Otzar Minhagei Chabad·Acharon Shel Pesach·Moshiach Seudahאוצר מנהגי חב״ד·אחרון-של-פסח·"סעודת משיח"

אכב
[א] הבעש"ט היה אוכל שלוש סעודות באחרון-של-פסח.

בסעודת אחרון-של-פסח היתה נקראת - אצל הבעש"ט - "משיח'ס סעודה".. כי באחרון-של-פסח מאיר גילוי הארת משיח ¹ (ס' המנהגים, מלוח 'היום יום' עמ' מז).

גוהוא על-פי ס' השיחות תש"ב (עמ' 110-109). ועוד שם בס' השיחות: בסעודה זו [אצל הבעש"ט] היה נהוג, שהדלת היתה פתוחה לכל, וכל הנמצאים בבית הבעש"ט היו טועמים מסעודת אחש"פ.

דוהנה כאן לא נאמר שהסעודה השלישית היא הנקראת "סעודת משיח", וראה בסעיפים הבאים שסעודת היום היא הנקראת בשם זה. אך בלקוטי-שיחות (ד, עמ' 1298; כב, עמ' 35) מפורש, שלסעודה השלישית שהיתה לפנות ערב, קראו "סעודת משיח". וכן נתבאר בשיחת אחש"פ תשל"א, מדוע "סעודת משיח" היא בסיומו של יום דוקא.

ושאלו אצל כ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ], אם אמת כי סעודת אחרון-של-פסח שייכת לאיזה נס שהיה אצל הבעש"ט, ואמר כי איננו יודע, רק שמע אומרים כי אז היה ניצוח רוחני על הפראנקיסטים.. כי באחש"פ אמר כי ינצחום. פעם אמרו שזו סעודת-משיח, "ויצא חוטר" [הפטורת אחש"פ] **(סה"ש תרצ"ו, עמ' 140. ובס' המנהגים, על-פי לקוטי-שיחות ד, עמ' 1299, בביאור שם "משיח'ס סעודה": להעיר אשר בהפטורת אחש"פ מדובר ע"ד משיח).

ז[ג]**

חאאמו"ר [מוהרש"ב] מספר את אשר שמע מאביו - כ"ק אאזמו"ר מוהר"ש: הבעש"ט קרא שם לסעודת היום באחרון-של-פסח: סעודת משיח (ס' השיחות ה'ש"ת, עמ' 75)

יאצל מורנו הבעש"ט נ"ע נקראה הסעודה של אחרון-של-פסח "סעודת משיח" (ס' השיחות תש"ג, עמ' 118)

יבלסעודת היום באחרון-של-פסח היה סדר מיוחד אצל כל נשיאי החסידים, הן נשיאי החסידות הכללית והן נשיאי חסידות חב"ד. סדר זה בא בירושה, ביסודו, ממנהגי מורנו הבעש"ט (ס' השיחות ה'ש"ת, עמ' 80).

ידבדבר אכילת סעודה שלישית באחש"פ, ראה גם בס' ויגד-משה (עמ' קצח), שהביא כן ממעשה-רב להגר"א, והוא מפני חביבות מצות אכילת מצה.

טועל "סעודת הבעש"ט" הנהוגה בקהל חסידים, ראה בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' שלד), נטעי-גבריאל (ג, עמ' עט-פא). ושם (בעמ' שעג-שעו), סיפור מעשה הנס שאירע לבעש"ט באחרון-של-פסח, שאותו נהוג לספר בסעודה זו. גם חסידי ברסלב נוהגים להתאסף ולספר את סיפור הנס, בשינויים מהנוסח הרגיל (שיח-שרפי-קודש, ב, עמ' ק-קה; ד, עמ' עד). וראה גם בילקוט אוהב-ישראל (אות נה), הגדת לעלוב (עמ' קכה), מנהגי-אליק (אות קלד).

טזכג
אדמו"ר [מוהריי"צ] נהג לדבר באחרון-של-פסח אודות הבעש"ט (שיחת אחש"פ תשי"ב. וציוה אדמו"ר זי"ע לנגן ניגון מהבעש"ט)

יזכד
בבית-מדרשו של כ"ק אדמו"ר זי"ע היה הקהל מיסב לסעודת קודם שקיעת החמה.

יחהרבי היה נוטל ידיו לסעודה, והיה מורה להכריז שכל הנוכחים יטלו ידיהם גם-כן. במשך ההתוועדות היה מזכיר ומזרז בדבר שתיית ארבע כוסות (ראה להלן באריכות).

יטמועד זה היה קבוע לאמירת מאמר דא"ח, בנוסף לשיחות שנאמרו במשך ההתוועדות.

כבמשך הסעודה היה הרבי מורה לנגן את הניגון בעל שלוש הבבות (המיוחס לבעש"ט, לרב המגיד ממזריטש ולאדמו"ר הזקן), את ניגונו של אדמו"ר הזקן בעל ארבע הבבות, וניגונים מכל רבותינו הק' נשיאי חב"ד. ¹

כאוזאת בנוסף לניגון "האפ קאזאק" של ה'סבא' משפאלע, שנוהגים לנגנו באחרון-של-פסח (ראה עוד להלן באותיות כז-כט).

כבהסעודה וההתוועדות נמשכו עד כחצות הלילה, ואחר תפילת ערבית והבדלה (שהבדיל הרבי בעצמו), חילק כ"ק אדמו"ר זי"ע מ"כוס של ברכה" לכל הנוכחים.

כגכה
על-ידי דבר זה גופא מה שבזמן הגלות עושים "סעודת משיח", שבזה מראים שישראל אינם "מכירים" בגלות - פועלים שבקרוב ממש ישרפו כתלי הגלות כפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ], ויתגלה משיח ויוליכנו קוממיות לארצנו (לקוטי-שיחות, ז, עמ' 274)

כד* בדבר קיום "סעודת משיח" באה"ק בשביעי-של-פסח - ראה לעיל (אות יב).

כזההתוועדות באחרון-של-פסח היתה עוד לפני ייסוד ישיבת "תומכי תמימים"; גם אדמו"ר מוהר"ש נהג כן, היה יוצא להתוועד באחש"פ ויושב במשך כחצי שעה. המנהג להתוועד באחש"פ התחיל עוד בשנות אדמו"ר האמצעי (ס' השיחות תרצ"ז, עמ' 236)

כטגם בימי מהר"ש נ"ע היה אז [באחש"פ] פארבריינגען, וגם דא"ח ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ששמע מאדמו"ר מוהריי"צ בימי הפסח תרצ"ה בווארשא)

לאכ"ק אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע.. בסעודת יום אחרון-של-פסח אומר גם-כן דא"ח, אבל מאמר קצר 20-15 מינוט.. היה יוצא לסעודה זו 5-4.30 אחר חצות היום ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ששמע מאדמו"ר מוהריי"צ בימי הפסח תרצ"ב בריגא)

לגבשנת תרס"ו התחיל הסדר, אשר תלמידי תומכי-תמימים יאכלו יחד בחג-הפסח בהיכל הלימוד.. סעודת אחש"פ אכל אאמו"ר [מוהרש"ב]

לדביחד עם התלמידים, וציווה לתת לכל תלמיד ארבע כוסות. ואמר אז: דאס איז סעודת משיח [=זו היא סעודת משיח] ¹ (לוח 'היום יום', עמ' מז. והוא מס' השיחות תרח"ץ, עמ' 277) [ג]

להבשנת תרס"ו הונהג לראשונה בליובאוויטש, שכל ה"תמימים" - בני ישיבת תומכי-תמימים - יאכלו בצוותא בחג-הפסח באולם הגדול; באחרון-של-פסח הזמינו את הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [מוהרש"ב] לסעודת היום, ובסעודה זו ציוה הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק ליתן לכל ה"תמימים" ארבע כוסות יין. ואמר בשעת מעשה, שארבע הכוסות של הלילות הראשונים הן כוסות דמשה רבינו, והיום - באחש"פ - הן כוסות דמשיח ² (ס' השיחות תש"ד, עמ' 111)

לזמובן שההוראה [של ארבע הכוסות] היתה לא רק לשנה ההיא, אלא לכל השנים ³ (לקוטי-שיחות, ד, עמ' 1299. וראה גם אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע, יג, עמ' קכא)

לחכך אמנם הנהיג כ"ק אדמו"ר זי"ע, אבל לא שמענו שנהגו כן בפועל מאז שנת תרס"ו. וכך משמע גם בדיבורי יום אחש"פ תשכ"ט (ס' המלך-במסיבו, א, עמ' שי), שבתגובה לדברי האומר שזהו חידוש של אדמו"ר זי"ע, שהרי לא נהגו כך אצל אדמו"ר מוהריי"צ וגם אצל אדמו"ר מוהרש"ב לא היה זה בקביעות, אמר הרבי: בכלל מתיירא אני מ"חידושים", אבל את המנהג הזה לא אבטל.

מיש מי שכתב, שעד כמה שידוע לו, ברוב השנים לא שתה כ"ק אדמו"ר זי"ע ארבע כוסות מלאים ('התקשרות', גל' מה, עמ' 26)

מאאך בהתוועדות אחרון-של-פסח תשמ"ה (אות נג), דיבר הרבי אודות שתיית ארבע כוסות מלאים דוקא (ועוד אמר אז, שניתן להוסיף ולומר "לחיים" גם על כוס חמישי).

מגנוסף על זה שכל העניינים דתורה ומצוות (מעשינו ועבודתינו) מקרבים ומביאים את הגאולה העתידה, יש סגולה מיוחדת בעניינים אלה השייכים בגלוי יותר למשיח. ומהם, אכילת סעודת משיח באחרון-של-פסח ושתיית ארבע כוסות בסעודה זו. שכמו שארבע הכוסות שבלילות הראשונים של פסח הם כנגד ארבע לשונות של גאולה (הגאולה דיציאת-מצרים), עד"ז הוא גם בארבע הכוסות של סעודת משיח באחש"פ שהם שייכים לגאולה העתידה...

מדזה שבסעודת משיח הוא אותו מספר הכוסות שבלילות הראשונים דפסח, הוא לרמז שבכח כל אחד מישראל לבוא מיד מהגאולה דיציאת-מצרים (ארבע הכוסות בלילות הראשונים דפסח) לגאולה העתידה (ארבע הכוסות דאחש"פ), גאולה בפשטות למטה מעשרה טפחים.

מהובוודאי שכל אחד ישלים את ארבע הכוסות, וגם אלה שספק אצלם אם שתו את כל ארבע הכוסות בכוונה זו (שזה שייך לגאולה העתידה) בוודאי ישלימו, כי שתיית ארבע הכוסות צריכה להיות באופן ודאי וברור, וכאמור, שעל-ידי זה מקרבים את הגאולה העתידה (ד"ה והחרים תשמ"ט. ס' המאמרים - מלוקט, ג, עמ' קכח-קכט)

מזהיום מלאו שלושים-ושש שנה [?] מאז שהחל - בליובאוויטש - סדר עריכת סעודת אחרון-של-פסח בהתוועדות ברבים בכלל, ובשמחת ה"תמימים" בפרט.. הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [מוהרש"ב] כיבד את כולנו - תלמידי ומנהלי ישיבת "תומכי תמימים" - בכיבוד פנימי, לסדר את סעודת אחרון-של-פסח יחד עם התלמידים, ראשי הישיבה, המלמדים ומנהלי הישיבה, ב"אולם הגדול" של הישיבה.

מחבלילה הראשון של פסח נכנס הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק בדרכו מבית-הכנסת ("האולם הקטן") לאולם הישיבה ("האולם הגדול") - לזמן קצר - לראות את הסדר שערכו עבור תלמידי הישיבה, ושימחנו בבשורה שאת "סעודת רבינו הבעש"ט" של אחרון-של-פסח יערכו - הרבי, אחיו הרז"א והרמ"מ, גיסו ר' משה הורינשטיין והאורחים - עם התלמידים באולם הישיבה.

מטביום שלישי אחרון-של-פסח [תרס"ו], בשעה השניה אחר חצות היום התפללו מנחה, ואחר תפילת המנחה באו הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, דודיי והאורחים הקרואים - לסעודת החג (ס' השיחות תש"א, עמ' 105-104)

נאבשנת תרס"ו קרא כ"ק אדמו"ר הריי"צ לבחורים אחדים, ואמר להם שיבחרו הבחורים הקשישים שלוחים ללכת לכ"ק אדמו"ר [מוהרש"ב]

נבאביו, בבקשה שיזכה אותם לסעוד באולם הישיבה, באחרון-של-פסח.

נגכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נענה לבקשתם, ומני אז כל אחרון של פסח זכינו שכ"ק אדמו"ר בא לסעודת אחרון-של-פסח, ואמר מאמר דא"ח ושיחות קודש (רשימות-דברים, א, עמ' שלב)

נהבאחרון דחגה"פ (אינני זוכר כעת באיזה אופן נעשה זה.. מסתמא המציא זה כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ זצ"ל, ואמר זה בלחישה לבחורים הממונים שיבקשו מכ"ק הרבי [מוהרש"ב] זצ"ל בדבר) שיסעוד בזאל הגדול כאחד עם תלמידי הישיבה. כ"ק הרבי זצ"ל תיכף הסכים לזה, ואז היו בליובאוויטש כל החורף האחים של כ"ק הרבי זצ"ל הבכור הרז"א ז"ל והצעיר הרמ"מ ז"ל, וממילא גם הם באו, ועוד איזה אורחים שבאו על הימים האחרונים דחגה"פ, וגם-כן המשפיעים והמשגיחים כולם באו, וסידרו בשביל כולם כמובן שולחן מיוחד. אחר-כך בתוך הסעודה אמר הרבי [מוהרש"ב] זצ"ל: הלא צריך ליתן להעולם ארבע כוסות (וכמובן תיכף מילאו את פקודתו). אחר-כך אמר הרבי זצ"ל "מאמר", וגם דיבר הרבה עניינים מענין אחרון דחגה"פ, ונמשכה הסעודה עד מאוחר בלילה, אשרי עין ראתה כל אלה...

נועוד הפעם באחרון דחגה"פ הזמינו את כ"ק הרבי זצ"ל לבוא בזאל הגדול לסעודת אחרון דגה"פ, והסכים על זה ובא, ממילא באו גם האורחים והמשפיעים וכו' כנ"ל. ונזדמן פעם שלישי שעוד הזמינו אותו, ואמר הרבי זצ"ל הלא זו פעם שלישית ותהיה "חזקה"! ובתוך הבחורים המזמינים היה הרה"ג וכו' ר' אברהם אלי' ז"ל פלאטקין מרוגטשוב, ואמר: הא דעת רבי בתרי זמני הוי חזקה (ואם-כן כבר הוי "חזקה"), הרבי זצ"ל שחק מעט ואמר, טוב - היינו שהוא מסכים שיבוא - ושוב באו וכו' (לקוטי-ספורים, עמ' קצא)

נחביום אחרון-של-פסח היה הרבי [מוהרש"ב] בא לאכול ביחד עם התמימים (החל משנת תרס"ו). והסדר היה, שבאחד מן הבתי חומה ערכו שולחנות כמו חי"ת כפול, היינו חי"ת בתוך חי"ת, לרגלי החי"ת היה שולחן אחד קטן ומחוצה לו שולחן גדול, שני השולחנות האלו היו פנויים כל ימי הפסח. על השולחן הגדול עמדה, כל ימי הפסח, מנורה גדולה ויפה עשויה עץ, מעשה ידיו של כ"ק מהר"ש נ"ע. ובאחרון-של-פסח היה בא כ"ק אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע ואורחיו ואוכלים על השולחן הגדול "סעודת משיח". והשולחן הקטן היה בשביל המנגנים. אחורי החי"ת הכפול, לצד ראשון, עמד שולחן אחד ארוך, עליו אכלו תלמידי החדרים שאכלו מצה לא שמורה כל ימי הפסח (חוץ מעריכת הסדר שהיו נותנים להם "שמורה") והיו אופים אותם אחרי אפיית השמורה...

נטביום אחרון-של-פסח, אחרי תפילת שחרית, הלך הרבי לביתו. ואחרי כמה שעות בא הרבי לסעוד "סעודת משיח" ביחד עם התלמידים (אחרי שכולם התפללו תפילת המנחה). לפני שהרבי בא כולם כבר ישבו על מקומותיהם, אלו שידעו לשיר יפה הושיבום ליד השולחן הקטן שעמד על-יד שולחן הרבי. כשהרבי בא, באו אתו גם כל אלה שסעדו על שולחנו כל ימי הפסח. הביאו לו מים ונטל ידיו (כל הסעודה הביאו לו מביתו), ואחרי ברכת "המוציא" תלה את השטריימל על הקיר ונשאר בכיפה (גם בסעודת שמחת-תורה היה נוהג כך).. כשהגישו לרבי מרק סלק (בארשט) לקח מצה, ושבר לחתיכות לתוך המרק...

סהרבי אמר למנהל הכספי ר' אליעזר קפלן, שיתנו לבחורים ארבע כוסות על חשבונו. בתוך הסעודה היו כמה דיבורים מהרבי, ואינני זוכרם. כאשר הרבי לבש את השטריימל ולקח את הגארטל (אבנט) לאמירת דא"ח, יצאו כולם ממקומותיהם ועמדו על הספסלים וכו' לשמוע את המאמר.

סאאחרי המאמר הכריזו שכולם ישבו על מקומותיהם, הרבי בירך ברכת-המזון והתפללו ערבית.

סבבאמצע התפילה ראיתי שמוציאים את כל השולחנות והספסלים החוצה..

סגאחרי תפילת מעריב אמר הרבי שהוא קונה ריקוד (אמר איזה סכום ל"קופת בחורים"), ומכבד את "הממונים" לרקוד, כולם התחילו לשיר ו"הממונים" יצאו במחול. אחרי ש"הממונים" גמרו את הריקוד, קנה הרבי שוב ריקוד וכיבד את המלמדים שהיו שם, ועוד כמה פעמים קנה ריקוד..

סדלאחרונה כיבד בריקוד את כל ה"תמימים" והיה שמח. אחר-כך ליוו את הרבי לביתו בשירה וזימרה ('ליובאוויטש וחייליה', עמ' 57-55)