Or HaTorah·Bamidbar Volume 1·Discourses for the Holiday of Shavuos·And You Shall Count For Yourselvesאור התורה·במדבר כרך א·דרושים לחג השבועות·וספרתם לכם

אוספרתם לכם
וספרתם לכם* ממחרת השבת כו' תספרו חמשים יום. להבין זה וכי חמשים יום סופרים והלא אין סופרים כ"א מ"ט יום (וכמ"ש שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה כו', ועשית חג שבועות כו'. גם צ"ל למה נק' החג הזה בשם שבועות שהרי הוא אינו ממנין השבע שבועות כלל רק הוא יום החמשים וכמ"ש ממחרת השבת השביעית, וכיון שאינו מהן למה יקרא שבועות, וכתי' ג"כ בפ' פנחס וביום הבכורים כו' בשבועותיכם, וקשה כנ"ל הרי יום הבכורים הוא אחר השבעה שבועות ולא דמי כלל לחג המצות וחג הסוכות שנקראי' כן ע"ש שבו בימים אוכלים מצה ויושבי' בסוכה, משא"כ בחג השבועות שהשבעה שבועות שלפניו כבר חלפו ולמה יקרא הוא ע"ש הימים שלפניו. גם צ"ל מה שסיים שם גבי שבועות ועשית את החקים האלה למה נז' כן בשבועות דוקא). גם צ"ל פי' הספירה היום יום אחד היום שני ימים כו' שהם שבוע אחד כו' שהם שני שבועות כו'. ולכאורה הל"ל יום ראשון יום שני כו' שהם שבוע ראשונה שהם שבוע שניה כו' וכן כולם.

בהנה ענין הספירה כי בפסח היו מקריבין העומר משעורים שהוא ראשית קצירכם בזמן ההוא ושתי הלחם מחטים בשבועות שהוא זמן בכורי קציר חטים, ומקציר שעורים עד קציר חטים צריך לספור. וביאור ענין זה הנה במרכבת יחזקאל כתי' ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה, פי' וכנפיהם עפיפתם והסתלקותם למעלה ליכלל במקורם באהוי"ר וכדכתי' אחרי ה' ילכו כארי' ישאג פי' כארי' שבמרכבה ששואג והומה קדוש כו' וכל חפצו וכל ישעו להתכלל ולהתבטל במציאות, וכן שור גועה (באיוב סי' ו') הוא פני שור שבמרכבה, הנה בחי' זו שבכנפיהם הם פרודות מלמעלה כאו"א לפי מדרגתו שמדרגת הא' מובדלת ומופרדת מחבירו וכדכתי' פני ארי' אל הימין באהבה הוא מחנה מיכאל ופני שור מחנה גבריאל מהשמאל ביראה, ופני נשר היא מדה ממוצעת בחי' רחמנות כנשר יעיר קנו כו' (וע"ז נאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים כו' כי מחמת שהיו ישראל במצרים בחמר ובלבנים בגשמיות לא היו ראוים לזכות להמעלה גדולה ויתירה שזכו במ"ת פנים בפנים דיבר ה' כ"א

גרי
ע"י רחמנות שהם כנפי נשרים שעי"ז ואבא אתכם אלי). והטעם שכנפיהם פרודות הוא מפני שכל שפעם וחיותם הוא מבחי' מלכותו ית' וכדכתי' מלכותך מלכות כל עולמים המרומז באות ה' משמו ית' וכדכתי' בהבראם בה' בראם שהוא בחי' רוח פיו ית' כי וברוח פיו כל צבאם כמו עד"מ הבל היוצא מן הפה וכמאמר באתא קלילא דלית בה מששותא וה' זו היא בחי' ה' מוצאות הפה דהיינו כמו שהבל הדבור מתחלק לה' מוצאות עד"מ כך בחי' רוח פיו ית' מתחלק להיות מדרגות חלוקות ומובדלות זו מזו ד' מחנה השכינה מחנה מיכאל פני ארי' כו' כנגד ד' מוצאות.

ד(נת' סה"ע מהתחלת קציר שעורים עד קציר חטים וכנפיהם עפיפתם למעלה ארי' ישאג שור גועה פרודות מיכאל באהבה כו'. והטעם לפי שנמשכים מהדבור המתחלק לה' מוצאות לכן מדרגות חלוקו' ד' מחנות מד' מוצאות. ועיין בתוס' סנהדרין דל"ז סע"ב שש כנפים לאחד וכל כנף אומר שירה יום א' כו' וידוע דששה ימי' הם ו' מדות א"כ כל מלאך כלול מששה מדות רק יום א' מאיר יותר בחי' כנף האהבה כו' וכיון שכל א' כלול מכולן איך מופרדות, וצ"ל דמ"מ הן מופרדות משום שהוי"ו בחי' שהמלאך כלול מהן הוא במיכאל ו' מדות שבחסד ובגבריאל ו' מדות שבגבורה כו' משא"כ באדם הוא בחי' כללות שיש בו ו' מדות שבחסד וכן ו' מדות שבגבורה כו' והמ"ב מסעות יוכיחו וכן מ"ט ימי העומר. והנה כנף ג"כ ל' לבוש (וע' ע"ח של"ט דרוש י"ג) כמ"ש ולא יכנף כו' דמבואר בזהר שהמלאכים מכסים היחוד בגדפין ובסה"מ סי' ל' דחשמ"ל דבינה המקיף לזו"נ נק' ג"כ כנף, והענין דמדות אהבה לא שייך רק ע"י ריחוק מסך המפסיק בין אצי' לבריא', אבל אצי' ביטול בעמדם תרפינה כנפיהן, וע' פרדס ערך כנף בחי' ש' א"ד (וכ"ה בע"ח שם) וע' ע"פ ועשו להם ציצי' על כנפי בגדיהם, לכן לע"ל לא יכנף ע"י לבושי' כו' רק עיניך רואו').ב) ומוצא הה' הוא בחי' גיכ"ק מוצא החיך בחי' עושה שלום במרומיו כי מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואין המים מכבין כו' מפני ההשפעה הכללית שבהם ממקור חוצבן אשר לבחי' זו כולם כא' עוני' ואומרים קדוש כו' וזהו בוערות כמראה הלפידים היא מתהלכת בין החיות פי' היא מתהלכת ה' מתהלכת דהיינו לפי שנמשך בהם השפעת בחי' הה' לפיכך בוערים ואומרים קדוש. והשפעה זו נרמזת במלת ופניהם שיש עליו טעם זקף גדול שהוא הפסק מאמר להפסיק בין ופניהם לכנפיהם לומר שפניהם פי' פנימיותם אינן פרודות כמו כנפיהם, שפנימיותם הוא בחי' גיכ"ק מוצא החיך כי חכו ממתקים כתי' ששם הוא בחי' המתיקות והטעמים כי חיך יטעם אוכל שהוא בחי' חכמה כו' (ועמ"ש ע"פ הזהר דשמיני ל"ט בזה וע' פרדס דהפנים דחיות מבחי' ש' הוי' וכנפיהם משם אד' כנ"ל) וע' בזהר ח"ג דק"ח ע"ב בפי' ופניהם ובהרמ"ז שם. ולפי שהשפעת אהוי"ר הנמשך להם להיות כגחלי אש בוערות ולומר קדוש וברוך וימלוך הוא מבחי' ה' זו שהיא בחי' עלמא דאתגלייא דהיינו מחמת השגתם באור א"ס ב"ה הנמשך בעלמא דאתגלייא שהוא ממכ"ע וסוכ"ע כו' (אע"ג דסכ"ע למעלה מעלמא דאתגלייא אך הוא כענין מ"ש באבות ושמי ה' לא נודעתי וידוע דמצינו כמה שמו' ה' גבי אבות אלא הכוונה שלא השיגו ש' הוי' כמו שהוא בעצם אלא ע"י התלבשותו בש' אד' כך

הריא
עד"ז השגת המלאכי' בבחי' סכ"ע הוא כמו שהוא מושג בעלמא דאתגלייא) לכן גם אהבתם ויראתם בהתגלות ובתשוקה מורגשת וכמ"ש מראיהם כגחלי אש כלומר כגחלי האש אשר האש עודנה קשורה בגחלת ומתלהטת בו, וזהו ענין שרפים עומדי' ממעל לו.

וובזה יובן פי' ועשית חג שבועות שהחג נק' שבועות אע"פ שהשבעה שבועות דספי' כבר חלפו קודם אלא לפי שבחי' יום זה כולל בתוכו ממש כל שבעה שבועות הנ"ל שהרי השער הנו"ן המתגלה בחג זה כולל בתוכו כל המ"ט בחי' שלמטה ממנו, רק אדרבה שבחי' מ"ט בחי' אלו הכלולי' בשער הנ' גבהה מעלתן יותר לאין שיעור על מ"ט שערי בינה שבמ"ט ימי העומר, כי המ"ט בחי' המתפשטי' בימי העומר הן ענפי' והארות בעלמא המתפשטי' ונמשכי' ממ"ט בחי' הכלולי' בשער הנ' עצמו, ששער הנ' הוא גילוי בחי' אנכי מי שאנכי דהיינו בחי' רצון העליון ב"ה וא"כ המדות הכלולי' בו הם בחי' מדות שברצון שגבוהי' יותר מבחי' המדות שבלב שהן מ"ט שערי' דימי העומר, והמדות שבלב הן רק הארה בעלמא מתפשטת ממקור ושורש מדות אלו הכלולי' בהרצון שנק' טורי חשוכא כי הם מתפשטות בלי שיעור וצמצום רק במרחב גדול כמו שהרצון עצמו הוא במרחב על שאר כל הבחי' שלמטה ממנו ונק' ארך אפים בחי' אריכות כו' והמדות שבו הן בחי' יד הגדולה יד החזקה כו' משא"כ המדות שבלב הם בצמצום ושיעור כפי אשר תוכל הכלי שאת, ולכן א"כ בחי' השבעה שבועות הכלולי' בשער הנ' שהוא בחי' הארה מרצון העליון גבוהי' יותר לאין שיעור על בחי' שבעה שבועות דימי העומר, וזהו ועשית חג שבועות ממש שבו ביום נמשך גילוי שער הנ' הכולל בתוכו בחי' שבעה שבועות ממש יותר עליוני' משלפניהם.

זועוד זאת כי מ"ט בחי' אלו הכלולי' בשער הנ' הם מיוחדי' ממש ביתר שאת ויחוד עצום ונפלא מבחי' מ"ט בחי' הראשוני', שהרי הם נכללי' ביום אחד הוא חג השבועות שהוא יום אחד, שבחי' שער הנ' כולל בו כל המ"ט בחי' יחד, א"כ אע"פ שכולל שבעה שבועות ממש מ"מ הוא ממש יום אחד ה"ז יחוד עצום ונפלא, משא"כ במ"ט ימי העומר שכל בחי' הוא יום לעצמו שבוע א' חסד כו', רק שמ"מ הם ג"כ מתייחדים שהרי לכך אומרים היום שני ימים ולא יום שני, דאילו אמרו יום שני הי' במשמע שבחי' הארה ומדת יום זה השני נפרדת ומובדלת ממדה שביום דאתמול, משא"כ אומרו היום שני ימים, היינו שבחי' מדה דיום זה היא מתאחדת ממש עם בחי' דאתמול וא"כ יש היום ממש שני ימים כאחד, וכן למחר הרי יש ג' ימי' עד מ"ט ימי' לעומר מאירי' כל המ"ט בחי' כאחד, וזה לא כמו במלאכי' שבחי' כנפיהם הם פרודי' מיכאל חסד בפ"ע כו', אבל ישראל ע"י ספה"ע ממשיכין ועושי' בנה"ב שלהם יחוד והתכללות כל המדות חג"ת כו' עד שאומרי' היום מ"ט ימי' לעומר מתייחדין כולן כאחד, אבל מ"מ אין זה ערוך עדיין לגבי היחוד דחג השבועות שהרי מ"מ הם מ"ט בחי' כמ"ש היום תשעה וארבעים יום כו' אלא שמתייחדין כאחד שלא להיות פרודות כל בחי' בפ"ע אלא שתהיינה חוברות אשה אל אחותה, אבל בשבועות הוא יום אחד ממש שהוא בחי' אחד ממש ואעפ"כ כלול בו מ"ט בחינות בבחי' זו האחת

חריא 1
ממש (וכמ"ש במ"א שבחי' מדות אלו הכלולי' ברצון נק' ריעי' האהובים ע"ש עוצם היחוד וההתכללות), והיינו לפי שמ"ט בחי' אלו היינו בחי' שבעה שבועות הכלולי' ביום זה גבהו מאד לאין ערוך על בחי' שבעה שבועות הראשוני', לכך היחוד שלהן במקורן הוא ביתר שאת ויתר עז עד שהן בחי' יום אחד ממש. ומובן ע"ד המבואר במ"א בענין ההפרש בין בחי' אחד לבחי' יחיד כו' וזהו ג"כ הטעם שחג השבועות הוא יום א' ופסח וסוכות ז' ימים מפני שבשבועות גלוי בחי' אנכי שהוא בחי' יחיד וזהו ג"כ שנאמ' על חג השבועות בחי' חוקים כי זהו בחי' אותיות החקיקה כמו שהלוחו' היו חקוקי' (וזהו חלב חטים ישביעך השולח אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו, כי דיבור הוא בפה אבל אמירה היא בלב וזהו בחי' אותיו' החקיקה בחי' חטה וכמ"ש במ"א ע"פ הנותן אמרי שפר כו' אותיו' מבחי' תענוג עליון).