Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Or HaTorah·
אוידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר
בס"ד חג השבועות שנת תקצ"ה
בס"ד חג השבועות שנת תקצ"ה
בוידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר אנוכי כו'. להבין מהו את כל הדברים האלה, והל"ל וידבר אלקים אנוכי כו'. אך הנה ביאור מילת האלה הוא על דבר הנראה ונגלה באתגליא, לכן משנה תורה מתחלת אלה הדברים כי הם הדברים אשר דיבר משה אל בנ"י באתגליא, משא"כ בספרים הראשונים נאמר וידבר ה' אל משה וכתי' במשה וישמע את הקול מדבר אליו משה לבדו שמע וכל ישראל לא שמעו, ולכן נק' משנה תורה מלשון משנה למלך שאינה בבחי' התו' עצמה שנאמר בה וידבר ה' אל משה בבחי' העלם, אלא הוא גילוי התורה אשר דבר משה אל כל ישראל (ע' סוד משנה תו' בכוונו' דהו"ר בפע"ח וית' שם שהוא בחי' גילוי הכללות מהתו' וכענין חותם דהו"ר. והנה יסוד הוא הארה וגילוי כללות האורות דה"ס הראשוני' ובחי' מל' הוא הארה דהארה ונק' חב"ח ע"ש וכך הוא ענין משנה תו', ונראה לי לבאר שלכך אומרי' משנה תו' בהו"ר כי הו"ר הוא סוד חב"ח היינו חותם המל' הנחתם מן היסוד ע"ש וכך משנה תו' לדעת רבי רפ"י דשבת דדרש חצבה עמודיה שבעה אלו שבעה ספרי תו' כי וידבר הוא ג' ספרים א"כ משנה תו' הוא ממש כנגד המל' שהוא בחי' השביעית והוא עכ"פ גילוי מכללות הספרים הראשוני' ודו"ק), וכן תושבע"פ הוא בחי' אתגליי' שהוא גילוי תושב"כ שהתושבע"פ הוא דרך פי' וביאור המצות שהן בהעלם בתושב"כ, ועל כולם (ר"ל משנה תו' ותושבע"פ) הוא אמר את כל הדברי' דהיינו כל בחי' אתגליי' הן תושבע"פ והן משנה תו' הכל נכלל בעשה"ד וכולם וידבר אלקי' בסיני שנתצמצם אא"ס ב"ה בבחי' אלהים מדת הצמצום בכל הדברים האלה כי מפי הגבו' שמענום. והנה כלל נתינת התו' לישראל ברעש ובקולות וברקים ולכאורה עשה"ד הם דברים פשוטי' לא תרצח לא תנאף כו' (ולכאו' הי' צ"ל גילוי דברים עליוני' יותר, וכבר הקשו זה הראשוני' שהאריך מזה), אלא הענין הוא כי תכלית נתינת התו' כדי להיות גילוי אא"ס ב"ה ממש שכשמו כן הוא אין לו סוף כו' המלובש בתו' שהיא חכמתו ית' והוא וחכמתו א' כי הוא המדע
גריח
והוא הידוע להיות גילוי זה למטה בדברי' גשמיי' דוקא, וזהו וידבר אלקי' את כל הדברים האלה כדי לאמר אנכי הוי' אלקיך דהיינו להיות אנכי הוא מהו"ע ית' ממש בבחי' גילוי עד שיהי' נק' אלקיך, פי' שנתצמצם אא"ס ב"ה המלובש בח"ע ונתלבש בתושב"כ ושבע"פ שלפנינו בענינים גשמיי' וכשאנו עוסקים בהם אנו ממשיכים ממש גילוי אא"ס ב"ה בחי' אנכי שבהלכה זו כו', וזהו לאמר אנכי שע"י שאנו קוראי' בתו' ממשיכים גילוי בחי' אנכי להיות אלקיך ממש, וכמ"ש במ"א שזהו פי' לאמור שהוא מיותר כאן דבכ"מ לאמור היינו שמשה אמר לבני ישראל משא"כ בכאן כולנו שמענו מפי הקב"ה א"כ מהו לאמור ומצינו משנה שלימה דקדקה על תיבת לאמור שבאז ישיר (כמ"ש פ"ה מ"ד דסוטה) וכמ"כ יש לדקדק אתיבת לאמור דכאן אבל לפמ"ש א"ש) (נת' הפסוק דהדברים האלה היינו בחי' אתגליי' משנה תו' ותושבע"פ וכולם נכללו בעשה"ד וידבר אלקי' בחי' גבול וצמצום וכ"ז כדי לאמור אנכי כו' שיהי' גילוי מהו"ע ית' בדברי' גשמיי' דהיינו בתו' המדברת הכל מעניני גשמיי'). אך כדי לבא למעלה ומדריגה זו צ"ל תחלה ספה"ע ז' שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה, והענין כי בקמה היינו המדות הטבעית שבנה"ב שהן בחי' יש כמו קמה שעומדת על עמדה וקיומה ונצבת במעמד קיום וחזק וכך המדות הטבעי' הן חזקות בגוף בטבען ובתולדתן וצריך להכניען ולהשפילן בבחי' אתכפיי' ואתהפכא ולהניף עליהם חרמש ולהכריתן ולכלותן ולהפוך ממש לאין, [להיות] ז' מדות הטבעי' שבנפש הבהמית ז' שבועות תספור לך שתהיינה בטילות ונכללות במדות עליונו' לך הוי' הגדולה שהן בטילות באא"ס ב"ה כמ"ש לך הוי' כו', וזהו וכל קומה לפניך תשתחווה פי' קומה בחי' קמה תשתחווה לפניך ממש (וזה ששנינו ספ"י דמנחות מצות העומר לבא מן הקמה דהיינו בעוד שהתבואה בקרקע נק' קמה שהם בחי' יש גמור שעדיין לא הונף עליהם חרמש וחיבורה לקרקע שעדיין לא נהפכה מטבעה ומורה על הטבעת מדות נה"ב בבחי' יש גמור ומשם צריך להביא העומר להפכן לאין כו').
והוא הידוע להיות גילוי זה למטה בדברי' גשמיי' דוקא, וזהו וידבר אלקי' את כל הדברים האלה כדי לאמר אנכי הוי' אלקיך דהיינו להיות אנכי הוא מהו"ע ית' ממש בבחי' גילוי עד שיהי' נק' אלקיך, פי' שנתצמצם אא"ס ב"ה המלובש בח"ע ונתלבש בתושב"כ ושבע"פ שלפנינו בענינים גשמיי' וכשאנו עוסקים בהם אנו ממשיכים ממש גילוי אא"ס ב"ה בחי' אנכי שבהלכה זו כו', וזהו לאמר אנכי שע"י שאנו קוראי' בתו' ממשיכים גילוי בחי' אנכי להיות אלקיך ממש, וכמ"ש במ"א שזהו פי' לאמור שהוא מיותר כאן דבכ"מ לאמור היינו שמשה אמר לבני ישראל משא"כ בכאן כולנו שמענו מפי הקב"ה א"כ מהו לאמור ומצינו משנה שלימה דקדקה על תיבת לאמור שבאז ישיר (כמ"ש פ"ה מ"ד דסוטה) וכמ"כ יש לדקדק אתיבת לאמור דכאן אבל לפמ"ש א"ש) (נת' הפסוק דהדברים האלה היינו בחי' אתגליי' משנה תו' ותושבע"פ וכולם נכללו בעשה"ד וידבר אלקי' בחי' גבול וצמצום וכ"ז כדי לאמור אנכי כו' שיהי' גילוי מהו"ע ית' בדברי' גשמיי' דהיינו בתו' המדברת הכל מעניני גשמיי'). אך כדי לבא למעלה ומדריגה זו צ"ל תחלה ספה"ע ז' שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה, והענין כי בקמה היינו המדות הטבעית שבנה"ב שהן בחי' יש כמו קמה שעומדת על עמדה וקיומה ונצבת במעמד קיום וחזק וכך המדות הטבעי' הן חזקות בגוף בטבען ובתולדתן וצריך להכניען ולהשפילן בבחי' אתכפיי' ואתהפכא ולהניף עליהם חרמש ולהכריתן ולכלותן ולהפוך ממש לאין, [להיות] ז' מדות הטבעי' שבנפש הבהמית ז' שבועות תספור לך שתהיינה בטילות ונכללות במדות עליונו' לך הוי' הגדולה שהן בטילות באא"ס ב"ה כמ"ש לך הוי' כו', וזהו וכל קומה לפניך תשתחווה פי' קומה בחי' קמה תשתחווה לפניך ממש (וזה ששנינו ספ"י דמנחות מצות העומר לבא מן הקמה דהיינו בעוד שהתבואה בקרקע נק' קמה שהם בחי' יש גמור שעדיין לא הונף עליהם חרמש וחיבורה לקרקע שעדיין לא נהפכה מטבעה ומורה על הטבעת מדות נה"ב בבחי' יש גמור ומשם צריך להביא העומר להפכן לאין כו').
דב) וביאור הדברי' הנה ידוע מארז"ל שנמנו וגמרו שתלמוד גדול ממעשה ואמרו וכל חפצים לא ישוו בה ואפי' חפצי שמים ובירושלמי איתא שאפי' לדבר א' מן התו' אין כל המצות כדאי כו', אלא דבגמ' רמו קראי אהדדי כתיב וכל חפצים לא ישוו בה ואפי' חפצי שמי' וכתיב וכל חפציך לא ישוו בה משמע חפציך ולא חפצי שמים ומשני כאן במצו' שאפשר לעשותה ע"י אחרי' כאן במצו' שא"א לעשותה כו', ועכ"פ מצו' שאפשר לעשותה ע"י אחרי' מבטלין מפני ת"ת ואפי' כל המצות אינן כדאי אפי' לדבר א' מד"ת כדאיתא בירושלמי, ולכאורה אינו מובן הלא ת"ת הוא העסק בפי' וביאור המצות כיצד תהי' עשייתה ולמה יגדל כח ומעלת המצות יותר ממעשה המצו' עצמ' ומבטלין מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרי' כגון הפרשת תרומ' עד"מ שאפשר לעשותה ע"י שליח בשביל עסק התו' שיהי' לו פנאי לעסוק בהלכות תרומה ויהי' הוא עוסק בפי' וביאור המצו' והמצוה תעשה ע"י אחרי', אך הענין הוא כמארז"ל אם אין חכמ' אין יראה אם אין יראה אין חכ' וצ"ל איך להיות תחלה. ויובן זה בהקדם לבאר כי הנה נודע שבחיות ואוא"ס ב"ה המחיי' ומהוה את כל העולמות מריש כל דרגין כו' יש ב' בחי', הא' הוא בחי' ממכ"ע להיות
הריט
החיות מלובש וממולא תוך כל עלמין ממש ע"י רבוי ההשתלשלות בדרך עו"ע וצמצומי' רבי' וירידת המדרגות ממדריגה למדריגה, ומבשרי אחזה כמו התלבשות השכל במדות ומדות במח' ומח' בדבור שיורד ומשתלשל מדריגה אחר מדריגה עד שנעשה מחדו"מ וד' חושי' ראי' ושמיעה כו' והחיות השורה במוח ולב ומלב מתפשט לכל האברים שמקבלים לפי מזגם ותכונתם להיות זה ראש וזה רגל כו', וכ"ז הוא דרך וסדר ההשתלשלות להיות מתפשט כח הנפש וחיותו ממולא בכל הגוף שיהיו אברי הגוף ממולאי' מכח וחיות הנמשך אליהם ומקבלי' כ"א לפי מזגו ותכונתו, ואין זה אלא בבחי' התפשטות כחות הנפש כי הנפש עצמה אין לה בחי' התלבשות לכמה כחות פרטי' אלא שכל הכחות כלולי' ומתאחדי' ואין עולי' בשם כח פרטי כלל, אך מ"מ הכחות ההם וראשיתם כח החכ' והשכל שמתפשט מהנפש הוא נמשך מעצמות הנפש עצמ' שלכן נק' נפש המשכלת ע"ש כח השכל שמתפשט שהוא ראש ועיקר לכל הכחות כולם, שעם היות שאין בנפש גילוי כח השכל פרטי מיוחד בפ"ע, מ"מ מאחר שההתפשטות כח השכל המתפשט מהנפש גם קודם התפשטותו הי' כלול בנפש אלא שהי' בנפש בהעלם והתפשטות הוא שיצא מהעלם אל הגילוי הרי הוא מעצמות הנפש ולכך גם אחר ההתפשטות בבחי' גילוי כח השכל פרטי בפ"ע הרי הוא מתאחד עם הנפש ממש עד שנק' הנפש על שמו נפש המשכלת, וככה ככל המשל הזה הוא ענין ההשתלשלות החיות מאא"ס ב"ה להחיות כל העולמות בבחי' ממכ"ע כי הנה כתי' אתה ה' לבדך אתה עשית את השמי' ושה"ש, פי' לבדך שהוא לבדו ית' יחיד ומיוחד דלאו דאית לך צדק ידיעא כו' ולאו מכל אינון מדות כלל אלא מ"מ אתה עשית את השמי' כו' דהיינו התפשטו' גדולת א"ס למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית שאין זה אלא בבחי' התפשטות בלבד בחי' הארה וזיו כי מלכותך מלכות כ"ע ואין זה אלא בחי' שם כמאמ' ונזכיר שמך דהיינו כמו שם האדם שיקראו לו ע"ש שמו והוא עונה ופונה אל הקורא אותו, וכך כתי' וישע ה' אל הבל ואל מנחתו שפונה ונמשך ממנו חיות כל הברואי', והוא יחיד חי העולמי' מלך פי' שהוא עצמו ית' יחיד ומיוחד לבדו רק חי העולמי' דהיינו חיות וקיום העולמות הוא מבחי' מלך כו', והנה המשכה והתפשטות זו היא כסדר ומדריגות ממדריגה למדריגה כי בעולם האצי' איהו וחיוהי חד שאא"ס מיוחד שם ביחוד גמור כמו עד"מ התאחדות הנפש המשכלת עם כח השכל המתפשט ממנה כנ"ל, וע"ז נאמ' גדול הוי' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר ולתבונתו אין מספר ואח"כ בעולם השרפי' אלף אלפי' ורבוא רבבן כו' ומ"מ היש מספר לגדודיו כו' ומשם יפרד יותר להיות מונה מספר לכוכבים וכתי' המוצא במספר צבאם המוציא לשון המוציא מרשהי"ח לרה"ר כי רשות היחיד היא עולם האצי' איהו וחיוהי חד ומשם יפרד ברבוי התחלקות המדריגות מעולם ועד עולם להיות בחי' רה"ר טורי דפרודא, ומ"מ מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר, פי' שלא נעדר מבחי' ביטול שזהו כלל בכל סט' דקדושה ואפי' במדריגות התחתונו' נמשך בחי' ביטול היש בכל עולם לפי מדריגתו, וכ"ז הוא בחי' הא' שהוא בחי' ממכ"ע כסדר השתלשלות המדריגות, אך הבחי' הב' הוא בחי' סוכ"ע דהיינו שסובב ומקיף כולהו עלמין בהשוואה א' השוה ומשוה כו', והמשכה זו הוא בבחי' מקיף והעלם בלבד ואינה באה לידי גילוי פנימי במוח ולב האדם דלית מח' תפיס' בי', כי המשכה זו
החיות מלובש וממולא תוך כל עלמין ממש ע"י רבוי ההשתלשלות בדרך עו"ע וצמצומי' רבי' וירידת המדרגות ממדריגה למדריגה, ומבשרי אחזה כמו התלבשות השכל במדות ומדות במח' ומח' בדבור שיורד ומשתלשל מדריגה אחר מדריגה עד שנעשה מחדו"מ וד' חושי' ראי' ושמיעה כו' והחיות השורה במוח ולב ומלב מתפשט לכל האברים שמקבלים לפי מזגם ותכונתם להיות זה ראש וזה רגל כו', וכ"ז הוא דרך וסדר ההשתלשלות להיות מתפשט כח הנפש וחיותו ממולא בכל הגוף שיהיו אברי הגוף ממולאי' מכח וחיות הנמשך אליהם ומקבלי' כ"א לפי מזגו ותכונתו, ואין זה אלא בבחי' התפשטות כחות הנפש כי הנפש עצמה אין לה בחי' התלבשות לכמה כחות פרטי' אלא שכל הכחות כלולי' ומתאחדי' ואין עולי' בשם כח פרטי כלל, אך מ"מ הכחות ההם וראשיתם כח החכ' והשכל שמתפשט מהנפש הוא נמשך מעצמות הנפש עצמ' שלכן נק' נפש המשכלת ע"ש כח השכל שמתפשט שהוא ראש ועיקר לכל הכחות כולם, שעם היות שאין בנפש גילוי כח השכל פרטי מיוחד בפ"ע, מ"מ מאחר שההתפשטות כח השכל המתפשט מהנפש גם קודם התפשטותו הי' כלול בנפש אלא שהי' בנפש בהעלם והתפשטות הוא שיצא מהעלם אל הגילוי הרי הוא מעצמות הנפש ולכך גם אחר ההתפשטות בבחי' גילוי כח השכל פרטי בפ"ע הרי הוא מתאחד עם הנפש ממש עד שנק' הנפש על שמו נפש המשכלת, וככה ככל המשל הזה הוא ענין ההשתלשלות החיות מאא"ס ב"ה להחיות כל העולמות בבחי' ממכ"ע כי הנה כתי' אתה ה' לבדך אתה עשית את השמי' ושה"ש, פי' לבדך שהוא לבדו ית' יחיד ומיוחד דלאו דאית לך צדק ידיעא כו' ולאו מכל אינון מדות כלל אלא מ"מ אתה עשית את השמי' כו' דהיינו התפשטו' גדולת א"ס למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית שאין זה אלא בבחי' התפשטות בלבד בחי' הארה וזיו כי מלכותך מלכות כ"ע ואין זה אלא בחי' שם כמאמ' ונזכיר שמך דהיינו כמו שם האדם שיקראו לו ע"ש שמו והוא עונה ופונה אל הקורא אותו, וכך כתי' וישע ה' אל הבל ואל מנחתו שפונה ונמשך ממנו חיות כל הברואי', והוא יחיד חי העולמי' מלך פי' שהוא עצמו ית' יחיד ומיוחד לבדו רק חי העולמי' דהיינו חיות וקיום העולמות הוא מבחי' מלך כו', והנה המשכה והתפשטות זו היא כסדר ומדריגות ממדריגה למדריגה כי בעולם האצי' איהו וחיוהי חד שאא"ס מיוחד שם ביחוד גמור כמו עד"מ התאחדות הנפש המשכלת עם כח השכל המתפשט ממנה כנ"ל, וע"ז נאמ' גדול הוי' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר ולתבונתו אין מספר ואח"כ בעולם השרפי' אלף אלפי' ורבוא רבבן כו' ומ"מ היש מספר לגדודיו כו' ומשם יפרד יותר להיות מונה מספר לכוכבים וכתי' המוצא במספר צבאם המוציא לשון המוציא מרשהי"ח לרה"ר כי רשות היחיד היא עולם האצי' איהו וחיוהי חד ומשם יפרד ברבוי התחלקות המדריגות מעולם ועד עולם להיות בחי' רה"ר טורי דפרודא, ומ"מ מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר, פי' שלא נעדר מבחי' ביטול שזהו כלל בכל סט' דקדושה ואפי' במדריגות התחתונו' נמשך בחי' ביטול היש בכל עולם לפי מדריגתו, וכ"ז הוא בחי' הא' שהוא בחי' ממכ"ע כסדר השתלשלות המדריגות, אך הבחי' הב' הוא בחי' סוכ"ע דהיינו שסובב ומקיף כולהו עלמין בהשוואה א' השוה ומשוה כו', והמשכה זו הוא בבחי' מקיף והעלם בלבד ואינה באה לידי גילוי פנימי במוח ולב האדם דלית מח' תפיס' בי', כי המשכה זו
וריט 1
מעצמות אא"ס שלמעלה מגדר עלמין ואני הוי' לא שניתי ואין ערוך לך וכטפה מים אוקיינוס כו', ואין כח בשום נברא שהוא מחודש מאין ליש להכיל גילוי אור זה שלא יתבטל במציאות ממש (נת' הקושי' איך אין מבטלין ת"ת למצו' הלא ת"ת הוא רק הפי' של המצוה וכו' ויוקדם מא' אם אין יראה כו' ויקדים ביאור ב' בחי' ממכ"ע וסוכ"ע ועם הקדמ' זו ית' בפרק שאח"ז ענין אם אין יראה אין חכ' כו').
מעצמות אא"ס שלמעלה מגדר עלמין ואני הוי' לא שניתי ואין ערוך לך וכטפה מים אוקיינוס כו', ואין כח בשום נברא שהוא מחודש מאין ליש להכיל גילוי אור זה שלא יתבטל במציאות ממש (נת' הקושי' איך אין מבטלין ת"ת למצו' הלא ת"ת הוא רק הפי' של המצוה וכו' ויוקדם מא' אם אין יראה כו' ויקדים ביאור ב' בחי' ממכ"ע וסוכ"ע ועם הקדמ' זו ית' בפרק שאח"ז ענין אם אין יראה אין חכ' כו').
זג) רק מ"מ ארז"ל אע"ג דאיהו לא חזו מזלייהו חזי גבי דניאל והאנשים אשר היו עמו דכתי' וראיתי אני לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמו לא ראו אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ואמרו בגמרא מאחר דלא חזי מ"ט אבעית משום דמזלייהו חזי פי' [מזלייהו מלשון] יזל מים מדליו שהוא לשון המשכה ומזל הוא המפעיל וממשיך ההמשכה ההיא, והיינו הנשמה שלמעלה [שאינה] מלובשת בגוף כי לא כל הנשמה מלובשת בגוף רק הארה והתפשטות ממנה וכל עצמות הנשמה חופפת עליו מלמעלה והוא נק' בשם מזל שממנה ניזול השפעה להתפשטות הנשמ' המלובשת בגוף, ובבחי' מזלייהו דחזי נפלה עליהם חרדה גדולה, כי דניאל שראה את המראה שנתפסה בכח השגתו לא נפל עליו אימ' ופחד אבל האנשי' אשר היו עמו מאחר שלא הי' בכח השגתם להכיל את המראה אלא בבחי' מזלייהו שהוא למעלה מן ההשגה, כי השגה הוא מבחי' התפשטו' הנפש בגוף האדם בהתלבשותה במוח, ומוח שכלם הי' קטן מהכיל את המראה לכך נפלה עליהם חרדה גדולה, וכך הוא בענין גילוי אא"ס ב"ה בבחי' מזל שהוא הנשמה שלמעלה מהתלבשות הגוף לפי שאין גילוי זה בא לידי התלבשות להיות נתפס ונקלט במוח שכלו לכך תפול עליו אימה ופחד וחרדה גדולה (ועמ"ש במ"א ע"פ האזינו ענין מזלייהו שהוא בחי' אין שלמעלה מן החכ'
חריט 2
והשתא א"ש דבחי' סובב יוכל להתגלות לבחי' מזל), ועל יראה גדולה כזו שהוא למעלה מהשגה במוח שכלו רק בבחי' מזלייהו אמרו אם אין חכ' אין יראה וכמ"ש ויצוינו ה' אלקינו את כל החוקי' האלה לירא' כו', שלהיות גילוי זה בבחי' מזלייהו עד שתפול עליו אימ' ופחד הוא ע"י עסק התו' דאורייתא מחכ' נפקת והוי' בחכ' כו' שאא"ס ב"ה שורה ומתגלה בחכ' כ"ח מ"ה בחי' ביטול שאין אא"ס שורה ומתגלה אלא במה שבטל כו' והיינו התו' שהיא חכמתו ית' ממש והוא וחכמתו א' כי הוא המדע והוא הידוע כו', ועיקר גילוי זה למעלה במקור התו' שהוא בחי' ח"ע הוא בבחי' מזל שמזיל וממשיך ההשפעה מגילוי זה להתפשטות התו' שלפנינו המלובשת בגשמי', והנה תלת קשרין מתקשראן דא בדא ישראל באורייתא ואורייתא כו' וישראל נק' חיילין דאורייתא בזוהר ע"פ שאו את ראש בנ"י וכו' ס"ר אותיות התורה הן שרש ומקור ס"ר נשמות ישראל, כל אות שרש ומקור נשמה א', ובעסק התו' למטה תתעורר שרש נשמתו למעלה בחי' מזל להמשיך גילוי אא"ס ב"ה המלובשת בח"ע מקור התו' ששם יסודתה של הנשמה בהררי קדש להיות נמשך בחי' גילוי זה בבחי' מזלי' שרש הנשמ' למעלה ותפול עליו אימה ופחד וחרדה גדולה מפני גילוי אור ה' א"ס ב"ה ממש בבחי' מזלייהו דחזי (ויובן ביאור זה עם מ"ש במ"א בענין שרש העבודה ומצות ת"ת, שאא"ס ב"ה שלמעלה מן החכ' שורה בחכ', ואורייתא מחכמה נפקת הרי יש בה השראת אא"ס שלמעלה מן החכ', והנפש שבאדם יש בה עשר בחי' חב"ד כו' אך עצמות הנפש למעלה מעלה מן החכ' והענין מזלייהו הנ"ל, וע"י התקשרות שכל האדם בחכ' שבתו' יהי' ג"כ גילוי אא"ס שלמעלה מהחכ' דאעפ"כ שורה בתו' בעצמו' הנפש שלמעלה מהחכ' כו' כנ"ל, וזהו אם אין חכ' אין יראה דא"א להיות גילוי זה במזלייהו שממנו נמשך היר"ע הנ"ל אא"כ ע"י התקשרות שכל האדם בחכ' שבתו' משום דהוי' בחכ' וכנ"ל במשל קריאת שם נפש המשכלת), (נת' ענין אם אין חכ' אין יראה דר"ל על בחי' יראה גדולה מגילוי סוכ"ע בבחי' מזלייהו חזי שזה א"א כ"א ע"י קדושת החכ' אורייתא מחכ' נפקת והוי' בחכ' כו').
והשתא א"ש דבחי' סובב יוכל להתגלות לבחי' מזל), ועל יראה גדולה כזו שהוא למעלה מהשגה במוח שכלו רק בבחי' מזלייהו אמרו אם אין חכ' אין יראה וכמ"ש ויצוינו ה' אלקינו את כל החוקי' האלה לירא' כו', שלהיות גילוי זה בבחי' מזלייהו עד שתפול עליו אימ' ופחד הוא ע"י עסק התו' דאורייתא מחכ' נפקת והוי' בחכ' כו' שאא"ס ב"ה שורה ומתגלה בחכ' כ"ח מ"ה בחי' ביטול שאין אא"ס שורה ומתגלה אלא במה שבטל כו' והיינו התו' שהיא חכמתו ית' ממש והוא וחכמתו א' כי הוא המדע והוא הידוע כו', ועיקר גילוי זה למעלה במקור התו' שהוא בחי' ח"ע הוא בבחי' מזל שמזיל וממשיך ההשפעה מגילוי זה להתפשטות התו' שלפנינו המלובשת בגשמי', והנה תלת קשרין מתקשראן דא בדא ישראל באורייתא ואורייתא כו' וישראל נק' חיילין דאורייתא בזוהר ע"פ שאו את ראש בנ"י וכו' ס"ר אותיות התורה הן שרש ומקור ס"ר נשמות ישראל, כל אות שרש ומקור נשמה א', ובעסק התו' למטה תתעורר שרש נשמתו למעלה בחי' מזל להמשיך גילוי אא"ס ב"ה המלובשת בח"ע מקור התו' ששם יסודתה של הנשמה בהררי קדש להיות נמשך בחי' גילוי זה בבחי' מזלי' שרש הנשמ' למעלה ותפול עליו אימה ופחד וחרדה גדולה מפני גילוי אור ה' א"ס ב"ה ממש בבחי' מזלייהו דחזי (ויובן ביאור זה עם מ"ש במ"א בענין שרש העבודה ומצות ת"ת, שאא"ס ב"ה שלמעלה מן החכ' שורה בחכ', ואורייתא מחכמה נפקת הרי יש בה השראת אא"ס שלמעלה מן החכ', והנפש שבאדם יש בה עשר בחי' חב"ד כו' אך עצמות הנפש למעלה מעלה מן החכ' והענין מזלייהו הנ"ל, וע"י התקשרות שכל האדם בחכ' שבתו' יהי' ג"כ גילוי אא"ס שלמעלה מהחכ' דאעפ"כ שורה בתו' בעצמו' הנפש שלמעלה מהחכ' כו' כנ"ל, וזהו אם אין חכ' אין יראה דא"א להיות גילוי זה במזלייהו שממנו נמשך היר"ע הנ"ל אא"כ ע"י התקשרות שכל האדם בחכ' שבתו' משום דהוי' בחכ' וכנ"ל במשל קריאת שם נפש המשכלת), (נת' ענין אם אין חכ' אין יראה דר"ל על בחי' יראה גדולה מגילוי סוכ"ע בבחי' מזלייהו חזי שזה א"א כ"א ע"י קדושת החכ' אורייתא מחכ' נפקת והוי' בחכ' כו').
טד) אך כדי לבא למעלה ומדריגה זו להמשיך בחי' ח"ע מקור התו' שבה מלובש אא"ס ב"ה ממש ומיוחדת עמו ביחוד גמור להיות גילוי זה למטה בעסק התו' שלפנינו המלובשת בגשמיות בבחי' יראה וחרדה גדולה אמרו אם אין יראה אין חכ', והוא בחי' יר"ת בקיום המצות מעשיות (בפה מלא) [בפועל ממש] כי הנה המצות הן מצות המלך ובקיומה מקיים שום תשים עליך מלך ויראה זו היא הכנה להמשיך ע"י גילוי אא"ס ב"ה המלובש בח"ע שע"י עסק התורה, וזהו קדשינו במצותיך תחלה ואח"כ ותן חלקינו בתורתך, והענין כי פי' קדשינו הוא לשון קידושין ואירוסין וכמ"ש וארשתיך לי לעולם והיינו ע"י המצות שכמו הקדושין הן ע"י שנותן הטבעת באצבע הכלה שהוא בחי' חיצוני' בלבד ועי"ז היא מתקדשת לו ונקנית לו בביאה שהוא המשכה פנימי', כך המצות הגם שהן בחי' חיצוני' ולבושי' להנפש מ"מ בהם וע"י נעשה בחי' קידושין להיות שום תשים עליך מלך בבחי' חיצוני' והייתם קדושים לאלהיכם, ובזה ותן חלקינו בתורתך בתורתך דוקא שתהא שורה ומתגלה המשכת ח"ע בבחי' פנימי' בבחי' זיווג ויחוד ממש, וכמשארז"ל ע"פ ביום חתונתו זו מ"ת שהוא בחי' חתונתו ממש, ולכן ארז"ל כל האומר אין לי אלא תורה אפי' תו' אין לו כי א"א להמשיך בחי' התו' במקורה ושרשה שהיא ח"ע בבחי' פנימי' בלי קדימת המצו' בחי' יר"ת בחי' חצוני', וזהו שארז"ל שאחר שקיבל עליו עומ"ש יקבל עליו עול מצות (כא') [כי א"א] להיות קיום אמיתי לקבל' עומ"ש שבפ' ראשונה להיות עי"ז ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך כו' כ"א ע"י מצות המלך שהם בחי' קדושין כנ"ל). (נת' ענין אם אין יראה שר"ל יר"ת בחי' עול מצות שצריך להקדים, כי זהו הכנה להיות המשכה פנימי' ע"י התו' שהיא ח"ע שאז יגיע אח"כ לבחי' יר"ע מזלייהו חזי).
יה) אך הנה כ"ז הוא דרך וסדר העבודה להקדים יראה תתאה בקיום המצות תחלה אם אין יראה אין חכ', ואח"כ אם אין חכ' אין יראה דהיינו המשכת ח"ע בעסק התו' שבה מלובש ומיוחד יחוד אא"ס ב"ה עד שתפול עליו אימה ופחד בבחי' מזלייהו, וסדר העבודה היא שייכה אחר שכבר נתנה תו' ומצות לישראל אבל בשעת מתן תו' שעדיין לא הי' ישראל מצווים על מצות מאין היתה המשכת ח"ע בגילוי אא"ס ב"ה ממש, אך ע"ז נאמר וירד הוי' על ה"ס שהיתה אתעדל"ע ברצונו ית' מאליו ולצורך שעה, רק מ"מ ישראל הבינו מעצמן שא"א להיות קביעות זו לדורות אלא ע"י קיום המצות ולכך הקדימו
יאריט 3
נעשה לנשמע, שא"א להיות נשמע הוא המשכת התו' בבחי' פנימי' אלא ע"י נעשה בחי' עשיות המצות להיות כלים ומשכן להשראה והמשכה זו, וזהו שארז"ל מי גילה רז זה לבני שהוא באמת בחי' רז שהוא בחי' העלם שהרי הגילוי הי' בהמשכת התו' בלי קדימת המצות אלא ישראל הבינו הסוד שהי' בהעלם. אך כח גילוי זה בשעת מ"ת להיות גילוי רצה"ע ב"ה מלובש בח"ע למעלה מסדר ההשתל' וסדר קביעת העבודה הוא ע"י ספירת העומר ז' שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה כו', והענין כי ספה"ע הוא כי ספי' מלשון הארות היינו הארת והמשכת העומר שהוא מן השעורי' מאכל בהמה דהיינו חיות הנפש הבהמית בז' מדות הטבעית המתפשטת ממנה וצריך להאיר אותן ולזככן שתהיינה נכללות במדות דקדושה לך הוי' הגדולה וכו' בבחי' אתכפיי' ואתהפכא והיינו ע"י המשכת יום יום שהוא המשכת ח"ע ב"ה שהוא אור וזרע זרוע המהפכין כו' ומעט אור דוחה הרבה חשך כו', וזהו מהחל חרמש בקמה, [חרמש] מלשון החרם תחרימם, קמה הן המדות הן קמות וגם נצבות על עמדן במעמד קיום וחזק בתקפן בטבען בתולדתן שצריך להניף עליהם חרמש כו' החרם תחרימם להכריתן ולהכניען תחת הקדושה, והנה כל הז' שבועות הן בבחי' מלחמה להיות אתכפיי' ואתהפכא והוא מבחי' ההשתלשלות מחכ' ולמטה כו' בחכ' אתברירו אך אחר גמר המלחמה שגמר ונצח כל השונאים הן ז' מדות הטבעי' לכבשן ולהכניען אזי מאליו וממילא מתגלה רצון העליון ב"ה שהוא למעלה מגדר ההשתלשלות שהוא הסוכ"ע והוא השוה ומשוה כו' ובבחי' זו לא שייך שום מלחמה כי נעשה הכל א' ומרה"ר נעשה רה"י ליחודו ית', וכמשל אברי הגוף שהם בהתחלקות לאברים פרטיים לפי מזגם ותכונתם כח הראי' בעין כו' וזה ראש וזה רגל כו' מ"מ מתאחדי' והיו לאחדי' וכולם נשמעי' לרצונו, כך עד"מ בהתגלות רצון העליון ב"ה כולם נכנסים תח"י הקדושה ביחוד גמור בלי שום פירוד כו'.
נעשה לנשמע, שא"א להיות נשמע הוא המשכת התו' בבחי' פנימי' אלא ע"י נעשה בחי' עשיות המצות להיות כלים ומשכן להשראה והמשכה זו, וזהו שארז"ל מי גילה רז זה לבני שהוא באמת בחי' רז שהוא בחי' העלם שהרי הגילוי הי' בהמשכת התו' בלי קדימת המצות אלא ישראל הבינו הסוד שהי' בהעלם. אך כח גילוי זה בשעת מ"ת להיות גילוי רצה"ע ב"ה מלובש בח"ע למעלה מסדר ההשתל' וסדר קביעת העבודה הוא ע"י ספירת העומר ז' שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה כו', והענין כי ספה"ע הוא כי ספי' מלשון הארות היינו הארת והמשכת העומר שהוא מן השעורי' מאכל בהמה דהיינו חיות הנפש הבהמית בז' מדות הטבעית המתפשטת ממנה וצריך להאיר אותן ולזככן שתהיינה נכללות במדות דקדושה לך הוי' הגדולה וכו' בבחי' אתכפיי' ואתהפכא והיינו ע"י המשכת יום יום שהוא המשכת ח"ע ב"ה שהוא אור וזרע זרוע המהפכין כו' ומעט אור דוחה הרבה חשך כו', וזהו מהחל חרמש בקמה, [חרמש] מלשון החרם תחרימם, קמה הן המדות הן קמות וגם נצבות על עמדן במעמד קיום וחזק בתקפן בטבען בתולדתן שצריך להניף עליהם חרמש כו' החרם תחרימם להכריתן ולהכניען תחת הקדושה, והנה כל הז' שבועות הן בבחי' מלחמה להיות אתכפיי' ואתהפכא והוא מבחי' ההשתלשלות מחכ' ולמטה כו' בחכ' אתברירו אך אחר גמר המלחמה שגמר ונצח כל השונאים הן ז' מדות הטבעי' לכבשן ולהכניען אזי מאליו וממילא מתגלה רצון העליון ב"ה שהוא למעלה מגדר ההשתלשלות שהוא הסוכ"ע והוא השוה ומשוה כו' ובבחי' זו לא שייך שום מלחמה כי נעשה הכל א' ומרה"ר נעשה רה"י ליחודו ית', וכמשל אברי הגוף שהם בהתחלקות לאברים פרטיים לפי מזגם ותכונתם כח הראי' בעין כו' וזה ראש וזה רגל כו' מ"מ מתאחדי' והיו לאחדי' וכולם נשמעי' לרצונו, כך עד"מ בהתגלות רצון העליון ב"ה כולם נכנסים תח"י הקדושה ביחוד גמור בלי שום פירוד כו'.
יבוז"ש ועשית חג שבועות לה' אלקיך מסת נדבת ידך אשר תתן כו' ולא כתיב נדבת לבך, שנדבת הלב היא מורגשת בהרגשת הלב ויש מי שאוהב כו' ועדיין אין זה בחי' ביטול ממש, ובגילוי רצה"ע ב"ה בחג השבועות מתגלה הרצון שלמעלה מן הלב שאין כלי הלב כלי קיבול להיות נתפס ומורגש בתוכו הרצון העליון ואזי נק' נדבת היד אשר תתן מאליה ומעצמה, כאשר יברכך ה' אלקיך כלומר כאשר נמשך מלמעלה, ולכן כתי' בשתי הלחם שהקריבו בשבועו' חמץ תאפינה כי חמץ לשון התנשאות ובפסח אסור החמץ שיש לזה יניקה לקליפות וסט"א גבהות וגסות הרוח כו', משא"כ בשבועות שנזדככו המדות הטבעי' ועולות להיות נכללות בקדושה, הרי אין ההתנשאות אלא בבחי' הקדושה, שזו ההתנשאות הוא כמ"ש לך הוי' הגדולה כו' ואין שם יניקה לקליפות וסט"א כלל מחמת גילוי רצון העליון ב"ה שלמעלה מעלה מגדר ההשתלשלות, וזהו תכלית נתינת התו' לישראל כדי שיהי' גילוי זה שלמעלה מעלה מההשתל' למטה בבחי' וסדר ההשת' בעסק התו'. וזהו וידבר אלקי' את כל הדברי' האלה כדי לאמר אנכי הוי' אלקיך, כי גילוי אנכי הוא מהו"ע שלמעלה מעלה מגדר ההשת' להיות בבחי' הוי' אלקיך ממש ע"י התו' וכמ"ש בק"ש והיו הדברי' האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך כו', אך גילוי זה הוא
יגריט 4
בבחי' מזלייהו דחזי, וצריך להקדים עול מצות וע"ז רומז פ' שנייה והי' א"ש תשמעו אל מצותי כו' שמבלעדי המצות אין קיום להמשכות (המצות) [התורה] כנ"ל (נתבאר שענין מ"ת וירד הוי' גילוי אא"ס שבח"ע שבבחי' אתעדל"ע מעצמו' דהא אז לא הי' תחלה עול מצות כו', וישראל הבינו שלדורות צ"ל תחלה עול מצות וזהו שהקדימו נעשה כנ"ל, מ"מ גם אז הי' תחלה ז' שבועות כעין ספירות העומר חרמ"ש בקמה וכו' אתכפי' ואתהפכא ז' מדות ובניצוח המלחמה מתגלה בשבועות רצון העליון נדבת ידך וכו' למעלה מנדבת לבך כו', וזה תכלית נתינת התו' להיות עי"ז אנכי כו' בבחי' אלקיך ע"י מזלייהו חזי רק מקודם צ"ל יראה תתאה).
בבחי' מזלייהו דחזי, וצריך להקדים עול מצות וע"ז רומז פ' שנייה והי' א"ש תשמעו אל מצותי כו' שמבלעדי המצות אין קיום להמשכות (המצות) [התורה] כנ"ל (נתבאר שענין מ"ת וירד הוי' גילוי אא"ס שבח"ע שבבחי' אתעדל"ע מעצמו' דהא אז לא הי' תחלה עול מצות כו', וישראל הבינו שלדורות צ"ל תחלה עול מצות וזהו שהקדימו נעשה כנ"ל, מ"מ גם אז הי' תחלה ז' שבועות כעין ספירות העומר חרמ"ש בקמה וכו' אתכפי' ואתהפכא ז' מדות ובניצוח המלחמה מתגלה בשבועות רצון העליון נדבת ידך וכו' למעלה מנדבת לבך כו', וזה תכלית נתינת התו' להיות עי"ז אנכי כו' בבחי' אלקיך ע"י מזלייהו חזי רק מקודם צ"ל יראה תתאה).