Or Torah·Ki Seitzeiאור תורה·כי תצא

אקעד
קעד

בכי תצא למלחמה על אויביך וגו'. פי' כי תצא אתה האדם מדביקות הש"י, בוודאי תבוא למלחמה, ר"ל בעולם הפירוד ששם המלחמה כנודע. וראית בשביה אשת יפת תואר, ר"ל התואר של הגשמיות אשה [נ"א: התואר של אשה, הגשמיות], ונקרא שביה, לפי שהכל באה מהשבירה שהיא סוד השביה. וחשקת בה, ר"ל פן תהיה חשק שלך רק ביופי הגשמיות הזה. וז"ש ולקחת לך, אינך רשאי להתייחס הליקוחין לך להנאתך [ח"ו], זה אינך רשאי לעשות. אלא [אם באה כנגדך פתאום] תעלה הכל לאש"ה, כמ"ש אש"ה ריח ניחוח לה', רצה לומר להעלות הניצוצות למעלה [היינו שתדבק מחשבתך בשורש המדה העליונה כנודע].

גקעה
קעה

דשלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך. פירושו, ר' ישראל בעש"ט זלה"ה אמר^קנג על הגמרא גיירני על מנת שתלמדני (תורה) [כל התורה] כשאני עומד על רגל אחת, כי האדם הוא חלק אלה"י ממעל, ובא"ס לא שייך חלק, דהקדוש ברוך הוא ממלא כל עלמין (ממילא)^קנד.

הולפעמים בא האדם לעולמות שפלים ומאוסים וחושב מחשבות של הבל, ה' צדיק יבחן, שבוחן אותו ומשליך אותו לעולמות רעות כדי שיעלה אותם להקדוש ברוך הוא, וחשוב [הוא] אצלו יתברך מאוד. והאדם אף על פי שהוא בא לדבר רע יקבל הכל בטוב, כמו ר' עקיבא שנכבה נרו ואכל ארי את חמורו ואמר על הכל גם זו לטוב^קנה, ובאמת הביא לתוכן טובה.

ווזהו גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כשאני עומד על רגל אחת, [ר"ל] שאהיה תמיד במדריגה טובה. ואמר לו מה דעלך סני לחברך לא תעביד, רמז לו כשהיית אתה במדריגה רעה הוצרך אדם טוב ליפול למטה כדי שיעלה (את אחר) [אותך], [לכך צריך גם אתה ליפול]. ור' עקיבא שהיה בן גרים, עוקר הרים וטוחנן זה בזה [בסברא], פי' הרי"ם נקרא מדות אבות והוא הביא את המדות למעלה, כי היה התענוג יותר גדול [מפני] שהוא היה בן גרים, כמשל הידוע. וזהו שתוק כך עלה במחשבה, שהביא את הכל לעולם המחשבה. וזהו שלח תשלח את האם, אף על פי שאין השכינה חופפת עליך, ואת הבנים תקח לך, שיהיו בך המדות אהבה ויראה [נ"א: שלח תשלח את האם והבנים תקח לך, ר"ל שורש המחשבות זרות תשלח, שתדבק את עצמך במדת אהבה ויראה].

זקעו
קעו

חכי תבנה בית חדש וגו'. פי' אדם האומר פירוש חדש על איזה ענין בתורה. ועשית מעקה לגגיך, ר"ל דאלו לפי הפשט היה צריך לכתוב ועשית מעקה לגגו, והוה קאי על הבית אשר בנה. ולפי פירוש הנזכר אתי שפיר. וכך פירושו, ועשית מעקה (לגגיך), רצה לומר מחיצה, לגגי"ך, רצה לומר לגדלות שלך, שלא יהיה לך פניה בזה, שלא יגבה לבך בזה שאמרת תורה חדשה שלא שמעה אוזן מעולם. כי לא לך הגדלות, כי הכל מאתו ית'. כי יפול הנופל ממנו, ראוי הוא ליפול (וכו') [כנ"ל], כי ידעת שהשבירה כבר היה בשביל גדלות שכ"א אמר אנא אמלוך וד"ל.

טקעז
קעז

יכי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך. כי זית שמן קשה לשכחה. הקליפה היא העבירה הקשה לשכחה, לשכוח להשם יתברך. אבל כשעושה מצות תשובה אזי הוא מוציא [את ה-] מצוה של תשובה מתוך העבירה, שהיתה אסורה שם. וצריך לשוב מאהבה. כי כשעושה העבירה מסתמא עושה מחמת תאוה, כי כשעושה באונס לא מיקרי עבירה. והתאוה היא מכח התענוג, והתענוג הוא דבר גדול מאוד, אז תתענג על ה' [כביכול], כנודע פירושו. רק כשנפל בעבירה כנזכר [נ"א: רק שנפל לשבירה ר"ל], לכך צריך לשוב מאהבה. וזהו כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך, אם תוציא שמן מהזית, פירוש מהעבירה תעשה מצות תשובה, לא תפאר, שלא יהיה לך גאוה בזה^קנו.