Tanach · Acharonim on Tanach · Or HaChaim · Torah
Or HaChaim on Genesis 5:1/אור החיים על בראשית ה׳:א׳
אזֶה סֵפֶר וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ ״זֶה סֵפֶר״, מָה הַסִּפּוּר הַלָּז. עוֹד אָמְרוֹ בְּיוֹם בְּרֹא וְגוֹ׳ בִּדְמוּת, שֶׁנִּרְאֶה כִּי בְּיוֹם בְּרֹא הָיָה בִּדְמוּת וְלֹא אַחֲרֵי כֵן. עוֹד, אַחַר שֶׁכְּבָר הוֹדִיעַ דָּבָר זֶה בְּיוֹם הַבְּרִיאָה לָמָּה חָזַר פַּעַם ב׳ עַל הַדָּבָר. עוֹד, לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר פַּעַם ב׳ עוֹד ״זָכָר וּנְקֵבָה״ וְגוֹ׳, וְעוֹד לָמָּה חָזַר לוֹמַר פַּעַם ב׳ ״בְּיוֹם הִבָּרְאָם״.
1 זה ספר תולדות אדם. This is the book (record) of Adam's descendants. The Torah uses the word ספר to allude to a story, סיפור. Which story is meant? Why does the Torah give the impression that the דמות אלוקים, the likeness of G'd that man was created in, existed only on the day he was created? Besides, seeing that the Torah had already mentioned this distinction of man when it first reported his creation, why did the Torah repeat it here once more? Why did the Torah repeat once more that man was created male and female? Why did the Torah repeat the words ביום הבראם, "on the day they were created," at the end of the verse?
באָכֵן כַּוָּנַת הַכְּתוּבִים לִשְׁמֹר דֶּרֶךְ ה׳, כִּי כָּל אָרְחוֹתָיו חַיִּים עַד הָעוֹלָם. וְהִנֵּה בְּבוֹא אֱלֹהִים לְסַדֵּר שְׁנֵי עוֹלָם אֲשֶׁר נִסְדְּרוּ בַּדּוֹרוֹת לְכַמָּה סִבּוֹת נִגְלוֹת וְנִסְתָּרוֹת, וְהֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר מִיתַת אָדָם וְיוֹצְאֵי חֲלָצָיו, הִקְדִּים לְהָסִיר טַעֲנַת טוֹעֵן כְּנֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ: אֵיךְ יִמְאַס יְגִיעַ כַּפָּיו? כִּבְיָכוֹל, יֵשׁ יוֹצֵר אֲשֶׁר יִשְׁבֹּר כֵּלָיו? יֵשׁ בּוֹנֶה סוֹתֵר בִּנְיָנָיו? יֵשׁ טוֹרֵחַ וּמַפְסִיד טִרְחָתוֹ? וְיוֹתֵר תִּגְדַּל הַתְּמִיהָה בְּהַגְדִּיל עֵרֶךְ הַהוֹוֶה וְנִפְסָד, וְלָמָּה יַעֲשֶׂה כָּכָה? הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַבּוֹנֶה עוֹלָמוֹ לְצֹרֶךְ הָאָדָם וְיִשְׁבְּרֶנּוּ בְּפֶתַע, וְנִמְצָא חֶמְדַּת הַכֹּל מֻפְסֶדֶת וְאֵין הֶפְסֵד נוֹגֵעַ אֶלָּא לִבְעָלֶיהָ. אֲשֶׁר עַל כֵּן קֹדֶם שֶׁיֹּאמַר הַכָּתוּב מִיתַת אָדָם, קָדַם וְאָמַר כִּי לֹא מֵה׳ הָיָה הַדָּבָר לְהָמִית דּוֹר חֶמְדַּת הַבְּרִיאָה, אֶלָּא הוּא הַסּוֹבֵב לְעַצְמוֹ לָמוּת. וְהוּא אָמְרוֹ זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת, פֵּרוּשׁ אֲשֶׁר הוֹלִיד אָדָם בְּאֶמְצָעוּת מַעֲשָׂיו, כִּי תּוֹלְדוֹת יֵאָמֵר עַל הַבָּנִים וְעַל הַמַּעֲשִׂים כְּדֶרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא, נח) בְּפָרָשַׁת ״אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ״ וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: עִקַּר תּוֹלָדוֹת שֶׁל צַדִּיקִים מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. הִנֵּה שֶׁיֹּאמַר עַל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם בְּהַנְהָגוֹתָיו לְשׁוֹן תּוֹלָדוֹת, גַּם כָּאן יַגִּיד תּוֹלְדוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּי מִמֶּנּוּ יָצְאוּ הַדְּבָרִים הֵפֶךְ חֵפֶץ ה׳, כִּי ה׳ חָפַץ בְּיוֹם שֶׁבְּרָאָם לִהְיוֹת בִּדְמוּת אֱלֹהִים. וְהוּא אָמְרוֹ: בְּיוֹם בְּרֹא אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ, פֵּרוּשׁ תִּקְּנוֹ לִחְיוֹת תָּמִיד, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהילים פ״ב:ז׳): ״אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וְגוֹ׳ אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן״, הֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי בְּאָמְרוֹ אֱלֹהִים – חַיִּים עַד הָעוֹלָם. וְאָמְרוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם יַגִּיד כִּי מַה שֶׁאָמַר ״בִּדְמוּת אֱלֹהִים״ וְגוֹ׳ הָיְתָה גַּם הַנְּקֵבָה בְּגֶדֶר זֶה. גַּם נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁבְּרָאָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים לִחְיוֹת לְעוֹלָם, אַף עַל פִּי כֵן בְּרָאָם זָכָר וּנְקֵבָה לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת.
2The Torah wished to demonstrate that all of G'd's ways are designed to ensure that life continues. When the Torah recorded some history for both obvious and hidden reasons, it became necessary to mention the death of Adam and his descendants. G'd began the report by stressing that as far as He was concerned none of this tragedy needed to have happened. People should not accuse G'd as having toyed with creating living beings only in order to destroy them whenever He felt like it. After all, why would G'd bother to create at all if not for the benefit of His creatures? This being the case, why would He destroy the very finest of His products? G'd therefore wanted to go on record that if the descendants of Adam were mostly doomed it was because of their תולדות their own developments, i.e. their own inadequacies, not G'd's. The word תולדות then predominantly refers to man's deeds. Rashi has already told us in connection with Genesis 6,9: אלה תולדות נח, נח, that the principal descendants of the righteous are their good deeds. In our verse the Torah stresses the reverse. When G'd created man He created him in G'd's likeness. His תולדות, developments, however, all tended to run counter to G'd's will. Ever since the day he was created man developed away from G'd's likeness. David expressed this more eloquently when he paraphrased G'd as saying (Psalms 82,6-7) "I had taken you for divine beings…but you shall die as humans."
גוְאָמַר עוֹד וַיְבָרֶךְ וְגוֹ׳ וַיִּקְרָא שְׁמָם אָדָם, שֶׁהוּא שֵׁם הַמְעֻלֶּה, כִּי הִגְדִּיל ה׳ חַסְדּוֹ עִמָּהֶם בְּכָל בְּחִינַת הַמַּעֲלוֹת. וְגָמַר אֹמֶר בְּיוֹם הִבָּרְאָם, שֶׁכָּל הַמַּעֲלוֹת הָיוּ בְּיוֹם הַבְּרִיאָה, אֲבָל לֹא עָמַד הַדָּבָר כֵּן בֵּין בִּבְחִינַת הָאָדָם בֵּין בִּבְחִינַת הָאִשָּׁה כַּמּוּבָן מֵהַמְּאוֹרָע. וְאַחַר שֶׁהוֹדִיעַ מַה שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כָּתַב ״וַיְחִי אָדָם״ וְגוֹ׳ ״וַיָּמֹת״, וְהַדָּבָר מוּבָן כִּי לֹא מֵאֵת ה׳ הָיְתָה זֹאת וְלֹא חִבֵּל מַעֲשֵׂה יָדָיו, אֶלָּא הוּא הַסּוֹבֵב.
3The reason the Torah repeats that man was created both male and female is to make it clear that though Eve became a separate person only subsequently, the דמות אלוקים, the likeness of G'd, applied to her just as much as it did to Adam. At the same time the Torah wanted to stress an essential difference between G'd and man. Whereas G'd does not procreate, man and woman, though G'd-like in some respects, were meant to procreate. The Torah continues to repeat that G'd had blessed mankind and called their combined name ADAM, to show that He had equipped man with all the advantages possible. Having repeated all this information, the Torah then reports the lifespan of Adam and subseqent generations. Their deaths were due to their own actions.