Tanach · Acharonim on Tanach · Or HaChaim · Torah
Or HaChaim on Genesis 8:1/אור החיים על בראשית ח׳:א׳
אוַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁלֹּא הִסְפִּיק זִכְרוֹנוֹ שֶׁל נֹחַ וְהוֹסִיף לוֹמַר וְאֵת כָּל הַחַיָּה, אוּלַי כִּי לְהוֹדִיעַ בָּא גַּם כִּי לְצַד הַחַיָּה וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ לְבַד יַסְפִּיק לִזְכֹּר, וּפֵרוּשׁ הַדְּבָרִים בְּדֶרֶךְ לֹא זוֹ אַף זוֹ.
1 ויזכר אלוקים את נח. G'd remembered Noach. The reason the Torah was not content to mention that G'd remembered Noach but added that He remembered all the beasts that were in the ark with him may have been that the animals by themselves already warranted that G'd should remember them.
בעוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ – גַּם זָכַר כָּל הַטּוֹרַח וְהָעוֹל אֲשֶׁר עָלָיו מֵהַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה וְגוֹ׳ אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וְחָמַל עָלָיו. גַּם בָּזֶה כָּלַל רֶמֶז לַצָּרָה שֶׁמְּצָאַתּוּ לְנֹחַ (תנחומא) מֵאֲרִי אֲשֶׁר הִכִּישׁוֹ וְנִסְתַּכֵּן בַּתֵּבָה לְרוֹב תּוֹסֶפֶת טִרְדָתוֹ וְכוּ׳. גַּם מְנִיעַת רְפוּאָה לְמַחֲלָתוֹ, נִמְצֵאתָ אוֹמֵר כִּי עִקַּר הַזִּכָּרוֹן הוּא לְנֹחַ.
2Another reason is that the Torah includes in that statement that G'd considered all the hard and menial work Noach was subjected to in looking after all the animals under his care. G'd had pity on Noach. The Torah wanted to emphasise that G'd's major concern was Noach and not the animals.
גוַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ וְגוֹ׳. הַכַּוָּנָה הִיא לְהוֹדִיעַ כִּי ה׳ צִוָּה עַל הַמַּיִם לְהִתְגַּבֵּר כַּאֲשֶׁר צִוָּה עֲלֵיהֶם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית (בראשית א:כ) ״יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם״, כְּמוֹ כֵן צִוָּה לָהֶם כָּאן לִנְהוֹג בְּתִגְבּוֹרֶת. וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁאַחַר שֶׁנִּמְחָה כָּל הַיְקוּם אָמַר הַכָּתוּב וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וְגוֹ׳, וְהוּא לְלֹא צֹרֶךְ, כִּי כְּבָר נִמְחָה אֲפִלּוּ גָּלְמֵי הַנִּבְרָאִים. וְהַטַּעַם הוּא כִּי הַמַּיִם הָיוּ עֲסוּקִים בְּמִצְוָתָם אֲשֶׁר גָּזַר עֲלֵיהֶם ה׳, וְאֵין לָהֶם לִדְרֹשׁ דְּרָשׁוֹת לִמְנֹעַ הַתִּגְבּוֹרֶת אַחַר שֶׁנִּמְחָה כָּל הַיְקוּם, עַד שֶׁזָּכַר ה׳ לְנֹחַ וְאָז צִוָּה לַמַּיִם לִהְיוֹת נָחִים מִתִּגְבּוֹרְתָּם. וְהוּא אָמְרוֹ וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ חֶסֶד וְרַחֲמִים וְנִמְתְּקוּ גְּבוּרוֹת הַמַּיִם, וְהוּא שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס ״וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם״ – ״וְנָחוּ מַיָּא״ שֶׁלֹּא הִתְגַּבְּרוּ עוֹד.
3ויעבד אלוקים רוח על הארץ וישבו המים. G'd made a wind pass over the earth and the waters subsided. The Torah here wishes to tell us that G'd had commanded the waters to become tumultuous just as He had commanded the waters during the six days of creation to swarm with fish, etc. Here G'd commanded the waters to conduct themselves with their full power; as a result of that the remains of the creatures which had died disintegrated completely. Had it not been for this fact there would have been no point in verse 24 telling us that the waters swelled on earth for 150 days. After all, the remains of all creatures had already disintegrated previously. Until G'd remembered Noach (our verse) the waters had no reason to act differently than the instructions they had received from G'd.