Tanach · Acharonim on Tanach · Or HaChaim · Torah
Or HaChaim on Exodus 28:1/אור החיים על שמות כ״ח:א׳
אוְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ. טַעַם אָמְרוֹ וְאַתָּה, גַּם אָמַר לְשׁוֹן הַקְרָבָה, גַּם אָמַר תֵּיבַת אֵלֶיךָ, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה ג,יז) כִּי הַכְּהוּנָה לְמֹשֶׁה הָיְתָה לְמָנָה, אֶלָּא לְצַד שֶׁמֵּאֵן לָלֶכֶת בִּדְבַר ה׳ אַחַר כַּמָּה פְּעָמִים חָרָה ה׳ בּוֹ וְהֵסִירוֹ מִגְּבִירַת הַכְּהוּנָה, בְּאָמְרוֹ (שמות ד:יד) ״הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי״, פֵּרוּשׁ שֶׁהָיָה לֵוִי וְעַכְשָׁיו נַעֲשָׂה כֹּהֵן, עַד כָּאן. לָזֶה אָמַר לוֹ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה וְאַתָּה, פֵּרוּשׁ, לֹא לְצַד שֶׁאֲנִי מְצַוְּךָ לְבַד אֶלָּא גַּם אַתָּה מִצַּד עַצְמְךָ הַקְרֵב אֶת אַהֲרֹן בִּמְקוֹמְךָ וְתַעֲשֶׂה הַדָּבָר כְּאִלּוּ אַתָּה חָפֵץ בּוֹ, כִּי זֶה לְךָ בִּמְקוֹם קָרְבָּן לְכַפָּרָה עַל אֲשֶׁר הֵעַזְתָּ פָּנֶיךָ לִפְנֵי ה׳. וְאָמְרוֹ אֵלֶיךָ לְכַפָּרָתְךָ, בְּהַקְרִיב אֶת אַהֲרֹן וְיִתֵּן לוֹ גְּדֻלָּתוֹ, אֵין לְךָ קָרְבָּן גָּדוֹל מִזֶּה.
1 ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך, "And you shall bring near to you your brother Aaron, etc." We must understand the words: "and you- bring near- to you," in light of the statement in Shemot Rabbah 3,17 according to which it was G'd's original plan to appoint Moses as High Priest. This was changed due to Moses' repeated refusal to accept the role assigned to him by G'd which angered G'd. As a result (Exodus 4,14), G'd told Moses that his brother Aaron who had merely been a Levite up to that point, had now been promoted to be a High Priest. When G'd commanded Moses at this point to perform the ceremonies required for Aaron to assume the office of High Priest, He told Moses that he had to make his own contribution to this ceremony so that he would not be perceived as begrudging Aaron an office which had originally been intended for him. In fact, the appointment of Aaron to this position would serve as atonement for Moses who had resisted G'd's invitation to become leader of the Jewish people at that time.
בעוֹד יִרְמֹז בְּאָמְרוֹ הַקְרֵב אֵלֶיךָ, כִּי עַל יְדֵי חֵטְא הָאָדָם מִתְרַחֵק בְּחִינַת עָנָף נִשְׁמָתוֹ שֶׁכְּנֶגֶד אוֹתוֹ עָנָף שֶׁבּוֹ חָטָא מִשָּׁרְשׁוֹ, הַגָּדוֹל כְּפִי גָּדְלוֹ וְהַקָּטָן וְכוּ׳, וְהִנֵּה בְּאֶמְצָעוּת הַהַפְצָרוֹת שֶׁהִפְצִיר בִּשְׁלִיחוּת ה׳ גָּרַם לְהִתְרַחֲקוּת עָנָף אֶחָד מֵעַנְפֵי נִשְׁמָתוֹ מִשָּׁרְשָׁהּ, וַהֲגַם כִּי ה׳ הֶעֱנִישׁוֹ, אַף עַל פִּי כֵן כָּל עוֹד שֶׁלֹּא קִבֵּל הָעֹנֶשׁ הַפְּגָם עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ וְהָרָחוֹק עוֹדֶנּוּ מְרֻחָק, לָזֶה בִּשְׁעַת תַּכְלִית הַדָּבָר הוֹדִיעוֹ כִּי בָּזֶה יִהְיֶה מִתְקָרֵב הָרָחוֹק, וְהוּא אָמְרוֹ וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ, פֵּרוּשׁ, הַקְרֵב לְעַצְמְךָ, פֵּרוּשׁ לִבְחִינָתְךָ שֶׁרְחוֹקָה בְּאֶמְצָעוּת הַחֵטְא הַהוּא, וְנִתְכַּוֵּן ה׳ לְהוֹדִיעוֹ כִּי זֶה תִּקּוּנוֹ (שמות ד:יג).
2The point mentioned last may be better understood in light of our tradition (Kabbalah) that when man opposes G'd, one of the many branches of his soul becomes detached from its holy root. At the time when Moses raised repeated objections to G'd's demand to accept the mantle of leadership, one of the branches of Moses' soul became detached from its celestial root. Although Moses had been punished for this, he had not obtained atonement until Aaron was inducted into the office of High Priest. Moses' active participation in this procedure would accelerate his atonement for this mistake. When the Torah speaks of ואתה הקרב אליך, we may understand this in the sense of "And you shall bring the estranged part of your soul close to you." G'd informed Moses that appointing Aaron would be his תקון, his rehabilitation for the error committed when he said to G'd: "send the one You are in the habit of sending (Exodus 4,13)."
גוּמִזֶּה אֲנִי מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסוֹף בְּרָכוֹת (נד:) חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה וְכוּ׳, וּמְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא (שם ס:) לְקַבֵּל הָרָעָה בְּשִׂמְחָה כְּשֵׁם שֶׁשָּׂמֵחַ בַּטּוֹבָה, עַד כָּאן. וְהָיָה הַדָּבָר קְצָת בְּעֵינַי רָחוֹק, וְעַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן הִנֵּה הַיִּסּוּרִין הֵם מַקְרִיבִין עַנְפֵי הַנְּשָׁמָה שֶׁהָיוּ רְחוֹקִים מִשָּׁרְשָׁם, שֶׁאֵין לְךָ רַע וָמַר כְּעָזְבוֹ אֶת ה׳ אֱלֹהָיו, וּבְאֶמְצָעוּת הַיִּסּוּרִין יִתְקָרֵב הָרָחוֹק, וְעַל זֶה יִשְׂמַח לֵב הַמַּשְׂכִּיל. וְאָמַר וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ וְגוֹ׳ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת שֶׁהֵם הֵם סִימָנֵי הַשִּׂמְחָה שֶׁיַּרְאֶה שֶׁחָפֵץ וְדִבֵּר לְפָאֲרוֹ, אֲשֶׁר זֶה הוּא שָׂנוּי לְעוֹשֶׂה הַדָּבָר לְצַד הַהֶכְרֵחַ, וַהֲגַם שֶׁהַבְּגָדִים הֵם חוֹבַת גַּבְרָא הָעוֹמֵד לְשָׁרֵת, עִם כָּל זֶה רָצָה ה׳ לְזַכּוֹת לְגַלְגֵּל זְכוּת זֶה עַל יָדוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָם לְחִבָּה וּלְשִׂמְחָה בְּאָחִיו, וְדָבָר זֶה הוּא בְּחִינַת נְשָׁמָה לַנְּשָׁמָה בְּעִקַּר מַעֲשֶׂה זֶה. וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן ה׳ לוֹמַר לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה הַבְּגָדִים מִשֶּׁלּוֹ, וַהֲגַם שֶׁשָּׁנִינוּ (משנה יומא פ״ג מ״ז) בִּגְדֵי הַכֹּהֲנִים בָּאִים מִשֶּׁל צִבּוּר, הֲרֵי אָמְרוּ שֶׁיָּחִיד יָכוֹל לְהִתְנַדְּבָם וּלְמָסְרָם לַצִּבּוּר, וּכְמוֹ כֵן צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת.
3This may also help us to understand a somewhat strange imperative in Berachot 54 according to which a person must pronounce a blessing when he receives evil tidings just as he is obligated to pronounce a blessing when he receives glad tidings. The Talmud explains on folio 60 of that treatise that this means that even evil tidings must be welcomed with joy. I have always found this demand difficult to accept. When we consider the fact that afflictions are the instrument which reunite the branches of the soul which have separated from their holy root, it becomes easier to accept. After all, what worse fate could befall a person than that his soul become estranged from his Creator? When a person receives evil tidings this means that he suffers an affliction as a result of which the part of his soul which has become estranged to G'd will become reunited. How could a person fail to rejoice over this aspect of the afflictions he is being subjected to?