Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Or HaTorah·
אכה אמר ה' צבאות אם בדרכי תלך
כה אמר ה' צבאות* אם בדרכי תלך כו' ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. (עיין מזה ברבות בשלח ר"פ כ"ה ובזח"ג ר"פ ואתחנן דר"ס סע"א זח"ב תרומה ק"ע ע"א פקודי דרמ"א סע"ב זח"א וירא ק' ע"ב חיי קכ"ט ב'). להבין מהו ענין מהלכים בין העומדים, הנה נודע שהמלאכים נק' עומדים כמ"ש שרפים עומדים, וכן הנשמות קודם בואם לעוה"ז נק' ג"כ עומדים כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו, רק אחרי ירידת הנשמות לעוה"ז בהתלבשותן בגוף ונה"ב נק' מהלכים (ועמ"ש מזה בד"ה אם בחוקותי תלכו, דרוש הראשון פ"א, ובדרוש השני ספ"א רפ"ב, ובביאור ע"פ ועתה יגדל נא, ועיין עוד בד"ה שחורה אני ונאוה דרוש השני פ"א וסד"ה צאינה וראינה בנות ציון דרוש הראשון ספ"ד), והטעם שהמלאכים ונשמות נק' עומדים כי שרש התהוותם הוא מבחי' אותיות והמלאכים הם מאותיות הדיבור וכמ"ש וברוח פיו כל צבאם וישראל עלו במח' הם מאותיות המחשבה והאותיות הם בחי' דומם כמ"ש בס"י שתי אבנים בונות כו', לפי שהן בטילות לגבי השכל המנהיגן כי האותיו' הן לפי השכל כו' ולכך נק' עומדים כבחי' דומם שאין להם בחי' הילוך (ואפי' עולם הבריאה נק' עפר אשר בקרקע המשכן, עפר היינו בחי' דומם), ומ"ש ובשתים יעופף הרי שמצינו להם בחי' הילוך הוא ע"י אתעדל"ת כשישראל או' קדושה למטה גם המלאכים או' קדוש למעלה ואזי נאמ' ובשתים יעופף וקרא זה אל זה כו' (י"ל ג"פ קדוש זהו ההמשכה מסוכ"ע בממכ"ע, וזהו זה אל זה, ע' זח"ג דרע"א סע"ב). אך להבין ביאור הדבר איך הוא אתעדל"ע ע"י אתעדל"ת, הנה נודע שיש ב' בחי' ממכ"ע וסוכ"ע. פי' ממכ"ע היינו לפי סדר המדריגות בהשתלשלות וירידות המדריגות מעילה לעילה כו' ומהווה ומחי' לכאו"א לפי מזגו ותכונתו בבחי' השתלשלות ממש, והשפעת והמשכת חיות זה הוא מבחי' מלכותו ית' מלכותך מלכות כל עולמים וכבוד הדר מלכותו, פי' הדר הוא תפארת גדולתו ית' ברבוא רבבות עולמות אלף אלפים ישמשוני' כו'
כה אמר ה' צבאות* אם בדרכי תלך כו' ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. (עיין מזה ברבות בשלח ר"פ כ"ה ובזח"ג ר"פ ואתחנן דר"ס סע"א זח"ב תרומה ק"ע ע"א פקודי דרמ"א סע"ב זח"א וירא ק' ע"ב חיי קכ"ט ב'). להבין מהו ענין מהלכים בין העומדים, הנה נודע שהמלאכים נק' עומדים כמ"ש שרפים עומדים, וכן הנשמות קודם בואם לעוה"ז נק' ג"כ עומדים כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו, רק אחרי ירידת הנשמות לעוה"ז בהתלבשותן בגוף ונה"ב נק' מהלכים (ועמ"ש מזה בד"ה אם בחוקותי תלכו, דרוש הראשון פ"א, ובדרוש השני ספ"א רפ"ב, ובביאור ע"פ ועתה יגדל נא, ועיין עוד בד"ה שחורה אני ונאוה דרוש השני פ"א וסד"ה צאינה וראינה בנות ציון דרוש הראשון ספ"ד), והטעם שהמלאכים ונשמות נק' עומדים כי שרש התהוותם הוא מבחי' אותיות והמלאכים הם מאותיות הדיבור וכמ"ש וברוח פיו כל צבאם וישראל עלו במח' הם מאותיות המחשבה והאותיות הם בחי' דומם כמ"ש בס"י שתי אבנים בונות כו', לפי שהן בטילות לגבי השכל המנהיגן כי האותיו' הן לפי השכל כו' ולכך נק' עומדים כבחי' דומם שאין להם בחי' הילוך (ואפי' עולם הבריאה נק' עפר אשר בקרקע המשכן, עפר היינו בחי' דומם), ומ"ש ובשתים יעופף הרי שמצינו להם בחי' הילוך הוא ע"י אתעדל"ת כשישראל או' קדושה למטה גם המלאכים או' קדוש למעלה ואזי נאמ' ובשתים יעופף וקרא זה אל זה כו' (י"ל ג"פ קדוש זהו ההמשכה מסוכ"ע בממכ"ע, וזהו זה אל זה, ע' זח"ג דרע"א סע"ב). אך להבין ביאור הדבר איך הוא אתעדל"ע ע"י אתעדל"ת, הנה נודע שיש ב' בחי' ממכ"ע וסוכ"ע. פי' ממכ"ע היינו לפי סדר המדריגות בהשתלשלות וירידות המדריגות מעילה לעילה כו' ומהווה ומחי' לכאו"א לפי מזגו ותכונתו בבחי' השתלשלות ממש, והשפעת והמשכת חיות זה הוא מבחי' מלכותו ית' מלכותך מלכות כל עולמים וכבוד הדר מלכותו, פי' הדר הוא תפארת גדולתו ית' ברבוא רבבות עולמות אלף אלפים ישמשוני' כו'
בתח
ולגדודיו אין מספר, שכ"ז הוא יקר תפארת גדולתו ית', ואין זה אלא מבחי' מלכותו ית', וכל המלאכים זמירות יאמרו רק למלך אל חי וקיים כי הוא לבדו פי' בבחי' עצמותו ית' מרום וקדוש כו', וע"ז או' ג"פ קדוש להיות המשכת קדושה עליונה מאור א"ס ב"ה הסוכ"ע (ועמ"ש מזה בת"א פ' בראשית בביאור ע"פ כי כאשר השמים החדשים ומ"ש על מארז"ל סוף סוטה ואלא עלמא אמאי קיים אקידושא דסידרא וכמ"ש מזה באיוב ססי' יו"ד ע"פ ארץ עפתה כו' ותופע כו'), עד שיהי' הוי' צבאות ולהיות מלא כה"כ, ופי' כבודו התלבשותו וגם כבוד בגימט' ל"ב הם ל"ב נתיבות חכמה שבחי' התלבשות אור א"ס ב"ה הוא בחכ' וכמ"ש (תהלים ק"ד) מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית וכתי' מלאה הארץ קניניך קניניך, הם בחי' קנה חכמה קנה בינה והן הן מלא כל הארץ שהו"ע התלבשות אור א"ס ב"ה בבחי' ממכ"ע ונק' יחוד קוב"ה ושכינתי'.
ולגדודיו אין מספר, שכ"ז הוא יקר תפארת גדולתו ית', ואין זה אלא מבחי' מלכותו ית', וכל המלאכים זמירות יאמרו רק למלך אל חי וקיים כי הוא לבדו פי' בבחי' עצמותו ית' מרום וקדוש כו', וע"ז או' ג"פ קדוש להיות המשכת קדושה עליונה מאור א"ס ב"ה הסוכ"ע (ועמ"ש מזה בת"א פ' בראשית בביאור ע"פ כי כאשר השמים החדשים ומ"ש על מארז"ל סוף סוטה ואלא עלמא אמאי קיים אקידושא דסידרא וכמ"ש מזה באיוב ססי' יו"ד ע"פ ארץ עפתה כו' ותופע כו'), עד שיהי' הוי' צבאות ולהיות מלא כה"כ, ופי' כבודו התלבשותו וגם כבוד בגימט' ל"ב הם ל"ב נתיבות חכמה שבחי' התלבשות אור א"ס ב"ה הוא בחכ' וכמ"ש (תהלים ק"ד) מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית וכתי' מלאה הארץ קניניך קניניך, הם בחי' קנה חכמה קנה בינה והן הן מלא כל הארץ שהו"ע התלבשות אור א"ס ב"ה בבחי' ממכ"ע ונק' יחוד קוב"ה ושכינתי'.
גתט
הבירור ע"י שם מה בחי' ביטול כו' ולכן נק' ג"כ צעיר בחי' כי קטן יעקב שהוא בחי' ביטול וכמ"ש קטונתי מכל החסדים כו' ועמ"ש בד"ה ויהי קול מעל לרקיע), אך אין הדינין נמתקי' אלא בשרשן ולכך א"א להכניעו ולכבוש את רוח הנה"ב תחת ממשלת הנה"א כ"א ע"י שרשה של נה"ב, שמקור חוצבה ויסודתה בהררי קודש הוא מחיות הקדש שבמרכבה פני ארי' פ"ש כו', ולכך צריך להזכיר לפניו תחלה איך שהמלאכים וחיות הקודש מקדישים וממליכים כו' ומזה יבא לקיום הק"ש להיות ואהבת בכל לבבך בשני יצריך (ועמ"ש מזה בד"ה כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו), והנה בק"ש ממשיכים לה בחי' ביטול ממש בה' אחד במס"נ ממש באור א"ס ב"ה הסוכ"ע עד שתתפשט לצאת מנרתקה כו', והענין כמ"ש סוס ורוכבו רמה בים, שהסוס בטל לגבי רוכבו שבלתי הרוכב אין מעלת הסוס כלום אבל כשיש רוכב עליו ניכר מעלת הסוס ביותר שיכול לרוץ למקום שאין הרוכב יכול לילך מצד עצמו, וכך בחי' נה"ב מצד עצמה היא מקושרת למטה אבל כשרוכב עליו הנה"א המתלבש' בה הנה זאת תהי' העלאת נה"ב ביתר שאת ויתר עז במס"נ ממש, והיינו לפי ששרשה ממקום עליון יותר מלפני מלוך מלך כו' ורב יעבוד צעיר כו' (וזה דמיון לסוס היינו כי סוס ב"פ ס"ג כמ"ש בביאור ע"פ וקיבל היהודים, ונה"ב שרשה מב"ן אשר אחר שמתבררת עולה לס"ג, וב"פ ס"ג היינו מלמעלה למטה ומלמטה למעלה ע"ש) ואזי גדול ורב כחה עד שבתפלת י"ח היא המשפעת וממשכת המשכת הביטול אור א"ס ב"ה במלאכים עד שהם אומרים קדוש כשישראל אומרים למטה (ועמ"ש בד"ה כנשר יעיר קנו בענין ומלאכי אלקי' עולים ויורדים בו, והטעם שהוא באמירת קדוש כי קדוש היינו המשכת ת"י נימין מא"א הנמשך בח"ע שמשם נמשך כח הביטול בבחי' הילוך שהו"ע למעלה מהשגה והכלי, שבחי' זו נמשך מבחי' שלמעלה מהבינה והדעת, דהיינו מבחי' כתר, וכמ"ש בד"ה כי תצא בענין שנק' ישראל גוי קדוש ששרשם מסוכ"ע, ובענין לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש), וזהו"ע באתעדל"ת אתעדל"ע שממטה למעלה להיות בטל באור א"ס ב"ה ממטה למעלה.
הבירור ע"י שם מה בחי' ביטול כו' ולכן נק' ג"כ צעיר בחי' כי קטן יעקב שהוא בחי' ביטול וכמ"ש קטונתי מכל החסדים כו' ועמ"ש בד"ה ויהי קול מעל לרקיע), אך אין הדינין נמתקי' אלא בשרשן ולכך א"א להכניעו ולכבוש את רוח הנה"ב תחת ממשלת הנה"א כ"א ע"י שרשה של נה"ב, שמקור חוצבה ויסודתה בהררי קודש הוא מחיות הקדש שבמרכבה פני ארי' פ"ש כו', ולכך צריך להזכיר לפניו תחלה איך שהמלאכים וחיות הקודש מקדישים וממליכים כו' ומזה יבא לקיום הק"ש להיות ואהבת בכל לבבך בשני יצריך (ועמ"ש מזה בד"ה כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו), והנה בק"ש ממשיכים לה בחי' ביטול ממש בה' אחד במס"נ ממש באור א"ס ב"ה הסוכ"ע עד שתתפשט לצאת מנרתקה כו', והענין כמ"ש סוס ורוכבו רמה בים, שהסוס בטל לגבי רוכבו שבלתי הרוכב אין מעלת הסוס כלום אבל כשיש רוכב עליו ניכר מעלת הסוס ביותר שיכול לרוץ למקום שאין הרוכב יכול לילך מצד עצמו, וכך בחי' נה"ב מצד עצמה היא מקושרת למטה אבל כשרוכב עליו הנה"א המתלבש' בה הנה זאת תהי' העלאת נה"ב ביתר שאת ויתר עז במס"נ ממש, והיינו לפי ששרשה ממקום עליון יותר מלפני מלוך מלך כו' ורב יעבוד צעיר כו' (וזה דמיון לסוס היינו כי סוס ב"פ ס"ג כמ"ש בביאור ע"פ וקיבל היהודים, ונה"ב שרשה מב"ן אשר אחר שמתבררת עולה לס"ג, וב"פ ס"ג היינו מלמעלה למטה ומלמטה למעלה ע"ש) ואזי גדול ורב כחה עד שבתפלת י"ח היא המשפעת וממשכת המשכת הביטול אור א"ס ב"ה במלאכים עד שהם אומרים קדוש כשישראל אומרים למטה (ועמ"ש בד"ה כנשר יעיר קנו בענין ומלאכי אלקי' עולים ויורדים בו, והטעם שהוא באמירת קדוש כי קדוש היינו המשכת ת"י נימין מא"א הנמשך בח"ע שמשם נמשך כח הביטול בבחי' הילוך שהו"ע למעלה מהשגה והכלי, שבחי' זו נמשך מבחי' שלמעלה מהבינה והדעת, דהיינו מבחי' כתר, וכמ"ש בד"ה כי תצא בענין שנק' ישראל גוי קדוש ששרשם מסוכ"ע, ובענין לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש), וזהו"ע באתעדל"ת אתעדל"ע שממטה למעלה להיות בטל באור א"ס ב"ה ממטה למעלה.
דג) והנה כך הוא בענין המשכ' אור א"ס ב"ה מלמעלה למטה הוא ע"י ישראל בעסק התורה שהיא חכמתו ורצונו ית' בתרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן שהם תר"ך עמודי אור בגימט' כתר שהן הן בחי' כתר עליון בחי' כותרת ומקיף שלמעלה מעלה מבחי' סדר ההשתל' ומשם ממשיכי' ישראל הארת אור א"ס ב"ה הסוכ"ע, וזהו שאחר ואהבת בכל לבבך ממטה למעלה או' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך כו' המשכת הדברים
התי
האלה מבחי' אנכי ממש מלמעלה למטה כו' שלא יסתיר ולא יעלים כו', והמלאכים מקבלים מהם המשכת התורה הנמשך בג"ע כמ"ש היושבת בגנים כו' וגם בעסק התו' בעוה"ז ארז"ל על יש מהחכמים הגדולים שנתקבצו המלאכי שרת כבמזמוטי חו"כ כו', ונמצא שהשפעת המלאכים מישראל הוא בין מלמטה למעלה ובין מלמעלה למטה (וזהו ענין עולים ויורדים בו).
האלה מבחי' אנכי ממש מלמעלה למטה כו' שלא יסתיר ולא יעלים כו', והמלאכים מקבלים מהם המשכת התורה הנמשך בג"ע כמ"ש היושבת בגנים כו' וגם בעסק התו' בעוה"ז ארז"ל על יש מהחכמים הגדולים שנתקבצו המלאכי שרת כבמזמוטי חו"כ כו', ונמצא שהשפעת המלאכים מישראל הוא בין מלמטה למעלה ובין מלמעלה למטה (וזהו ענין עולים ויורדים בו).
ווזהו ונתתי לך מהלכים ב' מיני הילוך ממטה למעלה ומלמעלה למטה (ועד"ז יובן מ"ש במ"א בביאור ע"פ מחצית השקל וז"ל הנה ידוע דת"ת דאימא נעשה כתר לז"א, וכתר זה נעשה בכח החסד השלישי מה"ח היינו חסד שבת"ת דז"א המתחלק חציו למעלה להוריד לו הכתר וחציו לאחוריו לצורך נוק' ושם במקומה מקבלת שפע טהרה מהחסד ההוא עכ"ל המ"ח ובפע"ח שער חג השבועות, וזהו ענין ב' מחצית השקל, מחצית הא' הנמשך לכתר דנוק' הוא אתעדל"ע לעורר אתעדל"ת, כי כתר דנוק' הוא הרצון הפשוט בכל מאדך, ושיומשך ביטול זה זהו ע"י החסד הנ"ל ששרשו מא"א, וזהו כענין לזאת יקרא אשה אש ה' כי מאיש לוקחה זאת מבחי' אש יו"ד, כמ"ש בד"ה והי' לכם לציצית, וז"ש כאן שהמשכה זו נמשך ע"י אמירת קדוש כי כן נק' השקל שקל הקדש וכשנמשך למטה נק' קדוש, ומחצית החסד הנמשך לכתר דז"א זהו ההמשכ' ע"י תורה וגמ"ח כו' וזהו הנק' אור ישר, וחצי הנמשך לנוק' זהו כענין או"ח שתכליתו להיות העלי' מלמטה למעלה, וזהו ג"כ ענין ושמתי כדכד שמשותיך ב"פ כד ב' שליש ע"ב שהוא חסד, והוא ג"כ ענין כדין וכדין כמ"ש בד"ה ושמתי כדכד). בין העומדים פי' בפנימיות העומדים, הם המלאכים להיות השפעת בחי' הילוך בבחי' פנימיות המלאכים בין מלמטה למעלה ובין מלמעלה למטה.
זד) ופי' וענין עומדים הנה עפמ"ש בזח"ג ר"פ ואתחנן מובן שהוא כענין עמידה דשמו"ע שצ"ל צלותא מעומד דוקא כמו שהמלאכי' נק' עומדים, וכנזכר מהגמרא פ"ק דברכות שהביא הטור סי' צ"ה שיכוין את רגליו זא"ז בתפלה דכתיב ורגליהם רגל ישרה ביחזקאל סי' א' ז' וכ"כ בירושלמי ח"א כמלאכי השרת ועי' ב"י בשם תר"י שכן דברי הש"ס דידן, ולפי"ז עמידה זו היא מדריגה גבוה מאד שהרי שמו"ע הוא בחי' הביטול שלמעלה ממדריגת ק"ש שהיא צלותא דמיושב וכמ"ש מזה באריכות בד"ה שימני כחותם, והיינו כי באשה קראו מושב אבל עמידה הוא בעלמא דדכורא כדכורא דקאים בחילא וכמ"ש בזח"ב פ' תצוה דקפ"ג ע"א, וזהו ג"כ ענין יראה כל זכורך את פני כו', ומ"ש ברבות בשלח פכ"ה כשהוא מבקש עושה אותם יושבים שנאמר ויבא מלאך ה' וישב תחת האלה, היינו כמש"ש ופעמים עושה אותם דמות נשים שנאמר שתים נשים יוצאות כו', ועי'
חתיא
במק"מ ר"פ שמות ע"פ איש וביתו באו. וכמ"ש בע"ח שער כסה"כ וז"ל ודע כי היכלי זו"נ דבריאה הן נקראים שבע נערות אסתר, לפי שהם נוקבין בערך אותן שבע היכלין דאו"א דבריאה אבל הם נקראים שבעת סריסים המשרתים והן דכורין עכ"ל, ועיין בפ' מקץ דף ר"ד סע"ב, ואפשר הי' לומר שהמלאכים שאנו מזכירי' בברכות ק"ש שהוא צלותא דמיושב הם ג"כ מבחי' עלמא דנוק' והמלאכי' המעלים תפלת שמו"ע הם עומדים כו'. ועכ"פ כיון שכן שבחי' עמידה הנ"ל הוא גבוה יותר גם מבחי' ק"ש, א"כ מהו ענין ההילוך שלמעלה מבחי' עמידה זו, ונקדים ענין ורגליהם רגל ישרה דפרש"י ביחזקאל שני פירושים וז"ל רגלים כיוונן מכוונים זה כנגד זה, ד"א ישרה שאין להם קפיצין ארכובות לכוף את שוקיהן לפי שאין להם ישיבה ולא שכיבה ואין צריכי' להיות להם קפיצין כו' עכ"ל. וכפי' השני מבואר בירושלמי פ"ג דברכות, עוד כ' התוס' פ"ב דחגיגה די"ג ע"א בשם הירושלמי בפי' רגל ישרה שהוא מהלך ת"ק שנה כמו מן הארץ לרקיע ועוד יותר עליו הרגל ט"ו. והנה ת"ק שנה הוא נמשך מבחי' ה' מדות חג"ת נ"ה, ומה שאין נחשב גם יסוד היינו לפי שהיא בחי' כללות ה' מדות הנ"ל שהיסוד הוא בחי' ההשפעה לזולתו ואינו בחי' עצמיות בפ"ע וכמבואר בפע"ח גבי סוכות, וכמ"ש מזה בדרוש ל"ג בעומר בסידור, וכ"ז הוא לפי שכונן שמים בתבונה ובינה רק עד הוד אתפשטת ולכן היסוד נק' יתום מאמו, ולכן המלאכים ששרשם ג"כ מהבינה כנזכר בביאורי הזהר בביאור מא' פ' בלק דף ק"צ ע"ב ע"פ ברכו הוי' מלאכיו גבורי כח כו' ע"כ הם ת"ק שנה בחי' בינה עד הוד אתפשטת, וזהו ענין רגליהם רגל ישרה, שהוא ת"ק עם י"ה, והיינו שעבודתם להמשיך בחי' י"ה חו"ב בתוך המדות שהם בחי' שמים, שיהיה השם שלם וכענין מ"ש בשל"ה ישמחו השמים ר"ת י"ה היינו ע"י שממשיכים בחי' חו"ב הנק' י"ה בתוך חו"ג הנק' שמים אש ומים עי"ז ישמחו השמים והיינו לפי שהתגלות אוא"ס ב"ה הוא בחכמה הנק' אין ואו"א הם תרדל"מ אין ויש ותמיד צ"ל נמשך מאין ליש, המחדש בכ"י מע"ב, וזהו עבודת המלאכים כמבואר בתו"א (וגם זהו ענין המשכה שיהי' השם שלם שבחי' י"ה יהי' מאיר בז"א ע' לק"ת פ' ראה אנכי נותן בענין נחל איתן שזהו ענין יהא שמיה רבא מברך וגם זהו המשכה בבחינת עץ החיים מהלך ת"ק שנה שיהי' נמשך בו מבחי' שרשו דהיינו מ"ש והיה כעץ שתול כו' ועל יובל ישלח שרשיו ובחי' יובל זהו הנהר היוצא מעדן יובל שמו והוא בחי' י"ה שהם חו"ב עדן ונהר, ובישראל נאמר בנהר יעברו ברגל כו' היינו בג' רגלים כדלקמן שזהו בחי' הילוך כו') פ' יתרו בביאור זכור ושמור בדיבור אחד, וכדי להמשיך המשכה זו מחו"ב זהו ע"י שהם עומדים בבחי' ביטול דוקא, וזהו שרפים עומדים ממעל לו, ומבואר במ"א דפי' ממעל לו היינו ממעל מבחי' הוי"ו שהוא המדות, בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י. וזהו ענין עומדים כדכורא דקאים בחיליה ולכן אין להם קפיצין כי ג' פרקי הרגל הם ג' בחי' מדריגות זו למטה מזו היינו חב"ד חג"ת נה"י שבנה"י עצמן והם בחי' בי"ע, והתחלקות זו זהו ענין כפיפת הרגל אבל בבחי' עמידה היינו שכולם ביחוד א' שבחי' בי"ע מתכללים זע"ז, וגם ב' רגלים מכוונין,
במק"מ ר"פ שמות ע"פ איש וביתו באו. וכמ"ש בע"ח שער כסה"כ וז"ל ודע כי היכלי זו"נ דבריאה הן נקראים שבע נערות אסתר, לפי שהם נוקבין בערך אותן שבע היכלין דאו"א דבריאה אבל הם נקראים שבעת סריסים המשרתים והן דכורין עכ"ל, ועיין בפ' מקץ דף ר"ד סע"ב, ואפשר הי' לומר שהמלאכים שאנו מזכירי' בברכות ק"ש שהוא צלותא דמיושב הם ג"כ מבחי' עלמא דנוק' והמלאכי' המעלים תפלת שמו"ע הם עומדים כו'. ועכ"פ כיון שכן שבחי' עמידה הנ"ל הוא גבוה יותר גם מבחי' ק"ש, א"כ מהו ענין ההילוך שלמעלה מבחי' עמידה זו, ונקדים ענין ורגליהם רגל ישרה דפרש"י ביחזקאל שני פירושים וז"ל רגלים כיוונן מכוונים זה כנגד זה, ד"א ישרה שאין להם קפיצין ארכובות לכוף את שוקיהן לפי שאין להם ישיבה ולא שכיבה ואין צריכי' להיות להם קפיצין כו' עכ"ל. וכפי' השני מבואר בירושלמי פ"ג דברכות, עוד כ' התוס' פ"ב דחגיגה די"ג ע"א בשם הירושלמי בפי' רגל ישרה שהוא מהלך ת"ק שנה כמו מן הארץ לרקיע ועוד יותר עליו הרגל ט"ו. והנה ת"ק שנה הוא נמשך מבחי' ה' מדות חג"ת נ"ה, ומה שאין נחשב גם יסוד היינו לפי שהיא בחי' כללות ה' מדות הנ"ל שהיסוד הוא בחי' ההשפעה לזולתו ואינו בחי' עצמיות בפ"ע וכמבואר בפע"ח גבי סוכות, וכמ"ש מזה בדרוש ל"ג בעומר בסידור, וכ"ז הוא לפי שכונן שמים בתבונה ובינה רק עד הוד אתפשטת ולכן היסוד נק' יתום מאמו, ולכן המלאכים ששרשם ג"כ מהבינה כנזכר בביאורי הזהר בביאור מא' פ' בלק דף ק"צ ע"ב ע"פ ברכו הוי' מלאכיו גבורי כח כו' ע"כ הם ת"ק שנה בחי' בינה עד הוד אתפשטת, וזהו ענין רגליהם רגל ישרה, שהוא ת"ק עם י"ה, והיינו שעבודתם להמשיך בחי' י"ה חו"ב בתוך המדות שהם בחי' שמים, שיהיה השם שלם וכענין מ"ש בשל"ה ישמחו השמים ר"ת י"ה היינו ע"י שממשיכים בחי' חו"ב הנק' י"ה בתוך חו"ג הנק' שמים אש ומים עי"ז ישמחו השמים והיינו לפי שהתגלות אוא"ס ב"ה הוא בחכמה הנק' אין ואו"א הם תרדל"מ אין ויש ותמיד צ"ל נמשך מאין ליש, המחדש בכ"י מע"ב, וזהו עבודת המלאכים כמבואר בתו"א (וגם זהו ענין המשכה שיהי' השם שלם שבחי' י"ה יהי' מאיר בז"א ע' לק"ת פ' ראה אנכי נותן בענין נחל איתן שזהו ענין יהא שמיה רבא מברך וגם זהו המשכה בבחינת עץ החיים מהלך ת"ק שנה שיהי' נמשך בו מבחי' שרשו דהיינו מ"ש והיה כעץ שתול כו' ועל יובל ישלח שרשיו ובחי' יובל זהו הנהר היוצא מעדן יובל שמו והוא בחי' י"ה שהם חו"ב עדן ונהר, ובישראל נאמר בנהר יעברו ברגל כו' היינו בג' רגלים כדלקמן שזהו בחי' הילוך כו') פ' יתרו בביאור זכור ושמור בדיבור אחד, וכדי להמשיך המשכה זו מחו"ב זהו ע"י שהם עומדים בבחי' ביטול דוקא, וזהו שרפים עומדים ממעל לו, ומבואר במ"א דפי' ממעל לו היינו ממעל מבחי' הוי"ו שהוא המדות, בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י. וזהו ענין עומדים כדכורא דקאים בחיליה ולכן אין להם קפיצין כי ג' פרקי הרגל הם ג' בחי' מדריגות זו למטה מזו היינו חב"ד חג"ת נה"י שבנה"י עצמן והם בחי' בי"ע, והתחלקות זו זהו ענין כפיפת הרגל אבל בבחי' עמידה היינו שכולם ביחוד א' שבחי' בי"ע מתכללים זע"ז, וגם ב' רגלים מכוונין,
טתיב
הכל התכללות וביטול כו', ועי"ז ממשיכי' בז"א שהוא בחי' ת"ק שנה מבחי' חו"ב, ונק' ישרה שממשיכים הגילוי להיות למטה בעלמא דאתגלי' כמו בעלמא דאתכסי', וזהו ענין ישרה והוא ג"כ המשכה בבחי' עץ החיים שהוא מהלך ת"ק שנה להמשיך מבחי' מקור' ועל יובל ישלח שרשיו נהר היוצא מעדן יובל שמו והוא בחי' י"ה, שהוא ענין ונהר, ובת"א פ' יתרו שם מבואר שעבודתם להעלות בחי' דמות אדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם הוא, והכל כוונה אחת, ועכ"ז נק' בחי' זו עומדים במדריגה א'. והענין כמש"ש שיש שני מיני זווגים באו"א, זיווג חיצוני זיווגייהו תדיר תרין ריעין דלא מתפרשין שהוא לקיום העולמות מאין ליש, והמשכה זו באה מחכמה עצמה היינו מהארת אור א"ס ב"ה מה שמלובש בחכמה שיש בכח הארה זו להחיות כל העולמות, וזהו הנמשך ע"י המלאכים, אך זיווג פנימי' להמשיך או"ח ממש שרשו נמשך מאו"א ועתיק עד א"ס ממש ונק' יחוד פנימי' דאו"א לחדש הנשמות והוא נמשך ע"י נשמת הצדיקים דוקא, והיינו לפי ששרשן מבחי' חכמה שלמעלה מהבינה ויסוד אבא נמשך עד יסוד ז"א ולא כמו שהבינה רק עד הוד אתפשטת, והיחוד נמשך ע"י יסוד ז"א בחי' יוסף צ"ע הוא ענין תוס' מרובה על העיקר כו', וזהו בחי' צדיק שלמעלה מבחי' ישר, רגל ישרה, עיין בפ' אחרי דנ"ט סע"א, ועוד שע"י בירור נה"ב הם בחי' בעלי תשובה שלמעלה מבחי' צדיקים ועי"ז דוקא נמשך יתרון האור, וזהו עד יעבור עמך הוי' שהמלאכים רגל ישרה ממשיכים מבחי' י"ה חו"ב אבל נש"י ממשיכים מבחי' אנכי מי שאנכי שלמעלה משם הוי', וזהו ענין מהלכים שבחי' זה התוס' אור נק' בשם הילוך, ע"ד מ"ש ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור במשלי סי' ד', ועיין באד"ר דף קכ"ט ע"א, וכמו הולך וגדול אסתר סי' ט' ד', ובמ"ת כתיב קול השופר הולך וחזק, ובמא"א אות ה' ססעי' יו"ד כ' הליכה כינוי אל הזיווג הולך על הדרך יסוד דנוק' ברגל מבורכת שהוא יסוד עכ"ל ור"ל שהיסוד נק' ג"כ רגל וכמ"ש בלק"ת ס"פ משפטים בענין מצות ראי' ברגלים ששלשה רגלים הם בחי' נה"י ונק' רגלים כי מצות ראי' תלוי ברגלים כי לטעם זה החיגר פטור (וענין החגר ע"ד עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים כו' ובשל"ה דקכ"ב א' שקר אין לו רגלים ואמת יש לו רגלים עומד ומהלך ונתתי לך מהלכים בין העומדים, ועיין זח"א פ' וישלח דקע"א א' בענין שהנחש נקצצו רגליו, ובהרמ"ז שם, ומ"ש במ"א בענין למדני כל התורה כולה על רגל אחד וע"ש ע"פ ותחת רגליו כמעשה לבנת) ומי שאינו יכול לעלות ברגליו, דיליף מלשון רגלים, כנז' בגמ' רפ"ק דחגיגה, הרי היסוד נק' רגל, ונק' רגל מבורכת כענין מ"ש ויברך ה' אותך לרגלי ס"פ ויצא, וכמ"ש יברכך ה' מציון שהוא יסוד והיינו כי מיסוד נמשך היחוד להיות המשכת או"ח ממש משא"כ מבחי' נו"ה שאין נמשך מהם ההולדה ממש וגילוי אור חדש, ולכן במלאכים נאמר ורגליהם בחי' ב' רגלים נו"ה, אבל לישראל נתן מצות ג' רגלים שהם ממשיכי' יחוד פנימי' שע"י יסוד, ובזה א"ש שנק' היו"ט רגלים מלשון רגל, דלכאורה אין שייך כלל ענין רגל ליו"ט, אך הטעם הוא כי ביו"ט נמשך היחוד עליון ותוס' אור הנק' בשם הילוך, וכמו ההילוך הוא ע"י הרגלים של האדם, כך למעלה
הכל התכללות וביטול כו', ועי"ז ממשיכי' בז"א שהוא בחי' ת"ק שנה מבחי' חו"ב, ונק' ישרה שממשיכים הגילוי להיות למטה בעלמא דאתגלי' כמו בעלמא דאתכסי', וזהו ענין ישרה והוא ג"כ המשכה בבחי' עץ החיים שהוא מהלך ת"ק שנה להמשיך מבחי' מקור' ועל יובל ישלח שרשיו נהר היוצא מעדן יובל שמו והוא בחי' י"ה, שהוא ענין ונהר, ובת"א פ' יתרו שם מבואר שעבודתם להעלות בחי' דמות אדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם הוא, והכל כוונה אחת, ועכ"ז נק' בחי' זו עומדים במדריגה א'. והענין כמש"ש שיש שני מיני זווגים באו"א, זיווג חיצוני זיווגייהו תדיר תרין ריעין דלא מתפרשין שהוא לקיום העולמות מאין ליש, והמשכה זו באה מחכמה עצמה היינו מהארת אור א"ס ב"ה מה שמלובש בחכמה שיש בכח הארה זו להחיות כל העולמות, וזהו הנמשך ע"י המלאכים, אך זיווג פנימי' להמשיך או"ח ממש שרשו נמשך מאו"א ועתיק עד א"ס ממש ונק' יחוד פנימי' דאו"א לחדש הנשמות והוא נמשך ע"י נשמת הצדיקים דוקא, והיינו לפי ששרשן מבחי' חכמה שלמעלה מהבינה ויסוד אבא נמשך עד יסוד ז"א ולא כמו שהבינה רק עד הוד אתפשטת, והיחוד נמשך ע"י יסוד ז"א בחי' יוסף צ"ע הוא ענין תוס' מרובה על העיקר כו', וזהו בחי' צדיק שלמעלה מבחי' ישר, רגל ישרה, עיין בפ' אחרי דנ"ט סע"א, ועוד שע"י בירור נה"ב הם בחי' בעלי תשובה שלמעלה מבחי' צדיקים ועי"ז דוקא נמשך יתרון האור, וזהו עד יעבור עמך הוי' שהמלאכים רגל ישרה ממשיכים מבחי' י"ה חו"ב אבל נש"י ממשיכים מבחי' אנכי מי שאנכי שלמעלה משם הוי', וזהו ענין מהלכים שבחי' זה התוס' אור נק' בשם הילוך, ע"ד מ"ש ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור במשלי סי' ד', ועיין באד"ר דף קכ"ט ע"א, וכמו הולך וגדול אסתר סי' ט' ד', ובמ"ת כתיב קול השופר הולך וחזק, ובמא"א אות ה' ססעי' יו"ד כ' הליכה כינוי אל הזיווג הולך על הדרך יסוד דנוק' ברגל מבורכת שהוא יסוד עכ"ל ור"ל שהיסוד נק' ג"כ רגל וכמ"ש בלק"ת ס"פ משפטים בענין מצות ראי' ברגלים ששלשה רגלים הם בחי' נה"י ונק' רגלים כי מצות ראי' תלוי ברגלים כי לטעם זה החיגר פטור (וענין החגר ע"ד עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים כו' ובשל"ה דקכ"ב א' שקר אין לו רגלים ואמת יש לו רגלים עומד ומהלך ונתתי לך מהלכים בין העומדים, ועיין זח"א פ' וישלח דקע"א א' בענין שהנחש נקצצו רגליו, ובהרמ"ז שם, ומ"ש במ"א בענין למדני כל התורה כולה על רגל אחד וע"ש ע"פ ותחת רגליו כמעשה לבנת) ומי שאינו יכול לעלות ברגליו, דיליף מלשון רגלים, כנז' בגמ' רפ"ק דחגיגה, הרי היסוד נק' רגל, ונק' רגל מבורכת כענין מ"ש ויברך ה' אותך לרגלי ס"פ ויצא, וכמ"ש יברכך ה' מציון שהוא יסוד והיינו כי מיסוד נמשך היחוד להיות המשכת או"ח ממש משא"כ מבחי' נו"ה שאין נמשך מהם ההולדה ממש וגילוי אור חדש, ולכן במלאכים נאמר ורגליהם בחי' ב' רגלים נו"ה, אבל לישראל נתן מצות ג' רגלים שהם ממשיכי' יחוד פנימי' שע"י יסוד, ובזה א"ש שנק' היו"ט רגלים מלשון רגל, דלכאורה אין שייך כלל ענין רגל ליו"ט, אך הטעם הוא כי ביו"ט נמשך היחוד עליון ותוס' אור הנק' בשם הילוך, וכמו ההילוך הוא ע"י הרגלים של האדם, כך למעלה
יתיג
יחוד זה הוא ע"י בחי' נה"י, ובמא"א אות ר' סי' ט' כתב רגלים נק' נה"י וכנגדן ג' רגלים ולכן נק' גם יסוד רגל גם כי היא עיקר עמידתה כנגד עקב דעתיקא פרסא ורגל וע"ב קס"א גימט' רגל כי אלו השמות מתגלי' ביו"ט הנק' רגל עכ"ל והי"נ כ' עיין בכוונת המועדים בסוד חייב אדם לטהר א"ע ברגל ובענין עד שתכלה רגל מן השוק עכ"ל והוא בפע"ח שי"ט פ"ה וש"כ פ"ג, וזהו לך ה' הגדולה וכו' עד וההוד, היינו ה"ח בחי' שמים ואח"כ כי כל בשמים ובארץ יחוד עליון וה' בחכמה יסד ארץ, והנה דרך נק' יסוד דנוק', וכשאין יחוד נאמר דרכי ציון אבילות דרכים מבקשי' תפקידן, וע' במא"א אות ד' סי' יד, וזהו ענין דרך עץ החיים, וכמ"ש בזח"ב בשלח דנ"א רע"א מאן דרך עץ חיים כו' דא הוא מטרוניתא וכ"כ בפ' ויחי דרל"ג א' בענין לשמור את דרך עה"ח ע"ש במק"מ. ומזה יובן ענין אם בדרכי תלך ואת משמרתי תשמור וע' פ' ויקהל דרס"ו א', וז"ש ביהודה ויט אליה אל הדרך כו' צדקה ממני כו' על דרך תמנתה וכמ"ש ע"ז בזח"ג פ' אחרי, וזהו צדיק ה' בכל דרכיו, ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה כו', וזהו הלוך ילך כו' נושא משך הזרע, ומשך הזרע היינו יוסף בחי' יסוד כמ"ש ברבות ר"פ ויגש, ונק' מושך הזרע שמשך את ישראל למצרים, ולמעלה הוא ענין ירידת הנשמה בגוף שירדו ונשתלשלו למטה בבחי' מצרים וגבולים, אך הירידה צורך עלי' שעי"ז נעשו בבחי' ונתתי לך מהלכים, וזהו הלוך ילך בהליכה שאין לה שיעור והפסק ילכו מחיל אל חיל ע"י ובכה הוא התעוררות רחמים כו' וכמ"ש מזה סד"ה שובה ישראל, בוא יבוא ברנה נושא אלומותיו זהו הצמיחה וכמו שבועות נק' חג הקציר כו' וע' במא"א אות א' סעיף קפ"ג אלומה נקרא היסוד שבו נקבצים האורות עליונים כמ"ש ותשתחוין לאלומתי עכ"ל לפ"ז י"ל פי' נושא אלומותיו ע"ד מ"ש בלק"ת סד"ה כי ההרים ימושו בפירוש וברית שלומי לא תמוט, ומכ"ז יובן ענין מהלכי' בין העומדים דוקא, כי העומדים הוא ג"כ בחי' מדריגה גבוה מאד, שלמעלה מבחי' יושב, וזהו ענין שרפים עומדים ממעל לו, ולכן עי"ז ממשיכים בחי' י"ה שלהמשיך מבחי' זו צ"ל עמידה דוקא, כמ"ש בזח"ב תצוה קפ"ג אצטריך לקיימא על רגלוי כו' בגין שבחא דעלמא עילאה, שהמשכת י"ה הוא ע"י הביטול דוקא, שלמעלה מהמדות בחי' אה' כו' בחי' וא"ו. אך עכ"ז אין זה ערוך לבחי' ההילוך שממשיך מעצמיות אור א"ס רק שנמשך ע"י י"ה, וזהו אתהלך לפני הוי' למעלה משם הוי', שמשם שרש המשכת הילוך הנ"ל. ובעבודה כי הגם עומדים זהו ביטול אך עד"מ שיש ב' מיני אהוי"ר הא' מה שהאדם מעורר הב' מה שנמשך לו מלמעלה אהוי"ר ונק' תתן אמת ליעקב באג"ה סד"ה זורע צדקה שכר אמת כך עד"ז יובן ענין עומדים ומהלכים וכמ"ש בלק"ת בד"ה אם בחוקותי תלכו ועמ"ש בד"ה וישב יעקב בענין טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף וע' זהר ויחי דרי"ז א' בענין לי הכסף ולי הזהב, ומכ"ז יובן מה שאצל מצות מילה נאמר לאברהם התהלך לפני, כי עיקר המשכה זו זהו ע"י היסוד והיינו ע"י המילה, ופי' מילה מל י"ה להיות גילוי י"ה כנ"ל, גם כמ"ש באור פניך יהלכון, כי מה שהחכ' מאין תמצא ומחדש בכ"י תמיד כו' זהו נמשך רק מבחי' שערות שהם בחי' חיצוני' ולכן
יחוד זה הוא ע"י בחי' נה"י, ובמא"א אות ר' סי' ט' כתב רגלים נק' נה"י וכנגדן ג' רגלים ולכן נק' גם יסוד רגל גם כי היא עיקר עמידתה כנגד עקב דעתיקא פרסא ורגל וע"ב קס"א גימט' רגל כי אלו השמות מתגלי' ביו"ט הנק' רגל עכ"ל והי"נ כ' עיין בכוונת המועדים בסוד חייב אדם לטהר א"ע ברגל ובענין עד שתכלה רגל מן השוק עכ"ל והוא בפע"ח שי"ט פ"ה וש"כ פ"ג, וזהו לך ה' הגדולה וכו' עד וההוד, היינו ה"ח בחי' שמים ואח"כ כי כל בשמים ובארץ יחוד עליון וה' בחכמה יסד ארץ, והנה דרך נק' יסוד דנוק', וכשאין יחוד נאמר דרכי ציון אבילות דרכים מבקשי' תפקידן, וע' במא"א אות ד' סי' יד, וזהו ענין דרך עץ החיים, וכמ"ש בזח"ב בשלח דנ"א רע"א מאן דרך עץ חיים כו' דא הוא מטרוניתא וכ"כ בפ' ויחי דרל"ג א' בענין לשמור את דרך עה"ח ע"ש במק"מ. ומזה יובן ענין אם בדרכי תלך ואת משמרתי תשמור וע' פ' ויקהל דרס"ו א', וז"ש ביהודה ויט אליה אל הדרך כו' צדקה ממני כו' על דרך תמנתה וכמ"ש ע"ז בזח"ג פ' אחרי, וזהו צדיק ה' בכל דרכיו, ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה כו', וזהו הלוך ילך כו' נושא משך הזרע, ומשך הזרע היינו יוסף בחי' יסוד כמ"ש ברבות ר"פ ויגש, ונק' מושך הזרע שמשך את ישראל למצרים, ולמעלה הוא ענין ירידת הנשמה בגוף שירדו ונשתלשלו למטה בבחי' מצרים וגבולים, אך הירידה צורך עלי' שעי"ז נעשו בבחי' ונתתי לך מהלכים, וזהו הלוך ילך בהליכה שאין לה שיעור והפסק ילכו מחיל אל חיל ע"י ובכה הוא התעוררות רחמים כו' וכמ"ש מזה סד"ה שובה ישראל, בוא יבוא ברנה נושא אלומותיו זהו הצמיחה וכמו שבועות נק' חג הקציר כו' וע' במא"א אות א' סעיף קפ"ג אלומה נקרא היסוד שבו נקבצים האורות עליונים כמ"ש ותשתחוין לאלומתי עכ"ל לפ"ז י"ל פי' נושא אלומותיו ע"ד מ"ש בלק"ת סד"ה כי ההרים ימושו בפירוש וברית שלומי לא תמוט, ומכ"ז יובן ענין מהלכי' בין העומדים דוקא, כי העומדים הוא ג"כ בחי' מדריגה גבוה מאד, שלמעלה מבחי' יושב, וזהו ענין שרפים עומדים ממעל לו, ולכן עי"ז ממשיכים בחי' י"ה שלהמשיך מבחי' זו צ"ל עמידה דוקא, כמ"ש בזח"ב תצוה קפ"ג אצטריך לקיימא על רגלוי כו' בגין שבחא דעלמא עילאה, שהמשכת י"ה הוא ע"י הביטול דוקא, שלמעלה מהמדות בחי' אה' כו' בחי' וא"ו. אך עכ"ז אין זה ערוך לבחי' ההילוך שממשיך מעצמיות אור א"ס רק שנמשך ע"י י"ה, וזהו אתהלך לפני הוי' למעלה משם הוי', שמשם שרש המשכת הילוך הנ"ל. ובעבודה כי הגם עומדים זהו ביטול אך עד"מ שיש ב' מיני אהוי"ר הא' מה שהאדם מעורר הב' מה שנמשך לו מלמעלה אהוי"ר ונק' תתן אמת ליעקב באג"ה סד"ה זורע צדקה שכר אמת כך עד"ז יובן ענין עומדים ומהלכים וכמ"ש בלק"ת בד"ה אם בחוקותי תלכו ועמ"ש בד"ה וישב יעקב בענין טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף וע' זהר ויחי דרי"ז א' בענין לי הכסף ולי הזהב, ומכ"ז יובן מה שאצל מצות מילה נאמר לאברהם התהלך לפני, כי עיקר המשכה זו זהו ע"י היסוד והיינו ע"י המילה, ופי' מילה מל י"ה להיות גילוי י"ה כנ"ל, גם כמ"ש באור פניך יהלכון, כי מה שהחכ' מאין תמצא ומחדש בכ"י תמיד כו' זהו נמשך רק מבחי' שערות שהם בחי' חיצוני' ולכן
יאתיד
נק' בחי' זו עדיין עומדי', אבל באור פניך בחי' פנים פנוי משערות חכמת אדם תאיר פניו עצמיות ח"ס ע"כ מבחי' זו נמשך להיות יהלכון, ועמש"ל בענין בקשו פני כו'.
נק' בחי' זו עדיין עומדי', אבל באור פניך בחי' פנים פנוי משערות חכמת אדם תאיר פניו עצמיות ח"ס ע"כ מבחי' זו נמשך להיות יהלכון, ועמש"ל בענין בקשו פני כו'.
יבה) אך הנה כ"ז אם בדרכי תלך כו'. והענין הוא כי הנה הכח הזה הניתן לישראל להיות בהם ועל ידם ההעלאה והמשכה זו הוא לפי שהם בני יעקב הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה (שבת פי"א צח"ב, ברבות ויגש פ' פצ"ד קה"ג ובשה"ש בפסוק עד שהמלך במסיבו ד' י"א עד והבריח התיכון כו' מימות יעקב אבינו, וברבות פ' קרח דף ע"ר עמוד א' ע"פ ומדינים כבריח ארמון איתא כך משה שנאמר והבריח התיכון וכ"כ המ"כ שם דמשה נק' בריח התיכון והיינו כי משה ויעקב שניהם בקו האמצעי משה בחי' דעת ויעקב ת"ת כו', וע' זח"א ר"פ ויצא קמ"ח ב', ויחי רכ"ד א', ח"ב בשלח דנ"א סע"ב והבריח התיכון כו' דא קב"ה, ס"פ תרומה קע"ה ב' ח"ג בלק קפ"ו ובהרמ"ז שם צנור ארוך ועומד מן הדעת עד יסוד ובו מלובש יסוד אבא בחי' משה כו', ובעמה"מ שער קרית ארבע פי' מן הקצה אל הקצה היינו מקצה השמים עד קצה השמים, ובמ"א נתבאר מן הקצה העליונה בחי' סוכ"ע עד הקצה בחי' מל' ית' שהיא רק הארה שממנה חיות העולמות כו', ואפ"ל בחי' זו ג"כ על הקו וחוט מאור א"ס שמסתיים במל' דאצילות, וזהו בחי' התו' קו האמצעי, עמ"ש בד"ה ועתה יגדל נא ועמ"ש סד"ה להבין פירוש י"ג מדות בענין נחלת יעקב נחלה בלי מצרים, וזה שכתוב בית יעקב לכו ונלכה באור ה' לפי שהם בית יעקב ע"כ לכו ונלכה באור בבחי' הליכה שאין לה שיעור מבריח מן הקצה כו', וזהו בתוך הקרשים מבריח שהוא ממש ע"ד מהלכים בין העומדים כי הקרשים עצי שטים עומדים הם בחי' שרפים עומדים כמ"ש במדרש ובזהר תרומה ק"ע, ובחי' מהלכים נמשך בין העומדי' היינו בפנימיו' המלאכים שגם הם מקבלים ההילוך מטעם הנ"ל הואיל ועל ידם נמשך המתקת נה"ב, וזהו ממש ענין והבריח התיכון בחי' יעקב נמשך בתוכיות הקרשים שהם שרפים עומדים) וע"י תומ"צ שהם תר"ך עמודי אור כעמוד המחבר מעלה ומטה כו'. וזהו אם בדרכי תלך דרך הוא המחבר מעיר לעיר כו' וכל התומ"צ נק' דרך שבהם ועל ידם ע"י כולם דוקא עוברת ההשפעה וכנודע שהטפה יורדת דרך
יגתטו
כל האברים כו' (ועמ"ש מזה בד"ה והיה לכם לציצית, ובמא"א אות ד' סי"ד דרך נק' דעת או יסוד בין דאמא בין דדכורא בין דנוק' עכ"ל, ובפרדס בעה"כ סוף אות ד' וז"ל דרכים פי' בזהר פ' מקץ כי דרכים הם הצנורות שבהם משפיעים גג"ת אל המל' כשמקבלים מהבינה כו' ובתיקוני' פי' כי סתם דרך הוא הת"ת כו', ועם היות שיש הכרחיות רבות שדרך הוא נוק' כו' עכ"ל. וע' בפ' מקץ קצז"ב ע"פ דרכי' דרכי נועם כו', ועמ"ש מזה בד"ה ראו כי ה' נתן לכם את השבת, ועמ"ש ע"פ המאמר פ' וישלח קע"ה ע"פ כי ישרים דרכי כו'), ועז"נ כל ארחות הוי' חסד ואמת שאין הילוך ההשפעה אלא בבחי' חסד דוקא ובבחי' אמת דוקא. (וע' באד"ר דקכ"ט א', וזהו ואנכי תרגלתי לאפרים בהושע סי' י"א פי' תרגלתי מל' רגלים כי נשתלשלו פנימיות רצונו עד בחי' רגלים במדריגה התחתונה מאד בעשי' הגשמיות, כדי שעי"ז יוכלו להיות בחי' מהלך שההילוך הוא בבחי' רגלים, וזהו ענין אם בדרכי תלך כו' וכנ"ל, והיינו שהמצות הם בחי' אשר אנכי מצוך כו', ואת משמרתי תשמור, היינו כי בחי' דרך הנ"ל צריך שמירה וכמ"ש לשמור את דרך עה"ח, ושמירה זו הוא קיום מצות ל"ת שעי"ז מרחיקים החיצוני' שלא יקרבו לינק מבחי' דרך הנ"ל, שהוא בחי' יסוד דנוק' המקבלת מעה"ח, ולכן בנין המל' מהגבורות וכמ"ש בביאור ע"פ וכל בניך בענין א"ת בניך אלא בוניך כו', וזהו לעבדה ולשמרה לעבדה ע"י רמ"ח מ"ע בחי' בדרכי תלך כמו שהטפה יורדת ונמשכת מהמוח דרך כל הרמ"ח אברים שכולם מרגישים בה, ולשמרה ע"י שס"ה ל"ת וגם השמירה שלא תהי' פולטת, היינו שיתקיים ההילוך, ושמור זו משנה כו', ועד"ז אמר יעקב אם יהי' אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה כו' ועי"ז והי' הוי' לי לאלקים, וברבות ויצא פ"ע ושמרני בדרך כו' מלשון הרע כו' המד"א וידרכו את לשונם קשתם שקר בירמיה סי' ט', היינו כי נגד דרך הנ"ל דקדושה יש ג"כ דרכים רעים דרכי שאול ביתה כו' והוא יסודות דקליפה וכמו לשון הרע ברית הלשון כו' והוא ג"כ לשון רגל רכילות וידרכו לשונם כו', ולכן צ"ל ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך כו', וזהו ענין משלחי רגל השור והחמור, וכמ"ש בגמרא פ"ק דעכומ"ז דף ה' ע"ב דקאי על יצה"ר, ופי' רש"י בענין רגל השור ע"ד שנאמר ויבא הלך לאיש העשיר בשמואל ב' י"ב והיינו שנק' ג"כ הילוך וזהו הלך שהולך ומתחזק שמתחלה הוא כאורח כו' ע"ש, והולך על דרך הוא מ"ש כן דרך אשה מנאפת שבחי' ג"ע נק' דרך כמ"ש ברבות ויצא פ"ע, וצ"ל משלחי רגל של הילוך היצה"ר, והיינו ע"י קיום המצות, ובענין שור וחמור עיין זח"ב שמות ד"ה סע"ב בשלח דף ס"ד סע"ב, ובהרמ"ז ר"פ מקץ, וזהו ג"כ ענין עד שתכלה רגל מן השוק, לכלות ולגרש רגל הנ"ל מן השוק בחי' רה"ר שהוא דרך הנ"ל כו' ובס' טו"ב סי' תקל"ז כ' שוק עולם הבריאה), אך א"א להיות מלמעלה למטה כ"א שיהי' תחלה מלמטה למעלה כל האומר אין לי אלא תורה כו' (ומרומז ג"כ בענין אם בדרכי תלך ע"ד דריכה ונגש כו' ודורך ענבים במושך הזרע, ברבות ר"פ ויגש, דורך ענבים הוא העלאת מ"ן עמ"ש ע"פ אוסרי לגפן, ומושך הזרע הוא המשכת מ"ד, וכ"כ במא"א אות ג' סכ"ז גת יסוד דנוק' מקום קיבוץ היין וכן גת ששם
כל האברים כו' (ועמ"ש מזה בד"ה והיה לכם לציצית, ובמא"א אות ד' סי"ד דרך נק' דעת או יסוד בין דאמא בין דדכורא בין דנוק' עכ"ל, ובפרדס בעה"כ סוף אות ד' וז"ל דרכים פי' בזהר פ' מקץ כי דרכים הם הצנורות שבהם משפיעים גג"ת אל המל' כשמקבלים מהבינה כו' ובתיקוני' פי' כי סתם דרך הוא הת"ת כו', ועם היות שיש הכרחיות רבות שדרך הוא נוק' כו' עכ"ל. וע' בפ' מקץ קצז"ב ע"פ דרכי' דרכי נועם כו', ועמ"ש מזה בד"ה ראו כי ה' נתן לכם את השבת, ועמ"ש ע"פ המאמר פ' וישלח קע"ה ע"פ כי ישרים דרכי כו'), ועז"נ כל ארחות הוי' חסד ואמת שאין הילוך ההשפעה אלא בבחי' חסד דוקא ובבחי' אמת דוקא. (וע' באד"ר דקכ"ט א', וזהו ואנכי תרגלתי לאפרים בהושע סי' י"א פי' תרגלתי מל' רגלים כי נשתלשלו פנימיות רצונו עד בחי' רגלים במדריגה התחתונה מאד בעשי' הגשמיות, כדי שעי"ז יוכלו להיות בחי' מהלך שההילוך הוא בבחי' רגלים, וזהו ענין אם בדרכי תלך כו' וכנ"ל, והיינו שהמצות הם בחי' אשר אנכי מצוך כו', ואת משמרתי תשמור, היינו כי בחי' דרך הנ"ל צריך שמירה וכמ"ש לשמור את דרך עה"ח, ושמירה זו הוא קיום מצות ל"ת שעי"ז מרחיקים החיצוני' שלא יקרבו לינק מבחי' דרך הנ"ל, שהוא בחי' יסוד דנוק' המקבלת מעה"ח, ולכן בנין המל' מהגבורות וכמ"ש בביאור ע"פ וכל בניך בענין א"ת בניך אלא בוניך כו', וזהו לעבדה ולשמרה לעבדה ע"י רמ"ח מ"ע בחי' בדרכי תלך כמו שהטפה יורדת ונמשכת מהמוח דרך כל הרמ"ח אברים שכולם מרגישים בה, ולשמרה ע"י שס"ה ל"ת וגם השמירה שלא תהי' פולטת, היינו שיתקיים ההילוך, ושמור זו משנה כו', ועד"ז אמר יעקב אם יהי' אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה כו' ועי"ז והי' הוי' לי לאלקים, וברבות ויצא פ"ע ושמרני בדרך כו' מלשון הרע כו' המד"א וידרכו את לשונם קשתם שקר בירמיה סי' ט', היינו כי נגד דרך הנ"ל דקדושה יש ג"כ דרכים רעים דרכי שאול ביתה כו' והוא יסודות דקליפה וכמו לשון הרע ברית הלשון כו' והוא ג"כ לשון רגל רכילות וידרכו לשונם כו', ולכן צ"ל ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך כו', וזהו ענין משלחי רגל השור והחמור, וכמ"ש בגמרא פ"ק דעכומ"ז דף ה' ע"ב דקאי על יצה"ר, ופי' רש"י בענין רגל השור ע"ד שנאמר ויבא הלך לאיש העשיר בשמואל ב' י"ב והיינו שנק' ג"כ הילוך וזהו הלך שהולך ומתחזק שמתחלה הוא כאורח כו' ע"ש, והולך על דרך הוא מ"ש כן דרך אשה מנאפת שבחי' ג"ע נק' דרך כמ"ש ברבות ויצא פ"ע, וצ"ל משלחי רגל של הילוך היצה"ר, והיינו ע"י קיום המצות, ובענין שור וחמור עיין זח"ב שמות ד"ה סע"ב בשלח דף ס"ד סע"ב, ובהרמ"ז ר"פ מקץ, וזהו ג"כ ענין עד שתכלה רגל מן השוק, לכלות ולגרש רגל הנ"ל מן השוק בחי' רה"ר שהוא דרך הנ"ל כו' ובס' טו"ב סי' תקל"ז כ' שוק עולם הבריאה), אך א"א להיות מלמעלה למטה כ"א שיהי' תחלה מלמטה למעלה כל האומר אין לי אלא תורה כו' (ומרומז ג"כ בענין אם בדרכי תלך ע"ד דריכה ונגש כו' ודורך ענבים במושך הזרע, ברבות ר"פ ויגש, דורך ענבים הוא העלאת מ"ן עמ"ש ע"פ אוסרי לגפן, ומושך הזרע הוא המשכת מ"ד, וכ"כ במא"א אות ג' סכ"ז גת יסוד דנוק' מקום קיבוץ היין וכן גת ששם
ידתטו 1
נדרכים הענבים עכ"ל והי"נ כ' עיין בע"ח דרוש זמ"ל בסוד מלך הדר ובעבודה הדריכה שיוצא היין הוא האהבה המסותרת שבנפש כנ"ל), ועוד זאת וגם אתה תדין את ביתי תדין דינא דמלכותא דינא כי בדברים לא יוסר עבד היא הנה"ב וצריך להכותה בשבט ולעולם ירגיז כו' (ועיין במד"ר וארא פ"ט ע"פ קח את מטך כו' כשם שדרכו של כלב ללקות במקל כו' והמטה הוא מט"ט) והוא בחי' זיעתן של חיות כענין זיעה שבאדם שהיא שמחמת פחדו נעשה תגבורת האש על המים שבו ודוחה האש את המים לחוץ בבחי' זיעה, כך הנה כתי' ונהר דנור כו' שהוא מזיעתן של חיות שהם בבריאה ומשם יורד ליצי' ועשי' ונעשה נהר דינור על ראש רשעים יחול דהיינו הזיעה שהוא בחי' המים שדוחה בחי' האש שלהם שזעים וחלים מאימת כסא ומגודל הפחד יוצאת מהם בחי' הזיעה שהוא בחי' המים שהוא בחי' ההשפעה והמשכה כמים ומזה נעשה נהר דינור כו', וכענין כעס על ההיפוך הנמשך מחמת המשכת האהבה כו'. ותדין את ביתי הוא בחי' נה"א, כי היכל הוי' המה, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר כו'. (והנה לנפה"א ענין תדין הוא בדברים משא"כ נה"ב צריך להכותה בשבט. וזהו ענין שופטים ושוטרים תתן לך, שופטים בחי' תדין לנה"א ושוטרים בחי' שבט לנה"ב, וע' בזח"ב פקודי דרכ"ב סע"א ודרכ"ג סע"א שלכן המשכן נעשה ע"י בצלאל ואהליאב שהן בחי' חו"ג בצלאל בצל אל בחי' חסד ואהליאב בחי' גבורות שהוא למטה דן בחי' דן ידין והיינו לפי שצ"ל וגם אתה תדין כו').
נדרכים הענבים עכ"ל והי"נ כ' עיין בע"ח דרוש זמ"ל בסוד מלך הדר ובעבודה הדריכה שיוצא היין הוא האהבה המסותרת שבנפש כנ"ל), ועוד זאת וגם אתה תדין את ביתי תדין דינא דמלכותא דינא כי בדברים לא יוסר עבד היא הנה"ב וצריך להכותה בשבט ולעולם ירגיז כו' (ועיין במד"ר וארא פ"ט ע"פ קח את מטך כו' כשם שדרכו של כלב ללקות במקל כו' והמטה הוא מט"ט) והוא בחי' זיעתן של חיות כענין זיעה שבאדם שהיא שמחמת פחדו נעשה תגבורת האש על המים שבו ודוחה האש את המים לחוץ בבחי' זיעה, כך הנה כתי' ונהר דנור כו' שהוא מזיעתן של חיות שהם בבריאה ומשם יורד ליצי' ועשי' ונעשה נהר דינור על ראש רשעים יחול דהיינו הזיעה שהוא בחי' המים שדוחה בחי' האש שלהם שזעים וחלים מאימת כסא ומגודל הפחד יוצאת מהם בחי' הזיעה שהוא בחי' המים שהוא בחי' ההשפעה והמשכה כמים ומזה נעשה נהר דינור כו', וכענין כעס על ההיפוך הנמשך מחמת המשכת האהבה כו'. ותדין את ביתי הוא בחי' נה"א, כי היכל הוי' המה, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר כו'. (והנה לנפה"א ענין תדין הוא בדברים משא"כ נה"ב צריך להכותה בשבט. וזהו ענין שופטים ושוטרים תתן לך, שופטים בחי' תדין לנה"א ושוטרים בחי' שבט לנה"ב, וע' בזח"ב פקודי דרכ"ב סע"א ודרכ"ג סע"א שלכן המשכן נעשה ע"י בצלאל ואהליאב שהן בחי' חו"ג בצלאל בצל אל בחי' חסד ואהליאב בחי' גבורות שהוא למטה דן בחי' דן ידין והיינו לפי שצ"ל וגם אתה תדין כו').
טותשמור את חצרי, חצרי בחי' נה"ב כי ההפרש שבין בית לחצר הוא שבית מקורה בגג שהוא ענין פריסת אהל ומקיף מבחי' סוכ"ע משא"כ חצר אינו מקורה וצריך שמירה. והנה אחר כ"ז כתיב ונתתי לך מהלכים ב' מיני הילוך כו' והוא לע"ל כי כהיום נק' בחי' רו"ש רצוא מלמטה למעלה ושוב מלמעלה למטה, אבל לע"ל כשיתגלה בחי' סוכ"ע כחשיכה כאורה ואין בו מעלה ומטה יהי' הכל בחי' הילוך שיהי' גם השוב בחי' הליכה כמו הרצוא וכו' רק שמקודם צ"ל בחי' תדין כנ"ל (וזהו מארז"ל כל השונה הלכות כו' דאיתא בפרד"ס ערך הלכה, הלכה היא השכינה כו' וזהו הלכה למשה מסיני הכוונה שהיא כלת משה כו' הולכת להתייחד עם בעלה עכ"ל, והכוונה שזהו ענין יחוד הנ"ל שנק' בשם הילוך כמבואר בד"ה ששים המה מלכות אלו ששים מסכתות, דלשם נת' איך שע"י התורה ממשיכים יחוד קוב"ה ושכינתי' בחי' קול דודי כו' מדלג כו', אך שכדי להמשיך יחוד והמשכה זו צ"ל מתחלה למס"נ בק"ש, וזהו אחת היא יונתי אחת שהיא מקבלת מבחי' אחד אנת הוא חד ולא בחושבן כו', וזהו ענין ההילוך שמלמטה למעלה, וזהו ענין כל השונה הלכות, פי' שונה מלשון כופל כמו שנים מקרא, וכמ"ש ויאמר שנו וישנו, במ"א סי' י"ח ל"ד, והיינו להיות שונה וכופל בחי' ההילוך פעמיים הא' מלמטה למעלה להיות בחי' אחת היא יונתי ע"י רעו"ד, הב' מלמעלה למטה בעסק הלכות התורה, וכן משמע מהפסוק שלמדו זה שנאמר הליכות עולם לו א"ת הליכות אלא הלכות, כי
טזתטו 2
הליכות עולם לו היינו מלמטה למעלה שהעולם מתעלה לו ית', ופי' א"ת שאין די בזה כ"א שצ"ל ג"כ אלא הלכות המשכות ההילוך מלמעלה למטה, וזהו ענין משחרב ביהמ"ק אין להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה, דצ"ל מהו ד' אמות של הלכה כו', ומבואר במ"א שהן ד' אותיות הוי', כי ארז"ל ע"פ וה' עמו שהלכה כמותו דאע"פ שארז"ל אלו ואלו דברי אלקים חיים מ"מ ההלכה נמשכת משם הוי' דוקא שלמעלה מבחי' שם אלקים ולכן הן ד' אמות של הלכה היינו ד' אותיות הוי', והיינו כי צ"ל שונה הלכות ב' בחי' הילוך, אשר ההילוך מלמטה למעלה הוא בחי' י"ה, רו"ש, כי י"ה הן הנסתרות דחילו ורחימו, וההילוך שמלמעלה למטה זהו ענין ו"ה קול ודיבור קלא דאשתמע, ואזי נק' בן העוה"ב שנולד ונמשך מהעוה"ב, אשר להיות לידה וזהו למעלה מבחינת חלק לעוה"ב ועמ"ש ע"פ ומספר את רובע ישראל דרובע יש בו שני פירושים הא' חלק רביעי הב' לשון ארבעה וזהו ההפרש בין חלק לעוה"ב ובין בן העוה"ב, כי חלק זהו רביעית בח"מ סי' רנ"ג והיינו הא אחרונה דשם הוי' ובן העוה"ב היינו שמקבל כל ד' אותיות הוי', זהו ע"י הילוך הנ"ל), וזהו ענין הנס שהי' בחנוכה (וכן בפורים) שהי' תחלה מלחמה, כדי להיות בחי' תדין ותשמור כו', וכן בנפש ויאבק איש עמו כו' וצ"ל מלחמה עד שיהי' ורב יעבוד צעיר כו' כנ"ל, ואח"כ הנס ביום מנוחה (והנס בהדלקת נרות ע"ד לכו ונלכה באור ה' כו', שבחי' ונתתי לך מהלכים הוא ההילוך באור הוי' כענין באור פניך יהלכון כו'. ומכ"ז יובן ענין כה אמר ה' צבאות כי צבאות פי' בזח"א בראשית דכ"א ע"ב וצדיק צבאות אקרי מ"ט בגין דכל צבאות ומשריין עילאין מיני' נפקין עכ"ל ועיין מזה בסה"מ סי' ק"ד ובמא"א אות צ' ס"ב כתב צבאות נק' נ"ה והיסוד הכוללם אות בצבא שלו עכ"ל, והיינו שממנו נמשך ההולדה להוליד מלאכים ונשמות לבי"ע, אך אפ"ל דלידה זו זהו בחי' עליונה מאד דהיינו הנק' הילוך, והוא כי נת' בת"א פ' בא בד"ה בעצם היום הזה דפי' הוי' צבאות הוא שם התואר שהוא ית' אחד עם הצבאות ע"ד איהו וגרמוהי חד שבאצי', שכך יהי' ג"כ בבי"ע, וזהו ענין שם צבאות כו', משא"כ כשהמלאך דבר נפרד בפ"ע, וזהו ענין קדוש ק"ק הוי' צבאות מלא כל הארץ כבודו שבחי' צבאות הוא ההמשכה מנה"י להיות מכה"כ שגם למטה בבי"ע יהי' איהו וגרמוהי חד כמו באצי', ולכן צבאות בנה"י בחי' ג' רגלים שבהן כח ההילוך כו' וידוע שנה"י שרשן נמשך מהכתר אל עליון גומל חסדים טובים כו', שההילוך נמשך מלמעלה דוקא, וז"ש ברבות בשלח פכ"ה ששם צבאות שעושה צביונו בעולם לשון רצון וחפץ כמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, היינו שברצונו וחפצו עשה שגם בבי"ע שנמשכי' מבחי' ארץ יהי' איהו וגרמוהי חד כמו באצילות שהמשכה זו נמשך מחפץ ורצון העליון הסוכ"ע, וזהו ענין שנה"י חדשים בחי' צבאות שרשן נמשך מהכתר, וז"ש כה אמר הוי' צבאות כו' ונתתי לך מהלכים כו'.*
הליכות עולם לו היינו מלמטה למעלה שהעולם מתעלה לו ית', ופי' א"ת שאין די בזה כ"א שצ"ל ג"כ אלא הלכות המשכות ההילוך מלמעלה למטה, וזהו ענין משחרב ביהמ"ק אין להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה, דצ"ל מהו ד' אמות של הלכה כו', ומבואר במ"א שהן ד' אותיות הוי', כי ארז"ל ע"פ וה' עמו שהלכה כמותו דאע"פ שארז"ל אלו ואלו דברי אלקים חיים מ"מ ההלכה נמשכת משם הוי' דוקא שלמעלה מבחי' שם אלקים ולכן הן ד' אמות של הלכה היינו ד' אותיות הוי', והיינו כי צ"ל שונה הלכות ב' בחי' הילוך, אשר ההילוך מלמטה למעלה הוא בחי' י"ה, רו"ש, כי י"ה הן הנסתרות דחילו ורחימו, וההילוך שמלמעלה למטה זהו ענין ו"ה קול ודיבור קלא דאשתמע, ואזי נק' בן העוה"ב שנולד ונמשך מהעוה"ב, אשר להיות לידה וזהו למעלה מבחינת חלק לעוה"ב ועמ"ש ע"פ ומספר את רובע ישראל דרובע יש בו שני פירושים הא' חלק רביעי הב' לשון ארבעה וזהו ההפרש בין חלק לעוה"ב ובין בן העוה"ב, כי חלק זהו רביעית בח"מ סי' רנ"ג והיינו הא אחרונה דשם הוי' ובן העוה"ב היינו שמקבל כל ד' אותיות הוי', זהו ע"י הילוך הנ"ל), וזהו ענין הנס שהי' בחנוכה (וכן בפורים) שהי' תחלה מלחמה, כדי להיות בחי' תדין ותשמור כו', וכן בנפש ויאבק איש עמו כו' וצ"ל מלחמה עד שיהי' ורב יעבוד צעיר כו' כנ"ל, ואח"כ הנס ביום מנוחה (והנס בהדלקת נרות ע"ד לכו ונלכה באור ה' כו', שבחי' ונתתי לך מהלכים הוא ההילוך באור הוי' כענין באור פניך יהלכון כו'. ומכ"ז יובן ענין כה אמר ה' צבאות כי צבאות פי' בזח"א בראשית דכ"א ע"ב וצדיק צבאות אקרי מ"ט בגין דכל צבאות ומשריין עילאין מיני' נפקין עכ"ל ועיין מזה בסה"מ סי' ק"ד ובמא"א אות צ' ס"ב כתב צבאות נק' נ"ה והיסוד הכוללם אות בצבא שלו עכ"ל, והיינו שממנו נמשך ההולדה להוליד מלאכים ונשמות לבי"ע, אך אפ"ל דלידה זו זהו בחי' עליונה מאד דהיינו הנק' הילוך, והוא כי נת' בת"א פ' בא בד"ה בעצם היום הזה דפי' הוי' צבאות הוא שם התואר שהוא ית' אחד עם הצבאות ע"ד איהו וגרמוהי חד שבאצי', שכך יהי' ג"כ בבי"ע, וזהו ענין שם צבאות כו', משא"כ כשהמלאך דבר נפרד בפ"ע, וזהו ענין קדוש ק"ק הוי' צבאות מלא כל הארץ כבודו שבחי' צבאות הוא ההמשכה מנה"י להיות מכה"כ שגם למטה בבי"ע יהי' איהו וגרמוהי חד כמו באצי', ולכן צבאות בנה"י בחי' ג' רגלים שבהן כח ההילוך כו' וידוע שנה"י שרשן נמשך מהכתר אל עליון גומל חסדים טובים כו', שההילוך נמשך מלמעלה דוקא, וז"ש ברבות בשלח פכ"ה ששם צבאות שעושה צביונו בעולם לשון רצון וחפץ כמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, היינו שברצונו וחפצו עשה שגם בבי"ע שנמשכי' מבחי' ארץ יהי' איהו וגרמוהי חד כמו באצילות שהמשכה זו נמשך מחפץ ורצון העליון הסוכ"ע, וזהו ענין שנה"י חדשים בחי' צבאות שרשן נמשך מהכתר, וז"ש כה אמר הוי' צבאות כו' ונתתי לך מהלכים כו'.*