוהין, דהא מפורש בקו"א (סק"ג בסופו) דלהסברא דאינו יכול לברך (ואינו דומה לנט"י ע"י נכרי שיכול לברך כיון שבנדו"ד אין סיוע ע"י הישראל) לא מהני אפי' ב"על", והטעם מפורש בקו"א.