Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Or HaTorah·
אנחש נחשת
[ביאור נחש נחשת]
[ביאור נחש נחשת]
בלהבין שרש הדברים הנ"ל, הנה עוד י"ל מהו שאמר הנחשים השרפים, אם היו שני מינים הל"ל והשרפים, וגם למה אמרו ויסר מעלינו את הנחש ולא אמרו את השרף, וגם למה הוא ית' אמר עשה לך שרף ולא הזכיר נחש, וגם שמרבע"ה עשה נחש דוקא ולא נזכר שרף, כמו שכבר מבואר קושיות אלו בספרים ונדחקו הרבה בזה. אך הענין הוא דבאמת הנושך הי' נחש ממש, ולא אמרו ויסר מעלינו את הנחש, אך מ"ש הנחשים השרפים, היינו דשרש המשכת החיות לבחי' הנחשים אלו שהם שלוחי הדין, נמשך מבחי' השרפים עליונים, ואין זה תימה איך מבחי' שרפים עליונים שהם מלאכים דקדושה יומשך חיות לשלוחי הדין הקשה, דהא בהדיא ארז"ל נהר דינור יוצא מזיעתן של חיות, ועל ראש רשעים יחול, והרי נה"ד שעל ראש רשעים יחול זהו בחי' דין קשה, ואעפ"כ נמשך מחיות הקדש ממש, דהיינו מזיעתן של חיות שהוא בחי' פסולת, דהיינו שעם היות החיות בקדושה, אך להיותן בחי' גבורות דקדושה ע"כ יתכן שמבחי' פסולת שלהן יומשכו גבורות קשות ממש ע"ד רישא דעשו בעטפי' דיצחק, וכך הוא בענין השרפים שהם גבורות דקדושה, אעפ"כ מבחי' פסולת שלהן נמשכו הנחשים שהן גבורות קשות ממש ולזה נק' הנחשים השרפים, כלומר הנחשים שנמשכים ויונקים מבחי' השרפים, ולפי שעיקר מיתוק הגבורות הוא בשרשן ע"כ אמר הוא ית' עשה לך שרף כו', ולא הזכיר נחש, כי בחי' נחש הנושך זהו הדין הקשה, אך שרשו הוא השרף דקדושה ומרע"ה שעשה נחש דוקא היינו לפי שעשאו מנחושת שהוא ענין שרש הדין, והכל דבר א'.
גוביאור הדברים, הנה תחלה יש לבאר זה עפ"י מה שמ"כ מתלמידי רבינו נ"ע שכתבו בשמו ביאור דבר זה, ואח"כ אי"ה אכתוב מה שיש
דהוספות44
למצוא עוד ביאור לזה ממ"ש רבינו ז"ל נ"ע במ"א, וזהו תוכן הדברים שמ"כ ע"פ יתגדל ויתקדש שמי' רבא, והענין דהנה יש נחש דקדושה למעלה כמ"ש בזהר נחשא דפרח באוירא כו' (ע' בזהר הרקיע בסבא דמשפטים וצ"ע) והוא ענין רשפי אש התשוקה בהתלהבות הלב והוא בחי' מלאכים הנק' שרפים, ועם היות הם בבחי' קדושה ממש אך עכ"ז הוא בחי' קטנות (נ' לבאר זה דהקטנות הוא מה שהן תמיד רק בתנועה אחד ליפרד מהכלי ואין בהם בחי' השוב שנמשך ע"י מוחין דגדלות דוקא כמושנ"ת ע"פ וידעת היום, דהאהבה והצמאון נמשך מצד ההתבוננות איך הוא בבחי' ריחוק מאלקותו, כמשל מי שהוא רחוק מבית אביו מתאוה ומשתוקק לראות פניו, וזהו צמאה לך נפשי בארץ צי' כו', אבל היראה היא באה מחמת הקירוב היינו כשיתבונן בקרבת ה' הסוכ"ע כי אמת הוא שרחוק הוא מאד מאור פניו ית', והיינו בבחי' זיו וגילוי אוא"ס ב"ה להיות ארץ ושמים רוחני' וגשמיות כו', אבל אא"ס ב"ה הסוכ"ע אינו בגדר ההשתלשלות כלל כי הוא השוה ומשוה כו' המגביהי לשבת המשפילי לראות כו', וכמו שהוא נמצא בעליונים כך הוא נמצא בתחתונים, למטה כמו למעלה סובב ומקיף, וכאשר יתבונן האדם כי ה' הסוכ"ע נצב עליו ממש שהוא למטה כמו למעלה אזי תפול עליו אימה ופחד ה' יראה בושת, שהיא יראה עילאה או יר"ת שלא למרות עיני כבודו ח"ו, וע"ש בחי' שלום לחבר ב' הפכים אהוי"ר כו' שהוא ע"י בחי' והנורא כו' יעו"ש, ועכ"פ מזה למדנו איך האהבה והצימאון נמשך ע"י ההתבוננות בבחי' הריחוק שלו מאלקות, וריחוק עולמות תחתונים מאלקות וקירוב עולמות עליונים זה רק הכל בבחי' הזיו וההארה כנ"ל, א"כ בבחי' זו שייך הצימאון, משא"כ היראה והשוב נמשך ממקום עליון יותר מבחי' סוכ"ע כנ"ל, וכיון שכן השרפים שנק' כן ע"ש היותם בוערים תמיד בבחי' רצוא ה"ז בחי' קטנות ולא בחי' מוחין דגדלות בא"ס ב"ה הסוכ"ע שמזה הי' נמשך השוב, וכיון שכן שהם מבחי' מוחין דקטנות, לכן מזה יומשך ג"כ הדין והכעס על עוברי רצונו) שאינו יכול לסבול היפוכו בשום אופן, אלא אדרבה מתכעס ומתקצף מאד וחמתו בערה בו כשרואה דבר שנגד עבודת ה'. כי הנה אין רע יורד מלמעלה, דהיינו רצועא לאלקאה כו' כ"א רק חסדים טובים כמ"ש באור פני מלך חיים, אך מבחי' זו נמשך מדה"ד ופעולת הרע לרעים ונק' נה"ד זיעתן של חיות שעל ראש רשעים יחול, דהיינו מפסולת רשפי אש התשוקה לידבק בה' נמשך להתכעס על רשעים שהם ההפך, אך כ"ז מבחי' קטנות המוחין כנראה בחוש עד"מ למטה שלפי שכלו יהולל איש שהקטן שמוחו קטן לא יוכל לסבול בשום אופן דבר שנגד רצונו ומוחו ומיד מתכעס ובוכה בדמעות, אבל כל שדעתו יותר רחבה יוכל יותר לשמוע ולקבל במוחו דבר שהוא תכלית ההיפך ממנו, להיות כי בהרחבת כלי השכל יתפסו מקום אף שני דברים הפכיים ממש, דהיינו אף שהדבר ההפכי הוא מאד נגד רצונו, עכ"ז יסבול וישמע ויוכל להעמיק בו אולי יהי' לרצון לפניו, מפני שלרוב הרחבת מוחו אין דבר ההפך תופס מקום כ"כ (וכמ"ש במ"א ממ"ש כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת מיום הוסדה, ואעפ"כ הי' גילוי אלקות בבנין בהמ"ק, וזהו מבחי'
למצוא עוד ביאור לזה ממ"ש רבינו ז"ל נ"ע במ"א, וזהו תוכן הדברים שמ"כ ע"פ יתגדל ויתקדש שמי' רבא, והענין דהנה יש נחש דקדושה למעלה כמ"ש בזהר נחשא דפרח באוירא כו' (ע' בזהר הרקיע בסבא דמשפטים וצ"ע) והוא ענין רשפי אש התשוקה בהתלהבות הלב והוא בחי' מלאכים הנק' שרפים, ועם היות הם בבחי' קדושה ממש אך עכ"ז הוא בחי' קטנות (נ' לבאר זה דהקטנות הוא מה שהן תמיד רק בתנועה אחד ליפרד מהכלי ואין בהם בחי' השוב שנמשך ע"י מוחין דגדלות דוקא כמושנ"ת ע"פ וידעת היום, דהאהבה והצמאון נמשך מצד ההתבוננות איך הוא בבחי' ריחוק מאלקותו, כמשל מי שהוא רחוק מבית אביו מתאוה ומשתוקק לראות פניו, וזהו צמאה לך נפשי בארץ צי' כו', אבל היראה היא באה מחמת הקירוב היינו כשיתבונן בקרבת ה' הסוכ"ע כי אמת הוא שרחוק הוא מאד מאור פניו ית', והיינו בבחי' זיו וגילוי אוא"ס ב"ה להיות ארץ ושמים רוחני' וגשמיות כו', אבל אא"ס ב"ה הסוכ"ע אינו בגדר ההשתלשלות כלל כי הוא השוה ומשוה כו' המגביהי לשבת המשפילי לראות כו', וכמו שהוא נמצא בעליונים כך הוא נמצא בתחתונים, למטה כמו למעלה סובב ומקיף, וכאשר יתבונן האדם כי ה' הסוכ"ע נצב עליו ממש שהוא למטה כמו למעלה אזי תפול עליו אימה ופחד ה' יראה בושת, שהיא יראה עילאה או יר"ת שלא למרות עיני כבודו ח"ו, וע"ש בחי' שלום לחבר ב' הפכים אהוי"ר כו' שהוא ע"י בחי' והנורא כו' יעו"ש, ועכ"פ מזה למדנו איך האהבה והצימאון נמשך ע"י ההתבוננות בבחי' הריחוק שלו מאלקות, וריחוק עולמות תחתונים מאלקות וקירוב עולמות עליונים זה רק הכל בבחי' הזיו וההארה כנ"ל, א"כ בבחי' זו שייך הצימאון, משא"כ היראה והשוב נמשך ממקום עליון יותר מבחי' סוכ"ע כנ"ל, וכיון שכן השרפים שנק' כן ע"ש היותם בוערים תמיד בבחי' רצוא ה"ז בחי' קטנות ולא בחי' מוחין דגדלות בא"ס ב"ה הסוכ"ע שמזה הי' נמשך השוב, וכיון שכן שהם מבחי' מוחין דקטנות, לכן מזה יומשך ג"כ הדין והכעס על עוברי רצונו) שאינו יכול לסבול היפוכו בשום אופן, אלא אדרבה מתכעס ומתקצף מאד וחמתו בערה בו כשרואה דבר שנגד עבודת ה'. כי הנה אין רע יורד מלמעלה, דהיינו רצועא לאלקאה כו' כ"א רק חסדים טובים כמ"ש באור פני מלך חיים, אך מבחי' זו נמשך מדה"ד ופעולת הרע לרעים ונק' נה"ד זיעתן של חיות שעל ראש רשעים יחול, דהיינו מפסולת רשפי אש התשוקה לידבק בה' נמשך להתכעס על רשעים שהם ההפך, אך כ"ז מבחי' קטנות המוחין כנראה בחוש עד"מ למטה שלפי שכלו יהולל איש שהקטן שמוחו קטן לא יוכל לסבול בשום אופן דבר שנגד רצונו ומוחו ומיד מתכעס ובוכה בדמעות, אבל כל שדעתו יותר רחבה יוכל יותר לשמוע ולקבל במוחו דבר שהוא תכלית ההיפך ממנו, להיות כי בהרחבת כלי השכל יתפסו מקום אף שני דברים הפכיים ממש, דהיינו אף שהדבר ההפכי הוא מאד נגד רצונו, עכ"ז יסבול וישמע ויוכל להעמיק בו אולי יהי' לרצון לפניו, מפני שלרוב הרחבת מוחו אין דבר ההפך תופס מקום כ"כ (וכמ"ש במ"א ממ"ש כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת מיום הוסדה, ואעפ"כ הי' גילוי אלקות בבנין בהמ"ק, וזהו מבחי'
ההוספות45
כלים דתיקון שהן רחבים ויכולים לסבול ב' הפכים חו"ג משא"כ כלים דתוהו היו קטנים ולא סבלו ב' הפכיים, וידוע דהשרפים שרשן מתהו ע"כ ג"כ הכלים קטנים רק בבחי' א' רצוא לבד, ולכן מזה נמשך ג"כ הכעס על המנגד, משא"כ ממוחי' דגדלות (חסר).
כלים דתיקון שהן רחבים ויכולים לסבול ב' הפכים חו"ג משא"כ כלים דתוהו היו קטנים ולא סבלו ב' הפכיים, וידוע דהשרפים שרשן מתהו ע"כ ג"כ הכלים קטנים רק בבחי' א' רצוא לבד, ולכן מזה נמשך ג"כ הכעס על המנגד, משא"כ ממוחי' דגדלות (חסר).
וומעתה אכתוב מה שלקטתי עוד מדברי רבינו ז"ל נ"ע ביאור להנ"ל. הנה שרש ענין הנחשים השרפים, יובן עפמ"ש בזהר ס"פ אחרי (דע"ט ע"ב) אמר רבי שמעון אמר קב"ה הביאו עלי כפרה בגין דיתעבר ההוא חויא, עלי כמה דכתיב שרפים עומדים ממעל לו, וע"ד כתיב בקרח הנועדים על ה', דבגיניהון אתער מאן דאתער דאתי מסטרייהו כו' עכ"ל לענינינו, הרי מבואר איך מבחי' השרפים נמשך יניקה לבחי' הנחשים כמו שאמר אתער כו' דאתי מסטרייהו דהיינו גבורות קשות הנמשכים מפסולת גבו' דקדושה וקאי עמש"ל ההוא חויא כו', עד שמחמת זה פי' ענין שרפים עומדים ממעל לו שהוא בדקות ע"ד הנועדים על כו', ואין זה מצד עצמו ח"ו שהן עדיין גבו' דקדושה ממש רק מפני שמזיעתן נמשך יניקה לגבו' קשות ממש וכנ"ל באריכות (וזהו ממש על ה' דהיינו לנגד בחי' שם הוי' כעין שפי' בזהר ר"פ בא דל"ב ב' פסוק ויבואו בני האלקים להתייצב על הוי' ע"ש), וביאור מאמר הזהר הנ"ל מבואר באריכות בביאורי הזהר פ' אחרי, אך הקיצור ממנו הוא, דהנה שם הוי' הוא בחי' אור ישר, ופי' או"י שהאור העליון נמשך ביושר מלמעלה למטה וכל המשכה הוא ע"י שם הוי', וזהו ענין י"ה שהוא בחי' צמצום והתפשטות, שכדי להיות המשכה מא"ס ב"ה צ"ל ע"י צמצום תחלה כדי שיוכלו לקבל, ואין זה צמצום והעלם גמור אלא ע"ד לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה כו' ואח"כ ה' התפשטות ע"ד דקאים אינש אדעתי' דרבי' כו', ואח"כ ו"ה הוא ג"כ כמו בחי' י"ה כי הוי"ו ראשו ג"כ כמו יו"ד והולך ונמשך למטה כו', והיינו י"ה ההמשכה באו"א ו"ה בזו"נ, ודרך כלל הן ד' בחי' אבי"ע, וכ"ז ההמשכה מלמעלה למטה ונק' או"י, אך יש עוד בחי' או"ח להיות מתעלה מלמטה למעלה, כמ"ש למען יזמרך כבוד ולא ידום כו' היא העולה על מוקדה כו', וע"ז נאמר הסבי עיניך מנגדי כי אין רצון א"ס ב"ה להיות בחי' זו לבד, וכמ"ש לא לתהו בראה, שבעולם התהו הוא שגבר בחי' זו עד שנפרדו האורות מהכלים כו' כ"א לשבת יצרה להיות דירה בתחתונים ע"י בחי' אור ישר, ולכן ארז"ל כאלו הקריב עולה בלא מנחה שתכלית ההעלאה דעולה להיות אח"כ המשכה שזהו המנחה כמ"ש במ"א, והנה בחי' או"י ואו"ח היו ג"כ לפני האצי' ונק' מטי ולא מטי, כי באמת צ"ל ג"כ או"ח כדי שיהי' אח"כ או"י, וכמו רוח החיים שבנשימת האדם הוא בבחי' זו כנודע מענין הדפיקו דליבא וכו', אך שם מתאחדים ב' בחי' אלו, וכן ג"כ באצי' הן בחי' חו"ג ונק' רו"ש וג"כ הן בייחוד גמור והוא ענין שמאלא אתכליל בימינא להיות הרצוא בשביל השוב כמו שהי' ג"כ למטה הלוים טפלים לכהנים כמ"ש במ"א וייחוד זה בחו"ג דאצי' הגם שהן ב' הפכיים היינו משום דבאצי' איהו וגרמוהי חד וע"י גילוי א"ס ב"ה מתחברים ב' ההפכיים כנודע בענין והנורא עושה שלום כו' משא"כ בבי"ע כיון שיש
זהוספות46
פרסא מפסקת בין אצי' לבי"ע ונק' משם יפרד אזי אין יחוד כ"כ בין א"ח שהוא הרצוא עם או"י שהוא השוב והם ב' הפכיים, וזהו ענין שרפים עומדים ממעל לו, דפי' הזהר כמו לנגד, דהא א"א לפרש ממעל לו ממש ח"ו וענין הנגד הוא כי להיות השרפים הן בבחי' רצוא, וכיון שבבי"ע אין הרצוא מתייחד ממש עם השוב להיות שמאלא אתכליל בימינא כמו באצי' א"כ ה"ז נגד שם הוי' שהוא בחי' או"י דוקא, ועם היות שם יש ג"כ מטולמ"ט, אך הם ביחוד גמור כנ"ל ויותר מזה נתגלה הנגד בעדת קרח שרצה להפריד לגמרי האו"ח מן או"י להיות הלוים ענין בפ"ע ולא יהיו כפופים לכהנים דהיינו שלא להיות שמאלא אתכליל בימינא כמ"ש בזהר ר"פ קרח, ולכן אמר עליהם שהם הנועדים על שם הוי' ממש שעיקרו או"י והאו"ח הוא בטל לבחי' האו"י כנ"ל, אך בשרפים הענין בדקות מאד ע"כ אמר לשון ממעל לו ולא על כו' ח"ו, ואעפ"כ מזה שאין הרצוא מיוחד ובטל להשוב, אתער מאן דאתער דאתי מסטרייהו היינו שנמשך יניקה לגבורות קשות שזהו בחי' החויא נחש כו', ולכן נאמר בלוים הזה עליהם מי חטאת כו' וזהו הביאו עלי כפרה (ובבה"ז זה קודם לדיבור וזהו ענין שרפים, אך כמש"כ הסדר יובן יותר) פי' אבחי' עלי היינו מה שהוא נגד ש' הוי' בחי' א"ח דבי"ע שיתייחד עם הא"י ע"י הקרבן והיינו להיות יחוד זו"נ בר"ח שהן א"י וא"ח וכעין מ"ש במ"א להיות יחוד חו"כ הוא ע"י חופה ומקיף כו' וזה שייך לר"ח, כי הנה מתחלת החדש עד אמצע החדש הלבנה שהיא מל' הולכת ומתגדלת שזהו בחי' א"י להיות הולך ואור מלמעלה למטה אבל מאמצע החדש עד סופו שהיא מתחשכת והולכת לבלתי האיר למטה היינו בחי' א"ח ובר"ח שמקבלת מהשמש היינו ייחוד האו"ח עם האו"י יחוד זו"נ שהם שמשא וסיהרא, וכדי להיות התחברות ב' הפכיים הוא ע"י הקרבן יחוד תהו ותיקון שהן מקור א"ח וא"י, עכת"ד הנאמרים בבה"ז שם. והנה כבר נת' שענין בחי' זו דשרפים נמשך מבחי' קטנות כי ע"י מוחי' דגדלות הי' נמשך היראה בבחי' שוב, והנה ענין בחי' זו בנפש הוא כי הגם שהאה' יסוד התורה, אך היא יסוד לקיום מ"ע והיראה היא יסוד לקיום מל"ת וד"ס ולכן כשהוא בבחי' רצוא לבד בלא בחי' שוב הנמשך מהיראה שהוא ע"י התבוננות בבחי' סוכ"ע שנמצא למטה כמו למעלה כו' יוכל ליפול וליכשל באיזה איסור או עכ"פ בתאוות היתר כו', וכמו ע"ד שנת' בענין הנגעים שנמשכים מצד הסתלקות מוחי' דאבא שמהן נמשך בחי' השוב ובחי' יראה רק נשאר מוחי' דאימא שמהן נמשך בחי' הרצוא ואהבה ברשפי אש אזי יוכלו להסתעף מזה הנגעים שהם המדות רעות כמו כעס וגסות כו' שיוכלו להסתעף אחר הסתלקות אור השכל וההתבוננות אבל מבחי' מוחי' דאבא שהוא בחי' שוב ביראה ומזה נמשך עסק התורה לקשר מודו"מ שלו במו"ד של הקב"ה ה"ז דוחה כל הנגעים ומדות רעות כו' ועיין בזה בביאורי הזהר פ' תזריע כו'. והנה עם היות שנת' בענין הנחשים השרפים דר"ל שהנחש יונק מבחי' השרפים דקדושה ע"ד נהר דינור יוצא מזיעתן של חיות, היינו רק שמקבלים תוספת יניקה מבחי' פסולת שלהן, וכמאמר הזהר פ' אחרי הנ"ל, אמנם לא שעיקר התהוותן הוא מהן כ"א השתלשלות הקליפות הוא ענין בפ"ע כמ"ש בע"ח
פרסא מפסקת בין אצי' לבי"ע ונק' משם יפרד אזי אין יחוד כ"כ בין א"ח שהוא הרצוא עם או"י שהוא השוב והם ב' הפכיים, וזהו ענין שרפים עומדים ממעל לו, דפי' הזהר כמו לנגד, דהא א"א לפרש ממעל לו ממש ח"ו וענין הנגד הוא כי להיות השרפים הן בבחי' רצוא, וכיון שבבי"ע אין הרצוא מתייחד ממש עם השוב להיות שמאלא אתכליל בימינא כמו באצי' א"כ ה"ז נגד שם הוי' שהוא בחי' או"י דוקא, ועם היות שם יש ג"כ מטולמ"ט, אך הם ביחוד גמור כנ"ל ויותר מזה נתגלה הנגד בעדת קרח שרצה להפריד לגמרי האו"ח מן או"י להיות הלוים ענין בפ"ע ולא יהיו כפופים לכהנים דהיינו שלא להיות שמאלא אתכליל בימינא כמ"ש בזהר ר"פ קרח, ולכן אמר עליהם שהם הנועדים על שם הוי' ממש שעיקרו או"י והאו"ח הוא בטל לבחי' האו"י כנ"ל, אך בשרפים הענין בדקות מאד ע"כ אמר לשון ממעל לו ולא על כו' ח"ו, ואעפ"כ מזה שאין הרצוא מיוחד ובטל להשוב, אתער מאן דאתער דאתי מסטרייהו היינו שנמשך יניקה לגבורות קשות שזהו בחי' החויא נחש כו', ולכן נאמר בלוים הזה עליהם מי חטאת כו' וזהו הביאו עלי כפרה (ובבה"ז זה קודם לדיבור וזהו ענין שרפים, אך כמש"כ הסדר יובן יותר) פי' אבחי' עלי היינו מה שהוא נגד ש' הוי' בחי' א"ח דבי"ע שיתייחד עם הא"י ע"י הקרבן והיינו להיות יחוד זו"נ בר"ח שהן א"י וא"ח וכעין מ"ש במ"א להיות יחוד חו"כ הוא ע"י חופה ומקיף כו' וזה שייך לר"ח, כי הנה מתחלת החדש עד אמצע החדש הלבנה שהיא מל' הולכת ומתגדלת שזהו בחי' א"י להיות הולך ואור מלמעלה למטה אבל מאמצע החדש עד סופו שהיא מתחשכת והולכת לבלתי האיר למטה היינו בחי' א"ח ובר"ח שמקבלת מהשמש היינו ייחוד האו"ח עם האו"י יחוד זו"נ שהם שמשא וסיהרא, וכדי להיות התחברות ב' הפכיים הוא ע"י הקרבן יחוד תהו ותיקון שהן מקור א"ח וא"י, עכת"ד הנאמרים בבה"ז שם. והנה כבר נת' שענין בחי' זו דשרפים נמשך מבחי' קטנות כי ע"י מוחי' דגדלות הי' נמשך היראה בבחי' שוב, והנה ענין בחי' זו בנפש הוא כי הגם שהאה' יסוד התורה, אך היא יסוד לקיום מ"ע והיראה היא יסוד לקיום מל"ת וד"ס ולכן כשהוא בבחי' רצוא לבד בלא בחי' שוב הנמשך מהיראה שהוא ע"י התבוננות בבחי' סוכ"ע שנמצא למטה כמו למעלה כו' יוכל ליפול וליכשל באיזה איסור או עכ"פ בתאוות היתר כו', וכמו ע"ד שנת' בענין הנגעים שנמשכים מצד הסתלקות מוחי' דאבא שמהן נמשך בחי' השוב ובחי' יראה רק נשאר מוחי' דאימא שמהן נמשך בחי' הרצוא ואהבה ברשפי אש אזי יוכלו להסתעף מזה הנגעים שהם המדות רעות כמו כעס וגסות כו' שיוכלו להסתעף אחר הסתלקות אור השכל וההתבוננות אבל מבחי' מוחי' דאבא שהוא בחי' שוב ביראה ומזה נמשך עסק התורה לקשר מודו"מ שלו במו"ד של הקב"ה ה"ז דוחה כל הנגעים ומדות רעות כו' ועיין בזה בביאורי הזהר פ' תזריע כו'. והנה עם היות שנת' בענין הנחשים השרפים דר"ל שהנחש יונק מבחי' השרפים דקדושה ע"ד נהר דינור יוצא מזיעתן של חיות, היינו רק שמקבלים תוספת יניקה מבחי' פסולת שלהן, וכמאמר הזהר פ' אחרי הנ"ל, אמנם לא שעיקר התהוותן הוא מהן כ"א השתלשלות הקליפות הוא ענין בפ"ע כמ"ש בע"ח
חהוספות47
שמ"ט שיש ג"כ קליפות דאצי' היינו זו"נ דנוגה דאצי' ומהן נמשכים קליפות דבי"ע ע"י השתלשלות, וביאור הדבר הוא כמו שמ"כ מאמר ע"ז וז"ל להבין מארז"ל.
שמ"ט שיש ג"כ קליפות דאצי' היינו זו"נ דנוגה דאצי' ומהן נמשכים קליפות דבי"ע ע"י השתלשלות, וביאור הדבר הוא כמו שמ"כ מאמר ע"ז וז"ל להבין מארז"ל.
טאך הנה באמת שני הענינים עולים בקנה א' והוא עפמשנ"ת במ"א ע"פ אלה תולדות נח, ענין עה"ח ועה"ד שבאצי', דהיינו מהחזה דז"א ולמעלה ששם החסדים מכוסים ביסוד אימא ומאיר בהן אור אבא הוא בחי' עה"ח בחי' ביטול בתכלית ואין שם שרש ליניקת הקליפות, ומהחזה ולמטה ששם נפסק כיסוי יסוד אימא והחסדים מגולים נק' עה"ד שיש שם שרש ליניקת הקליפות דאצי', והפי' דחסדים מגולים בחי' רשפי אש האהבה בגילוי כו' מזה יוכל להיות הסתעפות ויניקת הקליפות דאצי' ההרגשה וקצת יש ולתקן זה צריך להמשיך בהרשפי אש גם בחי' הביטול דאור אבא שזהו הדוחה הקליפות יעו"ש שזהו ענין שמו"ע קול דממה דקה ביטול והשתחוואה אחר ק"ש רצוא כו', והרי לפ"ז מובן איך אמת נכון הדבר שהשתלשלות והתהוות הקליפות וגבורות קשות דעשי' שרשן מקליפות דאצי' וכש"ל, אך מש"ל ששרשן ג"כ מהשרפים דקדושה, היינו דשרש יניקת הקליפות דאצי' עצמן נמשך מבחי' עה"ד דאצי' שהוא חו"ג המגולים רשפי אש שזהו שרש השרפים דקדושה ממש, והדוחה לכ"ז הוא בחי' אור אבא דהיינו בחי' ביטול שהוא בחי' יראה שמזה נמשך השוב, שכאשר יגבר בחי' זו על הרצוא כמאמר אם רץ לבך שוב לאחד אזי לא יהי' יניקת החיצונים מבחי' הרצוא, וא"כ מובן מזה שהבירור צ"ל ע"י ב' הבחי' גם יחד רו"ש, כי ע"י הרצוא יהי' הבירור הראשון דהיינו כי הנה"ב שבאדם הרי היא כלולה מטו"ר דנוגה דבי"ע, וזהו כענין הנחשים דעשיי' ממש הנושכים כו', וכמאמר הזהר מאן דקטיל לחויא יהבין לי' ברתא דמלכא וידוע הפי' דחויא קאי אנה"ב והגוף נק' משכא דחויא, והתלבשות הנה"א בנה"ב הוא כשושנה בין החוחים שהחוחים עוקצים השושנה, ולזה ע"י הרצוא ורשפי אש הוא בירור הראשון להפריד הרע הגמור מנה"ב כמו שבאש יתבררו הסיגים מהכסף, וזהו ענין דמהפך מרירו למיתקו הנזכר למעלה, והיינו ע"י התבוננות בגדולת ה' רוממות אל בגרונם ומזה נמשך חרב פיפיות בגוים הן הנה"ב והגוף להפריד הרע כו', אך מ"מ יש בזה ג"כ כמה בחי' בירור אחר בירור היינו חיצוני' הלב ואח"כ פנימי' הלב שזהו בחי' קטרת, ולכן הקטרת דוחה הגוף שהוא מבחי' הפסולת כו' כמ"ש במ"ח כי ע"י פנימי' הלב הוא בירור יותר עמ"ש במ"א בביאור לפסוק זאת חנוכת המזבח כו' ועמ"ש ע"פ יתן כעפר חרבו שדי עפרא כו', אך כ"ז הוא בחי' הרצוא, אבל אח"כ צ"ל בחי' השוב שהוא בחי' אור אבא מבחי' עה"ח. וזהו ענין ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים דארז"ל שעי"ז היו מתרפאים בחי' ומשעבדין הוא בחי' השוב שזהו בחי' עול תו"מ כמו ענין שנאמר ביששכר ויט שכמו לסבול כו' וגם כדפי' ע"פ ממעמקים קראתיך ב' בחי' עומק אהבה מפנימי' הלב ואח"כ יראה פנימי' כו'
יהוספות48
בחי' רו"ש ועי"ז הי' נדחה כל הסיגים ויניקת החיצונים שהן הנחשים הנושכים כו' ולכן עי"ז היו מתרפאים. והענין כמש"ש פ' אלה תולדות נח הנ"ל דבחי' הקו הוא שרש כל א"פ ושם שייך בחי' מעלה ומטה קירוב וריחוק אבל מצד בחי' העיגול שלפני הקו בחי' הא"ס ב"ה הסוכ"ע למטה כמו למעלה, ולכן בחי' עה"ד דאצי' רשפי אש שהוא רוצה לעלות וליכלל כו' הוא רק ליבטל ולהתכלל בהא"פ דבבחי' זו שייך ריחוק וקירוב אבל בחי' עה"ח ביטול במציאות היינו ליבטל ולהכלל בהמקיף שאין שייך כלל עלי' כי הוא למטה כמו למעלה וזהו בחי' שמ"ע ע"ש באריכות, וכיון שכן שע"י הביטול דמוחי' דאבא הוא בחי' התעוררות המקיף סוכ"ע שם אין החטא תופס מקום כמשל נשיכת הזבוב באדם שאינו תופס מקום להתכעס עליו וכמ"ש במ"א ע"פ הזהר שלח קס"א בענין ועתה יגדל נא כו' שמרע"ה המשיך מוחי' דגדלות שלא יהי' החטא תופס מקום כו', ואמיתי' מוחי' דגדלות היינו מוחי' דאבא שהוא מצד בחי' סכ"ע דקמי' כחשיכה כאורה, וע' במאמר והגדת לבנך הנזכר אצלינו כמה פעמים, וכבר נת' דענין מוחין דגדלות למטה הוא ג"כ עד"ז ההתבוננות מצד עצמות סכ"ע שהוא למטה כמו למעלה, ומחמת זה ממילא כלים הרצונות זרות (ע' ע"פ שה"ש), וגם מזה נמשך בחי' השוב כנ"ל, אמנם צ"ל ענין המתקת הדינין ע"י לקבולי בשמחה ע"ד נחום איש גם זו לטובה, דלכאורה זה ענין אחר, שהרי אם הענין מצד המשכת מוחין דגדלות עי"ז אין החטא תופס מקום כנ"ל וא"כ א"צ כלל ליסורים, ולמה צריך אדרבה לקבלם מאהבה דוקא אך י"ל כי אדרבא ענין לקבולי בשמחה זהו אמיתי' מוחי' דגדלות שיסבול מה שנגד רצונו ויסורים בשמחה כו', שזהו דוקא מצד מוחין דגדלות שהקטן אינו סובל מה שנגד רצונו ומתכעס כו', משא"כ מי שדעתו רחבה כו', ולכן עם היות קודם היסורים יוכלו לדחותם ע"י מוחי' דגדלות דהתבוננות וביטול בסוכ"ע, אך אם ח"ו באו אזי צ"ל המוחין דגדלות בענין זה מיני' ובי' לקבולי בשמחה כו'. ועיקר הענין הוא כמו שמ"כ שיש חילוק בין קודם ביאת היסורים יכולים לדחותם ע"י שמחה של מצוה שהשמחה דוחה מוחי' דקטנות ועי"ז לא יחולו עליו הדינין אכן אם כבר נמשכו הדינין אזי צ"ל מיתוק הגבורות והדינין בשרשן והוא ע"י מיני' ובי', כי הנה באמת שרש הדין והיסורים הוא כדי לנקות הנפש עד"מ אב הרוחץ צואת בנו וא"כ עי"ז יעורר אדרבה אהבה כמים הפנים ועי"ז נמתקו הדינין בשרשן כו' ושם האריך בזה וכעת לא מצאתי זה הכתב ומרומז ג"כ באגה"ק ד"ה לכו נא ונוכחה ע"ש, וזהו פי' גם זו לטובה, וע' אגה"ק ד"ה להשכילך בינה, והיינו הענין הנ"ל דפעולת הרע נמשך מקליפות דעשי' ויצירה שלוחי הדין ושרשם ק"נ דאצי' הוא ענין שטן לש"ש נתכוין, וכמו דלש"ש נתכוון במעשה דאיוב, כך בענין שאר היסורי' כו' ועמ"ש אזהר קרח דקע"ח תו הוא דא עתיקא אלמלא דינא לא ישתכח בעלמא כו' כנדפס בבה"ז פ' קרח, וע"ש דע"י הגבו' ויסורין יהי' עלי' יותר מע"י ימין מקרבת דחסדים הוא כמו שמס"נ עקד"ה גבוה יותר מעסק התו"מ אפי' חמישים שנה, שהרי המגיד הבטיח להרב"י שישרף עק"ה מכלל דזה גבוה יותר מעסק התו"מ, כי
בחי' רו"ש ועי"ז הי' נדחה כל הסיגים ויניקת החיצונים שהן הנחשים הנושכים כו' ולכן עי"ז היו מתרפאים. והענין כמש"ש פ' אלה תולדות נח הנ"ל דבחי' הקו הוא שרש כל א"פ ושם שייך בחי' מעלה ומטה קירוב וריחוק אבל מצד בחי' העיגול שלפני הקו בחי' הא"ס ב"ה הסוכ"ע למטה כמו למעלה, ולכן בחי' עה"ד דאצי' רשפי אש שהוא רוצה לעלות וליכלל כו' הוא רק ליבטל ולהתכלל בהא"פ דבבחי' זו שייך ריחוק וקירוב אבל בחי' עה"ח ביטול במציאות היינו ליבטל ולהכלל בהמקיף שאין שייך כלל עלי' כי הוא למטה כמו למעלה וזהו בחי' שמ"ע ע"ש באריכות, וכיון שכן שע"י הביטול דמוחי' דאבא הוא בחי' התעוררות המקיף סוכ"ע שם אין החטא תופס מקום כמשל נשיכת הזבוב באדם שאינו תופס מקום להתכעס עליו וכמ"ש במ"א ע"פ הזהר שלח קס"א בענין ועתה יגדל נא כו' שמרע"ה המשיך מוחי' דגדלות שלא יהי' החטא תופס מקום כו', ואמיתי' מוחי' דגדלות היינו מוחי' דאבא שהוא מצד בחי' סכ"ע דקמי' כחשיכה כאורה, וע' במאמר והגדת לבנך הנזכר אצלינו כמה פעמים, וכבר נת' דענין מוחין דגדלות למטה הוא ג"כ עד"ז ההתבוננות מצד עצמות סכ"ע שהוא למטה כמו למעלה, ומחמת זה ממילא כלים הרצונות זרות (ע' ע"פ שה"ש), וגם מזה נמשך בחי' השוב כנ"ל, אמנם צ"ל ענין המתקת הדינין ע"י לקבולי בשמחה ע"ד נחום איש גם זו לטובה, דלכאורה זה ענין אחר, שהרי אם הענין מצד המשכת מוחין דגדלות עי"ז אין החטא תופס מקום כנ"ל וא"כ א"צ כלל ליסורים, ולמה צריך אדרבה לקבלם מאהבה דוקא אך י"ל כי אדרבא ענין לקבולי בשמחה זהו אמיתי' מוחי' דגדלות שיסבול מה שנגד רצונו ויסורים בשמחה כו', שזהו דוקא מצד מוחין דגדלות שהקטן אינו סובל מה שנגד רצונו ומתכעס כו', משא"כ מי שדעתו רחבה כו', ולכן עם היות קודם היסורים יוכלו לדחותם ע"י מוחי' דגדלות דהתבוננות וביטול בסוכ"ע, אך אם ח"ו באו אזי צ"ל המוחין דגדלות בענין זה מיני' ובי' לקבולי בשמחה כו'. ועיקר הענין הוא כמו שמ"כ שיש חילוק בין קודם ביאת היסורים יכולים לדחותם ע"י שמחה של מצוה שהשמחה דוחה מוחי' דקטנות ועי"ז לא יחולו עליו הדינין אכן אם כבר נמשכו הדינין אזי צ"ל מיתוק הגבורות והדינין בשרשן והוא ע"י מיני' ובי', כי הנה באמת שרש הדין והיסורים הוא כדי לנקות הנפש עד"מ אב הרוחץ צואת בנו וא"כ עי"ז יעורר אדרבה אהבה כמים הפנים ועי"ז נמתקו הדינין בשרשן כו' ושם האריך בזה וכעת לא מצאתי זה הכתב ומרומז ג"כ באגה"ק ד"ה לכו נא ונוכחה ע"ש, וזהו פי' גם זו לטובה, וע' אגה"ק ד"ה להשכילך בינה, והיינו הענין הנ"ל דפעולת הרע נמשך מקליפות דעשי' ויצירה שלוחי הדין ושרשם ק"נ דאצי' הוא ענין שטן לש"ש נתכוין, וכמו דלש"ש נתכוון במעשה דאיוב, כך בענין שאר היסורי' כו' ועמ"ש אזהר קרח דקע"ח תו הוא דא עתיקא אלמלא דינא לא ישתכח בעלמא כו' כנדפס בבה"ז פ' קרח, וע"ש דע"י הגבו' ויסורין יהי' עלי' יותר מע"י ימין מקרבת דחסדים הוא כמו שמס"נ עקד"ה גבוה יותר מעסק התו"מ אפי' חמישים שנה, שהרי המגיד הבטיח להרב"י שישרף עק"ה מכלל דזה גבוה יותר מעסק התו"מ, כי
יאהוספות49
הגבורו' בשרשן גבוה יותר, א"כ מה שע"י מוחי' דגדלות דוחה הדינין לגמרי ה"ז בחי' ימין מקרבת אבל מה שח"ו אם באו היסורין וע"י לקבולי בשמחה ממתיק הדין בשרשו זהו עלי' גבוה יותר ע"ד הוא עשנו הוא דא עתיקא שלמעלה אפי' ממוחי' דאבא, וז"ש בגמ' לא הן ולא שכרן מכלל דהשבח גדול אין קץ, וידוע דדרך מיתוק הדין בשרשו היינו להעלות הטוב שבהרע דשלוחי הדין לשרשן והוא ממש ענין לקבולי בשמחה וכמ"ש במ"א ע"פ ובקשתם משם משם דייקא שהוא מקום הקליפות כמו קראו שם פרעה כו'. וזהו גם זו לטובה דמבואר במ"א ע"פ הטוב כי לא כלו, שטוב נק' אור הגנוז כמו מה רב טובך אשר צפנת טובי' גניז בגויים והיינו שגנוז ביסורי' אלו וע"י שאומר גם זו לטובה מעלה לשרשו לבחי' הטוב ועי"ז נמתקין הדינין ונמשך הטוב הגנוז בגילוי ממש.
הגבורו' בשרשן גבוה יותר, א"כ מה שע"י מוחי' דגדלות דוחה הדינין לגמרי ה"ז בחי' ימין מקרבת אבל מה שח"ו אם באו היסורין וע"י לקבולי בשמחה ממתיק הדין בשרשו זהו עלי' גבוה יותר ע"ד הוא עשנו הוא דא עתיקא שלמעלה אפי' ממוחי' דאבא, וז"ש בגמ' לא הן ולא שכרן מכלל דהשבח גדול אין קץ, וידוע דדרך מיתוק הדין בשרשו היינו להעלות הטוב שבהרע דשלוחי הדין לשרשן והוא ממש ענין לקבולי בשמחה וכמ"ש במ"א ע"פ ובקשתם משם משם דייקא שהוא מקום הקליפות כמו קראו שם פרעה כו'. וזהו גם זו לטובה דמבואר במ"א ע"פ הטוב כי לא כלו, שטוב נק' אור הגנוז כמו מה רב טובך אשר צפנת טובי' גניז בגויים והיינו שגנוז ביסורי' אלו וע"י שאומר גם זו לטובה מעלה לשרשו לבחי' הטוב ועי"ז נמתקין הדינין ונמשך הטוב הגנוז בגילוי ממש.
יבובזה יובן ענין נחש הנחשת שעשה משה, והביט אל הנחש וחי כו', ומה שעשאו מנחשת איתא במ"ר פ' נח והביאו רש"י כאן משום דלשון נופל על לשון נחש נחשת, ולכאורה אין לזה פירוש, כמו שהקשו המפרשים דהא הש"י אמר לו עשה לך שרף, וכי משום דלשון נופל על לשון שינה הכונה לעשות נחש ולא שרף. אמנם הענין יובן בהקדים מ"ש בביאור הזהר פ' פקודי דרל"ג א' ע"פ והנה איש מראהו כמראה הנחשת, שהוא גבריאל שנתלבש בבחי' נחושת למדוד המקדש כו', והקיצור הוא כי גבריאל גבר אל בחי' גבורה הכלולה מחסד כמו גבורות גשמים שיורדין בגבורה וצמצום טפין טפין שהצמצום בשביל חסד כדי שיוכל לקבל משא"כ אם הי' מבול שוטף כו' ומקור ושרש גבו' זו הוא בחי' גבו' דע"י שהיא בחי' קו המדה להיות או"כ דאצי' ע"פ מדה זו, ונק' מתקלא בזהר והוא ג"כ חסד כדי להיות קיום שהרי בתהו שהי' האורות מרובין יותר מכדי המדה הי' שבה"כ ומיתת המלכי', והנה בחי' קו המדה וגבו' הנ"ל יש בה השתלשלות היינו ה"ג דע"י ומהן נמשך ה"ג דאימא ובהן הי' מדידת או"כ דזו"נ וכן יש ה"ג דז"א כו', וכל מה שהגבו' משתלשלי' ונמשכים נעשי' קצת קשות יותר משא"כ אור החסד אינו מתעבה, ולכן בחי' נחשת הוא גבו' שלמטה במדרגה שהן יותר קשות, ולכן הזהב שהוא ג"כ גבו' עכ"ז אינו קשה כנחשת וגם אינו אדום רק ירוק כידוע, משא"כ נחשת קשה ביותר כמ"ש ומצחך נחושה, וכתיב ונחת קשת נחושה זרועותי, וגם אדום, כי הזהב הוא בשרש ומקור הגבורות, ולכן כמעלת הזהב על הכסף שבשרש הגבו' הן גבוהים מהחסדים משא"כ הנחשת הוא גבו' שנשתלשלו למטה במדרגה ע"כ הם קשים וגם אדום כו', ולכן בו נתלבש גבריאל להיות בבחי' קנה המדידה למדוד בחי' הנוגה איך ומה שתתברר להיות נעשה ממנה המקדש, שהרי דצ"ח שבמקדש הן מבחי' נוגה רק שמתברר, ומדה זו דנוגה נעשה ע"י נחשת וקנה המדה, אבל בחי' קו המדה הוא גבו' דע"י המודד או"כ דאצי' ולא בחי' נוגה, עכת"ד הנאמרים בבה"ז, אמנם לא נת' שם דרך פרט מהו נחשת ובמק"מ שם פי' מדברי הרח"ו שנחשת הוא בחי' זו"נ דנוגה דאצי', וגבריאל שנתלבש בהן צ"ל כדי למדוד בירור הדצ"ח הנמשכים מבחי' נוגה הנ"ל כמבואר בביאור הזהר שם,
יגהוספות50
וע' במק"מ בפ' תרומה דקל"ט באריכות מזה, ודף רכ"ט ע"א דפי' ג"כ דנחשת הוא בת"ת, וע' בעה"ק ע"פ ונוצצים כעין נחשת קלל, וע' בזהר ר"פ וארא ומק"מ שם דנחושת קלל הוא ת"ת, וגם מבואר במק"א פ' תבוא בפי' התוכחה (שקילל לס"מ כמ"ש בת"ז) והיו שמיך אשר על ראשך נחשת, דהיינו שהמקיפים הנק' שמים יהי' כנחשת שהוא חם ויבש וגם קשה (וצ"ע בפרש"י דנחשת מזיע אך זהו לגבי ברזל נוק' דקליפה הקשה יותר כנודע) הרי דנחשת הוא נוגה דאצי' (והקללה שהרי שמים הוא ז"א דקדושה דאצי' א"כ לא יקבל מז"א דקדושה כלל רק מז"א דנוגה) וכ"ה בע"ח שמ"ט פ"ג דפי' נחשת נ' ח"ש ת' ח"ש דכורא דנוגה ת' נוק' והנו"ן היינו המל' דקדושה המתלבשת בהן וביאור הדבר פי' חש היינו שהוא בחי' שתיקה ואין מהן השפעה, כנודע בענין והיו העטופים ללבן כו', והיינו ענין שמיך אשר על ראשך נחשת ולא יהי' מהן השפעה הפך שמים שם מים כו' (ומ"ש במק"א בענין ח"ש מ"ל חשות ממללות ע' פנים לתורה).
וע' במק"מ בפ' תרומה דקל"ט באריכות מזה, ודף רכ"ט ע"א דפי' ג"כ דנחשת הוא בת"ת, וע' בעה"ק ע"פ ונוצצים כעין נחשת קלל, וע' בזהר ר"פ וארא ומק"מ שם דנחושת קלל הוא ת"ת, וגם מבואר במק"א פ' תבוא בפי' התוכחה (שקילל לס"מ כמ"ש בת"ז) והיו שמיך אשר על ראשך נחשת, דהיינו שהמקיפים הנק' שמים יהי' כנחשת שהוא חם ויבש וגם קשה (וצ"ע בפרש"י דנחשת מזיע אך זהו לגבי ברזל נוק' דקליפה הקשה יותר כנודע) הרי דנחשת הוא נוגה דאצי' (והקללה שהרי שמים הוא ז"א דקדושה דאצי' א"כ לא יקבל מז"א דקדושה כלל רק מז"א דנוגה) וכ"ה בע"ח שמ"ט פ"ג דפי' נחשת נ' ח"ש ת' ח"ש דכורא דנוגה ת' נוק' והנו"ן היינו המל' דקדושה המתלבשת בהן וביאור הדבר פי' חש היינו שהוא בחי' שתיקה ואין מהן השפעה, כנודע בענין והיו העטופים ללבן כו', והיינו ענין שמיך אשר על ראשך נחשת ולא יהי' מהן השפעה הפך שמים שם מים כו' (ומ"ש במק"א בענין ח"ש מ"ל חשות ממללות ע' פנים לתורה).
ידאך כיון שהוא עכ"פ בבחי' אצי' אף שהוא בחי' נוגה הוא למעלה מעלה לאין שיעור מנוגה דבי"ע, וכנ"ל בענין שטן לש"ש נתכוין, וכן במשל הזונה עם בן המלך, שרצונה דוקא שלא יתפתה הבן כו', ולכן מה שעשה נחש נחשת ה"ז העלאת הרע לשרשו באצי' שבשרשו אין רע כלל, וז"ש ופילגשו ושמה ראו מה ילדה לו כו' ואת תח"ש שהוא כעין בחי' נחשת כמ"ש בע"ח שם ונמשך מראו מ"ה נוגה דאצי' הרגשת הביטול, ונהי שהוא הרגשת הביטול עכ"ז אינו עדיין רע בפועל ח"ו, וכן בעבודת ה' למטה כדי ליפטר מרע הגמור טוב אפי' יראת עונש או מרה שחורה אף שהיא מק"נ כו', וא"כ נחש נחשת היינו עכ"פ העלאת הרע דשלוחי הדין של נחשים דעשי' לשרשן באצי', והיינו כמו בענין היסורין שיבין האדם שהן לטובתו כו', וכעין זה הי' גבי י' מכות דמצרים שקודם הי' מכות הראו לו הנס שנתהפך המטה לתנין ומתנין למטה ויבלע מטה אהרן את מטותם, כי ענין המכות הי' לשבר קליפת מצרים בכדי להוציא הטוב הגנוז בתוך הקליפה כמו באגוז שא"א להוציא הפרי כ"א ע"י שבירת הקליפה, ושבירתם הי' ע"י עשרה מכות כו', וזה הי' ממש ענין שנהפך מתנין שהוא קליפת מצרים התנין הגדול וכו' למטה שהוא המשכות האור עליון דקדושה כו', ומתחלה נהפך המטה לתנין היינו שהראו לו איך שאיננו נפרד ע"ד לי יאורי כו' כ"א מקבל תמיד חיות מהקדושה, וברצות ה' ית' משפיע לו חיות ממטה לתנין וברצונו שוברו ונהפך התנין למטה כמ"ש במ"א באריכות, והנה כמו שזה הי' כענין המכות דמצרים כך הוא בכל אדם היסורים הבאים עליו ה' ישמרנו הן להכות בחי' פרעה שבו כמ"ש במ"א ע"פ כי ישאלך בנך כו' וע"פ וכל העם רואים את הקולות ונמצא מה שע"י היסורין נשבר הגוף ויוצא האור דקדושה לגלוי כנ"ל בענין הוא דא עתיקא אלמלא דינא כו' ה"ז מעין בחי' שנהפך התנין למטה במכות דמצרים, ועד"ז ממש הי' ענין נחש הנחשת דמשה שנהפך מן הנחש דעשי' לנחש נחושת דהיינו בבחי' אצי' וזהו עליי' הטוב מהרע.
טוהוספות51
ועפ"ז יונעם מארז"ל וכי נחש ממית או נחש מחי', ר"ל מהו ענין עליי' זו הרי אין זה שלימות כלל, דעדיין הוא נוגה ובחי' נחש ולא דמי כלל למה שנהפך התנין למטה דקדושה ממש, משא"כ הכא ענין נחש הנחשת שהוא עדיין בחי' נוגה ולזה נאמר במלכים גבי חזקי' ויקרא לו נחושתן בתוספת להקטין הענין שכל המוסיף גורע כמו בענין עשתי עשר כו' כמ"ש בזהר, א"כ וכי נחש מחי', וגם וכי נחש ממית שהרי הוא עדיין נוגה דאצי' ואין זה ממש נחש הממית שהוא בחי' שלוחי הדין דעשי', ולכן תירצו אלא בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה כלומר ע"ד התעוררות אהבה הנ"ל דכמים הפנים שעי"ז מעוררים במקור הגבורות הקדושות הוא בחי' גבורה דע"י המלובש במו"ס ומשם מקור המתקת הדינין כמ"ש בענין תקיעת שופר ובענין אד' שפתי תפתח ובענין הנותן שלג כצמר ע"ש, אך זה ההסתכלות נמשך ע"י נחש הנחשת שהוא מקור פועל הדין דלמטה ועי"ז שהתחילו להביט ענין השתלשלות הדין ששרשו ומקורו מלמעלה וכענין שטן לש"ש נתכוון, ואין רע יורד מלמעלה א"כ זה הביאם להסתכל כלפי מעלה יותר וכענין הנ"ל בשם הזהר פ' קרח ע"פ הוא דא עתיקא, וזהו ענין שארז"ל שעשאו מנחשת משום דלשון נופל על לשון כי הבריאה הי' ע"י לה"ק ומע"מ נמשכו כמה צירופי' חיות לכל נברא כו' וחיות הנחש נמשך מבחי' נחשת דהיינו מזו"נ דנוגה דאצי' נמשך חיות לנחשים דלמטה וכיון שהצטרך להעלות הגבו' קשות לשרשן ע"כ עשה נחש נחשת שהנחשת הוא שרש ומקור הנחש כו', ואין זה שינוי ממ"ש עשה לך שרף כי הנה שרף לשון שריפת אש וכולל ב' בחי' הא' גבו' דקדושה כמ"ש שרפים עומדים הב' גבו' קשות כמ"ש נחש שרף ועקרב (וי"ל ששניהם נכללו בזה משום דשרש יניקת החיצוני' מעה"ד דאצי' שזה שרש השרפים) וע"כ עשה נחש נחשת שהוא התחלת השתלשלו' ק"נ, ולא עשה שרף משרפים דקדושה שהרי הן עדיין קדושה ורק מזיעתן נמשך כו', וכאן צריך לרמז להן התחלת הדין ממש שעי"ז יסתכלו כלפי מעלה כו', ויש מי שכ' (ע' ציוני) שמפני ששינה משה אעפ"י שהי' בכוונה טובה מזה נמשך שאח"כ היו מקטרים לו בנ"י, ולדבריו י"ל כנ"ל דאילו עשאו שרף ע"ד שרפים דקדושה לא הי' מסתעף שיהי' נעבד, משא"כ כשעשאו נחש נחשת שהוא בחי' נוגה נסתעף כו'.
ועפ"ז יונעם מארז"ל וכי נחש ממית או נחש מחי', ר"ל מהו ענין עליי' זו הרי אין זה שלימות כלל, דעדיין הוא נוגה ובחי' נחש ולא דמי כלל למה שנהפך התנין למטה דקדושה ממש, משא"כ הכא ענין נחש הנחשת שהוא עדיין בחי' נוגה ולזה נאמר במלכים גבי חזקי' ויקרא לו נחושתן בתוספת להקטין הענין שכל המוסיף גורע כמו בענין עשתי עשר כו' כמ"ש בזהר, א"כ וכי נחש מחי', וגם וכי נחש ממית שהרי הוא עדיין נוגה דאצי' ואין זה ממש נחש הממית שהוא בחי' שלוחי הדין דעשי', ולכן תירצו אלא בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה כלומר ע"ד התעוררות אהבה הנ"ל דכמים הפנים שעי"ז מעוררים במקור הגבורות הקדושות הוא בחי' גבורה דע"י המלובש במו"ס ומשם מקור המתקת הדינין כמ"ש בענין תקיעת שופר ובענין אד' שפתי תפתח ובענין הנותן שלג כצמר ע"ש, אך זה ההסתכלות נמשך ע"י נחש הנחשת שהוא מקור פועל הדין דלמטה ועי"ז שהתחילו להביט ענין השתלשלות הדין ששרשו ומקורו מלמעלה וכענין שטן לש"ש נתכוון, ואין רע יורד מלמעלה א"כ זה הביאם להסתכל כלפי מעלה יותר וכענין הנ"ל בשם הזהר פ' קרח ע"פ הוא דא עתיקא, וזהו ענין שארז"ל שעשאו מנחשת משום דלשון נופל על לשון כי הבריאה הי' ע"י לה"ק ומע"מ נמשכו כמה צירופי' חיות לכל נברא כו' וחיות הנחש נמשך מבחי' נחשת דהיינו מזו"נ דנוגה דאצי' נמשך חיות לנחשים דלמטה וכיון שהצטרך להעלות הגבו' קשות לשרשן ע"כ עשה נחש נחשת שהנחשת הוא שרש ומקור הנחש כו', ואין זה שינוי ממ"ש עשה לך שרף כי הנה שרף לשון שריפת אש וכולל ב' בחי' הא' גבו' דקדושה כמ"ש שרפים עומדים הב' גבו' קשות כמ"ש נחש שרף ועקרב (וי"ל ששניהם נכללו בזה משום דשרש יניקת החיצוני' מעה"ד דאצי' שזה שרש השרפים) וע"כ עשה נחש נחשת שהוא התחלת השתלשלו' ק"נ, ולא עשה שרף משרפים דקדושה שהרי הן עדיין קדושה ורק מזיעתן נמשך כו', וכאן צריך לרמז להן התחלת הדין ממש שעי"ז יסתכלו כלפי מעלה כו', ויש מי שכ' (ע' ציוני) שמפני ששינה משה אעפ"י שהי' בכוונה טובה מזה נמשך שאח"כ היו מקטרים לו בנ"י, ולדבריו י"ל כנ"ל דאילו עשאו שרף ע"ד שרפים דקדושה לא הי' מסתעף שיהי' נעבד, משא"כ כשעשאו נחש נחשת שהוא בחי' נוגה נסתעף כו'.
טזובכל הנ"ל יובן הפסוק במשלי סימן ל' שלשה הם נפלאו ממני כו' דרך נחש עלי צור, כי הנה כבר נת' למעלה שלהיות הדינין נמשכין ממוחין דקטנו' ולכן לדחות הדינין הוא ע"י ב' אופנים הא' ע"י האהבה והשמחה בה' ע"י התבוננו' בגדולת ה' בבחי' מוחין דגדלות שעי"ז יש גילוי מוחין דגדלות מלמעלה וממילא אין שום השראת הדינין ח"ו, וזהו ענין הנאמר ביוסף בגביע הכסף כי נחש ינחש בו כי כסף היינו בחי' אהבה וכשנעשה כלי לבחי' היין שהוא המשמח בחי' התבוננות כו' והוא בחי' חמר חיווריין עתיק להתענג על ה' ועי"ז נחש ינחש בו, פי' שדוחה בחי' ערמומית הנחש כמשנ"ת כ"ז במ"א באריכות, אך כ"ז כשלא הי' עדיין
יזהוספות52
השראת הדינין ח"ו אז הדרך כנ"ל ע"י גביע הכסף בחי' חסד דע"י ורב חסד כו', אבל אם ח"ו נמצא השראת הדין אז דרך המיתוק דינין אלו הוא דוקא ע"י שרשן, ושרש ומקור הגבורו' נק' צור כמו עד"מ (הקרעמין) הוא מקור האש שממנו מוציאים אש, וזהו הוראה על מקור ושרש כל הגבו' שהן הנק' אש, וכמ"ש בזהר בשלח ס"ד אית צור לעילא והיינו גבורה דע"י, ומשם יוכל להיות המתקת הדינין, והראי' שנאמר ושמתיך בנקרת הצור כו' ואח"כ הראה לו י"ג מדה"ר כו', כי גבורה דע"י היא תכלית אמיתית החסד וזהו הצור תמים פעלו, והדרך להגיע לבחי' זו אינו ע"י חדוה ושמחה לבד שזהו בחי' גביע הכסף חסד דע"י כו' כ"א ע"י בחי' גבורות שבנפש כמו מס"נ או תשובה מעומקא דליבא, ובכלל זה הוא בחי' לקבולי בשמחה ע"ד כמים הפנים הנז"ל, ובחי' זו גבוה מבחי' גביע הכסף כמעלת הזהב על הכסף כנ"ל בשם המגיד להרב"י, והנה מרע"ה כיון להגיע לבחי' זו ע"י נחש הנחשת שעי"ז יסתכלו למעלה למקור הגבורות דקדושה, ולכן לא עשה כמו יוסף שתיקן בחי' הנחש ע"י גביע הכסף כי זה אינו רק קודם השראת הדינין משא"כ גבי משה שכבר נאמר וישלח ה' בעם כו' הוצרך להיות המיתוק בשרשן ע"י בחי' צור, ואמנם מה שיגיע לבחי' זו דצור שהוא מקור ותכלית אמיתי' גבו' דקדושה הגבוה מבחי' חסד כמעלת הזהב כו', ע"י נחש הנחשת שהוא בחי' נוגה, זה פליאה גדולה והוא ע"ד טוב זה יצ"ט מאד זה יצה"ר, וכן כתבו ג"כ הפשטנים שזה שיביטו אל הנחשים הוא נס בתוך נס שיוסר הנזק במזיק ויוסר החולי במחליא כמו שהזכירו רז"ל בפסוק ויורהו ה' עץ וכן במלח אלישע, וכן ידוע ברפואות שכל נשיכת בעלי ארס יסתכנו בראותם דמותם כו' רק כי כאן צוה האל ית' שיתרפא הנזק במזיק כו' להודיע לבה"א גבורותיו ממית ומחי' ומרפא חולאים שלא בטבע העולם והרופאים, והיינו הענין הנ"ל כי מיתוק הגבורות אינו ע"י נחש נחשת ח"ו רק ע"י מקור הגבו' דקדושה הנק' צור שמשם נמשכו י"ג מדה"ר כו', ולהיות דרך נחש הנחשת עלי צור שע"י הסתכלות בנחש כו' וחי הוא נפלא מכל אדם רק נס בתוך נס כו' והיינו ע"י הוא דא עתיקא הנ"ל בשם הזהר.
השראת הדינין ח"ו אז הדרך כנ"ל ע"י גביע הכסף בחי' חסד דע"י ורב חסד כו', אבל אם ח"ו נמצא השראת הדין אז דרך המיתוק דינין אלו הוא דוקא ע"י שרשן, ושרש ומקור הגבורו' נק' צור כמו עד"מ (הקרעמין) הוא מקור האש שממנו מוציאים אש, וזהו הוראה על מקור ושרש כל הגבו' שהן הנק' אש, וכמ"ש בזהר בשלח ס"ד אית צור לעילא והיינו גבורה דע"י, ומשם יוכל להיות המתקת הדינין, והראי' שנאמר ושמתיך בנקרת הצור כו' ואח"כ הראה לו י"ג מדה"ר כו', כי גבורה דע"י היא תכלית אמיתית החסד וזהו הצור תמים פעלו, והדרך להגיע לבחי' זו אינו ע"י חדוה ושמחה לבד שזהו בחי' גביע הכסף חסד דע"י כו' כ"א ע"י בחי' גבורות שבנפש כמו מס"נ או תשובה מעומקא דליבא, ובכלל זה הוא בחי' לקבולי בשמחה ע"ד כמים הפנים הנז"ל, ובחי' זו גבוה מבחי' גביע הכסף כמעלת הזהב על הכסף כנ"ל בשם המגיד להרב"י, והנה מרע"ה כיון להגיע לבחי' זו ע"י נחש הנחשת שעי"ז יסתכלו למעלה למקור הגבורות דקדושה, ולכן לא עשה כמו יוסף שתיקן בחי' הנחש ע"י גביע הכסף כי זה אינו רק קודם השראת הדינין משא"כ גבי משה שכבר נאמר וישלח ה' בעם כו' הוצרך להיות המיתוק בשרשן ע"י בחי' צור, ואמנם מה שיגיע לבחי' זו דצור שהוא מקור ותכלית אמיתי' גבו' דקדושה הגבוה מבחי' חסד כמעלת הזהב כו', ע"י נחש הנחשת שהוא בחי' נוגה, זה פליאה גדולה והוא ע"ד טוב זה יצ"ט מאד זה יצה"ר, וכן כתבו ג"כ הפשטנים שזה שיביטו אל הנחשים הוא נס בתוך נס שיוסר הנזק במזיק ויוסר החולי במחליא כמו שהזכירו רז"ל בפסוק ויורהו ה' עץ וכן במלח אלישע, וכן ידוע ברפואות שכל נשיכת בעלי ארס יסתכנו בראותם דמותם כו' רק כי כאן צוה האל ית' שיתרפא הנזק במזיק כו' להודיע לבה"א גבורותיו ממית ומחי' ומרפא חולאים שלא בטבע העולם והרופאים, והיינו הענין הנ"ל כי מיתוק הגבורות אינו ע"י נחש נחשת ח"ו רק ע"י מקור הגבו' דקדושה הנק' צור שמשם נמשכו י"ג מדה"ר כו', ולהיות דרך נחש הנחשת עלי צור שע"י הסתכלות בנחש כו' וחי הוא נפלא מכל אדם רק נס בתוך נס כו' והיינו ע"י הוא דא עתיקא הנ"ל בשם הזהר.