Or HaTorah·Bamidbar Volume 3·Chukas·Therefore Say the Parable-Makersאור התורה·במדבר כרך ג·פרשת חקת·על כן יאמרו המושלים

אעל כן יאמרו המושלים
בעז"ה תורת אדמו"ר נבג"מ פ' בלק שנת תקפ"ט לפ"ק

בעל כן יאמרו המושלים בואו חשבון וגו' בעלי במות ארנון. הנה דרשו רז"ל (פ"ה דב"ב) המושלים אלו המושלים ביצרם, באו חשבון בואו ונחשב חשבונו ש"ע כו'. להבין זה גם להבין מארז"ל כל העונה איהש"ר בכל כוחו קורעין לו גזר דין של ע' שנה. הנה יש להקדים בענין ירידת הנשמה בגוף שהיא ירידה צורך עלי' כידוע, ויש להבין מהו עלי' זאת הלא גם קודם ירידתה הייתה במדריגה עליונה ביותר עומדת לפני ה' כמ"ש אלי' חי ה' אשר עמדתי לפניו ומשם ירדה פלאי' להתלבש בחומר גופני בעוה"ז השפל ובצאת הנשמה מהגוף כתיב והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה שתשוב למקורא ושרשה כו', וא"כ איזה יתרון מעלה יש כאן ע"י ירידה זו. ויובן כ"ז בהקדים תחלה ענין ממכ"ע וסוכ"ע דהנה בחי' ממכ"ע הוא אור ושפע האלקית המתלבשת ונתפסת בתוך העולמו' ובאה בסדר והדרגה בעולמות מעילה לעילה לכל חד לפום שיעורא דילי' עד שמתלבשת ג"כ בשמים וארץ גשמי' לפי ערכם, וביאור זה כי הנה ידוע דיש בחי' עולם שנה נפש פי' עולם הוא כולל הרקיעי' והארץ וכל גופות הנבראי' דדצח"מ ונפש הוא בחי' חיות

גתתפד
אלקות המתלבש בהם בחי' ממכ"ע והתלבשות זו הוא ע"י בחי' שנה וכמשי"ת, והנה בבחי' עולם יש ג"כ חילוקי מדרגות גבוה מעל גבוה לאין קץ בבחי' הזדככות החומר והכלי לכלי הגבוה גבוה יותר הרוחני ומופשט מן ההגשמה כמו שנראה בחוש במעלות גוף החי על בחי' דומם וצומח ובחי' מדבר למעלה מבחי' חי וכן דרך כלל חומר הרקיעים מזוכך לאין שיעור מחומר הארץ ויסודות גשמי' ועד"ז גבוה מעל גבוה כנודע שכמו שיש ז' רקיעי' גשמיי' כך יש ג"כ ז' רקיעי' רוחנים ונק' ז' היכלות כו' ויש כמה בחי' ומדריגות בחי' היכלות הנ"ל, וכך ג"כ בחי' הנפש הנ"ל והוא האור והחיות אלקי הנמשך להן מאוא"ס ב"ה ומתלבש בהעולמות הוא בא בהם בחילוקי מדריגות לפי ערך בחי' הזדככות מהות כלי העולם כך מאיר ומתגלה בו בחי' האור והנפש כו' שבעולם העליון האור והחיות שם מבחי' מעלה ומדריגה העליונה כמו בג"ע העליון הנשמות יושבין ונהנין מזיו כו' ועד"ז הולך האור ומשתלשל בירידת המדריגות רבות מאד עד שבא ונמשך האור והחיות בעולם השפל בצימצום גדול מאד והן אור והחיות שמים וארץ והמזלות הקבועי' בהם שאין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל והוא בחי' החיות והנפש היותר אחרון המחי' בחי' העשבים כו'. וכל בחי' סדר ההשתלשלות של בחי' הנפש והעולם בבי"ע מריש כל דרגין עד סוף כ"ד כמו בעשבים הגדלים מהמזל הוא הנק' ממכ"ע היינו בחי' הנפש המתלבשת בבחי' עולם ולערך בחי' העולם כך הוא בחי' הנפש.

דאך להבין ענין בחי' שנה הענין דהנה אנו אומרים מחדש בכי"ו מעשה בראשית ופי' וענין התחדשות זו הוא כי הנה כתיב והחיות רו"ש עד"מ החיות של רוח החיים שבאדם שהוא דופק בלבו בבחי' רו"ש דהיינו בחי' הסתלקות לחזור למקורו ובחי' התפשטות להחיות האברים כידוע שמזה באה סיבת הנשימה שמסתלק אחר שמתפשט ואח"כ חוזר ומתפשט וכך הוא בכל רגע על כל נשימה ונשימה יש הסתלקות והתפשטות וכדוגמא זאת הוא למעלה בהחיות האלקי שבנבראי' בחי' רו"ש וזהו והחיות רו"ש דזה קאי על כללות החיות שבעולמות וזהו ג"כ בחי' מטי ולא מטי הנז' בע"ח, וזהו ענין ההתחדשות החיות כמאמ' מחדש בכי"ו תמיד מע"ב שהרי כל רגע מסתלק חיות הראשון וחוזר ונמשך חיות חדש ממקורו וכך הוא תמיד בחי' רו"ש. וזהו ענין בחי' שנה כי שרש התהוות הזמן הוא מצד בחי' המשכה זו שהחיות נמשך בבחי' רו"ש שהוא הסתלקות והתפשטות ועי"ז נתהווה זמן רגע עד"מ כי ע"י שהחיות רו"ש הרי מוכרח להיות שיהוי זמן מה ומצד ריבוי בחי' ההתחלקות החיות לבחי' ומדריגות רבות מאוד וכל בחי' ומדריגה מפרטי מדריגות אלו נמשך ע"י רו"ש לכך מתהווה הזמן כמו שהוא אצלינו כו' וכמ"ש במ"א באריכות (וזהו מ"ש בספרי הקבלה דבחי' מל' נק' שנה וי"ב חדשים הם בחי' י"ב בקר שהים שהוא מל' עומד עליהם וכמ"ש בזהר ח"ג דרנ"א ע"א יומין תתאין אינון שנה כו' כי עיקר בחי' התהוות הזמן הוא מבחי' מל' בסוד מלך מלך ימלוך כו'. ומעתה יובן דבחי' שנה היא הממוצע בין בחי' נפש לבחי' עולם היינו שכדי שיהי' התלבשות החיות הנק' נפש נמשך ומתלבש בבחי' עולם הוא ע"י בחי' רו"ש שהוא בחי' שנה, ולכך יובן איך כי כל ג' בחי' אלו עולם שנה נפש מתדמים זל"ז דכמו שיש בנפש בחי' ראש ומוחין כך הוא בשנה

התתפה
בחי' ראש השנה וכן בעולם כו' דכיוון שמתלבשים זב"ז בהכרח שהן שווין וכמ"ש במ"א כיוצא בזה עפ"י מאמר הזוהר ר"פ תולדות כמו דבר נש איהו מתפלג שייפין כו' ה"נ עלמא כו' וה"נ אורייתא כי התורה הוא ג"כ המשכה בבחי' ממכ"ע אך הוא מבחי' גבוה יותר מבחי' נפש כו'.

ו(נתבאר להבין ענין העונה איהש"ר כו' וירידת הנשמה צורך עלי' הענין שיש ממכ"ע וסוכ"ע בחי' ממכ"ע הוא בחי' נפש המתלבשת בבחי' עולם וכמו שיש חילוקי מדריגות בעולם גבוה מעל גבוה כך הוא בהנפש ג"ע עליון כו' עד עשי' והתלבשות זו דנפש בעולם הוא ע"י שנה בחי' רו"ש ולכן מחדש בכי"ו מע"ב ובחי' רו"ש זהו בחי' שנה).

ז(ב) ומעתה יש להבין פי' וענין לשון עולם מהו. דהנה החיות אלקי שבכל עולם המתלבש בו להחיותו הנק' נפש הוא כדמיון החיות של הנשמה בגוף שלה שמוסתרת היא בגוף והגוף מלבישה ומעלימה וה"ז כמו עד"מ המלך שיושב בחדרו סגור וצפון שהיכלו וחדרו מעלימו בלתי היגלות נגלות לשום אדם וכך למעלה בחי' אור וחיות האלקי מאור א"ס ב"ה מלובש ונעלם בתוך כל עולמות שהעולמות וההיכלות הן המה מסתירים אור האלקי לבלתי הגלות נגלות וכמו הנשמה שמתלבשת בגוף היא נעלמת שאינה נראית ונגלית וכן אמרז"ל פ"ק דברכות רואה ואינו נראה כו' ע"ש ולכך נק' בשם עולמות שהוא ג"כ לשון העלם על שהם מעלימים ומסתירים כו', והנה בלשון תנ"ך שם עולם קאי על הזמן כמ"ש חוקות עולם כו' לאחוזת עולם כו' ר"ל כל משך הזמן, אך בלשון רז"ל עולם קאי על מהות העולם עצמו היינו השמים והארץ כו' ובלשון פרקי דר"א עד שלא נבה"ע כו' שית אלפי שני הוי עלמא כו' גם בכתוב יש גילוי ללשון זה כמ"ש ויקרא שם בשם ה' אל עולם כמ"ש הרמב"ן פ' וירא שם לפי' א' וכן מלכותך מל' כ"ע פי' המפרשים דקאי על עצם העולמות ממש דהא הזמן כתיב אח"כ וממשלתך בכל דור ודור כו'. הרי עכ"פ משך הזמן נק' בשם עולם בלשון תורה גם עצם העולמות נק' בשם עולם ועוד זאת יש ב' פי' עולם הא' ל' העלם והסתר מכח ונעלם דבר לא תוכל להתעלם והב' לשון נערות כמ"ש ואם כה אומר לעלם כו' ועלמות אין מספר. והענין הוא כמו שמהות ועצם העולמות הן בחי' המעלימים ומסתירים על אור וחיות אלקות המתלבש בהן כנ"ל, כך הזמן שהוא בחי' שנה גם הוא בחי' נברא ומחודש מאין ליש והוא מסתיר על בחי' נפש שהוא בחי' אור וחיות האלקי' מצד עצמו שהוא למעלה מבחי' זמן וכמ"ש במ"א באריכות ע"פ מי אל כמוך בפי' מארז"ל תשובה קדמה לעולם דר"ל שהיא מגעת בבחי' שלמעלה מסדר זמנים הנק' עולם כי התהוות הזמן הוא מצד ירידות החיות למטה מטה בעולמות התחתונים שצ"ל ע"י ריבוי ההתחלקות והכל בבחי' רו"ש שזהו ענין שנה כנ"ל, משא"כ בבחי' סובב הוא למעלה לגמרי מבחי' זמן ולכן הזמן נק' בשם עולם ל' העלם שסיבת התהוות הזמן הוא ג"כ מצד ההעלם וההסתר שמחמת ירידות החיות בבחי' העלם שאז מתחלק לריבוי חלקים מזה נמשך הזמן כמו הדופק באדם היינו כשהנשמות מתלבשות בגוף כו', כללא דמילתא שבחי' עולם שנה הם בחי' מסתירים ומעלימים בחי' נפש שבתוכן. לכן נק' העולם ג"כ חלד כמ"ש

חתתפו
תהלים מ"ט האזינו כל יושבי חלד, חלד ג"כ ל' הסתר מלשון חלדה וכן חולדה דרה בעיקרי בתים ולכן ארז"ל מושיבי עקרת הבית כחולדה כו' ע"ש ההסתר בבי"ע כמ"ש במ"א. אמנם מה שיש עוד בפי' עולם ל' נערות יובן עפ"י מארז"ל ספ"ק דיבמות פסוק זה שר העולם אמרו נער הייתי גם זקנתי ששר העולם נק' נער והענין ע"ד מארז"ל הקב"ה רוכב על כרוב קל שלו ושט בח"י אלף עולמות כי כרוב פי' כרבי' היינו נער פי' בחי' אנפי זוטרא והיינו דכמו עד"מ הקטן יש לו מוחין ומדות וכל האברי' פנימי' וחיצוני' כמו הגדול רק שהן אצלו בקטנות מאד ששכלו קטן וכן מדותי' הכל בקטנות כמו"כ כדי שיומשך ההשפעות והמשכות החיות להתלבש בנבראים בע"ג ומדה הוא ע"י שנמשך ונתלבש החיות ע"י המלאך הנק' כרוב ונק' שר העולם שהוא לבוש להעלים השפע עד שיהי' בחי' בע"ג ומדה ולכן נק' נער שהוא בחי' קטנות מאד לגבי בחי' א"ס הבלתי בע"ג ובשבת שיש עליות העולמות ע"ז אמר גם זקנתי שנמשך בו אז מוחין דגדלות מבחי' א"ס ב"ה וכנזכר בר"מ פ' פנחס דרי"ז וז"ש חנוך לנער עפ"י דרכו כו'. וזהו שנאמר (ישעי' יא) ונער קטן נוהג בם. וזהו ג"כ ענין נער הניצב על הקוצרים דגבי בועז כי צדיקי' נק' קוצרים מחצדי חקלא לברר בירורים והמלאך קושר כתרים מתפילותיהן הוא הניצב על הקוצרים ולכן נק' ג"כ עולם ל' העלם כי הוא בחי' מעלים ומסתיר על השפעה הנמשכת כדי שיכלו הנבראי' לקבל כנ"ל, וז"ש גבי יהונתן ודוד שהי' הנער הנק' שם עלם מתמצע ביניהם בענין החיצים שהחיצים מורים על השפעה הנמשכת מלמעלה מא"ס ב"ה לכללות ישראל שזהו מבחי' ג' אותיות דשם הוי' שביהונתן הנמשכים לבחי' ה' תתאה שזהו בחי' דוד ונמשכי' לפעמים ע"י בחי' עלם הנ"ל וכמ"ש ביאור ענין זה בפרד"ס שער ט"ז פרק ה' שהוא מעלה תפילותיהן של ישראל ועי"ז נמשך ההמשכה מלמעלה כו', והיינו דוקא ביומין דחול וכמ"ש במעשה דיהונתן ודוד ביום המעשה שאז נמשך ע"י בחי' עלם הנ"ל שהוא בבחי' העלם משא"כ בשבת. וזהו שער הפונה קדים סגור יהי' ששת ימי המעשה שבחול הוא סגור כי נמשך ההשפעה ע"י עלם כנ"ל, משא"כ בשבת כתיב וביום השבת יפתח וע"ז נאמר אשריך ארץ שמלכך בן חורין. ועכ"פ מכל הנ"ל מובן ענין שם עולם שהוא ג"כ ל' נערות כי כן הוא שר העולם נק' נער והכל ל' העלם והסתר כנ"ל, ובזה יובן מ"ש בלק"ת בסופו ע"פ ושריך שהם ישראל בבוקר יאכלו ומחמת זה ומלכך נער ור"ל שאוכלים קודם התפלה, ולכאורה תמוה שאין שום אדם אוכל קודם התפלה ח"ו אלא י"ל דידוע מ"ש בזוהר בלק ר"ד ע"פ בבקר אערך לך ומצפה שהתפלה שהוא ביחוד קוב"ה ושכינתי' היא ממשכת מבחי' בקר בחי' א"ס למל' ולכן תפלה עד שעה ד' כי הוא יחוד והמשכת ג' אותיות ראשונות דשם הוי' בה' אחרונה אך כששריך ישראל מל' כי שרית אין מתפללים כראוי ואז בחי' נשמה באפו וא"כ בבקר יאכלו במקום שהי' ראוי ליחד כו' הם אוכלים ומזה נמשך שמלכך נער מחמת העדר גילוי סובב בממלא. אבל כשממשיכים סובב בממלא מלכך בן חורין חורי' עילאה כדאיתא בענין קורעין לו גז"ד כו'. אך בחי' ההסתר וההעלם הזה הוא בא לפי ערך המדריגות של העולמות מריש כל דרגין עד סוף כ"ד כנ"ל שבעולם היותר עליון כמו בג"ע דבריאה שם אין הסתר כ"כ אך בריבוי ירידת המדריגות מעילה לעילה עד סיום עולם העשי' כמו בעוה"ז השפל שלנו ההסתר וההעלם בתכלית החושך

טתתפז
עד שנראי' השמים והארץ בבחי' גשם נפרד ממש בלתי בחי' ביטול משא"כ למעלה מזה העולם החומרי הרי נאמר וצבא השמים לך משתחוים ואפי' בזה העולם הנה הגלגלים יש בהם עדיין מבחי' הביטול כמו גלגל השמש שמשתחוה כלפי מערב משא"כ היסודות שתחת גלגל הירח שהם חומרים עבים כמו עפר הארץ הגשמי וז"ש לע"ל כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה כי יכלו בחי' החומרי' שבהם ויתחדש אור בריאה חדשה בחי' שמים וארץ חדשים בלתי חומרים כ"כ כמ"ש כי כאשר השמים החדשים כו' אשר אני עושה דוקא שלא יהיו מסתירים ומעלימי' על אור וחיות הנמשך מא"ס ב"ה שיתגלה כבוד הוי' בלתי העלם והסתר וכמ"ש כי עין בעין יראו כו' ונגלה כבוד ה'.

י(נת' לשון עולם העלם כמו הנשמה מלובשת בגוף ונעלמת שאין נראים ונעלמים היכל מעלים על המלך כך עולמות והיכלות מעלימים על בחי' חיות אלקי שבהם (ובהג"ה דזמן ומקום שניהם נק' עולם כי השנה וזמן ג"כ נמשך מצד העלם ולכן תשובה קדמה לעולם, עוד לשון עולם נערות שר העולם נק' נער כרוב קטנות ובשבת גם זקנתי חנוך לנער, ונער קטון, הנער הניצב על הקוצרים עלם דיהונתן סגור יהי' ששת ימי המעשה כו' אשריך ארץ שמלכך בן חורין), אך העלם זה לפי ערך גילוי כו', וכן גלגלים השתחוואה משא"כ בארץ ושמים החדשים עין בעין יראו כו').

יא(ג) והנה כל הנ"ל בבחי' עש"ן שהנפש מתלבשת בבחי' עולם לכל עולם לפי ערכו זהו בחי' ממכ"ע שפי' ממלא הוא בחי' אור וחיות המלובש ונעלם בעלמין כנ"ל, אבל בחי' סוכ"ע הוא מ"ש אני הוי' לא שניתי בין קודם שנבה"ע לאחר שנבה"ע ומעלה ומטה שוין כי שוה ומשוה קטן וגדול כמו עד"מ העיגול שאין בו מעלה ומטה כו' ולכך נק' בשם סובב, אך אין הפי' סובב שהוא מקיף מלמעלה בלבד ולא בא בעולמות דהכתיב ואת הארץ אני מלא אני ממש וכמ"ש במ"א בפ' קרח דזה קאי דוקא על בחי' סוכ"ע אלא דר"ל דהגם שהוא בא באור ושפע בתוך כל העולמות איננו בא שמה בהתלבשות אור ושפע נגלית למקבלי' אלא הוא קדוש ומובדל מהם ואינו נתפס בגדר עלמין וכמאמר הקדוש בשמים ובארץ פי' שהוא קדוש ומובדל גם בהיותו בשמים ובארץ ר"ל דאעפ"י דאת השמים והארץ הוא מלא וזהו בשמים ובארץ עכ"ז הוא קדוש ומובדל מהם כו', ואי לזאת הוא בשמים וארץ הוא בשוה, ובחי' ממכ"ע שמתלבש ונתפס בעלמין שייך בסדר והדרגה מעילה לעילה מרוחני' לגשמיות אבל בבחי' סובב אין חילוק מדריגות כלל אלא שוה ומשוה רוחני' וגשמי' כחשיכה כאורה, וזהו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, וזהו גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר, פי' גדול ה' ומהולל מאוד זהו מצד בחי' ממכ"ע שמהולל ומשובח בחילוקי מדריגות רבות מאוד בכל העולמות בריבוי רבבות עד אין מספר עד שגם הנבראים הגשמי' דסוף העשי' אומרים שירה, וזהו מלך משובח ומפואר עדי עד שמו כו' פי' שהוא משובח ומפואר עדי עד כי אין דומה השירה והשבח שמשבחים ומפארים אותו הנבראים דעשי' שאין השגתם גדולה כ"כ לשירה ושבח שמפארים ומשבחים נבראים עליונים יותר, ולפי שיש

יבתתפח
מדריגות רבות גבוה מעל גבוה עד אין קץ לכן אמר משובח ומפואר עדי עד, וכ"ז ההתחלקות מצד בחי' ממכ"ע שנתפס בהשגת העולמות ע"ז נאמר גדול ה' ומהולל מאד, אבל ולגדולתו אין חקר היינו בחי' סוכ"ע אשר הוא אינו נתפס ומתלבש תוך עלמין כלל רק קדוש ומובדל לכך ע"ז נאמר ולגדולתו אין חקר ואין שייך בזה חילוקי מדרגות כלל, וזהו ענין תכלית ירידת הנשמה בגוף בעוה"ז בחומר גופני, כי הנה עיקר כללות עבודת ה' בתו"מ הוא כדי להמשיך בחי' סוכ"ע הנ"ל לידי בחי' גילוי דהיינו בחי' עצמיות אא"ס שאינו בגדר עלמין שיהי' שורה ושוכן ומתגלה תוך כל עלמין ואז לא יסתירו העלמין כלל כי בחי' ממכ"ע אף שהוא מתלבש תוך העלמין אך העלמין מסתירים על אור וגילוי זה הממכ"ע שמאיר בבחי' צמצום עצום אבל כשיאיר ויתגלה בחי' אור הסוכ"ע הקדוש ומובדל כו' דקמי' כחשיכה כאורה לא יסתיר העלמין כלל, וזהו דוקא ע"י מצות בעוה"ז דוקא ולזה ירדה הנשמה בגוף וזהו דוקא ע"י מצות מעשיות בעוה"ז דוקא וזהו תכלית הירידה דהגם שקודם ירידתה היתה ג"כ עומדת לפני ה' ונהנין מזיו השכינה זהו מבחי' ממכ"ע אבל ע"י ירידתה בגוף בעסק המצות מעשיות היא ממשכת בחי' גילוי אור הסוכ"ע.

יג(נת' דכל הנ"ל בחי' עש"ן זהו בחי' ממכ"ע אבל הסוכ"ע לא שניתי שוה ומשוה והקדוש בשמים ובארץ בשמים ממעל ועל הארץ כו' אם אסק שמים כו', גדול ה' ומהולל מאד ממכ"ע ולגדולתו אין חקר סוכ"ע וירידת הנשמה להמשיך גילוי הסוכ"ע והיינו ע"י מצות מעשיות).

יד(ד) וביאור ענין זה הנה המצות נחלקו לב' בחי' מ"ע ומל"ת בחי' מ"ע הוא המשכת הקדושה ולהגביר הטוב כמו שאנו מברכים אשר קב"ו שממשיכים גילוי קדושה למטה וע"י מל"ת הוא להפריד הרע מן הטוב ולאכפייא לס"א שלא יהי' להם אחיזה בקדושה, וידוע מאמר הזהר כד אתכפיא ס"א אסתלק יקרא דקוב"ה מכולהו עלמין בהיות כי זלע"ז עשה אלקי' דכמו שיש בהיכלות דקדושה שמהם נשפע ונמשך כל טוב וכל המחשבות הקדושות ודיבורו ומעשה דתו"מ הנה חיותם נמשך מבחי' היכלות הנ"ל כך לעומת זה יש ג"כ היכלות מכוחות הטומאה שמהם נמשך שפע וחיות לכל דבר רע והאדם בעל בחירה כאשר יעמוס עליו עול תורה ומצות כשור לעול וכחמור למשא יקבל חיותו וקיומו מהיכלות דקדושה הנ"ל ומהם וע"י ישתלשלו כל צרכיהם הגשמי' ג"כ כשיעשה הכל לש"ש כדי שיוכלו לעבוד את ה' כו' ואם ח"ו לתאווה יבקש נפרד לרדוף אחר רצונות גשמי' הרי מקבל חיותו וקיומו מהיכלות הקליפות שמשפיעים כל דבר רע כמו מחשבות זרות מתאות גופני' אשר לא לה' המה, רק שבקליפה ג"כ יש היכלות דנוגה שמשם נמשך תאוות היתר כשאינו מכוון לש"ש ויש היכלות שמהם נמשך תאוות איסור מה שיש בו ענף מאיסור דאורייתא או דרבנן וכיון שהאדם בעב"ח לכן בו תלוי הכל וע"י שמדחה המח' זרה ומסיח דעתו מהם הנה עי"ז אתכפייא סט"א ג"כ שהם בחי' היכלות הקליפות שהן מקור מח' זו ועי"ז אסתלק קוב"ה בכולהו עלמין פי' שהרי אף היכלות דקדושה נק' עלמין כמו שההיכל שמתעלם בו המלך בישבו בו כך בחי' היכלות ועולמות הם מעלימים

טותתפט
ומסתירים על גילוי אור ה' שלא יהי' אור הגילוי כ"כ רק ע"י לבוש והעלם ההיכל ולכן נק' עולם ל' העלם כנ"ל. וכד אתכפייא בחי' ההעלם היותר אחרון שמסתיר ומעלים בתכלית והן היכלות הקליפות שמהם נמשך מח' זרות מה שהוא נגד רצון ה' והרי זה העלם גמור היותר אחרון ובחי' אתכפייא כשמדחה המח' זו ה"ז דחיות הקליפה זו המעלים ומסתיר לבלתי יסתיר על אור ה' שבאדם שעי"ז אסתלק יקרא דקוב"ה פי' שמאיר ומתגלה בחי' סוכ"ע שנק' קוב"ה לשון קדוש ומובדל כנ"ל אות (ג) בפי' והקדוש בשמים ובארץ כו' והגילוי הזה הוא בכולהו עלמין והיכלות המעלימים מבלי יעלימו ויסתירו כלל, וגילוי הארה זו מבחי' סוכ"ע נק' אסתלק מל' התרוממות כמ"ש במ"א. וזהו דוקא ע"י אתכפייא ס"א למטה (בעוה"ז וכמשל הבית שרוצים להגביהו כשמגביהים העץ והקורה יוגבה ע"י כל הבנין כו') והוא ע"י שבירת כח התאווה גופני שעי"ז נקרע בחי' המסך דקליפה המסתיר והמעלים ועי"ז נתגלה ונתרומם האור מבחי' סוכ"ע בתוך כל עלמין, והתרוממות והתנשאות זאת היינו שלא יהי' בבחי' התלבשות והתעלמות תוך עלמין שמסתירים ומעלימים על אור הממכ"ע אבל ע"י גילוי הסוכ"ע אין מעלימי' ומסתי' כו', וכ"ז נעשה ע"י האדם בהיות כי יעקב חבל נחלתו כמשל החבל כשמתנענע למטה גם למעלה מתנענע בראשו כך ע"י התעוררות ניצוץ האלקי למטה לצאת מחומר תאוות הגופני כך יתעורר למעלה, ולכן אל יפול לב האדם מה שנופלים לו מח"ז רק שיראה לדחותו והיינו להסיח דעתו מהם והיסח הדעת היינו הוא ע"י תקיעת הדעת בהתבוננות ובתיבות התפילה ועי"ז אתכפייא ס"א למעלה ואסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין.

טז(נת' איך ע"י המצות נמשך גילוי הסוכ"ע והיינו ע"י מ"ע המשכת הקדושה וע"י מל"ת הפרדת הרע כד אתכפייא כו' כי יש היכלות דקדושה ויש היכלות הקליפות שמהם נמשך מו"ד שלא לה' המה היתר ואיסור ג"ק ונוגה והאדם בעל בחירה לקבל כו' וכשמדחה המח"ז נדחה ג"כ הקליפה הנ"ל העלם היותר אחרון ואתגלייא קוב"ה קדוש ומובדל בעלמין שלא יעלימו ע"י שבירת התאווה וזהו אסתלק יעקב חבל נחלתו).

יז(ה) וזהו ענין מארז"ל העונה איש"ר בכל כוחו קורעין לו גז"ד של ע' שנה, כי פי' שמי' רבא היינו בחי' סוכ"ע שזהו הנק' שמו הגדול כי יש כמה בחי' שמות והיינו בחי' ממכ"ע אבל שמו הגדול הוא בחי' סוכ"ע והוא כמארז"ל קודם שנבה"ע הי' הוא ושמו בלבד בבחי' א"ס, ופי' יהא שמי' רבא מברך לעלם כו' היינו שיומשך בהתגלות בג' עולמות בי"ע ג"כ כמ"ש לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתי' והיינו שימשך לגילוי ולא יסתירו כלל בחי' ההעלם וההסתר של העלמין וכנ"ל בפי' אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין וזהו לעלם ולעלמי עלמיא שהן דרך כלל ג' עולמות כללים בי"ע ודרך פרט הוא בכולהו עלמין ועי"ז קורעין לו גז"ד של ע' שנה פי' דכמו שיש ז' מדות דקדושה בנפש האלקי' כך יש ג"כ ז' מדות בנה"ב כל א' כלול מיו"ד והנה"א מתלבשת בנה"ב לבררה וכמ"ש ימי שנותינו בהם שבעים שנה, והרע של המדות דנה"ב שהן ז' מדות כל א' כלול מיו"ד נק' גז"ד של ע' שנה (וגם הוא ממש גז"ד של ע' שנה כפשוטו

יחתתפט1
דתכליתו כדי לברר המדות דנה"ב כנ"ל בפי' ימי שנותינו בהם כו' ומחמת התגברות הרע דנה"ב נמשך עלי' הגז"ד בענין חיות של הע' שנה) וע"י גילוי שממשיך מבחי' סוכ"ע דאתכפייא ס"א ואסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין שלא יעלימו ולא יסתירו עוד ה"ז ענין נקרע גז"ד של ע' שנה, וזהו שנק' גז"ד של ע' שנה שנמשך מבחי' שנה והוא בחי' ז' מלכין קדמאין בונה עולמות ומחריבן כו'. ויובן זה ביותר לפמש"ל אות א"ב בענין עולם שנה נפש שהוא בחי' ממכ"ע דבחי' שנה עולם זהו בחי' ההעלם כי הזמן נק' ג"כ עולם שהוא מעלים וע"כ מבחי' זו נמשך יניקת החיצוני' והיכלות הקליפות שמקבלים מחמת ההעלם ומהם נמשך הרע דנה"ב כנ"ל אות ד' אבל ע"י גילוי סוכ"ע אשר אני הוי' לא שניתי שלמעלה מבחי' עולם שנה כו' שאינו בגדר עלמין כלל אזי נקרע גז"ד של ע' שנה כו' דדוקא מבחי' שנה יוכל להיות יניקת הרע וזהו שנק' גז"ד של ע' שנה משא"כ בחי' סוכ"ע שלמעלה מבחי' שנה, וגם יובן ג"כ פי' איש"ר מברך לעלם ולעלמי עלמייא כי הזמן נק' עולם וגם העולמות עצמן נק' נער עולם, וזהו ענין לעלם ולעלמי עלמייא לעלם הוא בחי' שר העולם שנק' עלם ונק' נער כלעיל אות ב' שיומשך גילוי הסוכ"ע בכל בחי' עלמין אלו מתחילה לעלם בבחי' שר העולם ואח"כ בהעולמות עצמן שלא יעלימו עוד ונגלה כבוד ה'.

יטוזהו על כן יאמרו המושלים באו חשבון בואו ונחשב חשבונו של עולם פי' המושלים אלו המושלים ביצרם לאכפייא לסט"א כנ"ל בשבירת תאוות גופני בסו"מ במדות ומח' וגם בראי' ושמיעה כו' וכמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כמו להיות עוצם עיניו מראות ברע בהסתכלות כו' ובמעשה כמו שאמרו קדש עצמך במותר לך וכיוצא בזה ועי"ז אסתלק יקרא דקוב"ה להיות גילוי סוכ"ע בתוך ההעלם וההסתר שבכולהו עלמין כנ"ל, וזהו ע"כ יאמרו המושלים ביצרם דוקא בואו ונחשוב חשבונו של עולם פי' עולם מל' העלם והסתר כנ"ל וע"י נחשוב חשבון ירידת הנשמה לעוה"ז בגוף החשוך שבחי' תכלית הירידה היא צורך עלי' והיינו כדי להיות אתכפייא סט"א שבזה אסתלק יקרא דקוב"ה כו' כנ"ל וד"ל. ובכל הנ"ל יובן מאמרז"ל (פ"ק דברכות) בשעה שישראל עונים איש"ר הקב"ה מנענע בראשו, אך מתחילה צ"ל מהו ענין העונה איש"ר בכל כוחו וזה נת' בזוהר דף ר"ך ע"פ כל אשר תמצא בידך לעשות בכחך כו' כי המקיף של נשמה נק' כח חי' יחידה הוא בחי' כת"ר חכ' וע"י מקיף זה מקבל השפע מלמעלה ועי"ז יוכל להפוך חשוכא לנהורא שהוא דוקא ע"י גילוי כח מבחי' סוכ"ע המאיר כו' ע"י מקיף הנ"ל (ועיין ע"פ צו את בנ"י כו') לכן כי אין מעשה וחשבון בשאול כיון שמסתלק מקיף הנ"ל לא יוכל לשנות טעמו כו'. וזהו העונה איש"ר שהוא המשכת סובב בממלא בכל כוחו ע"י המקיפים הנ"ל, לכן יש באיש"ר כ"ח אותיות כנגד כח הנ"ל וז' תיבות כי ב' המקיפים הנ"ל הן ל' מ"ם דצלם כמ"ש הרמ"ז בפ' פינחס שם, וזהו הענין מנענע בראשו שהוא גילוי המקיף בפנימיות וראשית הגילוי בחב"ד בחי' ראשו והוא גילוי סובב בממלא וכל גילוי צ"ל ע"י מטי ולא מטי זהו הנענוע ועיין רמ"ז שם ומ"ש במ"א בפי' כל הנשמה תהלל י"ה ולכן אז אומר הקב"ה מה לו לאב שהגלה את בניו כו' כי ע"י זה נמתקין הדינין כדלעיל, וז"ש במדרש ע"פ כי נעור ה' כתרנגולא דמנענע רישי' כי

כתתפט2
גילוי אוא"ס ב"ה הסוכ"ע בממכ"ע ע"י בחי' נענוע הנ"ל וברישי' דוקא ועמ"ש בענין שעשועי המלך בעצמותו שנק' ג"כ נענוע בס' עמק המלך.

כאתבנה ותכונן עיר סיחון (הנה אחר שאמר בואו חשבון לחשוב חשבונו של עולם דיש לפרש ג"כ אבחי' מארי דחושבנא בק"ש שעל המטה או בתיקון חצות שהיא הכנה לתפילה אז עי"ז אח"כ הרי תבנה ותיכונן עיר סיחון שהוא בחי' התפלה) דהנה אמרז"ל סיחון סיחה נאה כו'. והוא התפילה שנק' שיחה כמ"ש ולפני ה' ישפוך שיחו וארז"ל (בפ"ק דע"ז) אין שיחה אלא תפילה (ואעפ"י דשיחה נאה שבדברי רז"ל לגריעותא קאמר מ"מ גם פי' זה אמת כי זה לעומת זה עשה האלקי' ויש בחי' סיחון דקליפה והוא סיחה נאה שבדברי רז"ל ויש ג"כ לעומת זה בחי' עיר סיחון דקדושה והוא התפילה שנק' שיחה כנ"ל וכמ"ש כיוצא בזה בזהר גבי פרעה דאתפריעו כל נהורין כו' ויש בחי' פרעה דקליפ' ג"כ). אך להבין הטעם למה נק' התפילה שיחה אך הענין הוא כי מלבד דשיחה לשון דיבור כפשוטו עוד זאת יש בפי' שיחה שהוא ענין הסחה והזזה ממקום אל מקום אחר כמו כאשר יפרש השוחה לשחות (בישעי' כ"ה) דפירושו לשוט במים דענין השט במים הוא מזיז ומעתיק א"ע ממקום אל מקום כו' וכמו"כ מצינו שפי' רז"ל בפי' דאגה בלב איש ישיחנה ב' פירו' הנ"ל ישיחנה לאחרים או ישחנה מדעתו, ישיחנה לאחרים הוא לשון דיבור אבל ישחנה הוא לשון הסח הדעת, היינו שמעתיק דעתו להיות ניזוז והוסח ממקומו ודאגתו לתקוע הדעת בדבר אחר) וכך הוא ענין התפילה בהיות שעיקר הבקשה בתפילה הוא שיתגלה בחי' סוכ"ע להיות מתלבש תוך כל עלמין שהרי התפילה הוא לבקש ולפעול בחי' גילוי חסד עליון שלמעלה מסדר ההשתלשלו' שאעפ"י שבוודאי אין יסורים בלא עון א"כ עפ"י החכ' והדין באים היסורים עכ"ז מבקש גילוי חסד עליון להצילו מזה וגילוי זה הוא דוקא מבחי' סוכ"ע שלמעלה מעלה מבחי' חכ' ודינים כו' וכמו דארז"ל בהעונה אמן יש"ר בכל כוחו שקורעי' לו גז"ד כו' שהוא מפני דאיש"ר הוא המשכו' מבחי' סוכ"ע כנ"ל אות ה', ועי"ז מתבטלים הדינים והצמצומים ששרשן רק מבחי' ממכ"ע כמו"כ ענין התפילה שענינה ג"כ להמשיך גילוי רצה"ע שלמעלה מבחי' דין כו' הוא דוקא המשכה מבחי' סוכ"ע. אך היינו שממשיכי' גילוי הסובב בממלא כ"ע שיתגלה החסד למטה ממש לבטל הדין בעוה"ז ממש) וזהו שאנו אומרי' יהי רצון כי הוא ית' למעלה מן הרצון (שלימותא דכולא וכלום חסר כו' ח"ו שיהי' שייך לרצון רק שאנו ממשיכי' שיתצמצם להיות לו בחי' רצון ולכן רצון אותיו' צינור שהוא בחי' צינור והמשכה מצד צמצומים שנתצמצם בבחי' רצון והוא ענין גילוי הסובב בממלא ע"י בחי' צינור אבא יונק ממזלא כו') וכדי שיהי' לו בחי' רצון בברכת ש"ע כמו גואל ישראל ומברך השנים וכיוצא היינו ג"כ ענין הסחה והזזה ממקום למקום כי מצד עצמו לאו דאית לי' מכל אינון מדו' כלל והוא ית' נעתק ויורד ממקום מדרגתו העצמי שלמעלה גם מבחי' רצון להיות לו רצון בהמשכות כו' (ולכן נק' הוא ית' עתיק יומין בדניאל כי הנה הוא ית' מתנשא מימות עולם שהן בחי' המדו' עליונות הנק' יומין עילאין דלאו מכל אינון מדו' כלל.

כבתתפט3
ואמנם כדי שיומשך ממנו להיות מקור לבחי' ימות עולם נק' עתיק יומין לשון המעתיק הרים וכמו מעתיק מספר לספר היינו כביכול שמעתיק ומזיז אורו הא"ס ממקום העצמי שאינו בגדר עולמו' להיות מקור לעלמין, וזהו בחי' יהי רצון כי רצה"ע נק' עתיק יומין כו' ואח"כ מתצמצם עוד בבחי' צינור להאיר בבחי' ממכ"ע להיות נפעל גילוי הרצון למטה, וזהו שמו בגימ' רצון וגימ' צינור כי שמו הוא בחי' האור קודם שנמשך בבחי' רצון וכמארז"ל עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו לבד רק שממנו נמשך להיות י"ר ואח"כ נמשך בבחי' רצון צינור בממכ"ע כו' וכ"ז ע"י התפילה וזהו שארז"ל קושר כתרים ר"ל שעם היותו ית' למעלה מבחי' רצון הוא קושר כתרים ומתלבש בבחי' רצון כו').

כגואתעדל"ע זו ר"ל המשכה זו שנמשך ע"י התפלה בחי' י"ר כו' נק' שיחה והזזה שמלמעלה למטה כו' (וגם יתפרש ג"כ שיחה לשון דיבור ואותיות שהרי נת' דמקור התהוות הרצון הוא מבחי' שמו הגדול כי שמו גימט' רצון והרי שמו הוא בחי' אותיו' לבד לגבי מהו"ע ית' שלמעלה מבחי' שם עד"מ באדם השם אין שייך רק בשביל זולתו ובפ"ע א"צ לשם כו' וא"כ מבחי' אותיו' לבד נעשה בחי' רצון הנק' סוכ"ע, לכך ב' הפירושי' דשיחה עולה בקנה א' גם בענין ההמשכה שמלמעלה למטה שמבחי' שיחה ואותיו' נעשה בחי' הסחה והזזה להיו' בחי' יהי רצון כו' להיות גואל ישראל ומברך השנים כו').

כדאך בחי' שיחה זו מלמעלה למטה באה ע"י אתדל"ת בשיחה שבתפילה שהאדם מתפלל כי רוח אייתי רוח כו' וגם באתדל"ת זו שייך ב' פי' הנ"ל לשון הסחה והזזה כי עיקר התפילה היינו בחי' צעקה בצר לו וזהו לפני ה' ישפוך שיחו לשון ישפוך היינו שפיכת הנפש כאשר צר לה מאוד מאשר בהבל בא ובחושך וצלמות ילך ברוב הזמן כו' והיינו ע"י בחי' קדימ' בחי' בואו חשבון להיותו ממארי דחושבנא בכל לילה כנ"ל לטעום מרירו' בנפשו מכל מעשי' ודבורי' ומחשבותיו אשר לא לה' המה מיום היותו ועל אשר נשקע ונטבע בתאות עוה"ז ובזה כל השתדלותו בשכבו ובקומו כו' והאמת נשכח מלוח לבו מחמת טרדתו בהבלי הזמן כו', רק כי פנה אלי עורף בלא לב כו', ויוסיף דעת בגדולת ה' יוסיף מכאוב בנפשו, ועי"ז ישפוך שיחו במס"נ מעומקא דליבא להיות בחי' הסחה והזזה ממש שיהי' נעתק ונבדל ממדותיו הבהמי' המסתירי' כו', וזהו שע"י בואו חשבון אזי תבנה ותיכונן עיר סיחון להיות התפילה כדבעי בבחי' שפיכו' הנפש ושיהי' נעתק וניזוז מהטבעת מדות דנפש הבהמי'. אמנם לשון תיבנה ותיכונן הענין הוא כי בתפילה צריך להיות ג"כ דוקא צירופי אותיות הדיבור וכפירוש הפשוט דשיחה לשון דיבור לכן נאמר ע"ז לשון בנין כמו בנין מהאבנים כך דיבורים נק' בתים כמ"ש בס"י שהאותיו' נק' אבנים כו' (עוד יש בשיחה שני פירושי' הא' לשון שחי ונעבורה (בישעי' נ"א כ"ג) שהוא לשון השתחוואה או לשון שחי' וכפיפה כמו ושח רום אנשים לשון הכנעה ושפלות וכך קודם התפילה צריך להיות הכנעה כובד ראש ועיקר התפילה הוא ענין השתחוואות דשמו"ע כנודע דעי"ז הוא ההמשכה כו') וז"ש דהע"ה ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי דהיינו כשהתפילה היא בבחי' אשיחה ע"ד הנ"ל עי"ז וישמע קולי כו'.

כהתתפט4
והנה פי' סיחון סיחה נאה יתפרש ג"כ על התורה בצירופי אותיו' שבה דהנה דהע"ה א' מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי וכתי' כי עדותך שיחה לי אשיחה בפיקודך, פי' שצרופי אותיו' שבתורה הן במקרא והן במשנה והן בהלכות ואגדות נק' בחי' שיחה ע"ד הנ"ל בשני הפירושים שיחה לשון דיבור ולשון הסחה והזזה ממקום למקום כמרז"ל ע"פ קווצותיו תלתלים שהי' ר"ע דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, הנה נמשלו ההלכות לבחי' שערות והוא בחי' שער רישי' כעמר נקי וכמו עד"מ השערות הנמשכי' מן הראש שהם בוקעים ויוצאים וההארה מן המוח נמשך ומתלבש בהם כך ע"י ההלכות נמשך בחי' ההארה מן המוחין עליונים דח"ע וזהו מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי פי' שיחה והזזה מפני שנמשך גלוי אא"ס ע"י צירופי אותיו' שנק' שער רישי' כו'. וז"ש רז"ל בערובין (ד' נ"ד ע"ב) ע"פ והולכי ע"ד שיחו דקאי על בעלי מקרא משנה ותלמוד, ע"ז א' ג"כ תבנה ותיכונן כי ת"ח העוסקים בתורה נק' בונים על שעוסקי' בבנינו של עולם כמארז"ל א"ת בניך אלא בוניך כו'.

כותבנה ותכונן עיר סיחון דהנה אמרז"ל סיחון שיחה נאה והוא התפילה שנק' שיחה כמ"ש ולפני ה' ישפוך שיחו כו' וי"ל למה נק' התפילה בשם שיחה, אך הענין הוא דפי' שיחה הוא מענין הסחה והזזה ממקום אל מקום אחר כמו כאשר יפרש השוחה לשחות כו' וכיוצא בזה וכמו פי' היסח הדעת שניתוק וניזוז ממקומו, וכך הוא ענין התפילה בהיות שעיקר הבקשה בתפילה היינו שיתגלה בחי' סוכ"ע להיות מתלבש תוך כ"ע כנ"ל וזהו שאנו אומרים יה"ר כי הוא ית' למעלה מן הרצון כו' וכדי שיהי' לו בחי' רצון בברכות שמונה עשרה כמו בגואל ישראל או מברך השנים וכיוצא היינו ג"כ ענין הסחה והזזה ממקום למקום כי מצד עצמו לאו דאית לי' מכל אינון מדות כלל והוא ית' נעתק ויורד ממקום מדריגתו העצמי' שלמעלה גם מבחי' רצון בהמשכות כו', ואתעדל"ע זאת בתפילה נק' שיחה מלמעלמ"ט וזה בא ע"י אתעדל"ת כי רוח אייתי רוח כו' והיינו ע"י צעקה בצר לו וכמ"ש לפני ה' ישפוך שיחו במס"נ מעומקא דליבא כו' וזהו תיבנה ותיכונן עיר סיחון כו' פי' שיחה נאה שהוא שורש ענין התפילה שנק' שיחה נאה כנ"ל והיינו ע"י שמושלים ביצרם וחושבים חשבונו של עולם כנ"ל וד"ל. ומה שאמר תיבנה ותכונן כו' הענין הוא כי בתפילה מועיל דווקא צירופי אותיות הדיבור כי פי' שיחה ע"ד הפשוט הוא הדיבור ועיר סיחון שיחה זאת תבנה ותיכונן מלמעלה למטה כמ"ש אדני שפתי תפתח כו' כמ"ש במ"א וד"ל. והנה פי' סיחון שיחה נאה יתפרש ג"כ בתו' בצירופי אותיו' שבה דהנה דהמע"ה אמר מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי כו' פי' שצירופי אותיות שבתו' הן במקרא הן במשנה הן בהלכות ואגדות נק' בשם שיחה ע"ד הנ"ל שהוא ענין הסחה והזזה ממקום למקום בהיות שהאותיות שבה הן בחי' שער ראשו כעמר נקי וכמ"ש קוצותיו תלתלים וארז"ל ר"ע הי' דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילי של הלכות כו' עד"מ השערות הנמשכים מהראש שהן בוקעי' ויוצאים ממותרי המוחין ועי"ז נמשך הארה מן המוח כך ע"י הלכות נמשך בחי' הארה מן המוחין העליונים דח"ע וזהו מה אהבתי תורתיך כל היום היא שיחתי פי' שיחה והזזה מפני שנמשך גילוי

כזתתפט5
אוא"ס ע"י צירופי אותיות שנק' שער ראשו כו' וע"ז א' ג"כ תיבנה ותכונן עיר סיחון שהם צירופי אותיות שבנינם ע"י התנאי' שנק' בונים כמ"ש ורב שלום בניך א"ת בנייך אלא בונייך שעוסקים בבנינו של עולם וד"ל.

כחכי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון פי' באש יש ב' בחינות האחד שהאש הוא שורף ומכלה העצים והב' אש שלהבת העולה למעלה מלבד מה שהוא מכלה ושורף כו' והנה ע"י המושלים ביצרם לאכפי' לסט"א ובאים לחשבון לחשוב חשבונו ש"ע כנ"ל אש יצאה מחשבון זה לשרוף ולכלות הרע לאכפייא לסט"א ולאתהפכא חשוכא לנהורא והיינו כי אש יצאה מחשבון כו' ואמנם מקרית סיחון שהוא בחי' שיחה נאה בצירופי אותיות דתפילה יוצאה להבה ואש שלהבת י"ה מלמעלה לעורר את האהבה למטה כרשפי אש שלהבת העולה מאיליה כמ"ש רשפיה רשפי אש שלהבת י"ה כו'.

כטוביאור הדבר הנה ידוע שיש ב' מיני אתדל"ע הא' כמים הפנים הבאה אחר אתעדל"ת דוקא ויש אתעדל"ע שבאה מלמעלה לעורר אתעדל"ת והוא בחי' אהבה עליונה ברשפי אש הנק' שלהבת י"ה שמושך לבן של ישראל לאביהם שבשמים כו' וכמ"ש אה"ע אהבתיך ע"כ משכתיך חסד והמשכה זאת האה' בנפש באה יותר מכדי שאת הנפש בכח עצמותה כו' כי להבה זאת נק' שלהבת י"ה בחי' גילוי אא"ס ב"ה ממש בנפש והוא הנק' נשיקין כפולים כי בחי' נשיקה למעלה הוא בחי' אתדבקות רוחא ברוחא דוקא ויש ב' מיני התדבקות א' אתעדל"ת שגורמת אתעדל"ע ואח"כ אתעדל"ע שגורמת אתעדל"ת ונק' נשיקין כפולים כי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח וכשם שרוח המקבל מעורר רוח המשפיע כך רוח המשפיע מעורר רוח המקבל וזהו עיקר נשיקין שהוא התדבקות רוח המקבל ברוח המשפיע ורוח המשפיע ברוח המקבל וכלול כ"א מב' רוחות כמ"ש בכהאריז"ל וד"ל. וזהו ימין ושמאל תפרוצי פי' ימין מקרבת וימינו תחבקני היינו בחי' להבה שיוצאת מקרית סיחון בחי' שיחה נאה דתפילה ותורה שבאה אחר שמאל דוחה שהוא בחי' חשבון של המושלים ביצרם לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר כו' וזהו ימין ושמאל תפרוצי שמאל דוחה וימין מקרבת והיינו כי אש יצאה מחשבון שמאל דוחה ולהבה מקרית סיחון ימין מקרבת וד"ל.

לאכלה ער מואב, בעלי במות ארנון. פי' ער לשון שונא, ויהי עריך, והשמדתי עריך, ובחי' מואב הוא בחי' חכ' דקליפה שהיא זלע"ז דחכ' דקדושה, והענין הוא כי בחי' התחכמות בעניני' גשמי' בצרכי גופו אעפ"י שהותרה לצורך כמ"ש ואספת דגנך כו' אבל אין זה אלא בפועל המעשה בלבד וכמ"ש יגיע כפיך כי תאכל כו' ולא יגיעת המוח בהתחכמות יתירה והמתחכם ביותר בעניני פרנסה ע"ז נאמר לא לחכמים לחם כו' ודוקא על יגיע כפיך נאמר אשריך בעולם הזה וטוב לך לעוה"ב אבל ההתחכמות בתחבולות נק' מואב בחי' חכ' דקליפה שלעומת חכ' דקדושה שנק' אב כמ"ש שמע בני מוסר אביך כו', ואמנם ע"י אש שיצא מסיחון הנ"ל ולהבה מקרית סיחון הנ"ל אכלה ער מואב שנאכלה ונתהפכה קליפ' חכ' דקדושה שנק' מואב ונק' ער כי כל מנגד הוא בחי' שונא כידוע וד"ל.

לאתתפט6
בעלי במות ארנון פי' ארנון בקדושה נק' נחל ארנון וזלע"ז יש ארנון בקליפה, דהנה תיבת ארנון הוא ארון ונון פשוטה בתוס' בא לחבר הארון עם הנון ובקדושה היינו ארון הברית שבו הלוחות כללות התורה ואורייתא מח"ע נפקת והנו"ן בתוס' מחבר האור בכלי שהוא הארון והלוחות וזהו בקדושה וזלעו"ז בקליפה חכ' דקליפה באור וכלי הנה ארנון בנון פשוטה הוא המחברם כו' וזהו מ"ש כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמורי פי' בין בחי' מואב שהוא חכ' דקליפה ובין האמורי שהוא בחי' הדיבור כו', והנה בקדושה החכ' נק' כח מה בחי' ביטול וכמ"ש משה ונחנו מ"ה אבל בקליפה החכ' בחי' יש ודבר מורגש דוקא בבחי' הגסות והפירוד ונק' במות ארנון וזהו אכלה ער מואב לבחי' אור חכ' דקליפה עצמה הנק' מואב ואח"כ גם לבעלי במות ארנון המביא וממשיך לקליפות חכ' בכלי הדיבור ונק' במות ע"ש בחי' הגסות והפירוד והן חכ' חיצוני' שמגשם את אור החכ' דקדושה כו' ולעתיד שיבוער רוח הטומאה יבוטלו כל ההתחכמות החיצוני' וגסותם וכמ"ש ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו' ונשגב שמו לבדו ביום ההוא וד"ל.