Tanach · Acharonim on Tanach · Or HaChaim · Torah
Or HaChaim on Genesis 18:13/אור החיים על בראשית י״ח:י״ג
אוַיֹּאמֶר ה׳ אֶל אַבְרָהָם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ תֵּיבַת זֶה, עוֹד לָמָּה אָמַר תֵּיבַת לֵאמֹר. גַּם כָּל הַכָּתוּב מְיֻתָּר, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא ״לָמָּה צָחֲקָה״.
1 ויאמר השם אל אברהם למה זה צחקה שרה? G'd said to Abraham: "why did Sarah laugh," etc? The word זה needs explaining. Furthermore, why did G'd say לאמר, "to say?" In fact most of the verse is superfluous; all the Torah had to write was: "Why did she laugh?"
באָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא לֶהֱיוֹת שֶׁמָּצִינוּ בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת כִּי אַבְרָהָם גַּם כֵּן צָחַק כְּשֶׁאָמַר לוֹ ה׳ בְּשׂוֹרַת הַזֶּרַע, דִּכְתִיב (בראשית י״ז:י״ז) ״וַיִּפֹּל אַבְרָהָם וְגוֹ׳ וַיִּצְחָק״, וְלֹא רָאִינוּ שֶׁהִקְפִּיד ה׳ עַל שֶׁצָּחַק אַבְרָהָם. וְיֹאמַר הָאוֹמֵר: ״מַה נִשְׁתַּנֵּית צְחִיקַת שָׂרָה מִצְּחִיקַת אַבְרָהָם?״ וּמָצִינוּ לְאוּנְקְלוֹס שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְתָרֵץ זֶה בְּמַה שֶׁתִּרְגֵּם צְחִיקַת אַבְרָהָם ״וַחֲדִי״ וּצְחִיקַת שָׂרָה ״וְחַיֵּכַת״, אֲבָל עַל מִי סָמַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִין שְׁנֵי פֵּרוּשִׁים מְשֻׁנִּים בְּתֵיבָה אַחַת?
2We must consider that the Torah reported Abraham as laughing at a similar message in 17,17 when G'd promised him children. We do not find that G'd reacted to Abraham's laughter in that instance. The ordinary reader would want to know why Abraham could laugh at the same kind of message and not arouse G'd's anger whereas when Sarah did the same, it evoked criticism from G'd. Onkelos was aware of this when he used different words to describe Abraham's and Sarah's laughter respectively (חדי for Abraham's laughter, and חיכה to describe Sarah's laughter in our verse here). Why did G'd react differently to the same word, צחק when used by two different people?
גאָכֵן הַנָּכוֹן הוּא כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּקְדֵּק בִּדְבָרָיו טַעַם הַקְפָּדָתוֹ עַל שָׂרָה וְלֹא עַל אַבְרָהָם, וְתִמְצָא כִּי אַבְרָהָם בְּעֵת הַבְּשׂוֹרָה צָחַק, מַה שֶׁאֵין כֵּן שָׂרָה לֹא צָחֲקָה בְּעֵת שֶׁנִּתְבַּשְּׂרָה אֶלָּא בְּעֵת שֶׁרָאֲתָה עֶדְנָה, כְּאָמְרוֹ ״וַתִּצְחַק שָׂרָה וְגוֹ׳ אַחֲרֵי בְלוֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה״, הֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי לֹא נִתְאַמֵּת אֶצְלָהּ הַבְטָחַת הַלֵּדָה עַד שֶׁרָאֲתָה הַשִּׁנּוּי, וְעַל זֶה הִקְפִּיד ה׳, וְהוּא אָמְרוֹ לָמָּה זֶּה צָחֲקָה, פֵּרוּשׁ: עַל צְחוֹק זֶה אֲנִי מַקְפִּיד וְלֹא עַל צְחוֹק שֶׁלְּךָ, וְהַטַּעַם כִּי צְחוֹק זֶה כַּוָּנָתָהּ לוֹמַר ״הַאַף אֻמְנָם״ שֶׁנִּתְאַמֵּת אֶצְלָהּ אַחַר מַעֲשֶׂה שֶׁתֵּלֵד, וְזֶה יַגִּיד כִּי לֹא הֶאֱמִינָה וְלֹא סָמְכָה דַּעְתָּהּ עַל הַבְטָחָתִי אוֹתָהּ כִּי הוּא דְּבַר פֶּלֶא, ״הֲיִפָּלֵא מֵה׳ דָּבָר״ וְגוֹ׳:
3Actually G'd's very reaction includes a hint of why He took exception to Sarah's laughter whereas He had not reacted at the time to Abraham's laughter. A close examination of the text will reveal that Abraham had reacted with (derisive) laughter at the time he received the message. Sarah, on the other hand, did not laugh until she had menstruated again, a clear sign that her youth had returned. She herself referred to her rejuvenation. This proves that she did not believe G'd's promise until after she experienced proof on her own body. It was this that G'd objected to. When G'd said: למה זה צחקה שרה, He emphasised to Abraham that this laughter of Sarah was objectionable, whereas Abraham's at the time had not bothered Him. By her comment after the event that she now realised she would indeed bear a child, האף אמנם אלד, ואני זקנתי, that now she was convinced she would bear a child despite her husband's age, Sarah showed that up until that time she had not believed G'd capable of arranging this.
דוַאֲנִי זָקַנְתִּי וְגוֹ׳. קָשֶׁה אֵיךְ יוֹצִיא ה׳ דָּבָר מִפִּיו יִתְבָּרַךְ מַה שֶׁלֹּא הָיָה. וַהֲגַם שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא פז.) כִּי מִכָּאן שֶׁמְּשַׁנִּים מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם, אַף עַל פִּי כֵן לְעֵרֶךְ רוֹמְמוּת אֲמִתּוּת יִתְבָּרַךְ כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצָאוֹת אֱמֶת לֹא יְדַבֵּר חַס וְשָׁלוֹם מַה שֶׁלֹּא הָיָה. וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ שֶׁהַהַקְפָּדָה הָיְתָה עַל שֶׁלֹּא הֶאֱמִינָה שֶׁתֵּלֵד לְצַד זִקְנָתָהּ כְּאָמְרוֹ ״אַחֲרֵי בְלוֹתִי״ עַד שֶׁרָאֲתָה שֶׁשָּׁבָה לִימֵי עֲלוּמֶיהָ ה׳ אֱמֶת וּדְבָרָיו אֱמֶת. וְדִיֵּק לוֹמַר טַעַם שֶׁהִקְפִּיד עָלֶיהָ שֶׁלֹּא הֶאֱמִינָה קוֹדֶם שֶׁנִּתְעַדְּנָה, וַהֲגַם שֶׁשָּׂרָה הוֹסִיפָה עוֹד לוֹמַר ״וַאדֹנִי זָקֵן״, זֶה הָיָה אַחַר שֶׁהִצְדִּיקָה בַּהַבְטָחָה כִּי הָיְתָה לָהּ עֶדְנָה, צָחֲקָה פֵּרוּשׁ שָׂמְחָה, וְאָמְרָה שִׁיר וְשֶׁבַח לְאֵל עֶלְיוֹן שֶׁאַחַר בְּלוֹתָהּ הָיְתָה לָהּ עֶדְנָה, שֶׁזֶּה יַגִּיד כִּי שָׁבָה לִימֵי עֲלוּמֶיהָ לָלֶדֶת, וְהוֹסִיפָה לְהַגְדִּיל חֶסֶד אֵל בְּאָמְרָהּ ״וַאדֹנִי זָקֵן״, וְאַף עַל פִּי כֵן נִסֵּי אֵל נוֹסְסוּ עָלֶיהָ, כִּי פְּשִׁיטָא שֶׁאַחַר שֶׁרָאֲתָה עֶדְנָה לֹא תְּפַקְפֵּק בַּדָּבָר, וְלֹא אָמְרָה ״וַאדֹנִי זָקֵן״ אֶלָּא לְהוֹדוֹת עַל נִפְלְאוֹתָיו:
4ואני זקנתי, and I am old! Why did G'd quote Sarah as saying something she had not said? While we are aware of our sages' statement in Baba Metzia 87 that we learn from this verse that a lie is acceptable when it serves to preserve domestic peace between man and wife, why would we have to learn this from an untrue utterance of G'd? In view of our explanation of G'd's reaction to the finer nuances of Sarah's laughter we see that G'd had indeed spoken the truth concerning what Sarah had said. Until Sarah had menstruated she had thought of herself as too old to conceive and bear a child (hence derisive laughter). After she had menstruated, her laughter was no longer one of derision or disbelief but one of joy. She was doubly grateful to G'd that although Abraham had not yet demonstrated signs of rejuvenation, he surely would do so now.