Or HaTorah·Bamidbar Volume 1·Bamidbar·Summary of the Topic Bamidbar Sinai in Ohel Moedאור התורה·במדבר כרך א·פרשת במדבר·קיצור הענין [וידבר ה'... באוהל מועד]

אקיצור הענין [וידבר ה'... באוהל מועד]
קיצור הענין*

ב(א) נשמות ישראל שרשן למעלה וירדו למטה ועלייתם למעלה תחלה הוא לבחי' למשפחותיכם ע' נפש, והיינו ע"י משה ואהרן שוש' דמלכא ושוש' דמטרוניתא, והירידה צורך עלי', והנה מאין באת מג"ע העליון ולאן אתה הולך ג"ע התחתון וא"כ מהו העלי', אך עיקר העלי' הוא אפי' בעוה"ז, כי יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים מכל חיי העולם הבא שאינו רק זיו, אבל תורה ומעשי' טובים הוא בחי' לאשתאבא בגופא דמלכא.

ג(ב) והעלי' ע"י ב' בחי' מדבר סיני ואהל מועד, מדבר הוא דבר ה' ותוספת המ"ם פתוחה כשמתלבשת בבי"ע, ומ"מ יש בזה ב' בחי' בזמן הבית נק' מדבר לשון ידבר עמים תחתינו שהיו הקליפו' מוכנעים, אבל בזמן הגלות השכינה הוא מדבר וציה, וכך הנפש בגלות במאסר הגוף וכל זה הוא צורך עליי' לברר הנפש הבהמי'.

ד(ג) ועלי' זו ג"כ בבחי' מדבר דיבורי התפלה ומדברך נאוה רשפי אש צמאה לך נפשי בארץ ציה ודוקא מצד הריחוק (כמו הוציאוה כו'), וכמ"ש דוד הלואי כן בקדש חזיתיך כו', וז"ש עולה מן המדבר, וההתבוננות ג"כ איך שכל העולמות הם רק בחי' מדבר ושממה לגבי א"ס ב"ה כי אין עוד מלבדו, ואתה מחי' כו' (ובי"ע נק' מדבר לגבי עיר מושב מל' דאצילות, אמנם יש בחי' מדבר הגדול והנורא, שלמעלה מאצילות, כמ"ש אשר לא ישב אדם שם, וגם הוא בחינת שממה לגבי א"ס, אוכם הוא קדם עילות העילות).

היד 1
(ד) ועי"ז יומשך הצמאון לאהבת את ה' כי הוא חייך, וכדכתי' ראו כו' רק שזה יהי' לע"ל ועכשיו צמאון להגיע לבחי' ראיה זו, ומבחי' צמאון זה נמשך ויצעקו כדכתי' רעבים גם צמאים כו' ויצעקו והצעקה על ההפך שהגוף מסתיר, וזהו במדבר סיני שירדה שנאה לאומות העולם העוכומ"ז כו', ולכן נתקן התפלה בזמן הגלות לפי שאז הוא הירידה בבחי' מדבר וציה (כנ"ל אות ב') עת אשר שלט ע"כ צריך להפריד הרע על ידי רשפי אש התפלה, ועד"ז נתקן פסוד"ז איך כי נשגב שמו כו', וכן ביוצר אור, וכל זה להגדיל הצמאון והוא העלאה עולה מן המדבר עד ברכת אהבת עולם שהיא המשכה מלמעלה למטה ונק' אהל מועד.

ו(ה) כי מועד לשון ונועדתי אותיו' ונודעתי לשון התקשרות והמשכת יחוד אור א"ס ב"ה למטה, וגילוי זה בנפש האדם היינו ענין שמחה ואהבה בתענוגים (בברכת אהבת עולם) אך כיון דלית מחשבה תפיסא בי' א"א להיות ההמשכה רק בבחי' אוהל בצל ידי כסיתיך רמ"ח פקודין וימינו תחבקני שאף שהחיבוק ביד גשמי מכל מקום העיקר פנימי' החיות כן תורה ומצות הוא קרבת ה' ממש וגילוי יחודו בנפש ביחוד עצום ונפלא כו'.

ז(ו) והנה משה רבינו ע"ה שוש' דמלכא הוא הממשיך בחי' אהל מועד גילוי יחוד א"ס בנפש כי הוא בחי' דעת שיכיר וירגיש כאילו רואה ראו עתה כו' הגם דקאי אלע"ל, מכל מקום כח זה יש בכל נפש ביניקתה מנשמת משה רבינו כו', ואהרן שושבינא דמטרוניתא המעלה הכלה להיות ההתפעלות בבחי' מדבר וצמאון, בהעלותך את הנרות נר ה' נשמת אדם, אך כ"ז הוא באחד לחודש השני בשנה השנית לצאת מארץ מצרים, חדש ושנה ענין א' חידוש ושינוי ויציאת מצרים היינו לצאת מרע גמור דג' קליפות הטמאות דהיינו להיות סור מרע בפועל ממש, אזי אח"כ יכול להיות בבחי' השנית והוא מדבר סיני צאת הנפש מנרתקה לבושי נוגה ואהל מועד שמחת הנפש בה' עושה כו'.(ז) ובזה יובן מ"ש שאו את ראש כו' בתחילה למשפחותם לבית אבותם, ואח"כ לגלגלתם, כי זה ג' בחי', כי יעקב מדת הרחמי' כלולה ממדת אברהם ויצחק, [ו]נמשכה מן הדעת כי התינוק אכזרי וכרחם אב ולא א[ם] מפני שדעתן קלה, וכן לענין מי שצריך לרחם עליו כל מי שאין בו דיעה כו', וענין הרחמנות של יעקב היא אפי' על עולמות עליונים כי נמשכה מדעת ה' איך שאין עוד ואפילו עולמות עליונים הם מדבר ושממה, ואחר כך נמשך מזה י"ב שבטים כוכבא דשביט ענפי האילן י"ב בקר שהים עומד עליהם והם מרכבה אליו בשם אלקינו נדגול מקור עלמא דאתגליי', וזהו רחמנות אחרת על עלמין דאתגליין מים תחתוני' בוכין אנן בעינן קדם מלכא כו' מפני שמשיגי' שיש מים עליוני' עלמין סתימין דלא אתגליין ויבדל בין מים למים ולמטה זו הרחמנות על ירידת הנפש, ואח"כ הרחמנות על ההתלבשות במאסר הגוף, וכ"ז המשכות עליונות ונתן לך רחמים, ולהעלות ממטה למעלה צ"ל תחלה למשפחותם ע' נפש (והיינו ע"י משה שמשפיע דעת לכנ"י אז שייך רחמנות כי מי שאין בו דיעה כו', זהו ענין ספירת העומר ז' שבועות) ואח"כ לבית אבותם

חיד 2
י"ב שבטי' ויעקב, אח"כ לגלגלתם שבועו' מ"ת גילוי אהבה רבה שלמעלה מהדעת עבודת מתנה אש שלמעלה גלגלתא דחפיא על מוחא (שזהו למעלה אפילו מבחי' לאשתאבא בגופא דמלכא והוא בחינות רחמים רבים, ועיי' מה שכתוב על פסוק וישכם לבן, איך שרחמים שלמטה דשבטי' שרשם שם, וזהווינשק לבניו כו', שוב למען עבדיך כו').