Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Or HaTorah·
אאז ישיר ישראל
אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר אנו לה, באר חפרוה שרים כו'. כתיב באר מים חיים ונוזלים מן לבנון כו', הנה ארז"ל בראשית ברא בשביל ישראל שנק' ראשית ובשביל התורה שנק' ראשית כו', הנה בהיות ידוע דעיקר המכוון בבריאת העולמות היינו כדי להיות לו דירה בתחתונים, ויש להבין מהו ענין דירה בתחתונים והלא מכה"כ כו'. אך הענין הוא ידוע דבעולמות אין ההארה אלקית רק בחי' זיו והוד בלבד כמ"ש הודו
אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר אנו לה, באר חפרוה שרים כו'. כתיב באר מים חיים ונוזלים מן לבנון כו', הנה ארז"ל בראשית ברא בשביל ישראל שנק' ראשית ובשביל התורה שנק' ראשית כו', הנה בהיות ידוע דעיקר המכוון בבריאת העולמות היינו כדי להיות לו דירה בתחתונים, ויש להבין מהו ענין דירה בתחתונים והלא מכה"כ כו'. אך הענין הוא ידוע דבעולמות אין ההארה אלקית רק בחי' זיו והוד בלבד כמ"ש הודו
בהוספות53
על ארץ כו', והוא בחי' שם בלבד כמו שאנו אומרים ישתבח שמך לעד מלכנו, פי' מה שהוא מלכנו מלכותו בכל משלה אינו אלא בחי' שמך בלבד כו', אבל כדי שיהי' התגלות בעולמות מבחי' מהו"ע ית' היינו ענין להיות לו ממש דירה בתחתונים (וכמ"ש ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ, פי' חי אני היינו יסוד שממשיך מחכמה עילאה בחכמה תתאה בחי' מל' והיינו וימלא כבוד ה', שבחי' הכבוד שהוא מל' ימלא ויהי' נשלם ומלא ממה שיומשך בו מבחי' סוכ"ע כמ"ש בענין ימי המלואים, ועמ"ש בד"ה ויקרא אל משה, וגילוי זה יהי' מלא את כל הארץ, וזהו למען חייך שמבחי' ואולם חי אני יהי' חייך ממש כו', ועמ"ש מענין למען חייך בביאור ע"פ בעצם היום הזה נמול אברהם כו') כי אפי' עוה"ב הוא בבחי' זיו והוד בלבד כמאמר נהנין מזיו כו', ונק' יש כמ"ש להנחיל אוהבי יש מפני שכבר האור בא לכלל השגת יש ודבר מה כשנהנין בהרגשה כו', אבל במהות ועצמות האצי' הוא מופשט מכל בחי' יש ודבר מה, וכמו עשר ספי' בלי מה בלי מהות כו', והיינו לפי שהוא בבחי' א"ס כידוע.
על ארץ כו', והוא בחי' שם בלבד כמו שאנו אומרים ישתבח שמך לעד מלכנו, פי' מה שהוא מלכנו מלכותו בכל משלה אינו אלא בחי' שמך בלבד כו', אבל כדי שיהי' התגלות בעולמות מבחי' מהו"ע ית' היינו ענין להיות לו ממש דירה בתחתונים (וכמ"ש ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ, פי' חי אני היינו יסוד שממשיך מחכמה עילאה בחכמה תתאה בחי' מל' והיינו וימלא כבוד ה', שבחי' הכבוד שהוא מל' ימלא ויהי' נשלם ומלא ממה שיומשך בו מבחי' סוכ"ע כמ"ש בענין ימי המלואים, ועמ"ש בד"ה ויקרא אל משה, וגילוי זה יהי' מלא את כל הארץ, וזהו למען חייך שמבחי' ואולם חי אני יהי' חייך ממש כו', ועמ"ש מענין למען חייך בביאור ע"פ בעצם היום הזה נמול אברהם כו') כי אפי' עוה"ב הוא בבחי' זיו והוד בלבד כמאמר נהנין מזיו כו', ונק' יש כמ"ש להנחיל אוהבי יש מפני שכבר האור בא לכלל השגת יש ודבר מה כשנהנין בהרגשה כו', אבל במהות ועצמות האצי' הוא מופשט מכל בחי' יש ודבר מה, וכמו עשר ספי' בלי מה בלי מהות כו', והיינו לפי שהוא בבחי' א"ס כידוע.
ג(קיצור. ענין בראשית בשביל, פי' דירה בתחתונים שיהי' התגלות בעולמות מבחי' מהותו ועצמותו ואולם חי אני כו' למען חייך).
דוזהו דלפעמים מצינו לשון מספר בעולמות כמ"ש מונה מספר לכוכבים כו' וכן המוציא במספר צבאם כו' הרי יש מספר, ולפעמים מצינו שאין מספר כמ"ש היש מספר לגדודיו, וכן עלמות אין מספר כו'. הענין הוא כנ"ל דמה שבא האור אלקי בבחי' זיו והוד בלבד יש מספר וזמן ומקום בבחי' עולם שנה נפש כידוע, אבל מצד הארת עצמות האצי' לתבונתו אין מספר כתיב וגם העולמות והצמצומים שנמשך מאתו אין להם מספר כלל כמו שהוא בעצמו בחי' א"ס כו', וכיוצא בזה מבואר בגמרא יומא כ"ב ע"פ והיה מספר בנ"י כו' אשר לא יספר כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום כו', וכמ"ש בלק"ת פ' בלק בד"ה מי מנה כו' ומספר את רובע ישראל, ועד"ז אמרו בגמרא חגיגה די"ג סע"ב לא קשיא כאן בזמן שבהמ"ק קיים כי בהמ"ק הוא מעין דירה בתחתונים, ועמ"ש בפי' כעיר שחוברה לה יחדיו בד"ה אלה פקודי, ולכן היו אומרים בבהמ"ק ברוך ה' מן העולם כו', וע"כ אז היש מספר כו', ועמ"ש בד"ה והיה מספר בנ"י כו' אשר לא יספר.
ה(קיצור. ויובן ענין דירה בתחתונים ע"ד והי' מספר בנ"י כו' אשר לא יספר).
ואך מה שגורם ומביא להיות לו ממש דירה בתחתונים, זהו דוקא ע"י בחי' העלאת מ"ן ואתעדל"ת (וזהו ענין באר לחי רואי שכדי שיהי' הגילוי מבחי' ואולם חי אני בבחי' ראי' ממש מה שעכשיו הוא חמי ולא מתחמי ולע"ל כתיב הנה אלקינו זה כו', הנה זהו דוקא ע"י העלאת מ"ן בחי' באר מים חיים כמשי"ת אי"ה) וכמ"ש וינחהו בג"ע לעבדה כו', והיינו לפי שע"י
זהוספות54
אתעדל"ע לא יהי' מזה רק בבחי' זיו בלבד כפי ההשתלשלות אבל לא מהארת עצמותו כו' אלא אין לו דירה בתחתונים רק מסיבת מעשה המצות דוקא מפני שרמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא כידוע דהקב"ה מניח תפילין כו', ועד"מ התקשרות והתאחדות הנפש באברי הגוף כן התקשרות אור א"ס ברמ"ח אברים דילי' שנעשים ע"י מעשה המצות שהוא מבחי' עצמות אור א"ס ולא מבחי' זיו והוד בלבד (ועמ"ש מזה בד"ה ששים המה מלכות גבי פי' תמתי שנש"י עושים השלימות שיהי' גם למטה גילוי אוא"ס).
אתעדל"ע לא יהי' מזה רק בבחי' זיו בלבד כפי ההשתלשלות אבל לא מהארת עצמותו כו' אלא אין לו דירה בתחתונים רק מסיבת מעשה המצות דוקא מפני שרמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא כידוע דהקב"ה מניח תפילין כו', ועד"מ התקשרות והתאחדות הנפש באברי הגוף כן התקשרות אור א"ס ברמ"ח אברים דילי' שנעשים ע"י מעשה המצות שהוא מבחי' עצמות אור א"ס ולא מבחי' זיו והוד בלבד (ועמ"ש מזה בד"ה ששים המה מלכות גבי פי' תמתי שנש"י עושים השלימות שיהי' גם למטה גילוי אוא"ס).
חקיצור. שכדי להיות דירה בתחתונים זהו דוקא ע"י אתעדל"ת במעשה המצות עד"מ רמ"ח אברין ממשיכים ההתלבשות ממהות ועצמות הנפש בהן ולכן ארז"ל בזמן שישראל עושין רש"מ אזי אשר לא יספר כו' כנ"ל.
טב) אך איך יכול אור א"ס שהוא פשוט בתכלית כו' להתקשר ולהתאחד ברמ"ח אברים שהם בצמצומים בבחי' כלים מכלים שונים כידוע, הענין הוא עד"מ התקשרות הוא מהות הנפש באברי הגוף דג"כ אין ערוך כלל ביניהם וידוע בספרי הטבע שהוא ע"י בחי' ממוצעת ממש שיש בין עצמות הנפש וכחותיה המתפשטים כו', שע"י תתקשר הנפש ותתחבר בגוף מאיד העולה מהדם שבו מתלבש הרוח חיים כמ"ש בספר הכוזרי מאמר נ' וגם ברוחניות כדי להיות התקשרות והתלבשות נפש האלקי' שהיא חלק אלק' ממעל בנה"ב הוא ג"כ ע"י ממוצע, וזהו ענין אך בצלם יתהלך איש וכמ"ש בע"ח שכ"ה רפ"א ד"ה ענין הצלם באמיתות, ואמנם א"א לצורה להתלבש בתוך החומר אם לא ע"י אמצעי כו', והוא צלם של נפש כו' עד כלל העולה כי הצורה כו' ע"ש באריכות ומבואר בלק"ת פ' בחוקתי, כמו"כ למעלה בחי' הממוצע בין עצמו' אור א"ס כו' להביאו ולחברו ברמ"ח אברין דמלכא כו' היא התורה ולכך ת"ת כנגד כולם והיינו גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, פי' כי ע"י הלימוד בקול ודבור בתורה פי' מעשה המצות הנה הקורא בתורה הוא קורא בשמותיו של הקב"ה כו' דהיינו שממשיך ומחבר עי"ז אור א"ס ברמ"ח אברין שהן רמ"ח מ"ע לפי שהי' בבחי' הממוצע כו' (יש לפרש כי התורה היא חכמה עילאה אשר אור א"ס שורה בחכ' ע"כ על ידה נמשך ומתלבש אוא"ס בכל האצי' שהם רמ"ח אברים ט"ס דז"א טפ"ט כו', ועמ"ש בד"ה כי אברהם לא ידענו גם כמ"ש בע"ח שמ"א פ"ז דיחוד אור א"ס בחכ' נק' איהו וחיוהי חד ויחודו בשאר האצי' נק' איהו וגרמוהי, ועמ"ש בביאור ע"פ ויהי קול שהתורה היא המוח וחב"ד של המצוה כו', ועמ"ש בזהר פ' תולדות קל"ד ב' ת"ח כל מאן דאשתדל באורייתא כו' ובביאור הזהר שם ובסה"מ סי' קנ"ב גם י"ל כמו עד"מ ראשית גילוי הנשמה היא במוח וע"י המוח נמשך בכל רמ"ח אברים כמ"ש בתניא פנ"א, ועמ"ש פנ"ב ומהו הלבוש כו' היא ח"ע דלעילא לעילא מעלמא דאתגלייא כו' ע"ש, ומ"ש בסידור ביאור ע"ז נמצא הלבוש שרשו גבוה יותר, ועמ"ש בד"ה והבדילה
יהוספות55
הפרוכת אלא שזהו בבריאה ואפשר עד"ז גם באצי' הלבוש שהיא התורה שרשה מחכ' דא"ק דלעילא לעילא ממל' דא"ק שהוא ע"י דאצי' כו' ע"ש. עוי"ל ענין זה ע"ד מ"ש במ"א ע"פ מאמר הזהר פ' תרומה דקס"א בענין קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא שהתורה היא ממוצע כו' ע"ש והיינו ע"ד שהכתר ממוצע בין המאציל לנאצלים, וכמו"כ א"ק הוא כתר דכללות וע"כ הוא הממוצע וזהו שנק' התורה משל הקדמוני, ועיי' עוד מענין שהתורה היא ממוצע והממוצע כלול מב' הבחי' והיינו פנימית התורה וחיצוניות התורה, וזהו עוטה אור כשלמה והוא בסידור בד"ה ועשו להם ציצית כו' וכמדומה שלזה נתכוין כאן אדמו"ר נ"ע כי שני הדרושים האלו הם סמוכים זל"ז ועשו להם ציצית בפ' שלח תקס"ד, ודרוש אז ישיר בפ' חקת תקס"ד, ועיין עוד בד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה ג"כ מענין שהתורה היא מקור להמצות ושייך ג"כ כאן.
הפרוכת אלא שזהו בבריאה ואפשר עד"ז גם באצי' הלבוש שהיא התורה שרשה מחכ' דא"ק דלעילא לעילא ממל' דא"ק שהוא ע"י דאצי' כו' ע"ש. עוי"ל ענין זה ע"ד מ"ש במ"א ע"פ מאמר הזהר פ' תרומה דקס"א בענין קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא שהתורה היא ממוצע כו' ע"ש והיינו ע"ד שהכתר ממוצע בין המאציל לנאצלים, וכמו"כ א"ק הוא כתר דכללות וע"כ הוא הממוצע וזהו שנק' התורה משל הקדמוני, ועיי' עוד מענין שהתורה היא ממוצע והממוצע כלול מב' הבחי' והיינו פנימית התורה וחיצוניות התורה, וזהו עוטה אור כשלמה והוא בסידור בד"ה ועשו להם ציצית כו' וכמדומה שלזה נתכוין כאן אדמו"ר נ"ע כי שני הדרושים האלו הם סמוכים זל"ז ועשו להם ציצית בפ' שלח תקס"ד, ודרוש אז ישיר בפ' חקת תקס"ד, ועיין עוד בד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה ג"כ מענין שהתורה היא מקור להמצות ושייך ג"כ כאן.
יאקיצור. וכדי להיות המשכה זו ברמ"ח פקודין שהם רמ"ח אברין זהו ע"י התורה שהיא חכ"ע והוא הממוצע כמו ראשית גילוי הנשמה במוח כו'. וזהו ענין עוטה אור כשלמה ואורייתא סתים וגליא כו' ולכן עת לכל חפץ כו' והעוסק בתורת עולה אף עכשיו כאלו הקריב עולה, א"נ ע"ד ואהי' אצלו אמון אומן והוא ע"ק כתר דכללות).
יבוזהו ששים מלכות ומסיבות הקריאה בהם נמשך עצמות אור א"ס ברמ"ח אברין עד שהם שרשים להעולמות והברואים ג"כ בבחי' א"ס כנ"ל עד שאינם בגדר מספר כלל כמ"ש היש מספר כו', וזהו ועלמות אין מספר דהיינו שגם העולמות יהי' בבחי' אין מספר ועיין במדרש תלים רסי' מ"ו ע"פ למנצח על עלמות שיר, ובזה יובן משארז"ל ע"פ ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך אלו ת"ח שעוסקים בבנינו של עולם כו', פי' בנין העולמות הבאים במספר הם ממשיכי' ע"י קול הדבור בד"ת מלמעלה מן המספר שהוא הארות אוא"ס ברמ"ח אברי' דאיהו וגרמוהי חד בהון כו' (שיהי' בבחי' ועלמות אין מספר, ועמ"ש סד"ה כי תבואו אל ארץ מושבותיכם בפ' שלח ומ"ש ע"פ וכל בניך למודי, ויש לומר ג"כ כי בנין עיר אלקינו זהו צירופי אותיות הנק' אבנים והם נמשכים משם אלקים ונק' חצר החיצונה אך ע"י התורה ממשיכים שם הוי' בשם אלקים חצר הפנימית כו') ולכן דקדקו מענין בניך שת"ח הם מרבים שלום בעולם, פי' שלום הוא בחי' התקשרות המשפיע במקבל כידוע והוא המחבר ב' הפכים כו', כמו"כ ע"י התורה מחברים אור א"ס בנאצלים כנ"ל, וענין ומרבים שלום לשון ריבוי וכמ"ש ורב שלום כו' הכוונה לפי שבחי' הארת עצמות א"ס הנק' שלימותא דכולא מתחבר ושורה בתחתונים דוקא ואז גם בכל עולם נמצא בחי' השלימות משלימותא דכולא, והיינו כמ"ש עושה שלום במרומיו כו' כמו מחנה מיכאל ומחנה גבריאל שהמה ב' הפכים הרי הם בבחי' פירוד נפרדים מאור א"ס כו' לפי שהם בבחי' קוין ימין ושמאל כו' כמ"ש פני ארי' להימין כו' כמ"ש אני ראשון ואני אחרון כו' אזי מתבטלים מבחי' הקוין שלהן ונכללין
יגהוספות56
באחדות ה' כו' וכ"ז מסיבת ת"ח שמרבין שלום שנמשך השלום כ"כ למטה עד שגם הרע יהי' נכנע וכפוף ובטל להטוב כעין מ"ש וגר זאב עם כבש שיהי' לע"ל, וגם י"ל מרבים שלום ע"ד או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום בפמליא שלמעלה המשכות אור א"ס בחו"ב שהיא התורה שלום יעשה לי בפמליא של מטה ומזה נמשך שיהי' דירה בתחתונים ואין רבים פחות משלשה הבחי' ג' שיהי' התקשרות פמשמ"ע בפמשמ"ט שיהי' השם שלם והכסא שלם.
באחדות ה' כו' וכ"ז מסיבת ת"ח שמרבין שלום שנמשך השלום כ"כ למטה עד שגם הרע יהי' נכנע וכפוף ובטל להטוב כעין מ"ש וגר זאב עם כבש שיהי' לע"ל, וגם י"ל מרבים שלום ע"ד או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום בפמליא שלמעלה המשכות אור א"ס בחו"ב שהיא התורה שלום יעשה לי בפמליא של מטה ומזה נמשך שיהי' דירה בתחתונים ואין רבים פחות משלשה הבחי' ג' שיהי' התקשרות פמשמ"ע בפמשמ"ט שיהי' השם שלם והכסא שלם.
ידקיצור. וזהו ענין ששים המה מלכות תושבע"פ ומזה נמשך שיהי' ועלמות בבחי' אין מספר, וזהו ענין בוניך ות"ח מרבים שלום בעולם.
טוג) וזהו שאמרו בשביל התורה שנק' ראשית ובשביל ישראל כו' כי התורה היא הממוצע המחבר כנ"ל, וזהו ה' קנני ראשית דרכו, פי' דרכו היינו מ"ש ושמרו דרך הוי' שפי' דרך הוי' היינו זה שיהי' דירה בתחתונים נק' הולך על דרך וכמ"ש והתהלכתי בתוככם כמ"ש במ"א בד"ה מי יתנך כאח לי, וראשית דרך זה הוא המשכת אור א"ס בח"ע שהיא התורה כו', והנה ארז"ל ברבות ר"פ בראשית מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר והענין כי גם זה שיומשך אור א"ס בהתורה זה אינו אלא ע"י הקריאה בתורה שקורא וממשיך בהבל הדבור בתורה כנ"ל, וזהו כי לא על הלחם לבדו שהיא התורה יחי' האדם כי על כל מוצא פי הוי' שהוא מה שמוציא התורה בפיו יחי' האדם כמ"ש במ"א בד"ה ביום השמע"צ וסד"ה ראשי המטות, ואין זה אלא ע"י ישראל שנקראו ג"כ ראשית כמ"ש קדש ישראל לה' ראשית תבואתו (ועמ"ש בד"ה יונתי בחגוי שהענין שהם ראשית להתורה הנק' תבואתו, וכמו בכורים שקודמים לתרומה וזהו כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי את אבותיכם והיינו מצד שרש ומקור הנשמה הנק' מזלי' אך מצד הנשמה שבגוף ישראל הם למטה מהתורה ומתקשראן באורייתא וזהו תלת קשרין כו', וזהו בשביל התורה שנק' ראשית כמו תרומה ובשביל ישראל שנק' ראשית כמו בכורים וע' במשנה פ"ג דתרומות וכמ"ש בזח"ג פנחס דרכ"ב ע"ב על דוד דהוה מחבר אורייתא דלעילא בקוב"ה), ואמנם יש להבין איך יתכן שע"י הקריאה בתורה יומשך מאור א"ס בעצמו כו' הלא לית מחשבה תב"כ כידוע ואורייתא מחכמה עילאה בלבד נפקת כידוע, אך הענין הוא דאע"ג דלית מחשבה תפיסא בי' אבל ברעותא דלבא שלמעלה ממחשבה הוא נתפס בודאי מפני שבחי' נקודת הלב הנק' רצון התחתון הוא מעורר בחי' רצה"ע שלמעלה מן השכל בבחי' יחידה שבנפש כמ"ש במ"א שזהו פי' רעיתי כו' ע"ש, וכן ע"י מס"נ דבע"ת בכל מאדך הוא בחי' רצון הלב דכנס"י כשנקראה כלה וכמ"ש כלה שארי ולבבי כו', ופי' הכליון הוא התפשטות כל הרצונות מבלעדי ה' לבדו וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו', וכמ"ש ברבות בשה"ש ע"פ נגילה ונשמחה בך בענין המשל אין לי חפץ טוב יותר ממך כו', והיינו הרצון והחפץ רק לאשתאבא בגופא
טזהוספות57
דמלכא, פי' בבחי' מהותו ועצמותו ממש כו' אז בזה מעוררים בחי' רצון העליון כתר עליון שהוא בחי' הארת עצמות א"ס ב"ה שיהי' נתפס ושורה בכנס"י מה שאין בחי' מחשבה תפיסא כו' לפי שבחי' רצון העליון הוא למעלה מבחי' מחשבה כידוע (ועמ"ש ע"פ אחת היא יונתי ע"י רעו"ד בחי' אחת המקבלת מבחי' יחיד כו' היא למעלה מבחי' ששים המה מלכות שהיא תושבע"פ כו', וע"ד הנ"ל, לפ"ז ענין שהתורה היא הממוצע היינו היותה בחי' חכמה וע"י רעו"ד ממשיכים מבחי' כתר שהוא הממוצע יותר עליון המחבר אור א"ס בחכמה, וכמ"ש בד"ה ביום השמע"צ שכמה בחי' ממוצעים הם, ולפי האמור לעיל שי"ל שמה שהתורה היא ממוצע היינו ג"כ ששרשה מכתר בחי' א"ק משל הקדמוני כו' כמ"ש ע"פ ואהי' אצלו אמון י"ל מה שישראל ממשיכים אור א"ס בהתורה היינו שמצד בירור נה"ב נעשו מהלכים ע"י בירור כח"ב דתהו שלמעלה מכח"ב דתיקון כו', ועמ"ש סד"ה את שבתותי תשמרו וסד"ה אם בחקתי תלכו וסד"ה אלה מסעי בענין מסעיהם למוצאיהם, ובמ"א בד"ה הודו לה' כי טוב כל"ח פי' שזהו ע"י הדבור בד"ת שהוא כמו המפוח שבו וע"י מוציאים האש בהגחלת מהעלם אל הגילוי כך ע"ס הם כשלהבת קשורה בגחלת כו'.
דמלכא, פי' בבחי' מהותו ועצמותו ממש כו' אז בזה מעוררים בחי' רצון העליון כתר עליון שהוא בחי' הארת עצמות א"ס ב"ה שיהי' נתפס ושורה בכנס"י מה שאין בחי' מחשבה תפיסא כו' לפי שבחי' רצון העליון הוא למעלה מבחי' מחשבה כידוע (ועמ"ש ע"פ אחת היא יונתי ע"י רעו"ד בחי' אחת המקבלת מבחי' יחיד כו' היא למעלה מבחי' ששים המה מלכות שהיא תושבע"פ כו', וע"ד הנ"ל, לפ"ז ענין שהתורה היא הממוצע היינו היותה בחי' חכמה וע"י רעו"ד ממשיכים מבחי' כתר שהוא הממוצע יותר עליון המחבר אור א"ס בחכמה, וכמ"ש בד"ה ביום השמע"צ שכמה בחי' ממוצעים הם, ולפי האמור לעיל שי"ל שמה שהתורה היא ממוצע היינו ג"כ ששרשה מכתר בחי' א"ק משל הקדמוני כו' כמ"ש ע"פ ואהי' אצלו אמון י"ל מה שישראל ממשיכים אור א"ס בהתורה היינו שמצד בירור נה"ב נעשו מהלכים ע"י בירור כח"ב דתהו שלמעלה מכח"ב דתיקון כו', ועמ"ש סד"ה את שבתותי תשמרו וסד"ה אם בחקתי תלכו וסד"ה אלה מסעי בענין מסעיהם למוצאיהם, ובמ"א בד"ה הודו לה' כי טוב כל"ח פי' שזהו ע"י הדבור בד"ת שהוא כמו המפוח שבו וע"י מוציאים האש בהגחלת מהעלם אל הגילוי כך ע"ס הם כשלהבת קשורה בגחלת כו'.
יזקיצור. כי אורייתא היא חכמה ושיומשך אור א"ס בחכ' זהו ע"י רעותא דלבא בכל מאדך).
יחד) והנה איך יוכלו כנס"י להגיע לבחי' רעו"ד הנ"ל אין זה אלא ע"י המיצר והדוחק שיקראו אל ה' בצר להם כו' כמו בע"ת כו' וכמ"ש מן המיצר קראתי כו', לפי שמחמת המיצר יבואו לבחי' נקודת הלב בכל מאדך דהיינו מה שלא ביכולת הלב להכילו כו' (ואפ"ל זהו פי' הפסוקים הודו לה' כי טוב כו' יאמר נא כו' מן המיצר כו' כי פי' כי טוב ואין טוב אלא תורה ואח"כ יאמר נא ג' פעמים הם ג' הקוין שבמצות תורה ועבודה וגמ"ח וכ"ז נמשך ע"י רעו"ד מן המיצר קראתי כו'), וענין המיצר מה שידוע לכאו"א נגעו כו' בהיות ממארי דחושבנא בז' מדותיו הרעות שנק' ז' פרות הרעות העולות אחריהם, פי' העולות אחרי הז' מדות הטובות לקבל בבחי' אחוריים דקדושה כו' וכשמתגברים ביניקתם רוצים לבלוע בנפשם כל המדות טובות שיוכללו בהם כו' ומראיהם רע כאשר בתחלה כו' ובהיפך צ"ל לאכפיי' לסט"א משכא דחויא ואח"כ לבלוע אותם ולכוללם בז' מדות דקדושה ולאהפכא חשוכא לנהורא כו' ולא לאכפייא בלבד כו', וזהו אשר שלט האדם באדם לרע לו, פי' במה שישלוט אדם בליעל דז' מדות רעות דנוגה באדם דקדושה הוא לרע לו כדי שיברור ממנו הטוב ויתהפך חושך לאור והרע ישאר אצלו להאבידו לגמרי כו', ועיין מענין מן המצר קראתי בזח"ב בשלח דף סמ"ך ע"א ובפ' נשא קכ"ב והוא ע"ד הנז' ברבות ר"פ ואתה תצוה בענין זית רענן כו' שלאחר שחובטין אותו נותן שמנו כך בצר לך כו' ע"ש, וזהו שאמרו ברבות תולדות פסוק ומשמני הארץ זה הבאר דכמו בחי' זית שמן נמשך ע"י בצר לך כך הוא ענין באר מים חיים
יטהוספות58
כו' כדלקמן, ובזח"ב בספד"צ רפ"ג ובפ' נשא דקל"ט ובפ' האזינו דרצ"ה סע"א פי' ענין מן המיצר קראתי על המשכת תיקוני דיקנא וע' בסדור ע"פ הנותן שלג כצמר כו' ובשל"ה דקנ"ב ע"א פי' מן המיצר קראתי י"ה והיינו שגם ו"ה דשם הוי' יהי' בבחי' ומדרגת י"ה והפי' שיהי' דירה בתחתונים זה שעכשיו ההמשכה בעלמין סתימין אשר שם חביון עוזו כמ"ש בסש"ב רפ"ז כ"ז יהי' גילוי זה בעלמין דאתגליין הנמשכי' מבחי' ו"ה וזה נמשך ע"י רעותא דלבא בבחי' מן המיצר קראתי, וזהו עיקר ענין באר מים חיים שיהי' נובע בתמידות בלי הפסק כמו למעלה בבחי' י"ה תרין ריעין דלא מתפרשין.
כו' כדלקמן, ובזח"ב בספד"צ רפ"ג ובפ' נשא דקל"ט ובפ' האזינו דרצ"ה סע"א פי' ענין מן המיצר קראתי על המשכת תיקוני דיקנא וע' בסדור ע"פ הנותן שלג כצמר כו' ובשל"ה דקנ"ב ע"א פי' מן המיצר קראתי י"ה והיינו שגם ו"ה דשם הוי' יהי' בבחי' ומדרגת י"ה והפי' שיהי' דירה בתחתונים זה שעכשיו ההמשכה בעלמין סתימין אשר שם חביון עוזו כמ"ש בסש"ב רפ"ז כ"ז יהי' גילוי זה בעלמין דאתגליין הנמשכי' מבחי' ו"ה וזה נמשך ע"י רעותא דלבא בבחי' מן המיצר קראתי, וזהו עיקר ענין באר מים חיים שיהי' נובע בתמידות בלי הפסק כמו למעלה בבחי' י"ה תרין ריעין דלא מתפרשין.
כקיצור. איך יוכלו לבא לרעו"ד זהו ע"י מן המיצר קראתי ובהג"ה שזהו ענין הודו כו' יאמר נא עד מן המיצר גם ע"ד הנז' בזח"ב ד"ס ע"א ובפ' נשא קכ"ב וברבות ר"פ תצוה, והמשכה זו היינו להיות ו"ה כמו י"ה וזהו ע"י המשכה ממקום גבוה בחי' ב' פאות כו' הנותן שלג כצמר כו' מבחי' ושער רישי' כעמר נקא חסד עליון).
כאוזהו באר מים חיים פי' כנס"י שנתלבשו נשמתן בגופים גשמיים דמשכא דחויא ונתברר חשך לאור ע"י תשובה דבכל מאדך כנ"ל, הרי משולים לבאר שמתכנסים בו המים מלמטה למעלה ובוקעים העפר, והנה מי התהום הם מלוחים בעצם וכשבוקעים ויוצאים דרך עובי העפר הכדור הן מתבררין מאד ומתכנשין בבאר ונקראים מים חיים, לפי שהפסולת שהיה בהם תחלה נתברר בדרך הילוכו בעפר ונשאר ונדבק בעפר ולא עלה למעלה רק הטוב והנקי הוא מים חיים כו' וכמ"ש במ"א, ונמצא סיבת התהוות החיות דמים חיים אינו אלא מפני שנתברר מהם הפסולת בעפר כו', והנמשל יובן למעלה דכל נשמה קודם בואה לגוף הגשמי הנה היה בה תערובות טו"ר (היינו בבחי' הלבושים שלהן שנק' מים מלוחים מבחי' פסולת גבורות עליונות נוק' דתהומא רבא כו' וע"י ירידה במשכא דחויא שהוא כמו הנהר בעברו בכדור הארץ בז' מדות רעות וכנ"ל אז נתבררה ע"י אתהפכא כו', או מחמת שיוצא מן המיצר לאכפייא לסט"א כנ"ל ועולה להיות נקראים באר מים חיים וירידה צורך עליה, וזהו אשר שלט האדם באדם שהוא נה"ב בנה"א לרע לו כדי שישאר הרע לו כמשל בירור המים כשבוקעין בעפר כו', והיינו הטעם שבמקום שבע"ת עומדים צד"ג אינם יכולים לעמוד לפי שנשמת הצדיקים הרי לא נתברר בגופם כ"כ רע לטוב כמו בבעלי תשובה להיות נקראים מים חיים כו', וזהו ביום ההוא יצאו מ"ח מירושלים דוקא כמ"ש במ"א בבה"ז פ' שלח ע"פ המאמר שם דקע"א ע"א ע"פ והיה ביום ההוא יצאו מ"ח כו', ועיין ברבות ויצא פ"ע ע"פ והי' הוי' לי לאלקים כו', והי' ביום ההוא יצאו מ"ח כו', והיינו כי עכשיו נק' כנס"י צמאה ארץ לא שבעה מים כו' ולע"ל כוסי רויה יצאו מ"ח מירושלים כו', וזהו באר מ"ח ונוזלים מן לבנון שע"י שיהי' כנ"י בבחי' באר מ"ח כנ"ל בתשובה דבכל מאדך שיצעקו אל ה' בצר להם לצאת ממשכא דחויא כו' אז יגיעו לבחי' רעו"ד כנ"ל
כבהוספות59
שלמעלה מן הכלי ויעוררו ג"כ למעלה מעלה בחי' רצון העליון הנק' כתר עליון שיאיר אור א"ס בנאצלים בתוספות ברכה והמשכה כנ"ל, וזהו ונוזלים מן לבנון בחי' לובן העליון דכתר כשמאיר בחו"ב כו' וזהו לבנון ל"ב נתיבות חכ' נו"ן שערי בינה והיינו להיות לו דירה בתחתונים.
שלמעלה מן הכלי ויעוררו ג"כ למעלה מעלה בחי' רצון העליון הנק' כתר עליון שיאיר אור א"ס בנאצלים בתוספות ברכה והמשכה כנ"ל, וזהו ונוזלים מן לבנון בחי' לובן העליון דכתר כשמאיר בחו"ב כו' וזהו לבנון ל"ב נתיבות חכ' נו"ן שערי בינה והיינו להיות לו דירה בתחתונים.
כגקיצור. וזהו באר מים חיים שנעשה מים חיים ע"י עברם דרך כדור עפר הארץ כך הוא ענין בכל מאדך נמשך ע"י מן המיצר קראתי ומזה נמשך להיות ונוזלים מן לבנון ועיין רבות ויצא פ"ע דירה בתחתונים.
כדה) אך הנה הבאר לא הי' מעצמו הגם שיתכנסו המים מלמטה בלתי שיחפרו אותו בתחלה דהיינו להסיר העפר הקשה בעומק ואזי ימצא בו המים החיים כו', והרי זה כמו האוצר הנטמן שצריך חיפוש להסיר המכסה כו', וכמו"כ כתיב באר חפרוה שרים כו' שכנ"י שמלובשים במשכא דחויא כי לא יהי' להם הצעקה במדרגת רעו"ד הנ"ל שנמשל למים חיים בלתי שיחפרו תחלה חומריות גופם אשר בעפר יסודם לעשות עפר תיחוח ולהיות בו חלל ריקן כו' דהיינו ע"י בחי' כובד ראש שהוא הכנעת הלב בחי' לב נשבר ונדכה לחלקים דקים כו' כי החרישה מרפה ארעא כו' ואם כמטמונים תחפשינה אז תבין יראת ה' (בפע"ח שער ק"ש שעהמ"ט דבחצות תיקון לעשותה כלי לגילוי שבתפלת שחרית וכ"ה בזהר ר"פ ויקרא ועד"ז למטה זה ענין תיקון חצות וכובד ראש כדי להיות כלי ריקן לקבל בחי' ואהבת בכל לבבך כו' ולהיות נקלט בתוכו, וזהו ענין חפירת הבאר, ועד"ז יש להבין מ"ש בזח"ג פ' צו דל"ב ע"א פי' וישב יצחק ויחפר את הבארות דקאי על יום הושענא רבה והיינו עשיית הכלי כדי להיות הקליטה בשמע"צ עמ"ש בד"ה הוי' לי בעוזרי), וזהו ענין ג' דברים שהעולם עומד תורה ועבודה וגמ"ח, עבודה זו תפלה במקום קרבן והוא ק"ש דאוריתא בג' מיני' באהבה בכל לבבך בבחי' רעו"ד הנ"ל ולשון אבה כו' ובכל נפשך לקשר מחשבה במחשבה כו' כמ"ש אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף כו' וכמ"ש כלה שארי כו' ואח"כ יכול להיות לו דירה בתחתונים ע"י לימוד התורה כמ"ש ודברת בם כו' (וכמ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם אזי ולא דרכיכם דרכי, אבל כאשר יש התקשרות מחשבה במחשבה נמשך להיות דרכיכם דרכי והיינו כמ"ש ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט), אבל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו רק בהקדים תחלה בחי' רעו"ד בתפלה כו' וע"י תורה ועבודה יכול להיות לו דירה בתחתונים במעשה המצות שהם גמ"ח וצדקה שנק' בחי' מעשה כו'.
כהקיצור. ענין שעשיית הבאר להיות כלי צ"ל ע"י חפרוה וה"ע כובד ראש, וענין ג' דברים תורה ועבודה וגמ"ח.
כווזהו עלי באר ענו לה, פי' מתחלה צ"ל הבאר כללות נש"י בבחי' עליה מלמטה למעלה בתשובה דבכל מאדך כו' ואח"כ ענו לה כמ"ש תען
כזהוספות60
לשוני אמרתך פי' לשוני אינו אלא בחי' כלי לענות אחר דבר ה' זו הלכה האמורה מכבר בזמן מ"ת שהיא אמרתיך וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך דברי דוקא וכמו נוזלים מן לבנון כו' ולא ידמה בנפשו שדבריו הם וכאלו הוא לומד התורה ועשה דבר ודברי עצמו הם אלא אדרבה יהי' בבחי' ביטול מעצמות ולהיות רק מרכבה לשכינה זו הלכה המדברת בפיו וכענין הוא אומר והוא עונה אחריהם כו' כן תען לשוני אמרתיך כו' כמשל הכלי המקבל המים המקלחים מן החביות שאין הכלי עושה כלום התהוות דבר חדש במים שהרי בכלי הן המים עצמם שהי' בחביות רק שמקבלת אותן בתוכה בלבד כו' (ואפ"ל עד"ז פי' הפסוק לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון במשלי רסי' י"ו והמפרשים פירשו שהדיבור אינו ביד האדם כ"א מאת ה' יבא כ"כ הבחיי ר"פ תזריע ור"פ מקץ וכ"מ בפירש"י שם, אך בתד"א ח"א ס"פ כ"ב פי' הפסוק זה על עסק התורה דענין ומה' מענה לשון היינו שיהי' תלמודו מתקיים בידו ופי' דהיינו משארז"ל שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, וי"ל כי ענין ומה' מענה לשון היינו זה שיהי' תען לשוני אמרתיך ע"ד הנ"ל והיינו ע"י שממית עצמו עליה וי"ל עליה היינו למסור נפשו באחד, ולבא לזה הוא ע"י לאדם מערכי לב לערוך ההתבוננות בלבו וכמ"ש ברבות בקהלת ס"פ דברתי אני עם לבי הלב מסדר דברים שנאמר לאדם מערכי לב, היינו לערוך מחשבות בהתבוננות בגדולת ה' ויומשך מזה שיהי' תען לשוני אמרתיך, וזהו ומה' מענה לשון) ובדרך מדרגה זו ארז"ל שבכל הלכה שהוא לומד יהי' דומה בעיניו כאלו מקבלה מהר סיני בשעה זו שהוא לומד וכמ"ש והודעתם לבניך כו' וסמיך לי' יום אשר עמדת לפני ה' בחורב כו', לפי שאינו אלא בחי' כלי לקבל דבר ה' בפיו ודבר ה' הוא למעלה מן הזמן דאור א"ס הוא המהוה הזמן ולכך נק' הוי' היה הוה ויהיה כו' לפי שמהווה עבר הוה ועתיד כו' כמ"ש במ"א, וא"כ העבר ועתיד שוין לפניו וכאלו מקבל ההלכה עכשיו מסיני מאחר שפעם אחת היה הגילוי אור אלקי בזמן מתן תורה הרי הוא נצחי' ודבריו חיים וקיימים כו' וזהו ואשים דברי בפיך כו' ובצל ידי כסיתיך פי' מה שאין מס"נ בשעת לימוד התורה עכשיו כמו שפרחה נשמתן על כל דיבור בזמן מ"ת אע"פ שבבחי' גילוי עכשיו כמו שהי' אז כו', הענין הוא מפני שעשה לכנ"י צל ומגן להסתיר ולהעלים האור מהם בלתי כלות נפשם מהם כדי שיוכלו עי"ז לנטוע שמים כו' להיות לו דירה בתחתונים דייקא כנ"ל, וזהו בצל ידי כסיתיך כדי לנטוע שמים כו', וכמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ כו' (ובירושלמי פ"ד דתענית פי' שפסוק זה נאמר על תורה ועבודה וגמ"ח כי ואשים דברי בפיך זו תורה ובצל ידי כסיתיך זהו גמ"ח לנטוע שמים וליסוד ארץ זהו עבודה, וע"י ג' דברים אלו נמשך להיות דירה בתחתונים כו'.
לשוני אמרתך פי' לשוני אינו אלא בחי' כלי לענות אחר דבר ה' זו הלכה האמורה מכבר בזמן מ"ת שהיא אמרתיך וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך דברי דוקא וכמו נוזלים מן לבנון כו' ולא ידמה בנפשו שדבריו הם וכאלו הוא לומד התורה ועשה דבר ודברי עצמו הם אלא אדרבה יהי' בבחי' ביטול מעצמות ולהיות רק מרכבה לשכינה זו הלכה המדברת בפיו וכענין הוא אומר והוא עונה אחריהם כו' כן תען לשוני אמרתיך כו' כמשל הכלי המקבל המים המקלחים מן החביות שאין הכלי עושה כלום התהוות דבר חדש במים שהרי בכלי הן המים עצמם שהי' בחביות רק שמקבלת אותן בתוכה בלבד כו' (ואפ"ל עד"ז פי' הפסוק לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון במשלי רסי' י"ו והמפרשים פירשו שהדיבור אינו ביד האדם כ"א מאת ה' יבא כ"כ הבחיי ר"פ תזריע ור"פ מקץ וכ"מ בפירש"י שם, אך בתד"א ח"א ס"פ כ"ב פי' הפסוק זה על עסק התורה דענין ומה' מענה לשון היינו שיהי' תלמודו מתקיים בידו ופי' דהיינו משארז"ל שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, וי"ל כי ענין ומה' מענה לשון היינו זה שיהי' תען לשוני אמרתיך ע"ד הנ"ל והיינו ע"י שממית עצמו עליה וי"ל עליה היינו למסור נפשו באחד, ולבא לזה הוא ע"י לאדם מערכי לב לערוך ההתבוננות בלבו וכמ"ש ברבות בקהלת ס"פ דברתי אני עם לבי הלב מסדר דברים שנאמר לאדם מערכי לב, היינו לערוך מחשבות בהתבוננות בגדולת ה' ויומשך מזה שיהי' תען לשוני אמרתיך, וזהו ומה' מענה לשון) ובדרך מדרגה זו ארז"ל שבכל הלכה שהוא לומד יהי' דומה בעיניו כאלו מקבלה מהר סיני בשעה זו שהוא לומד וכמ"ש והודעתם לבניך כו' וסמיך לי' יום אשר עמדת לפני ה' בחורב כו', לפי שאינו אלא בחי' כלי לקבל דבר ה' בפיו ודבר ה' הוא למעלה מן הזמן דאור א"ס הוא המהוה הזמן ולכך נק' הוי' היה הוה ויהיה כו' לפי שמהווה עבר הוה ועתיד כו' כמ"ש במ"א, וא"כ העבר ועתיד שוין לפניו וכאלו מקבל ההלכה עכשיו מסיני מאחר שפעם אחת היה הגילוי אור אלקי בזמן מתן תורה הרי הוא נצחי' ודבריו חיים וקיימים כו' וזהו ואשים דברי בפיך כו' ובצל ידי כסיתיך פי' מה שאין מס"נ בשעת לימוד התורה עכשיו כמו שפרחה נשמתן על כל דיבור בזמן מ"ת אע"פ שבבחי' גילוי עכשיו כמו שהי' אז כו', הענין הוא מפני שעשה לכנ"י צל ומגן להסתיר ולהעלים האור מהם בלתי כלות נפשם מהם כדי שיוכלו עי"ז לנטוע שמים כו' להיות לו דירה בתחתונים דייקא כנ"ל, וזהו בצל ידי כסיתיך כדי לנטוע שמים כו', וכמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ כו' (ובירושלמי פ"ד דתענית פי' שפסוק זה נאמר על תורה ועבודה וגמ"ח כי ואשים דברי בפיך זו תורה ובצל ידי כסיתיך זהו גמ"ח לנטוע שמים וליסוד ארץ זהו עבודה, וע"י ג' דברים אלו נמשך להיות דירה בתחתונים כו'.
כחקיצור. ענין ענו לה ע"ד תען לשוני אמרתיך מה להלן באימה ויראה ואשים דברי בפיך, ובהג"ה וזהו ומה' מענה לשון ועמ"ש לקמן אי"ה בענין ענו לה).
כטהוספות61
ו) באר חפרוה שרים, הנה ענין יציאת המים מן האבן נאמר ב' פעמים בפ' בשלח מן הצור והכית בצור ויצאו ממנו מים ובפ' חקת ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו כו', וכן נאמר המוציא לך מים מצור החלמיש ההופכי הצור אגם מים, דהנה ענין הצור החלמיש (קרעמין בל"א) עיקר מהותו הוא להוליד ולהוציא אש, והרי האש הי' תחלה בהעלם בצור ואח"כ נתגלה מן ההעלם כו' כמו"כ רשפי אש שיוצאים מן הלב בבחי' התלהבות בגילוי הי' תחלה בהעלם בלב והוא הנק' צור כמ"ש צור לבבי וחלקי אלקים לעולם. אך איך יוכל להוציא מן ההעלם זהו ע"י בחי' חפירה שחופרין בלב תחלה והוא בחי' לב נשבר ונדכה הנ"ל והוא בחי' כלה שארי ולבבי כו' אז נתגלה צור לבבי מן ההעלם כו', אמנם מה שנתגלה הוא רק בחי' רשפי אש ההתלהבות אבל כדי שיתגלה אח"כ בצור לבב בחי' מים חיים שנוזלים מן לבנון הנ"ל שזהו המוציא לך מים מצור החלמיש, וכן ההופכי הצור אגם מים כו' אין זה אלא לאחר העלאת מ"ן דהתלהבות הצור הנ"ל אז נמשך מ"ד במים חיים בצור וממתיק הרשפי אש שבו ונתהפך מגבורות לחסדים וזהו ההופכי הצור (והנה הצור שרשו משם אלקים כמ"ש צור לבבי וחלקי אלקים משא"כ הסלע שרשו משם הוי' כמ"ש ה' סלעי ובנשמות זהו ב' הבחי' דיעקב וישראל והם אתכפייא ואתהפכא ע"כ בצור נאמר והכית שההכאה זהו כענין אתכפייא בעל כרחו ושרש המשכה זו נק' קוצי דשערי דא"א המכה כו' משא"כ בבחי' כי שרית עם אלקים שכבר נצח אזי א"צ לבחי' הכאה כ"א כמ"ש ודברתם אל הסלע) והיינו ע"י לימוד התורה דוקא שהוא בחי' מים חיים מהארת אור א"ס שבחכמה דאורייתא כו' וכענין ודברתם אל הסלע ונתן מימיו ואמרו במדרש שלמד עליו הלכה אחת כו' לפי שנוזלים מן לבנון כו' ביכולתם להוציא מים מן הסלע הקשה דהיינו שיומתקו גבורותיו ויהיו למים כו', וכמו"כ בעבודת ה' בעבודה שבלב הנה הטמטום של הלב שאטום וקשה כאבן עד שנק' לב האבן כמ"ש והסירותי לב האבן כו' יתן מימיו חיים בלימוד התורה אחר שהוציא ממנו אש בהתלהבות תחלה כו', וזהו עלי באר תחלה בבחי' התלהבות והסתלקות שהוא בבחי' עלי' ואח"כ ענו לה כמ"ש תען לשוני כו', לפי"ז י"ל ענו לה הוא ג"כ אתעדל"ע להיות אתעדל"ת.
ו) באר חפרוה שרים, הנה ענין יציאת המים מן האבן נאמר ב' פעמים בפ' בשלח מן הצור והכית בצור ויצאו ממנו מים ובפ' חקת ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו כו', וכן נאמר המוציא לך מים מצור החלמיש ההופכי הצור אגם מים, דהנה ענין הצור החלמיש (קרעמין בל"א) עיקר מהותו הוא להוליד ולהוציא אש, והרי האש הי' תחלה בהעלם בצור ואח"כ נתגלה מן ההעלם כו' כמו"כ רשפי אש שיוצאים מן הלב בבחי' התלהבות בגילוי הי' תחלה בהעלם בלב והוא הנק' צור כמ"ש צור לבבי וחלקי אלקים לעולם. אך איך יוכל להוציא מן ההעלם זהו ע"י בחי' חפירה שחופרין בלב תחלה והוא בחי' לב נשבר ונדכה הנ"ל והוא בחי' כלה שארי ולבבי כו' אז נתגלה צור לבבי מן ההעלם כו', אמנם מה שנתגלה הוא רק בחי' רשפי אש ההתלהבות אבל כדי שיתגלה אח"כ בצור לבב בחי' מים חיים שנוזלים מן לבנון הנ"ל שזהו המוציא לך מים מצור החלמיש, וכן ההופכי הצור אגם מים כו' אין זה אלא לאחר העלאת מ"ן דהתלהבות הצור הנ"ל אז נמשך מ"ד במים חיים בצור וממתיק הרשפי אש שבו ונתהפך מגבורות לחסדים וזהו ההופכי הצור (והנה הצור שרשו משם אלקים כמ"ש צור לבבי וחלקי אלקים משא"כ הסלע שרשו משם הוי' כמ"ש ה' סלעי ובנשמות זהו ב' הבחי' דיעקב וישראל והם אתכפייא ואתהפכא ע"כ בצור נאמר והכית שההכאה זהו כענין אתכפייא בעל כרחו ושרש המשכה זו נק' קוצי דשערי דא"א המכה כו' משא"כ בבחי' כי שרית עם אלקים שכבר נצח אזי א"צ לבחי' הכאה כ"א כמ"ש ודברתם אל הסלע) והיינו ע"י לימוד התורה דוקא שהוא בחי' מים חיים מהארת אור א"ס שבחכמה דאורייתא כו' וכענין ודברתם אל הסלע ונתן מימיו ואמרו במדרש שלמד עליו הלכה אחת כו' לפי שנוזלים מן לבנון כו' ביכולתם להוציא מים מן הסלע הקשה דהיינו שיומתקו גבורותיו ויהיו למים כו', וכמו"כ בעבודת ה' בעבודה שבלב הנה הטמטום של הלב שאטום וקשה כאבן עד שנק' לב האבן כמ"ש והסירותי לב האבן כו' יתן מימיו חיים בלימוד התורה אחר שהוציא ממנו אש בהתלהבות תחלה כו', וזהו עלי באר תחלה בבחי' התלהבות והסתלקות שהוא בבחי' עלי' ואח"כ ענו לה כמ"ש תען לשוני כו', לפי"ז י"ל ענו לה הוא ג"כ אתעדל"ע להיות אתעדל"ת.
לקיצור. ענין והכית בצור ודברתם אל הסלע, צור לבבי וחלקי אלקים ה'
לאסלעי, ובפנים יש כאן ערבוב מהכותב).
לבחפרוה שרים פי' שרים הן האבות דהנה אין קורין אבות אלא לשלשה (כמ"ש בת"א בד"ה וארא אל אברהם) מפני שבנין המל' כללות נש"י נק' בשם בנים ובבן יש בחי' עצמות אבותיו מפני שנלקח ממוח האב וע"כ דעת האב קרובה לדעת בנו כי ברא כרעא דאבוה כמו שגידי המוח מתפשטים ברגל וגידי הרגל ישוב במוח והיו לאחדים ממש שהרי הרגלים מעמידים הראש כו' וכמו"כ בכללות נש"י יש בבחי' עצמות בכאו"א מישראל מג' מדרגות האבות לפי שנלקחו ממוח האב כו', וזהו שארז"ל שכאו"א מישראל יכול לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי כו' וע"כ אין
לגהוספות62
קורין אבות אלא לשלשה ולא לשבטים מפני שמדרגת האב ימצא בהכרח בבן וע"כ ימצא מבחי' האבות בהכרח בכאו"א גם בהדיוט שבהדיוטות שהם בבחי' עקביי' כו' עכ"ז ברא כרעא דאבוה אבל הארות השבטים ראובן שמעון אינו בהכרח להמצא בכאו"א רק ביחידי סגולה מאחר שאינן שרשים הראשים אלא בחי' ענפים המתפשטי' ג"כ ממוח האב כו' (ר"ל האבות הן עד"מ שרש האילן וגוף האילן והשבטים הם ענפי האילן ולכן אף שהפירות גדילים על הענפים מ"מ עיקר כחן ואביהן הוא גוף האילן ושרשו), והנה באר שחפרוה שרים הן אברהם ויצחק שחפרוהו הבארות והאבות סימן לבנים שבחפירה שלהם עשו לדורות בחי' כלי קיבול בכנ"י לקבל שפע האלקי דמים חיים כו' וכמ"ש עלי באר ענו לה כו', והנה חפירת בארות דאברהם סתמום פלשתים עפר כו', הענין הוא דע"י ג' מדרגות האבות שיש בהעלם בכל נפש האלקית מישראל יכול הוא לחפור בלבבו בבחי' לב נשבר ולהיות נק' באר מים חיים כו', וענין ג' המדרגות הן אהבה ויראה ורחמנות המושרשת כמו טבע בנפשות ישראל והוא הנק' אהבה מסותרת שמאירה בשעת קדוש ה' וכמדומה כמ"ש בלק"א ולהיות כי גם כאשר מעורר אהבה המסותרת שיסודה ושרשה באהבה דאברהם אוהבי, עכ"ז יכול ליפול אחר התפלה באהבת זרות נכריות מפני שאת זה לעו"ז עשה אלקים כו' ומאהבה דקדושה יכול להיות נמשך ההוללות והליצנות לפי שענין ההוללות בא ממה שהלב פתוח בחדוה מן אהבה בבחי' מרה לבנה כו', וזהו קליפת פלשתים המסתעפים מאהבה דקדושה ומקבלת יניקה מלשון מבוי המפולש כו' שהוא ענין פתיחות וזחות הלב לכל דבר בלתי מעצור לרוחו והוא מקור להיות הוללות ודברים בטלים וליצנות שבאים מסיבת פריקת עול היראה כשאין בלבו אלא האהבה והחדוה בלבד והגם שבשעת התפלה לה' לבדו הוא אבל לאחר התפלה יפול הנופל בקליפת פלשתים הנ"ל עד שנסתמה אור האהבה לגמרי בעפר חומריות הגוף שמתגבר מסיבות דהוללות (ועמ"ש מזה בת"א בד"ה ויהי בשלח פרעה גבי ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים), וזהו שבאר אברהם סתמום פלשתים אחרי מות אברהם, דהיינו לאחר התפלה כו' (וכענין מ"ש ע"פ ובמות אביה ואמה דפי' בת"א סד"ה ומרדכי יצא דהיינו בהסתלקות אור המדות בבחי' אברהם כו' ומה ששם לקחה מרדכי זהו ענין רב חסד) אבל באר דיצחק לא סתמום כו', הענין הוא כמ"ש אלקי אבי אברהם ופחד יצחק היה לי, וי"ל למה בפחד יצחק אמר הי' לי דוקא ולא באהבה דאברהם כו', אך בהיות ידוע דבחי' יראה ופחד הוא בחי' ריחוק היפך האהבה שהוא בבחי' קירוב שזהו ענין רצוא ושוב כו', וכמ"ש וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק וע"כ בקבלת עומ"ש ביראה ופחד כמ"ש שום תשים עליך מלך כו' נמשך הארה האלקי' של האהבה ונתיישבה בו בבחי' שוב והוא קיום גדול לאור האהבה שתשאר הרשימו גם אחר התפלה ולא יפול בהוללות וליצנות כו' כידוע דכל אהבה דלא אתכלילת מתרין סטרין דחילו ורחימו כו' אינה אהבה מתקיימת מטעם הנ"ל, וזהו ופחד יצחק הי' לי פי'
קורין אבות אלא לשלשה ולא לשבטים מפני שמדרגת האב ימצא בהכרח בבן וע"כ ימצא מבחי' האבות בהכרח בכאו"א גם בהדיוט שבהדיוטות שהם בבחי' עקביי' כו' עכ"ז ברא כרעא דאבוה אבל הארות השבטים ראובן שמעון אינו בהכרח להמצא בכאו"א רק ביחידי סגולה מאחר שאינן שרשים הראשים אלא בחי' ענפים המתפשטי' ג"כ ממוח האב כו' (ר"ל האבות הן עד"מ שרש האילן וגוף האילן והשבטים הם ענפי האילן ולכן אף שהפירות גדילים על הענפים מ"מ עיקר כחן ואביהן הוא גוף האילן ושרשו), והנה באר שחפרוה שרים הן אברהם ויצחק שחפרוהו הבארות והאבות סימן לבנים שבחפירה שלהם עשו לדורות בחי' כלי קיבול בכנ"י לקבל שפע האלקי דמים חיים כו' וכמ"ש עלי באר ענו לה כו', והנה חפירת בארות דאברהם סתמום פלשתים עפר כו', הענין הוא דע"י ג' מדרגות האבות שיש בהעלם בכל נפש האלקית מישראל יכול הוא לחפור בלבבו בבחי' לב נשבר ולהיות נק' באר מים חיים כו', וענין ג' המדרגות הן אהבה ויראה ורחמנות המושרשת כמו טבע בנפשות ישראל והוא הנק' אהבה מסותרת שמאירה בשעת קדוש ה' וכמדומה כמ"ש בלק"א ולהיות כי גם כאשר מעורר אהבה המסותרת שיסודה ושרשה באהבה דאברהם אוהבי, עכ"ז יכול ליפול אחר התפלה באהבת זרות נכריות מפני שאת זה לעו"ז עשה אלקים כו' ומאהבה דקדושה יכול להיות נמשך ההוללות והליצנות לפי שענין ההוללות בא ממה שהלב פתוח בחדוה מן אהבה בבחי' מרה לבנה כו', וזהו קליפת פלשתים המסתעפים מאהבה דקדושה ומקבלת יניקה מלשון מבוי המפולש כו' שהוא ענין פתיחות וזחות הלב לכל דבר בלתי מעצור לרוחו והוא מקור להיות הוללות ודברים בטלים וליצנות שבאים מסיבת פריקת עול היראה כשאין בלבו אלא האהבה והחדוה בלבד והגם שבשעת התפלה לה' לבדו הוא אבל לאחר התפלה יפול הנופל בקליפת פלשתים הנ"ל עד שנסתמה אור האהבה לגמרי בעפר חומריות הגוף שמתגבר מסיבות דהוללות (ועמ"ש מזה בת"א בד"ה ויהי בשלח פרעה גבי ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים), וזהו שבאר אברהם סתמום פלשתים אחרי מות אברהם, דהיינו לאחר התפלה כו' (וכענין מ"ש ע"פ ובמות אביה ואמה דפי' בת"א סד"ה ומרדכי יצא דהיינו בהסתלקות אור המדות בבחי' אברהם כו' ומה ששם לקחה מרדכי זהו ענין רב חסד) אבל באר דיצחק לא סתמום כו', הענין הוא כמ"ש אלקי אבי אברהם ופחד יצחק היה לי, וי"ל למה בפחד יצחק אמר הי' לי דוקא ולא באהבה דאברהם כו', אך בהיות ידוע דבחי' יראה ופחד הוא בחי' ריחוק היפך האהבה שהוא בבחי' קירוב שזהו ענין רצוא ושוב כו', וכמ"ש וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק וע"כ בקבלת עומ"ש ביראה ופחד כמ"ש שום תשים עליך מלך כו' נמשך הארה האלקי' של האהבה ונתיישבה בו בבחי' שוב והוא קיום גדול לאור האהבה שתשאר הרשימו גם אחר התפלה ולא יפול בהוללות וליצנות כו' כידוע דכל אהבה דלא אתכלילת מתרין סטרין דחילו ורחימו כו' אינה אהבה מתקיימת מטעם הנ"ל, וזהו ופחד יצחק הי' לי פי'
לדהוספות63
הוא הנשאר ומתקיים בי כי לי לשון המשכה הוא שנמשך לי האהבה ע"י הפחד שהי' לי בבחי' שוב וקבלת עומ"ש כו' משא"כ אהבה דאברהם אמר אלקי אבי אברהם בבחי' מקיף דאביו כו' בלבד אבל לא הי' לי ממש (כי וימינו תחבקני בבחי' מקיף לבד אבל שמאלו תחת לראשי שעי"ז נמשך בבחי' פנימית כמ"ש סד"ה קול דודי בשה"ש ובהביאור שם, וכמשל גבורות גשמים שיורדים בגבורה נמשכים בבחי' פנימית והרוה את הארץ כו' וכן כי הדם הוא הנפש כו') והיינו שאחר מות אברהם סתמום פלשתים כנ"ל, וזהו וישב יצחק ויחפור כו' בבחי' שוב לאכללא שמאלא בימינא להיות אהבה כלולה מיראה דוקא כו' כדי שתתקיים ולא סתמום פלשתים כו', ובזה יובן הטעם שבפסוק ויקרא להן שמות כשמת שקרא להן אביו, שמות הראשון דיצחק מלא בוא"ו ושמת השני דקרא להן אביו חסר בלא וא"ו כו' לפי שהוא"ו הוא בחי' המשכה מלמעלה למטה כידוע ובבאר דאברהם לא הי' המשכה רק בבאר דיצחק (ויש לומר הוי"ו רומז לבחי' יעקב וכמו אחר הגדול הגבור אומרים והנורא בוא"ו כו', ועמ"ש מזה סד"ה וידעת היום ויש להעיר ג"כ ממ"ש ברבות נשא פי"ב גבי קרבן נחשון בענין כל תולדות שבמקרא חסר חוץ מן אלה תולדות השמים כו' שנאמר קודם חטא עה"ד ואלה תולדות פרץ סוף רות הרומז על בן דוד שאז יוחזר לשלימותו הראשון וע"ז מורה הוא"ו, ועד"ז יובן כאן ענין שמות דיצחק בוא"ו לפי שלע"ל יאיר ליצחק כי אתה אבינו והחסרון רומז לפגימו דסיהרא בחי' חוסר כל, אבל המלא ע"ד וימלא כבוד ה' כו'.
הוא הנשאר ומתקיים בי כי לי לשון המשכה הוא שנמשך לי האהבה ע"י הפחד שהי' לי בבחי' שוב וקבלת עומ"ש כו' משא"כ אהבה דאברהם אמר אלקי אבי אברהם בבחי' מקיף דאביו כו' בלבד אבל לא הי' לי ממש (כי וימינו תחבקני בבחי' מקיף לבד אבל שמאלו תחת לראשי שעי"ז נמשך בבחי' פנימית כמ"ש סד"ה קול דודי בשה"ש ובהביאור שם, וכמשל גבורות גשמים שיורדים בגבורה נמשכים בבחי' פנימית והרוה את הארץ כו' וכן כי הדם הוא הנפש כו') והיינו שאחר מות אברהם סתמום פלשתים כנ"ל, וזהו וישב יצחק ויחפור כו' בבחי' שוב לאכללא שמאלא בימינא להיות אהבה כלולה מיראה דוקא כו' כדי שתתקיים ולא סתמום פלשתים כו', ובזה יובן הטעם שבפסוק ויקרא להן שמות כשמת שקרא להן אביו, שמות הראשון דיצחק מלא בוא"ו ושמת השני דקרא להן אביו חסר בלא וא"ו כו' לפי שהוא"ו הוא בחי' המשכה מלמעלה למטה כידוע ובבאר דאברהם לא הי' המשכה רק בבאר דיצחק (ויש לומר הוי"ו רומז לבחי' יעקב וכמו אחר הגדול הגבור אומרים והנורא בוא"ו כו', ועמ"ש מזה סד"ה וידעת היום ויש להעיר ג"כ ממ"ש ברבות נשא פי"ב גבי קרבן נחשון בענין כל תולדות שבמקרא חסר חוץ מן אלה תולדות השמים כו' שנאמר קודם חטא עה"ד ואלה תולדות פרץ סוף רות הרומז על בן דוד שאז יוחזר לשלימותו הראשון וע"ז מורה הוא"ו, ועד"ז יובן כאן ענין שמות דיצחק בוא"ו לפי שלע"ל יאיר ליצחק כי אתה אבינו והחסרון רומז לפגימו דסיהרא בחי' חוסר כל, אבל המלא ע"ד וימלא כבוד ה' כו'.
להקיצור. ענין חפרוה שרים האבות אין קורין אבות אלא לשלשה, והנה בארות דאברהם אח"כ סתמום פלשתים אבל בארות דיצחק נתקיימו היה לי כי הבאר חותם שוקע נמשך ע"י יראה וקיום מל"ת, שמות כשמת א' חסר וא' מלא).
לוז) במחוקק במשענותם, פי' מחוקק אותיות החקיקה ולא אותיות הכתב דידוע ומבואר במ"א ההפרש ביניהם שאותיות החקיקה כמו יו"ד הדברות של הלוחות דכתיב חרות על הלוחות כו' הנה הלוח ואותיות מגוף אחד הן ולא יחשבו לב' דברים כלל כי האות חקוק וחרות בגופו של לוח כו' משא"כ אותיות הדיו ע"ג הקלף שיש כאן ב' דברים מפורדים קלף ודיו כו', וכמו"כ מפני שברא כרעא דאבוה ע"כ לא נחשב המשכות האבות בכנ"י לעשותם כלי קיבול כו' בבחי' אותיות הכתב אלא בבחי' אותיות החקיקה בלבד שבגוף אחד הן כמו שהי' במ"ת שקבלו בבחי' החקיקה משא"כ עכשיו ניתן התשב"כ בספר ודיו כו', וזהו שאמרו בס"י בסופר וסיפור כו' סופר זה משה שנאמר עליו חלקת מחוקק כו' (והיינו כנ"ל בענין ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק אחד שעי"ז עושה החקיקה בנה"א להיות בבחי' באר כו' והיינו כי ע"י אותיות התורה ששרשן מבחי' חקיקה גליף גליפו בטהירו עילאה עי"ז יעשה החקיקה בנפש כו' ששרשה ג"כ משם כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה היא וכמ"ש מזה ע"פ אם בחקתי תלכו ושם נתבאר ג"כ שע"י המצות שנקראים חוקים עי"ז נעשה החקיקה כו', ויש לומר
לזהוספות64
ג"כ כי החקיקה בנפש זהו להיות חותם שוקע ולכן נעשה ע"י יצחק דוקא, וע"כ נמשך זה ע"י החוקים, וכענין ל"ת שגורמים חותם שוקע כו'), במשענותם לשון משען ומבטח כו' והיינו ע"י שעוזרים אבות מלמטה למעלה והוא ע"י אתעדל"ת כנ"ל ע"פ עלי באר כו' בחי' רעותא דליבא (וא"כ י"ל פי' במשענותם ע"ד טוב לחסות בה' כו', והנה ברש"י בתלים סי' ע"ח ט"ז פי' במחוקק במשענותם קאי על י"ב שבטים שהמשיכו מהבאר ע"י החקיקה במטותם כו', וא"כ לפ"ז חפרוה שרים קאי על האבות במחוקק במשענותם קאי על י"ב שבטים דהיינו שעיקר חפירת וכריית הבאר הוא ע"י ג' אבות, אך ההמשכה להקריבו לנשמות פרטים זהו ע"י השבטים, אך מ"ש במשענותם זהו כשנק' מטות שיש הפרש בין שבטים שהם רכים למטות שהם קשים שזה רומז שממשיכים מבחי' גבוה יותר מהמדות שלמעלה מהחכמה שיש בהם כח ותוקף יותר והיינו במחוקק שממשיכים בחי' חקיקה כו' כנ"ל, ועמ"ש ע"ד ההפרש בין עשיית הדבר מחדש ובין הקרבת הדבר סד"ה את הכבש האחד תעשה בבקר כו', ועמ"ש מענין מטות בביאור ע"פ וידבר משה אל ראשי המטות, ועמ"ש בד"ה וישכם לבן בת"א ס"פ ויצא.
ג"כ כי החקיקה בנפש זהו להיות חותם שוקע ולכן נעשה ע"י יצחק דוקא, וע"כ נמשך זה ע"י החוקים, וכענין ל"ת שגורמים חותם שוקע כו'), במשענותם לשון משען ומבטח כו' והיינו ע"י שעוזרים אבות מלמטה למעלה והוא ע"י אתעדל"ת כנ"ל ע"פ עלי באר כו' בחי' רעותא דליבא (וא"כ י"ל פי' במשענותם ע"ד טוב לחסות בה' כו', והנה ברש"י בתלים סי' ע"ח ט"ז פי' במחוקק במשענותם קאי על י"ב שבטים שהמשיכו מהבאר ע"י החקיקה במטותם כו', וא"כ לפ"ז חפרוה שרים קאי על האבות במחוקק במשענותם קאי על י"ב שבטים דהיינו שעיקר חפירת וכריית הבאר הוא ע"י ג' אבות, אך ההמשכה להקריבו לנשמות פרטים זהו ע"י השבטים, אך מ"ש במשענותם זהו כשנק' מטות שיש הפרש בין שבטים שהם רכים למטות שהם קשים שזה רומז שממשיכים מבחי' גבוה יותר מהמדות שלמעלה מהחכמה שיש בהם כח ותוקף יותר והיינו במחוקק שממשיכים בחי' חקיקה כו' כנ"ל, ועמ"ש ע"ד ההפרש בין עשיית הדבר מחדש ובין הקרבת הדבר סד"ה את הכבש האחד תעשה בבקר כו', ועמ"ש מענין מטות בביאור ע"פ וידבר משה אל ראשי המטות, ועמ"ש בד"ה וישכם לבן בת"א ס"פ ויצא.
לחקיצור. ענין במחוקק גליף גליפו במשענותם טוב לחסות, גם במחוקק
לטבמשענותם קאי על י"ב מטות).
מוזהו ויצחק בא מבא באר וגו' פי' דאמרו רז"ל סוף פ"ט דשבת שלעתיד לבא יאמרו ליצחק כי אתה אבינו הענין עפמ"ש בזהר ר"פ תולדות דף קל"ה ע"א שהשמחה והתענוג שיהי' לעתיד לבא בתחה"מ שיהי' גילוי אלקות כמ"ש ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה נקרא יצחק לשון שחוק ושמחה שיהא בעולם באותו זמן והיינו כמ"ש אז ימלא שחוק פינו כו' תלים קכ"ו, והרמ"ז שם פי' שהוא ענין גילוי פנימי' עתיק, וביאור הדבר י"ל עפמ"ש ברבות בשה"ש ע"פ משכני כו' נגילה ונשמחה בך אין לנו חפץ טוב כו' למטרוני' כו' הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע אמרת הא ודאי חדוותא שלימא דכתי' גילי מאד כו' ע"ש, והענין כמ"ש בזהר ויגש דר"י ע"א ע"פ רחל מבכה כו' כי איננו כי אינם מיבעי לי' כו' דאלמלא בעלה ישתכח עמה כו' ע"ש, ויש להקדים מ"ש בד"ה כי תצא בפי' וראית בשביה אשת יפ"ת שיש בהנשמה ב' בחי' כו' ובחי' הנשמה שבגוף נקרא אשת יפת תואר שמקבלת מיפ"ת היא בחי' מזליה של הנשמה, נמצא לפ"ז בחי' מזלי' של הנשמה יש לקרותה בחי' דכר ומשפיע להנשמה שבגוף ומבואר בשע"ק להרח"ו שגילוי מזלי' של הנשמה שמתגלה לאדם זהו גבוה יותר מגילוי אליהו, ועפ"ז יש לפרש מ"ש ברבות שם בשה"ש באו בניך היינו כי כנס"י היא מל' דאצי' ופרטי הנשמות נק' בנותיה או בניה ויש בכל נשמה ב' בחי' דו"נ וכנ"ל, וכן מובן ממ"ש בזהר ויחי דף רמ"ה ע"ב זהו ענין שהלך המלך ובניה ובנותיה למדה"י כי בהסתלקות ז"א דאצי' לעילא לעילא בחי' הנק' מדה"י עלמא דאתכסיא גם הנשמות הגבוהות דאצי' נסתלקו למעלה ואין מאיר למטה רק נשמות דבי"ע ולע"ל שיתגלו הנשמות הגבוהות דאצי'
מאהוספות65
ויאירו בנשמות שלמטה זהו ענין באו בניך כי בנים הם נשמות דאצי', וע"ז משיבה תשמחנה כלותי הנשמות דבי"ע שהם בבחי' כלתה נפשי, וכמו"כ עד"ז באו חתניך הם נשמות הנקראים אחים וריעים שנשאו בת אחותו כו' כי חתניך ע"ד ביום חתונתו זו מתן תורה, תשמחנה בנותי ג"כ הנשמות שלמטה כו' שמתאחדים עם שרשיהן, ועדיין אין זה שמחה לכנסת ישראל ששמחתה דוקא ממה שיבא אישה עד"מ והיינו שיהי' דירה בתחתונים עד שיקויים ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה שאין זה גילוי הנשמות לבד כ"א גילוי א"ס ב"ה הסוכ"ע שנמשך להיות לו דירה בתחתונים ממש כמש"ל אות א', ועל זה נאמר הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע, וברבות משפטים ספ"ל פי' ומושיע אין כתיב כאן אלא ונושע כו' ע"ש כי כדי להיות דירה זו בתחתונים מוכרח להיות נמשך האור בז"א מהכתר דא"א ומפנימי' עתיק משא"כ עכשיו הצדיק אבד כו' שלא נמשך בו האור מלמעלה, וזהו צדיק ונושע, וע"ז נאמר צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון כו' שעכשיו עץ ארז זהו תפארת העולה עד הכתר, אבל הצדיק נקרא דל, ולע"ל כארז בלבנון כו' כי ימשיך הטפה מפנימי' עתיק כנ"ל, הא ודאי חדוותא שלימתא והיינו ממה שיהי' דירה בתחתונים כי מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ אין לי חפץ טוב בעולם יותר ממך כנ"ל וע"ז נאמר נגילה ונשמחה בך שוש אשיש בה' תגל נפשי כו' ולכן נקרא בחי' זו יצחק היינו הגילה והשמחה הנ"ל מדירתו ית' בתחתונים שהדירה עד"מ מה שעכשיו נקרא אורייתא היכלא עילאה דקוב"ה שאור א"ס שורה בחו"ב יומשך גילוי השגה זו בתחתונים ע"כ מהשגה זו יומשך גילוי השמחה כו', וזהו ויצחק בא, ע"ד הנה מלך יבא לך, וכענין מ"ש שבעוה"ז הי' אירוסין ולע"ל יהי' נישואין שנאמר כי בועליך עושיך ברבות בא ס"פ י"ח צדיק ונושע כו' כארז בלבנון ארז בחושבן יצחק, והיינו כשימלא שחוק פינו אז יאמרו כו' הגדיל הוי' כו', וזהו כארז בלבנון.
ויאירו בנשמות שלמטה זהו ענין באו בניך כי בנים הם נשמות דאצי', וע"ז משיבה תשמחנה כלותי הנשמות דבי"ע שהם בבחי' כלתה נפשי, וכמו"כ עד"ז באו חתניך הם נשמות הנקראים אחים וריעים שנשאו בת אחותו כו' כי חתניך ע"ד ביום חתונתו זו מתן תורה, תשמחנה בנותי ג"כ הנשמות שלמטה כו' שמתאחדים עם שרשיהן, ועדיין אין זה שמחה לכנסת ישראל ששמחתה דוקא ממה שיבא אישה עד"מ והיינו שיהי' דירה בתחתונים עד שיקויים ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה שאין זה גילוי הנשמות לבד כ"א גילוי א"ס ב"ה הסוכ"ע שנמשך להיות לו דירה בתחתונים ממש כמש"ל אות א', ועל זה נאמר הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע, וברבות משפטים ספ"ל פי' ומושיע אין כתיב כאן אלא ונושע כו' ע"ש כי כדי להיות דירה זו בתחתונים מוכרח להיות נמשך האור בז"א מהכתר דא"א ומפנימי' עתיק משא"כ עכשיו הצדיק אבד כו' שלא נמשך בו האור מלמעלה, וזהו צדיק ונושע, וע"ז נאמר צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון כו' שעכשיו עץ ארז זהו תפארת העולה עד הכתר, אבל הצדיק נקרא דל, ולע"ל כארז בלבנון כו' כי ימשיך הטפה מפנימי' עתיק כנ"ל, הא ודאי חדוותא שלימתא והיינו ממה שיהי' דירה בתחתונים כי מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ אין לי חפץ טוב בעולם יותר ממך כנ"ל וע"ז נאמר נגילה ונשמחה בך שוש אשיש בה' תגל נפשי כו' ולכן נקרא בחי' זו יצחק היינו הגילה והשמחה הנ"ל מדירתו ית' בתחתונים שהדירה עד"מ מה שעכשיו נקרא אורייתא היכלא עילאה דקוב"ה שאור א"ס שורה בחו"ב יומשך גילוי השגה זו בתחתונים ע"כ מהשגה זו יומשך גילוי השמחה כו', וזהו ויצחק בא, ע"ד הנה מלך יבא לך, וכענין מ"ש שבעוה"ז הי' אירוסין ולע"ל יהי' נישואין שנאמר כי בועליך עושיך ברבות בא ס"פ י"ח צדיק ונושע כו' כארז בלבנון ארז בחושבן יצחק, והיינו כשימלא שחוק פינו אז יאמרו כו' הגדיל הוי' כו', וזהו כארז בלבנון.
מבקיצור. יצחק כי אתה אבינו, ימלא שחוק נגילה ונשמחה בך כי באו בניך וחתניך זהו גילוי שרש הנשמה מזליה שיתגלה בהנשמה שבגוף, אבל הנה מלכך יבא לך זהו דירתו ית' בתחתונים והיינו ע"י ונושע, כארז בלבנון הגדיל הוי' לעשות ומזה יומשך חדוה שלימא, וזהו ויצחק לשון צחוק ותענוג בא כי בועליך עושיך.