Or HaTorah·Bamidbar Volume 3·Chukas·Explanation Based on Zos Chukasאור התורה·במדבר כרך ג·פרשת חקת·ביאור ע"פ זאת חקת כו'

אביאור ע"פ זאת חקת כו'
ביאור ע"פ זאת חקת כו' הנה מבואר באדרא (דקל"ח ע"ב) שבכל מקום שנמצא שם הוי' ב' פעמי' בפסוק אחד הפי' הוא דהשם הראשון הוא בז"א והב' הוא בעתיק ואע"ג דהכל אחד אך הוא בחי' ממכ"ע וסוכ"ע (ועמש"ל פ' מקץ ע"פ כי אתה נרי הוי' והוי' יגיה חשכי דג"כ הפי' ב' שמות הוי' כנ"ל). וזהו וידבר הוי' אל משה דשם הוי' זה הוא בז"א, זאת חקת התורה אשר צוה הוי' היינו ש' הוי' דעתיק לאמר הוא בחי' חכמה שנק' אמירה, וכמ"ש בזהר פ' בראשית דכ"ב ע"א ע"פ ויאמר אלקים, הוה אמר אבא באמירה כו' ופי' צוה הוא ג"כ לשון צוותא והתחברות שיתחבר ויומשך בחי' עתיק לבחי' חכמה והיינו המשכת וגילוי סכ"ע בממכ"ע והיינו ג"כ שתתלבש התורה בחכמה כי אורייתא מחכמה נפקת אבל שרשה גבוה למעלה מהחכמה והענין הוא כי ד' בחי' טנת"א טעמים בחכמה ונקודות בבינה ותגין בז"א ואותיות במלכות והנה הגם שחכמה הוא בחי' טעמים אעפ"כ לגבי העולם שלמעלה ממנו היא בחי' מקבל מאותיות שבעולם העליון כי בחי' אותיות שבעולם העליון נעשים מקור החכמה לעולם התחתון כמו מלכות דאצי' שנעשית עתיק לבריאה כו' וכמו עד"מ דיבור הרב נעשה מקור לשכל התלמיד ולכן נק' החכמה דאצי' בשם אמירה (ועמש"ל פ' במדבר ע"פ וארשתיך לי בענין פי' את ה' האמרת היום) ועד"ז פי' המגיד נ"ע במ"ש גבי עשרת הדברות וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר דהיינו שהקב"ה חיבר וקשר את עשרת הדברות אל בחי' לאמר היינו עשרה מאמרות שנאמרו בשי"ב וכמ"ש בזהר ויקרא די"א ע"ב איך עשרת הדברות מכוונים נגד עשרה מאמרות. אך ההפרש בין דיבור לאמירה הוא כי אמירה הוא בלב ודיבור הוא בפה שהוא בחי' ההתגלות לזולתו, כך עד"מ למעלה יש ב' בחי' עשרה מאמרות ועשרת הדברות, עשרה מאמרות הם בחכמה דאצילות וכנ"ל ב' הזהר בראשית דכ"ב ועשרת הדברות הוא בבינה שהוא בחי' התגלות (וכ"מ באדרא דקל"ג ריש ע"א עיין שם, מענין אמירה ודבור וכ"כ במק"מ בויקרא שם ב' הרח"ו וקרוב לזה מבואר בפרדס ש"ב פ"ה ועיין גם מענין אמירה ודבור בהרמ"ז ר"פ אמור ועמ"ש ע"פ ובבואה לפני המלך אמר עם הספר כו') ולכן נאמר בעשרת הדברות וידבר אלקים כו' לאמר, שחיבר את עשרת הדברות שמבחי' בינה לאמר לבחי' ע"מ דחכמה (כי חו"ב הם תרין ריעין כו' ובזה מתורץ הלאמר דבעשרת הדברות שהוא מיותר לכאורה, כיון שכל ישראל שמעו מפי הקב"ה, עמש"ל מזה בשה"ש בד"ה ששים המה מלכות), וגם כאן הפי' אשר צוה הוי' לאמר להיות

בתשנט13
התקשרות והתחברות הוי' דעתיק לבחי' לאמר הוא החכמה, והיינו המשכת וגלוי סכ"ע בממכ"ע והיינו ג"כ שיהי' המשכת התורה ממקורה ושרשה שלמעלה מהחכמה בחכמה.

גוביאור הדבר הנה נודע שיש ד' בחי' מדבר חי צומח דומם (שהם ג"כ כנגד ד' בחי' טנת"א) והעליון מהם כולל את התחתון ג"כ, כמו הנה הדומם שהוא בחי' האחרונה ותחתונה מד' בחי' הנ"ל ע"כ אינו רק בבחינתו לבד שהוא דומם אבל בחי' צומח חי כו' הוא בבחי' הסתלקות ממנו, והצומח כמו האילנות והעשבים יש בהן חיות יותר מבדומם שהוא כח הצמיחה, ומ"מ הוא כולל ג"כ בחי' דומם שהרי עצמיות העץ זולת כח הצמיחה שבו הוא כמו בחי' דומם, אלא שנוסף ע"ז שיש בו ג"כ כח הצמיחה ועל שם שנוסף בו על הדומם בחינה זו שצומח נק' צומח (וכמ"ש בע"ח בסופו שהדומם אין בו רק נפש המרכבת דהיינו כח ההרכבה המרכיב ומחבר בו הד' יסודות שהוא מורכב מהם והנפש שבצומח יש בה ב' בחי' הא' החיצונית שבו הוא הנפש המרכבת שבה כענין נפש הדומם ונוסף בה יותר פנימי הנק' נפש הצומחת אבל אין בו נפש החיונית), והחי יש בו כ"ז ונוסף ע"ז נפש החיונית והרצונית משא"כ בצומח ודומם ועש"ז נק' חי אבל מ"מ כלול בו ג"כ בחי' צומח ודומם כי בכלל מאתים מנה, והיינו שיש חיות קטנים וגדולים והקטנים הולכים ומתגדלים וזהו בחי' צומח שיש בחי, וגם יש בו בחי' דומם ע"ד הנ"ל שבצומח יש בחי' דומם ויותר נראה זה בעצמות שבגוף הבעל חי שהן בחי' דומם מצד עצמן רק שמ"מ הן בחי' צומח חי ג"כ, והמדבר שיש בו נפש השכלית המדברת מ"מ כולל הוא ג"כ בו בחי' דצ"ח שהרי הוא חי והקטן מתגדל כו'. והנה כמו שהמדבר שהוא האדם כלול מד' בחי' דצח"מ גשמיים כמו כן בכחות הנפש המדברת יש ג"כ בחי' התכללות מדצ"ח מחשבה ודיבור ומעשה כולם הם בחי' דומם (ע' בד"ה אם בחקתי) שהרי מאות ודיבור אחד לא יתהוה אות ודיבור אחר וכשמדבר דיבור אחר זהו המשכה אחרת מכח הדבור אבל מדיבור זה שיצא ממנו לא שייך שום הגדלה וכמו שהוא כך ישאר וכן באותיות המחשבה ואין בהם גידול וצמיחה לכן נק' דומם, והמדות הם בחי' צומח שיש בהם צמיחה מקטנות לגדלות למשל אצל הקטן המדות שלו לדברים קטנים וכשמתגדל יהיו המדות יותר במעלה לפי ערכו, ואפילו בגדול בתחלה המדה וההתפעלות קטנה כמו נצוץ אש ואח"כ מתרחבת ומתגדלת, והשכל הוא בחי' חי כמ"ש והחכמה תחיה (וראי' לדבר כשכותבין השכל ומדברים השכל השכל יותר ניכר בדבור מבכתב וכ"ז מחמת ששכל בחי' חי ודבור אינו כ"כ בחי' דומם כמעשה ע"כ ניכר השכל יותר בדבור, מ"כ). וכתר שלמעלה מהשכל הוא בחי' מדבר שהדבור עצמו בחי' דומם כנ"ל, אמנם בחי' מדבר הוא בחי' כתר שבו יוכל לדבר וראי' מהקטן שמבין כל דבר

דואינו יכול לדבר עד שמתגדל מעט והיינו מפני שהדבור הוא ממקום גבוה יותר מהשכל המובן ומושג וכמבואר באגה"ק ד"ה ויעש דוד שם. וכמ"כ יובן למעלה שבחי' אותיות מחשבה ודבור שלמעלה הם בחי'

התשנט14
דומם ולכן נק' בס"י אבנים שתי אבנים בונות שני בתים כו' והמדות עליונות הם בחי' צומח שכמו בצומח יש גידול וצמיחה וכך בז"א שנק' צומח יש בו קטנות וגדלות שיש מוחין דקטנות ומוחין דיניקה ומוחין דגדלות ראשון וגדלות שני כו' וזהו ג"כ ענין עץ ארז ואזוב שהי' משליך לתוך שריפת הפרה שארז הוא היותר גדול שבצומח ואזוב הוא הנמוך שבמין הצומח כמ"ש מן הארז אשר בלבנון עד האזוב אשר יוצא בקיר וכמ"ש בזהר פ' תזריע דמ"ח ע"א, (ובזהר פ' מצורע דנ"ג ע"ב פי' דארז ואזוב הוא ת"ת ויסוד כן פי' הפרדס והמק"מ ואולם הרמ"ז פי' דעץ ארז הוא הדעת והנה בזהר שם כ' שהם ב' ווין ובזהר פ' יתרו דס"ח ע"א כ' דב' ווין הנ"ל זהו בחי' משה ויוסף ושם נת' דהוא יסוד אבא ויסוד ז"א ואפשר לכוונו עם פי' הרמ"ז כי יסוד אבא הוא דעת דז"א). והחכמה נק' חי כמ"ש והחכמה תחי' וזהו ענין מים חיים הנובעי' מתחת הארץ כך הוא החכמ' מאין תמצא מבחי' כתר שנק' מקור חיים, והכתר נק' מדבר שהוא למעלה מבחי' חי וכנ"ל שע"ז נאמר כי עמך מקור חיים, וגם נק' בשם מדבר ע"ש היותו מקור הדבור, אף שהדבור הוא בחי' דומם, אלא משום דנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן דייקא שהמל' שרשה מכתר ולכן בע"ס דא"ח המל' הוא כתר כמ"ש בע"ח ולכך המלך לובש הכתר והעטרה, לכן שרש הדבור נמשך מבחי' כתר דוקא שנק' עש"ז מדבר ולכן האותיות הם מקיפים על השכל ומלבישי' אותו כי שרשם מלמעלה מהחכמה, וע"כ אותיות התורה שרשם מבחי' ומדרגה גבוה יותר מהחכמה שבהן דאורייתא מחכמה נפקת והאותיות שרשם מבחי' שלמעלה מהחכמה כו' (הג"ה ובזה א"ש הא דע"ה עולה לתורה ומברך אע"פ שאינו מבין פי' המלות אלא משום דהקריאה באותיות תשב"כ נקרא קורא בתורה אף שאינו מבין כלל פי' המלובש בהן וכמ"ש במ"א. ועמש"ל בפ' בראשית בד"ה וייצר מענין שייכות בחי' דומם למדבר דוקא שלכן גוף של אדה"ר הי' תחלה בחי' דומם כו' ע"ש ואע"ג שנת' למעלה שהמדבר כולל כל הג' בחי' דצ"ח וכן החי כולל ג"כ צומח ודומם, וכן הצומח כולל בחי' דומם עד"מ המדות שנק' צומח כוללי' ג"כ בחי' דומם היינו בחי' אותיות כי בהתפעלות המדה כלול בה בחי' אותיות בהעלם, והשכל שהוא בחי' חי כלול בו ג"כ בחי' צומח ודומם שהן המדות שבשכל והאותיות וזהו ענין מלוי י' שהוא ו' ד' הו' הוא ששה מדות והד' הוא בחי' דבור שהיו כלולי' תחלה בי' שהוא חכמה, ואח"כ צמחו המדות ונולדו מהשכל כו' וכן עד"ז הכתר שהוא בחי' מדבר כולל כל הג' בחי' הנ"ל שהם חכמה ומדות ואותיות הנק' דצ"ח וז

והו ענין מו"ס שבכתר ומדות דא"א כו' ובודאי בחי' החי הכלול במדבר גבוה לאין קץ מבחי' החי עצמו וכעד"ז בכל המדרגות מה שהעליון כולל הבחי' תחתונות הם שם משובחי' הרבה מבחי' התחתונות ממש, וא"כ כיון שגם החכמה שרשה מהכתר כמו שהאותיות שרשן מכתר איך יהי' באותיות בחי' גבוה יותר מהחכמה, ושלכך נק' הכתר מדבר דוקא ע"ש הדבור הנמשך ממנו ולא ע"ש החכמה שנמשך ג"כ ממנו, אמנם י"ל ששרש האותיות בכתר הוא מבחי' עליונה יותר משרש החכמה שם כי אע"ג שלמטה החכמה גבוה

זתשס
יותר מהאותיות אבל בשרשן הוא להפך דשם האותיות גבוה יותר כו' וכך נת' לקמן ע"פ וידבר משה אל ראשי המטות כו' בענין דצ"ח כו' והענין א"ש עפמ"ש הרמ"ז ר"פ ויקרא דשרש האותיות נמשכים מבחי' אוירא שלמעלה ממו"ס ועמ"ש מזה בדרוש דמזוזה מימין ונ"ח משמאל ובד"ה לריח שמניך טובים והרי א"כ הוא למעלה משרש החכמה ששרשה ממו"ס דאריך שהוא חכמה שבכתר וג"ז ע"י מזלות ושערות והאותיות שרשן מבחי' אוירא שלמעלה ממו"ס, וכ"ה ג"כ בצומח וחי דאע"ג דלמטה החי גבוה יותר מהצומח וכן השכל שנק' חי הוא גבוה מהמדות שנק' צומח מ"מ הרי בשרשן הז"א גבוה יותר מחו"ב כדאי' באדר"ז דרצ"ב או"א אתכלילו במזלא וביה תליין וביה אחידן, ז"א בעתיקא אחיד ותליא ופי' שם האריז"ל שאו"א מושפעי' מהחכמה שבכתר ע"י מזלא כנ"ל ואמנם הז"א מושפע יותר מלמעלה מן הכתר דא"א עצמו ומזה הצד לפעמים הז"א מעולה יותר מאו"א עכ"ל ועמש"ל מזה בפ' יתרו בענין האבות הן הן המרכבה. נמצא בשרשם הצומח גבוה מהחי, ואמנם הדומם שרשו גבוה גם מהצומח כי האותיות ששרשם מאוירא כנ"ל אשר שם הוא גלוי בחי' רדל"א שלמעלה גם מהכתר דא"א, וכ"מ בע"ח שער א"א פ"ב דהמל' שרשה מרדל"א והמל' הוא בחי' דומם ודבור ועמ"ש במ"א ע"פ מזמור שיר חנוכת הבית בענין מזון לבוש בית כו') ומכ"ז יובן ענין אשר צוה הוי' לאמר שמבחי' אותיות דעתיק נמשך להיות מקור לחכמה הנק' אמירה דהיינו שבחי' אותיות אלו הם למעלה מהחכמה דהיינו שרש האותיות כמו שהן בבחי' כתר שעש"ז נק' הכתר מדבר רק שבהשפלתן למטה בבחי' מלכות אז הם לבושי' או בתים לבחי' חכמה אכן כמו שהן עדיין כלולי' בשרשן הרי הם למעלה מבחי' החכמה כנ"ל לכן אמר אשר צוה הוי' לאמר שיהי' צוותא והמשכה מבחי' אותיות ש' הוי' דעתיק אל בחי' החכמה וזהו לאמר (והיינו ע"י מצות פרה אדומה, בקידוש מי חטאת, שנתינת האפר ע"ג מים חיים נק' קידוש מי חטאת, כי האפר הוא העלאת מ"ן וכלול בזה המ"ן מכל ג' בחי' דצ"ח שהפרה היא חי ונעשה אפר וגם עץ ארז ואזוב שהן בחי' צומח והצומח כולל בעצם ג"כ בחי' דומם ושני תולעת הוא בחי' דבור שכוחו בפיו נמצא הוא שרשו נגד בחי' מדבר וגם האותיו' הדבור עצמן הם בחי' דומם וכ"ז היינו מפני שמעשה פרה הוא כללות בחי' רצוא ושוב ולכן נק' חקת התורה ע"כ נעשה האפר שהוא הרצוא מכללות הבחי' שבעולם דומם צומח חי כו' לכן עי"ז נמשך אח"כ מבחי' אותיות העליוני' שבכתר אל בחי' מים חיים שהוא בחי' חכמה כו'.

חולהבין מעט מזעיר בענין הפרה, הנה נודע כי מקו השמאל הוא יניקת החיצונים רישיה דעשו בעיטפיה דיצחק וזהו ענין סוספיתא דדהבא והיינו לפי שבחי' ומדרגת הגבורות וקו השמאל הוא להיות בבחי' אור חוזר ורצוא והסתלקות ליכלל באור א"ס ב"ה והוא הפך בחי' ההמשכה והגלוי למטה, ומה שנמשך מהגבורות למטה הוא בצמצום מאד, לכך ברבוי הצמצומים נמשך מזה למטה גבורות קשות ויניקת החיצונים, משא"כ מקו

טתשס1
הימין שבחי' ומדרגת החסד וקו הימין להיות המשכת וגלוי אור א"ס ב"ה למטה בחי' אור ישר לכן אף כשנמשך בהשתלשלות למטה לא יוכל להיות מזה יניקת החיצונים כי נמשך הביטול למטה כו' (וע' בזהר פקודי דף רכ"ד ע"ב ובמ"ש הרמ"ז שם כי הימין כו' אבל השמאל כו' ועמ"ש ע"פ מאמר הזהר פ' אחרי דע"ט ב' הביאו עלי כפרה כו' דבגיניהון אתער כו' דממש"ש יובן איך מקו השמאל יש מקום ליניקת החיצונים והעיקר ביצי' ועשייה לפי ששם הגבורות הם יותר בהתחלקות מן החסדי' משא"כ בבריאה וכ"ש באצי' ששם שמאלא אתכליל בימינא ממש). וזהו ענין הפרה אדומה, דקבילת משמאלא מבחי' פני שור מהשמאל כי הפרה הוא בחי' נוק' דנוגה (כמ"ש הרח"ו בטעמי מצות פ' חקת).

יוהנה נודע שקליפת נוגה היא בחי' ממוצעת בין קליפות הטמאות לגמרי ובין בחינת הקדושה, כי היא כלולה מטו"ר שפנימיותה יותר ונמשך מבחי' טוב ומתלבש ברע וע"י הטוב שבה היא מקבל החיות מבחי' הקדושה וזהו דקבילת מבחי' פני שור שבמרכבה, והיא משפעת לקליפות הטמאות וחיצונים ע"י הרע שבה נמצא היא מחבר שיומשך יניקה מע"ס דקדושה לעשר כתרי מסאבותא. ולתקן זה באה מצות פרה אדומה, לכן נעשית מחוץ למחנה כי באצי' איהו וגרמוהי חד ושמאלא אתכליל בימינא ואין שם יניקה, וגם חוץ מבריאה, (שאפילו ק"נ דבריאה הוא רובו טוב עדיין רק ביצי' חצי' טוב וחצי' רע ובעשייה רובו ככולו רע רק מעט טוב מעורב בתוכו כו' כמ"ש במ"ח בסדר נזיקין), וגם שנעשית חוץ לפרגוד ומסך המבדיל בין הקדושה לחול לתקן ולהחזיר היניקה הנמשך ממנה משם לחיצונים, והיינו בתחילה ההזאה להוציא הטוב והוא פנימי' ק"נ להחזירו לשרשו להקדושה ולכן הי' מזה כנגד בית קדש הקדשים כדאיתא בפ"ג דפרה מ"ט ובפ"ב דמדות (ועמש"ל פ' מסעי בענין וירד הגבול הירדנה, ענין ירדן שנוטל מזה ונותן לזה) ואח"כ ושרף את הפרה לתקן חיצוניות ק"נ. והנה גוף הבעל חי ג"כ כלול מד' יסודות ארמ"ע, אך רוב בנין הגוף הוא מן העפר ולכן נאמר לאדם ואל עפר תשוב, ונמצא עצמיות גוף הפרה הוא היסוד העפר רק שהורכב ג"כ עוד מג' יסודות אש רוח מים, וכששרפו הפרה נשאר האפר שהוא העצמיות שלה יסוד העפר שבה ושאר הג' יסודות אר"מ שהורכבה בהן מתפרדי' ממנו ע"י השריפה, וכן בנמשל האפר הוא העצמיות של הפרה כי שרש התהוות ק"נ הוא מעולם התהו מחמת שבירת הכלים שנפלו רפ"ח ניצוצין בק"נ, וזהו העצמיות שלה עד"מ דהיינו שזהו העיקר רק שע"י השבירה נמשך שנתערבו ברע וזהו עד"מ בחי' הרכבה, ושריפת הפרה הוא שעי"ז יופרד הרע שנתערב בהניצוצי' דתהו ויסתלק מהטוב ע"ד ובערת הרע מקרבך ואז ישאר האפר שהוא העצמיות דהיינו הניצוצים דתהו כמו שהן בלתי תערובות הרע וזהו פי' אפר הפרה שמבחי' פר ה' נעשה פר א' כו' (וגם שמתעלה ב"ן לשרשו בס"ג וש' ב"ן הוא מלוי ההין וס"ג הוא מלוי יודין אך הואו הוא מלוי אלף כו'). ובעבודת ה' היינו כי המדות דנה"ב הן ג"כ מק"נ ושרש שרשן מעולם

יאתשס2
התהו כנ"ל וצריך לשרוף ולכלות הרע שנתערב בהן דהיינו מה שהמשיך והטה מדותיו לתאוות עוה"ז ונעשה המדה מעורבת ברע הרבה רובה ככולה רע כו' והיינו בהפריד הלבושי' צואים שהן התאוות שהטה לבו עליהן בל יזכרו בל יפקדו ולא יעלו על לב והרשעה כולה בעשן תכלה, ויופרדו ממדותיו, שלא ימשיך עוד מדותיו אליהן ולהסיח דעתו מהן לגמרי ואז אח"כ עצם המדות דנה"ב יהופכו לקדושה ממש להיות מזה אהבה רבה אליו ית' ע"ד יתרון האור מהחשך וצעק לבו אל ה' בחילא יתיר, וז"ש בזוהר בפי' בכל לבבך בשני יצריך ודא הוא רזא, וצ"ל מהו הרזא דלכאורה פשוט הוא מאד שתהי' האהבה להקב"ה בשני יצריך כמ"ש בגמ' אלא שהוא לפי שאינו מובן איך היצה"ר והתאוה שהי' לו בעה"ז תוכל אהבה זו ממש להתהפך וליכלל בקדושה להיות אהבה רבה לה' ולא עוד אלא שאז הוא נעלה אפילו מהיצ"ט כי עולה בשרשו בס"ג שלמעלה משם מ"ה אך מ"מ באמת כך הוא דכאשר הכלים של הרצון דנה"ב יכלו ונשרפו דהיינו להיות עוצם עיניו מראות ברע ומחשבתו מלהרהר ונשאר רק האפר הוא הרצון עצמו אז יוכל להתהפך להיות רצון זה עצמו לה' ית' וזהו בחי' ומדרגת תשובה מאהבה כו' וזהו ענין אפר במקום הנחת תפילין כמ"ש לתת להם פאר תחת אפר אלף הוא המתקה דה"ג מנצפ"ך בגימ' פר, ופי' וענין המיתוק היינו לאהפכא מרירו למיתקו (ופי' זה מבואר בפ' מקץ בד"ה נר חנוכה כו' מזוזה מימין כו') ומחשוכא לנהורא כו' וז"ל הרח"ו בשער תיקון עונות ספ"ב ואחר שנשרפו הדינין ונעשו אפר מתמתקים ולכן היו שורפים הפרה אדומה, ונותנים אפר במצח כי שמה התחלת היסוד לעורר הזיווג כי הגבורות הם מ"ן עכ"ל ובזה יובן ענין נתינת האפר ע"ג מים חיים, כי הנה האפר הוא בירור המדות דנה"ב להיות בשני יצריך והוא בחי' רצוא, ואח"כ צ"ל בחי' שוב וזהו ענין ונתן עליו מים חיים אל כלי מים הוא בחי' חכמה אך מים חיים שהם הנובעים מתחת לארץ היינו המשכת ונביעת החכמה שנמשך ונובע מבחי' הכתר שנק' מקור חיים והוא סתימא דכל סתימין והוא בחי' החכמה שבתורה ומים חיים אלו צ"ל אל כלי דוקא היינו אותיות התורה מס' ברכות מס' שבת שהם כלים לאור א"ס המלובש שם ועסק התורה זהו בחי' שוב להיות המשכת אור א"ס ב"ה למטה, ומ"מ צ"ל האפר ע"ג מים חיים שגם אחר בחי' השוב לא יתכבה הרצוא ויהי' רישומו ניכר (הגה ועמש"ל פ' יתרו בד"ה וכל העם רואים את הקולות כו' מענין זה איך שאין המים מכבין האש כו'). [וענין אפר ע"ג מים חיים היינו כמ"ש במ"א שבחי' רעותא דליבא בכל מאדך בלי גבול ה

יבוא בחי' שלמעלה מתורה ועד"ז הי' ענין חסידים הראשונים שהיו שוהי' בתפלתם ט' שעות ביום ומתוך שחסידים הם הי' תורתם משתמרת כמבואר ענין זה בביאור ע"פ ששים המה מלכות כו' אחת היא יונתי כו', ולכן הי' האפר שהוא הרצוא בכל מאדך ע"ג מים חיים שהוא התורה, גם ע"ד שבשרשן הגבורות גבוהי' מהחסדים כמעלת הזהב על הכסף וכן למעלה ענין קידוש מי חטאת טלא דבדולחא, שהוא גבורה דעתיק המתלבשת במו"ס, כי העברת רוח הטומאה צ"ל ע"י בחי' גבורה ולא די בחסד לבד וכנודע ג"כ

יגתשס3
מענין י"ג ת"ד שלכן הם שערות קשיין לכפות הדינים משא"כ שערי דרישא שהם שעיעין. והנה מה ששערות דדיקנא קשים יותר היינו לפי שנמשכים ממו"ס שנתלבש בה הגבורה דעתיק וכמ"ש כ"ז באדרא בנשא דקל"א ב' ובביאור האריז"ל שם, ועד"ז במי חטאת שהם לדחות רוח הטומאה צ"ל ע"י גבורה הנ"ל המלובשת במו"ס שמשם עיקר הכפאת הדינין והיינו אפר ע"ג מים כי הרי גבורה זו היא דעתיק שלמעלה מהמים חיים שהם מו"ס דא"א רק שמתלבשת בה כו', וזהו ענין אבן הבדולח שהוא לבן וגוונא סומקא אתחזי ביה והיינו הגבורה דעתיק כו' וכמ"ש במ"א וצ"ע בפי' האדרא מהאריז"ל לדקכ"ח ע"ב שם פי' דגוונא סומקא אתחזי בי' היינו בהתגלותו בז"א כו' והנה בק"ש כתי' והיו הדברים האלה כו' על לבבך כו' וא"כ התורה שהיא שוב היא על בחי' הרצוא וכמ"ש ג"כ במ"א בענין שתי הלחם ע"ג שני הכבשים, ששתי הלחם שהם תשב"כ ותשבע"פ הם למעלה מבחי' כשבים זהו לפי שבחי' כשבים הוא חג"ת דאריך כו' משא"כ הכא אפר ע"ג מים חיים זהו לפי שאפר זה אחר הבירור ועלייתו לשרשו רומז לבחי' גבורה דעתיק כנ"ל, והיינו משום דהעלאת מ"ן דאפר זהו בחי' תשובה כנז' לעיל שהרע נהפך לטוב וכנודע דתשובה אינו דייקא על עבירות כ"א על הפירוד שנפרד מאלקות והנה במקום שבעלי תשובה עומדים כו' לכן מגיע זה למעלה מעלה בבחי' עתיק ועמ"ש בביאור ע"פ כאשר השמים החדשי' בענין רצוא ושוב ומטולמ"ט כו' דבבחי' רו"ש השוב גבוה מהרצוא משא"כ בבחי' מטולמ"ט כו'. עוד י"ל בזה עפמ"ש במ"א בפ' וישלח ע"פ ויאבק איש עמו שהעלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד, ובזהר שם דק"ע ע"א מה בין עפר לאבק, דא אבק דאשתאר מן נורא, דהיינו האפר, ונת' שם דפי' שהעלו אבק היינו ענין התשובה בכל לבבך בשני יצריך, ועי"ז האבק שהוא מל' דקליפה מתברר ועולה עד כסה"כ מל' דקדושה, וכיון שכן לכן ענין אפר פרה שהוא בחי' בירור הנ"ל דמל' דנוגה ע"י התשובה, והוא כמו בחי' אבק שנכלל בקדושה בבחי' עפר וכמ"ש עפר שריפת החטאת ולכן הוא ע"ג מים חיים, כמו שגם מים חיים נביעתם הוא מהעפר שהיא הארץ שהיא מקור המים חיים והיינו משום דנעוץ סופן בתחלתן וכנ"ל בענין דומם ששרשו גבוה מבחי' חי לכך המים חיים נמשכי' מהעפר דייקא ורומז למעלה לבחי' סתימא דכל סתימין כי עמך מקור חיים אשר מבחי' זו והחכמה מאין תמצא כו' ועמ"ש במ"א ע"פ הזהר פ' שלח דקע"א ע"פ והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים כו'].

ידוענין תולעת שני יובן עפמ"ש בפע"ח שער ה' פ"ג בפרשת עולת התמיד ובמ"ח שם עולת שהם אותיות תולע ומספרו אבגית"ץ שהוא חסד שבגבורות סוד תולעת יעקב כו' להקריב אותיות להרקיב כו' ע"ש במ"ח והרמ"ז בפ' צו (בדף כ"ז) כ' שלהיותו שם גבורה סגולתו להפריד הקדושה מן הטומאה ולהעלות ממטה למעלה כו' ע"ש וכמ"ש ג"כ בפ' מסעי בענין מ"ב מסעות שהי' ג"כ להכניע הקליפות ולהעלות מקדושה וכמ"ש ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך כו' ולכך הי' ג"כ מ"ב

טותשס4
מסעות שהוא בחי' שם מ"ב דאנא בכח גדולת ית"ץ כו' והנה ענין בחי' זו בעבודת ה' הוא כמארז"ל מה תולעת זו אינה מכה הארזים אלא בפה כך ישראל אין להם אלא תפלה כו' וכמ"ש ג"כ בפ' אלה מסעי הנ"ל איך בק"ש ותפלה שייך בחי' ההעלאה דמ"ב מסעות הנ"ל ע"ש באריכות אמנם באמת כמו כן קאי בחי' תולעת יעקב על עסק התורה בדיבור פה וכמארז"ל (מ"ק י"ו ב') גבי דוד כשהיה יושב ועוסק בתורה הי' מעדן עצמו כתולעת והענין שהתורה נק' עוז ותושיה דהיינו שהדיבור בתורה נותן עוז וכח לנפש האלקית שתוכל לעלות ולהתכלל בא"ס ב"ה ומחלשת כח הנפש הבהמית המונעת העלאה ודביקות זו כו' וזהו שבחי' עולת תמיד עולת אותיות תולע היא העשוי' בהר סיני כו' בקבלת התורה שכח זה להיות הלכה היוצאה מפיהם דבר ה' ממש זהו ניתן להם בזמן קבלת התורה וזהו ענין לאמר דוידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר וכמ"ש במ"א בפ' יתרו בד"ה בחדש השלישי כו' וזהו הפי' של אנא בכח גדולות ימינך תתיר צרורה, דהנה כתי' ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב, שע"י שהימין נאדר בכח שהוא התורה כמ"ש קול ה' בכח כי אורייתא מחכמה נפקת והימין שהוא החסד מקבל מהחכמה, (וגם יש בחי' ורב חסד שמתלבש בחכמה כו') עי"ז דוקא תרעץ אויב, כי מצד עצמות אור א"ס הרי גם שממית בידים תתפש כו' ולכן אמר אויב ארדוף אשיג כו' אלא ע"י התורה שהיא החכמה נעשה ההבדלה וכדכתי' משם אורידך נאום הוי' נאום הוא בחי' דיבור של התורה כו' ולכן נק' החכמה דין כמ"ש האריז"ל שבחי' גבורה דעתיק מלובש במו"ס, וזהו אנא בכח גדולות ימינך תתיר כו' ר"ל ע"י שהימין נאדר בכח גדולות שהיא התורה והיינו ע"י הקל קול יעקב עי"ז תתיר צרורה ותרעץ אויב וזהו בחי' תולעת יעקב שמכה ומרקיב הארז כמ"ש אח"כ קרע שטן וכמ"ש יכלו שוטני נפשי. והנה ענין אין כחו אלא בפיו שהוא הדבור דוקא באותיות התורה והתפלה הוא כמבואר לעיל שהדבור נמשך מבחי' כתר שהוא בחי' מדבר כי נעוץ תחלתן בסופן דוקא, (הגה וזהו שהמל' הנק' תולעת יעקב וגם הת"ת נק' תולע כמ"ש בפרדס בערך תולעת והם דיבורי התפלה והתורה שרשן מהכתר הנק' מדבר, והוא ע"ד מ"ש במיכה סי' ה' תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתון, שמבחי' תרום ידך היינו יד הרמה שהוא בחי' כתר נמשך להיות וכל אויביך יכרתון וכמ"ש ג"כ ביצ"מ ובנ"י יוצאים ביד רמה וזהו ג"כ מ"ש והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל כו' וכמ"ש רמה ידך בל יחזיון וכתי' הסוררים אל ירומו כו', והענין ע"פ המבואר במ"א ע"פ ויקח המן את הלבוש

טזואת הסוס, איך שע"י שהאדם מעורר בנפשו בחי' גיאות דקדושה שלא ירצה להשפיל א"ע בתאוות עה"ז עי"ז מעורר למעלה ג"כ בחי' כי גאה גאה ותרגומו איתגאי על גיוותניא כלומר שמתגאה ומסלק השפעתו מן הגיאים וכמו פרעה שאמר לי יאורי כו' ולכן נאמר כי גאה גאה גבי נס דקי"ס שהשפיל הגאים והטביע המצרים בים והגביה שפלים, והיינו ע"י בחי' גאה גאה, והא דלפעמי' מצינו בהפך דאדרבה מחמת הגדולה יוכל להיות נמשך חיות גם לקליפות לפי שמצד

יזתשס5
הגדולה הוא כלא חשיב ואין תופס מקום לדקדק וכמ"ש שממית בידים תתפש כו' ואברהם אמר לו ישמעאל יחיה לפניך כי מצד החסד גם ישמעאל יקבל כו', זהו דוקא כביכול כשאינו מתגאה ומתרומם אז הוא בלי דקדוק וכיון דכולא קמי' כלא לכן יכולים הכל לקבל אבל ע"י בחי' גאה גאה אז יקפיד שלא יקבלו הגאים וזהו ה' רמה ידך בל יחזיון פי' דוקא כאשר רמה ידך עי"ז בל יחזיון כו'. ונראה לבאר זה עפמ"ש האריז"ל בפי' עבדים היינו לפרעה היונק מעורף דא"א, דדוקא מבחי' עורף ואחוריים דכתר משם יוכל גם פרעה שאמר לי יאורי כו' ג"כ לקבל חיות ויניקה משא"כ כשנמשך השפע מבחי' פנים כתי' יאר ה' פניו אליך דוקא. וזהו רמה ידך שנמשך מבחי' פנים אזי בל יחזיון. וגם י"ל כי הנה פי' גאה גאה הוא ע"ד אדון הנפלאות דהיינו שאפילו בחי' פלא נחשב אצלו ית' כעשיי' גשמיות כמ"ש עושה פלא וכמש"ל בפ' בשלח בד"ה אשירה כו' ובחי' ומדרגה זו הוא הנק' עתיק יומין המתנשא מימות עולם שהוא בחי' העליונה שבכתר סתימא דכל סתימין, וכמ"ש ג"כ בזהר בשלח דף נ"ב גבי קי"ס בעתיקא תליא מילתא והענין כי בחי' עתיק היינו פנימית הכתר דהיינו שכולו פנים ואין בו בחי' אחוריים כלל כמ"ש בע"ח שער עתיק פ"ב ולכן נאמר ע"ז גאה גאה גיאה על גיוותניא שמבחי' זו אין שום יניקה לקליפות שיניקתם מצד גדולתו ית' מ"מ הוא רק מבחי' אחוריים וכיון שבבחי' זו אין שייך שום אחוריים כלל ממילא א"א להם להיות יניקה, ויניקת פרעה הוא רק מעורף דא"א כי בא"א שייך פנים ואחוריים אזי מבחי' העורף יוכל פרעה לינק דהיינו שמעוצם הגדולה דכולא קמי' כלא חשיב יוכל גם פרעה לקבל והיינו דייקא כשנמשך השפע דרך אחוריים דהיינו כמאן דשדי בתר כתפין משא"כ כשנמשך מבחי' פנים דא"א ברצון וחשק וחפץ ע"ז נאמר ויוציאנו ה' אלקינו כו' וכמ"ש באריכות במ"א ע"פ מאמר עבדים היינו הנ"ל. וזהו וברוב גאונך תהרוס קמיך, ברוב גאונך דייקא שהוא בחי' גאה גאה שמבחי' זו ודאי תהרוס קמיך דמשם א"א להם לינק מטעם הנ"ל וע' בזהר פ' בשלח דף נ"ח ע"ב ודוק וזהו ג"כ מ"ש במ"א בפי' ישא ה' פניו אליך כלומר שישא ויגביה פניו לבחי' שאין שם בחי' אחוריים כלל ועי"ז יומשך ההשפעה אליך דייקא, וזהו רם ונשא כו' משפיל גאים כו' כה אמר רם ונשא כו' ואת דכא ושפל רוח כו' כי רמה ידך דייקא אז בל יחזיון, וכמ"ש ג"כ במ"א בפי' כי יד על כס יה שהוא בחי' יד רמה דייקא כו' ע"ש באריכות בד"ה חייב אינש לבסומי בפוריא. גם י"ל כי יד רמה היינו ת"ת שבכתר כו' שהת"ת עולה

יחעד כו'. ומכ"ז יובן ענין תולעת יעקב שהוא בחי' דבור התורה והתפלה ששרשו מבחי' הנ"ל שממשיך מבחי' פנימית הכתר וכמ"ש לקמן בפי' חקת התורה וכמ"ש באגה"ק סד"ה דוד זמירות קרית להו בענין הלוחות שהיו נקראים משני עבריהם דהיינו לומר ששרשן מבחי' ע"י שכולו בחי' פנים ואין בו בחי' אחוריים כלל כנ"ל ולכן זהו בחי' עולת תמיד כו' להקריב אותיות תולע כו' להרקיב שלא יומשך השפע לקליפות המגביהי' א"ע כנשר לינק מבחי' עורף כו' וע"ז נאמר משם אורידך נאום ה' נאום הוא הדיבור כנ"ל ועמש"ל פ' וישלח ע"פ ויאבק כו' גם

יטתשס6
יובן זה ע"ד מ"ש במ"א שהתורה נק' משל הקדמוני שלהיות נמשך גילוי אור מבחי' קדמונו של עולם שלמעלה מבחי' סוכ"ע וממכ"ע הוא דוקא ע"י התורה שהיא בחי' משל ולבוש לבחי' זו כו'. והנה ר"ת אנא בכח כו' הוא גימטריא תולע ור"ת שועתינו קבל ושמע צי"ת הוא גימטריא תולעת, ענין ב' בחי' תולע ותולעת י"ל שהן ב' בחי' דהיינו אותיות התורה ואותיות התפלה כי בכח גדולות ימינך כו' קאי על אותיות ודיבור בתורה כנ"ל ושועתינו קבל כו' זהו ענין התפלה, ועיין בלק"ת פ' תרומה ד"ה ותולעת שני. עוי"ל בפי' אין כחו אלא בפיו כי גם למעלה איתא דעת גניז בפומא וז"ש מפיו דעת כו' ע' נדה דף ע'.

כוזהו ענין השלכת שני תולעת לתוך שריפת הפרה כי שריפת הפרה היינו להחזיר היניקה של החיצונים דהיינו בירור ותיקון ק"נ [שעי"ז ג"כ לא יוכלו הקליפות שלמטה מק"נ לינק מהקדושה שיניקתם הוא ע"י אמצעות בחי' ק"נ כנ"ל] אכן כדי שלא יקבלו עוד יניקה לזה הי' השני תולעת שמרקיב ומכלה יניקתם ועיין בזהר פ' ויחי דרל"ח ע"ב ע"פ כי כל ביתה לבוש שנים וגם י"ל שזהו ג"כ לשלא יגביהו א"ע כנשר לקבלו יניקה מלמעלה כו' וכמ"ש במ"א ע"פ ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת כו' ועמ"ש סד"ה נאוו לחייך בתורים מענין כחוט השני שפתותיך כו'.

כאוזהו ענין חקת התורה, לשון חקיקה, והענין הוא שהחקיקה הוא גבוה יותר מאותיות הכתב, ולכן הלוחות היו חרות על הלוחות שנמשכו משרש התורה כמו שהיא בבחי' אותיות החקיקה, ותורה שבכתב היינו אחר התלבשותה בבחי' אותיות הכתב ובפרה אדומה נאמר זאת חקת התורה שבה ועל ידה ממשיכים מבחי' חקת התורה, להיות נמשך ומתגלה למטה וזהו אשר צוה הוי' שיהי' בחי' צוותא וחיבור משם הוי' דעתיק אשר הוא בחי' ומדרגת אותיות החקיקה, לאמר בבחי' חכמה שזהו בחי' תשב"כ, ובאמת בחי' ומדרגה הנק' למעלה חקת התורה דהיינו ענין אותיות החקיקה שלמעלה הוא גבוה יותר ממדרגת החקיקה שנתגלה בהלוחות דאע"פ שהאותיות היו מיניה וביה מ"מ עכ"פ נחסר מהאבן במקום האות, משא"כ בחי' חקת התורה כמו שהיא למעלה במקורה ושרשה בא"ס ב"ה אורייתא וקב"ה כולא חד והענין הוא עפמ"ש בזהר ר"פ בראשית דט"ו בריש הורמנתא דמלכא גליף גליפו בטהירו עילאה, וגליף הוא חקיקה כי תרגום ופתחת עליו פתוחי ותגלוף כו' (ופי' בריש הורמנתא דמלכא פי' באשל אברהם שזהו בחי' מלך מלכי המלכים דהיינו בחי' מל' דא"ס דהיינו מה שעלה ברצונו הפשוט שיהי' מלך שמו נקרא) והענין הוא כמו עד"מ הרושם וחוקק באבן טוב המאיר ומבהיק מאד, איזה אותיות או רישומים אזי במקום החקיקה והרשימה אין מבהיק ומאיר כ"כ כמו שמבהיק ומאיר האבן טוב במקום שלא נעשה בו חקיקות ורישומים ששם הוא בהיר ביותר משא"כ במקום שנעשו בו חקיקות נחשך אורו מעט, אבל מ"מ חקיקה זו היא האבן טוב עצמו ואין כאן עוד שום

כבתשס7
דבר בלעדו זולתי הוא לבד רק שנחשך בהירתו מעט וכך עד"מ כשנאצל מהאור א"ס (פי' אור א"ס היינו עד"מ אור וזיו הנמשך ממנו ית' כמ"ש במ"א) בחי' כתר שהוא בחי' פרצופי עתיק ואריך נק' גליף גליפו שהחקיקה היא מיניה וביה והיינו הך ממש כי הם נק' ג"כ אין סוף והם למעלה מעלה מבחי' עולם האצי' (וע' בהרמ"ז פ' שלח בדף קנ"ט בפי' תלת עלמין אית ליה לקב"ה) אך מ"מ לגבי אור א"ס נקרא הכתר ג"כ בשם חשך וכמ"ש בת"ז כתרא עילאה אע"ג דאיהו אור צח אוכם אוכם קדם עילת העילות וזהו כמשל שבמקום החקיקה נחשך בהירת האבן טוב ואינו כמו בהירת האבן טוב שלא במקום החקיקה שהוא האור א"ס שלמעלה מבחי' אצילת הכתר דלית מחשבה תפיסא ביה כלל, ובמקום החקיקה שהוא אצילת עתיק ואריך נק' אוכם אוכם לגבי האור עצמו ועי"ז יוכל להיות מקור ושרש להתהוות ע"ס דאצילות, אבל מ"מ הרי חקיקה וגליפו זו היא למעלה מעלה מבחי' אותיות הכתב עד"מ שבחקיקת האותיות עם היות שעי"ז נתגלה ונתהוה בחי' אותיות שזהו עד"מ אצילת עתיק ואריך מ"מ האותיות הן מיניה וביה שלא נוסף עליו דבר ולא חסר דבר כלל זולת האבן טוב לבדו רק שנחשך בהירתו קצת כך עד"מ בחי' הכתר הוא בחי' א"ס ממש רק שלגבי אמתת האור א"ס נק' חשך כו', משא"כ אותיות הכתב שכותב ע"ג הספר בדיו הרי הדיו הוא דבר זר ממש בעצם מהקלף וגם שהדיו שחור מסתיר לגמרי על לבנונית הקלף שתחת הדיו עד שאינו נראה כלל לובן הקלף שתחת האות, וזהו בחי' חו"ב דאצילות שבהתלבשות התורה בחו"ב כמאמר אורייתא מחכמה נפקת נק' תורה שבכתב, כמשל אותיות הכתב הנ"ל כי החכמה היא כעשייה גופנית לגבי אור א"ס ב"ה שהוא מרומם למעלה מעלה ממהות וגדר בחי' חכמה, ומה שאעפ"כ נמשך ומתלבש אור א"ס בחו"ב ה"ז כמשל שמתלבש הקלף באותיות שעושים עליו מדיו שהדיו אינו מערך ומהות הקלף הלבן כלל, ולא כמו בחקיקה שהאותיות א' ממש עם האבן טוב וגם אין האות מסתיר כלל וקצת יוכלו למצוא משל ע"ז כמו השכל לגבי מהות הנפש שהיא באמת למעלה מהשכל הרי הוא כמו מהות בפ"ע רק שהנפש פועלת על ידו משא"כ בחי' הרצון זהו התפשטות אור הנפש עצמו כו' ולכן הכתר שנק' רצון העליון נמשל לאותיות החקיקה וחו"ב נק' אותיות הכתב כו', והגם שבאצילות איהו וגרמוהי חד, זהו לגבי בריאה יצירה עשייה, שהן בחי' נברא ויש לכן לגבי בי"ע נק' אצילות איהו וגרמוהי חד, אבל לגבי עתיק וא"א נק' אפילו החכמה שהיא ראשית האצי' בשם בריאה יש מאין כמ"ש והחכמה מאין תמצא יש מאין, והיינו בחי' כלים דע"ס דאצי

כג' שנק' כלים שא"ס ב"ה פועל על ידן, ולכן התורה שהיא נמשכה מחכמה דאצי' המתלבשת בבינה שחו"ב הם תרין ריעין דלא מתפרשין ועיקר בחי' התהוות אותיות הוא בבינה שנק' ספר (כמ"ש במ"א ע"פ אמר עם הספר) נק' תורה שבכתב, באש שחורה ע"ג אש לבנה, דכמו שאותיות שמהדיו מסתירי' לובן הקלף שתחתיו כך מה שנמשך אור א"ס ב"ה אש לבנה להיות מושג בחו"ב דאצילות זהו הסתר והעלם ממש כי אור א"ס ב"ה אין שייך לומר בו השגה והבנה כלל אלא רק

כדתשס8
ע"י צמצום האור כו'. והנה בפרה אדומה נאמר זאת חקת התורה שע"י רצוא ושוב דאפר הפרה ומים חיים כנ"ל עי"ז נמשך מבחי' אותיות החקיקה דעתיק ואריך דאצי', ולזה אמר עליה שלמה המלך ע"ה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני שהיא למעלה רחוק מן החכמה דאצילות אלא שעי"ז נמשך המשכת אור עתיק וא"א בחו"ב וזהו ג"כ פי' חקת התורה שיהי' נמשך התורה משרשה ומקורה שבבחי' גליף גליפו בטהירו עילאה להתלבש ולהתגלות בתשב"כ שהן חו"ב דאצילות וזהו אשר צוה הוי' לאמר כנ"ל.