Or HaTorah·Bamidbar Volume 3·Additions to Parshas Chukas·And Hashem Spoke This Is The Statute Of The Torahאור התורה·במדבר כרך ג·הוספות חקת·וידבר הוי' גו' זאת חקת התורה

אוידבר הוי' גו' זאת חקת התורה
וידבר ה' אל משה לאמר זאת חוקת התורה אשר צוה ה' כו', וצ"ל למה נזכר ב"פ שם הוי' וידבר ה' אשר צוה ה' כו'. הנה כתיב זאת חוקת התו' ופי' רש"י לפי שאוה"ע מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתיב בה חוקה גזרה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחרי', וצ"ל למה מונין אחד מצוה זו דוקא והלא כמה מצות יש בתורה שנקראי' חוקים כי אין להם טעם וכמ"ש כי ישאלך בנך כו' מה העדות והחוקים, וברבות פ' חוקת פי"ט אמרו ארבעה דברי' יצה"ר משיב עליהן דכתי' בהן חוקה אשת אח וכלאים ושעיר המשתלח ופרה אדומה, אשת אח דכתי' ערות אשת אחיך כו' ובלא בנים יבמה יבוא עליה וכתי' בערות אשת אח ושמרתם את כל חוקתי כו', כלאים לא תלבש שעטנז וסדין בציצית מותר כו' וכתי' בה חוקה את חוקתי תשמרו כו' ע"ש, וגם מצינו במדרש רבות פ' בא פי"ט ע"פ יהי לבי תמים בחוקיך זה חוקת הפסח וחוקת הפרה בזה נא' חוקת הפסח ובזה נא' זאת חוקת התורה כו' ע"ש, הרי יש כמה חוקים ולמה הם מונין על חוקה זו דוקא. גם צ"ל מה דאיתא ברבות ע"פ אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ששלמה אמר זה על הפרה (בקהלת במקומו ובפ' חוקת) דג"כ אינו מובן למה אמר זה על פרה דוקא. אך הענין הוא כי איתא שם במדרש תמן תנינן כל העוסקי' בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים היא גופא מטהרת בגדים ולכן חוקה זו יותר מפליאה משאר חוקות כי לא בלבד שהיא בלא טעם כ"א גם סותרי' עניניה זה את זה מטמאה את הטהורים ומטהרת הטמאים שע"כ אוה"ע מונין אחרי' כו', ולכן בזה יובן כי לכאורה הי' ראוי מאמר הציווי ואח"כ יאמר והיתה זאת לכם לחק או לחוקת עולם ולא יתחיל בזאת חוקת כאלו אין חוק זולתו בתורה אך לפי שקרוב אדם להרהר אחריה כו' ע"כ קודם הציווי הקדים לה כי חוקת התורה היא ואל תהרהרו כו', וזהו ענין אחד ועוד פליאה בפרה מה שמעשיה בחוץ וחלוקה מכל הקרבנות שהוצרכו להיות בפנים דוקא ואל"כ הם שחוטי חוץ אבל פרה מעשי' בחוץ וע"ז הי' מונין אוה"ע כי דימו שהוא ע"ד כזובחים לשעירים כו', אך הענין הוא כי פרה רומז לתשובה כי פרה רומז לד' מלכיות וכדאיתא במדרש פרה זו מצרים כמ"ש עגלה יפה פיה מצרים, אדומה בבל אנת רישא דדהבא כו', תמימה מדי מלכי מדי תמימים היו, אשר אין בה מום יון, אשר לא עלה עול זו אדום שלא עלה עליה עומ"ש כו' והנה ע"י שעבוד וגלות באים לתשובה וכמ"ש ופרעה הקריב וארז"ל הקריב

בהוספות15
את ישראל לאביהם שבשמים כו' ולכן פרה שרומז על תשובה ע"כ מעשי' בחוץ ע"ד דכתיב אמצאך בחוץ כי הנה כתי' מי יתנך כאח לי אמצאך בחוץ, מי יתנך כאח לי קאי על צדיקים, אמצאך בחוץ אלו בע"ת כו'.

גולהבין זה צ"ל תחלה בד"כ ענין המצות שהם תרי"ג ארחין דהנה בכל מצוה אנו אומרים אק"ב שע"י אתעדל"ת בקיום המצוה ממשיך בחי' קדש עליון, ולכן יפה שעה אחת בתשו' ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב כי געה"ע הוא בבריאה אבל ע"י המצות ממשיכים מ"ד דאצי' ושרשן מו"ס דא"א, וזהו דאיתא בפע"ח שע"י תומ"צ מוסיפין אור באצי' ופי' מוסיפין היינו כי יש מה שבא בסוד שרש שהוא חוק הקצוב להחיות העולמות ויש מה שבא בסוד תוספות ע"י תומ"צ והתוס' מרובה על העיקר וכדאית' במדרש ע"פ והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה עיקר שנותיו הי' י"ד שנה כו'. והענין דהנה יש להבין ענין געה"ע והתחתון שהרי הוא נברא מאין ליש מכבר בשי"ב כמ"ש ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם וצ"ל שהרי עיקר ענין העדן והעונג בחי' זיו השכינה בגן הזה נעשה ע"י מעש"ט בעוה"ז שזהו פי' שכר מצוה מצוה דהיינו שהשכר והזיו נמשך מן המצוה עצמה ומי שלא עשה טוב מימיו הרי חסר חלק העדן והזיו שמחמת מע"ט שהי' עושה ואפי' חסר המצות יום א' חסר ההמשכה וא"כ לכאורה קודם שנברא האדם אין מקום להשראת העדן והעונג בגן הזה. אך הענין דבודאי נמשך מבחי' עדן בגן הזה בבחי' אצילות משי"ב כדרך כל בריאה מאין ליש אלא שהוא במדה וקצבה והו"ע זיו השכינה שבתמידות שופע בגן הזה (ופי' זיו השכינה זהו כמ"ש יאר ה' פניו דתרגום ינהר ה' שכינתי' לותך כו' ועד"ז נק' ירח זיו שבו נולדו זיוות של עולם שהם האבות שהמשיכו אור לעולם שלא יהי' מתנהג באפילה ולכן יהי אור זה אברהם ברבות בראשית פ"ב, ובמא"א פי' זיו נק' היסוד כי ממנו הזיו יוצא למל') ונמשל בחי' זו לנטיעת עצי הגן והוא עד"מ הידוע כמו אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל כמ"כ ענין שפע האלקי בנטיעת גן הזה הנה לגבי מקורו ושרשו שבאצי' ששם העונג הגבה מאד נעלה יותר הוא כדוגמת העשב לגבי המזל המגדלו ומצמיחו מאין ליש וכמו העונג הנרגש בהאדם מדבר החכמה שמתענג בה שלא יתענג עד שיבין בהשגה דוקא כי גילוי התענוג הוא בבינה אבל בחכמה הוא בחי' אין שאינו נרגש ומושג כמ"כ בחי' גן שבעדן הוא העונג כשנשפל בבינה שבמל' דאצי' שהוא הרקיע שע"ג ראשי החיות והעדן הוא התענוג עליון שבחכ' דאצי' שאין התענוג נרגש והוא לגבי נטיעת הגן כמו המזל רוחני המצמיח העשב לגבי העשב, וע"ד שנת' במ"א שגם חכ' דבריאה לגבי חכמה דאצי' זהו כמשל מתיקות התפוח גשמי לגבי מתיקות רוחני שבהמזל ושרש חכ' דאצי' נמשך ממו"ס שבו מאיר בחי' ע"י בבחי' פנימית ומשם שרש ההשפעה בג"ע, והשפעה זו זהו ע"ד גידול העשב גשמי מהמזל המכה בו וכן למע' שייך בג"ע בחי' עשב שהו"ע ע"ב שי"ן שהוא המשכת הדעת כמבואר בת"ז תיקון נ"א ובזהר פ' ויקרא ד' י"ב בפי' תדשא הארץ דשא עשב שהוא יחוד זו"נ ע"ש וא"כ אם זהו נק'

דהוספות16
עשב עד"ז יובן שהמזל המכה בו ואומר לו גדל הו"ע מזלות הנמשכי' ממו"ס. אך ענין שפע העדן בגן הזה הוא במדה וקצבה משי"ב שהם ו"ק דאצי' ועז"נ ויטע ה' אלקים גן בעדן, אשר ב' שמות הוי' אלקים הם עד"מ כמו מזל המכה בהנטיעות וע"כ גם קודם שנברא אדה"ר הי' הג"ע הנמשך מבינה שבמל' דאצי' וזהו ענין ענג ר"ת עדן נהר גן, אך ע"י תומ"צ ממשיכים תוס' אור בג"ע והיינו ענין ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה ועד"ז נא' אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם ועץ השדה יתן פריו דקאי ג"כ על צמיחת האורות בג"ע והגם שבלא"ה הג"ע נצמח בו תענוג העליון הנק' נטיעת הגן, וכמ"ש במ"א ע"פ המדרש פ' קדושים פכ"ה ע"פ ונטעתם כל עץ מתחילת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחלה שנא' ויטע ה' אלקים גן כו' שזהו ע"ד כי האדם עץ השדה שבחי' אדם שעה"כ נק' עץ השדה כו' והוא ז"א דאצי' וזהו הנטיעות שבגן ושרש המשכה זו מבחי' עדן שהוא חכ', אך י"ל כי ידוע שביחוד חו"ב שהו"ע ונהר יוצא מעדן יש ב' בחי' מה שנמשך תמיד חוק הקצוב זהו מחו"ב עצמן אבל מה שהחכ' מקבל אור חדש מא"ס ומאיר בבינה זהו נמשך ע"י אתעדל"ת וזהו ענין ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה והיינו ג"כ כמ"ש בזהר (באדר"ז דר"צ ע"א) האי חכמתא איקרי עדן והאי עדן אתמשך מעדן עילאה סדכ"ס, והמשכה זו מעדן עילאה זהו ע"י התומ"צ. והענין י"ל עפמ"ש במ"א בענין אין לך עשב שאין לו מזל כו' והנה גבוה מעל גבוה שומר שהמזל מקבל מלמעלה יותר, והמקור לכולן הוא דבר ה' ממאמר תדשא הארץ דשא עץ פרי כו', ועד"ז בענין נטיעות הגן עדן הנה יש ג"כ לכ"א מזל מלמעלה מאצי' המגדלו ואפ"ל שזהו"ע כי האדם ז"א דאצילות הוא שרש עץ השדה שבג"ע, אך כי גבוה מעל גבוה שומר ושרש המשכה זו הוא ג"כ מדבר ה' היינו מל' דא"ק שנעשית עתיק וכתר לאצי' וזהו נמשך ע"י דבר ה' שבתורה וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך דהיינו מל' דא"ק כמבואר ברמ"ז פ' בראשית ד"ד סע"ב ועד"ז נת' ע"פ ישלח דברו וימסם שקאי על בחי' מל' דא"ק הממוצע בין מאציל לנאצלים כאשר ממנה יבוא אור נגלה ממילא ימס בחי' הקרח דשם וזהו ואשים דברי בפיך לנטוע שמים וליסוד ארץ היינו שעי"ז ממשיכי' תוס' אור בגעה"ע הנק' שמים ובגעה"ת הנק' ארץ, וזהו דבענין גבוה מעל גבוה שומר יש כמה פי', דברבות (בשלח ס"פ כ"ג) פי' דקאי על חיות המרכבה ובת"ז (תיקון ע' דקכ"ו ע"ב) פי' כי גבוה מעל גבוה הם זו"נ דאצי' שהם הוי' אד' וגבוהים עליהם הם חו"ב דאצי', ובס' הדרת מלך סי' ב' פי' כי גבוה מעל גבוה הם ע"ס דאצי' וע"ס הגנוזות ובזהר ח"א דף כ"ג ת"ח כמה עלות אינון כו' עלייהו אתמר כי גבוה מעל גבוה שומר נהורין מצוחצחין אלין על אלין כו' אבל עילת העילות כו' כל נהורין מתחשכן כו' ע"ש. והענין כי במדרש מיירי לענין ההשפעות הנמשך בעוה"ז ששרש ההשפעה זו נמשך מד' חיות המרכבה וע"כ נאמר עליהם כי גבוה מעל גבוה כו', וכמ"כ עד"ז לענין השפעות שבג"ע יש ג"כ גבוה מעל גבוה שומר זו"נ ואו"א עד מל' דא"ק שנעשית עתיק לאצי' ושם נק' עדן עילאה.

ההוספות17
ולתוס' ביאור ענין שע"י תומ"צ מוסיפים אור בג"ע אפ"ל כי הנה מבואר במ"א מ"ש בבריאת ג"ע שם מלא הוי' אלקים כמ"ש ויטע ה' אלקים גן בעדן כו' כי בבריאת העולם נאמר רק שם אלקים אבל בג"ע נאמר ה' אלקים, ולכן עז"נ ישבעו עצי הוי' ואית' ע"ז במדרש ישבעו חייהם ישבעו מימיהם ישבעו מטעתם כו' כי הנה כתי' אז תתענג על הוי' על דייקא ע"ד שנת' בפי' ותתפלל חנה על הוי' על הוי' היינו למעלה משם הוי', ולכן ארז"ל קוב"ה אתי לאשתעשע עם צדיקייא בגנתא דעדן כיון מקור העונג נמשך מבחי' שלמעלה משם הוי', והמשכה זו מבחי' על הוי' נמשך ע"י עסק התו' ומצות למטה, וזהו ענין התוספות שממשיכי' בג"ע ע"י התומ"צ וזהו נועם הוי' וזהו"ע ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה וארז"ל אלו הקרבנות כי בקרבנות נאמר ריח ניחוח להוי' שע"י העלאת מ"ן מבירור נה"ב שזהו"ע ריח עי"ז ממשיכים ניחוח להוי' דהיינו המשכה בשם הוי', ולכן הבהמ"ק נק' ג"כ גן כמשארז"ל ע"פ באתי לגני אחותי כלה כו', כי זהו ע"ד ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה שעי"ז ממשיכים תוס' אור בג"ע, והקרבנות הן רצו"ש וכמבואר בלק"ת פ' שלח בדרוש פ' נסכים, ועכשיו התפלה הן במקום קרבנות וכמבואר בענין כל הקורא ק"ש בלא תפילין כו'. והנה כ"ז נת' ענין המצות, אך ענין הפרה שמעשי' בחוץ זהו ע"ד מ"ש ונהר יוצא מעדן כו' אבל ומשם יפרד והי' לד' ראשים ד' נהרות אלו הם ד' מלכים מצרים בבל כו' א"כ זה רומז על בחי' מ"ש וישלחהו ה' אלקים מגן עדן כו' ויגרש את האדם ולכן ארז"ל ע"פ ויגרש את האדם חורבן בהמ"ק הראה לו כמד"א ויגרס בחצץ שני כו' והיינו כי ענין חורבן בהמ"ק ופיזור לישראל זהו ע"ד וישלחהו מג"ע וא"כ זהו"ע השילוח מנהר היוצא מעדן להשקות את הגן בבחי' ומשם יפרד והי' לד' ראשים וע"ז בא מעשה הפרה הרומזת לבחי' ד' נהרות הנ"ל והו"ע התשו' שע"ז רומז האפר ומים חיים ולכן לפ"ד הרמב"ם כל הנהרות פסולין לקידוש מי חטאת גם במשנה נמנו ד' נהרות שהם פסולים, וי"ל דהנה כבר מבואר שהפרה רומז לד' מלכיות גם בפסוק ונהר יוצא מעדן כו' ומשם יפרד והי' לד' ראשים דרשו בו שהם ד' מלכיות, וכיון שמבחי' ד' נהרות המתפזרי' מנהר היוצא מעדן יש יניקה והתהוות ד' בחי' הנ"ל והרי הפרה באה לתקן בחי' זו שלא יהי' ומשם יפרד א"כ א"א לתקן בחי' זו ע"י מי הנהר דהא אדרבה מבחי' הנהר נמשך להיות ומשם יפרד והראי' אשר מהיאור שהוא א' מד' נהרות הנ"ל עולות שבע פרות הטובות ואח"כ ז' פרות הרעות ותבלענה כו' ולא נודע כו' אלא צריך להמשיך מים חיים מבחי' והחכ' מאין תמצא שלמעלה מבחי' הנהר שעז"נ ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים שאפילו נחל השטים שהו"ע אשר אתם זונים אחריהם כמ"ש ברבות פ' בלק ומעין של שטים של זנות הי' וכ"ה בזהר ס"פ עקב, ובמא"א ז' כ"ג זונה נק' הנוגה כי הניחה הקדושה ויצאה לקליפה ודבקה בהם כו', א"כ נחל השטים הוא יסוד דק"נ גם שטים לשון שטות והם זמ"ל דתהו ז"פ אדם גימט' שטו ועם ה"ג זהו שוטה כו', ועכ"ז ע"י מים חיים מבחי' ומעין כו' אזי והשקה ולכן ע"ז רומז ענין אפר ומ"ח דפרה שהן בחי' רו"ש דתשובה שלמעלה מרו"ש דתומ"צ, והענין כי

והוספות18
תשובה בחילא יתיר כי תשובה הוא שלא כסדר השתל' המדריגה רק הוא בחי' דילוג לדלג שור כי כללות התורה הוא רו"ש ויש בזה בחי' הילוך ובחי' דילוג והענין כי כתיב ונתתי לך מהלכים בין העומדים הרי צדיקים נק' מהלכים משא"כ מלאכים נקראו עומדים ולכן בחי' הלוך ונסוע שנאמר באברהם גבוה מרו"ש של והחיות רו"ש כי הם עומדים והלוך ונסוע בחי' מהלכים והיינו ע"י המקיף מסוכ"ע אכן מלמע' יש ג"כ בחי' דילוג שלמע' מהילוך כמ"ש קול דודי מדלג וכמ"כ בתשובה הוא דילוג לכן ע"י פרה שרומז לזמ"ל שעי"ז דוקא יבאו לבחי' תשובה ע"ד ופרעה הקריב, הקריב את ישראל לאביהן שבשמים זהו בחי' דילוג שלמע' מהילוך שמדרגא לדרגא בחי' והנה סולם מוצב ארצה כו' שעז"נ קומי לך רעיתי כו' אלא בבחי' הראני את מראיך וכמ"כ ההמשכה מלמעלה באה בבחי' קול דודי כו' מדלג ומקפץ כו', ויובן זה ע"ד שנת' במ"א (בד"ה מי יתנך כאח לי) שע"י צדיקים שהם כאח לי בא ההמשכה משם הוי' בחכ' ושמרו דרך הוי' ג"כ בחי' הילוך וזהו הנק' דרך הוי' עכ"ז שרש ההמשכה מח"ע אף שזקף לו חסד דאריך הוא מלובש בחכ' ובע"ת ממשיך מג"ר דא"א בחי' תחתונה שבמאציל כו', וזהו אחכמה והיא רחוקה ממני מטמאה הטהורים ומטהרת את הטמאים. והנה ענין שמטמאה הטהורים י"ל כי שריפת הפרה לעשותה אפר זהו מה שמבררי' הרע דק"נ ע"כ א"ש שמטמא את הטהורים והנה מטמאה בגדים היינו כי בגדים הם הלבושי' ממעשה המצות שנק' ריח בוגדיו והנה יש מ"ד ספ"ה דברכות דצדיקים גבוהים מבע"ת ולדידי' א"ש כי הנה ענין הזאת מי חטאת לטהר הטמא זהו בחי' תשובה נק' ריח בוגדיו והוא ס"ל דצדיקים גבוהים יותר א"כ זהו שמטמא בגדים ולבושי' של המזה כשיורד ונמשך בבחי' עסק מי נדה וכמו שאמר משה מאין לי בשר שאפילו לאחר בירור הבשר זהו ירידה לגבי משה, ואף דסוגיא דעלמא דבע"ת גבוהים מצדיקים היינו בבחי' מלמטה למעלה וכענין עליות דיוה"כ אבל בבחי' ההמשכה מלמעלה להיות דירה בתחתונים זהו ע"י בחי' צדיק כי בינה הוא תשובה עד הוד לבד אתפשטת ויסוד ז"א המאיר בבי"ע מקבל מיסוד אבא שלמעלה מהבינה וכתי' כי עמך הסליחה למען תורא הרי עיקר הסליחה בשביל קיום היראה שהוא בחי' צדיק כו' לכן א"ש שבבחי' זו מטמאה בגדים ולבושים כנ"ל עד כי יהי' לאתבא צדיקייא בתיובתא כו', טמא גימט' נ' היינו נ' שערי טומאה ולכן מי יתן טהור מטמא זהו שער הנ' דקדושה. גם ענין זה ע"ד מלחמת מדין שאע"פ שהיא מלחמת מצוה עכ"ז לפי שעה ירידה היא להם שהרי ארז"ל מידי הרהור לא יצאנו כו' כך עד"ז כשאדם טהור יורד אף בשביל מצוה למקום טומאה כמו ר' יהושע לגבי ההוא מטרוניתא (שבת קי"ז ע"ב) זהו שמטמא הטהורים ועד"ז הצדיק כשבא להחזיר בתשובה רשעים ונצרך לירד לשמוע מדריגתם זהו שמטמא הטהורים לפי שעה כו' אלא שמ"מ ירידה זו צורך עליה, וגם כי פרה רומז לד' מל' ועיקר קיום המצות הנק' בגדים הוא בארץ כמ"ש וזאת המצוה אשר צוה ה' לעשות בארץ וכתי' בתרי' שמע כי א"י נק' ארץ שתוציא צמחה של מעשה המצות וכענין בגדי פרושי' מדרס לאוכלי תרומה בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש הרי אף

זהוספות19
שבגדי אוכלי תרומה הן תכלית הטהרה הן נחשבים טומאה לגבי קדש כו' כמ"כ עד"ז יובן אשר מעשה המצות דחוץ עם היות שנעשה מהם לבושים לנשמה כענין בגדי אוכלי תרומה הם חשובים טומאה לגבי בגדי קדש לכך היא מטמאה בגדים כנ"ל עד שיכובסו וצריכי' כיבוס ע"ד כבס ביין לבושו שמעשה המצות צריכי' כיבוס ביין שמחה של מצוה כי אל"כ גם ריקנין שבך מלאים מצות כו' או הכיבוס במי הדעת כמ"ש ומלאה הארץ דעה כו' והיא הפרה עצמה מטהרת הטמאים שעי"ז יבואו לבחי' תשובה וזרקתי עליכם מים טהורים מים חיים כו'.

חובספר פנים יפות פי' ענין פרה שהיא מטמאה את הטהורים ומטהרת את הטמאים ע"ד מקום שבע"ת עומדים נמצא התשו' מטהר את הטמאים והרי האומר אחטא ואשוב כו' א"כ זהו שמטמא את הטהורים, גם שעד"ז ענין שגלו לחו"ל כדי שיתוספו ניצוצות כו' זהו א"א לאדם לעשות להתערב בטומאה כדי לעלות כו' ולכן אמר שלמה אמרתי אחכמה לעשות ג"כ כן כידוע בדרז"ל שכוונת שלמה שנשא נשים נכריות מכל האומות כי עלה בדעתו שע"י שיכנוס במקום החיצוני' יעלה משם כל ניצוצי הקדושה הנבלעים כמו לע"ל כו' אבל באמת היא רחוקה ממני שלא עלתה בידי להעלות, ולכן כתי' גבי פרה זאת חוקת התו' שאין ללמוד ממנה להתערב בטומאה כדי להעלות ולא מצינו זה אלא גבי מרע"ה שאמר לו השי"ת לך אל פרעה כו' ובאמת מצינו שסירב מאד ואמר מי אנכי כי אלך אל פרעה כו' וזהו שמטמא את הטהורים אבל עכ"ז מטהר את הטמאים כו' ופרעה הקריב כו' שע"י המנגד מתגבר כענין והנצח זו ירושלים כו' וגם כמ"ש והנה מנורת זהב כולה דדוקא ע"י בבל נעשו מנורת זהב כו' עד כי נער ישראל כו' וכמשל הבן אצל אביו שאינו שומע לאביו כו' עד שאביו דוחהו חוץ לביתו ואומר לו שאינו אביו אז נותן את לבו וכמ"כ אמרו בירושלים לא קיימתם מצות זיבה כו' עד שדחה אותם חוץ לביתו בהמ"ק אז כו' כך ע"י והוציא אותם אל מחוץ למחנה, כי בהיותם בארץ קסברו היכל ה' המה כו' אבל ע"י חוץ למחנה כו' וזהו אמצאך בחוץ ובקשתם משם משם דוקא כו'. אך מה שמטמא את הטהורים צ"ל כי מ"מ בעודם בארץ הי' עבודתם בבחי' עליונה שהרי אויר חו"ל מטמא כו', והנה במ"א נת' שהטעם שהמזה טמא ומי שמזין עליו טהור הוא כמשל הרפואה שלחולה הצריך לה היא רפואה שמרפאת אותו ולבריא שאינו צריך לה היא מזקת (כי הרפואה סם אלא שלחולה הסם יפה לו להכניע מחלתו כו') כמ"כ ענין הפרה ומים חיים עי"ז נמשך מכתר עליון שלמעלה מהחכ' שהוא דבר גבוה ונעלה מאד שלמעלה מסדר השתל' שנק' עץ החיים, להטמא מת שצריך ליטהר הוא מטהר שמעביר את רוח הטומאה ממנו ולטהור שא"צ לה הוא דבר גבוה ונעלה הוא אדרבה שמאחר שא"צ לה והוא דבר גבוה ונעלה הוא אדרבה נופל ממנו ונטמא, וי"ל כמו לימוד פנימי' התו' בדורות הראשונים שהי' חזקים ביראת ד' לא הי' צריכים לזה משא"כ עכשיו מצוה לגלות כמ"ש הרח"ו, ולדברי הפנ"י הנ"ל ענין הרפואה זהו הגלות שבחר אברהם שעבוד

טהוספות20
תחת גיהנם ועכ"ז למי שא"צ לרפואה כי תמים הוא עם ה' א"כ הירידה והבלבול מבלבלים מעבודתו ומפרידו ויוכל ליפול ח"ו, אבל למי שהוא חולה ובוחר במאכלים הרעים אזי הגלות והטרדא רפואה הוא לו כי אז ישיב אל לבו כו'. או י"ל כמו הפלסופיא ודרכי המופת שבח"ה ובמ"נ הם מטמאים את הטהורים מי שלבו לב טהור אך מי שהוא גיבור וטמא בהרהורים וספיקות באמונה יוכל להיות לו טהרה עי"ז והיינו כי הרפואה בעצם הוא מדבר מר או סם אלא למי שיש בו קלקול גדול זהו מרפא, כמ"כ עניני מופתים הם שכל אנושי מק"נ כו' וא"צ כלל לסמים אלא למי שנתקלקל יוכל זה להועיל כי לגבי ג"ק הטמאות הנה הטוב שבק"נ זהו מועיל כו'. או יאמר ע"ד הסיגופי' והתעניתים למי שא"צ לזה הרי ארז"ל שהמצער נפשו נק' חוטא ואדרבה חמרא וריחא פקחין, וזהו שמטמא את הטהורים, אבל למי שחטא והוא טמא א"כ הסיגוף הוא לו רפואה וזהו שמטהר את הטמאים כו'. וזהו שאמר על פרה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני כו' כי פרה רומז על תשובה כו', וגבי בע"ת אמרו מקום שבע"ת עומדים צ"ג אין יכולים לעמוד שנא' שלום לרחוק ולקרוב, לרחוק ברישא והדר לקרוב דלרחוק היינו לרחוק שנעשה קרוב פי' לרחוק הם הניצוצות שנפלו לג"ק שהם רחוקות ולקרוב לאותה שבק"נ הקרוב לקדושה וע"י התשובה מחזיר הניצוצות שנפלו לג"ק לקדש ממש, וכ"ה בענין טהרת הטמא ע"י אפר פרה ולכן עי"ז ממשיך ג"כ מבחי' אחכמה והיא רחוקה ממני שיאיר בבחי' קירוב היינו שחכ' יאיר בקירוב. ובמדרש אמרו מפני מה כל הקרבנות זכרים וזו נקבה א"ר איבו משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמר המלך תבוא אם ותקנח צואת בנה כך תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל, והענין כי פרה היא ק"נ כמ"ש בע"ח שמ"ט שהיא כלולה מטו"ר והעגל י"ל מג"ק שלמטה מק"נ ונק' בנה שבקליפות כל שמשתלשל יותר מתגבר הרע, גם כי עיקר הרע בז"מ, גם כי ע"י חטא העגל חזרה טומאת זמ"ל דמתו שהם בעשי' ותכלית כוונת מעשה העגל הי' לתקן זו"נ דקליפה כו' שעון העגל הוא עון השרשי שבו חזר המות לעולם וע"כ תבוא אם ק"נ ותקנח והיינו ע"י השריפה שעושין ממנה אפר ומתלבן כו', וכמ"ש המגיד פ' חוקת וכד מיתוקדא אתעבידת אפר רומז למדה"ד דאיהו סומק דאתהפך למדה"ר דאיהו חיור כו'.

יוהנה פרה דקבילת משמאלא יש להעיר שמקו השמאל נשתלשלו ג"ק היינו ענין חם אבי כנען משא"כ מקו הימין לא נפל כ"כ למטה כ"א בק"נ ולכן מפרה נמשך העגל והגם שאמרו יותר משהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק וא"כ דעגל ג"ק ופרה ק"נ איך שייך לומר שהפרה רוצה יותר כו' הענין ע"ד שפרעה לא גזר כו' ולבן בקש לעקור ק"נ, הרי פרעה הי' מג"ק ולבן מק"נ כתר דק"נ, או ע"ד חטאת בת דנקא ואשם שתים הגם דחטאת על ודאי ואשם על ספק כו', וע"ד את החזיר כי מפריס פרסה הוא זהו מסייע בטומאתו, ולכן ע"י שריפת הפרה מתקנים היניקה שמקו השמאל כי פרה היא נוק' דקליפה ונוק' נקראת יותרת על הכבד דאתגברת על בעלה (כמבואר בזהר פ' פנחס דרל"א ודרכ"ד), ולכן דוקא ע"י שריפת הפרה

יאהוספות21
מטהרים טומאת מת היינו זמ"ל דמיתו ומבירור בחי' יותרת הנ"ל נמשך יתרון האור מן החשך ויתרון החכמה הנמשך מבירור הסכלות שהוא המשכה מבחי' אחכמה והיא רחוקה ממני שהו"ע מים חיים ויתרון דעת החכ' תחי' בעליה.

יבוזהו זאת חקת ואמרו ברבות ר"פ חוקת זאת חוקת דזש"ה מי יתן טהור מטמא לא אחד באיוב י"ד ד' כגון אברהם מתרח וחזקי' מאחז כו' העוה"ב מעוה"ז כו' מי עשה כן מי צוה כן מי גזר כן לא יחידו ש"ע. הנה ענין מי יתן טהור מטמא אפ"ל על מה שמתברר מג"ק שלמטה מנוגה וכמו אברהם מתרח שתרח הי' עובד כוכבים כו' אך קשה דג"ק אין להם בירור עתה עד לע"ל וע' מענין מי יתן טהור מטמא בזח"ב פקודי דרל"ז סע"א ובת"ז תיקון כ' דמ"ב ע"א. וז"ל אדמו"ר אא"ז נ"ע מ"ש בבה"ז ר"פ חוקת בענין מים חיים היינו בחי' והחכ' מאין תמצא ופי' שלכך צריכי' בפרה להמשיך מבחי' אין שהוא הכתר מפני שיש הפרש בין זו שמטהרים הטמא מת לשאר הבירורי' שמבררי' טוב מן הרע ואוכל מן הפסולת ששם הוא בחי' בירור לבד אבל לא שנהפך הפסולת לאוכל והרע לטוב וזה יכול להיות ע"י החכ' לבד כי בחכ' אתברירו אבל כאן לטהר טמא מת וטומאת מת נמשך משבירת הכלים שנא' בהם וימלוך וימת כו' שנפלו למטה מטה מק"נ וכן בעה"ד טו"ר כו' ולטהר בחי' טומאה זו הרי הטמא נהפך לטהור ואין זה כמו בירור הנ"ל ע"כ זה א"א להמשיך מהחכ' כ"א מבחי' שלמעלה מהשבירה והתיקון בחי' כתר שעז"נ ולקח מעץ החיים וחי לעולם כו' ומשם נמשך להעביר רוח הטומאה עכ"ד. ועפי"ז י"ל שזהו"ע חכמת זה סדר קדשים ודעת זה סדר טהרות כי הקרבנות זהו"ע בירור ק"נ ובחכ' אתברירו וזה חכמה זה סדר קדשים, ומ"מ בירור זה דקדשים הוא ע"י החכ' משא"כ בירור דחולין שנעשו על טהרת הקדש הוא ע"י הבינה כו' אך ודעת זה סדר טהרות כי להיות הטמא נעשה טהור זהו ע"י הדעת שהוא ממשיך מהכתר כמ"ש מזה ע"פ והי' אמונת עתך כו' חכמת ודעת וזהו מי יתן טהור מטמא לא אחד יחידו של עולם שהוא כתר הנק' יחיד משם דוקא נמשך בחי' זו משא"כ מהחכ' הוא רק בחכ' אתברירו כו'. וזהו מאמר המד"ר כאן פ' חוקת דרע"ג סע"ד אם נטמא זה במה תהא טהרתו לא השיבו באותה שעה נתכרכמו פניו של משה כיון שהגיע לפ' פרה אדומה כו' דמזה שנתכרכמו פניו מוכח שמרעה"ש הי' קסבר שאין לו טהרה וקשה מהיכי תיתי, ולפי הנ"ל א"ש כי התורה נמשכה מח"ע ובחכ' אתברירו להבדיל בין הטהור לטמא כו' אבל זה שיהי' טהור מטמא זה א"א להיות ע"י החכ' ע"כ נתכרכמו פניו עד שהגיע לפ' פרה שהוא המשכת מים חיים מבחי' עץ החיים מהכתר שמשם נמשך להיות מי יתן טהור מטמא כו'.

יגוהנה ברבות ע"פ ביום השני הקריב נתנאל כו' הקריב את קרבנו אמר ר' פנחס בן יאיר למה הוסיף הקרב וחסר יו"ד אלא כנגד פרה אדומה שעשו באותו היום לכך הוסיף הקרב חסר יו"ד והעמיד את התבה על ד'

ידהוספות22
דברים כנגד ד' דברים שהיתה פרה צריכה, אדומה תמימה בלי מום בלא נשיאות עול כמ"ד ויקחו אליך פרה אדומה תמימה וגו', יש לפרש ע"ד שלום שלום לרחוק ולקרוב וארז"ל לרחוק שנעשה קרוב דהיינו בע"ת וזהו הקרב את קרבנו ובכל הנשיאים נאמר רק קרבנו והיינו מדריגת הצדיקים שזהו"ע שלום דלקרוב והו"ע קרבן לשון קירוב ויחוד שמקרב הכחות ומייחד השמות הוי' אלקים כו' אבל כאן שהקריבו פרה אדומה זהו"ע הקרוב בחי' לרחוק שנעשה קרוב וכמו שמצינו לשון זה על מצות פרה שעלי' אמר שלמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני שיש בזה ב' פי' הא' דקאי על המשכת מים חיים דמו"ס שזה אינו מושג ע"כ נאמר והיא רחוקה ממני הב' על האפר דבירור ק"נ שלא יכול שלמה לעמוד על בירור זה לפי שנתברר ממה שנפל למרחוק מאד למטה מק"נ כו' וכמ"ש הרמ"ז פ' נשא דקכ"ב סע"ב בפי' שלום לרחוק הם הניצוצות שנפלו לג"ק שהם רחוקות ולקרוב לאותה שבנוגה הקרוב אל הקדושה עכ"ל, נמצא שע"י התשו' מעלה הניצוצות שנפלו בג"ק הטמאות שלמטה מטה מק"נ ולא שישובו לק"נ אלא עולים לקדש ממש למקורם ועד"ז הוא בענין אפר הפרה כו' שהרי בפרה מרומז הבירור מבבל ואדום כו' שלמטה מק"נ ואף מבחי' אשר לא עלה עליה עול מלכות שמים כלל וזהו הקריב את קרבנו ב' קרובים לרחוק שנעשה קרוב מה שנתברר מג"ק ר"ל ע"י פרה ולקרוב מה שנתברר מק"נ. ומה שנאמר כן בקרבן נתנאל נשיא יששכר לפי שבתו' נאמר ב' בחי' שלום כמ"ש או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי שהו"ע שלום בפמשמ"ע ושלום בפמשמ"ט והן הן ב' בחי' שלום לרחוק ולקרוב כו'. והנה ברבות תצוה ר"פ ל"ח כשהוא רוצה הוא קוראה לשון נקבה שנאמר ויקחו אליך פרה כו' הנה בזהר ח"ג ר"פ חוקת דק"פ ע"ב פרה דקבילת מן שמאלא כו' ופני שור מהשמאל וא"כ פרה ל' נקבה הוא מל' דנוגה ופר ל' זכר י"ל הדכר דנוגה כו' וא"כ מהו כשהוא רוצה הוא קוראה כו' הרי הם באמת שני בחי' דכר ונוק', וצ"ל דמ"מ כללות זה הו"ע בירור ק"נ וק"נ הוא המקבל מע"ס דקדושה ומשפיע לע"ס דמסאבותא וא"כ מצד מה שמקבלת נק' לשון נקבה ומצד מה שמשפיע נק' לשון דכר וד"ל.