Tanach · Acharonim on Tanach · Or HaChaim · Torah
Or HaChaim on Deuteronomy 32:3/אור החיים על דברים ל״ב:ג׳
אכִּי שֵׁם ה׳ אֶקְרָא. הַכַּוָּנָה כִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר אֵלָיו יְכַוֵּן בְּמַאֲמָרָיו הוּא שֵׁם ה׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר ח״ג צח:) כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ שְׁמוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעָלֶיהָ הוּא אוֹמֵר ״יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי״ שֶׁהִיא הַתּוֹרָה שֶׁהִיא שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וּפֵרוּשׁ ״אֶקְרָא״ מִלְּשׁוֹן יְקָר.
1 כי שם ה׳ אקרא, "For I will proclaim the name of the Lord, etc." Moses explains that the whole objective of his speeches is to exalt the name of G'd, much as we have read in the Zohar volume 3 page 98 that the entire written Torah is an elongated name of the Lord. Concerning this statement Moses says: "and my teaching drop like rain [the teaching being a simile for the name of G'd. Ed.]. The word אקרא may be understood as from the root יקר, precious.
בעוֹד רָמַז, שֶׁהֲגַם שֶׁתָּלָה לָהֶם עֵסֶק הַתּוֹרָה בְּטַל וּמָטָר, לֹא תִהְיֶה הַכַּוָּנָה בַּלִּמּוּד עַל זֶה, אֶלָּא לִקְרוֹת בְּסֵפֶר תּוֹרַת ה׳, וְהוּא אָמְרוֹ ״כִּי״, פֵּרוּשׁ, יִהְיֶה טַעַם ״שֵׁם ה׳ אֶקְרָא״ פֵּרוּשׁ, לִקְרוֹת בְּתוֹרָתוֹ שֶׁהִיא שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן גּוֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ, וְזוֹ תִּקָּרֵא תּוֹרָה לִשְׁמָהּ לְגַדֵּל וּלְפָאֵר שֵׁם כְּבוֹדוֹ. וְאָמְרוֹ ״אֶקְרָא״ הוּא מַה שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּל אֶחָד מֵהֶם, אוֹ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תיקוני זוהר תיקון סט דף קיב.) שֶׁנַּפְשׁוֹת כָּל עוֹסְקֵי תוֹרָה הֵם נִיצוֹצֵי מֹשֶׁה, וְלֹא דּוֹר הַמִּדְבָּר לְבַד אֶלָּא עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּרוּךְ הוּא בְּמֹשֶׁה, וְלָזֶה כִּנָּה עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵלָיו וְאָמַר ״אֶקְרָא״, וְהָבֵן:
2Another thought Moses may have had in mind here is that although he compared the written and oral Torah respectively to rain and dew, the people should not think of that distinction when studying Torah. All they should concentrate on is to study G'd's Torah. The reason Moses said כי, "for," is to to warn that the reason for Torah study should be to learn the word of G'd in order to better appreciate what His name stands for. Only in this fashion can a man truly ascribe greatness to G'd and His name. In other words, Torah is to be studied לשמה, for its own sake. The reason Moses said אקרא, is that he wants every individual to do precisely this, to proclaim the greatness of G'd. Alternatively, we may understand this in terms of the Zohar volume three page 273 that all the people who are engaged in Torah study are sparks of Moses' soul, and this does not only apply to the generation of the Jews in the desert but all down the long millennia of history until the coming of the Messiah. Anyone who studies Torah is blessed by Moses. This is the reason he could credit Israel's preoccupation with Torah to himself.
געוֹד יִרְצֶה אָמְרוֹ ״כִּי שֵׁם ה׳״ וְגוֹ׳ נְתִינַת טַעַם לְהַנֶּאֱמַר אַחַר כָּךְ שֶׁהוּא ״הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ״, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שוחר טוב כט, יב) בְּפָסוּק (תהלים כב, ד) ״יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל״ שֶׁלֹּא יָשַׁב ה׳ עַל כִּסֵּא הַתְּהִלּוֹת עַד שֶׁאָמְרוּ צְבָא הַשָּׁמַיִם ״בָּרוּךְ ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״, וְלֹא הָיָה לוֹ נַחַת רוּחַ כְּשֶׁאָמְרוּ לוֹ אֱלֹהֵי שָׁמַיִם וָאָרֶץ וֵאלֹהֵי הַמַּלְאָכִים. וְלָזֶה בָּא דְּבָרוֹ הַטּוֹב כָּאן וְאָמַר הָבוּ גֹדֶל וּמַעֲלָה לְדָבָר זֶה שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ לִקָּרֵא אֶלָּא אֱלֹהֵינוּ, וְהוּא אָמְרוֹ ״לֵאלֹהֵינוּ״, כִּי בְּאֶמְצָעוּת שֶׁקּוֹרְאִים בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא שֵׁם ה׳, וְהוּא אָמְרוֹ ״כִּי שֵׁם ה׳ אֶקְרָא״, בָּזֶה כְּשֶׁמְּשַׁבְּחִין הָעֶלְיוֹנִים וְאוֹמְרִים ״בָּרוּךְ ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״ שֶׁבַח זֶה יֵשׁ בּוֹ גְּדֻלָּה וְשֶׁבַח, מַה שֶׁאֵין כֵּן כְּשֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וְאוֹמְרִים הַמַּלְאָכִים ״בָּרוּךְ ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״ שֶׁבַח זֶה גָּרוּעַ מְאֹד מַטָּה מַטָּה וְיִשְׁתַּקַּע הַדָּבָר, שֶׁהֲרֵי הֵם מַכְחִישִׁים חָס וְשָׁלוֹם כְּשֶׁאֵין עוֹסְקִין בְּתוֹרָתוֹ שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָהּ יִחֵס אֱלֹהוּתוֹ עָלֵינוּ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ הַרְבֵּה דְּרָשׁוֹת (ספרי) וּכְפַטִּישׁ וְגוֹ׳.
3Another thought Moses may have had in mind when saying כי שם ה׳ אקרא, is that it is the reason for what Moses said later, i.e. הבו גדל לאלוקינו. In order to appreciate this let us look at Yalkut Shimoni Noach item 62 where the author interprets Psalms 22,4 ישב תהלות ישראל, "the enthroned One, the Praise of Israel." According to the Yalkut what this verse means is that G'd did not take His seat on His throne until the angels in heaven had proclaimed: "blessed be the Lord G'd of Israel." He had not been satisfied with being called the "G'd of the heaven and of the earth." This is why Moses here called on the Israelites to praise the Lord. The operative word in what Moses is saying is the word אלוקינו, "our G'd." Only when the Israelites are engaged in studying the Torah do they truly praise the Lord in a manner no one else can. When the angels praise the Lord by reciting the formula: "blessed be the Lord G'd of Israel," this threatens to become a mockery unless the Israelites are engaged in Torah sudy. Should they fail to do so, they make liars out of the angels. Our sages have offered many different interpretations on this verse.