Tanach · Acharonim on Tanach · Or HaChaim · Torah
Or HaChaim on Genesis 3:19/אור החיים על בראשית ג׳:י״ט
אעַד שׁוּבְךָ וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁנָּתַן ב׳ טְעָמִים כִּי מִמֶּנָּה וְגוֹ׳ כִּי עָפָר וְגוֹ׳, לֶהֱיוֹת שֶׁטַּעַם ״מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ״ אֵינוֹ טַעַם מַסְפִּיק לָשׁוּב אֶל הָאֲדָמָה, כִּי הֲלֹא קוֹדֶם שֶׁחָטָא גַּם כֵּן הָיָה בִּבְחִינָה זוֹ, וְלֹא נִגְזַר עָלָיו לָשׁוּב לַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ לֻקַּח, לָזֶה נָתַן טַעַם ב׳ בְּאָמְרוֹ ״כִּי עָפָר אַתָּה״ וְגוֹ׳. הַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּי אִם הָיָה נִצּוֹל מֵהַחֵטְא בִּשְׂכַר קִיּוּם מִצְוַת ה׳, הָיָה ה׳ מַגְבִּיר בּוֹ צַד הָרוּחָנִיּוּת וְיִהְיֶה גּוּפוֹ מִזְדַּכֵּךְ וְיִתְהַפֵּךְ הַחֹמֶר וְיֵעָשֶׂה צוּרָה בְּהִתְגַּבְּרוּת חֵלֶק הָרוּחָנִי, מַה שֶׁאֵין כֵּן אַחַר שֶׁחָטָא גָּרַם ב׳ דְּבָרִים: הִפְלִיג חֵלֶק הַחֹמֶר שֶׁבּוֹ וְהִגְשִׁימוֹ וְהֻחְלַט מִמֶּנּוּ הִתְהַפְּכוּתוֹ לְצוּרָה, גַּם הֻחְשַׁךְ מָאוֹר הָרוּחָנִי שֶׁבּוֹ וְאֵין בּוֹ כֹּחַ לְהָאִיר לִבְחִינַת הַחֹמֶר לַעֲשׂוֹתוֹ צוּרָה. וְהוּא אָמְרוֹ ״כִּי״, פֵּרוּשׁ טַעַם שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ עַתָּה שֶׁתָּשׁוּב אֶל הָאֲדָמָה שֶׁלֻּקַחְתָּ מִמֶּנָּה וְלֹא מִקּוֹדֶם לָזֶה, כִּי עָפָר אַתָּה, פֵּרוּשׁ הֶעֱמַדְתָּ עַצְמְךָ בְּמִדַּת עָפָר שֶׁהֻגְשַׁמְתָּ מִצַּד מַעֲשֶׂיךָ שֶׁלֹּא שָׁמַרְתָּ הַמִּצְוָה שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָהּ הָיָה הַזִּכּוּךְ, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, כִּי כָל מָקוֹר יְקַו לִמְקוֹרוֹ וְשׁוֹב יָשׁוּב אֵלָיו, וְהוּא מְקוֹר גָּלְמוֹ הוּא מִן הָאֲדָמָה לֻקַּח. וְטַעַם אָמְרוֹ וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב נִתְכַּוֵּן עוֹד לוֹמַר כִּי לֹא מִלְּבַד שֶׁיָּשׁוּב אֶל הָאֲדָמָה אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה נִרְקָב גּוּפוֹ וְיֵעָשֶׂה הוּא עַצְמוֹ עָפָר. וְכֵן הֶעֱמִידוּ פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (שבת קנב.) בְּמַעֲשֶׂה דְּהַנְהוּ קַפּוּלָאֵי דְּרַב נַחְמָן.
1 עד שובך אל האדמה, Until you will return to the soil, etc. The Torah gives two reasons why man would have to die. It would not have sufficed to explain the need for man to die, i.e. return to the folds of the earth merely because that had been his origin. After all, he had originated from earth before the sin and was not bound to return to it. Since man is made of dust, i.e. earth, he is part of it, or rather, he has made himself part of it through his sin. Had he not sinned, the holiness acquired by triumphing over temptation would have guaranteed that he did not have to return to his lowly origin. His body would have become so refined that it no longer would have been considered as part of the earth. Now, even the part of Adam that was spiritual had been severely tainted through his sin. G'd explained to Adam that although it is normal for things to return to their origin; he, Adam, had forfeited his opportunity to defy that norm through non-observance of G'd's commandment.