Or HaTorah·Bamidbar Volume 1·Naso·Take the Sum of the Sons of Gershonאור התורה·במדבר כרך א·פרשת נשא·נשא את ראש בני גרשון

אנשא את ראש בני גרשון
פ' נשא תר"ו

בנשא את ראש בני גרשון כו', ונשאו את יריעות המשכן ואת אוהל מועד עפ"י אהרן ובניו תהי' עבודתם בני הגרשוני כו' ולכאו' י"ל למה הוצרך לומר בבני גרשון לשאת אותם גם הם, גם מ"ש בבני גרשון דוקא עפ"י אהרן ובניו תהי' עבודתם ולא אמר כן בעבודת בני קהת ובני מררי. אך הנה תחילה י"ל ענין המשכן ונסיעתו במדבר ואח"כ פרטי ג' עבודת בני גרשון קהת ומררי, דהנה שרש הטעם לנסיעתם במדבר עם המשכן וכליו היה כדי להכניע יניק' החיצוני' ששרש יניקתם הוא במדבר העמי' דוקא, ובהיות שעיקר שפע יניקתם במדבר לכן נק' המדבר מדבר העמי', לפי שכל העמי' שהם העי"ש דנוג' כולם מקבלים ממנו משני יניקות ושפע, ולכן במדבר אין שם גידול צומח ודשא כלל אלא שממה בלבד להיות המקום ריקן מכל חיות האור ושפע כמו ששרשו למע' אינו אלא מבחי' הפסולת והאחוריים נמשך לחיצוניות ולכך נק' אלקים אחרים כנודע וז"ש במדבר הגדול והנורא הזה כו' שהן ג"ק הטמאים לגמרי כמ"ש במ"א. והנה כדי להכניע כח החיצוניים שבמדבר נשאו המשכן מ"ב מסעות כמ"ש ויסעו ויחנו כו' שהוא בחי' שם מ"ב כמ"ש בס' הקבלה והיינו ע"י שיהי' גילוי בחי' זאת במדבר היתה ענין הכנה לעתיד, כי לע"ל ג"כ יהי' גילוי בחי' אלקות בעוה"ז השפל שמלא קליפות כמ"ש ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר כל דוקא, והי' נסיעות המשכן במדב' העמי' שיוכל להיות גילוי אלקות גם בנוגה דעשי' ממש והוא ע"י שם מ"ב במ"ב מסעות שעי"ז הוברר מהחיצוניות בחי' הטוב ונפרד הרע וכך למעלה בחי' אותיות הדיבור ביו"ד מאמרות לגבי הנבראים שהם יש מאין הם בבחי' יש אבל לגבי עצמותו ית' המה בטילים כלא ולכך אין בחי' הסתר והעלם ויש ודבר כלל רק מצד בחי' התגלות אותיות הדיבור נראה העולם ליש ודבר, וע"כ יכול לע"ל להיות גילוי אלקות בלתי מסך מבדיל ומסתיר מכח הקליפות כלל, כי באמת הרי קמי' ית' אין שום בחי' הסתר והעלם כלל, כי קמי' ית' כלא חשיבי ואין שינוי כלל בין קודם שנבה"ע בין אחר שנברא העולם הוא אחד ומיוחד באחדות הפשוט, מאחר שכל עיקר הבריאה יש מאין אינו אלא מבחי' אותיות הדיבור, עד"מ הדיבור שהוא רק בחי' חיצוניות נבדל מעצמיות האדם ובטל וטפל לגבי המח' ובלתי תופס מקום כלל וכלל רק אצל השומע הדיבור הוא נתפס ליש ודבר, וע"כ כשיתגלה כבוד ה' שהוא בחי' גילוי עצמיות אלקות אז ממילא לא יסתיר שום הסתר כלל ויהי' גילוי גם בע' שרים עד שיראו כל בשר אפילו בהשגת שכל אנושי הגשמי וכמאמר וידע כל פעול כי אתה פעלתו כו' כמ"ש במ"א וד"ל.

גרלו 1
והנה, זהו ענין נסיעת המשכן במדבר העמי' דרך כלל, אבל בדרך פרט הרי התורה ניתנה לכאו"א מישראל ויש בחי' משכן בפרט בכאו"א וכל פרטי הענינים שבו הכל יש בנפש האדם. דהנה כתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ודרז"ל בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, לפי שכאו"א צריך לעשות בחי' משכן בנפשו היינו להמשיך בחי' גילוי אלקות בנפשו בעבוד' שבלב זו תפילה כשיהי' לבבו טהור כמ"ש לב טהור ברא לי אלקים וכמ"ש בר לבב כו' כי כאשר לבבו בר וטהור מכל סיג בלתי לה' לבדו אז נק' משכן לשכון בו גילוי אוא"ס ב"ה וכמ"ש נקי כפים ובר לבב הוא ישא ברכה מאת ה' כו', וכן לענין ההסתר המבדיל מחמת החיצוניות ומה שנראה העולם לבחי' יש בבחי' הפירוד ח"ו, היינו רק מפני גסות חומריות נה"ב אבל כשלבבו זך ובר יראה בעין שכלו איך שאין מסתיר באמת כמו שהוא למעלה דקמי' כלא חשיב, כי ע"י זכות לבו נמשך גילוי אלקות גם בבחי' ההסתר שלא יסתיר כמו שיהי' לע"ל וראו כ"ב כו' וד"ל. (כי האדם נק' עולם קטן כמ"ש בצלמינו כדמותינו ובהכניע לבבו כך ימשיך בכל העולמות כנודע).

דומעתה י"ל בד"פ בד"פ בענין המשכן שהי' ג' דברים יריעות וקרשים וכלים כו' ובני גרשון נשאו היריעות שהם בחי' הגוונין שש משזר תכלת וארגמן שביריעות הן הנה נגד ו' מדות חג"ת כו' וכללותם עורות תחשים שנק' כאן מכסה התחש ותרגומא ססגונא ששש בגוונין כו'. ותחילה י"ל ענין הקרשים שנק' עצי שיטים עומדים וכן כתיב ונתתי לך מהלכים בין העומדים כו' והענין הוא כי אין עמידה אלא שתיקה כמ"ש וירא העם וינועו ויעמדו כו' כידוע בדרז"ל, ופי' שתיקה היינו בחי' ביטול העצמי' מכל וכל והיינו בחי' ביטול העצמיות בטל רצונך שלא יהי' לאדם רצון אחר זולת הרצון לה' אחד כמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו', אעפ"י שעדיין לא הגיע לאמיתיות האהבה לה', ואח"כ יגיע למדת האה' והרצון לה' בבחי' כלות הנפש והוא הנק' תכלת, תכלת לשון כליון כלתה נפשי כלה שארי ולבבי כו' שהוא ענין כללות היריעות, אבל בחי' הרצון שקודם לזה הוא בחי' הקרשים ולכך נק' עצי שיטים עומדים, וזהו כדמיון כל עצמותי תאמרנה כו' וזהו שצ"ל באדם כל היום בתמידות בחי' ביטול זה ברצון עכ"פ, אך בחי' היריעות שהוא בחי' האהבה בכלות הנפש הנה לזה אומרים שמע ישראל ואח"כ ואהבת, כי פי' שמע לשון הבנה כידוע והוא התבוננות בגדולת ה' איך שכל העולמות כולם געה"ע וגעה"ת וגם מה שעתיד להיות באלף הז' הנק' עוה"ב וגם בשמיטה הבאה עד נ' אלפים יובלות כולם עלו במח' א' קמי' ית' וכמא' צופה ומביט עד סוף כל הדורות והבטה זאת הוא במח' בלבד וכמ"ש בזהר ובמדרש במח' א' ברא הקב"ה את כל העולמות כו', ועד"מ המח' באדם התחתון שאינה נחשבת כלל מבחי' עצמיות הנפש כי אינה רק בחי' לבוש לבד לנפש כמו עד"מ הלבוש שאדם פושט ולובש כך המחשבה משוטטת באדם פושט כשירצה כו' וחושב מח' אחרת כי הרי השכל הוא מתלבש במח' לחושבו כאשר יתלבש באדם בלבוש גשמיים להיות שאינה מבחי' עצמיות הנפש כלל, וכך יובן במחשבתו ית' שכולל בה כל ההשתלש' מראש ועד סוף שכ"ז אין ערוך לגבי בחי' עצמותו כלל אלא רק בדרך הלבוש שברצונו פושטו כו', וז"ש ה' מלך גאות

הרלו 2
לבש פי' מבחי' לבוש זה דמח' נתלבש למטה נמשך להיות מלך על עם כו', וכן ארז"ל במדרש ביו"ד לבושין נתלבש הקב"ה כו' וד"ל, וכאשר יתבונן האדם בזה איך שכל העולמות נמשכו רק מבחי' מח' א' בלבד וגם הוא מבחי' לבוש בלבד אזי תתפעל בלבבו אה' בכלות הנפש והוא הנק' תכלת כו' וד"ל.

ווזהו ענין היריעות בכלל, אבל דרך פרט הנה ששה מדות והם ו' גוונין שש משזר תכלת וארגמן כו', דהיינו כמ"ש במלאכים בשתים יכסה פניו כו' ובשתים יעופף כו' עד"מ העוף הפורח בכנפי' שמנדנד אנה ואנה, כך בבחי' רו"ש ואוי"ר לדבק בה' אחד והוא ענין תכלת וארגמן כו' שהם בחי' רו"ש, ויש בזה רו"ש בחי' וע"ד כלל הוא מכסה התחש שתרגומו ססגונא ששש בגוונין שלה כלומר בכל מיני גוונין בבחי' רו"ש. וביאור ענין הרו"ש שהוא בחי' העלאה ובחי' המשכה הוא ע"י המצו' מעשיות דהנה כשבאה האהבה לה' יבוא האדם לחשוק בהמשכות גילוי אלקות כמ"ש במ"א באמרו שהמצות הם רמ"ח אברים דמלכא כידוע ועד"מ האדם יש בו משכן עצמיות חיות הנפש כך ע"י המצות ויש בחי' כלי לשכון בהם גילוי עצמותו אור למטה כו' והרי האהבה היתה בבחי' רצוא שהוא בבחי' העלאה ורוח אייתי רוח כו' וכמ"ש אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף שנמשך בחי' עצמיות אלקות ע"י המצות עד"מ האבר שהוא כלי לחיות עצמיות הנפש, ונמצא הרי יש בחי' שוב אחרי הרצוא. והנה באתעדל"ת אתעדל"ע נמשך בחי' אור האה' וחסד עליון על נפש האדם ובפרט במעשה הצדקה להחיות רוח שפלים שנמשך עי"ז בחי' חסד עליון הנק' דרועא ימינא דקודב"ה כו', ואחר המשכו' בחי' חסד עליון זה בנפש ממילא נתעורר בלב האדם בחי' האהבה דרצוא וכמים הפנים כו', וז"ש אהבת עולם אהבתיך ע"כ משכתיך חסד פי' לפי שאהבת עולם אהבתיך מלמעלה למטה באור חסד עליון דאצי' וכו' ע"כ ממילא משכתיך חסד פי' משכתי את לבבך אלי בהתפעלות האהבה, והנה כתיב משכני אחריך נרוצה פי' דכתיב ישקני מנשיקות פיהו שהוא דבר ה' זו הלכה שנק' פי ה' וההתקשרות שאדם מקשר א"ע בדבר ה' זו הלכה עי"ז מתעורר בחי' המשכה עליונה מלמעלה למטה כו', ונשיקין הללו שבתו' היינו אתדבקות רוחא ברוחא ורוח אייתי רוח ואמשיך רוח כו', וזהו משכני אחריך ע"י אתדבקות רוחא ברוחא אז ממילא נמשך אח"כ בחי' המשכ' מלמעלמ"ט בנפש האדם עד שאחריך נרוצה באהבה ממילא ומאליו, וזהו ג"כ מ"ש אהבת עולם אהבתיך ע"כ משכתיך חסד פי' משכתיך כענין משכני הנ"ל שעי"ז ממילא אחריך נרוצה וד"ל, ונמצא שיש רצוא אחר שוב ושוב אחר רצוא, וכן חוזר חלילה, והיינו ענין תכלת וארגמן בכלל שכלולים כמה מיני רו"ש, ויותר בכלל הוא מכסה התחש ששש בגוונין, והכולל לכל בחי' רו"ש ביותר הוא ענין נסיעת המשכן וחניותן בכלל שהנסיעה הוא בחי' הרצוא והחניו' הוא בחי' שוב, וכמ"ש והחיות רו"ש וקאי על כללות החיות שבכלל שהוא בחי' מל' הנק' שכינה והוא בחי' משכן בכלליות כו', ובפרט הוא כמ"ש בשתים יעופף דקאי על בחי' משכן שיש בכאו"א כו' וד"ל.

זועתה יש לבאר שרש עבודת בני קהת ארון וכפורת כו' כי הנה כתיב ישת חושך סתרו כו' שהוא בחי' העלם העצמיות, ולהיות מגלה עמוקות מיני חושך לצאת מהעלם אל הגילוי הוא ע"י התורה שנק' אור כמ"ש ותורה אור,

חרלז
אך בכלים כמו בארון הי' אור זה הגנוז ובני קהת נשאו הכלים להמשיך בהם בחי' אור התור' שיצא מהעלם חושך העליון, וע"כ נק' קהת לשון אסיפה וקיבוץ כמ"ש ולו יקהת עמים ותרגומו מתכנשין עממיא להיות כי בחכ' אתברירו דוקא. והענין הוא כי יש ב' מדריגות בחכ', שבחי' א' הוא בחי' חכ' לברר בירורים כמו להבדיל בין טמא ובין טהור כו' וזה שארז"ל אם אין חכ' אין יראה להיות סו"מ לאתהפ' חשוכא לנהורא הוא ע"י החכ' כי בחכ' אתברירו, ומדריגה הב' היא ח"ע שהוא למעלה מהיראה והיינו שא' לפעמים אם אין יראה אין חכ' שצ"ל היראה קודמת עד שיבוא ויגיע לבחי' חכמה והוא בחי' הביטול דקרשים עומדים שקודמין לבוא במשכן ואח"כ נותנין בתוכו הכלים ארון וכפורת כו' שהם בחי' אור החכ' כי בארון הי' גנוזים הלוחות ומ"ש הן יראת ה' היא חכמה הוא בחי' היריעות שהוא בחי' הביטול האמיתי אך ביטול שבבחי' הקרשים הוא בחי' מל' יר"ת שהוא רק ביטול רצון אחר, וזה הי' עבודת בני מררי נושאים את הקרשים היינו להרים בחי' יחו"ת יר"ת לבחי' יחו"ע יר"ע דהנה שמם מורה ע"ז פי' מררי מל' מור כי הי' ב' מיני מור במשכן א' מור שבסממני הקטורת מור וקציעה והוא נעשה מדם חיה ששמה ידוע שכשנקרש הדם ונעשה בושם וזהו ענין אתכפייא חשוכא לנהורא, והנה כמו שהדם שמתהפך לבושם שעולה לריח טוב וחזק שערב לנפש עד שמשיב את הנפש כמ"כ במור שבקטורת שמדם חיה כנ"ל כאשר עולה לריח ניחוח ע"ג המזבח הפנימי כמ"ש ישימו קטורה באפיך כו' עי"ז ההעלאה נמשך אח"כ בחי' המשכה מלמעלה למטה והוא בחי' מור שבשמן המשחה שנק' מירא דכי' תרגום של מר דרור הנ"ל והוא בחי' יר"ע ויחו"ע שנק' חכ' כמ"ש הן יראת ה' היא חכ' אך בחי' יר"ת יחו"ת שהוא בחי' מור שבקטורת גורמת המשכה בחי' יר"ע ויחו"ע זאת, ולכך נק' מררי ב' מיני מור הללו דקטרת ושמן המשחה זה בהעלאה וזה בהמשכה, וז"ש שמאלי תחת לראשי הוא בבחי' העלאת מור דקטורת וימינו תחבקני בבחי' מור המשחה, ובכלל היינו המשכת אור חכ' בארון וכפורת ע"י בני קהת והמשכת אורות המקיפים ע"י בני גרשון כמשי"ת בע"ה וד"ל.

טוזהו נשא את ראש בני גרשון גם הם כו' ע"פ אהרן ובניו תהיה עבודת בני הגרשוני כו', דהנה בחי' היריעות יש בהם בחי' המדות בבחי' רו"ש כנ"ל הנה בחי' אורות המקיפים בשרשם וכמו שהיריעות היו פרושים מלמעלה ע"ג הקרשים והכלים בבחי' מקיף וסובב כו', דהנה כללות בחי' הלוים הוא ענין אתעדל"ת כדי לעורר אתעדל"ע בבחי' ביטול יש לאין כדי לעורר המשכ' מאין ליש, ואמנם מאחר שאין ערך ביניהם איך יכול להיות אתעדל"ע מצד אתעדל"ת, אבל הענין הוא דזאת היתה מעלת ומדריגת עבודת הלוים שהם מחברים אוא"ס בעולמות ולכך נק' לוים מלשון התחברות כמש"א לאה בלדתה את לוי הפעם ילוה אישי אלי כו' וכללות בחי' הלוים הוא בג' אלה שהם גרשון קהת ומררי גרשון הוא מחבר בחי' המקיפים העליונים דעולמות אבי"ע ע"י היריעות שהם הלבושים כו' ובני קהת האוב"כ ארון וכפורת כו' ובני מררי מחברים וממשיכים לבחי' הכלים כו'.

יוהנה בבחי' האורות והכלים דקהת ומררי א"צ לאהרן אבל בחי' המקיפים דיריעות שע"י גרשון צריך לזה בחי' אהרן, כי בכדי שיוכל להיות המשכה או"מ צריך להמשיך מבחי' מקור כל המקיפים העליונים והוא בחי'

יארלח
אהרן אה"ר, כי הר הוא בחי' אה' וכמארז"ל לא כאברהם שקראו הר כו' ואהרן נקבר בהר ההר שהוא בחי' אהבה רבה שהוא אור בלתי מוגבל בבחי' כלי כו', והנון פשוטה הוא בחי' ענין ירידת האור למטה מטה ומזה יכול להיות המשכות המקיפים בפרט ביריעות שבמשכן וז"ש בבני גרשון דוקא ע"פ אהרן כו' וד"ל.

יבוזהו מקדש אד' כוננו ידיך ג' ידות שהן ג' מדריגות גרשון קהת ומררי כו', כי יש ג' ידות יד הרמה פי' הוא בחי' הרוממות בעצמו' אוא"ס ע"י אור דתורה כנ"ל שהוא בחי' קהת שהתורה קו האמצעי כו', ויד החזקה הוא בחי' מררי כמ"ש שמאלו תחת לראשי שהוא בחי' קו השמאל כו', ויד הגדולה הוא בחי' גרשון להיות כל המקיפים נמשך מבחי' יד הגדולה שהוא מ"ש וימינו תחבקני, ולהיות כי בחי' אהרן שנק' כה"ר בבחי' רב חסד הוא מקור עבודת בני הגרשוני בהמשכות המקיפים ע"כ הוא בבחי' היד הגדולה וז"ש מקדש אד' כוננו ידיך ג' ידות וד"ל. והטעם שנק' גרשון בנון פשוטה כי הנה שרש עבודת גרשון הוא בבחי' אהרן כנ"ל ובאהרן יש נון פשוטה שמורה ענין המשכה מלמעלה למטה מטה מאוד כצורת הנו"ן פשוטה שרגליו נמשכו עד למטה מאוד כנ"ל ובאהרן היינו המשכות אור מקור המקיפים שהולך ונמשך עד למטה כענין רגלי חסידיו ישמור בבחי' המקיפים דהיינו מה שהמה דשים בעקבים שלא יכשלו בם כו' ובבחי' גרשון היינו ג"כ אור וכח המקיף העליון אמנם הוא בא לגרש בחי' יניקת החצונים שלא יקרבו אל האדם כלל וכלל כנ"ל. וזהו פי' גרשון גרש נון כו' כי הוא בחי' המקיף לכל החיצוניות וכמ"ש ימינך ה' תרעץ אויב כו' וא"כ גם בגרשון יש נ' פי' הוא בחי' המקיף הזה הדוחה לבחי' יניק' חיצוניות ג"כ הוא מתפשט עד למטה מטה גם כח היותר עמוק בהיכלות החיצוניות לגרשם ולכלותם גם משם כי כל הגבוה גבוה יותר יוכל לירד ולהשפיל א"ע כענין המבואר במ"א ע"פ ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך כו' וד"ל. וזהו מ"ש ע"פ אהרון ובניו דייקא תהי' עבודת בני הגרשוני, כי כל ערך מדריגת כח עבודתם לגרש החיצוניות שבמדבר העמים תלוי בערך מדריגו' כח אור המקיפים שבאהרון כה"ר כנ"ל וד"ל.