Tanach · Acharonim on Tanach · Or HaChaim · Torah
Or HaChaim on Genesis 3:14/אור החיים על בראשית ג׳:י״ד
אוַיֹּאמֶר ה׳ אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ וְגוֹ׳. שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים גָּרַם בְּדִבּוּרוֹ: א׳, שֶׁגָּרַם סִלּוּק אוֹר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהָיָה חוֹפֵף עַל אָדָם וְאִשְׁתּוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה, וְהוּא סוֹד כָּתְנוֹת אוֹר. ב׳, גָּרַם שֶׁנִּכְרְתוּ אָדָם וְחַוָּה מֵעוֹלָם הַזֶּה שֶׁלֹּא יִחְיוּ לְעוֹלָם, כָּעוֹנֶשׁ הָרָשׁוּם בַּכָּתוּב (בראשית ב:יז): ״כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת״. ג׳, גָּרַם שֶׁאֲפִלּוּ בַּיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים בָּעוֹלָם לֹא יִתְעַדְּנוּ בְּעֵדֶן אֱלֹהִים, כָּאָמוּר (בראשית ג:כד): ״וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם״.
1 ויאמר השם אלוקים אל הנחש. The Lord G'd said to the serpent. The serpent had caused three kinds of harm by its words. 1) It caused the withdrawal of the glory of G'd's light which had hovered over Adam and Eve as we explained previously. This is the real meaning of the כתנות אור, the garments of light. [this spelling is reported to have been found in the Torah scroll of Rabbi Meir. Ed.]. 2) It resulted in Adam and Eve both becoming mortal, losing their immortality in this world. This was the punishment G'd had threatened would result from eating of the tree of knowledge. 3) The serpent caused even man's limited life on this earth to be of an inferior quality, outside the confines of גן עדן.
בכְּנֶגֶד שְׁלָשְׁתָּן לָקָה שְׁלֹשָׁה: כְּנֶגֶד הַפְשָׁטַת עֲנַן כָּבוֹד שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּרוּךְ, אָמַר ה׳ אֵלָיו ״אָרוּר״ וְגוֹ׳. כְּנֶגֶד הַכְרָתַת אָדָם מֵהָעוֹלָם הַזֶּה נִכְרְתוּ רַגְלָיו (בראשית רבה פ:כ), שֶׁהֵם בְּעֵרֶךְ אָדָם, בְּחִינַת הֶעְדֵּר הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא רַגְלַיִם שֶׁל עוֹלָם הָעֲשִׂיָּה. כִּי יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי אִם לֹא הָיָה אָדָם אוֹכֵל מֵעֵץ הַדַּעַת, הָיָה מָצוּי בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן כְּאַחַת, כְּאָדָם הַדָּר בְּבַיִת וּבַעֲלִיָּה, וּכְשֶׁחָטָא נִגְשָׁם וְאֵינוֹ יָכוֹל לָדוּר בִּשְׁנֵיהֶם יַחַד אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּכְשֶׁיִּרְצֶה לַעֲלוֹת לַעֲלִיָּה צָרִיךְ הִשְׁתַּנּוּת הַגֶּשֶׁם, וְזוֹ הִיא מִיתַת אָדָם. לָזֶה נִכְרְתוּ רַגְלֵי נָחָשׁ. וּכְנֶגֶד מַה שֶׁגָּרַם לִשְׁלֹל מֵאָדָם וְחַוָּה הִתְעַדְּנוּת גַּן עֵדֶן, אָמַר אֵלָיו ״וְעָפָר תֹּאכַל״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא עה.) כִּי כָל מַה שֶׁיֹּאכַל לֹא יִטְעוֹם אֶלָּא טַעַם עָפָר. וּלְפִי זֶה יְדוּיַּק עַל נָכוֹן אָמְרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנָּחָשׁ בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו ״כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת״, פֵּרוּשׁ כִּי הַקְּלָלוֹת שֶׁמְּקַלְּלוֹ ה׳ הֵם מַעֲשָׂיו שֶׁעָשָׂה, וְהֵם דְּבָרֵינוּ עַצְמָן, וְהָבֵן:
2G'd therefore punished the serpent separately concerning each one of these losses it had caused man. 1) G'd cursed the serpent because it deprived man of his blessing, i.e. the presence of G'd's glorious light. 2) G'd deprived the serpent of the legs it used to walk on because the serpent had deprived man of eternal life on earth. Prior to the sin the serpent possessed the kind of stature that enabled it to share all the advantages of the world with Adam. It would have been an honoured houseguest at Adam's all its life. As a result of its sin, co-existence of man and the serpent in this world became almost impossible. 3) The serpent was condemned to eat dust for having deprived Adam and Eve of the enjoyment of life in גן עדן. Our sages explain this to mean that the serpent does not enjoy any of its food, just as one does not enjoy eating dust (Yuma 75). G'd's words: כי עשית זאת, "because you have done this," which introduces the serpent's punishment, are a reminder that the serpent's words were considered its deeds.