Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Or HaTorah·
אביאור על הנ"ל
בס"ד ביאור על הנ"ל
בס"ד ביאור על הנ"ל
בלהבין שרש המצות, הנה כתי' וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, הוא בחי' יראה ופחד גדולה עד מאד שאין כלי הנפש יכולה להשיג בתוכה את היראה הגדולה הזאת ונשאר בבחי' מזל שהוא בחי' מקיף וכמ"ש בדניאל והאנשי' אשר היו עמו לא ראו אבל חרדה גדולה נפלה עליהם (ולפי"ז נ' ר"ל שאין כח בנפש להכיל המראה והגילוי ונשאר בבחי' מזל ומקיף אבל החרדה והיראה מתפשטת גם בפנימי' כדמוכח מחברי דניאל, וכה"ג כתבתי במ"א דכשמתפללי' בעשרה יתפעל האדם יותר מחמת דאכל בי' עשרה שכינתי' שריא וההשראה היא בבחי' מקיף על האדם רק מזלייהו חזי ומ"מ יתפשט עי"ז הארה בפנימי' ג"כ שמתפעל יותר באוי"ר) וארז"ל אע"ג דאינהו לא חזי [מזלייהו חזי] פי' מזלייהו בחי' חי' יחיד' שבנפש, כי הנה בנפש יש נר"נ ח"י, בחי' נר"ן הוא בחי' התלבשות אוב"כ שהשכל שורה במוח כו' משא"כ בחי' חי' ויחידה אין להם בחי' כלי בנפש להשראתם ונק' בחי' מזל, והגם שחכ' ראשית הגילוי היינו בחי' יסוד אבא האר' בעלמא מבחי' אבא בא לידי גילוי והתלבשות אבל עצמי' אבא טמיר ונעלם, והחכ' מאין תמצא שעצמי' חכ' הוא בחי' אין אלא שתמצא בחי' יסוד אבא מתלבש ביסוד אי' שנק' בחי' יש כמ"ש להנחיל אוהבי יש דאו"א תרין רדל"מ ושם באי' הוא בחי' יש הבנת השכל בחי' אורך ורוחב, כמ"ש קנה חכ' קנה בינה ב"פ קנה נק' י"ש והיינו בבינה, ומשם לז"א בחי' הגילוי ביותר מדת אוי"ר, ועפ"י הנ"ל יובן ג"כ למעלה שבחי' כתר נק' אין, לפי שבחי' הכתר פנימיותו הוא בחי' המל' דא"ס למעלה מבחי' גילוי בכלים, המלך המרומם לבדו כו' אין ערוך כו' כחשיכא כאורה, ונק' ג"כ בחי' מזל ומקיף כו'. (נת' ענין מזלייהו חזי היינו בחי' חי' שבנפש ועי"ז יגיע יראה גדולה ולקמן ית' שעל יראה זו אמרו אם אין חכ' אין יראה כי א"א להגיע להיות בחי' מזלייהו חזי אלא ע"י התו').
גב) והנה ארז"ל אם אין יראה אין חכ', פי' אם אין יראה הוא בחי' יראה תתאה עול מצות כי גילוי המצות הוא בחי' מצות המלך שהוא בחי' מקיף
דרכ
שבחי' מלך (עם) [על] עבדי' הוא בחי' התנשאות עליהם ואין ערוך אליו וה"ע מל' דאצי' עתיק לבריאה כו' שהוא בחי' כתר ומקיף, ועי"ז מצד רוממותו והתנשאותו עליהם וכל צבא השמי' לך משתחוים בבחי' ביטול, ובחי' התנשאות זו הוא בבחי' מקיף עליהם ולא בבחי' או"פ, כמו שאין קשר וחיבור למלך עם עבדיו וכמ"ש המלך המרומם כו', וכך למעלה מעלה בחי' מל' דא"ס כתר לנאצלי' הוא ג"כ בחי' מקיף לאצי' וכמ"ש בזוהר כתר עליון איהו כתר מל' ואיהו קרקפתא, דבחי' כתר ובחי' מל' הוא ענין א' כי הנה הכתר [היא] על הראש ואין לה ערך ושייכות כלל לעצם הראש וכמ"כ בחי' מל' הוא בחי' התנשאות ואין ערוך בחי' מקיף כו', ומה שלפעמי' נק' בחי' מל' בשם לבוש כמ"ש ה' מלך גיאות לבש היינו ג"כ בבחי' לבוש ומקיף ולא בבחי' התלבשות פנימי' וזהו בחי' קרקפתא מקיף כו', וזהו בחי' קרקפתא עצם הגולגולת שהיא למעלה על הראש ואין לה קשר וחיבור עם המוחין שהמוחין מחי' את הגוף ע"י עורקי' וגידי' המסתעפי' בכל הגוף ואפי' ברגל שבחי' הקרקפתא היא בחי' כתר אלא שהיא בחי' חיצוני' הכתר, ובזה יובן שלפעמי' נק' תומ"צ ז"א ונוק' כמ"ש כי נר מצוה ותו' אור שהוא בחי' ו"ה שבשם הוי', ומצינו ג"כ שהמצות הם בכתר תרי"ג ארחין תר"ך עמודי' אותיו' כת"ר, וכן מצינו שהמצות הן בז"א רמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא שהוא בחי' ז"א וכו' (ונמצא כאן ג' קושיו' הא' דלפעמי' משמע דהמצות גבוהים מהתורה והוא שהמצות בכתר ותורה מחכ' נפקת ופעמי' משמע שהתו' גבוה ממצות שהתו' בז"א ומצות בנוק', ב' קשה דפעמי' משמע שתומ"צ שרשם בזו"נ ופעמי' ששרשם בכתר וחכ' כנ"ל, ג' קשה עוד דפעמי' משמע שמצות שרשם בז"א כנ"ל דרמ"ח פקודין כו' וזה לא כב' משמעות דלעיל ששרש המצות בכתר וג"כ במל' כנ"ל).
שבחי' מלך (עם) [על] עבדי' הוא בחי' התנשאות עליהם ואין ערוך אליו וה"ע מל' דאצי' עתיק לבריאה כו' שהוא בחי' כתר ומקיף, ועי"ז מצד רוממותו והתנשאותו עליהם וכל צבא השמי' לך משתחוים בבחי' ביטול, ובחי' התנשאות זו הוא בבחי' מקיף עליהם ולא בבחי' או"פ, כמו שאין קשר וחיבור למלך עם עבדיו וכמ"ש המלך המרומם כו', וכך למעלה מעלה בחי' מל' דא"ס כתר לנאצלי' הוא ג"כ בחי' מקיף לאצי' וכמ"ש בזוהר כתר עליון איהו כתר מל' ואיהו קרקפתא, דבחי' כתר ובחי' מל' הוא ענין א' כי הנה הכתר [היא] על הראש ואין לה ערך ושייכות כלל לעצם הראש וכמ"כ בחי' מל' הוא בחי' התנשאות ואין ערוך בחי' מקיף כו', ומה שלפעמי' נק' בחי' מל' בשם לבוש כמ"ש ה' מלך גיאות לבש היינו ג"כ בבחי' לבוש ומקיף ולא בבחי' התלבשות פנימי' וזהו בחי' קרקפתא מקיף כו', וזהו בחי' קרקפתא עצם הגולגולת שהיא למעלה על הראש ואין לה קשר וחיבור עם המוחין שהמוחין מחי' את הגוף ע"י עורקי' וגידי' המסתעפי' בכל הגוף ואפי' ברגל שבחי' הקרקפתא היא בחי' כתר אלא שהיא בחי' חיצוני' הכתר, ובזה יובן שלפעמי' נק' תומ"צ ז"א ונוק' כמ"ש כי נר מצוה ותו' אור שהוא בחי' ו"ה שבשם הוי', ומצינו ג"כ שהמצות הם בכתר תרי"ג ארחין תר"ך עמודי' אותיו' כת"ר, וכן מצינו שהמצות הן בז"א רמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא שהוא בחי' ז"א וכו' (ונמצא כאן ג' קושיו' הא' דלפעמי' משמע דהמצות גבוהים מהתורה והוא שהמצות בכתר ותורה מחכ' נפקת ופעמי' משמע שהתו' גבוה ממצות שהתו' בז"א ומצות בנוק', ב' קשה דפעמי' משמע שתומ"צ שרשם בזו"נ ופעמי' ששרשם בכתר וחכ' כנ"ל, ג' קשה עוד דפעמי' משמע שמצות שרשם בז"א כנ"ל דרמ"ח פקודין כו' וזה לא כב' משמעות דלעיל ששרש המצות בכתר וג"כ במל' כנ"ל).
האך הענין שיש בחי' אברים הפנימיי' ואברים החיצונים, ואברים הפנימיים מקבלים חיותם מן המוחין שבראש ע"י עורקין וגידין כו' ולכן יש להם קשר וחיבור זע"ז, בחי' אברים הפנימיי' הוא בחי' המדות שהם לפ"ע השכל וכמ"ש לפי שכלו יהולל איש שההתפארות והניצוח וכן כל המדות הוא עפ"י הוראות השכל משא"כ אברי' החצוני' אין מתקשרי' זע"ז במוח שבראש אבל מתקשרי' עם עצם הגולגולת שיורד ונמשך ומתחבר בח"י חוליות שבשדרה ומשם לגיד הנשה ומשם מתפצל החוט ויורד לירכין וכמ"ש ויגע בכף ירכו שכל האברים החצוני' מתחברים בעצם הגולגולת שבראש, וע"פ הנ"ל יובן ענין המצות שהן מצות המלך היינו בחי' חיצוני' האברים ורמ"ח פקודין רמ"ח אברים היינו פנימי' האברים שהוא בחי' ז"א בחי' התורה, והגם שהמצות הן למטה במל' מצות המלך (ונמשך מחצוני' האברים דז"א כדלקמן) למטה מבחי' תורה שהוא פנימי' האברי' דז"א עכ"ז בשרשן הן למעלה מעלה היינו מבחי' קרקפתא מעצם הגולגולת למעלה מן המוחין שהוא בחי' התו' דאוריי' מחכ', ואו"א מוחין לז"א בבחי' השתלשלו' או"פ (כנ"ל במשל דפנימי' האברי' מתקשרין במוח כן פנימי' ז"א מתקשר באו"א וזהו בחי' אוריי' דמחכ' [נפקת] ומתלבשת בפנימי' ז"א, וחצוני' האברי' מתקשרין בגולגלת' וזהו שרש המצו' שנמשכין בשרשן מגולגלתא ובהתמשכותן למטה מתלבשי' דוקא בחצוני' אברי' למטה מבחי' התו' שהיא פנימי', שכל דבר הגבוה יותר יוכל להתלבש
ורכ 1
למטה יותר עמ"ש במ"א ע"פ מ"ש וייצר את האדם עפר כו' וכן ממשל כח הראי' שמתלבש בעשי' גשמי' משא"כ כח השמיעה, וז"ש באגה"ק דאיהו וחיוהי וז"ל ובזה יובן היות המצות במל' ותו' בז"א הגם שלמעלה בא"א המצו' הן בגולגלתא ושרש התו' מח"ס אלא שהוא כחותם המתהפך ונתב"ס ע"ש).
למטה יותר עמ"ש במ"א ע"פ מ"ש וייצר את האדם עפר כו' וכן ממשל כח הראי' שמתלבש בעשי' גשמי' משא"כ כח השמיעה, וז"ש באגה"ק דאיהו וחיוהי וז"ל ובזה יובן היות המצות במל' ותו' בז"א הגם שלמעלה בא"א המצו' הן בגולגלתא ושרש התו' מח"ס אלא שהוא כחותם המתהפך ונתב"ס ע"ש).
זג) ומה שמצינו מצות בבחי' ז"א כי הנה מל' לית לה מגרמה כלום רק שהיא עשיראה דכולא כי ז"א הוא ט"ס מכתר עד מל' או מחכ' עד מל' ועד בכלל וכ"א כלולה [מט'] הרי פ"א ובכ"א יש ג' בחי' רת"ס שהוא חב"ד חג"ת נה"י כי כל ספי' בפרט יש עצם המדה שהוא בחי' חג"ת ושכל וטעם המדה בחי' חב"ד ונה"י שהוא השפעה, עד"מ בחי' הניצוח טעם הניצוח ועצם הניצוח והשפעת הניצוח שמתלבש בבחי' המח' [המעשה] בבחי' גילוי והוא בחי' עשיראה דכולא, וטעם המספר רמ"ח אברים הוא בז"א ג"פ פ"א רמ"ג וה"ח המגדילים רמ"ח ובחי' המל' עשיראה דכולא שממל' דחסד נעשה חסד שבמל' וממל' שבגבו' גבו' שבמל' שהוא בחי' חיצוניות (ומתורצים כל הג' קושיות דלעיל פ"ב בענין שרש התומ"צ, אך ביאור ענין מהות שרש המצות בכתר ואיך אח"כ [הם] בזו"נ הענין כמו במצות שאנו עושים יש ב' בחי' מעשה המצוה וענין רצון העליון (שזה) [שבה] שהשי"ת רוצה שנעשה המעשה שנניח תפילין ונתעטף בציצית, כמו"כ יובן שרש המצות בכתר היינו בחי' רצון העליון שבמצות דשרשן בחיצוני' אברי' דז"א הן תיקון אברי' דז"א שרצון העליון של המאציל ב"ה לתקנם ע"י רמ"ח מ"ע שאנו מקיימי' כמ"ש במ"א בענין פ' ציצית במ"ש ועשיתם את כל מצותי שהי' בשנת תק"ע, וכן מובן ממ"ש באגה"ק ע"פ להבין מ"ש בפע"ח דבזה"ז כו' שכל המצות לתקן רמ"ח אברים דז"א ע"י המשכת אא"ס ב"ה וחפץ העליון להמשיך האור כו' כגון בצדקה וגמ"ח נמשך האא"ס ב"ה לחיצוניו' הכלי דחסד דז"א ובקיום הדינים בחיצוניות גבו' וברחמים כו' יעו"ש ומשם משמע דענין רמ"ח פקודין רמ"ח אברי' דז"א הוא חיצוניו' הכלי' [ששם] שרש המצות, וכן במשנה הרמ"ח אברי' הן חיצוניו' האברי' ולא אברי' הפנימי', והא דמצות הן במל' מצות המלך [לפי שהמל'] נמשכת מחיצוניו' דז"א כנ"ל שהיא עשיראה דכולא, והתורה שהיא בז"א היינו המוחין ופנימי' האברים, מיהו כאן משמע דרמ"ח פיקודין רמ"ח אברים היינו פנימי' ז"א ולא קאי אמצות כ"א על התורה, ועכ"פ הכונה אחת דהמצות הן בחיצוניו' ז"א ובמל' עשיראה דכולא ושרשן מגולגלתא, ובזה מתורץ ג' המקומות שבהן המצות פעם בגולגלתא ופעם בז"א ופעם במל' דהכל אמת, והתורה היא פנימיות ז"א ושרשה מח"ע, ומתורץ ג"כ דבשרש התו"מ הרי המצות גבוהים גלגלתא למעלה ממוחין ולמטה התורה גבוה כחותם המתהפך ונעוץ תחב"ס. וזהו מה שמצינו משנה תורה היא בחי' מל' מלשון משנה למלך בחי' גילוי כתר מל' וידבר משה וכו' משא"כ בספרים הראשונים וידבר ה' כו' בז"א, וגם במל' היינו חצוני' ז"א עשיראה דכולא בחי' מל' [שבז"א] שמהם נעשה בנין הנוק' ושרשן למעלה הוא בחי' קרקפתא בחי' כתר, וזהו אם אין יראה אין חכ' שממטה למעלה צ"ל תחלה בחי' יר"ת מצות המלך בחי' חצוני' ומזה יעלה ויבא לבחי' חכ' בחי' פנימי', ואח"כ אם אין חכ' אין יראה בחי' יר"ע שהוא כתר ומזל
חרכ 2
ועיין מ"ש בתו' ספ"ג). (נת' ב' פי' אלו איך אם אין יראה תתא' עול מצות אין חכ' כי מצות חצוני' האברי' דז"א ומצות המלך ותו' פנימי' וממט' למעלה צ"ל תחלה הכלי חצוני' עי"ז יגיע להפנימי', בשגם ששרשם גבוה יותר מגלגלתא ואח"כ כשיזכה לתו' ח"ע יוכל להגיע ליר"ע מזלייהו חזי בחי' יחידה שלמעלה מחכ' כי יחידה א"א לה להשיג גילוי אא"ס רק ע"י אמצעות התו' דהוי' בחכ' כמ"ש במ"א במצו' העבודה בת"ת, וע' מ"ש בשע"ק דמזל שבנשמו' למטה מהספי' כי הוא בחי' לבושי' להספי' גופ' ע"כ א"א להיות מזלייהו דנשמות חזי גילוי אא"ס רק ע"י הספי' והיינו ע"י התו' הוי' בחכ' חי' דספי' ודו"ק).
ועיין מ"ש בתו' ספ"ג). (נת' ב' פי' אלו איך אם אין יראה תתא' עול מצות אין חכ' כי מצות חצוני' האברי' דז"א ומצות המלך ותו' פנימי' וממט' למעלה צ"ל תחלה הכלי חצוני' עי"ז יגיע להפנימי', בשגם ששרשם גבוה יותר מגלגלתא ואח"כ כשיזכה לתו' ח"ע יוכל להגיע ליר"ע מזלייהו חזי בחי' יחידה שלמעלה מחכ' כי יחידה א"א לה להשיג גילוי אא"ס רק ע"י אמצעות התו' דהוי' בחכ' כמ"ש במ"א במצו' העבודה בת"ת, וע' מ"ש בשע"ק דמזל שבנשמו' למטה מהספי' כי הוא בחי' לבושי' להספי' גופ' ע"כ א"א להיות מזלייהו דנשמות חזי גילוי אא"ס רק ע"י הספי' והיינו ע"י התו' הוי' בחכ' חי' דספי' ודו"ק).
טד) וכ"ז הוא סדר השתלשלות אבל בשעת מ"ת שעדיין לא נצטוו על המצות הי' גילוי הכתר שלא כסדר המדריגות ע"י יר"ת אלא ע"י ספה"ע, ואף שעדיין לא נצטוו על ספה"ע מ"מ ע"י השבע' שבועו' עצמן שהם בחי' יצ"מ ממ"ט שערי טומאה למ"ט שערי קדושה שהוא בחי' אתכפי' בבחי' פנימי' המדות להפכן מן הקצה אל הקצה וכמ"ש במדר' ע"פ מהחל חרמש בקמה א"ת בקמה אלא בקומה בחי' [קומה] הוא מדות דקליפה בחי' יש וקומה שלימה להפכן להיות נכללין במדות דקדושה ע"י ספה"ע היום יום גי' ז"ן עי' בכוונת בהמ"ז גבי כי הוא אל זן וגימטרי' אל הוי' ביצירה כי ביצי' הוא שרש ומקור המדו' דקליפה וע"י התהפכות מדות דקליפה במדות דקדושה בבחי' פנימי' הנה עי"ז מאליו וממילא נתגלה שער החמשי' בחי' כתר וירד הוי' על ה"ס שנתגלה בחי' הכתר ממילא ומתחלק לשנים חצי לז"א וחצי' לנוק' שהפנימי' לז"א בחי' אין שבחכ' (נ"ל דהיינו מו"ס שבכתר שרש התו' כנ"ל בשם אגה"ק) וחיצוני' כתר בחי' קרקפתא לנוק', וזהו ועשית חג שבועות מסת נדבת ידך אשר תתן ולא כתי' נדבת לבך, שנדבת הלב היינו בחי' ז"א שנק' לב לפי שמקבל הארת ל"ב נ"ח בבחי' פנימי' אבל בשבועות הארת הכתר מתגלה גם בבחי' חצוני' וזהו נדבת ידך החיצוני' היד, כאשר יברכך ה' אלקיך הארת הכתר וכדלעיל דדוקא חיצוני' האברי' מתקשר בגלגלת' והוא בחי' מל' מצות המלך נדבת ידך כו', ומתן תו' כולל ב' בחי' תומ"צ וזהו ב' הכתרי' חצי לז"א בחי' תו' וחצי לנוק' בחי' מצות לפי דשרש המצות גבוה בגלגלתא ע"כ הזכיר נדבת ידך, וז"ש רז"ל בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה ב"ק וא' מי גלה רז זה לבניי, פי' הבינו ישראל מעצמן שהארה שהי' אז במ"ת גילוי הכתר מלמעלה למטה אינו קביעות הלכה לדורות בלתי ע"י קדימת עול מצות תחלה נעשה ואח"כ נשמע כו', ולכן כתי' בשתי הלחם דשבועות חמץ תאפינה כי בכל הקרבנות נאמר כי כל שאור וכל דבש כו' לפי ששאור הוא בחי' התנשאות ויכול להיות אחיזה ויניקה לחיצוני' משא"כ בשבועות הארת הכתר בחי' התנשאו' המתנשא כו' כתי' חמץ תאפינה שאין לחצוני' שם שום אחיזה ויניקה כלל. (בשעת מ"ת שלא ע"י קדימת יר"ת ועול מצות רק ע"י ספה"ע כעין ז' שבועות יציאה ממ"ט שערי טומאה למ"ט שערי קדושה נתגלה בשבועות שער הנו"ן בחי' כתר, ומתחלק חצי' לז"א וחצי' לנוק', לכן כתי' נדבת ידך כו' חצוני' האברים מבחי' גלגלתא, וזהו כאשר יברכך כו', ואל דורות הקדימו נעשה לנשמע כו' כדלעיל בפ"ג אם אין יראה כו' אלא תחלה יר"ת ואח"כ חכ' ואח"כ ע"י מזלייהו חזי לעיל פ"א).