Tanach · Acharonim on Tanach · Or HaChaim · Torah
Or HaChaim on Genesis 41:34/אור החיים על בראשית מ״א:ל״ד
איַעֲשֶׂה פַרְעֹה. כַּוָּנַת הַדְּבָרִים הֵם כִּי הִשְׂכִּיל יוֹסֵף שֶׁטַּעַם הַחֲלוֹם הוּא לְצַד כִּי ה׳ מֵבִיא שֶׁבַע שְׁנֵי שָׂבָע בְּשֶׁפַע יוֹתֵר עַל שְׁאָר הַשָּׁנִים, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַתְּבוּאָה לְשֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב. וְזוּלַת הוֹדָעַת הַחֲלוֹם, כְּשֶׁתָּבוֹא תְּבוּאַת שָׁנָה רִאשׁוֹנָה מְרֻוַּחַת, אָז כְּשֶׁתָּבוֹא שָׁנָה שְׁנִיָּה יִתְרַשְּׁלוּ זוֹרְעֵי תְּבוּאָה, כִּי יֹאמְרוּ: ״הֲרֵי עָשְׂתָה תְּבוּאָה שָׁנָה רִאשׁוֹנָה לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים״. וְגַם לְצַד הָרִבּוּי תִּזּוֹל הַתְּבוּאָה וְיִתְעַצְּלוּ מִטְּרוֹחַ בַּחֲרִישָׁה וּזְרִיעָה וּמַכְשִׁירֶיהָ, וְגַם הַזּוֹרְעִים בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה כְּשֶׁיִּתְבָּרֵךְ יוֹסִיפוּ עוֹד לְהִתְעַצֵּל מִלִּזְרוֹעַ עוֹד, וּמַה גַּם בַּעֲבוֹר שָׁלֹשׁ אוֹ אַרְבַּע שָׁנִים הֵן לֹא יַעֲשֶׂה עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה לִזְרוֹעַ וְלַחֲרֹשׁ. אֲשֶׁר עַל כֵּן הוֹדִיעַ אֱלֹהִים כִּי מַה שֶׁהוּא נוֹתֵן בְּיוֹתֵר בְּשָׁנִים אֵלּוּ הוּא לִמְזוֹן שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, וְלָזֶה אָמַר לְפַרְעֹה יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל הוּא בְּמַעֲשֶׂה זֶה וְגַם יְעַשֶּׂה לַאֲחֵרִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעַצֵּל אָדָם בְּדָבָר זֶה בַּהֲכָנַת שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע לִזְרוֹעַ בְּכָל הַיְּכֹלֶת.
1 יעשה פרעה פקידים, "let Pharaoh appoint trustworthy officials, etc." Joseph realised that the reason the dream was needed was to ensure that the Egyptians would make prudent use of the years of plenty. Had they not been made aware that the years of plenty would be followed by years of famine, they would become careless with the storage of food after the first year of abundance. Not only would they not build silos, they might even decide to plant less in order to maintain the prices. As a result they would not bother to plough. When they would see another year of bumper crops their negligent attitude would only be further reinforced. This is why G'd explained in Pharaoh's dream that the surplus during the coming seven years was only meant to compensate in advance for the absence of crops during the following seven years. This is why Joseph felt compelled to advise Pharaoh. He wanted Pharaoh to involve as many people as possible in the task of storing and preserving food.
בוְחִמֵּשׁ – פֵּרוּשׁ, יְזָרְזֵם לְבִלְתִּי הִתְרַשֵּׁל מִטַּעַם רְאוֹת הַדָּבָר מְרוּבֶּה בְּיוֹתֵר. אוֹ יֹאמַר וְחִמֵּשׁ שֶׁיִּקַּח הוּא מִכּוּלָּן חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה, הֲגַם שֶׁהַמִּשְׁפָּט הוּא מַעֲשֵׂר (שמואל א ח:יז) יִקַּח בְּשָׁנִים אֵלּוּ חֲמִישִׁית בִּשְׂכַר הוֹדָעַת הַדָּבָר מִמֶּנּוּ, וְגַם שֶׁיַּעֲשֶׂה עִמָּהֶם חֶסֶד שֶׁכָּל הַתְּבוּאָה שֶׁתִּהְיֶה לְפַרְעֹה לֹא נִשְׁלַח בָּהּ יָד אֶלָּא תִּהְיֶה עוֹמֶדֶת לְפַרְנָסָתָם לְמָכְרָהּ לָהֶם בִּשְׁנֵי הָרָעָב, כְּאָמְרוֹ ״וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן״. בָּזֶה רָמַז לְמַה שֶׁכָּתַבְנוּ כִּי לֹא יִשְׁלַח יָד בָּהּ, גַּם שֶׁלֹּא יִמְכּוֹר מֵהַתְּבוּאָה לְזוּלַת בִּשְׁנֵי רָעָב עַד שֶׁיִּקְדְּמוּ הֵם לִקְנוֹת צָרְכָּם, וּכְמוֹ שֶׁאֲפָרֵשׁ בַּפָּסוּק שֶׁאַחַר זֶה.
2When Joseph spoke about וחמש, he meant that Pharaoh should imbue these officials with a sense of urgency when they would assume their tasks. It could also mean that Pharaoh should impose a harvest tax of twenty percent which would serve as the national grain reserve. This was an innovation, seeing that normally the farmer only has to tithe ten percent of his grain harvest to the king (compare Samuel I 8,15). Pharaoh would do the people a kindness with this tax; he would not touch the grain during the years of plenty, thus not competing with the farmers who were marketing their own grain. I shall explain the procedure in my commentary on the verses following.