Chabad Library · The Maggid of Mezritch
Or Torah·
אטו
טו
טו
בענין סמיכת הפרשה, ונח מצא חן בעיני ה', אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח. ויש לדקדק הלא אמרו רז"ל ע"פ כי נחמתי כי עשיתים ונח מצא חן בעיני ה', מלמד שאף נח לא היה כדאי להנצל אלא שמצא חן. ואם כן, לפי זה האיך קורא אותו הכתוב אחר כך צדיק תמים, אם כן היה כדאי. ואפילו למאן דאמר בדורותיו היה צדיק לגנאי, מ"מ הכתוב מעיד עליו שהיה צדיק תמים. ועוד, מהו ענין מציאות חן. ועוד, למה אצל מציאות חן נאמר שם הוי', ואחר כך אמר את האלקים התהלך נח. ועוד, מהו ענין ההפסק באמרו אלה תולדות נח בשביל דרשת רז"ל שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים שלהם.
גואפשר לומר על פי מ"ש רז"ל ע"פ ויאמר ה' אל נח בא אל התיבה וגו' כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, מכאן שאומרים מקצת שבחו בפניו וכולו שלא בפניו. אבל מ"מ קשה למה שינה הכתוב ולא קראו תמים, כי הלא באמת היה תמים. גם אמרו יש דורשין לשבח, בדורותיו היה צדיק ואילו היה בדורו של צדיקים וכו', ויש דורשין לגנאי, לפי דורו היה צדיק.
דוכדי להבין זה, נקדים מ"ש בזוהר ע"פ דור הולך ודור בא, אין לך דור שאין בו צדיק כמשה רבינו ע"ה. ר"ל שמשה היה כלול מכל הדור שהוא ס' רבוא, כמ"ש רז"ל אשה אחת ילדה במצרים ס' רבוא בכרס א'. ולכן נאמר דור הולך ודור בא, ולא נאמר דור הולכים וכו', כי זה קאי על הצדיק שבדור, וכמ"ש רז"ל עד שלא שקעה שמשה [של עלי] וכו' כמ"ש וצדיק יסוד עולם. וידוע שמדת היסוד יש בו כח לעלות למעלה ולהוריד ולהמשיך השפע מעילא לתתא, מפני שהוא כולל הכל כידוע. וכן הוא הצדיק התחתון, שהוא כמו צנור המשפיע לכל הדור, כמ"ש רז"ל כל העולם לא ניזון אלא בשביל חנינא בני, ר"ל שר' חנינא השפיע ועל ידו בא השפע לכולם, כמו דרך השביל שהוא מעביר הכל דרך שם כן ר' חנינא בעצמו היה כמו השביל בענין ההשפעה. וכמו כן הוא כמו סולם, שנאמר עולים ויורדים בו, כי כמו שיש לו כח להוריד השפע ולהשפיע כן יוכל להעלות את כל דורו למעלה.
הוכבר אמרנו בסימן על מ"ש רז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן לא זכה וכו', ולמה המדה כך. ונתבאר הטעם בסימן הנזכר [בלקו"י: בדרושים הקודמים], ויובן על פי הנזכר, כי כל הרהורי תשובה שהרשעים מהרהרים בתשובה בכל יום הכל הוא [נ"א: בא להם] ע"י הצדיק, כמ"ש רז"ל [בכל יום] בת קול מכרזת שובו בנים שובבים. אך מי הוא השומע זה, לכן נבין מתחילה מהו ענין הבת קול. כי הנה ידוע כשאדם מוציא קול נשמע כנגדו קול כמותו, וזהו פי' בת קול. ואם כן, כאשר יש בת קול מוכרח הוא שיש קול העצם, שהוא כביכול הקב"ה בעצמו מכריז שובו בנים וכו'. וידוע מ"ש רז"ל כל דבור ודבור היוצא מפי הקב"ה נברא ממנו מלאך, והמלאכים הנבראים ע"י הדבורים באמצעות הצדיק המה המעוררים את כל הדור להתעוררות התשובה. וז"ש והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, כלומר בו ממש, באמצעות הצדיק, ועל ידי כן הצדיק מעורר את דורו מפני שהם כלולים בו ומהרהרים בתשובה, ויוכל הצדיק להעלותם. כמו בדור של אברהם אבינו ע"ה, אע"פ שהיו עובדי עבודה זרה עכ"ז היה יכול להעלותם ולהחזירם למוטב, כמ"ש ואת הנפש אשר עשו בחרן. אבל דורו של נח היו רשעים ביותר, כמ"ש רק רע כל היום, לכן לא היה בו כח להעלותם. ומה גם שגם נח בעצמו לא היה יכול להתחזק ולעלות למדריגות יותר עליונים מחמתם. וזהו דמיון אדם המושך בחבל משא כבדה ממטה למעלה, וכשהמשא כבדה ממנו ביותר אז האדם עצמו נרתע לאחוריו, וכמעט שאינו נופל. כך היה נח עם דורו. לכך היה צריך סעד לתומכו, ונאמר בו את האלקים התהלך נח, שהיה צריך עזר [וסעד] גדול מחמתם כנזכר, והיה הקב"ה כביכול בעצמו אוחזו ומחזקו להעלותו. אבל אברהם היה כחו יפה, וגם דורו לא היו רעים כ"כ, לכך לא היה צריך סיוע, וכל העליות שעלה והתדבקותו והתקרבותו הכל היה מעצמו.
וואם כן, לפי זה מאן דאמר לשבח ומאן דאמר לגנאי פירושו כי באמת נח היה צדיק תמים. ומ"ד לשבח הוא כפשוטו, מכל שכן אם היה בדור צדיקים. ומ"ד לגנאי, לפי דורו, פי' לפי דורו שהיו רעים ביותר עשה נח כל יכולת צדקתו בתמימות, אבל אם היה בדורו של אברהם אבינו ע"ה לא היה צדקתו של עכשיו נחשב לכלום, אבל באמת אם היה בדור כשר יכול היה לפעול ולעלות כמו אברהם, כי המניעה לא היתה מחמתו כ"א בעבור דורו, והיה יכולת בידו לעלות ולהתהלך לפניו כמו אברהם בלי סיוע.
זונמצא היוצא מזה, [שבאמת] נח היה צדיק תמים מדתו, אך מפני מניעת הדור הוצרך לסיוע להיות תמים שלא ירתע לאחוריו כנזכר. ואם כן, מדתו שהיה תמים לא נתייחסה אליו לשבח, כי הלא הוא בעצמו לא היה יכול להתחזק לולא סיוע העליון, רק שבחו המתייחס אליו הוא מדת צדיק, שהיה בהתעוררות מעצמו. וזהו שאמרו בצחות לשונם מקצת שבחו בפניו, כלומר מקצת שבח"ו דייקא, ר"ל קצת שבחו המתייחס אליו, היה רק מדת צדיק, שהיה בהתעוררותו מעצמו, וזהו כל שבחו באמת. כי לא היה לו לשבחו יותר במדת תמים, כי זהו לא שבח"ו רק מחמת סיוע כנזכר. ולכן נאמר כאן כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, ר"ל בזו המדה שהולך הצדיק לפני כמו אברהם בלא סיוע, אתה אינך כי אם צדיק לבד, ומה שאתה תמים הוא מחמת סיוע שלי, כמ"ש בראש הפרשה את האלקים וכו'.
חואפשר שלזה רמזו ואמרו מקצת שבחו, ר"ל בערך שאר הצדיקים ההולכים לפניו מתייחס אליו רק מקצת שבחו, וכולו, ר"ל הן השבח שלו והן השבח הבא מחמת סיוע, הוא שלא בפניו כנזכר. ועם כל זה נוכל ללמוד מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו, מפני שקוריהו הכתוב רק צדיק, הגם שבפניו הוא כל השבח שלו.
טוענין מציאות החן, הנה גבי יוסף נאמר ג"כ מציאת חן מפני שהיה יוסף ג"כ מבחינה זו צדיק יסוד עולם. והנה ידוע כי שם חן הוא בה' תתאה הנקרא עולם, ר"ל מלכות. ואפשר לומר כי הצדיקים הללו גרמו במעשיהם הטובים והמציאו מעילא לתתא את [שם] חן לה' תתאה. כי השם הנזכר הוא השם הכללי הכולל כל הד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, ולשון מצא כמו (המפנק) [הספיק] והשפיע, כמו אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם. ולכן הצדיקים הללו זנו ופרנסו את העולם, כי נח זן לאשר אתו בתיבה, וביוסף נאמר הוא המשביר וגו' ויכלכל יוסף וגו', שהמציאו והשפיעו מתחילה שם ז"ן אל ה' תתאה, על דרך שנאמר ותתן טרף לביתה, ואחר כך כאשר השיגו יותר שהוא אלף בינה, שהוא אלף שבין הב' ווין של השם, נעשה שם ח"ן.
יוגבי נח שנאמר בו ח"ן כמה פעמים, כי גם שמא גרים, שאותיותיו הם ח"ן בהיפוך אתוון, להורות על גודל הטרחא והיגיעה שלו עד שהמציא מדה הנזכר מפני מניעת דורו כנזכר. אכן ביוסף שלא היה לו שום עיכוב ומניעה נאמר בו פעם א' ח"ן, שבנקל היה לו להמציא שם זה. ולא כן נח, אף שהיה לו סיוע מלמעלה עם כל זה הוצרך גם הוא להתחזק ביותר.
יאוהנה ידוע כי מדת צדיק יסוד עולם, שהוא עולה וממשיך השפע מעילא לתתא למדה הנקרא עולם, והנה השפע הוא כידוע שהם המוחין ולבושין שהם הג' אהי"ה הידועים, שהם גימטריא תנ"א שהוא ראשי תיבות אלה תולדות נח, כמבואר בכוונת נשמת. ואפשר לומר שלכן הספיק [כאן] באלו ג' תיבות אלה תולדות נח אל הרמז הנזכר. וסמיכת הפרשה אפשר שהוא מעין סמיכת גאולה לתפלה, שהוא מרמז לסוד הנזכר.
יבוזה אפשר גם כן פי' את האלהים התהלך נח, ר"ל כל מגמתו וכוונתו היתה לייחד ולקשר מדה העליונה [נ"א: מדות העליונים], ולהשפיע בדרגא תתאה הנקרא אלהים. וזהו את האלהים, [ה' אלהים], שהוא ה' תתאה כידוע, התהלך נח, ר"ל כל הלוכו וכוונתו היתה להשפיע במדריגה הנקרא אלהים כנזכר.
יגטז
טז
טז
ידאו אפשר לומר, כי הנה ידוע כי שם הוי"ה הוא רחמים גמורים, ומטה כלפי חסד שהוא מדת אהבה, ושם אלהים הוא גבורה שהוא יראה. ואפשר לומר כי אף שהיה נח צדיק תמים, עם כל זה לא היה כי אם במדריגת יראה, [נח היה] צדיק תמים ושלם ביראה. לכך נאמר בו את האלהים התהלך נח. ושם נאמר צדיק תמים במדריגה הזאת, אך מדת אהבה עדיין לא השיג. ולכן כאשר נאמר שם הוי"ה בפסוק כי אותך ראיתי צדיק לפני, לא נאמר שם תמים, כי לא השיג מדה זו בשלימות. וז"ש שם ויאמר ה', שהוא הוי"ה, כי בערך הוי"ה שהוא אהבה לא היה כדאי, שלא השיגו בשלימות רק מחמת מציאות חן. אבל [גבי] אברהם נאמר בו חסד לאברהם, אברהם אוהבי וגו', שהשיג גם מדת אהבה בשלימות, נאמר בו התהלך לפני והיה תמים, כי היה תמים ושלם בשתי מדות.
טוואפשר שזהו רמז וה' ברך את אברהם בכל. וה', אמרו רז"ל הוא ובית דינו, שהוא שם הוי"ה ואדני, אהבה ויראה, ברך את אברהם בכ"ל, ר"ל מדת צדיק הנקרא כל, היה תמים ושלם בב' הקצוות חסד וגבורה, שהם אהבה ויראה. וזהו בכ"ל, ב' כל.
טזומה שכתוב בעיני ה' יובן. כי במקום א' נאמר עין ה' אל יראיו, ובמקום אחר נאמר עיני ה' אל צדיקים, ואיך יתקיימו ב' הכתובים. ועל פי הנזכר יובן. כי הנה ידוע כי עינים נקראו חסד וגבורה, נמצא אפשר לומר מ"ש גבי צדיקים עיני, מפני כי הצדיק הוא התמים והשלם בב' הקצוות אהבה ויראה, לכך נשפע עליו גם כן כל השפע מעיני ה' שהם חסד וגבורה כנזכר, שזהו עיקר קיום העולם על ידי הצדיק הנקרא יסוד עולם. אבל שם כתוב אל יראיו, דהיינו מי שאין מדתו רק יראה לבד, לכך נאמר שם עי"ן.
יזומה שנאמר גבי נח ונח מצא חן בעיני ה', אף על פי שאמרנו לעיל את האלהים התהלך, שהיה תמים רק במדת יראה, עם כל זה מחמת מציאות החן מצא והמציא כל השפע מב' עיינין. וזהו בעיני ה'. ומ"ש כאן שם הוי"ה, כי ידוע ששם חן המתייחס אל נח בעצם הוא יוצא משם הוי"ה ב"ה כזה: י' פעם א', ה' ב' פעמים, ו' ג' פעמים, ה' ד' פעמים, סך הכל גימטריא חן, שהוא אותיות נח. שזה השם מורה על ריבוי השפע שנתפשטה מעילא לתתא, דהיינו מי' שהוא חכמה עד ה' תתאה, שנכללה מכל ד' אותיות הוי"ה.
יחועל פי זה יובן הפסוק טוב עין הוא יבורך כי מלחמו נתן לדל, ואמרו רבותינו ז"ל אל תקרא יבורך אלא יברך. והנה יש לדקדק כי לפום ריהטא הכתוב מדבר בצדיק הנקרא טוב, ואם כן למה נאמר בו רק עין א' לבדו. וצ"ל שמדבר כאן באותו צדיק האוחז במדת יראה לבד, לכך כתיב [בו] עי"ן. אך קשה, אם כן מסתמא לא נשפע לצדיק ההוא רק שפע מעין א' שהוא גבורה כמדתו, ואם כן איך דרשו רבותינו ז"ל אל תקרא יבורך אלא יברך, האיך יכול הוא להשפיע לזולתו בהיות שאין בו רק מדת גבורה שטבעה להיות מוגבלת ומצומצמת בלי התפשטות. אלא על כרחך צריך לומר שמדבר [כאן] בצדיק שהוא דוגמת נח, שבאמת הוא שלם רק במדת יראה, אך מחמת מציאות החן השפיעו לו חסד וגבורה שלם כנזכר, ויכול הוא גם כן להשפיע לזולתו בהיותו כלול משניהם. וז"ש כי נתן מלחמו לדל, כלומר נתן טעם למה שאומר טוב עין יברך, אף על פי שאין מדתו רק יראה יכול הוא לברך ולהשפיע כי מלחמו נתן לדל, ר"ל על ידי החן שהמציא והוריד והשפיע שפע ומזון לדרגא תתאה הנקרא דל, לכן יבורך ויברך.
יטואם תאמר לפי הנזכר למה לא השפיע נח לזולתו ולא הציל את דורו, זה כבר נתבאר מפני שהיו רשעים ביותר ולא היו ראוים ומוכנים להיות כלי המקבל שפע כנזכר. ואע"פ דגבי אברהם ומשה רבינו ע"ה נמי כתיב מציאות חן, והלא [הם] היו שלמים במדתם, לא קשה, לפי שבהם נאמר בלשון תפלה, כמ"ש אם מצאתי חן בעיניך, מגודל ענותנותם לא היו מחזיקים את עצמם לצדיקים תמימים.
כיז
יז
יז
כאעשה לך תיבת עצי גפר. שכל תיבה שמוציא וכולליב בעולמות נשמות ואלהות, וזהו תלת עלמין אית ליה הנזכר בזוהר, ולחפש בכל תיבה לשמוע מה שאומר. כי השכינה מדברת מתוך גרונו, והוא שושבינא דמטרוניתא כמ"ש בספר הזוהר, וז"ש שנים ושלישים תעשיה. צוהר תעשה לתיבה, שתהא יוצאה בבהירות, ולהאיר בכל העולמות, לעשות נחת רוח ליוצרו וכו', כמ"ש בסימן א' וע"ש.
כביח
יח
יח
כגצוהר תעשה לתיבה, בשם ריבש"ט זלה"ה שתהא התיבה מצהיר. על דרך כי יש בכל אות עולמות ונשמות ואלוהות, ועולים ומתקשרים ומתייחדים זה בזה עם אלוהות, ואח"כ מתייחדים ומתקשרים יחד האותיות ונעשים תיבה ומתייחדים יחודים אמיתיים באלוהות. וצריך האדם לכלול נשמתו בכל בחינה ובחינה מהנזכר, ואז מתייחדים כל העולמות כא', ועולים ונעשים [נ"א: ונעשה] שמחה ותענוג גדול עד אין שיעור.
כדוזהו תחתים שנים ושלישים וגומר, דהיינו עולמות ונשמות ואלוהות, תלת עלמין אית ליה. וצריך לשמוע [בכל תיבה] כל מה שאומר, שהשכינה, עולם הדבור, מדברת, והוא שושבינה. צוהר, שתצא בבהירות ולעשות נחת רוח ליוצרו.
כהוצריך אמונה לכל זה הנזכר, שהשכינה נקרא אמונה אומן [נ"א: שהשכינה נקרא אמונה, דהיינו אומן], ובלא אמונה נקרא ח"ו [נרגן] מפריד אלו"ף.
כו(יט)
(יט)
(יט)
כזואל אמה תכלנה מלמעלה, היינו אמא [נ"א: אימה]. או יש לומר, אחר שיצא התיבה מפיו אין צריך לזכור אותה להלן, שהענין שלא יראה שהולכת למקום גבוה, [דוגמה] שאין יכול לראות בשמש. וזהו תכלנה מלמעלה.
כחודע במה אתה יכול לעשות כן: בא אתה וכל ביתך אל התיבה, בכל גופך וכחותיך תבא אל התיבה, ויחשוב שמחה בהדבור כשהוא מדבר.