Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Or HaTorah·
אוספרתם לכם
בע"ה חג שבועות דשנת ה'תקפט
בע"ה חג שבועות דשנת ה'תקפט
בוספרתם לכם ממחרת השבת כו' תספרו חמשים יום. להבין זה וכי חמשים יום סופרים והלא אין סופרים כ"א מ"ט יום (וכמ"ש שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה כו' ועשית חג שבועות כו' גם צ"ל למה נק' החג הזה בשם שבועות שהרי הוא אינו ממנין השבע שבועות כלל רק הוא יום החמשים וכמ"ש ממחרת השבת השביעית וכיון שאינו מהן למה יקרא שבועות, וכתיב ג"כ בפ' פנחס וביום הביכורים כו' בשבועותיכם, וקשה כנ"ל הרי יום הביכורים הוא אחר השבעה שבועות ול"ד כלל לחג המצות לחג הסוכות שנק' כן ע"ש שבו בימים אוכלים מצה ויושבים בסוכה משא"כ בחג השבועות שהשבעה שבועות שלפניו כבר חלפו ולמה יקרא הוא ע"ש הימים שלפניו. גם צ"ל מה שמסיים שם גבי שבועות ועשית את החוקים האלה למה נזכר כן בשבועות דייקא). גם צ"ל פי' הספירה היום יום אחד היום שני ימים, שהם שבוע אחד כו' שהם שני שבועות כו' ולכאורה הל"ל יום ראשון יום שני כו' שהם שבוע ראשונה שהם שבוע שני' כו' וכן כולם.
גהנה ענין הספירה כי בפסח היו מקריבין העומר משעורים שהוא ראשית קצירכם בזמן ההוא ושתי הלחם מחטים בשבועות שהוא זמן ביכורי קציר חטים ומקציר שעורים עד קציר חטים צריך לספור.
דוביאור ענין זה הנה במרכבת יחזקאל כתי' ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה, פי' וכנפיהם עפיפתם והסתלקותם למעלה ליכלל במקורם באוי"ר, וכדכתי' אחרי ה' ילכו כארי' ישאג פי' כארי שבמרכבה ששואג והומה קדוש כו' וכל חפצו וכל ישעו להתכלל ולהתבטל במציאותו, וכן שור גועה (באיוב סי' ו') הוא פני שור שבמרכבה, הנה בחי' זו שבכנפיהם הם פרודות מלמעלה כאו"א לפי מדריגתו שמדרגת הא' מובדלת ומופרדת מחבירו וכדכתי'
הריא 2
פני ארי' אל הימין וכו' באהבה הוא מחנה מיכאל ופני שור מחנה גבריאל מהשמאל ביראה ופני נשר היא מדה ממוצעת בחי' רחמנות כנשר יעיר קנו כו' (וע"ז נאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים כו' כי מחמת שהיו ישראל במצרים בחומר ובלבנים בגשמיות לא הי' ראוים לזכות להמעלה גדולה ויתירה שזכו במ"ת פנים בפנים דיבר ה' כ"א ע"י רחמנות שהם כנפי נשרים שעי"ז ואבא אתכם אלי), והטעם שכנפיהם פרודות הוא מפני שכל שפעם וחיותם הוא מבחי' מלכותו ית' וכדכתי' מלכותך מל' כל עולמים המרומז באות ה' משמו ית' וכדכתי' בהבראם בה' בראם שהוא בחי' רוח פיו ית' כי וברוח פיו כל צבאיו כמו עד"מ הבל היוצא מן הפה וכמאמר באתא קלילא דלית בי' מששא, וה' זו הוא בחי' ה' מוצאות הפה שהיינו כמו שהבל הדיבור מתחלק לה' מוצאות עד"מ כך בחי' רוח פיו ית' מתחלק להיות מדריגות חלוקות ומובדלות זמ"ז ד' מחנה השכינה מחנה מיכאל פני ארי' כו' כנגד ד' מוצאות.ומוצא הה' הוא בחי' גיכ"ק מוצא החיך בחי' עושה שלום במרומיו כי מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואין המים מכבין כו' מפני ההשפעה הכללית שבהם ממקור חוצבם אשר לבחי' זו כולם כא' עונים ואומרים קדוש כו', וזהו בוערות כמראה הלפידים היא מתהלכת בין החיות כו' פי' היא ה' מתהלכת דהיינו לפי שנמשך בהם השפעת בחי' הה' לפיכך בוערים ואומרים קדוש, והמשכה והשפעה זו נרמזת במלת ופניהם שיש עליו טעם זקף גדול שהוא הפסק מאמר להפסיק בין ופניהם לכנפיהם לומר שפניהם פי' פנימיותם אינן פרודות כמו כנפיהם שפנימיותם הוא בחי' גיכ"ק מוצא החיך כי חכו ממתקים כתי' ששם הוא בחי' המתיקות והטעמים כי חיך יטעם אוכל שהוא בחי' חכ' כו', ולפי שהשפעת אהוי"ר הנמשך להם להיות כגחלי אש כו' ולומר קדוש וברוך וימלוך הוא מבחי' ה' זו שהוא עלמא דאתגליא דהיינו מחמת השגתם באא"ס ב"ה הנמשך בעלמא דאתגליא שהוא ממכ"ע וסוכ"ע כו' לכן גם אהבתם ויראתם בהתגלות ובתשוקה מורגשת וכמ"ש מראיהם כגחלי אש כו' כלומר כגחלי אש [אשר] האש עודנה קשורה בגחלת ומתלהטת בו.
פני ארי' אל הימין וכו' באהבה הוא מחנה מיכאל ופני שור מחנה גבריאל מהשמאל ביראה ופני נשר היא מדה ממוצעת בחי' רחמנות כנשר יעיר קנו כו' (וע"ז נאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים כו' כי מחמת שהיו ישראל במצרים בחומר ובלבנים בגשמיות לא הי' ראוים לזכות להמעלה גדולה ויתירה שזכו במ"ת פנים בפנים דיבר ה' כ"א ע"י רחמנות שהם כנפי נשרים שעי"ז ואבא אתכם אלי), והטעם שכנפיהם פרודות הוא מפני שכל שפעם וחיותם הוא מבחי' מלכותו ית' וכדכתי' מלכותך מל' כל עולמים המרומז באות ה' משמו ית' וכדכתי' בהבראם בה' בראם שהוא בחי' רוח פיו ית' כי וברוח פיו כל צבאיו כמו עד"מ הבל היוצא מן הפה וכמאמר באתא קלילא דלית בי' מששא, וה' זו הוא בחי' ה' מוצאות הפה שהיינו כמו שהבל הדיבור מתחלק לה' מוצאות עד"מ כך בחי' רוח פיו ית' מתחלק להיות מדריגות חלוקות ומובדלות זמ"ז ד' מחנה השכינה מחנה מיכאל פני ארי' כו' כנגד ד' מוצאות.ומוצא הה' הוא בחי' גיכ"ק מוצא החיך בחי' עושה שלום במרומיו כי מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואין המים מכבין כו' מפני ההשפעה הכללית שבהם ממקור חוצבם אשר לבחי' זו כולם כא' עונים ואומרים קדוש כו', וזהו בוערות כמראה הלפידים היא מתהלכת בין החיות כו' פי' היא ה' מתהלכת דהיינו לפי שנמשך בהם השפעת בחי' הה' לפיכך בוערים ואומרים קדוש, והמשכה והשפעה זו נרמזת במלת ופניהם שיש עליו טעם זקף גדול שהוא הפסק מאמר להפסיק בין ופניהם לכנפיהם לומר שפניהם פי' פנימיותם אינן פרודות כמו כנפיהם שפנימיותם הוא בחי' גיכ"ק מוצא החיך כי חכו ממתקים כתי' ששם הוא בחי' המתיקות והטעמים כי חיך יטעם אוכל שהוא בחי' חכ' כו', ולפי שהשפעת אהוי"ר הנמשך להם להיות כגחלי אש כו' ולומר קדוש וברוך וימלוך הוא מבחי' ה' זו שהוא עלמא דאתגליא דהיינו מחמת השגתם באא"ס ב"ה הנמשך בעלמא דאתגליא שהוא ממכ"ע וסוכ"ע כו' לכן גם אהבתם ויראתם בהתגלות ובתשוקה מורגשת וכמ"ש מראיהם כגחלי אש כו' כלומר כגחלי אש [אשר] האש עודנה קשורה בגחלת ומתלהטת בו.
ווזהו ענין שרפים עומדים ממעל לו פי' ממעל כלומר במקום פתוח לרוחה דהיינו בגילוי עוז ותעצומות האהבה (וכן הפרות שנשאו הארון בימי דוד כתי' וישרנה הפרות כו' הלוך וגעה מפני שנשאו את הארון שהוא בחי' עלמא דאתגליא נשפע עליהם שפע אלקית להיות משוררות וגעות כו'). והנה המשכה והשפעה זו שנמשכת במלאכים להיות ארי' שואג ושור גועה ולהיות בוערים כו' ועונים ואומרים קדוש כו' נק' בשם שעורה כי שעורה הוא מאכל בהמה, פי' מאכל והשפעת המלאכים הנק' בשם בהמות וחיות פני ארי' ופני שור כו' ונק' שעורה ע"ש שיעור ה' פי' שיעור ומדה הנמשכת מבחי' הה' בחי' היא מתהלכת בין החיות להיות בוערים ולהיות מראיהם כגחלי אש ונמשך בשיעור ומדה להתחלק בד' מחנות השכינה לכ"א במדריגתו ולהיות מדריגת הא' מובדל ומופרד מחבירו וכן מדריגת כאו"א היא נקצבת במדה שנמדד לו מששת ימ"ב, שלכן נק' המלאכים עומדים שעומדים כל ימיהם במדריגה א' בלי שום גרעון ותוס' ובלי שום שינוי (ושעורה בשי"ן שמאלית כתי' מלשון וסביביו נשערה מאד, וקדמונים אחזו שער, ודומיהם כי וגבורתך ידברו וזעים וחלים מחיל כסא
זריא 3
וכו'). והנה המשכת והשפעת בחי' השעורה הנ"ל במלאכים תלוי' בעבודת ישראל למטה שבזמן שבהמ"ק הי' קיים היו מקריבין עומר השעורה והניף הכהן את העומר ובאתעדל"ת אתעדל"ע הוא חסד עליון שע"י הארת בחי' חסד עליון מלמעלה מאא"ס ב"ה נעשה העלאת בחי' עומר היא בחי' עלמא דאתגליא ומקטיר הקומץ באש שלמעלה כו' ועי"ז נשפעה בחי' השעורה להיות מאכל בהמה במלאכים שיהי' להם בחי' בוערים כמראה הלפידים ולהיות שואגים קדוש כו', ולכן העומר בא מתרומת הלשכה שהי' לכל ישראל חלק בו להיות השפעה זו ע"י כל ישראל כי קדש ישראל לה' ראשית תבואתו שבחי' נה"א שבישראל הוא בחי' ראשית ההמשכה שע"י נמשך בחי' התבואה והשעורים הנ"ל לעולם המלאכים בתוס' אור וגילוי זיו המתחדש מידי שנה בכל פסח כמארז"ל בפסח על התבואה, ומתוס' וריבוי גילוי האור והזיו שבעולם המלאכים נמשך ומשתלשל למטה מטה לנה"ב שבישראל שתתהפך מחשוכא לנהורא דהיינו לז' מדות הקדושות שממשיכים בז' שבועות ימי הספירה וכ"א כלולה מז' וכו'.
וכו'). והנה המשכת והשפעת בחי' השעורה הנ"ל במלאכים תלוי' בעבודת ישראל למטה שבזמן שבהמ"ק הי' קיים היו מקריבין עומר השעורה והניף הכהן את העומר ובאתעדל"ת אתעדל"ע הוא חסד עליון שע"י הארת בחי' חסד עליון מלמעלה מאא"ס ב"ה נעשה העלאת בחי' עומר היא בחי' עלמא דאתגליא ומקטיר הקומץ באש שלמעלה כו' ועי"ז נשפעה בחי' השעורה להיות מאכל בהמה במלאכים שיהי' להם בחי' בוערים כמראה הלפידים ולהיות שואגים קדוש כו', ולכן העומר בא מתרומת הלשכה שהי' לכל ישראל חלק בו להיות השפעה זו ע"י כל ישראל כי קדש ישראל לה' ראשית תבואתו שבחי' נה"א שבישראל הוא בחי' ראשית ההמשכה שע"י נמשך בחי' התבואה והשעורים הנ"ל לעולם המלאכים בתוס' אור וגילוי זיו המתחדש מידי שנה בכל פסח כמארז"ל בפסח על התבואה, ומתוס' וריבוי גילוי האור והזיו שבעולם המלאכים נמשך ומשתלשל למטה מטה לנה"ב שבישראל שתתהפך מחשוכא לנהורא דהיינו לז' מדות הקדושות שממשיכים בז' שבועות ימי הספירה וכ"א כלולה מז' וכו'.
חוהנה כ"ז הוא בחי' שעורה שמתגלה בפסח ראשית קצירכם שהוא ענין השגת הנפש בחי' גילוי אא"ס ב"ה בעלמא דאתגליא איך הוא ממכ"ע וסוכ"ע כו' לכל נפש מישראל כפי אשר תוכל שאת השגתה, וכאשר יעמיק האדם בדעתו ויתבונן בגדולתו ית' כל חד לפום שיעורא דילי', אך בשבועות הוא גילוי בחי' חטה שהוא גילוי מה שלמעלה מן הדעת והשגה, וכמארז"ל עץ הדעת חטה היתה שאין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום כו' שידיעת התינוק שקורא אבא אינו ידיעה נגלית בהשגה בהשגה והבנה המושגת בטעם מושג ומובן שהרי אינו יודע איך הוא [אביו] ולמה צריך לאהוב אותו אלא שקורא אבא מפני שנפשו קשורה בנפש אביו בלי שום טעם ודעת, ולא עוד אלא שההתקשרות הוא חזק מאד שיש לו געגועים אחר אביו וקשה עליו פרידתו עד שגועה בבכי' ונותן את נפשו ממש בבכיתו, והיינו מפני שהדעת ההוא שנתחדש בתינוק מחמת החיטה הוא ענין גילוי הדעת הנעלם שלמעלה מעלה מן הדעת המושג ומובן ולכן הוא ההתקשרות שלו חזקה מאד עד מיצוי הנפש ממש כי אהבה זו נפלאה מאד מכאשר תוכל הנפש שאת השגתה ואין כח בנפש לכלוא את רוח האהבה שיסודתה ושרשה שממנו לוקחה הוא הדעת הנעלם שהוא עליון וגבוה מן הדעת הנגלה המתפשט בכחות הנפש והשגתה, וגילוי בחי' זו בנפש הוא גילוי בחי' ההעלם עצמו להיות ביטול כחות הנפש שתהא הנפש נכספה וגם כלתה כו', והנה ככל הדברים האלה וככל המשל הזה כך הוא ענין גילוי בחי' חטה בשבועות ע"י מ"ת שעל כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן והיינו בחי' מס"נ למסור נפשו בא' מחמת גילוי בחי' אנכי מי שאנכי הוא בחי' עצמותו ומהותו שאינו בגדר תפיסא והשגה כלל דלית מחשבה תפיסא בי' כלל.
טובזה יובן מ"ש אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. ולכאורה אין זה שבח ומעלה נפלאה כ"כ לפני המקום שהי' הוצאת יש מיש, והל"ל אשר עשיתי שמים וארץ שבריאתם הוא יש מאין וגם שמים לרום וארץ לעומק כו',
יריא 4
אך יובן עם הנ"ל כי הנה מצרים למעלה הוא מצר ים דהיינו מה שים החכ' הוא בבחי' מצר וגבול בגדר השגת הנבראים בגדולתו ית' והיינו בגילוי זיו והארתו הודו על ארץ ושמים כי איך שהוא ממכ"ע וסוכ"ע כו' אבל בהתגלות אנכי מי שאנכי הרי הוצאתיך מארץ מצרים למעלה מגדר ההשגה, וכן יש בחי' מצרים למטה כשהאדם בבחי' מצר וגבול כ"א לפי מה שהוא ניתן בתוך מאסר הגוף המגבילו שלא לצאת חוץ לגדרו וגבולו, משא"כ בהגלות נגלות בנפש בחי' אנכי מי שאנכי אזי תכסף ותכלה אליו ית' לצאת מנרתקה הוא מאסר הגוף במס"נ ממש למסור נפשו באחד וזהו מעלת ומדריגת בע"ת כו', ולכן במ"ת היו רואים את הנשמע ושומעים את הנראה דהיינו מה שהי' בבחי' שמיעה מרחוק שהוא בחי' ההעלם בא לידי גילוי וראי', ממה [ומה] שהי' בבחי' ראי' והתגלות והשגה נסתלק למקורו לבחי' ההעלם בחי' שמיעה לפי שאז הי' גילוי ההעלם עצמו כנ"ל.
אך יובן עם הנ"ל כי הנה מצרים למעלה הוא מצר ים דהיינו מה שים החכ' הוא בבחי' מצר וגבול בגדר השגת הנבראים בגדולתו ית' והיינו בגילוי זיו והארתו הודו על ארץ ושמים כי איך שהוא ממכ"ע וסוכ"ע כו' אבל בהתגלות אנכי מי שאנכי הרי הוצאתיך מארץ מצרים למעלה מגדר ההשגה, וכן יש בחי' מצרים למטה כשהאדם בבחי' מצר וגבול כ"א לפי מה שהוא ניתן בתוך מאסר הגוף המגבילו שלא לצאת חוץ לגדרו וגבולו, משא"כ בהגלות נגלות בנפש בחי' אנכי מי שאנכי אזי תכסף ותכלה אליו ית' לצאת מנרתקה הוא מאסר הגוף במס"נ ממש למסור נפשו באחד וזהו מעלת ומדריגת בע"ת כו', ולכן במ"ת היו רואים את הנשמע ושומעים את הנראה דהיינו מה שהי' בבחי' שמיעה מרחוק שהוא בחי' ההעלם בא לידי גילוי וראי', ממה [ומה] שהי' בבחי' ראי' והתגלות והשגה נסתלק למקורו לבחי' ההעלם בחי' שמיעה לפי שאז הי' גילוי ההעלם עצמו כנ"ל.
יאוהנה בחי' ומדריגה זו נמשכו לישראל במ"ת שנתינת התו' הוא גילוי בחי' זו שהתו' והמצות הם נמשכים מאא"ס ב"ה עצמו ממש מבחי' ההעלם עצמו שלמעלה מעלה מבחי' הארה שבירידת המדריגות וסדר ההשתלשלות בעלמא דאתגליא, כי התו"מ עליהם נאמר אם בחוקתי תלכו בחי' אותיות שבחקיקה כו' כמ"ש במ"א, הגם שמלובשים בענינים גשמיים מ"מ הרי אא"ס ב"ה עצמו מלובש בהם, כמו עד"מ הנשמה שמתלבשת בגוף וכח הראי' שבמוח מלובש בעין, וכח השמיעה באזן גשמי, שהעין והאזן עם היותם גשמיים נעשים כלים להיות פועל בהם כח הראי' והשמיעה שבמוח לצאת מן ההעלם אל הגילוי, כך התו"מ הם בחי' כלים לאא"ס ב"ה המלובש בהם וע"י מתגלה אא"ס ב"ה בגילוי ממש, וזהו בחי' שתי הלחם שהי' מקריבין בשבועות מחטה כי חטה הוא בחי' כ"ב אתוון דאורייתא ושתי הלחם הוא מ"ש הפסוק לכו לחמו בלחמי כו' פי' לחמו אתם לחם תורתכם בלחמי דייקא דהיינו להיות גילוי תורתי בחי' אנכי מי שאנכי וכמ"ש והיו הדברים האלה כו', והיינו ע"י בחי' לכו וכמ"ש אם בחוקתי תלכו דהיינו להיות בבחי' הליכה מן המקום אשר עומד שם ולמסור נפשו באחד וכמ"ש שמע ישראל ה' אחד כו' והיו הדברים כו'.
יבאך כדי להגיע למעלה ומדריגה זו להיות גילוי בחי' אנכי מי שאנכי בשבועות צריך לספור ספה"ע והוא שה"כ אומר תספרו חמשים יום, כי הנה [נ'] שערי בינה שהוא ענין גילוי אא"ס ב"ה להיות בחי' התבוננות בגדולת א"ס ב"ה הם מ"ט בחי' והם מרומזים בפ' לך ה' הגדולה כו' שהם ז' מדות עליונות וכ"א כלול מז' הרי מ"ט ושער החמשים הוא שער עליון הכולל כל הבחי', שבשער ההוא כלולים כל המ"ט בחי' והיו לאחדים באחדות א' ואינן ענפין מתפרדין כמו למטה, והשער ההוא הוא שער המחבר כל המ"ט שערים למקורן ושרשן במאצילן ב"ה כי בו וע"י נמשך גילוי בחי' אנכי מי שאנכי הוא בחי' עצמות אא"ס ב"ה לכל המ"ט שערים, ולכך כתי' תספרו חמשים יום להיות אחוזים בשער החמשים שבו וע"י יהי' גילוי אנכי, וספירה זו היא המשכה למטה לבחי' עומר השעורים שיהי' גילוי אנכי גם בבחי' עומר השעורים שלמטה, כי הנה כל אדם יש לו נפש החיונית שהוא נה"ב מבחי' בהמה וגם נפש האלקית כד אתייליד יהבין לי' נפשא מסט' דבעירא דכיא זכה יתיר כו' ושפעה וחיותה
יגריא 5
מבחי' שעורים מאכל בהמה כנ"ל, וכדי שתהי' גם נה"ב ברצונה להכלל באחד ולמסור נפשו כו' ולאתהפכא חשוכא לנהורא צריך שיהי' גם בה גילוי בחי' אנכי כדי שעי"ז תכסוף ותכלה אליו ית' בביטול כו', והמשכה זו הוא מעט מעט מתחילה יום אחד ואח"כ שני ימים כלומר הרי יש כאן שני ימים שנמשכו למטה ואין אומרים יום שני לפי שאין זו בחי' המשכת מדריגה אחרת אלא הכל הוא המשכת בחי' ומדריגת שער החמשים הכולל ומיוחד במקורו רק שנמשך מעט מעט, וכשסופרים וממשיכים כל המ"ט בחי' ממילא מגיעים בשבועות לשער החמשים ונעשים חמשים יום בשבועות, אך אין צריך לספור ולהמשיך לעומר אלא מ"ט בחי' כדי לחבר ולקשר ענפים המתפרדים למטה ולהעלותן ולקשרן למקורן ושרשן וליחדן במאצי' ב"ה ע"י שער החמשים כנ"ל.ובזה יובן פי' ועשית חג שבועות שהחג נק' שבועות אע"פ שהז' שבועות דספירה כבר חלפו קודם אלא לפי שבחי' יום זה כולל בתוכו ממש כל ז' שבועות הנ"ל שהרי השער הנו"ן המתגלה בחג זה כולל בתוכו כל המ"ט בחי' שלמטה ממנו, רק אדרבא שבחי' מ"ט בחי' אלו הכלולים בשער הנ' גבהה מעלתן יותר לאין שיעור על מ"ט שערי בינה שבמ"ט ימי העומר, כי המ"ט בחי' המתפשטים בימי העומר הן ענפים והארות בעלמא המתפשטים ונמשכים ממ"ט בחי' הכלולים בשער הנ' עצמו, ששער הנ' הוא גילוי בחי' אנכי מי שאנכי דהיינו בחי' רצה"ע ב"ה, וא"כ המידות הכלולים בו הם בחי' מדות שברצון שגבוהים יותר מבחי' המדות שבלב שהן מ"ט שערים דימי העומר והמידות שבלב הן רק הארה בעלמא מתפשטת ממקור ושרש מידות אלו הכלולים בהרצון שנק' טורי חשוכא כי הם מתפשטות בלי שיעור וצמצום רק במרחב גדול כמו שהרצון עצמו הוא במרחב על שאר כל הבחי' שלמטה ממנו ונק' ארך אפים בחי' אריכות כו' והמדות שבו הן בחי' יד הגדולה יד החזקה כו', משא"כ המידות שבלב הם בצמצום ושיעור כפי אשר תוכל הכלי שאת, ולכן א"כ בחי' הז' שבועות הכלולים בשער הנ' שהוא בחי' הארה מרצה"ע גבוהים יותר לאין שיעור על בחי' ז' שבועות דימי העומר.
מבחי' שעורים מאכל בהמה כנ"ל, וכדי שתהי' גם נה"ב ברצונה להכלל באחד ולמסור נפשו כו' ולאתהפכא חשוכא לנהורא צריך שיהי' גם בה גילוי בחי' אנכי כדי שעי"ז תכסוף ותכלה אליו ית' בביטול כו', והמשכה זו הוא מעט מעט מתחילה יום אחד ואח"כ שני ימים כלומר הרי יש כאן שני ימים שנמשכו למטה ואין אומרים יום שני לפי שאין זו בחי' המשכת מדריגה אחרת אלא הכל הוא המשכת בחי' ומדריגת שער החמשים הכולל ומיוחד במקורו רק שנמשך מעט מעט, וכשסופרים וממשיכים כל המ"ט בחי' ממילא מגיעים בשבועות לשער החמשים ונעשים חמשים יום בשבועות, אך אין צריך לספור ולהמשיך לעומר אלא מ"ט בחי' כדי לחבר ולקשר ענפים המתפרדים למטה ולהעלותן ולקשרן למקורן ושרשן וליחדן במאצי' ב"ה ע"י שער החמשים כנ"ל.ובזה יובן פי' ועשית חג שבועות שהחג נק' שבועות אע"פ שהז' שבועות דספירה כבר חלפו קודם אלא לפי שבחי' יום זה כולל בתוכו ממש כל ז' שבועות הנ"ל שהרי השער הנו"ן המתגלה בחג זה כולל בתוכו כל המ"ט בחי' שלמטה ממנו, רק אדרבא שבחי' מ"ט בחי' אלו הכלולים בשער הנ' גבהה מעלתן יותר לאין שיעור על מ"ט שערי בינה שבמ"ט ימי העומר, כי המ"ט בחי' המתפשטים בימי העומר הן ענפים והארות בעלמא המתפשטים ונמשכים ממ"ט בחי' הכלולים בשער הנ' עצמו, ששער הנ' הוא גילוי בחי' אנכי מי שאנכי דהיינו בחי' רצה"ע ב"ה, וא"כ המידות הכלולים בו הם בחי' מדות שברצון שגבוהים יותר מבחי' המדות שבלב שהן מ"ט שערים דימי העומר והמידות שבלב הן רק הארה בעלמא מתפשטת ממקור ושרש מידות אלו הכלולים בהרצון שנק' טורי חשוכא כי הם מתפשטות בלי שיעור וצמצום רק במרחב גדול כמו שהרצון עצמו הוא במרחב על שאר כל הבחי' שלמטה ממנו ונק' ארך אפים בחי' אריכות כו' והמדות שבו הן בחי' יד הגדולה יד החזקה כו', משא"כ המידות שבלב הם בצמצום ושיעור כפי אשר תוכל הכלי שאת, ולכן א"כ בחי' הז' שבועות הכלולים בשער הנ' שהוא בחי' הארה מרצה"ע גבוהים יותר לאין שיעור על בחי' ז' שבועות דימי העומר.
ידוזהו ועשית חג שבועות ממש שבו ביום נמשך גילוי שער הנ' הכולל בתוכו בחי' ז' שבועות ממש יותר עליונים משלפניהם. ועוד זאת כי מ"ט בחי' אלו הכלולים בשער הנו"ן הם מיוחדים ממש ביתר שאת ויחוד עצום ונפלא מבחי' מ"ט בחי' הראשונות שהרי הם נכללים ביום אחד הוא חג השבועות שהוא יום אחד שבחי' שער הנ' כולל בו כל המ"ט בחי' יחד, א"כ אע"פ שכולל ז' שבועות ממש מ"מ הוא ממש יום אחד הר"ז יחוד עצום ונפלא משא"כ במ"ט ימי העומר שכל בחי' הוא יום לעצמו שבוע אחד חסד כו', רק שמ"מ הם ג"כ מתיחדים שהרי לכך אומרים היום שני ימים ולא יום שני דאילו אמרו יום שני הי' במשמע שבחי' הארת ומדת יום זה השני נפרדת ומובדלת ממדתו שביום דאתמול משא"כ אומרו היום שני ימים היינו שבחי' מדה דיום זה היא מתאחדת ממש עם בחי' דאתמול וא"כ יש היום ממש שני ימים כאחד וכן למחר הרי יש ג' ימים עד מ"ט ימים לעומר מאירים כל המ"ט בחי' כאחד, וזה לא כמו במלאכים שבחי' כנפיהם הם פרודות מיכאל חסד בפ"ע כו' אבל
טוריא 6
ישראל ע"י ספה"ע ממשיכים ועושים בנה"ב שלהם יחוד והתכללות כל המדות חג"ת כו' עד שאומרים היום מ"ט ימים לעומר מתיחדים כולם כא', אבל מ"מ אין זה ערוך עדיין לבחי' היחוד דחג השבועות שהרי מ"מ הם מ"ט בחי' כמ"ש היום תשעה וארבעים יום כו' אלא שמתיחדים כא' שלא להיות פרודות כל בחי' בפ"ע אלא שתהיינה חוברות אשה אל אחותה אבל בשבועות הוא יום אחד ממש שהוא בחי' אחד ממש ואעפ"כ כלול בו מ"ט בחי' בבחי' זו הא"ס ממש (וכמ"ש במ"א שבחי' מדות אלו הכלולים ברצון נק' רעים האהובים ע"ש עוצם היחוד וההתכללות כו'), והיינו לפי שמ"ט בחי' אלו היינו בחי' ז' שבועות הכלולים ביום זה גבהו מאד לאין ערוך על בחי' ז' שבועות הראשונות לכך היחוד שלהן במקורן הוא ביתר שאת וביתר עז עד שהן בחי' יום אחד ממש, ומובן ע"ד המבואר במ"א בענין ההפרש בחי' אחד לבחי' יחיד כו', וזהו ג"כ הטעם שחג השבועות הוא יום אחד ופסח וסוכות ז' ימים מפני שבשבועות גילוי בחי' אנכי שהוא בחי' יחיד, וזהו ג"כ שנאמר על חג השבועות בחי' חוקים כי זהו בחי' אותיות החקוקים כמו שהלוחות היו חקוקים.
ישראל ע"י ספה"ע ממשיכים ועושים בנה"ב שלהם יחוד והתכללות כל המדות חג"ת כו' עד שאומרים היום מ"ט ימים לעומר מתיחדים כולם כא', אבל מ"מ אין זה ערוך עדיין לבחי' היחוד דחג השבועות שהרי מ"מ הם מ"ט בחי' כמ"ש היום תשעה וארבעים יום כו' אלא שמתיחדים כא' שלא להיות פרודות כל בחי' בפ"ע אלא שתהיינה חוברות אשה אל אחותה אבל בשבועות הוא יום אחד ממש שהוא בחי' אחד ממש ואעפ"כ כלול בו מ"ט בחי' בבחי' זו הא"ס ממש (וכמ"ש במ"א שבחי' מדות אלו הכלולים ברצון נק' רעים האהובים ע"ש עוצם היחוד וההתכללות כו'), והיינו לפי שמ"ט בחי' אלו היינו בחי' ז' שבועות הכלולים ביום זה גבהו מאד לאין ערוך על בחי' ז' שבועות הראשונות לכך היחוד שלהן במקורן הוא ביתר שאת וביתר עז עד שהן בחי' יום אחד ממש, ומובן ע"ד המבואר במ"א בענין ההפרש בחי' אחד לבחי' יחיד כו', וזהו ג"כ הטעם שחג השבועות הוא יום אחד ופסח וסוכות ז' ימים מפני שבשבועות גילוי בחי' אנכי שהוא בחי' יחיד, וזהו ג"כ שנאמר על חג השבועות בחי' חוקים כי זהו בחי' אותיות החקוקים כמו שהלוחות היו חקוקים.