Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Or HaTorah·
אוידבר הוי' גו' זאת חקת התורה
פ' פרה דשנת תרכ"א
פ' פרה דשנת תרכ"א
בוידבר ה' אל משה זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר. וצ"ל מהו דכתיב כאן ב"פ ה' וידבר הוי' ואח"כ אשר ציוה הוי', גם צ"ל פי' חוקת התורה. והענין כי הנה זאת חוקת התורה הפי' הוא שמצות פרה
גהוספות23
נמשכת מחוקת התורה. והענין שהוא בחי' אותיות החקיקה, כי פי' חוקת לשון חקיקה. כי הנה כל התורה נק' תורה שבכתב, כי כמו כתב הוא דיו על קלף שיש בזה שני דברים דיו וקלף כמ"כ התורה ניתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה, הרי יש כאן שני דברים. אבל הנה אותיות החקיקה הוא מיניה וביה, ואין כאן דבר נוסף, ועד"ז הוא עשרת הדברות חרות על הלוחות שהוא מבחי' אותיות החקיקה. והנה פרה אדומה היא גם כן מאותיות החקיקה, וע"כ נא' במצות פרה זאת חוקת התורה. ולהבין זה הנה צ"ל ענין פרה אדומה דכתיב ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול, מנה כאן ד' דברים, דוגמא לזה הוא כמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והי' לארבעה ראשים כי הנה נהר יוצא מעדן להשקות את הגן הוא ג"ן סדרים דאורייתא. והנה אח"כ ומשם יפרד, שמתחיל טורי דפרודא. אך אינו עדיין כ"א טורי דפרודא שרש ומקור הפירוד, כי הם בקדושה ד' מחנה שכינה, אבל כשנמשך אחר כך למטה הנה נעשה פירוד ממש, כמו ד' מחנה שכינה הם ד' נהרות מורה על ד' גליות, כי נהר פישון זו מצרים. והנה כמ"כ מרומז בפרה, כי פרה זו מצרים כמ"ש עגלה יפה פי' מצרים. אדומה זו מלכות בבל כמ"ש אנת הוא רישי די דהבא. תמימה זו מלכות מדי, פי' אשר לא עלה עליה עול מלכות יון. וע"כ מאחר שבפסוק זה כתיב והי' לארבעה ראשים שמורה על ד' גליות, וכן בפרה מרומז ג"כ ד' גליות, הרי יש שייכות לפרה לענין ומשם יפרד והי' לד' ראשים דכתיב שם. ולהבין זה מהו השייכות הנה צ"ל מקודם ענין ג"ע, כי הנה כתיב ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה וארז"ל לעבדה ברמ"ח מ"ע ולשמרה בשס"ה ל"ת, משמע שצריך לעבוד ולעשות הג"ע. וצ"ל מהו נצרך לעשות הג"ע הלא זה הג"ע הי' מקודם, כי מקודם כתיב ויטע הוי' אלקים גן בעדן ואח"כ כתיב ויניחהו בג"ע, וכתיב בג"ע ויטע הוי' אלקים שם מלא, משא"כ בבריאת העולם לא כתיב רק שם אלקים בלבד, וא"כ איך אומרים שע"י רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת עובדים את הג"ע. ובזוהר משמע ג"כ כי איתא ע"פ ואברהם זקן בא בימים באינון יומין אי חסרא יומא חסרא לבושא. אך הענין צ"ל שיש ב' בחי' גן עדן, כי יש ג"ע בעצם ויש מה שממשיכים בגן עדן. והענין כי הנה יש בסוד תוספות. והנה במד"ת איתא תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר, ובספרי הקבלה הוא מבואר עוד יותר על ענין ומעלת תוספות של כל ההמשכות הוא תוספות אורות. והנה עפ"ז יובן בענין ג"ע שמה שג"ע פי' מקודם זהו ענין בסוד תוספות. והענין כי הנה כתיב ויטע הוי' אלקים גן. והנה מאחר שקורא זה בשם נטיעה צ"ל התדמות לנטיעה גשמיות. וזהו כמו שאין לך עשב שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל, וכל עשב מקבל ממזל שלו, כי עד"מ בפירות שיש תפוחים מתוקים ויש תפוחים חמוצים, שרשם הוא מחסד וגבו'. והגם שאין ערוך מתיקות גשמי דתפוח לגבי מידת חסד, או חמיצות לגבי בחי' גבורה מ"מ הוא כן שזה תפוח זה הוא מתוק הוא לפי שמקבל מחסד ומה שזה חמוץ לפי שמקבל מגבו'. והנה עד"ז כתיב גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, ופי' במדרש שגבוה מעל גבוה קאי על המרכבה עליונה, כי הם מקורים
נמשכת מחוקת התורה. והענין שהוא בחי' אותיות החקיקה, כי פי' חוקת לשון חקיקה. כי הנה כל התורה נק' תורה שבכתב, כי כמו כתב הוא דיו על קלף שיש בזה שני דברים דיו וקלף כמ"כ התורה ניתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה, הרי יש כאן שני דברים. אבל הנה אותיות החקיקה הוא מיניה וביה, ואין כאן דבר נוסף, ועד"ז הוא עשרת הדברות חרות על הלוחות שהוא מבחי' אותיות החקיקה. והנה פרה אדומה היא גם כן מאותיות החקיקה, וע"כ נא' במצות פרה זאת חוקת התורה. ולהבין זה הנה צ"ל ענין פרה אדומה דכתיב ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול, מנה כאן ד' דברים, דוגמא לזה הוא כמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והי' לארבעה ראשים כי הנה נהר יוצא מעדן להשקות את הגן הוא ג"ן סדרים דאורייתא. והנה אח"כ ומשם יפרד, שמתחיל טורי דפרודא. אך אינו עדיין כ"א טורי דפרודא שרש ומקור הפירוד, כי הם בקדושה ד' מחנה שכינה, אבל כשנמשך אחר כך למטה הנה נעשה פירוד ממש, כמו ד' מחנה שכינה הם ד' נהרות מורה על ד' גליות, כי נהר פישון זו מצרים. והנה כמ"כ מרומז בפרה, כי פרה זו מצרים כמ"ש עגלה יפה פי' מצרים. אדומה זו מלכות בבל כמ"ש אנת הוא רישי די דהבא. תמימה זו מלכות מדי, פי' אשר לא עלה עליה עול מלכות יון. וע"כ מאחר שבפסוק זה כתיב והי' לארבעה ראשים שמורה על ד' גליות, וכן בפרה מרומז ג"כ ד' גליות, הרי יש שייכות לפרה לענין ומשם יפרד והי' לד' ראשים דכתיב שם. ולהבין זה מהו השייכות הנה צ"ל מקודם ענין ג"ע, כי הנה כתיב ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה וארז"ל לעבדה ברמ"ח מ"ע ולשמרה בשס"ה ל"ת, משמע שצריך לעבוד ולעשות הג"ע. וצ"ל מהו נצרך לעשות הג"ע הלא זה הג"ע הי' מקודם, כי מקודם כתיב ויטע הוי' אלקים גן בעדן ואח"כ כתיב ויניחהו בג"ע, וכתיב בג"ע ויטע הוי' אלקים שם מלא, משא"כ בבריאת העולם לא כתיב רק שם אלקים בלבד, וא"כ איך אומרים שע"י רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת עובדים את הג"ע. ובזוהר משמע ג"כ כי איתא ע"פ ואברהם זקן בא בימים באינון יומין אי חסרא יומא חסרא לבושא. אך הענין צ"ל שיש ב' בחי' גן עדן, כי יש ג"ע בעצם ויש מה שממשיכים בגן עדן. והענין כי הנה יש בסוד תוספות. והנה במד"ת איתא תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר, ובספרי הקבלה הוא מבואר עוד יותר על ענין ומעלת תוספות של כל ההמשכות הוא תוספות אורות. והנה עפ"ז יובן בענין ג"ע שמה שג"ע פי' מקודם זהו ענין בסוד תוספות. והענין כי הנה כתיב ויטע הוי' אלקים גן. והנה מאחר שקורא זה בשם נטיעה צ"ל התדמות לנטיעה גשמיות. וזהו כמו שאין לך עשב שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל, וכל עשב מקבל ממזל שלו, כי עד"מ בפירות שיש תפוחים מתוקים ויש תפוחים חמוצים, שרשם הוא מחסד וגבו'. והגם שאין ערוך מתיקות גשמי דתפוח לגבי מידת חסד, או חמיצות לגבי בחי' גבורה מ"מ הוא כן שזה תפוח זה הוא מתוק הוא לפי שמקבל מחסד ומה שזה חמוץ לפי שמקבל מגבו'. והנה עד"ז כתיב גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, ופי' במדרש שגבוה מעל גבוה קאי על המרכבה עליונה, כי הם מקורים
דהוספות24
לכל הדברים שלמטה, כי הנה פני ארי' מקור לנפשות החיות ופני שור מקור לנפשות הבהמות ופני נשר מקור לנפשות העופות ופני אדם מקור לנפשות המדברים. ויש אז ירננו כל עצי היער שקאי על המלאכים, וזה גבוה מעל גבוה לפי פי' המדרש שקאי על המרכבה עליונה. ויש גבוהים עליהם הוא בחי' דבר ה' ממאמר תדשא הארץ דשא. והנה כמו כן הוא ויטע הוי' אלקים גן בעדן שיש נטיעות בג"ע וכמ"ש ישבעו עצי הוי'. והנה הנטיעות הם מקבלים ממזלות שהם הוי' ואלקים. כי הנה בבריאת הג"ע כתיב הוי' אלקים שם מלא כי בבריאת העולם נאמר רק שם אלקים כמה שכתוב בראשית ברא אלקים, ויאמר אלקים, כי אלקים הוא מדת ההסתר וההעלם להיות עי"ז יש ודבר נפרד. והוי' הוא בחי' היה הוה ויהיה אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים כמ"ש, ולכן ב' שמות אלו הוי' ואלקים הם כמו מזל לנטיעות דג"ע והם בבחי' ריחוק מהנטיעות כמו מזל לגבי העשב והיינו לפי כי הם בבריאה. אבל לגבי אצילות היא בערך המזל לגבי העשב. והנה גם ע"ז יש לפרש הפסוק גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, כי המדרש מדבר רק בצומח גשמי וקורא גבוה מעל גבוה המרכבה כנ"ל, וגבוהים עליהם דבר ה' ממאמר תדשא הארץ דשא. וכמ"כ יש בנטיעות דג"ע שהוי' אלקים הם בבחי' מזלות כנ"ל ויש גבוה מעל גבוה הוא בחינת או"א וגבוהים עליהם הוא ג"כ בחי' שנק' מקור והוא בחי' מל' דא"ס. אך הנה כ"ז הוא ג"ע בעצם. ועתה צ"ל מהו ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. והענין כי ממשיכים בחי' גבוה יותר והיינו כמ"ש אז תתענג על הוי' למעלה משם הוי', וכן גם באלקי' יש בהם אלקי' ויש אלקים חיים וזה ממשיכים ע"י לעבדה ולשמרה כי הנה בגמרא מפרש לעבדה ברמ"ח מ"ע ולשמרה בשס"ה ל"ת ובמדרש מפרש לעבדה אלו קרבנות ולשמרה קאי ג"כ על קרבנות כמ"ש בקרבנות תשמרו להקריב לי כו'. והנה לכן כמו הפי' לעבדה ולשמרה בקרבנות הרי קרבנות כתיב ריח ניחוח להוי' שריח הוא העלאה וניחוח הוא המשכה בשם הוי' כי הוי' הוא בחי' כן גם בחי' שני כי יו"ד צמצום ה' התפשטות וע"י הקרבנות הוי' כמ"כ ממשיכים משם הוי' כמ"כ ע"י לעבדה ולשמרה כפי פי' הגמ' ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת הנה הוא גם כן שממשיכים בשם הוי', וזהו ע"י עבודה ממשיכים בג"ע בחי' שגבוה יותר מהג"ע איך שהוא בעצם הרי ויטע הוי' אלקים שהם בחי' מזלות להגן עדן כנ"ל והרי הוי' ואלקים הוא בבחי' ממלא כל עלמין כי גם ע"ס נק' ממלא כל עלמין אבל ע"י מצות ממשיכים בחי' סובב כל עלמין. וזהו ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה ובמדרש איתא ויניחהו בגן עדן מצות שבת מסר לו. אך הנה כל זה הוא המשכה בבחינת ונהר יוצא מעדן אבל אח"כ כתיב ומשם יפרד והי' לד' ראשים שרומזים על ד' גליות ועל זה הוא גם כן הרמז בפרה כנ"ל שרומז על ד' מלכיות. כי הנה פרה מעשיה בחוץ, כי קרבנות היו בפנים אבל פרה מעשיה בחוץ ומורה על תשובה. כי הנה בזוהר איתא פרה דמקבלת משמאלא כמד"א ופני שור מהשמאל. והענין כי
לכל הדברים שלמטה, כי הנה פני ארי' מקור לנפשות החיות ופני שור מקור לנפשות הבהמות ופני נשר מקור לנפשות העופות ופני אדם מקור לנפשות המדברים. ויש אז ירננו כל עצי היער שקאי על המלאכים, וזה גבוה מעל גבוה לפי פי' המדרש שקאי על המרכבה עליונה. ויש גבוהים עליהם הוא בחי' דבר ה' ממאמר תדשא הארץ דשא. והנה כמו כן הוא ויטע הוי' אלקים גן בעדן שיש נטיעות בג"ע וכמ"ש ישבעו עצי הוי'. והנה הנטיעות הם מקבלים ממזלות שהם הוי' ואלקים. כי הנה בבריאת הג"ע כתיב הוי' אלקים שם מלא כי בבריאת העולם נאמר רק שם אלקים כמה שכתוב בראשית ברא אלקים, ויאמר אלקים, כי אלקים הוא מדת ההסתר וההעלם להיות עי"ז יש ודבר נפרד. והוי' הוא בחי' היה הוה ויהיה אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים כמ"ש, ולכן ב' שמות אלו הוי' ואלקים הם כמו מזל לנטיעות דג"ע והם בבחי' ריחוק מהנטיעות כמו מזל לגבי העשב והיינו לפי כי הם בבריאה. אבל לגבי אצילות היא בערך המזל לגבי העשב. והנה גם ע"ז יש לפרש הפסוק גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, כי המדרש מדבר רק בצומח גשמי וקורא גבוה מעל גבוה המרכבה כנ"ל, וגבוהים עליהם דבר ה' ממאמר תדשא הארץ דשא. וכמ"כ יש בנטיעות דג"ע שהוי' אלקים הם בבחי' מזלות כנ"ל ויש גבוה מעל גבוה הוא בחינת או"א וגבוהים עליהם הוא ג"כ בחי' שנק' מקור והוא בחי' מל' דא"ס. אך הנה כ"ז הוא ג"ע בעצם. ועתה צ"ל מהו ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. והענין כי ממשיכים בחי' גבוה יותר והיינו כמ"ש אז תתענג על הוי' למעלה משם הוי', וכן גם באלקי' יש בהם אלקי' ויש אלקים חיים וזה ממשיכים ע"י לעבדה ולשמרה כי הנה בגמרא מפרש לעבדה ברמ"ח מ"ע ולשמרה בשס"ה ל"ת ובמדרש מפרש לעבדה אלו קרבנות ולשמרה קאי ג"כ על קרבנות כמ"ש בקרבנות תשמרו להקריב לי כו'. והנה לכן כמו הפי' לעבדה ולשמרה בקרבנות הרי קרבנות כתיב ריח ניחוח להוי' שריח הוא העלאה וניחוח הוא המשכה בשם הוי' כי הוי' הוא בחי' כן גם בחי' שני כי יו"ד צמצום ה' התפשטות וע"י הקרבנות הוי' כמ"כ ממשיכים משם הוי' כמ"כ ע"י לעבדה ולשמרה כפי פי' הגמ' ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת הנה הוא גם כן שממשיכים בשם הוי', וזהו ע"י עבודה ממשיכים בג"ע בחי' שגבוה יותר מהג"ע איך שהוא בעצם הרי ויטע הוי' אלקים שהם בחי' מזלות להגן עדן כנ"ל והרי הוי' ואלקים הוא בבחי' ממלא כל עלמין כי גם ע"ס נק' ממלא כל עלמין אבל ע"י מצות ממשיכים בחי' סובב כל עלמין. וזהו ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה ובמדרש איתא ויניחהו בגן עדן מצות שבת מסר לו. אך הנה כל זה הוא המשכה בבחינת ונהר יוצא מעדן אבל אח"כ כתיב ומשם יפרד והי' לד' ראשים שרומזים על ד' גליות ועל זה הוא גם כן הרמז בפרה כנ"ל שרומז על ד' מלכיות. כי הנה פרה מעשיה בחוץ, כי קרבנות היו בפנים אבל פרה מעשיה בחוץ ומורה על תשובה. כי הנה בזוהר איתא פרה דמקבלת משמאלא כמד"א ופני שור מהשמאל. והענין כי
ההוספות25
הנה יש ימין ויש שמאל. והנה השפעה שהולך מבחי' ימין הוא בבחי' התקרבות, כי ימין מקרבת וכתיב וימינו תחבקני. אבל שמאל הנה השפעה שהולך משם היא בבחי' שמאל דוחה מדחי אל דחי. והנה פרה דקבלת משמאלא פרה היא קליפות נוגה וע"כ צריך להפך זה. ויש בזה אפר ומחשבה שהיא רצוא ושוב, כי איתא באגרת הקודש שיש תשובה מלמטה למעלה ויש תשובה מלמעלה למטה, וזהו אפר ומים חיים, כי שריפת הפרה לאפר היא בבחי' מלמטה למעלה. ולהבין מהו ענין בעבודה שריפת הפרה לאפר, כי יש ארמ"ע, והנה בדבר גשמי עיקר היסוד הוא העפר וג' יסודות אש רוח ומים הם מורכבים לכן ע"י האש שמפרר היסודות הנה המורכב יוצא ועצמיות העפר נשאר ועד"ז הנה בכל תאוה כמו בתאוות היתר יש עצם כח המתאווה שהיא העצמי' ויש המורכב בו שהם ג' בחי' מחשבה דיבור ומעשה, ועיקר הרע היא מחשבה דיבור ומעשה ולא כח המתאוה, כי כח המתאווה בעצמו יכול להפך בעצמו לשרשה, וזהו ד' קליפות נוגה לפעמים נתחבר עם ג' קליפות הטמאות והיינו ע"י מחשבה דיבור ומעשה, אבל כח המתאוה בעצם הנה הגם שהוא מלובש במחדו"מ מכ"מ יכולים לקחו משם ולהפכו לקדושה להיות נפשי אויתיך ולכן ואהבת בכל לבבך ארז"ל בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע. וצ"ל איך התו' עצמה מצוה ואהבת ביצר הרע איך יהי' אהבה מיצר הרע אחר שקורא אותה יצר הרע, ובזהר איתא ואהבת בכל לבבך בשני יצריך דא היא רזא. אך הענין כי יצר הרע קאי על כח המתאוה שזה יכול להפך וע"כ דא היא רזא משא"כ הלבושים שהם מחשבה דיבור ומעשה אי אפשר להפכם לקדושה כ"א צריך ביטול והעברה מן העולם, וזהו נושא עון ועובר על פשע כי הנה פשע מעון כי פשע הוא מחדו"מ אבל עון הוא הכח המתאוה, וע"כ פשע צ"ל עובר על פשע שצריך לעבור התאוה שלא להניח במחדו"מ, אבל העון עצמו יכול להיות נושא עון שיכול להגביהו, וזהו נושא עון ועובר על פשע שע"י שעובר על פשע שידלג מחדו"מ עי"ז נושא עון כח המתאוה בעצם כי יכול להפכו, וזהו ענין שריפת הפרה לאפר. וזהו ג"כ ענין שמע ישראל שמע שם ע'. הנה יש שם בצירי ויש שם בקמץ כי שם בצירי מורה על אלקות אבל שם בקמץ הוא מדריגות הקליפות כי שם מורה על מקום ריחוק ועמוק. כי הנה בקדושה נק' זה כמ"ש זה אלי ואנוהו, כי בקדושה הוא גילוי כי מכה"כ את השמים ואת הארץ אני מלא. אבל שם מורה על קליפות וכמו שם ימותו שרש שבה"כ וכתיב ומשם יפרד וכתיב ג"כ קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד שהעביר בחי' מועדים לשמחה להוללות. והענין כי הנה שם הוא בחי' מל' דקדושה ושם הוא מל' דנוגה. והנה שמע שם ע' היינו שמבחי' ומד' שם יהי' נעשה שם כי שם הוא בן ורפ"ח ניצוצים גימטריא שם ואח"כ נכללים בע' רבתי ז"ת דבינה כי שרש שבה"כ מז' מידות ועל ידי עלייתם בז"ת דבינה נתבררים וע"כ כתיב כאן בפ' שמע ג"כ ב"פ הוי'
הנה יש ימין ויש שמאל. והנה השפעה שהולך מבחי' ימין הוא בבחי' התקרבות, כי ימין מקרבת וכתיב וימינו תחבקני. אבל שמאל הנה השפעה שהולך משם היא בבחי' שמאל דוחה מדחי אל דחי. והנה פרה דקבלת משמאלא פרה היא קליפות נוגה וע"כ צריך להפך זה. ויש בזה אפר ומחשבה שהיא רצוא ושוב, כי איתא באגרת הקודש שיש תשובה מלמטה למעלה ויש תשובה מלמעלה למטה, וזהו אפר ומים חיים, כי שריפת הפרה לאפר היא בבחי' מלמטה למעלה. ולהבין מהו ענין בעבודה שריפת הפרה לאפר, כי יש ארמ"ע, והנה בדבר גשמי עיקר היסוד הוא העפר וג' יסודות אש רוח ומים הם מורכבים לכן ע"י האש שמפרר היסודות הנה המורכב יוצא ועצמיות העפר נשאר ועד"ז הנה בכל תאוה כמו בתאוות היתר יש עצם כח המתאווה שהיא העצמי' ויש המורכב בו שהם ג' בחי' מחשבה דיבור ומעשה, ועיקר הרע היא מחשבה דיבור ומעשה ולא כח המתאוה, כי כח המתאווה בעצמו יכול להפך בעצמו לשרשה, וזהו ד' קליפות נוגה לפעמים נתחבר עם ג' קליפות הטמאות והיינו ע"י מחשבה דיבור ומעשה, אבל כח המתאוה בעצם הנה הגם שהוא מלובש במחדו"מ מכ"מ יכולים לקחו משם ולהפכו לקדושה להיות נפשי אויתיך ולכן ואהבת בכל לבבך ארז"ל בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע. וצ"ל איך התו' עצמה מצוה ואהבת ביצר הרע איך יהי' אהבה מיצר הרע אחר שקורא אותה יצר הרע, ובזהר איתא ואהבת בכל לבבך בשני יצריך דא היא רזא. אך הענין כי יצר הרע קאי על כח המתאוה שזה יכול להפך וע"כ דא היא רזא משא"כ הלבושים שהם מחשבה דיבור ומעשה אי אפשר להפכם לקדושה כ"א צריך ביטול והעברה מן העולם, וזהו נושא עון ועובר על פשע כי הנה פשע מעון כי פשע הוא מחדו"מ אבל עון הוא הכח המתאוה, וע"כ פשע צ"ל עובר על פשע שצריך לעבור התאוה שלא להניח במחדו"מ, אבל העון עצמו יכול להיות נושא עון שיכול להגביהו, וזהו נושא עון ועובר על פשע שע"י שעובר על פשע שידלג מחדו"מ עי"ז נושא עון כח המתאוה בעצם כי יכול להפכו, וזהו ענין שריפת הפרה לאפר. וזהו ג"כ ענין שמע ישראל שמע שם ע'. הנה יש שם בצירי ויש שם בקמץ כי שם בצירי מורה על אלקות אבל שם בקמץ הוא מדריגות הקליפות כי שם מורה על מקום ריחוק ועמוק. כי הנה בקדושה נק' זה כמ"ש זה אלי ואנוהו, כי בקדושה הוא גילוי כי מכה"כ את השמים ואת הארץ אני מלא. אבל שם מורה על קליפות וכמו שם ימותו שרש שבה"כ וכתיב ומשם יפרד וכתיב ג"כ קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד שהעביר בחי' מועדים לשמחה להוללות. והענין כי הנה שם הוא בחי' מל' דקדושה ושם הוא מל' דנוגה. והנה שמע שם ע' היינו שמבחי' ומד' שם יהי' נעשה שם כי שם הוא בן ורפ"ח ניצוצים גימטריא שם ואח"כ נכללים בע' רבתי ז"ת דבינה כי שרש שבה"כ מז' מידות ועל ידי עלייתם בז"ת דבינה נתבררים וע"כ כתיב כאן בפ' שמע ג"כ ב"פ הוי'
והוספות26
ע"ד דכתיב בפרה. אך הנה כ"ז שריפת הפרה לאפר היא רצוא. אך הנה כתיב אם רץ לבך שוב לאחד, כי הרצוא היא בינה ליבא ע"י התבוננות איך כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים, אבל אח"כ צ"ל שוב כי ע"י השוב ממשיך מבחי' ששוב שוה למטה כמו למעלה והשוב הוא מה שכתוב ונתן מים חיים אל כלי. כי הנה מים חיים הוא בחי' מעיין שהיא סמוך למקור, כי הנה נהר הוא רחוק ממקור, וע"כ הנהר נעשה בבחי' התרחבות כמו רחובות הנהר, אבל מעיין סמוך למקור, והיינו בחי' מקור חיים, שהקרבה נק' מקור חיים או מקור מים חיים. כי יש מקור מעין חפירה, והוא המשכות והחכמה מאין תמצא. והנה ע"י ומעיין יצא מבית ה' יצא והשקה גם את נחל השיטים כי נחל השיטים הוא מעיין של זנות כדאיתא במדרש. וזהו ונתן עליו מים חיים אל כלי רק שמ"מ המים חיים צריך להמשיך אל כלי שהוא מעשה המצות. וזהו העלי' שנעשה מים חיים גבוה גם בבחי' איך שהוא מקודם שהי' נהר יוצא מעדן, אבל ע"י הבירור נעשה בבחי' מים חיים כי מים חיים הם לטהר טומאות מת. ולכן קוראים פ' פרה קודם פסח, כי יציאת מצרים הוא לצאת ממצרים וגבולים, וצ"ל כח ע"ז והוא ע"י שקורים בתו' פ' פנחס מקודם. והנה היוצא מזה שיש רו"ש בפרה אפר ומ"ח והוא כמו בכל התורה הוא רצוא ושוב, כי תורה גימט' רצוא ושוב רק שהוא רצוא ושוב שבמצות אבל פרה הוא רו"ש דתשובה. וזהו ונתתם אל אלעזר הכהן אל עוזר, וע"ד הקבלה ההפרש בין המשכה דתורה ומצות ובין המשכה שע"י הפרה בתשובה הוא ע"י מצות ממשיכים מבחי' בינה כי אז תתענג על הוי' הוא בבחי' בינה וע"י תשובה ממשיך מבחי' כתר או שגם מצות הוא בכתר רק שיש בכתר ב' מד' א"א ועתיק יומין וע"י המצות ממשיכים מבחי' א"א וע"י תשובה ממשיכים מבחי' עתיק. וע"ד החסידות הוא כי הוי' ואלקים שרש הנטיעות שבג"ע הוא בחי' ממכ"ע, וע"י העבודה לעבדה ולשמרה ממשיך בחי' סוכ"ע וע"י תשובה ממשיך בחינה שלמעלה מכלים. וזהו וידבר הוי' אל משה זאת חוקת התורה אשר צוה הוי' כי הנה אותיות התורה הוא אותיות החקיקה, כי הנה חקיקה הוא מיני' ובי' עצמות. והיינו כי תושב"כ הוא רק נובלות חשמ"ע תורה, אבל אותיות החקיקה הוא המשכה מעצמיות ח"ע בתושב"כ. וזהו חוקת התורה שנמשך בבחי' תורה שבכתב ומשם לתושבע"פ. וזהו שנז' כאן ב' פעמים הוי' כו' כי וידבר הוי' אל משה הנה הוי' הראשון הוא בבחי' ממכ"ע והוי' הב' הוא בבחי' סוכ"ע. וזהו אשר ציוה הוי' לאמר ציוה הוא בבחי' צוותא והתחברות שיחבר הוי' בבחי' לאמר שהוא חכ' כי בראשית נמי מאמר הוא והוא ע"ד אשר אנכי מצוך היום שבחי' מצוך כו' כמו"כ כן ציוה הוי' לאמר שהוא התחברות מבחי' הוי' זהו בבחי' חכמה שנק' לאמור כנ"ל.
ע"ד דכתיב בפרה. אך הנה כ"ז שריפת הפרה לאפר היא רצוא. אך הנה כתיב אם רץ לבך שוב לאחד, כי הרצוא היא בינה ליבא ע"י התבוננות איך כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים, אבל אח"כ צ"ל שוב כי ע"י השוב ממשיך מבחי' ששוב שוה למטה כמו למעלה והשוב הוא מה שכתוב ונתן מים חיים אל כלי. כי הנה מים חיים הוא בחי' מעיין שהיא סמוך למקור, כי הנה נהר הוא רחוק ממקור, וע"כ הנהר נעשה בבחי' התרחבות כמו רחובות הנהר, אבל מעיין סמוך למקור, והיינו בחי' מקור חיים, שהקרבה נק' מקור חיים או מקור מים חיים. כי יש מקור מעין חפירה, והוא המשכות והחכמה מאין תמצא. והנה ע"י ומעיין יצא מבית ה' יצא והשקה גם את נחל השיטים כי נחל השיטים הוא מעיין של זנות כדאיתא במדרש. וזהו ונתן עליו מים חיים אל כלי רק שמ"מ המים חיים צריך להמשיך אל כלי שהוא מעשה המצות. וזהו העלי' שנעשה מים חיים גבוה גם בבחי' איך שהוא מקודם שהי' נהר יוצא מעדן, אבל ע"י הבירור נעשה בבחי' מים חיים כי מים חיים הם לטהר טומאות מת. ולכן קוראים פ' פרה קודם פסח, כי יציאת מצרים הוא לצאת ממצרים וגבולים, וצ"ל כח ע"ז והוא ע"י שקורים בתו' פ' פנחס מקודם. והנה היוצא מזה שיש רו"ש בפרה אפר ומ"ח והוא כמו בכל התורה הוא רצוא ושוב, כי תורה גימט' רצוא ושוב רק שהוא רצוא ושוב שבמצות אבל פרה הוא רו"ש דתשובה. וזהו ונתתם אל אלעזר הכהן אל עוזר, וע"ד הקבלה ההפרש בין המשכה דתורה ומצות ובין המשכה שע"י הפרה בתשובה הוא ע"י מצות ממשיכים מבחי' בינה כי אז תתענג על הוי' הוא בבחי' בינה וע"י תשובה ממשיך מבחי' כתר או שגם מצות הוא בכתר רק שיש בכתר ב' מד' א"א ועתיק יומין וע"י המצות ממשיכים מבחי' א"א וע"י תשובה ממשיכים מבחי' עתיק. וע"ד החסידות הוא כי הוי' ואלקים שרש הנטיעות שבג"ע הוא בחי' ממכ"ע, וע"י העבודה לעבדה ולשמרה ממשיך בחי' סוכ"ע וע"י תשובה ממשיך בחינה שלמעלה מכלים. וזהו וידבר הוי' אל משה זאת חוקת התורה אשר צוה הוי' כי הנה אותיות התורה הוא אותיות החקיקה, כי הנה חקיקה הוא מיני' ובי' עצמות. והיינו כי תושב"כ הוא רק נובלות חשמ"ע תורה, אבל אותיות החקיקה הוא המשכה מעצמיות ח"ע בתושב"כ. וזהו חוקת התורה שנמשך בבחי' תורה שבכתב ומשם לתושבע"פ. וזהו שנז' כאן ב' פעמים הוי' כו' כי וידבר הוי' אל משה הנה הוי' הראשון הוא בבחי' ממכ"ע והוי' הב' הוא בבחי' סוכ"ע. וזהו אשר ציוה הוי' לאמר ציוה הוא בבחי' צוותא והתחברות שיחבר הוי' בבחי' לאמר שהוא חכ' כי בראשית נמי מאמר הוא והוא ע"ד אשר אנכי מצוך היום שבחי' מצוך כו' כמו"כ כן ציוה הוי' לאמר שהוא התחברות מבחי' הוי' זהו בבחי' חכמה שנק' לאמור כנ"ל.